הודעת צד ג', כעולה מכתבי הטענות, סיכומי המודיעה וצד ג'
79. מעבר לטענות בין התובעים לנתבעים, הגישה נתבעת 2 (עיריית חדרה) ביום 8.8.2018 הודעת צד ג' נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס" או "צד ג'").
80. להלן סיכום טענות המודיעה לצד ג', נתבעת 2 (העירייה), בהודעה ובסיכומיה, כדלקמן:
א. במידה שתיקבע אחריות או מחויבות של העירייה לתשלום הנזקים שנתבעו בכתב התביעה או חלקם, זכאית העירייה כלפי הפניקס לפיצוי או שיפוי לגבי כל סכום או שוויו של סכום בו תחויב, עד לגובה של מיליון (1,000,000) ₪.
ב. בזמנים הרלוונטיים לתביעה דנן, שימשה הפניקס כמבטחת של העירייה מכוח פוליסה לביטוח אחריות מקצועית מס' 18/115/203/1000005 (להלן: "הפוליסה"). תוקף הפוליסה הוא מיום 1.4.2018 עד יום 31.3.2019. הפוליסה היא "על בסיס הגשת תביעה".
ג. עם קבלת כתב התביעה דנן, פנתה העירייה לפניקס בבקשה להכיר בכיסוי הביטוחי מכח הפוליסה, מאחר שלהבנתה המקרה מושא התביעה חוסה תחת הגנת הפוליסה. ביום 12.6.2018 השיבה הפניקס כי היא דוחה את בקשת העירייה וטענה כי המקרה אינו חוסה כביכול תחת הפוליסה, בין היתר מהנימוקים הבאים:
1. אין מדובר בהפרת חובה מקצועית או טעות שמקורם ברשלנות, טעות, מחדל או השמטה של העירייה, אלא טענות בכתב התביעה למעשים ו/או מחדלים מכוונים ו/או בזדון ו/או ביודעין.
2. גם במקומות בהם נטען בכתב התביעה לרשלנות, מדובר בטענות המבוססות על אותה מערכת עובדתית ועל אותם אירועים, מעשים ומחדלים מכוונים, ולכן הטענות לא מכוסות בפוליסה.
ד. הכיסוי הביטוחי לא מוטל בספק והמקרה דנן חוסה תחת כנפי הפוליסה. טענותיה של הפניקס מהוות התפרקות כללית מחובתה כמבטחת. חובת הפניקס לספק את הביטוח, לצד גביית הפרמיות מהמבוטחים.
ה. האירועים הנטענים בכתב התביעה מצויים בליבת הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה. הוכח במהלך ניהול התובענה דנן, כי אף לא אחת מהפעולות הנטענות בתביעה, ככל שבוצעה, נעשתה בכוונת מכוון, וגם התובעים שינו כיוון בסיכומיהם ומיקדו טענות רבות כמבוססות לטענתם, על רשלנות בלבד (המוכחשת על ידי הנתבעים).
ו. סעיף 4 למסמך הרחבות הכיסוי הביטוחי והעמוד הראשון לדף הרשימה שצורף לפוליסה כללו הצהרה מפורשת בדבר הרחבת הביטוח לכיסוי אחריות המבוטח בגין תביעות נגדו, הנובעות מהוצאת שם רע ו/או לשון הרע ו/או הוצאת דיבה ו/או השמצה בכל צורה שהיא, לרבות השמצה, הוצאת דיבה או שם רע שנעשו בזדון.
ז. טענת הפניקס כי המעשים המיוחסים לנתבעים לא נעשו במסגרת תפקידם המקצועי לא הוכחה, ולמעשה הוכח ההיפך. כל הטענות נגד הנתבעים היו נגד פעולות שבוצעו על ידם, בין במעשה ובין במחדל, במסגרת תפקידם בעירייה.
81. בכתב הגנתה ובסיכומיה, טענה הפניקס כדלקמן:
א. דין ההודעה נגדה דחיה או מחיקה על הסף, בשל היעדר יריבות ו/או היעדר עילת תביעה, בשל היעדר כיסוי ביטוחי בפוליסה. לדוגמא תצוין הסתמכות המודיעה על הרחבת לשון הרע והוצאת דיבה בפוליסה, תוך התעלמות מחריג לשון הרע והוצאת דיבה בזדון.
