20. בהיות הקטין בן פחות מ-3 חודשים, התגלע סכסוך בין האמהות, וביום 17.07.2018 עזבה אם א' את מקום המגורים המשותף ב-XXX ועברה להתגורר בבית הוריה, שהיה באותה שעה אף הוא ב-XXX, ומאז הוא בחזקתה ובמשמורתה ואם ב' ראתה אותו אך פעמים ספורות סמוך לאחר פרידת הצדדים.
21. המפגשים בין אם ב' לקטין התקיימו, בהתאם להחלטת המותב הקודם שטיפל בתיק דנן, כב' השופט א' אליעז, מיום 07.08.2018 שניתנה בגדרי תיק י"ס 52247-07-18 (נספח ד' לתביעה). החלטה זו עסקה בשתי בקשות: בקשה למשמורת זמנית שהגישה אם א', ובקשה לקביעת זמני שהות שהגישה אם ב'. בגדרי אותה החלטה נקבעה, בין השאר, משמורת זמנית של אם א' על הקטין, ונקבעו זמני שהות לאם אם ב' פעמיים בשבוע, כל פעם למשך שעתיים, לאחר זמן הזנת התינוק, ככל הניתן, תוך שנקבע כי זמני השהות יתקיימו בבית הורי אם א', תוך שההורים התבקשו לא ליצור קשר עם אם א' בהגיעה לשם, ו"ככל שהדבר לא יסתייע, לא יהיה מנוס מבדיקת מקום אחר לקיום המפגשים". בפועל התקיימו 7 מפגשים בלבד, ומאז סוף חודש אוגוסט 2018, לא התקיים כל מפגש נוסף.
--- סוף עמוד 7 ---
22. בדיעבד התברר כי מתכונת זמני הקשר שנקבעה בבית הורי אם א', לא היתה מוצלחת. הן העו"ס והן המומחה ד"ר אלדור הביעו עמדתם כי נדרש היה לקיים את הקשר במקום ניטרלי, וכי אם ב' חוותה בכך דחיה, לא רק מצד אם א' והוריה, אלא גם מצד בית המשפט, ו"הרימה ידיים" והתנתקה מהקטין.
23. ביום 05.12.2018 האמהות הגיעו להסכם כולל ביניהן, שלפיו, בין היתר, הן תבקשנה לבטל את צו ההורות הפסיקתי שניתן, וכי ינותק כל קשר בין אם ב' לקטין וכן תבוטל אפוטרופסותה עליו, וכן כי צד לא יחויב במזונות הקטין כלפי הצד השני. כן סוכם במסגרת הפרק של "ענייני רכוש, ממון ומזונות", כי אם א' תעביר לאם ב' 100,000 ₪ וכן תפקיד עוד 50,000 ₪ לצורך הליך התרת הנישואין (נספח ה' לתביעה). בנות הזוג הגישו בקשה לפתיחת הליך י.ס ולאישור ההסכם.
24. ב"כ היועמ"ש, אשר התבקשה עמדתו ביחס לבקשה, ביקשה לדחות את הבקשה לאישור ההסכם ולהנחות את הצדדים להגיש הליך נפרד לביטול צו ההורות הפסיקתי.
25. בהחלטתו מיום 20.02.2019, קיבל כב' השופט אליעז את עמדת ב"כ היועמ"ש, כי ההליך שננקט אינו הליך מתאים לביטול צו הורות פסיקתי וקבע כי ככל והאמהות מבקשות לעתור לביטול צו ההורות הפסיקתי, עליהן להגיש הליך משפטי מתאים, ומכאן ההליך דנן.
26. התביעה דנן הוגשה על ידי אם א', אך זאת, בהסכמת אם ב'.
טענות הצדדים
טענות התובעת
27. התובעת טוענת כי קיים הבדל מהותי בין צו אימוץ לבין צו הורות פסיקתי ולכן אין להחיל את התנאים הקבועים בסע' 19 לחוק האימוץ גם על הליך לביטול צו הורות פסיקתי.
28. הקטין מעולם לא אומץ ומטבע הדברים לא ננקטו הליכים לשם הכרזת הקטין כבר אימוץ לפי חוק האימוץ.
29. בפועל, הגשת הבקשה לצו הורות הוגשה על ידי בנות הזוג עוד בטרם יצא הקטין לאוויר העולם, וכבר כאשר הקטין היה בן מספר שבועות נותק הקשר לחלוטין בינו לבין הנתבעת, ושני הצדדים מסכימים כי ניתוק הקשר יימשך גם בעתיד.
