בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 33813-07-20 פנקס ארד ואח' נ' מדינת ישראל ואח'
לפני כב' הש' צבי ויצמן
התובעים: איתי פנקס ארד ו-76 אחרים
ע"י ב"כ עוה"ד חגי קלעי ו/או אוהד רוזן ו/או גל בריר ואח' ממשרד קלעי, רוזן ושות', עורכי דין
– נ ג ד –
הנתבעות: 1. מדינת ישראל
2. כנסת ישראל
שתיהן ע"י עו"ד ענת בינדר גלעדי ואח'
פרקליטות מחוז מרכז-אזרחי
פסק דין
סוף דבר מראשיתו
77 תובעים הצטרפו להם לתביעה כספית על סך למעלה מ - 21 מיליון ₪ כנגד המדינה והכנסת, שעניינה בנזקים נטענים שהורתם בפגיעה בזכויותיהם החוקתיות לשיוויון ולהוֹרוּת נוכח הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו – 1996 (להלן- חוק הפונדקאות) וחוק תרומת ביציות התש"ע – 2010 (להלן- חוק תרומת ביציות) קודם לתיקונן על ידי בית המשפט העליון שקבע, במסגרת בג"ץ 781/15 פנקס ארד נ. הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים והכנסת (להלן- עניין ארד), כי חלק מהוראות החוקים הנזכרים, במתכונתן עובר לעתירת העותרים, הן מפלות.
המשותף לכלל התובעים הוא שהם נאלצו, כך לטענתם, להידרש להליך פונדקאות חו"ל תחת האפשרות לקיים הליך פונדקאות בארץ, הליך שהוא זול ונגיש יותר, וזאת בשל כך שהוראות חוק הפונדקאות וחוק תרומת ביציות במתכונתן, קודם להתערבותו של בית המשפט העליון, אפשרו קיומו של הליך זה בארץ לבני זוג הטרוסקסואלים בלבד ובהמשך אף לאישה יחידה, מה שאין כן לגברים יחידים או בני זוג חד מיניים.
התובעים טענו לסעד כספי שעילותיו שונות ובכללן –
זכותם לפיצוי מכוח עילה ציבורית חוקתית כעולה מהלכת חוף עזה (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, (2005)) והלכת אדמה (ע"א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע"מ נ. לוי (1955)). עילה ציבורית מנהלית המבוססת על רעיון "הנטל החריג" על קבוצת אוכלוסייה מזוהה מכוח האמור בהלכת ישועה (ע"א 7703/10 ישועה נ' מדינת ישראל (2014)), וכן עילה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה.
בפן הדיוני הוריתי בהחלטתי מיום 19.7.21 כי תחילה תידון סוגיית החבות, היינו - האם עומדת לתובעים עילת פיצויים כספית כנגד הנתבעות, ולאחרי כן, וככל שימצא כי קיימת חבות מצד הנתבעות, אוסיף ואבחן את שאלת הנזק ושיעורו.
כפי שיובהר להלן, בסופו של יום מצאתי לדחות את התביעה מכמה טעמים, מצטברים וחלופיים –
--- סוף עמוד 3 ---
האחד – עצם מעשה חקיקה וקיומו אינם יוצרים עוולות נזיקיות או חוקתיות בגינן ניתן לחייב את הכנסת או את רשויות השלטון בפיצוי כספי.
השני – בנדון השהה בית המשפט העליון את בטלות ההוראות המפלות בחוק למשך ששה חודשים, עניין היוצר, כשלעצמו, מעין חסינות על כל פעולה הנעשית על פי ומכוח הוראות החוק קודם לבטלותו בפועל.
השלישי - בנדון לא הוכח כי הכנסת או המדינה התרשלו או הפרו חובה חקוקה במעשה החקיקה הנוגע לפונדקאות.