--- סוף עמוד 27 ---
ממצאי הערכה
135. הממחה חילק את פרק ממצאי ההערכה לשני תת פרקים: א. הבנת הקשר הזוגי של אם א' ואם ב' שהוביל לצו הורות פסיקתי ולבקשת הצו, דרך שרטוט מהלך זמן של הקשר ביניהן; ב. הערכה בהווה של הילד הקטין שזה לא מכבר מלאו לו 3 שנים, כבסיס לבחינת טובתו.
136 – 138. סעיפים 138-136 נמחקו מהנוסח לפרסום בשל ריבוי פרטים מזהים.
139. אליבא דאם א', הנושא של הבאת ילדים בעולם עמד אצלה לכתחילה. במקביל, בתיאור של אם ב' בלט שהיא רוצה ילדים וציינה את הקשר הטוב שהיא יוצרת דרך עבודתה עם ילדים בגיל בית ספר ועם מתבגרים XXXXXXXXXXXXXX.
140. השתיים פנו באופן מוסכם ובשיתוף פעולה לבנק זרע ב- XXX ורכשו ביחד כמה מנות של תרומה זרע מאותו גורם, במחשבה שאם א' תהרה ראשונה ולאחר מכן יגיע תורה של אם ב'. בכך הן דאגו לפוטנציאל אחאי עבור הילדים, שמשותף להם מחצית מהמטען הגנטי.
141. לדברי אם ב', היא הייתה שותפה מלאה לתהליך של מעקב אחרי ההיריון – הן הרפואי והן הזוגי – חוויתי. הן עברו ל-XXX על מנת להסתייע בהוריה אם א' שהתגוררו אז ב-XXX. בחודשי ההיריון האחרונים הייתה אם א' בשמירת ההיריון. הוריה של אם ב' הגיעו מ- XXX זמן קצר לפני הלידה כדי לתמוך ולסייע לזוג.
142. הקטין XXX נולד ביום XXX. השם XXX ניתן לו במשותף על ידי שתי האמהות, ואולם שמו השני, XXX, ניתן על ידי אם ב', באופן שמבטא את זהותה ה-XXX של אם ב'.
143. XXXXXXXXXXXX אם ב' מסרה כי הגם שיום לידת הקטין היה יום המאושר בחייה, החלטת אם א' שלא לשמור שבת כחלק מההורות שלה להקטין השפיע מאוד עד הפרידה ביניהן.
144. כבר בעת שניתן צו ההורות ביום 28.05.2018 כחודש מלידת הקטין, היו הצדדים שרויות במשבר קשה, שהחריף והתלבה במהלך שלושת החודשים שלאחר הלידה, "עד שהצו איבד כליל תוכן ותוקף", כלשון המומחה (עמ' 4 באמצע). תיאור שתיהן למצב המסוכסך שהתהווה הוא שונה, כולל ייחוס האחריות והיוזמה לפרידה ביניהן. לדברי אם א', אם ב' יזמה את הפרידה בעוד שאם ב' מתארת כי אם א' השתנתה לאחר הלידה והרחיקה אותה מהקטין והתחברה למשפחת המוצא שלה, כאשר אם ב' תמיד הרגישה דחויה. כאשר אם א' עברה לבית הוריה, אם א' יזמה פרידה שנחוותה על ידי אם ב' כנטישה.
145. אם א' חוותה לידה קשה וניתוח לאחר מכן שהקשה על ההתאוששות והתחלת ההנקה דבר שיצר אצלה רגישות רבה לדברי אם א', וחרדות לדברי אם ב'. העובדה כי אם ב' בחודש השני ללידת
--- סוף עמוד 28 ---
הקטין, יצאה לעבודה XXXXXXXXXXXXXX מחוץ לבית, נתפסה בעיני אם א' כנטישה קשה, בעוד שאם ב' ממעטת בהשפעת ההיעדרות שלה מהבית.
146. ביום XXX אם א' עוברת עם הקטין לבית הוריה, כשבחוויתה היא זוכה לראשונה שם ליחס שלו זכאית יולדת בעוד שאם ב' חווה כיצד אם א' משתנה, מתרחקת וטורקת בפניה את הדלת ומונעת ממנה את הקשר עם הקטין.
