בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 3331-06-16 שיבולת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' רשות הטבע והגנים ירושלים
לפני
כבוד השופטת חנה מרים לומפ
התובעת
שיבולת חברה להנדסה ובנין בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד מיכאל גינסבורג ונופר שטיין יור
נגד
הנתבעת
רשות הטבע והגנים ירושלים
באמצעות ב"כ עו"ד אמיר לוי
פסק דין
לפניי תביעה לסעד כספי בעילה חוזית וכן לסעד של מתן חשבונות. השאלות העומדות לפתחי הן: האם התובעת זכאית לתשלומים נוספים בגין עבודות בניה שונות שביצעה עבור הנתבעת, במסגרת זכייתה במכרז עבודות בינוי ושיפוץ במרכז המבקרים במצפה רמון, והאם היא זכאית למתן חשבונות של ספקים שונים שביצעו עבודות באתר, וזאת לשם בירור זכאותה לדמי קבלן ראשי, הכל כפי שיפורט בהמשך.
°
--- סוף עמוד 2 ---
רקע
1. התובעת, חברת שיבולת חברה להנדסה ובנין בע"מ (להלן: "התובעת" או "שיבולת" או "הקבלן"), הינה חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות בניה, פיתוח וגמר של פרויקטים שונים. הנתבעת, רשות הטבע והגנים (להלן: "הנתבעת" או "הרשות") הינה גוף סטטוטורי שהוקם מכוח סעיף 3 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים, ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998.
2. בשנת 2010 פרסמה הנתבעת מכרז פומבי לביצוע עבודות בינוי ושיפוץ (להלן: "הפרויקט") במתחם מרכז המבקרים במצפה רמון, הנקרא על שמם של אילן ואסף רמון ז"ל. המכרז כלל, בין היתר, שיפוץ וחידוש המבנה הקיים, הקמת מבנה כניסה בסמוך למבנה הקיים, וכן חציבה ובינוי של מנהרת מעבר בין מבנה הכניסה החדש למבנה הקיים. התובעת ניגשה למכרז וזכתה בו.
3. בעקבות זכייתה של התובעת במכרז, נכרת חוזה בין הצדדים בתאריך 7.11.10, שתנאיו נוסחו בידי הנתבעת. לחוזה צורפו כנספחים: תנאים כלליים כפי שהם נהוגים בחוזים של ממשלת ישראל (להלן: "חוזה המדף"), תכניות לביצוע, ותיאור העבודות לביצוע כולל רשימת כמויות ומחירי היחידות (להלן: "כתב הכמויות"). כמו כן, חלות על החוזה הוראות הספר הכחול – מפרט כללי לעבודות בניה (להלן: "הספר הכחול"). הובהר, כי אין המדובר בחוזה שהתמורה בעבור ביצועו קבועה וידועה מראש (חוזה פאושלי), אלא בחוזה שתמורתו מותנת בעבודה שתבוצע בפועל על ידי התובעת "לפי מדידה". כך, שלפי הקבוע בחוזה, אם במהלך העבודה לא יחולו שינויים והעבודה תבוצע בהתאם לאומדן ולכתב הכמויות, התובעת תהיה זכאית לקבל סכום של 6,356,868.38 ₪ (ללא מע"מ).
4. בחוזה נקבע, כי משך זמן ביצוע העבודות הוא 9 חודשים, וכי עיכוב בסיום העבודה מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך 1,000 ₪ בגין כל יום של איחור כפיצוי מוסכם מראש. בפועל, מכוח אילוצים ועיכובים שונים התארכה העבודה בפרויקט. הצדדים חלוקים לגבי מועד הסיום הקובע. לשיטת התובעת, סיום העבודות בפועל היה בתאריך 16.5.12. מנגד, לשיטת הנתבעת מסירת המעלית בפרויקט התבצעה רק בתאריך 28.2.13, המועד בו התקבל אישור הפעלה לפי התקן המחייב, ועל כן לטעמה זהו מועד הסיום הקובע. המחלוקת בין הצדדים עוסקת גם בשאלה מיהו הגורם האחראי להתמשכות הפרויקט, ובהתאם לכך חלוקים הצדדים בעניין חבות התובעת בדמי קנס הפיגורים, ובזכאות לתשלום בגין הוצאות תקורה, הנגזרים מהכרעה זו.
