עילה מס' 4 – החלטתו המודעת של גנדלמן להגיש תלונת כזב למשטרה נגד התובעת ביום 31.3.2014 ופרסום עובדת הגשת התלונה
35. ביום 31.3.2014 הגיש גנדלמן, באמצעות זגדון, תלונה למשטרה נגד התובעים. הגשת התלונה התבצעה כחודש וחצי לאחר הגשת התביעה הכספית, וכללה ייחוס של שתי עבירות נגד התובעים: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וזיוף בנסיבות מחמירות (להלן: "התלונה"). התלונה נסבה על פערים לכאורה, לטובת התובעת, בין דרישות התשלום של התובעת לבין הזמנות העבודה שהעירייה הוציאה במקור עבור התובעת.
36. התלונה שהוגשה הייתה תלונה כוזבת שהוגשה במכוון וביודעין על מנת לגרום לתובעת נזק רב ככל הניתן, וכ"מענה" ראשוני לתביעה הכספית שהגישה נגד העירייה. כשהתבררה התביעה הכספית, נודע לתובעת כי כבר ביום הגשת התלונה ידע המומחה בר-זיו ואף עדכן בכך את כל הגורמים הרלוונטיים בעירייה, כי בתובעת לא דבק כל רבב מקצועי או אחר, וכי יש לאשרר את החשבונות הטרום-סופיים עליהם חתמה העירייה שנה קודם לכן.
37. התלונה הייתה חסרת יסוד ונסמכה על בדיקה ראשונית בלבד, שהתבררה כשגויה, של המומחה בר-זיו. לאחר הבדיקה הראשונית הכניס המומחה בר-זיו תיקונים, שניקו את התובעת מכל רבב, ובמסקנותיו הסופיות בדוח מיום 31.3.14 אישר שהכמויות בחשבון התובעת אכן נכונות. דוח זה הונח על שולחנו של גנדלמן ביום הגשת התלונה (לכל הפחות הובא לידיעתו טרם הגשתה).
38. התלונה נסגרה ביום 18.12.14 בהיעדר אשמה. פסק הדין בתביעה הכספית ועדותו של המפקח החיצוני לומקה אקרון (בדבר פגישתו המקצועית עם המומחה בר-זיו ביום 31.3.14) לימדו עד כמה התלונה היתה מופרכת, הוגשה ברשעות ומתוך ידיעה כי האמור בה מופרך ונסתר על ידי בכירים בעירייה.
39. תלונת הכזב הוגשה מבלי לבצע את הבדיקות העובדתיות והמקצועיות ההכרחיות מול אלה שליוו את הפרויקט האחד שבדק המומחה בר-זיו, ובניגוד לבדיקה סופית של המומחה לגבי אותו פרויקט, שא̣שררה את החשבונות שאושרו ונחתמו שנה קודם לכן לזכות התובעת.
40. אין ספק, כך לטענת התובעים, כי גנדלמן ידע היטב עובר להגשת התלונה, על תוצאות בדיקת המומחה בר-זיו, וכי החשבונות הטרום סופיים אושרו שנה קודם לכן, וכי התובעת היתה קבלן מבצע שביצע עבודות לשביעות רצון המזמין (העיריה). העירייה החלה להעלות טענות נגד התובעים רק לאחר בחירתו של גנדלמן לראשות העירייה.
41. גנדלמן הנחה להגיש את התלונה בחוסר תום לב משווע, תוך כוונה ברורה לפגוע בתובעת ומתוך זדון לשמו. מדובר בשימוש לרעה בכוח המשרה מצד גנדלמן, לשם הפעלת לחץ פסול על התובעת ומתוך רצון לגרום לה נזקים גדולים ומידיים.
42. התובעים טוענים כי מנגנון הדוברות של העירייה הפיץ, בהוראת גנדלמן ובידיעתו, "הודעה לעיתונות" בדבר הגשת התלונה, כבר ביום הגשתה. ההודעה כללה פירוט לגבי החשדות לכאורה נגד התובעים – "עיריית חדרה הגישה תלונה במשטרה נגד הקבלן רמי חסון – חשד לחריגות קיצוניות בבקשות התשלום מצדו ובכוונה תחילה".
43. בנסיבות דנן, לא עומדת לגנדלמן הגנה לפי סעיף 15(8) לחוק לשון הרע. ההגנה על הגשת תלונה למשטרה חלה אך ורק על דברים הנאמרים בתום לב בגוף התלונה, והיא לא חלה על "פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה".
כן בנסיבות דנן ישנה חזקה נגד גנדלמן והעירייה כי עשו את הפרסום הנ"ל שלא בתום לב, במובן סעיף 16(ב) לחוק לשון הרע.
44. טענת הנתבעים כי גנדלמן לא ידע מראש על הגשת התלונה על ידי זגדון איננה נכונה. בתצהיר תשובה לשאלון מיום 20.10.14 עליו חתום גנדלמן (הוגש במסגרת התובענה הכספית) כתוב כי גנדלמן הנחה את המנכ"ל (זגדון) להגיש תלונה במשטרה; כן בתצהיר גנדלמן בתיק דנן (סעיף 60) נטען כי זגדון שוחח עם גנדלמן טרם פנייתו למשטרה ויידעו על כוונתו לפעול כן.
אף טענת גנדלמן לפיה לא יזם את פרסום התלונה איננה נכונה. גנדלמן "חגג" את הפרסומים בעיתונות המקומית וברשת ב' בקול ישראל.
45. ביום 30.4.15, משנודע לתובעים כי התלונה נסגרה ביום 18.12.14, שלחו התובעים מכתב לבא כוחם של גנדלמן והעירייה, במסגרתו דרשו כי גנדלמן ישגר הודעה לעיתונות בה יודיע מפורשות כי התלונה נסגרה בעילה של "העדר אשמה פלילית" וכן ימסור התנצלותו על עצם הגשת התלונה ועל הנזקים הרבים שהוסבו להם בגינה.
46. גנדלמן והעירייה לא נענו למבוקש במכתב זה אלא השיבו במכתב מיום 16.6.15 במסגרתו נדחו כלל טענות התובעים, לרבות הטענות בדבר אחריות לתוכן הכתבות או הפרסום בעניינם של התובעים.