ב. דחיית הכיסוי לתובענה דנן היתה כדין ובהתאם לפוליסה ולחריגיה. כל אחד מנימוקי דחיית הכיסוי שפורטו במכתב דחיית הכיסוי מיום 12.6.2018 היה ענייני, עמד בפני עצמו ובוסס כדבעי.
ג. האירועים, הטענות, העילות והסעדים שנטענו נגד המודיעה (העירייה/נתבעת 2) לא מכוסים בפוליסת הביטוח שהוצאה למודיעה. הפוליסה לא מכסה ולא אמורה לכסות תביעות שעילתן סכסוכים מסחריים ו/או סכסוכים אישיים על רקע כלשהו, בין תובע לבין המבוטח.
ד. התביעה לא נכנסת להגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה, באשר אין מדובר בהפרת חובה מקצועית או טעות שמקורם ברשלנות, טעות, מחדל או השמטה של העירייה או העובדים עבורה, אשר עבורם ניתן הביטוח בפוליסה.
ה. התביעה דנן הוגשה בין היתר בגין החלטות שלטוניות/החלטות מנהליות של המבוטחת ו/או בעלי תפקידים בה, לרבות מהנדס העיר מר אבישי קימלדורף, אשר אינן מכוסות בפוליסה. לא מדובר ברשלנות, טעות או מחדל, כאשר כל הטענות בתובענה הן למעשים ו/או מחדלים מכוונים בזדון ו/או ביודעין.
ו. התביעה מוחרגת מכיסוי בשל היותה בגין מעשים שנגרמו על ידי אורגני המודיעה במתכוון, ואלו מוחרגים מכיסוי על פי סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.
כן התביעה מוחרגת מכיסוי בשל סייג 1 לפרק הסייגים לחבות המבטח, המחריג "תביעה הנובעת ממעשה זדוני ופלילי, אי יושר, פשע, תרמית, הונאה, חריגה מסמכות ביודעין, מעילה באמון ומעשה במתכוון". הפניקס טענה כי כל האירועים והמעשים המתוארים בכתב התביעה נכנסים בגדר מעשה זדון ופלילי, אי יושר, תרמית, הונאה, חריגה מסמכות ביודעין, מעילה באמון ומעשה במתכוון – ולפיכך אינם מכוסים בפוליסה.
ז. גם במקומות בהם נטען בתובענה ל"רשלנות", מדובר בטענות המבוססות על אותה מערכת עובדתית ועל אותם אירועים, מעשים ומחדלים מכוונים ולכן הטענות אינן מכוסות בפוליסה.
ח. כל טענה המתייחסת לחבות המודיעה בגין מעשה ו/או מחדל כלשהו של נתבע 1 (גנדלמן), הנוגעת למעשים ו/או מחדלים ו/או אירועים שאירעו בתקופת קמפיין הבחירות, לא מכוסה בפוליסה שכן לא מדובר במעשים או מחדלים שבוצעו על ידו בקשר עם תפקידו בעירייה.
ט. כל הטענות המתייחסות להחלטות ו/או מעשים ו/או מחדלים של ועדת השלושה לא מכוסות בפוליסה. הן משום שנטען כי החלטות ועדת השלושה לא היו ענייניות ובוצעו מתוך מניעים זדוניים ושלא בתום לב, והן משום שמדובר בהחלטות מנהליות ו/או שלטוניות שהתקבלו על ידי ועדת השלושה לאחר הפעלת שיקול דעת ואינן בגדר רשלנות, מחדל, טעות או השמטה – ואינן נכנסות לגדר מקרה ביטוח.
י. כל הטענות המתייחסות ללשון הרע אינן מכוסות בפוליסה בשל סייג 2 בעמ' 58 בפוליסה, המחריג "השמצה, הוצאת דיבה או שם רע או פגיעה בפרטיות שנעשו בזדון". על פי כתב התביעה, הנתבעים כולם פעלו במעשה או במחדל, במתכוון להוצאת דיבה, אי מניעתה או אי הכחשתה.