5. במהלך ביצוע העבודות התובעת הגישה לנתבעת חשבונות ביניים בכל חודש עבור העבודות שהיא ביצעה במהלך התקופה של כל אחד מהחשבונות. הנתבעת בדקה את חשבונות הביניים באמצעות מפקחי הבניה מטעמה ושילמה לתובעת את הסכומים שאישרה לאחר בדיקתם.
--- סוף עמוד 3 ---
6. לקראת סיומן של העבודות, התגלעו בין הצדדים מחלוקות בגין היקף זכאות התובעת לתשלומי חשבונות חודשים 1-4/12. לטענת התובעת, על אף שחשבונות אלו אושרו על ידי המפקחים מטעם הנתבעת, הם נשלחו לבחינה נוספת אצל מתכנני הפרויקט, וקוזזו מהם סכומים משמעותיים. התובעת טענה, כי דבר זה לא נעשה בזמן אמת בפרויקט, כשהחשבונות שולמו בהתאם לאישור הפיקוח ללא כל מחלוקת.
7. בתאריך 30.7.12 הגישה התובעת את החשבון הסופי על סך 8,614,631.92 ₪ (ללא מע"מ). הנתבעת ערכה תיקונים בחשבון הסופי, ועל פי שיטתה הסכום הכולל לו זכאית התובעת עמד על סך 6,961,247.64 ₪. לאור כך, שעד לאותו המועד שולמו לתובעת 7,145,406.77 ₪ דרשה הנתבעת החזר בסך 215,469.69 ₪ שאינו כולל תוספת הצמדה. הנתבעת צירפה לחשבון המתוקן מכתב מיום 20.3.13 מאת מר פיטר רבין, ממונה פיתוח מחוז דרום בנתבעת, הכולל טענות כלפי התובעת בדבר העיכובים בלוחות הזמנים, טעויות בכמויות המדידה, עבודות שבוצעו ללא אישור וכשלים בביצוע העבודה בהקשר של קריסת תקרה אקוסטית שאירעה במבנה.
8. בתאריך 18.4.13 דחתה התובעת, באמצעות בא כוחה, את טענות הנתבעת ועמדה על זכותה לתשלומים בהתאם לחשבון הסופי שהגישה. בתאריך 16.5.13 השיבה הנתבעת באמצעות בא כוחה, כי כגוף ציבורי על הרשות לעמוד על זכויותיה, וכי החשבון המתוקן משקף לגישתה את ההוראות החוזיות בין הצדדים, ולאור זאת על הנתבעת להשיב את התשלום ששולם ביתר.
9. בתאריך 2.1.14 פנתה הנתבעת לבנק לאומי בבקשה לחילוט חלקי של הערבות מטעם התובעת בסך 217,466 ₪. הבנק נעתר לבקשת החילוט, ובתאריך 19.1.14 הערבות בסך המבוקש חולטה. התובעת, באמצעות בא כוחה, מחתה בכל תוקף כנגד צעד חד צדדי זה, והבהירה במכתבה מתאריך 30.1.14, כי אף תשקול הגשת תובענות אישיות כנגד המעורבים בדבר, בשל התנהלות קיצונית חסרת תום הלב בו נקטו, לשיטתה, ועל אף בקשת התובעת ליתן לה אורכה, לשם קיום פגישה בין הצדדים ודיון בסוגיות שבמחלוקת. בתאריך 5.2.14 השיבה הנתבעת, באמצעות בא כוחה, כי לתובעת עמד זמן רב להסדיר את חובה כלפי הרשות, ומשכך חילוט הערבות נעשה כדין, וכי הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובעת כלפיה.
