--- סוף עמוד 30 ---
באתר טרם הבניה. למסקנה זו הגעתי לאור עדותו של מר אבו סמרא (פרוטוקול הדיון מיום 2.2.20 עמ' 86 ש' 4-15):
ש: עו"ד לוי: אתה יודע שהיה גם קו טלפון פעיל? זה גם חלק מהדרישות שאמרו לכם להשיב את המצב לקדמותו וזה באחריותכם לגבי קו הטלפון, נכון?
ת: מר אבו סמרא: אני אגדיר את זה ככה, המבנה שעשינו אותו שם מחולק לשני חלקים, מבנה קיים ומבנה חדש והייתה איזה מסעדה שהייתה קיימת. היה קו טלפון למסעדה הקיימת ונדמה לי למבנה הקיים למעלה. המבנה החדש לא היה לו טלפון.
ש: עו"ד לוי: לא, אני שואל אותך על הקו המקורי, נכון? הקו המקורי שהיה באתר.
ת: מר אבו סמרא: עניתי. היה קו.
ש: עו"ד לוי: הקו הקיים עוד לא היה באתר.
ת: מר אבו סמרא: היה קו למסעדה ולמבנה הקיים.
נמצא אפוא, כי בהתאם לחובתה, על התובעת היה להשיב את המצב לקדמותו בתיקון קו הבזק שהיה תקין ערב כניסתה לאתר. טענת התובעת, כי המדובר בקו הרוס נסתרה בעדות מר אבו סמרא שהוא המהדס הראשי מטעמה. אשר לעלות התיקון אני סבורה כי דרישת הקיזוז מטעם הנתבעת בסך 10,000 ₪ מופרזת, בפרט כשלא הוצגה אסמכתא התומכת בכך. לאור זאת שהוצעה הצעה לתיקון מטעמה של התובעת בעלות של 6,329 ₪. נמצא, כי עלות זו מוסכמת מצד התובעת כעלות תיקון הקו. אם כן, כשמצאתי כי האחריות מוטלת לפתחה של התובעת בהקשר זה, הצעת המחיר מהווה הסכמה מצידה אשר לעניין היקף הנזק. סיכומו של דבר: לאור קביעת המומחה, כי נדרש לשקם 100 מ"ר בעלות של 15,000 ₪ יש להפחית מהקיזוז שנקבע בידי הנתבעת סך 30,000 ₪ ועליה להשיבו. בנוסף, בעניין קו הבזק, מאחר שמצאתי כי התובעת חבה בהשבת המצב לקדמותו, וכי חישוב עלות הנזק תיקבע בהתאם להצעת המחיר מטעמה, עלות התיקון הינה 6,329 ₪ ועל כן יש להשיב מהקיזוז בסך 10,000 ₪ שקיזזה הנתבעת בגין זאת סך 3,671 ₪. אשר על כן, על הנתבעת להשיב לתובעת סך 3,671 ₪.
נושאים נוספים שלא הופיעו בחשבון הסופי – הרחבת חזית
96. התובעת העלתה בפני המומחה נושאים נוספים שלא נכללו בחשבון הסופי שהוגש לנתבעת. עילת התביעה מבוססת על התיקונים וההפחתות שבוצעו על ידי הנתבעת בחשבון הסופי (נספח 21 לכתב התביעה) ולצידה טענות בדבר נושאים נוספים שציינו במפורש (דמי קבלן ראשי, ריבית, הצמדה, התנהלות בחוסר תום לב, פיצוי בגין חילוט הערבות). על כן, טענות החורגות מכך מהוות הרחבת חזית. העיקרון העומד ביסוד הרחבת החזית הוא, שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתב הטענות. בפני תובע ששכח לציין עילת תביעה עומדות שתי חלופות. הראשונה, להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. השנייה, היא הרחבת החזית: הכלל הוא, שאם חרג אחד מבעלי הדין ממסגרת הפלוגתות שהועמדו על ידו בכתב הטענות, או מן הסעדים שהתבקשו על ידו בכתב התביעה, ובעל הדין שכנגד הביע את הסכמתו לחריגה זו, בין במפורש ובין במשתמע (באמצעות היעדר התנגדות להרחבת החזית), יראה בית המשפט את הצדדים כמי שהסכימו לסטות מכתבי טענותיהם. ואולם,
--- סוף עמוד 31 ---
אם בעל הדין שכנגד התנגד להרחבת החזית, הרי שצד שלא תיקן את כתב תביעתו, לא יוכל להישען על טענותיו החדשות (ראו, יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 415 (2015) (להלן: "רוזן-צבי"); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 78 (מהדורה תשיעית, 2007)).
