ו. דברי פתיחה של המאשימה
45. בפתח פרשת התביעה נשאה המאשימה דברי פתיחה, במסגרתם היא עמדה על ייחודה של הפרשה דנן שמתבטאת, בין היתר, בכך שהפרשה נדונה בעבר בערכאות שונות פעמים מספר, בהיות ההליך דנן הליך של משפט חוזר באותה פרשה, בנסיבות הרצח ובזירה בה הוא התבצע, בהיקף החקירה, אופייה ועוד.
המאשימה תיארה בדבריה את השתלשלות האירועים ביום הרצח, אשר כללה חיפושים נרחבים אחר המנוחה, שנעדרה משעות הצהריים, כשסופו של יום נמצאה גופתה בתא השירותים בבית הספר, כחמש שעות לאחר הירצחה. המאשימה הוסיפה וציינה, כי שלל כיווני החקירה, הרבים במספר, נבדקו ומוצו עד תום.
46. על פי המאשימה, בידיה ראיות חזקות להוכחת אשמת הנאשם במעשה רצח המנוחה, המורכבות, בין היתר, מהודעות והודאות הנאשם, על משקלן הפנימי והחיצוני הרב, בדגש להודאה בפני המדובב, השחזור שביצע הנאשם, הפרטים המוכמנים שהיו בידיעת הנאשם, עדויות מומחים לעניין הממצאים בזירה, אשר מתיישבים עם הודאות הנאשם, אמרות והתנהגות מפלילה של הנאשם לאחר הרצח וטרם שהפך חשוד ברצח, שקרי הנאשם ועוד.
47. המאשימה טענה, כי אחת המחלוקות העיקריות שבין הצדדים היא ב"שלושה סימנים" כהגדרתה, שנמצאו בתא השירותים בו בוצע הרצח - על מכסה האסלה, על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד בין התא השני לתא השלישי.
48. המאשימה ציינה, כי במסגרת פרשת התביעה יעידו עדים רבים במספר, אזרחים שמצאו את גופת המנוחה, שוטרים שביצעו פעולות חקירה, אנשים בפניהם מסר הנאשם אמרות מפלילות ביום הרצח ועוד, לרבות מומחים בתחומים שונים אשר יעידו על אודות ממצאי נתיחת גופת המנוחה, זליגת הדם, סימנים שנמצאו בזירה לרבות סימני נעליים, השערה שנמצאה בזירה ועוד.
ז. העקבות הזרות
49. כאמור, לשיטת המאשימה אחת המחלוקות בין התביעה להגנה, נעוצה בשלוש עקבות נעליים חלקיות, מגואלות בדם שנמצאו בזירת הרצח. האחת על מכסה מושב האסלה, השנייה על מיכל ההדחה והשלישית על הקיר המפריד בין תא השירותים השני לתא השירותים השלישי.
(כזכור, המאשימה כינתה זאת "שלושה סימנים").
50. בהליכים הקודמים, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי המדובר בשלוש עקבות נעל. אלא, שבעוד שהתביעה טענה שהעקבות הזרות שייכות לאדם כלשהו, שנכח בזירה לאחר אירוע הרצח - מחלץ, שוטר, או איש רפואה, טענה ההגנה מנגד, כי העקבות הזרות שייכות לרוצח האמיתי וקיומן סותר לחלוטין את שיחזור הנאשם בדבר דרך יציאתו מתא השירותים.
כמו כן לא הייתה מחלוקת, שעקבות אלה, נוצרו ככל הנראה מאותו דגם נעל, שאינה תואמת אף אחד מזוגות הנעליים שנמסרו למומחה התביעה להשוואת עקבות נעליים, רפ"ק ירון שור (להלן: "שור") לרבות נעלי הנאשם וראו לעניין זה סעיפים 7-6 לחוות דעתו של שור המסומנת ת/386:
"6. בתצלומים שהוגדלו מהתקליטור ועל גבי מכסה מושב האסלה (סע' 5) נמצאת עקבה חלקית של נעל, המוטבעת בדם, השונה בדגם מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה.