כל ההרחבות הכלולות בפוליסה כפופות אף הן לחריגי הפוליסה, ולפיכך גם ההחרבה הנטענת בדבר הוצאת שם רע ו/או לשון הרע או דיבה כפופה לסייג 2 לעיל, המתייחס להשמצה או הוצאת דיבה או שם רע שנעשו בזדון.
יא. נוסף על האמור לעיל, התביעה אינה מכוסה בפוליסה בשל איחור בהודעה על מקרה הביטוח. מכתב התביעה עולה כי הנתבעים או חלקם ידעו על טענות התובעים נגדם זמן רב לפני הגשת התובענה דנן – עוד במהלך ניהול התובענה הכספית נגדם וייתכן שגם לפני כן. אי מסירת ההודעה על האפשרות להגשת כתב תביעה נגד העירייה והנתבעים האחרים מהווה הפרה של תנאי הפוליסה, ולפיכך הפניקס זכאית לכל הסעדים הקבועים בפוליסה בכל הנוגע לאיחור בהודעה, לרבות דחייה מוחלטת של הכיסוי הביטוחי.
יב. עוד נטען כי התביעה אינה מכוסה בפוליסה בשל הפרת סעיף 6 לפרק תנאי הפוליסה, המחייב את המבוטח לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע את קרות מקרה הביטוח. ברור כי העירייה ובעלי התפקידים בה לא נקטו אמצעים סבירים כדי למנוע את מקרה הביטוח, ולפיכך התביעה אינה מכוסה בפוליסה.
יג. כל פיצוי שייפסק בגין קנסות, פיצויים עונשיים ופיצויים לדוגמא, מוחרג מכיסוי על פי חריג 1 בעמ' 58 לפוליסה.
יד. בהתייחסה לכל אחת מעילות התביעה באופן פרטני, טענה הפניקס כי יש לבחון האם טענות התובעים מכוסות בפוליסה, ולאור האמור לעיל וכפי שיפורט להלן, לא חל כיסוי ביטוחי:
1. עילה מס' 1 – לשון הרע טרם מועד בחירות 2013 וחוברת ההשמצות – כל המעשים והמחדלים המיוחסים לגנדלמן בעילה זו, הם מעשים שאירעו לפני היבחרו לראש העיר ולפיכך אינם יכולים להיות מיוחסים לעירייה או להיות מכוסים תחת הפוליסה. פעילותו של גנדלמן להיבחר כראש העיריה מוגדרת כפעילות פרטית ולא כלולה בפוליסה. ממילא המעשים לא נועדו לקדם אינטרסים של העירייה, ונטען כי מדובר במעשים מכוונים אשר מטרתם היתה לפגוע בתובעים – ולכן לא יכולים להיות מכוסים בפוליסה.
2. עילה מס' 2 – נטילת עבודות שכבר נמסרו לתובעים והעברתן לקבלנים אחרים – כל הטענות המתייחסות לעילה זו הן נגד מהנדס העיר ומחלקת מהנדס העיר, אשר פעילותם לא מכוסה בפוליסה. אין כל מעשה או מחדל המיוחס לעירייה כשלעצמה. ככל שנדרש תשלום בגין הפסד עבודה או בגין עבודות שכבר נמסרו לתובעת, מדובר בתשלום בגין הפרת חובות חוזיות מצד העיריה, אשר אינו מכוסה בפוליסה.
3. עילה מס' 3 – החלטת ועדת השלושה – מדובר בהליך מנהלי והחלטות מנהליות של נושאי המשרות בעירייה, אשר אינן מכוסות בפוליסה. המעשים והמחדלים המיוחסים לחברי ועדת השלושה מהווים בפועל, אף לשיטת התובעים, התנהלות מכוונת ומודעת על פי החלטה מכוונת ומודעת להזיק לתובעים, ולכן לא ניתן לומר כי מדובר ב"רשלנות" ובוודאי לא כזו המכוסה בפוליסה.