30. חוק האימוץ קובע דרך לאימוץ קטינים, ובבסיסה בחינת טובתו של הקטין על דרך של בדיקה מעמיקה. ההורים המאמצים נבחנים על ידי גורמי המקצוע בבחינה מקיפה ומעמיקה, וצו אימוץ ניתן רק לאחר סדרת בחינות והתרשמות בית המשפט (ראו למשל סעיף 22 לחוק האימוץ).
--- סוף עמוד 8 ---
31. צו הורות פסיקתי הוא שונה לחלוטין. בנות הזוג והקטין לא פגשו מעולם איש מקצוע שבחן את טובת הקטין בטרם מתן הצו, מצב שלא יכול היה להתקיים בטרם מתן צו אימוץ.
32. חוק האימוץ אינו קובע דבר לעניין ביטול צו הורות, ולא ניתן לגזור ממנו את דרך ביטול צו שניתן בהסכמה, ללא הליכים מקדימים ובחינה מקצועית מתאימה. למעשה, דרך מתן צו האימוץ סותר את דרך קבלת צו הורות פסיקתי במובנים רבים.
33. כך, סעיף 6 לחוק האימוץ קובע כי צו אימוץ יינתן רק לאחר 6 חודשי תקופת מבחן. בצו הורות פסיקתי המצב הפוך לחלוטין ועל המבקשים לעתור למתו צו עד שימלאו לקטין 90 יום. במקרה דנן, בנות הזוג כבר היו פרודות כשמלאו לקטין 90 יום והנתבעת לא הייתה כלל חלק מחייו.
34. החלת התנאים שנקבעו בסע' 19 לחוק האימוץ לעת בחינת בקשה לביטול צו הורות פסיקתי תגרום נזק אדיר לקטין. המבחן היחידי הנדרש לעת בחינת בקשה לביטול צו הורות פסיקתי הוא מבחן טובת הקטין.
35. המטרה בהקשחת התנאים בביטול צו אימוץ, היא הגנה על הערך החשוב ולפיו קטין אינו חפץ העובר ממקום למקום. בעניין שלפנינו, אין הדבר אינו רלוונטי, שכן אין בביטול הצו משום העברת הקטין מיד ליד, והקטין ימשיך לחיות את חייו באופן זהה ובלי שתהיה לכך השפעה על חיי היום יום שלו. לא ניתן להתעלם מהבדל כה משמעותי בין שני ההליכים.
36. הרציונל בהגשת הבקשה המוסכמת לביטול צו ההורות, הוא נתק מוסכם בין הנתבעת לקטין והבנה כי התובעת דואגת לכל צרכי הקטין. ברור כי אין זה מטובתו של קטין כי ימשך רישומו כבנו של הורה שאינו הורה ביולוגי שלו ואף מנותק ממנו לחלוטין מאז היה בן כמה שבועות.
37. על אף שלא נכון לבחון את הדברים בהתאם לסעיף 19 לחוק האימוץ, הרי שגם בהתאם לסעיף זה יש לבחון בשלושה מבחנים את ביטול צו האימוץ: נסיבות שלא היו ידועות במתן הצו; ראוי לבטל את הצו; טובתו של הקטין מחייבת את ביטול הצו.
38. באשר לתנאי הראשון, הרי שנסיבות חיי הקטין השתנו לחלוטין ימים מספר לאחר לידתו. בעת מתן הצו היה לנתבעת קשר עם הקטין, בתוך זמן קצר הקטין אינו מכיר עוד את הנתבעת. בכך מתמלא התנאי הראשון.
39. באשר לשאר תנאי סעיף 19, התובעת מבקשת לאמץ את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, אשר חיווה דעתו באופן ברור, כי טובת הקטין מחייבת את ביטול צו ההורות הפסיקתי, וממילא, כך טוענת התובעת, ראוי לבטל את הצו. מעמדתו עולה כי התובעת מתפקדת באופן מסור ביותר לקטין וכי הקטין מתפתח היטב עמה ואף מעבר לגילו, ומוקף במעטפת משפחתית אוהבת ותומכת. עמדת ד"ר אלדור היא כי לא נכון יהיה עבור הקטין להותיר רישום של הורה למי שאינו משמש כדמות הורית בחייו, בבחינת רישום ריק מתוכן, שעלול לפגוע בטובת הקטין.
--- סוף עמוד 9 ---
עמדה זו תואמת גם את עמדת הפסיכולוג השיקומי, ד"ר שאול בן פורת, שנדרש לטובת הקטין לאחר שהתובעת פנתה אליו, בטרם הגשת התביעה, וחיווה דעתו העקרונית כי: "עולה בבירור שאין לה (לנתבעת – מ.ב) לא כלום עם הקטין XXX. על כן אני סבור כי בנסיבות העניין הותרת הרישום לפיו הגב' XXX הינה 'אמו' של הקטין יגרום לו נזק" (נספח י' לתביעה).
