בבית המשפט העליון
רע"א 4244/20
לפני: כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש: כרמל שאמה הכהן
נ ג ד
המשיב: משה רווח
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי וש' יעקובוביץ) בע"א 017517-01-18 מיום 5.4.2020
תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשפ"ב (11.07.2022)
בשם המבקש: עו"ד בעז בן צור; עו"ד כרמל בן צור; עו"ד הדר גולדשטיין
בשם המשיב: עו"ד יוסי כהן; עו"ד אוהד מחרז; עו"ד נעמה בנימין
פסק-דין
המשנה לנשיאה ע' פוגלמן:
חבר מועצת העיר נושא דברים בישיבת מועצת העיר שיש בהם משום לשון הרע על אחד מחברי המועצה. האם אמירות אלו חוסות תחת החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק)? בהנחה שהתשובה חיובית, האם ניתן לשלול את קיומה של החסינות כאשר הפרסום נעשה שלא לצורך, בחוסר תום לב או בזדון? אלו השאלות המרכזיות שניצבות במוקד הבקשה שלפנינו, שלגביהן החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.
עיקרי העובדות הצריכות לעניין
1. בשנת 2013 התקיימה מערכת בחירות לרשות המקומית ברמת גן, במסגרתה התמודד המערער אך נחל תבוסה. ראש העיר הנבחר החליט למנות את המשיב לסגנו וממלא מקומו. על רקע זה פרסם המערער, אשר כיהן באותה העת כחבר מועצת העיר, שורה של אמירות בגנותו של המשיב (לשלמות התמונה יוער כי כיום המערער מכהן כראש עיריית רמת גן, והמשיב משמש כמשנה לראש העיר). ביום 31.10.2013 פרסם המערער בתגובה לפרסום ברשת החברתית "פייסבוק" דברים בזו הלשון:
"שלמה, זה אותו משה רווח שנפסל ע"י השב"כ בשל רקע פלילי מלהיכנס למשרד ראש הממשלה? זה אותו משה רווח שהוביל את הליכוד לריסוק ושפל היסטורי של מנדטים?" (פרסום זה יכונה להלן: הפרסום בפייסבוק).
ביום 12.11.2013, בחלוף קרוב לשבועיים, התקיימה ישיבתה הראשונה של מועצת העיר לאחר הבחירות. על סדר יומה של המועצה עמד, בין היתר, "בחירת מ"מ ראש העיר – בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות, סגניו וכהונתם, תשל"ה-1975) סעיף 14". המערער הביע את התנגדותו למינוי המשיב לתפקיד האמור, ולאחר שניתנה לו רשות הדיבור על ידי ראש העיר טען כי המשיב נפסל על ידי שירות הביטחון הכללי מלכהן בתפקיד עוזר של שר; ניסה לקבל במרמה הנחה בארנונה על ביתו ועל בית הוריו בהיותו חבר מועצה; דרש טובות הנאה מקבלן הפועל בעיר כדי לקדם תיק בנייה; עזר לזייף את קורות החיים של אמו על מנת לסייע לה להתקבל לעבודה בעירייה; וכן שלל טענות שנוגעות לעברו הפלילי של אביו של המשיב. בגין אמירות אלו וכן בגין הפרסום בפייסבוק (להלן ביחד: שני הפרסומים), הגיש המשיב תביעה נגד המערער לפי חוק איסור לשון הרע.
תמצית ההליכים הקודמים
2. ביום 26.11.2017 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת הבכירה ר' ניב) את תביעת המשיב. לאחר שבחן את הפרסומים, מצא בית המשפט כי הם עולים לכדי לשון הרע, שכן הם מייחסים למשיב שחיתות ציבורית כעניין שבעובדה, ויש בכך משום פגיעה בתדמיתו האישית והציבורית. בית המשפט דחה את הטענה כי הפרסומים מהווים "פרסום שהמפרסם חייב לעשותו על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור" בהתאם לסעיף 13(9) לחוק בקבעו בתמצית כי בנסיבות העניין הסעיף לא חל וכי המערער הסתמך על פסק דין ישן שניתן לפני חקיקתו של חוק איסור לשון הרע. כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערער שלפיה בנסיבות המקרה קמות לו הגנת אמת בפרסום או הגנת תום הלב. עוד נקבע כי הדברים נאמרו בכוונה לפגוע ולשם "חיסולו הפוליטי" של המשיב (סעיף 66 לפסק הדין), ולפיכך יש לחייבו בכפל פיצוי בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק. נוכח האמור, תביעת המשיב התקבלה, והמערער חויב לפצות את המשיב בסך כולל של 280,000 ש"ח בגין שני הפרסומים.