בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 28163-07-20 Y&D Enterprises )1986( Ltd נ' Auheuser-Busch Inbev International
לפני כבוד השופטת יעל בלכר
התובעת
(המשיבה לבקשה)
Y & D Enterprises )1986( Ltd
ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור ושות'
נגד
הנתבעת
(המבקשת) Auheuser-Busch Inbev International NV/SA
ע"י ב"כ עו"ד צמח שניידר ושות'
החלטה
בבקשה לעיכוב הליכים עקב תניית בוררות זרה (בקשה מס' 3)
המשיבה (אנטרפרייז או התובעת) שימשה כמפיץ בישראל של מותגי בירה שונים של המבקשת (הנתבעת או ABI) במשך כ- 30 שנים, עד שהאחרונה הודיעה לה, ביום 19/8/19, על כך שההתקשרות עמה תבוא לסיומה בסוף 2019. בהמשך לכך הגישה התובעת תובענה זו בסך של כ- 8.9 מיליון ש"ח לפיצויים בגין הפרת חוזה.
בפניי בקשת הנתבעת לעיכוב ההליכים בשל תניית בוררות (ודין) זרה, המצויה בפורטל ההזמנות המקוון של הנתבעת, מכוח סעיפים 5 ו- 6 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (חוק הבוררות או החוק).
רקע כללי
1. הנתבעת (לפי האמור בכתב ההגנה) היא חברה זרה שרשומה בבלגיה ועיסוקה בייצור מותגי בירה שונים, המוכרים ומשווקים ברחבי העולם (קורונה, בקס, סטלה, לף, באדווייזר ועוד). התובעת (לפי האמור בכתב התביעה) היא חברה ישראלית, שעיקר פעילותה בתחום הייבוא וההפצה של מוצרי אלכוהול, לרבות בירה.
2. ראשיתה של מערכת היחסים בין הצדדים בשנת 1987, בהתקשרות של התובעת עם חברת Brauerei Beck & Co. אשר בהמשך התמזגה עם חברת Inbev הבלגית וכן, בשנת 2008 עם חברת Auheuser-Busch האמריקאית. אין מחלוקת כי ניסיון לעגן את מערכת היחסים בין הצדדים בהסכם כוללני אחד (מפיץ-יצרן) שנעשה בשנת 2013, כשל (ס' 37 לכתב התביעה, ס' 24 לכתב ההגנה). עוד אין חולק, כי לאורך השנים הוחלפו בין הצדדים מסמכים שונים ובכלל זה: הסכם שנחתם בדצמבר 2006 שכותרתו שכותרתו "Specific Terms & conditions 2007" (להלן: מסמך 2007, נספח 3 לכתב התביעה), מסמכי ההזמנות השונות ומסמכי ייעודי המכירות - אשר לגבי תוקפם או משקלם ומשמעותם, התעוררה מחלוקת בין הצדדים. ארחיב מעט בעניין זה בהמשך.
לטענת התובעת, היא שימשה כמפיץ בלעדי (הנתבעת מכחישה כי הוענקה לתובעת בלעדיות חוזית. ראו ס' 108 לכתב ההגנה). יוער עוד, כי לפי כתב התביעה, המו"מ להסכם כוללני כשל בשל חילוקי דעות בסוגיית בלעדיות הייבוא (הנתבעת אינה מציינת מדוע זה כשל).
3. במכתב מיום 19/8/19 הודיעה הנתבעת לתובעת על החלטתה לסיים את ההתקשרות עמה בסוף שנת 2019 (ההודעה על סיום ההתקשרות) (נספח 2 לכתב התביעה). בהמשך לכך החלה תכתובת בין הצדדים באמצעות ב"כ, תוך שהתובעת רואה בהודעה הנ"ל משום הפרת החוזה עמה; ואילו הנתבעת עומדת על זכותה לסיים את ההתקשרות בעיקר בשל חוסר שביעות רצון מביצועי התובעת בישראל לאחרונה וכן, בשל שינוי אירגוני בנתבעת. לשיטת הנתבעת היא זכאית לסיים את ההתקשרות אף בתוך 30 ימים (בין היתר, בהסתמך על הסכם 2007 מהטעם שהוא מתחדש כל שנה ולפיו לכ"א מהצדדים זכות לסיימו בהודעה של 30 ימים); ולפנים משורת הדין, נתנה לתובעת הודעה ארוכה יותר, בת כ- 4.5 חודשים (ראו התכתובת בנספחים 6-7 לתביעה). לא עלה בידי הצדדים ליישב את ההדורים ובסופו של דבר, הוגשה תביעה זו ביולי 2020, כשבעה חודשים לאחר תום ההתקשרות.