7. על גבי מכסה מיכל המים ("ניאגרה") ועל הקיר המפריד בין שני תאי השירותים, נמצאות שתי עקבות חלקיות ביותר, כנראה מאותו דגם נעל שהותירה את העקבה שע"ג מכסה מושב האסלה, ושונה בדגם מכל הנעליים שהתקבלו לבדיקה.
הנעליים שהתקבלו לבדיקה לא יכולות היו להותיר את העקבות הנ"ל".
בהכרעת הדין הראשונה, קבע בית המשפט המחוזי בהתייחסו לעקבות אלה, כי:
"אין להוציא מכלל אפשרות כי אחד מהנוכחים הרבים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, כאשר בלהט האירועים לא זכר לשחזר כיאות את התנהלותו בתא, עדיין לא עלה בידי המאשימה ליתן מענה חד משמעי לקיומן של העקבות, יכול ועקבות אלה נותרו כתוצאה מתרחיש אחר אשר אין מתפקידנו לנחש" (שם עמ' 228-227). וכי "יכול ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה" (שם עמ' 264).
להלן תכונה אפשרות זו ולפיה אחד הנוכחים בזירה הוא זה שהותיר את העקבות, תיאוריית "המחלץ האלמוני".
51. בהליך שלפנינו ולמורת רוחו של הסנגור, חזרה בה המאשימה מהסכמותיה בהליכים הקודמים ובפרט מהאמור בתשובתה לבקשה למשפט חוזר וטענה, שאין ממצא ברור וחד משמעי, כי הסימנים הללו משקפים טביעות נעליים (לטענתה ייתכן ומדובר בסימני ידיים/ סכין) ושלא ניתן לקבוע, כי אלו טביעות שנוצרו על ידי אותו זוג נעליים וכי הן מסמנות מסלול יציאה של הרוצח כטענת ההגנה. לדידה, שלושת הסימנים שבמחלוקת כאמור, נוצרו לאחר מציאת גופת המנוחה ומכל מקום, הדגישה, כי גם בהנחה המטיבה עם הנאשם לפיה, בכל הקשור לטביעה שעל גבי האסלה, מדובר בטביעת נעל שנוצרה כתוצאה מדריכת נעל אדם בדם וכי דם זלג על אותה טביעה, הרי אין בכך כדי לכרסם או להפחית מן הראיות המצביעות בבירור על אשמת הנאשם במעשה הרצח.
52. על מנת להכריע בטענות, יש ראשית לקבוע האם אכן מדובר בטביעות נעליים, או שמא בסימנים אקראיים. לאחר מכן אדון בשאלה, האם יש היתכנות כלשהי, שמחלץ אלמוני כלשהו הטביע טביעות נעל אלו. ככל שהתשובה לכך תהיה שלילית, הרי ממילא יתייתר כל הדיון בשאלה האם קיימת היתכנות לזליגת הדם מהגופה כעבור חמש שעות.
חרף זאת, וגם בהנחה, שאקבע שאין כלל היתכנות שאדם אלמוני כלשהו, הוא זה שהטביע את העקבות, אדון גם בשאלה של היתכנות זליגת הדם כאמור.
53. סוגיית העקבות הזרות בתא השירותים השני נחלקת, לעניות דעתי, לארבעה חלקים:
א. העקבה הזרה על מכסה האסלה.
ב. שתי עקבות חלקיות נוספות על גבי מיכל ההדחה והקיר המפריד שבין תא השירותים השני והשלישי.
ג. שלוש עקבות על הרצפה, בין דלת התא לבין האסלה, עקבות שסומנו על ידי המומחה פקד אביעד לוי (להלן: "אביעד"), כעקבות 4, 5 ו-6.
ד. שש עקבות נוספות על הרצפה שסומנו על ידי אביעד כעקבות 12-7.
54. הגם שחילקתי לעיל בין העקבה על האסלה לבין שתי העקבות הנוספות (על מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד) אתייחס אליהן, בשלב זה, כמקשה אחת.
55. הימצאותן של עקבות אלו, או "סימנים" אלו, כגרסתה עתה של המאשימה, היו גלויים וידועים כבר בהליכים הקודמים, ואפילו עוד טרם שהוגש כתב אישום.