40. בחינה מעמיקה של הטיפול בקטין ומערכת היחסים המשפחתית, על ידי מומחה בעל שם מביאה למסקנה אחת: טובת הקטין מחייבת ביטול צו ההורות.
41. התובעת טוענת כי יש לדחות את עמדת העו"ס. לטענתה, עמדת העו"ס והמלצותיה הן ממקום פטרנליסטי ואינן תואמות את טובת הקטין והן נסמכות על ספקולציות שלא נבחנו כלל. כמו כן, עולה החשש כי העו"ס ערכה את התסקיר בהתאם לעמדת ב"כ היועמ"ש, ועל יסוד שיקולי מדיניות רחבים, ולא בחנה באופן ראוי את טובת הקטין הספציפי, וכי מדובר למעשה בתסקיר שנועד לשרת עמדה משפטית ולא לשקף את טובת הקטין.
42. האמהות קיימו קשר רומנטי והתובעת שיתפה את הנתבעת ברצונה להרות ולהיות אם. הקשר היחיד של הנתבעת לקטין היא זוגיות האימהות. הנתבעת מעולם לא הייתה הורה לקטין. העו"ס מדגישה בתסקירה על כך שההיריון תוכנן על ידי שני הצדדים ביחד מן הטעם שזהו הקשר היחיד בין אם ב' לקטין. המלצת התסקיר מנותקת ממצב הדברים כהווייתו, ונעשה ניסיון לבססו על עובדה אחת בלבד שכלל אינה רלוונטית לטובת הקטין כיום.
43. לאור אותו קשר טרום הריון, הפעילה הנתבעת לחץ אדיר על התובעת ומתוך מערכת יחסים קשוחה, להגיש את הבקשה למתן צו הורות. בלי לפרט יותר מכך, נאותה התובעת להגיש את הבקשה לפני הלידה וצו ההורות ניתן לאחר הלידה.
44. שבועיים לאחר לידת הקטין חזרה אם ב' לעבודתה כצלמת ומדריכת תיירים, נעדרה שעות וימים מהבית עד השעות הלילה המאוחרות, ואף נעדרה שלוש פעמים לעשרה ימים כמדריכת "XXX". היא לא שימשה הורה או בת זוג ממשי גם בתקופה הקצרה מאז מתן צו ההורות ועד לפרידה בפועל והייתה עסוקה ביצירת הכנסה לחשבונה הפרטי. לא היה כל תוכן להורות הנתבעת והיא השתמשה בהורותה לאמלל את התובעת אחרי לידה, וכל הטיפול בתינוק ובבית נפל על כתפי התובעת.
45. לאחר מכן נותק ממילא כליל הקשר בין אם ב' לקטין.
46. אין לקבל את עמדת העו"ס לאחר שגם שהאימהות הבהירו כי לא יהא קשר בין הנתבעת לקטין. מדובר בעובדה מוגמרת והעו"ס מקריבה את טובת הקטין על מזבח רעיונותיה האידיאליים או לטובת הצדקת עמדה משפטית מנותקת מהמציאות, וכך מבקשת לדחוף את המשפחה כולה לקונפליקט על גבו של הקטין.
--- סוף עמוד 10 ---
47. התובעת מתעתדת להיוועץ עם גורמים מקצועיים וחינוכיים והיא אינה מתכוונת לשקר לקטין אודות עברו. העובדה כי הקטין מפותח וצרכיו מסופקים היטב מעידה כי התובעת אם למופת ועובדה זו אינה מופיעה בתסקיר.
48. לאור כל האמור מבקשת אם א' לבטל את צו ההורות ולמחוק את רישום אם ב' כהורה לקטין.
עמדת אם ב'
49. אם ב' ייצגה את עצמה בהליך. בכתב הגנתה היא הציגה עמדה קצרה ובה ציינה כי היא מסכימה לתביעה אך מבקשת ש"לא להיות מעורבת כי זה מכאיב מידי". אם ב' מציינת כי היא פגשה את הקטין בפעם האחרונה ביום 30.08.2018.
50. אם ב' מבהירה כי הסכום הכספי שעל תשלומו הוסכם בין האמהות במסגרת ההסכם שנערך בשעתו, לא ניתן כפיצוי לנתבעת על ויתורה על צו ההורות, אלא מדובר בתשלום פיצוי על מנות הזרע שנרכשו על ידי האימהות בחו"ל, רכב משותף שנרכש על ידי בנות הזוג ונלקח על ידי התובעת כשעזבה, הוצאות משפטיות ועוגמת נפש על חטיפת הקטין. הסכם זה מכל מקום לא קוים על ידי התובעת והסכום מעולם לא שולם לנתבעת.