10. בתאריך 23.12.15 התובעת פנתה שוב לנתבעת בטרם נקיטת הליכים משפטיים וביקשה לנסות להגיע להסכמות בעניינים שבמחלוקת. בתאריך 17.1.16 הנתבעת השיבה, כי עמדתה המפורטת כבר נמסרה בעבר לתובעת, וכי טענות התובעת לטעמה אינן עומדות מהבחינה המשפטית והעובדתית. בתאריך 1.6.16 הוגשה התובענה דנן, על סך 2,993,990 ₪ כנגד הנתבעת.
מינוי מומחה בית משפט וההליך במבט על
11. מאחר שחלק משמעותי מהעניינים שבמחלוקת, נוגעים לנושאים שבמומחיות מקצועית, בדיון קדם המשפט שהתקיים בתאריך 29.6.17, הוחלט על מינויו של מומחה מטעם בית
--- סוף עמוד 4 ---
המשפט וזאת בהסכמת הצדדים. בהמשך להחלטה זו, בתאריך 6.9.17 נקבע, כי המהנדס מר אחי קליין (להלן: "המומחה" או "מומחה בית המשפט") ימונה כמומחה בתחום ההנדסה לבחינת הסוגיות כדלקמן: א. לוחות הזמנים והאחריות לעיכובים בפרויקט. ב. העובדות הנוספות והשינויים שהתובעת נדרשה לבצע בפרויקט, לרבות התמורה הנוספת הנטען, כי מגיעה לה בשל כך. בהקשר זה המומחה נדרש להכריע בשאלת סיווג עבודות מסוימות כחורגת מהיקף העבודה המוסכמת בחוזה. ככל שיימצא כי מדובר בחריגה, המומחה התבקש לקבוע את שיעור התמורה הישירה המגיעה בגין עבודה זו. ג. קביעת שיעור התוספות לעלויות הישירות או השינויים.
12. לצורך מתן חוות דעתו, המומחה ביקר באתר העבודות במצפה רמון, וכן קיים שש ישיבות בנוכחות הצדדים, בעלי המקצוע מטעמם, המפקחים ובאי כוחם של הצדדים. חוות דעתו המפורטת של המומחה המתייחסת לכמאה סעיפים הנתונים במחלוקת בין הצדדים הוגשה ביום 8.10.2018. לאחר הגשת חוות הדעת הנתבעת הגישה שאלות הבהרה להתייחסות המומחה. התובעת הודיעה, כי אין בכוונתה להעביר למומחה שאלות הבהרה. המומחה השיב לשאלות ההבהרה, ובהתאם לחוות דעתו המעודכנת מצא, כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך 1,052,889.17 ₪ בעבור העבודות, הכולל החזר הקיזוז בסך 365,000 ₪ שבוצע על ידי הנתבעת עבור קנסות פיגורים, בניכוי של 45,000 ₪ בגין חודש וחצי איחור הנזקף לחובת התובעת. כמו כן, קבע המומחה כי הנתבעת חבה בתשלום תקורה בסך 251,844 ₪. יודגש, כי המומחה בחוות דעתו, בהתאם לכתב המינוי, נדרש להתמקד במישור העובדתי והמקצועי, ולא בשאלות שבפרשנות משפטית ובשאלות העובדתיות שבמחלוקות בסוגיות השונות. עם זאת, במקרים מסוימים בהתבסס על ניסיונו, המומחה חיווה דעתו, והציע פשרות בסוגיות פרשניות ועובדתיות.
13. אשר לתצהירי עדות ראשית, התובעת הגישה את תצהירו של המהנדס הראשי מטעמה, מר זאהר אבו סמרא. הנתבעת הגישה את תצהירו של מר יצחק זומרתי מנהל תחום ביצוע ברשות, את תצהירה של הגברת זהבה מרחב, מנהלת הפרויקט מטעם הרשות, ואת תצהירו של מר זאב בילגוראי ששימש כמתכנן של הפרויקט.