4. עילה מס' 4 – הגשת התלונה למשטרה ופרסומה המידי – הגורמים בעירייה להם מיוחסת עילה זו הם כולם נושאי משרה בעירייה אשר הפוליסה לא מכסה את חבותם, גם אם היא נובעת מרשלנות. המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעים בכל הנוגע לעילה זו, הם מעשים ומחדלים מכוונים וביודעין, שמטרתם היתה לפגוע בתובעים, ולא מתוך שיקולים ענייניים ומקצועיים.
5. עילה מס' 5 – הרחבת התלונה למשטרה בדצמבר 2015 ופרסום הדברים – גם בכל הנוגע לעילה זו נטען כי המעשים נעשו בכוונה זדונית של הנתבעים, לפגוע ולגרום נזקים לתובעים, ולפיכך הטענות לא מכוסות בפוליסה. אף הגורמים המעורבים בהגשת התלונה ופרסומה הם נושאי המשרה בעירייה אשר פעילותם אינה מכוסה בפוליסה.
סיכומי תשובה של התובעים והנתבעת 2 (העירייה)
82. להלן תמצית טענות התובעים כפי שהובאו בסיכומי התשובה מטעמם:
בכל הקשור לסיכומי נתבע 1 (גנדלמן) טענו התובעים כדלקמן:
א. שירלי איננה "עד מעוניין". מטבע הדברים, עד המעיד על דברים שבעל פה במשפט על לשון הרע, המערבים יצרים פוליטיים ודיבות שהוצאו בעת קמפיין בחירות, לעולם יחשב "מעוניין". לפי שיטה זו, לעולם ייוחס לעדותם משקל אפסי.
ב. לתובעים ידוע כי שירלי השיגה הישגים נאים בשתי עתירות מנהליות כאשר גנדלמן היה המשיב בהן. זאת אומרת שהיו מקרים בהם נמצאה ביקורתה של שירלי כלפי גנדלמן מוצדקת ועניינית. יתרה מכך, תלונותיה של שירלי הביאו להגשת כתב אישום נגד גנדלמן לפני כחודש.
ג. כן יש לדחות את הטענה כי עדותה של שירלי כבושה. בהקשר זה ייטען כי תצהירי העדות הראשית של שרוני, חריף וקימלדורף היו לאקוניים ובני שורות ספורות ועולה מהם מגמה חזקה להסתיר את מה שקרה מבלי להיתפס לגרסה. מהיבט זה כל עדותם הייתה עדות כבושה.
ד. התובעים לא נמנעו מהבאת עדים אלא ציפו כי גנדלמן יגיש בקשה להגשת תצהירי עדות משלימים, שהרי לשיטתו יכול היה להזים את עדותה של שירלי באמצעות עדים מטעמו.
ה. יש לדחות את הטענות כי הדיבה לא מפורטת דיה או שאין ציון של מועד אמירתה. גנדלמן הוציא דיבה באזני שירלי בתקופת הקמפיין לפני הבחירות במשך כשמונה חודשים.
בכל הקשור לסיכומי נתבעת 2 טענו התובעים כדלקמן:
א. בכל הקשור לטענת השתק העילה, עילות 3-5 נוצרו לאחר הגשת התביעה הקודמת. לגבי עילה 2 לא נוצר מעשה בית דין; בכל הקשור לעילה הראשונה, הרי שעניין הדיבה לאזני שירלי נודע לתובע לראשונה רק בחודש מרץ 2015. סעדי התובעים טרם התגבשו ביום הגשת התביעה הקודמת (16.2.14).
ב. לא מדובר בתביעת השתקה ויש לדחות את טענת הנתבעים בעניין זה, שאף לא הוכיחו את התנאים להתקיימותה. לתובעים נגרמו נזקים חמורים כתוצאה ממעשי הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי בחוות דעת המומחה מטעמם (רואה חשבון מנירב).
ג. בכל הקשור לעילה השנייה, העירייה התעלמה מעדויות העדים, לרבות זו של קימלדורף, לפיה הוא עצמו ידע כי העבודות נמסרו לתובעת בשנת 2013 כדי שזו תבצען.
ד. העירייה לא התמודדה כראוי עם חוות דעת מנירב ולא עם עדותו. בסיכומיה ניסתה העירייה להציע אלטרנטיבות מטעמה אך ללא שגיבתה זאת בעדות מומחה, כנדרש.
