בפסקי דין נוספים חזר בית המשפט על האמור לעיל וקבע, כי קיימת סמכות שלא לעכב את ההליכים גם אם לא מתקיים אחד משלושת החריגים שלפי האמנה, אך מדובר במקרים יוצאי דופן, חריגים ונדירים.
ראו, למשל:
רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies Inc (11/10/09); כב' השופט עמית ברע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13/8/14), שם צוין כי ההפניה לסמכות עיכוב ההליכים לפי סעיף 5 כוללת גם את סעיף 5(ג) אלא ש"יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב - החריג. הדברים נכונים בדיון לפי סעיף 5 לחוק, והם נכונים שבעתיים תחת סעיף 6 לחוק, לאור ההיבט הבינלאומי הנלווה לבוררות...". לטעם שבדבר, הנעוץ בתכליותיה המרכזיות של אמנת ניו יורק - אכיפה יעילה של הסכמי בוררות בינלאומיים באמצעות קביעת סטנדרטים אחידים שעל פיהם ייאכפו הסכמים וכן שיקול הוודאות והחשש מפני אי כיבוד הסכמי בוררות בינלאומיים, ראו גם: רע"א 1030/15 דדון נ' חדד, כב' הש' דנציגר, 18/8/15, ס' 9; ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד דיני בוררות אופק חדש בבוררות מהדורה שלישית מורחבת כרך ב' עמ' 706 (2019).
25. אין חולק, כי בית המשפט יורה על עיכוב ההליך המשפטי בשל תניית בוררות, רק מקום שקיים הסכם בוררות בכתב. סעיף 1 לחוק הבוררות מגדיר "הסכם בוררות" כ"הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו".
26. דרישת הכתב קיימת גם לפי אמנת ניו יורק, שחלה בענייננו. כך נקבע בסעיף 2(1) לאמנה:
"2(1). כל מדינה מתקשרת תכיר בהסכם בכתב שלפיו מתחייבים בעלי הדין למסור לבוררות את סכסוכיהם, כולם או מקצתם, שנתעוררו או עתידים להתעורר לגבי יחס משפטי מוגדר, בין חוזי ובין לא חוזי, הנוגע בענין שניתן ליישבו בדרך בוררות".
27. דרישת הכתב כתנאי לאכיפת הסכם בוררות, נעוצה בעקרון יסוד בדיני בוררות שלפיו "מקורו של הליך הבוררות הוא בהסכמת הצדדים המפורשת למסור את ענייניהם להכרעת הבורר ולכן יש צורך במפגש רצונות מלא של כל הצדדים לקחת חלק בהליך" (רע"א 3925/12 רונן נ' עו"ד כהן (17/6/13)).
28. השאלות לדיון הן, אפוא, האם הצדדים התקשרו בהסכם בוררות בכתב. אם נמצא שקיים כזה, יש לבחון את טענת התובעת כי תניית הבוררות היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, שאין לאכפה בתוקף הסמכות האמורה של בית המשפט לפי סעיף 6 לחוק והוראות האמנה.