147. אם ב' פנתה לבית המשפט לענין קביעת זמני שהות, ונקבע הסדר ביקורים בבית הוריה של אם א' שעדיין התגוררו ב-XXX. מהזווית של אם א', מתואר כי אם ב' לא תמיד הגיעה לביקורים, לא תמיד נשארה לשעתיים והתנהגותה הייתה לא מותאמת מבחינת ניסיונותיה לכפות קשר עם הקטין, להעיר אותו מהשינה וכיוצ"ב. מבחינת אם ב', התנאים בבית הוריה של אם א' לא אפשרו לה קשר ישיר עם הקטין, והיא אף נתקלה באין ספור הערות וחשה שאינה יכולה כלל לממש את ההורות שלה. סידור ביקורים זה נמשך עד אוגוסט 2018. המומחה מציין כי במבט מבחוץ, ברור שהסדר כזה נועד לכישלון כאשר שתי האימהות מצויות בסכסוך קשה. מאז למעשה אין לאם ב' קשר עם הקטין, לאחר שהיא ניתקה את הקשר.
148. המומחה מציין כי במהלך אוגוסט 2018 נערך ניסיון של גישור ביחידת הסיוע שליד בית המשפט, שבמהלכו התקיימו שתי פגישות עם אם א' ואם ב' בנפרד. לאחר מכן התקיימה פגישה משותפת שהתפוצצה והתהליך נפסק. התקיים ניסיון נוסף של גישור, הפעם על ידי עורך דין, וגובש הסכם שאמור להביא לביטול הצו ההורות. הסכם נחתם ביום 05.12.2018 והוגש לביהמ"ש.
149. המומחה מציין כי מהאמור לעיל עולה כי מדובר בשתי נשים שבחרו לחיות ביחד כבנות זוג, פעלו למיסוד פומבי של הקשר ביניהן, קיבלו תמיכה של המשפחות המורחבות, תכננו את מימוש ההורות של כל אחת, כלומר להקים משפחה. בד בבד, נראה כי כניסת ילד לתוך המשפחה יצר משבר עמוק וחידדה ואף העמיקה שונות קיימת ביניהן, במישורים של תפקוד וזהות. משבר כזה ממעבר לקשר זוגי לקשר טריאדי של הורות לילד, הינו אתגר אף לזוג לא חד מיני. להערכת אם א', אם ב' הרגישה קנאה בה, וקנאה זו הובילה את אם ב' להתנהגות לא מותאמת, שתלטנית ותוקפנית כלפי הקטין כתינוק. יחד עם זאת, ד"ר רועי לא התרשם כי קיים אישוש עקיף לאפשרות כזאת.
150. המומחה מציין כי יש להביא בחשבון את העובדה כי הנושא של הורות לא ביולוגית שהינו חלק ממשפחה המזוהה כחד מינית, עלול להוות גורם נוסף של מורכבות עבור אתגר התרחבות המשפחתית. זאת, בפרט כשמדובר בזוג חד מיני של נשים כאשר רק אחת מהן נושאת בבטנה את היריון וחווה רק היא את התהוות הקונסטלציה האימהית במלואה בעוד שהאם הלא ביולוגית אוחזת בתפקיד כמו גברי של התבוננות מבחוץ וצורך להעניק תמיכה לאשה ההרה. ניתן להתרשם כי אם א' הייתה בתפקיד נשי ובחווייתה, ואם ב' לא לקחה על עצמה תפקיד של תמיכה המצופה ממנה לפי הלידה ובאופן בולט, לאחר הלידה. היא תיארה כי התנהגותה של אם ב' היתה כאילו לא קרתה לידה ולא נולד תינוק. אף מתוך דבריה של אם ב', ניתן להתרשם כי ייתכן
--- סוף עמוד 29 ---
וחסרה לה ערנות מספקת לצרכי אם א' כיולדת ולמרות שתיארה את חרדות של אם א', לא הצליחה להרגיעה ולתמוך בה מול החרדות והמצוקה של אם א'. מעבר לכך, אם ב' בחרה להמשיך את חייה כרגיל, למשל לצאת לעבודה ו-XXXXXXXXXXX, כשאם א' לבדה עם התינוק עם נזקקות משמעותית של הדיאדה אם – ילד. לעומת אם א', אם ב' נותרה עם חוויה דחיה קשה, בחלקה לא מובנת שכן אינה ערה לרגישות הרבה ולחסר שהתווה אצל אם א' ולפער שנוצר ביניהן, ובאופן מצטבר לאם ב' חוויה טראומטית, גם מאי יכולת לעצור את השינוי לרעה שחוותה אצל אם א'.
