68. כאמור, ובכך יש חזרה וסיכום לדברים שציינתי מעלה, בנדון מצאתי לסטות ממסקנותיו של מומחה בית המשפט הטעמים הבאים - נראה כי ד"ר קוריצקי, מומחה בית המשפט, נסמך בחוות דעתו על תשתית עובדתית לא מדויקת בכל הקשור להתעלפותה של התובעת והנסיבות שאירעו בסמוך למתן העירוי, וזאת בשל רישום חסר או לא מדויק ברשומות הרפואיות, כפי שפרטנו ארוכות מעלה.
--- סוף עמוד 44 ---
ד"ר קוריצקי אינו נותן הסבר ממשי לסמיכות הזמניים שבין תחושות הזרם בידיה של התובעת מיד לאחר העירוי, התעלפותה, הנימול באבריה, החולשה בפלג גופה השמאלי והמלפורמציה שגדלה בריאותיה באופן מהיר וחריג ביותר מעת מתן העירוי. זאת שעה שהוא עצמו מציין בעדותו כי קיים מאמר הנוגע לקטין אשר קיבל עירוי בו נכנסה בועת אויר והופיעו אצלו סימנים נוירולוגיים הדומים לסימנים שנחוו אצל התובעת (עמ' 101 שורות 4-11 לפר'). לעומת חוות דעתו של ד"ר קוריצקי, הרי שהסבריו של ד"ר ירניצקי למסכת ההתרחשות מתיישבים יותר עם מסכת העובדות והתסמינים ועם הבדיקות המעבדתיות שנעשו לתובעת, כאשר לגרסתו ההתעלפות, איבוד הכרה וכלל התרחישים בחדר המיון ובסמוך לאחרי כן, מלמדים יחדיו על קיומו של תסחיף אויר שגרם לאמבוליה מוחית וכן לגדילת הממצא הריאתי שחייב את כריתת האונה אצל התובעת (וראו לעניין זה חוות דעתו של פר' פרוכטר).
69. ואם כן, סיכום הדברים מביא אותנו למסקנה כי הצוות הרפואי אצל הנתבע, התרשל בעת מתן העירוי באופן שהאויר בצינור העירוי לא נוקז כדבעי (וכפי שהעיד פרופ' טופילסקי, מומחה הנתבע, בעדותו בעמ' 95 ש' 21-22 לפר', שאם מחברים עירוי ללא שטיפה "זו רשלנות משורה ראשונה"), הדבר גרם לכך שבועת אויר חדרה לגופה של התובעת ובשל מלפורמציה מולדת בריאותיה היא לא סוננה הגיע למוח וגרמה לנזק.
בין רשלנות זו לנזקיה של התובעת יש קשר סיבתי ישיר וזאת אף בהתעלם מאפשרויות הטיפול בתובעת אחר העירוי הכושל (אם קיימות או לא), שכן אם העירוי היה מבוצע כנדרש לאחר הוצאות האויר מצינורית העירוי, ובאם הייתה מתגלה הבועה בעת העירוי במועד - לא היו מתרחשים הנזקים שנגרמו לתובעת בין בפן הנוירולוגי ובין בפן הריאתי. רשלנות הנתבע נוגעת לעצם מתן העירוי ואופן ביצועו והנזק נגרם ישירות בגין אותו עירוי פגום.
פרופ' פרוכטר הסביר בחוות דעתו כי המנגנון דרכו חודר האוויר לגוף בעת העירוי עניינו בניתוק של הצנרת וחדירת אוויר, או מצב בו האוויר לא מוּצָא מהצנרת בטרם מחובר לחולה ואז תתכן כניסת אוויר משמעותית למערכת הדם הורידית. פרופ' פרוכטר הבהיר כי אף כאשר עסקינן בתסחיף קטן הרי שככל וקיימת פגיעה במערכת הסינון הריאתית, כגון במצב הנדון של AVM, הרי שתסחיף אויר קטן המצליח להגיע למערכת כלי הדם העורקיים במוח עלול להביא לנזק משמעותי. כך בועות האוויר הקטנות גורמות לתופעות נוירולוגיות בשני מנגנונים: הקטנה בזרימת