ואחר שסקר בחוות דעתו מאמרים רפואיים שונים בעניין תסחיף אויר הפוגע במוח הוסיף והבהיר –
"...מעניין לציין שבמרבית החולים שתוארו בספרות וסבלו מהמיפלגיה, החולשה הייתה בצד שמאל של הגוף, כמו במקרה דנן. ההסבר הסביר הוא שעורק התרדמה הימני הוא ההסתעפות הראשונה המכוונת כלפי מעלה, במהלך שלאחר יציאת הדם מהחדר השמאלי, ובהיות התסחיף הגזי הקל מהדם, הוא נישא כלפי מעלה דרך הפתח האפשרי הראשון" (ה.ש – צ.ו)
לבסוף ראוי לומר כי גם ד"ר קרני הודה בתשובתו לשאלות בית המשפט כי לא ניתן לשלול בנדון אירוע מוחי –
"ש: רוצה לחדד, בהנחה שאין קשר בין העירוי לערפול ההכרה, בנקודת הערפול אתה לא שולל שיכולה להיות אפשרות לאירוע מוחי?
ת: לא שולל.
ש: אתה שולל את זה לאחר הסימנים הנוירולוגיים שמאובחנים אצלך לאחר זמן אז אתה יכול לשלול או לקבל אם זה אירוע מוחי או לא ?
ת: כל פרט קליני במהלך הסיפור מרגע ערפול ההכרה יכול לשנות האם מדובר באירוע מוחי או לא." (עמ' 73 ש' 3-9 לפר')
חסרונם של עדים נחוצים מטעם הנתבע
65. ועניין נוסף - בנדון אינני יכול להתעלם מחסרונם של עדים רבים נחוצים מטעם הנתבע, אשר היו יכולים לשפוך אור על ההתרחשויות השונות שאירעו ממועד מתן העירוי ואילך, לרבות התופעות מהן סבלה התובעת אותה עת. העדה
--- סוף עמוד 41 ---
היחידה שהעידה מטעם ביה"ח היא ד"ר דובין, אשר במועד הרלבנטי לתביעה הייתה סגנית מנהל מחלקת פנימית א' אצל הנתבע. היא העידה כי טיפלה בתובעת רק במהלך שהותה במחלקת הפנימית (עמ' 77 ש' 33-36 לפר'), ולכן אין מחלוקת כי היא לא יכולה להעיד על מה שאירע במיון או במהלך האשפוז בטיפול נמרץ. בחקירתה היא העידה שהיא יכולה לשער את אשר אירע ולנתח עובדות (עמ' 79 ש' 1-6 לפר') ואולם ד"ר דובין לא הובאה כעד מומחה ואין היא יכולה להעיד על עובדות שעה שהיא עצמה לא הייתה מעורבת בטיפול.
בדומה הנתבע לא טרח בהבאת אף עד שנכח במועד ההתרחשות הדרמטית הנטענת בחדר המיון בעת מתן העירוי לתובעת. כך לא הובא לעדות ד"ר אלכנסדר לינצקי הרופא שטיפל בתובעת במיון; לא הובאה האחות שטיפלה בתובעת בחדר המיון ולשיטת הנתבע היא זו שכביכול החדירה את העירוי במיון לתובעת, ואשר מהרשומה הרפואית לא ניתן להבין מי היא כי אין חותמת ו/או שם; לא הובאה לעדות גם אחות נוספת אשר טיפלה בתובעת לאחר שהתעלפה במיון וצעקה על ד"ר לינצקי, כך לטענת התובעת, "למה הוא עשה את זה?", ואשר שמה וזהותה כלל לא מוזכרים ברשומה. חרף העובדה שהמחלוקת הכי משמעותית בנדון היא השאלה - מה בדיוק אירע בחדר המיון בעת מתן העירוי לתובעת.