ה. הניסיון לקעקע את אמינות עדי התביעה ראוי לביקורת ואף לגנאי. נוכחותו האישית של התובע בדיוני ההוכחות לא רק שהתחייבה אלא היתה טבעית נוכח מהות ההליך; מדי פעם איבד משלוותו אך לא באופן חריג. הטחת הבוץ בעדי התביעה חסרת תוחלת משהעירייה לא הצליחה להסביר מה מופרך באותן עדויות.
83. סיכומי תשובה מטעם נתבעת 2, לטענות צד ג':
א. בסיכומיה, הפניקס מסתמכת על מצב בו מתקבלות מלוא טענות התובעים בתיק דנן, אף אם הללו נסתרו, למצער באופן חלקי, במהלך דיוני ההוכחות. אולם הפניקס מתעלמת מכך ומתייחסת כאילו כל טענות התביעה נכונות.
ב. המצב ממנו מנסה הפניקס להימנע הוא קבלת התביעה דנן באופן חלקי. ככל שחלק מטענות התביעה יתקבלו והן תתבססנה על רשלנות ולא על כוונת זדון, תיחשף הפניקס לתשלום דמי הביטוח בהם היא חבה לעירייה. על כן טענה הפניקס בסיכומיה לא פעם, כי עסקינן במקרה של זדון. אף אם הדבר נגד את העולה מסיכומי התובעים בתיק ומדיוני ההוכחות.
ג. בפוליסות עליהן חתומים הפניקס והעירייה ושהונפקו לעירייה, כלולים הנתבעים ועובדי העירייה. הצוהר היחיד דרכו יכולה הפניקס לחמוק הוא במידה שאכן מדובר היה בפעולות שבוצעו בכוונת מכוון ובזדון, ואין זה המקרה דנן.
התביעה העיקרית
דיון והכרעה
עילות התביעה – לפי פקודת הנזיקין או חוק לשון הרע?
84. נקודה ראשונה עליה נעמוד היא – מהי/ן עילה/ות התביעה בנוגע לכל אחת מחמש עילות התביעה שפורטו בכתב התביעה, ושתומצתו לעיל.
הבהרה זאת מתבקשת, שכן נקודה זאת, כך לטעמי, לא הובהרה דיה על ידי התובעים בכתב התביעה ובסיכומיהם בהתייחס לכל עילה ועילה באופן פרטני.
85. נזכיר כי התובעים הגדירו את תביעתם בכתב התביעה כ-"נזיקית, כספית, לשון הרע", אך הנתבעים ראו בתביעה על חמש עילותיה כתביעת לשון הרע בלבד. היינו תביעה שעילתה עוולת לשון הרע מכוחו של חוק לשון הרע.
הגדילה העירייה בסיכומיה וטענה, כי נסיונם של התובעים לבסס תביעתם גם על עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין דינה דחיה. בנדון ציינה העירייה כי שאלת היחס בין עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין כעוולת מסגרת לבין עוולת לשון הרע כעוולה פרטיקולרית על פי חוק לשון הרע נדונה בפסיקה לא פעם. שם נקבע כי לא ניתן לתבוע פרסום לשון הרע לפי עוולת המסגרת (רשלנות), באופן המביא לעקיפת ההגנות הספציפיות הקבועות בחוק לשון הרע (סעיף 132 לסיכומי העירייה).
86. לכן נבחן להלן עילה עילה ונרד לשורשיה מבחינת עילת התביעה.
87. עילה ראשונה – סעיף 13(א) לעיל (אמירות מכפישות וחוברת השמצות המיוחסות לגנדלמן).
סבורני כי אין מחלוקת כי עילה זאת נטענה נגד גנדלמן בלבד, ועילתה לשון הרע מכוחו של חוק לשון הרע. כך גם הבין גנדלמן את עילת התביעה נגדו (סעיף 2 לסיכומיו). כך גם עולה מכתב התביעה בהתייחס לעילה הראשונה (סעיף 14 לכתב התביעה, המייחס לגנדלמן הוצאת שם רע).