בענייננו, בקשה לתיקון כתב התביעה לא הוגשה, והנתבעת התנגדה להרחבת החזית בסיכומיה. לכן, אין להידרש לרכיבים אלה ולהכרעת המומחה בהם.
חישוב ביניים
97. לסיכומו של פרק זה, על הנתבעת לשלם לתובעת סך 260,397.48 ₪ בגין עבודות חריגות.
1.5% הנחה על מחירי הכמויות
98. לטענת הנתבעת, במסגרת ההצעה הכספית הפחיתה התובעת 1.5% מכלל המחירים בתמורה להפחתת ערבות הביצוע שנדרשה להפקיד. אשר על כן לשיטתה, יש להפחית מסך כלל הסכומים הנתבעים על ידי התובעת 1.5% בהתאם. התובעת טענה, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה עת זו הועלתה רק במהלך דיוני ההוכחות ולא נטענה בכתב ההגנה או בתצהירי התובעת. לגופם של דברים טענה התובעת, כי הסכם ההנחה התייחס רק לרכיבים שהוגדרו ותומחרו מראש ולא לעבודות החריגות או הקיזוזים שבוצעו על הנתבעת ומשכך, יש להפחית את ההנחה רק מרכיבי החוזה. במענה להרחבת החזית טענה הנתבעת כי כבר הזכירה את נושא ההנחה בכתב ההגנה (ס' 30.10) ומעבר לך רכיב ההנחה מופיע בחשבונות שצירפה התובעת בנספחים 21, 24, 25 ועל כן התובעת איננה יכולה להתכחש לנתון זה.
99. אשר לטענת הרחבת החזית הרי שאין לקבל את טענת הנתבעת. מעיון בכתב ההגנה טענה זו לא נטענה במפורש ביחס למחירים הנתבעים על ידי התובעת, נוסח הסעיף הוא:
"יצוין כי טרם החתימה על ההסכם ובמהלך המו"מ, התובעת הפחיתה את הצעתה ומצד הרשות, ניתנה לה הפחתה בערבות הביצוע מ-10% ל- 5%."
ניתן לראות, כי סעיף זה מתייחס בהמשך לפירוט הליך זכייתה של התובעת במכרז, היקף הצעתה, ושיעור היקף הביצוע. הסעיף כלל לא מתייחס לשיעור ההנחה וממילא לא נטען בו כי ההנחה מתייחסת לסכומים שנתבעו בתביעה, כך שלכאורה, ניתן היה לקבל את טענת התובעת. ברם, מאחר שמהמסמכים אותם צירפה התובעת לכתב התביעה עולה, כי רכיב ההנחה מתייחס למחירים בגמר החשבון ומפחית מהם 1.5%. בהתאם לכך, הרי שהתובעת איננה יכולה לבסס את תביעתה על מחירי החוזה במנותק מרכיב ההנחה שקבוע בסוף חשבונות אלו. על כן דין טענת הנתבעת שיש לקחת בחשבון את ההנחה להתקבל. אשר להיקף ההנחה, אני קובעת כי היא מתייחסת לרכיבי החוזה בלבד, ללא עבודות חריגות וללא הקיזוזים, וזאת משום שרכיבים אלו היו ידועים בשעת כריתת החוזה, ולכן ההנחה התייחסה רק אליהם. מכאן, שלא ניתן לקבוע, כי ההנחה תחול על פי ההסכם גם על רכיבים שלא נכללו בחוזה, כטענת הנתבעת שעה שלא הוצגה אסמכתא מפורשת לכך, ובפרט שמהנספחים שהוזכרו לעיל ניתן לראות במפורש שההנחה לא חלה על כלל הרכיבים הכלולים בחשבון, כך שיש טעם בטענת הנתבעת, כי ההנחה מתייחסת לרכיבי החוזה בלבד.
