25. לסיכום - לסברתו של פרופ' פרוכטר, בנדון התמונה הקלינית, בדיקות העזר ובכללן בדיקות ההדמיה ותוצאות ניתוח פתיחת חזה שעברה התובעת, סיפור המחלה, התסמונת הקלינית וסמיכות האירועים בין הרכבת העירוי בחדר מיון בלניאדו ובין התסמונת הנוירולוגית המיידית בה לקתה התובעת, מלמדים ברמת סבירות העולה על 50% על תסחיף אוויר שהגיע למוח ושמקורו במערכת העירוי שהורכב במיון והגיע למוח במעבר דרך AVM ריאתי. לדעתו, זיהוי מוקדם יותר של האירוע ייתכן והיה מביא לטיפול מוקדם בתסחיף האוויר שעיקרו טיפול בתא לחץ שקיים במכון לרפואה ימית בחיפה במרחק נסיעה קצר יחסי מבית חולים לניאדו שייתכן והיה משפר את הפרוגנוזה ומשפר את ההחלמה, מבחינה נוירולוגית ומקטין את הנזק הנוירולוגי הקבוע שנגרם לחולה.
26. בכל הקשור לנכותה של התובעת בתחום הריאתי מבהיר פרופ' פרוכטר כי תפקודי הנשימה טרם הניתוח היו תקינים לחלוטין, וכי לאחר הניתוח הדגימו ירידה קלה בנפחים ובדיפוזיה צפויים לאחר ניתוח כריתת אונה. לפיכך הוא מעריך את נכותה בשיעור של 30% נכות צמיתה – מצב לאחר כריתת אונה, לפי סע' 3גII לתקנות.
כבר עתה נאמר כי נוכח קביעתו של המומחה בתחום הריאה מטעם הנתבע, פרופ' טופילסקי, שקבע לתובעת: 10% נכות, בגין הפרעה רסטרקטיבית קלה. הסכימו
--- סוף עמוד 16 ---
הצדדים להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת בתחום זה בשיעור של 20% (ראו החלטת בית המשפט מיום 9.2.17).
ואם כן נכות התובעת בתחום הריאתי היא נכות מוסכמת בשיעור של 20%.
ד"ר דימיטרי פוסטילניק – מומחה פסיכיאטרי
27. ד"ר פוסטילניק העריך כי ההתמודדות הרגשית המתמשכת עם שרשרת האירועים הרפואיים שהתחילה בטיפול בבית החולים לניאדו, באוקטובר 2010, הביאה להתדרדרות משמעותית במצבה הגופני של התובעת, וגרמה להופעת סימפטומים נפשיים המתאימים לקריטריונים קליניים של תסמונת דיכאונית- חרדתית מעורבת ומתמשכת. התסמונת היא כרונית ונמשכת ברציפות, מאז החלה החמרה במצבה הגופני במהלך הטיפול בביה"ח לניאדו, עם עליות וירידות בעוצמת הסימפטומים הקליניים, אך אף פעם לא הגיעה לרימסיה ולהפוגה מלאה.
לסברתו ההפרעה הנפשית ממנה סובלת התובעת גורמת לה לפגיעה תפקודית בולטת במשורי חיים מרכזיים של הנבדקת – תעסוקתי, חברותי, משפחתי.
המומחה העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 20% על פי סע' 34ב' 3 לתקנות המל"ל וחזר על הערכתו זו גם בחוות דעתו המשלימה מיום 22.12.16.