151. לאור המשקע הטראומטי יש להניח ולהבין את קטיעתה של אם ב' בהשתתפותה בהמשך תהליך ההערכה. ייתכן כי כניסה לאירועים מלפני 3 שנים מסבים לה רה–טראומטיזציה והיא בחרה להתנתק ולהגן על עצמה. בפגישה ניכר כי אינה מצליחה להתבונן על מה שקרה באופן מעובד ולנקוט במבט – על ביחס למה שקרה. ניכר כי היא נמצאת ברה -טראומטיזציה. מנגנונים אלו הפעילו והובילו לניתוק הקשר כבר באוגוסט 2018 עם אם א' והקטין. כמו כן ההסכמה לביטול צו ההורות הוא תוצאת הטראומה. כמובן שיש לניתוק זה גם צד רציונלי, שכן זה קרה לאחר שלא הצליחה לקיים עם הקטין קשר ראשוני והתקשרותי כלשהו ולא קיבלה סעד מספיק מבית המשפט. מכאן שלניתוק וליציאה מההורות אותה תכננה ורצתה, יש בסיס מושכל שגם מיטיב עמה וגם מיטיב עם הקטין מצדה, לאחר שלא היה כל מימוש של הורות כלפיו.
152. במפגשים עם אם ב', הנוכחות שלה היתה נעימה וכשהיא נוגעת בפגיעה שחוותה היא מעוררת אמפטיה רבה. היא בהחלט משדרת הרבה עוצמה באופן בין-אישי.
153. שתי האמהות ציינו את ההורות של בת הזוג ככזו שמדירה את ההורות של בת הזוג השניה. אם א' הרבתה לתאר כיצד הורי אם ב' משתלטים ומבודדים אותה ממשפחתה ואילו אם ב' תיארה כיצד הוריה של אם א' לא מקבלים אותה וכאשר הקטין נולד הם בישרו לקרוב משפחה על הלידה בלי להזכירה.
154. אם א' טענה כי ההורות של אם ב' עלולה לפגוע בקטין, יחד עם זאת, קשה לדעת כיום אם יש לטענות של אם א' בסיס עובדתי, הגם שהמאפיין האישיותי של אם ב' עשוי להסביר פן זה, אם כי יש לסייג כי אם א' העצימה תיאורים אלו לאור הסכסוך הזוגי הקיים.
הערכה של הקטין
155. המומחה מציין כי ניכר שיש לקטין התקשרות בטוחה וטובה עם אמו אם א', חווה הורות מותאמת לצרכיו ולעצמיותו המתפתחת, מפותח ומתנהג כילד שהוא לפחות בן 4. הקטין ילד ערני שיוצר שיח נבון ועשיר עם סביבתו, הוא הפנים כללים בסיסיים של גבול ויודע לפתור קונפליקטים עם פשרה ואיפוק, ומפותח בהתנהגותו יחסית לגילו. אם א' היא אם קשובה, תומכת ונוכחת במידת הצורך ולקטין יש התקשרות בטוחה וטובה עמו וניכר כי הוא חווה הורות מותאמת לצרכיו ולעצמיותו המתפתחת.
--- סוף עמוד 30 ---
156. לקטין אין כל סימן או מצוקה בקשר למצב המשפחתי - של הורה יחידנית או של סיפור המקור בואו לעולם ושל זוגיות שנפרמה. הקטין יודע כי אין לא אבא ושיש סוגים רבים של משפחות. יש כמו כן דמויות גבריות זמניות כמו הסבא והדוד. נראה כי הקטין יזקק לשיח מתמשך בעתיד שייתן מענה לשאלות מאין בא לעולם. כמו כן, אם א' מתכננת לשתף את הקטין באופן הדרגתי ומתואם בנסיבות של הזוגיות שהייתה בראשית חייו ומאוד מתלבטת כיצד יחווה הקטין קשר עתידי שכזה שלה. אין ספק שנושא זהות אישית ומשפחתית יצטרכו לתת לקטין בהמשך התפתחותו.
סיכום ודיון, מסקנות והמלצות
157. המומחה מסכם כי בעת שהובא הסכם הצדדים בו עתרו לביטול צו הפסיקתי, עמדת המדינה הייתה כי יש להפריד בין פרידת בנות הזוג לבין נושא ההורות שאותו יש לשמור ואף לפעול לחידוש הקשר בין הצדדים. עמדה זו מובנת בהקשר הכללי ועקרוני, ואולם חלפו 3 שנים מאז לידת הקטין ונסיבות אלו מחייבות הסתכלות מחודשת בנושא זה.