ראו דרך משל בעמ' 14 ליומן הצח"מ (נ/128 ו-נ/128א') ושם כך נכתב על פי דברי יורם אזולאי: "...דיברתי עם שרינה, טביעות הנעל שעל האסלה של הזירה – מדובר בנעל, לא נעל ספורט". עוד ראו לעניין זה שוב בחוות דעתו של שור וכמפורט לעיל.
עוד ראו לעניין זה האמור בסעיף 5ו' בת/65, חוות דעתו של ינאי עוזיאל ז"ל. שם, כותב ינאי שעל גבי הקורה העליונה של הקיר המזרחי (בין תא 2 לתא 3!) מריחת חח"ד הנראית לו כעקבת נעל חלקית!
עוד אפנה לעדותו של שור לפנינו, אשר אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי אכן על מכסה האסלה יש עקבת נעל (ראה עמ' 1758 ש' 23-5 וכן עמ' 1759 ש' 33-21, עמ' 1760 ש' 26-25 ועמ' 1761 ש' 21).
56. עוד אישר שור, כי במהלך ראיונות שונים שנתן במהלך השנים, אכן סבר אז (וסברו אנשי צוותו), כי "האיש הזה דרך על האסלה ועל הניאגרה ועל הקיר ויצא החוצה" (עמ' 1783 ש' 18). עוד הוסיף באותו ראיון, כי משך שלושה שבועות (מיום הרצח 6.12.06 ועד 30.12.06) זה מה שבדקו. עוד ראו תשובת העד לפרקליטות בת/400 עמ' 5 סעיף 3(ב) שם השיב "במהלך שלושת השבועות הראשונים לחקירה, מיום 6.12 ועד 30.12 העקבות היחידות שידענו עליהן היו העקבות שעל האסלה והדומות לה. העקבה על האסלה היא הברורה מבניהן".
עוד אישר העד, את אמרתו בראיון מיום 13.9.2020, כי יש טביעת נעל אחת ברורה על האסלה, וכי יש עוד כ-4-3 עקבות אחרות שנמצאות על הרצפה ליד רגליה של המנוחה (החל מעמ' 1786 ש' 30). עוד הוסיף ואמר, כי הגב של הדורך מופנה אל דלת התא ופניו אל ה"ניאגרה". בעניין זה הפנה ב"כ הנאשם את שור לת/398 (מסמך מתוך ריענון מ- 2014- המסמך ערוך- הסבר על העריכה בעמ' 1788 ש' 13), וציטט מהפסקה הראשונה: "עקבה על הקיר המפריד בין התאים 2-3" ובהמשך "חשבנו בהתחלה שזה כף יד [..] במסגרת סיעור מוחות, הבנו שסימן דומה לזה שעל האסלה. אין עקבות כאלה יותר" (עמ' 1790) וממשיך, "מאוחר יותר נתגלו עקבות על רצפת התא [..] העובדה שעקבה זו נמצאה ליד כל העקבות של המחלצים מחזקת אצל שור את ההשערה שמדובר בעקבה של אחד המחלצים".
(אעיר כבר עתה ועוד אדרש לזה להלן, כי הגם, ששור בחן את הדמיון בין העקבות שעל מכסה האסלה, מיכל ההדחה והקיר המפריד, הרי שמשום מה לא בדק הוא את הדמיון בין שלוש עקבות אלו לבין העקבות שעל רצפת התא, וחבל. עוד אעיר, כי בת/398 נכתב, כי שור סבר שמדובר במגפיים. אומנם בת/400 ובמענה ישיר לשאלת הפרקליטות כתב שור שמעולם לא אמר בראיון שחשב שמדובר במגפיים ואולם וכאמור ת/398 אינו חלק מראיון, אלא תרשומת של הפרקליטות. עניין זה הוא שולי אולי, אבל העיקר הוא שעד למועד עריכת ת/400 שהוכן רק לקראת המשפט החוזר ורק שם חזר בו שור מקביעתו, שמדובר בטביעות נעל, סברו הכל כי מדובר בטביעות נעל).