--- סוף עמוד 32 ---
כאמור, עלויות רכיבים המתבססים על חישובי החוזה הם בסך 335,909.69 ₪. כאמור, מסכום זה יש להפחית 1.5%, סך 5,038.6 ₪.
לוחות זמנים
100. כאמור, מועד תחילת העבודות נקבע לתאריך 23.11.10. על פי החוזה העבודות היו אמורות להסתיים בתאריך 23.8.11. אין מחלוקת, כי בעניין המעלית, אישור מכון התקנים התקבל אך בתאריך 27.12.12 ואישור הפעלה סופי התקבל בתאריך 28.2.13. הצדדים חלוקים לגבי הגדרת מועד סיום העבודה הקובע. בהתאם להוראת סעיף 7 להסכם (נספח ח' לכתב ההגנה) על כל יום איחור מעבר ל-9 חודשים נקבע פיצוי מוסכם בסך 1,000 ₪. לשיטת הנתבעת, מועד הסיום הוא בעת אישור הפעלה הסופי, כלומר 28.2.13. לשיטת התובעת, מועד הסיום הריאלי הוא 16.5.12 בהתחשב בכך, שמועד הסיום החוזי לשיטתה לא היה ריאלי מלכתחילה. המומחה נדרש לסוגיה זו, ובחן לעומקן את מכלול טענות הצדדים בעניין זה, לרבות שמיעת אנשי מקצוע מטעם שני הצדדים. חוות דעת המומחה בסוגיה דנן היא מקיפה ונרחבת ומתפרשת על כשליש מכלל חוות הדעת ועומדת על למעלה מ-20 עמודים. המומחה בחוות דעתו התייחס וניתח את השפעתו של כל רכיב ורכיב במשמעות לוחות הזמנים, ובהתאמה מצא את הגורם האחראי לכך מבין הצדדים. המומחה הסיק, כי יש לזקוף איחור של חודש וחצי לחובתה של התובעת בעיכוב לוחות הזמנים, ומצא שיש להפחית סך 45,000 ₪ מחשבון התובעת תחת הקיזוז שבוצע על ידי הנתבעת בסך 360,000 ₪. מסקנתו הייתה שעל הנתבעת להשיב לתובעת סך 315,000 ₪. כמו כן קבע המומחה, כי בהתאם לכך על הנתבעת לשלם תוספת תקורה בסך 251,844 ₪.