158. פירוק הזוגיות והמשפחה הייתה טראומטית עבור אם ב' והיא גם חוותה דחיה מצד בית המשפט עקב ההחלטה בדבר מתכונת זמני השהות עם הקטין לאחר הפרידה. ככל הנראה כתוצאה מכך, היא גם לא רצתה יותר להיפגש בתהליך הערכה. במהלך הפגישה לא הזכירה אף פעם את שמו של הקטין, אלא דיברה עליו כתינוק או ילד ללא זהות אישית. דבר זה מבטא יותר מכל את העובדה כי אין לה התקשרות להקטין והיא מבקשת מרחק וזרות ממנו ומאם א'. על כן אין לכפות הורות שאינה לטובתה. יתירה מכך, הדבר אפילו עלול לגרום לה נזק כאשר נכפית עליה הורות בעל כורחה.
159. כפיה כזאת של הורות על אם ב' גם אינה מיטיבה עם הקטין, כעת שמלאו לו 3 שנים ולא ראה את אם ב' מאז אוגוסט 2018. הקטין מפותח מעבר לגילו ומפגין התקשרות בטוחה לאמו. לא נוצר בסיס וגם לא גרעין להתקשרות ראשונית של אם ב' עם הקטין, גם אצלו לא ניתן למצוא ביטוי למצוקה או לחסר של דמות הורית נעדרת או כזו שנחווית כמי שעזבה. לכן אין בסיס לחידוש לכאורה של קשר שלא קיים. כמו כן החלטה מבחוץ על קיום קשר של הורות שבפועל אינה מתממשת זה כשלוש שנים עלולה אף לשבש את התפתחותו של הקטין. עוד יצוין כי לאם א', המשך המצב על קיום צו הורות, יצור מצוקה רבה מאוד. אם ב' אף לא ביקשה זמני ביקורים עם הקטין במשך 3 שנים והדבר מהווה אמירה חד משמעית של אם ב'. עוד צוין כי פתרון ביניים לכאורה של ביטול אפוטרופסות בלבד רק יעמיק את הרה – טראומטיזציה של אם ב' ועדיף לבצע ניתוק שלה מאם א' והקטין וזאת על מנת לשקמה. זו התרשמות של המומחה הגם שלא התבטאה בנקודה זו בעקבות קטיעתה להמשך המפגשים והערכה.
160. לדעת המומחה, מבחינת טובתו של הקטין, המשך קיום שרירותי, כדבריו, של הורות שבפועל אינה מתממשת זה כ-3 שנים ואין לה כל חותם הורי או התקשרותי מבחינתו, עלולה לשבש את התפתחותו התקינה והטובה כפי שהיא נצפית כיום. ברור כי לאמו הביולוגית המשך המצב הקיים של צו הורות פסיבי או אקטיבי יוצר מצוקה רבה מאוד.
--- סוף עמוד 31 ---
161. בהערכה הנוכחית, שהיתה קטועה מבחינת המפגש עם אם ב' לא ניתן היה להתרשם בבירור אם אם ב' רוצה בהמשכיות במצב הקיים שבו היא רשומה כהורה של הקטין. היענותה למתווה של אפוטרופסות בלעדית מבלבלת. אם ב' יוצאת נפגעת מהמצב הקיים ויש להניח כי הסכמתה לביטול צו ההורות הפסיקתי הוא המילה האחרונה מבחינתה.
162. המומחה חוזר על עמדתו כי מתכונת זמני השהות שנקבעה על ידי בית המשפט מנעה קיום מפגשים אפקטיביים בין אם ב' לקטין.
163. המומחה מחווה דעתו כי טובתו של הקטין כיום מחייבת ביטול הצו. לו היה מדובר בחצי שנה מאז אוגוסט 2018, היה מקום לשקול אחרת. טובתו העתידית – מבחינת הטווח הקרוב והרחוק, מחייבת גם את אמו אם א' לתת מלוא תשומת הלב לצרכים של זהות.
164. לאור האמור המליץ המומחה על ביטול צו ההורות הפסיקתי לאלתר. כמו כן, לביצוע ביטול הצו, יש בראשונה לתת תוקף להסכם שעשו אם א' ואם ב', בשלב שני יש להתייחס להקטין ולצרכיו במהלך ההתפתחות מבחינת זהות אישית ומשפחתית, סוגיות שחלות על אם א' באחריותה.