57. במהלך חקירתו של שור, אישר הוא, כי וכאמור לעיל, אכן נמצאו בתוך התא עוד מספר עקבות נעליים, אך אלו לא נבדקו, כיוון שלא נמצאו נעליים להשוואה, ומכל מקום הן אינן תואמות לנעליים שכן נמצאו, או לעקבת הנעל של הנאשם (ראה עמ' 1762-1756 לפרוט' ועל כך עוד להלן).
58. במהלך חקירתו של שור, לעניין זה, עלתה השאלה האם יש דמיון בין העקבה שעל האסלה, לבין טביעות הנעל, או כאלה שנראות כטביעות נעל שעל הרצפה, ושור השיב, שעקבות הנעליים על רצפת התא לא נבדקו, כי הן לא צולמו בזמנו ליד סרגל ולא סיפקו לו תמונות שלהן (עמ' 1792).
עוד הבהיר: "כל מי שיראה את התמונות על הרצפה בגודל סביר, יוכל לראות, אם נראה לו, את אותם סימנים שדומים לסימנים שעל האסלה" (עמ' 1811-1810).
בדיקתו בעניין זה היא לדבריו, על פי מראה עיניים ולא כהשוואה של מומחה (עמ' 1813 ש' 14-11). שור אישר, שניתן כיום לבצע השוואה בין טביעת הנעל שעל מכסה האסלה לאלה שעל הרצפה, והסביר שצריך לעשות מהטביעה שעל מכסה האסלה הטבעת ניסיון ובעזרתה לבדוק התאמה (עמ' 1814 ש' 32-29).
59. בעקבות הבהרות אלו, הצענו לצדדים, כי תבוצע בדיקת השוואה בין אותם סימנים הנראים כעקבות נעליים שעל גבי רצפת התא לבין העקבה שעל גבי האסלה (ושתי הנוספות) ולאחר דין ודברים בין ב"כ הצדדים, הסכימו הצדדים לביצועה של בדיקה זו ועוד בדיקות נוספות (ראו עמ' 1817-1813 וכן עמ' 1818 ש' 24-18).
60. אבקש להעיר כבר עתה ובמאמר מוסגר, כי מצופה היה מהמאשימה שתבדוק טענות אלו, או עובדות אלו עוד טרם תחילת פרשת הראיות, וביוזמתה היא.
כזכור ועוד אדרש לזה להלן, בתחילת ההליך, טענה המאשימה, כי ברצונה לבצע עוד פעולות חקירה רבות ומגוונות (ראו למשל, הודעת המאשימה מיום 2.8.21 ותגובת ב"כ הנאשם מיום 3.8.21 להודעה זו, הודעת המאשימה מיום 13.8.21 והחלטת בית המשפט מיום 15.8.21, הודעת המאשימה מיום 26.8.21 והחלטת בית המשפט מאותו יום, פרוטוקול 26.8.21 והחלטת בית המשפט מאותו יום, וכן פרוטוקול הדיון המכין מיום 12.9.21).
הנה כי כן, המדינה ביצעה השלמות חקירה רבות ומגוונות ואף על פי כן לא סברה, כי יש חשיבות של ממש גם בביצוע בדיקה השוואתית פשוטה בין העקבות, או אלו הנחזות לעקבות, שעל רצפת התא, לבין שלוש העקבות הזרות.
61. לעניין השאלה, האם מדובר בעקבות או בסימנים אחרים כלשהם, טען בזמנו ב"כ הנאשם, כי המאשימה הצהירה בפני כב' השופט מלצר שמדובר בשלש עקבות נעליים ומשכך מנועה היא עתה מלחזור מטענה זו.
62. לעניין זה ראו החלטתנו מיום 23.11.21. אוסיף ואומר בעניין זה, כי הגם, שלא קבענו שהמדינה מנועה מלחזור בה מהסכמותיה לעניין זה בעבר, שכן המשפט החוזר החל מחדש, על כל המשתמע מכך, טעם לפגם מבחינת התנהלות רשויות המדינה, בהחלט יש כאן, וכמוסבר להלן.