14. בדיוני ההוכחות המצהירים נחקרו על תוכן תצהיריהם. בנוסף, לבקשת הנתבעת העיד מומחה בית המשפט ונחקר בחקירה נגדית מטעמה על חוות דעתו.
15. הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב.
עיקרי טענות התובעת
16. התובעת טענה, כי הנתבעת התנהלה בצורה קלוקלת ובלתי מקצועית תוך שינוי היקף העבודה חדשות לבקרים, וכי תכנון המכרז היה לקוי בשלל רכיבים מהותיים. עוד טענה, כי הנתבעת סירבה לשלם לה בגין השינויים אלה, וחרף אישור הגורמים המקצועיים בשטח מטעמה של הנתבעת, ביצעה קיזוזים והפחתות בתשלומים בדיעבד ושלא כדין. בנוסף, שינויים אלה גרמו לעיכובים משמעותיים במהלך הפרויקט, כאשר הנתבעת מטילה את האחריות הכרוכה בכך על התובעת.
--- סוף עמוד 5 ---
17. התובעת הסתמכה על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וטענה, כי לאור חוות דעתו התברר שתביעתה מוצדקת ונכונה. התובעת הדגישה את בחירתה של הנתבעת שלא להעיד את המפקחים מטעמה, שהם אנשי המקצוע שליוו באופן ישיר את הפרויקט. זאת, לאחר שהמפקחים השתתפו הישיבות עם המומחה והביעו בגדרן את עמדתם. לגישת התובעת הימנעות מכוונת מלהעיד את אנשי הפיקוח והבחירה להעיד תחתיהם עדים אחרים, אשר החלק הארי של עדותם מבוסס על עדות שמועה, צריכה להיזקף לחובת הרשות.
18. התובעת טענה, כי עמדה בנטל הנדרש להוכחת תביעתה, ואשר על כן היא זכאית לתשלומים אשר קוזזו בדיעבד ובניגוד לתנאי החוזה, ובכלל זה תשלומי הצמדה ששולמו במהלך הפרויקט וקוזזו שלא כדין. כמו כן, טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום דמי קבלן ראשי.
19. עוד נטען, כי בהתאם לתנאי החוזה התובעת זכאית להפרשי הצמדה לפי מדד תשומות הבניה על כלל התשלומים הנובעים מכוח החוזה, וכן לתשלומי ריבית "החשב הכללי פיגורים", מיום החוב עד יום התשלום בפועל.
20. בנוסף לכך טענה התובעת, כי הנתבעת חבה בתשלום פיצוי בסך 150,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לה עקב חילוט הערבות הבנקאית שלא כדין, וכן בתשלום 150,000 ₪ בגין התנהלות בחוסר תום לב של הנתבעת בהפרת ההסכם, תוך הימנעות מתשלומים בהם היא חבה וחילוט הערבות. לגישת התובעת, בבחינת סוגיה זו יש לתת משקל משמעותי להתנהגותה של הנתבעת אשר הינה רשות ציבורית.
21. כמו כן, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהוצאות שכר טרחת המומחה בסך 52,000 ₪, בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דין.
עיקרי טענות הנתבעת
22. הנתבעת טענה, כי סיכומי התובעת וטענותיה מבוססים באופן מוחלט על חוות דעת מומחה בית המשפט, וזאת על אף שלפי טענת הנתבעת המומחה בחוות דעתו הכריע בסוגיות מסוימות בסטייה מהוראות החוזה, ולכן חוות דעתו במקרים אלה שגויה. כמו כן נטען, שההסכמה למינוי המומחה הייתה כפופה לכך שעל המומחה להיות בקי בהתקשרויות בעבודות הנדסה עם גופים ציבוריים, ובפועל, הוברר לשיטתה כי המומחה הכריע בסתירה להוראות החוזה באופן המראה חוסר בקיאות בהסכמים עם גופים ציבוריים.