51. אם ב' מוחה על כך שהתובעת אמרה לעו"ס כי בתקופה שטרם ההיריון היא לא הייתה בשלה להורות, כפי שנכתב בתסקיר מפי אם א'. אם ב' הייתה מוכנה בהחלט, והבאת הקטין לעולם הייתה החלטה משותפת של בנות הזוג ובחירת המילים של התובעת מהווה ניסיון להראות כי אם ב' לא הייתה בשלה להיות הורה.
52. לצד האמור, הבהירה אם ב' כי היא אינה מעוניינת בחידוש הקשר עם הקטין. צו ההורות ניתן ביום 28.05.2018 כחודש לאחר הולדת הקטין. שישה שבועות לאחר מכן, עזבה התובעת את בית הצדדים ונטלה עמה את הקטין. במשך שלושה שבועות מהיום בו עזבה התובעת עם הקטין, התובעת והוריה סירבו לאפשר לנתבעת להיפגש עם הקטין. לאחר שניתנה החלטה לקיום זמני שהות, פגשה הנתבעת את הקטין 7 פעמים בלבד. אם ב' נכחה בחיי הקטין פחות כחודשיים ימים.
53. אם ב' מדגישה כי ההחלטה לוותר על ההורות התקבלה בכאב גדול, ומתוך הבנה שהקטין עלול בהינתן הותרת צו ההורות על כנו לבלות את חייו קרוע בין שתי אמהות ומשפחות, כאשר התובעת ומשפחתה יעשו הכול כדי למרר את חיי הנתבעת ולהכפיש את שמה. האופן בו בחרה התובעת להציג את הדברים בפני העו"ס מהווה הצצה לעתיד לבוא.
54. בתחילת הדרך נלחמה הנתבעת על האפשרות לראות את הקטין, ובהמשך גם על התנאים במפגשים אלו. ברם, עמדתה נדחתה על ידי בית המשפט ולא התקיימו תנאים שאפשרו את בניית הקשר בין הנתבעת לקטין. כיום נחתם פרק זה בחיי הנתבעת והיא החלה בשיקום חייה אחרי החורבן שפקד אותה ואינה יכולה לחזור שנית לחיי הקטין.
--- סוף עמוד 11 ---
עמדת ב"כ היועמ"ש
55. ב"כ היועמ"ש מתנגדת לביטול צו ההורות הפסיקתי.
56. ב"כ היועמ"ש מפנה לדברים שנכתבו על ידי האמהות בבקשה לצו הורות פסיקתי לעניין תכנון ההולדה מצד שתי האמהות וליווי ההיריון מצד אם ב'.
57. ביום 28.05.2020, לאחר בחינת התנאים למתן צו הורות פסיקתי בהתאם לאמור בבקשה, נחתם צו ההורות ע"י כבוד השופטת אילטוביץ סגל.
58. לעמדת ב"כ היועמ"ש, לעניין ביטול צו הורות פסיקתי יש להחיל את המתווה הנורמטיבי הקבוע בסע' 19 לחוק האימוץ.
59. ב"כ היועמ"ש מפנה להיסטוריה המשפטית של ההכרה בהורות של זוגות חד מיניים אשר ראשיתה במתן אפשרות לרישום שתי אימהות על פי הוראות חוק האימוץ, ובהמשך, באמצעות מתן צו הורות פסיקתי. תחילה נדון רישום על פי צו אימוץ שניתן בחו"ל. אפשרות רישומן של שתי אימהות הוכרה לראשונה בבג"צ 1779/99 ברנר-קדיש נ' שר הפנים, פ"ד נד (2) 368 (2000) (להלן – פרשת ברנר-קדיש). במקרה זה הוכרה לראשונה האפשרות לרשום את בת הזוג של האם הביולוגית כאם נוספת במרשם, על יסוד צו אימוץ מחו"ל (מדינת קליפורניה) שניתן לאזרחים ישראלים אשר מקום מושבם היה בחו"ל. בהמשך, נדון בפסיקה אימוץ בן ביולוגי של בת הזוג, בישראל. בע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט (5) 64, 106 (10.01.2005) (להלן - פרשת ירוס-חקק), בית המשפט העליון הכיר בדעת רוב באפשרות של בת זוג של אם ביולוגית לאמץ את בנה של האם הביולוגית. בעקבות פסק הדין התאפשר לבנות זוג לאימהות ביולוגיות לכונן הורות באמצעות צו אימוץ לפי חוק האימוץ.