88. עילה שניה – סעיף 13(ב) לעיל (הוצאת עבודות מהתובעת, לאחר שנמסרו לה).
סבורני כי עילתה של ה"עילה השנייה" אינה לשון הרע, אלא נזיקית מכוחה של עוולת הרשלנות. הרי הוצאת עבודה מהתובעת, שלטענתה כבר נמסרו לה, אינה נוגעת, כך לטעמי, בהוצאת שם רע לתובעים כמשמעותו בחוק לשון הרע.
נפנה בנדון לסעיף 147 לכתב התביעה שם טענו התובעים, אמנם בהתייחס לכלל העילות, אך לטעמי ניתן להתאים טענה זאת לעילה השניה כי העירייה, באמצעות בעלי התפקיד בה, עוולו כלפי התובעים בעוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. זאת כאשר הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים וגרמו להם נזק כלכלי ותדמיתי קשה, תוך שמתקיים קשר סיבתי – עובדתי ומשפטי – בין התנהגותם ו/או מחדליהם לבין הנזק האמור, וכאשר מכלול הנזקים שגרמו לתובעים היה בגדר הצפיות הסבירה של העירייה, באמצעות עובדיה.
כן הוסיפו התובעים לטעון בסעיף 149 לכתב התביעה, שהתנהגותם של בעלי התפקידים בעירייה, מהווה מצג שווא רשלני ו/או היגד רשלני, כמשמעותם בפסיקה. זאת כיוון שמסרו אינפורמציה בלתי נכונה לאחר, במסגרת תפקידם הסטטוטורי. זאת כאשר ידעו ו/או היה עליהם לדעת שבדעת מקבלי האינפורמציה לסמוך על דבריהם ולפעול לפיהם.
אם כן יש לומר – העילה השניה היא נזיקית מכוחה של פקודת הנזיקין, ואין עילתה לשון הרע.
במצב כזה, בו כתב התביעה מכיל עילות לפי חוק לשון הרע אך גם עילות מכוחה של פקודת הנזיקין, ללא חפיפה או מלאה ביניהם, אין מניעה לעשות כן.
בלשונו של כב' השופט זילברטל ב-רע"א 6270/14 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' חזן, פסקה 7, [פורסם בנבו] (24.11.2014) – (להלן: "ענין משרד הבריאות"):
"...משכך נקבע, כי אין 'זהות אלמנטים' או 'חפיפה מלאה' בין העוולה הפרטיקולארית לבין עוולות המסגרת, וכי למעשה מדובר בתביעה בגין רשלנות והפרת חוזה, אשר רק לאחד ממרכיביה יש עיגון נוסף גם בדיני איסור לשון הרע. לכן, ההגנה המופיעה בסעיף 13 לחוק לשון הרע אינה יכולה לחסום את שאר רכיבי התביעה שאינם מבוססים על עצם הפרסום, וכי יש לבחון ולדון ברכיבים אלה...".
אוסיף גם, שהעילה השניה יכולה גם להיות חוזית כפי שציין צד ג' בסיכומיו (ראו סעיף 81(יד)(2) לעיל). היינו הוצאת עבודות שנמסרו לה מכח הסכם המסגרת שלא כדין, כך לטעמה (ונקודה זאת נבחן להלן). אמנם העילה החוזית לא נטענה במפורש בכתב התביעה (בו נטען לעוולת לשון הרע ועוולות נזיקיות, בעיקר רשלנות, מכח פקודת הנזיקין), אך התבוננות בתצהיריהם של רמי ויוסי חסון (ת/12 ו-ת13) מלמדת כי טענו בהם שהעבודות נשוא העילה השניה ניתנו להם מכח הסכם המסגרת והוצאו מהם שלא כדין. היינו בניגוד להסכם זה. העירייה בסיכומיה גם מתייחס לפן ההסכמי באי מסירת העבודות לתובעת בכך שהסכם המסגרת כבר פג, ולא היתה מחויבות למסור דווקא לתובעת את העבודות נשוא העילה השניה (נתייחס לכך בהרחבה להלן).