23. טענה נוספת של הנתבעת היא, כי המומחה לא ביצע מדידות כלשהן של כמויות ומידות באתר, והוא הסתמך על אישורי המפקח בלבד. לגישת הנתבעת, ההתבססות על מדידותיו של המפקח שגויה, שכן התברר שחישוביו היו שגויים והוא חזר בו. בנוסף, הסתמכות המומחה על המפקח הייתה למעשה רק במקומות בהם הכרעתו הייתה לטובת התובעת, אולם בחר שלא להסתמך על הכרעות המפקח לחובתה. עוד צוין, שבהתאם להוראות החוזה רכיבי העבודה משולמים רק לאחר בחינת המזמין בעצמו, כך שקביעת גורמי הפיקוח ואישורם מהווים אישורים שאינם סופיים.
--- סוף עמוד 6 ---
24. עוד בעניין חוות דעת המומחה טענה הנתבעת, כי לא ניתן להסתמך עליה כראיה בלעדית ומכרעת תוך התעלמות מראיות אחרות שהציגה בפני בית המשפט. לשיטתה, הלכה פסוקה היא שחוות דעת המומחה נתונה לבחינת בית המשפט, וניתן לסטות מימנה מקום בו בית המשפט השתכנע, כי התבססה על עובדה שגויה, כבעניינו. לגישת הנתבעת, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ברמה הנדרשת בתביעה אזרחית, ועל כן דין התביעה להידחות, תוך חיובה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד באופן שישקף את התנהלותה של התובעת לאורך ההליך המשפטי כולו.
25. הנתבעת הדגישה, שהבסיס לדיון בתביעה זו הוא החוזה שנערך בהתאם לחוק חובת המכרזים, ועל כן יש לדבוק בהוראות החוזה ללא כל סטייה מהוראותיו. תשלום מעבר להוראות החוזה מהווה פגיעה בשוויון כלפי מציעים פוטנציאלים אחרים וברשות עצמה, תוך הסתמכותה על החוזה שנכרת בין הצדדים והקצאת תקציב לשם כך. לשיטת הנתבעת, התעלמות משיקולים אלה מהווה פגיעה מהותית ברשות ובמנגנון המכרז הציבורי.
דיון והכרעה
26. הסוגיות שבמחלוקת הצדדים בעניין רכיבי העבודות, מתמקדות בשלושה נושאים מרכזיים: האחד, פרשנות החוזה. השני, המשקל שעל בית המשפט לתת לחוות דעת המומחה. השלישי, מעמדם המשפטי של המפקחים מטעם הנתבעת, ובהמשך לכך, המשקל שיש לתת לגרסתה העובדתית של הנתבעת על רקע בחירתה שלא להעיד את המפקחים מטעמה. ראשית, אפנה לבחינת המסגרת הנורמטיבית בסוגיות אלה.
המסגרת הנורמטיבית
פרשנות חוזה
27. סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים")קובע כי "תכנו של חוזה יכול שיהיה ככל אשר הסכימו הצדדים". מן האמור עולה, כי לב ליבו של החוזה טמון בכוונתם המשותפת של הצדדים. החוק ממשיך וקובע, כי החוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים "כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" (סעיף 25(א) לחוק החוזים). ככל שלא ניתן לשחזר את כוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים, יש ללמוד את כוונתם באמצעות מבחן חיצוני-אובייקטיבי (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 491 (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: "דיני חוזים")). במסגרת המבחן האובייקטיבי נבחנים לשון החוזה ונסיבותיו החיצוניות, הן שקדמו לו והן אלו שבאו לעולם לאחר כריתתו, כפי שהיה מבין אותם האדם הסביר בנסיבות העניין (דיני חוזים, עמ' 496-495). כחלק מתהליך פרשנות החוזה, ובהתאם להוראות סעיף 25(א) לחוק החוזים, יינתן משקל משמעותי ללשון החוזה. אולם, הפירוש ייעשה תוך מעבר רציף ומתמיד בין הלשון לבין מכלול הנסיבות (דיני חוזים, עמ' 500).