101. הנתבעת טענה, כי בהתאם לחוזה המדף שינוי במועדי העבודה דורש את אישורו של המזמין להארכת משך זמן הביצוע, כך שלא ניתן לשנות את לוח הזמנים של הפרויקט מעבר ל-9 חודשים כפי שנקבעו בחוזה. הנתבעת הוסיפה, כי המומחה לא ערך לוחות זמנים בעצמו, אלא הכריע בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים. עוד נטען, כי קביעת המומחה, כי "לא אצה הדרך לצדדים" איננה נתמכת בראיה, ומכל מקום אין בכך בכדי לבטל את חובתה החוזית של הנתבעת. בנוסף נטען, שהתנהלות התובעת בקשר לנושאים הקשורים במעלית מלמדים על הפרה חד משמעית מצידה, בהתייחס לעיכובים בלוחות הזמנים. כמו כן הנתבעת העלתה מספר טענות נוספות המוכיחות לשיטתה, כי מומחה בית המשפט טעה ביחס למספר רכיבים בפרויקט ובהם נושא היתר החפירה, אירוע החציבה, משאבת הניקוז, גופי תאורה, תכניות קירות המנהרה וכן כנגד נוסחת החישוב. עוד נטען, שהמומחה לא הפעיל נכון את נוסחת חישוב התקורה, משום שהתובעת לא ביקשה הארכת זמנים לביצוע עבודה, ועל כן היא לא אושרה, יש להתייחס לרכיב T1 המופיע בפרק ז' בחוזה המדף כמשך הזמן החוזי, ומכאן, שלשיטתה, התובעת אינה זכאית לתקורה כלל. לאור האמור, ביקשה הנתבעת לדחות את חוות דעת המומחה בעניין לוחות הזמנים במלואה, או להורות על תיקונה.
--- סוף עמוד 33 ---
102. אשר לטענת הנתבעת לפיה אין היא חייבת בתשלום החורג מתשעת חודשי הביצוע בשל כך שלא ניתן אישור של המפקח לחריגה זו, לא מצאתי לקבלה, כפי שיפורט להלן. נביא תחילה את נוסח הסעיפים עליהם מסתמכת הנתבעת, שמקורם במפרט הטכני:
00.12.1 "על הקבלן לסיים את כל העבודות נשוא חוזה זה לא יאוחר מאשר בתום 9 חודשים קלנדאריים מהיום שנקבע על ידי המנהל כמועד תחילת העבודה, הוא צו התחלת העבודה..."
00.12.15 "כל סטייה ושינוי מתוכנית זו תוגש בכתב ע"י הקבלן מבעוד מועד למפקח וטעונה אישור בהתאם לראות עיניו הבלעדית של המפקח. אי מתן אישור המפקח פירושו שאין הסכמת המזמין לתהליך הביצוע המוצע וכל האחריות לכך תחול על הקבלן אשר צריך לסיים את הפרויקט בהתאם לחוזה".
לדידי, יש לפרש סעיפים אלה, כך שתקופת הביצוע לא תוארך בשל שינויים שמקורם בקבלן המבצע או בשל שינויים קלים שדורשת המזמינה. על כן סעיף זה אינו מתייחס למקרה שבו המזמינה דורשת עבודות נוספות שאינן קבועות בחוזה, או מתרשלת בביצוע אחריות המוטלת עליה. קביעה כי יש לפרש סעיפים אלה כחלים גם במקרים מסוג זה, אינה סבירה, שכן פרשנות כזו הייתה מובילה למצב לפיו המזמינה יכולה להתנהל כאוות נפשה, ובנזקים בשל האיחור יישא הקבלן. לא זו אף זו, הנתבעת בחרה שלא להעיד את המפקחים מטעמה, האמונים על אישור חריגות בלוח הזמנים, ולכן, לא ניתן היה לברר האם ניתן אישור לאיחורים בשל רכיבים שונים בפרויקט. לפיכך, קמה חזקה, לפיה עדות המפקחים הייתה נזקפת לחובת הנתבעת, כאמור, והנתבעת לא הרימה את הנטל לסתור חזקה זו.
103. עוד מצאתי לדחות את טענות הנתבעת לעניין נוסחת החישוב בה השתמש המומחה. בשונה מטענתה, התובעת אכן הגישה בקשה להארכת משך הפרויקט, כפי שעולה מתכתובת המייל בין גב' מרחב למר מרגי מימים 12-13.9.11. מכאן, שהבקשה הוגשה, אך היא לא אושרה. לצד זאת, ברי כי הגדרת T1 בפרק ז' לחוזה המדף אינה שוללת תשלום תקורה מקום בו המזמינה הייתה אשמה בעיכוב הפרוייקט, ובד בבד לא אישרה את הארכתו. על כן, כאמור, טענה זו נדחית.