במצב דברים זה, וכשהתובעת גם הגדירה תביעתה כתביעה כספית, הרי ככל שתוכח עילה חוזית כשהנתונים המרכיבים עילה זאת יוכחו, ניתן להתבסס עליה לצורך פסיקת פיצוי.
בהקשר זה נקבע כי טענה משפטית שלא נזכרה באופן מפורש בכתב התביעה, אך היא נובעת מן העובדות הפרושות לפני בית המשפט והצד שכנגד – ניתן להידרש אליה.
ראו לענין זה:
ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד נו(3) 617 (1992);
ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ, פיסקה 19 [פורסם בנבו] (15.04.2007);
ע"א 2167-16 Sanofi נ' אוניפארם בע"מ, פיסקה 68 [פורסם בנבו] (12.7.2021);
יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי, 401-400 (2015);
חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי 328 (מהדורה שלישית, 2012);
אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 145 (מהדורה שתיים עשרה, 2015).
89. עילה שלישית – סעיף 13(ג) לעיל (החלטת ועדת השלושה).
סבורני כי גם עילה זאת נוגעת לתחום עוולת הרשלנות אך לא לעילת לשון הרע מכוח חוק לשון הרע. הדברים שציינו בסעיף 88 לעיל בנוגע לעילה השניה, רלוונטיים גם לעילה השלישית.
90. עילות רביעית וחמישית – סעיפים 13(ד)+(ה) לעיל (התלונות למשטרה ופרסומן).
סבורני כי עסקינן בעילות לפי חוק לשון הרע, שכן טענת התובעים היא, כי בנסיבות הענין הגשת התלונות, וודאי שפרסומן על ידי העירייה (בהוראת או ביוזמת גנדלמן) היוו לשון הרע כלפי התובעים.
איני סבור כי עסקינן בעילה נזיקית מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, למרות שטענת התובעים בדבר התרשלות בעלי התפקיד בהגשת התלונות או פרסומיהן נועדה או עשויה לשלול הגנות לנתבעים העומדות לזכותם מכוח חוק לשון הרע. אם לא תאמר כן נמצאנו ב"חפיפה מלאה" או "זהות אלמנטים" בין העילות, ואז יש להעדיף את העוולה הפרטיקולרית (לשון הרע) על ההגנות העומדות לזכות הנתבעים מכוחו של חוק לשון הרע.
לענין זה ראו:
ענין משרד הבריאות;
ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד"י לט(1) 113;
ע"א 558/84 מזל כרמלי נ' מדינת ישראל, פד"י מא(3), 757;
בג"ץ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פד"י מז(5) 652, 658-659.
91. סבורני כי חלוקת העילות בדרך לעיל, מעבר להיותה נכונה לטעמי, גם תעשה סדר בדברים, תוביל להכרעה ברורה בתובענה האמורה, ותמנע כפל פיצוי בגין נזק יחיד [ראו בנדון דבריו של כב' השופט עמית בע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל (להלן: "ענין דניאל"), פסקה 66 [פורסם בנבו] (14.3.2016)].
בכל מקרה אציין, כי בעילות שייחסתי אותן לעיל לחוק לשון הרע (העילות הראשונה, הרביעית והחמישית), נבחן את טענות ההגנה של הנתבעים העומדות לזכותם מכוחו של חוק זה. ככל שתעמוד להן הגנה כאמור, ממילא תישלל עוולת הרשלנות מכוחה של פקודת הנזיקין הנובעת מאותן עילות (ככל שגם לכך כיוונו התובעים, בניגוד לקביעתי לעיל בדבר הפרדת העילות כאמור). זאת כיוון שפרסום המוגן לפי חוק לשון הרע כלגיטימי לעניין לשון הרע אינו יכול להיות מעשה זדון או רשלנות, מכוחה של פקודת הנזיקין (ע"א 357/76 רסקין נגד המשביר לצרכן אגודה שיתופית בע"מ ואח', פ"ד לג(2)222, 223).
92. אציין כי העירייה לקחה בחשבון שאייחס חלק מעילות התביעה לעוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, לכן ציינה בסיכומיה (סעיף 133), כי גם עוולה זאת לא הוכחה על ידי התובעים בנסיבות המקרה דנן.