ליבת הטענות וסיבת הסיבות לכך שהוחלט על משפט חוזר, הייתה בהסכמה המשולשת שבין הצדדים לאמור:
- שלוש העקבות הזרות הינן אכן עקבות נעל.
- עקבות נעל אלו לא נוצרו על ידי הנעליים שנעל הנאשם.
- דם זלג על גבי העקבה שעל מכסה האסלה.
לולא הסכמת הפרקליטות, שניתנה בפני כב' השופט מלצר, יכול שלא היה כלל משפט חוזר לפנינו!
לחזור עתה מהצהרה זו, שניתנה באופן מושכל ובדעה צלולה לבית המשפט העליון, זהו מעשה האומר דרשני, וזאת גם אם אקבל את עמדת המאשימה שמשפט חוזר "חדש" לפנינו, וששומה עליה לבדוק את כלל הראיות מחדש. אכן, כך הוא, אלא שלעניין הסימנים/ העקבות, שום דבר חדש לא בא לפנינו. משכך, לא הייתה הצדקה של ממש לחזרתה של המאשימה מההסכמות, שעליהן הצהירה בתגובתה לבקשה למשפט חוזר.
63. מכל מקום וכפי שמיד אראה, דומני שהוכח, ואפילו מעל לכל ספק סביר, כי אכן מדובר, למצער, בטביעה הברורה שעל גבי מכסה האסלה, (שסומנה בתצלום 21 בלוח התצלומים בתיק העבודה) בטביעת נעל (ת/387).
עוד הוכח, כך לטעמי וברמה הדרושה להגנת הנאשם, כי גם שני "הסימנים" האחרים שעל מיכל ההדחה ועל הקיר המפריד שבין תא 2 לתא 3, הינם חלקי טביעות נעל, הדומות לטביעות הנעל שעל גבי מכסה האסלה.
64. הטעמים לכך מרובים הם. ראשית ייאמר בפשטות, שגם בעין של הדיוט וללא אמצעי עזר כלשהם ניתן להבחין, על גבי מכסה האסלה בטביעת נעל ברורה.
שנית, גם המומחה שור, אישר שכך סבר בעבר, והגם, שטען שאין לו נעל להשוואה הרי שסופו של דבר אישר זאת:
"כב' הש' דני צרפתי: סעיף 6, אתה כותב: "פוזיטיבית, זה עקבה חלקית של נעל", "של נעל"...
כב' הש' אשר קולה אב"ד: לא "סימן של עקבת נעל." "זו עקבת חלקית של נעל."
כב' הש' דני צרפתי: קבעת את זה מאוד ברור.
העד, מר ירון שור: על גבי מכסה מושב האסלה.
כב' הש' דני צרפתי: כן.
כב' הש' אשר קולה אב"ד: כן.
העד, מר ירון שור: כן.
כב' הש' דני צרפתי: וגם אחר כך.
העד, מר ירון שור: כן. נכון.
...
כב' הש' דני צרפתי: אחר כך גם כן.
העד, מר ירון שור: נכון. מאשר.
...
כב' הש' דני צרפתי: שואל אותך עו"ד הלוי האם בשאלות ששלחו לך -עו"ד לוי שואל אותך האם בשאלות ששאלו אותך, סעיף 5, כמו שהוא הקריא לך, מזמינים אותך לבוא ולהגיד אולי זה סימנים ולא בהכרח עקבות. וכשקוראים את התשובה שלך, של החלק הסופי, התכוון אב בית הדין, רואים- לא ברור לי אם על האסלה אתה מעלה סימן שאלה, על העקבה על האסלה או על שתי האחרות, שאתה אומר: "אין לי תשובה ברורה אם זה עקבת נעל. למה? כי אין לי נעל."
העד, מר ירון שור: מההתחלה אמרתי על כל אחד מהסימנים החלקיים. עכשיו, על האסלה נמצאת עקבת נעל לא חלקית, היא לא נראית חלקית
...
כב' הש' דני צרפתי: אדוני מסכים עד היום שזה עקבת נעל? זה הכל. שאלה.
...
העד, מר ירון שור: כן".
(ראו עמ' 1758 ש' 8 – עמ' 1759 ש' 31; הדגשה בקו שלי- א"ק).