104. מאחר, שכאמור, מצאתי כי נושא היתר החפירה ועניין התמשכות היקף חפירת המנהרה בגין אירוע המפולת וההשלכות ההנדסיות בשל כך הם באחריותה של התובעת, הרי שבהתאם לכך יש לתקן את לוחות הזמנים בקשר לקנס הפיגורים ובנושא התקורה. יובהר, כי הכרעה בנושא זה המורכב במהותו מפרטים רבים ומורכבים הנוגעים לנושאים מקצועיים הנדסיים, מסורה לשיקול דעתו של מומחה בית המשפט, שהוא הגורם המקצועי־אובייקטיבי והכרעתו מבוססת על התרשמותו וניסיונו. בהתאם לאמור לעיל, לא בנקל בית המשפט יתערב בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא אם מצא בה טעות היורדת לשורש חוות הדעת. חוות הדעת, כאמור, ארוכה, מפורטת ומנומקת ולא מצאתי כי יש מקום לסטות מהכרעת המומחה בהיבטה המקצועי ובנוסחות החישוב שקבע. כך גם לגבי מסקנותיו הן בחלקה העובדתי והן בחלקה החישובי של חוות הדעת. המומחה נחקר על ידי הנתבעת ארוכות גם בקשר לעניינים אלו והתרשמתי כי הכרעתו מבוססת. על כן, נקודת
--- סוף עמוד 34 ---
המוצא היא שמדובר בשיהוי המצטבר שקבע המומחה. חרף האמור, נוכח העובדה שחוות הדעת לעניין לוחות הזמנים מבוססת על רכיבים שבהם הכרעתי בניגוד לחוו"ד המומחה, הם באחריותה של התובעת (היתר החפירה, השלכות המפולת בקריסת המנהרה) הדבר יתבטא בשינוי היקף האחריות לעיכוב שקבע. יש לזכור, כי דיון בנושא העיכובים איננו "מדע מדויק", ואין אפשרות כיום לרדת לרזולוציה המדויקת של כל משמעות עיכוב ועיכוב (ס' 4.5 לחוו"ד המומחה). אשר על כן, אני סבורה כי נכון יהיה לקבוע שבנוסף לקיזוז בגין חודש איחור בביצוע העבודות וחצי חודש בגין העיכוב בביצוע המעלית הנזקפים לחובתה של שיבולת על פי הכרעת המומחה בהיקף קיזוז של 45,000 ש"ח, יש להוסיף ולקבוע כי שיבולת תישא באחריות בשל 3.5 חודשי עיכוב נוספים עקב העיכוב בשל היתר החפירה (חצי חודש) ובשל העיכובים הנובעים מחפירת המנהרה (1.5 חודשים בשל קירוי גג המנהרה ו-1.5 חודשים בגין דפנות קירות מנהרה ותמיכת גג פלדה). בהתאם לכך, יש לתקן את רכיב התקורה ולהפחיתו למשך זמן עבודה בפועל של 73-14 =59 שבועות. על פי נוסחת החישוב שבחוו"ד המומחה, התקורה תעמוד על סך 111,344.27 ₪ . בנוסף, בגין אותם שלושה וחצי חודשים על שיבולת לשאת בפיצוי מוסכם על סך 105,000 ₪ (3.5 חודשים כפול 1000 שקלים ליום), בנוסף לסך 45,000 ₪ בשל חודש וחצי עיכוב שקבע המומחה. לאור זאת שהנתבעת קיזזה סך 365,000 ₪ מחשבונה של התובעת בקשר ללוחות הזמנים, על הנתבעת להשיב לתובעת סך 215,000 ₪. התשלום לתובעת בגין דמי התקורה יעמוד על סך 111,344.27 ₪. סה"כ לשני רכיבים אלה יחד – 326,344.27 ₪.