עד כאן ראשית ואחרית דבר, ומכאן לתוכנם של דברים – סיפור המעשה, הטענות והמסקנות.
***
קודם שאבוא לטענות התובעים גופן אקדים ואביא את דרך הילוכן של החקיקה והפסיקה הנוגעות בסוגיית הפונדקאות העומדת בבסיס התביעה.
התפתחות החקיקה בסוגיית הפונדקאות
1. בשנת 1996 נחקק חוק הפונדקאות, אשר היה חוק חדשני ופורץ דרך בתחומו בראיה כלל עולמית. למעשה ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם אשר הסדירה בתחומה את הליכי הפונדקאות בחקיקה (ראו לעניין זה - תמש (תל אביב) 4570-98 - פלונית ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, (1998) בסע' 1 לפסק דינו של כב' ש' י. גייפמן, וכן עיינו בבר"ע 7141/15 פלונית נ. פלונית (2016) בו מונֶה כב' הש' י. עמית אחת לאחת את מגוון סוגיות הפריון אשר בית המשפט הישראלי היה הראשון בעולם שנדרש לשבת על מדוכתן).
החוק נחקק אחר קבלת המלצות ועדה ציבורית מקצועית שהוקמה קודם לחקיקתו (ועדת אלוני) ואישורו בא נוכח סברתו של המחוקק בישראל כי יש מקום לאפשר בישראל הליכי פונדקאות לקבוצה מצומצמת – איש ואישה שהם בני זוג שנמנעה מהם האפשרות להביא ילדים לעולם עקב ליקוי פיזיולוגי המונע מהאישה לשאת הריון או שמחמת ההיריון נשקפת סכנה לחייה (ראו דין וחשבון הועדה הציבורית מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ גופית (1994), על שיקולים הרפואיים, חברתיים והלכתיים המפורטים בו לרבות עמדות המיעוט של פר' יוסף שנקר וד"ר
--- סוף עמוד 4 ---
מרדכי הלפרין (כתוארו אז) – מוצג 1 למוצגי הנתבעות; כמו כן ראו – פרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 7.3.96 ומיום 11.12.95 - מוצגים 3 ו – 9 למוצגי הנתבעות; דיוני ועדת העבודה והרווחה הרבים בעניינו של החוק – מוצגים 4-8 למוצגי הנתבעות).
בחוק הוסדרו הליכי הפונדקאות בישראל בתנאים מגבילים ובפיקוח המדינה, ובכללם - אישור הסכם לנשיאת עוברים, פיקוח על הליך הפונדקאות והסדרת מעמדו המשפחתי והמשפטי של היילוד. החוק נועד בעיקרו להסדיר את שלבי התהליך לאחר יצירתן וקיומן של ביציות מופרות לעת שההורים המיועדים מבקשים לאשר הסכם שעשו עם אֵם פונדקאית. וכך מצאנו לעניין זה את דבריו של שר הבריאות אותה עת, השר אפרים סנה –
"יצרנו חוק שמאפשר לנו לפתור לעשרות זוגות - וכרגע מספרם נאמד ביותר מ-30 זוגות - לפתור לאותם זוגות חשוכי ילדים את הבעיה שלהם, בלי שיצרנו מציאות חברתית לא רצויה ובלי שעברנו על דברים שהם בבחינת בל יעבור אצל הציבור הדתי. ... אני חושב שתפקידה של ממשלה הוא לפתור בעיות לאזרחיה, וכך נהגנו. עשינו מאמץ גדול, מאמץ תחיקתי, מחשבתי, הגם שמספר המשפחות שסובלות מהעניין הזה איננו גדול. אבל גם אם הוא מספר קטן, גם אם מדובר ב-30 או קצת יותר משפחות, חובתנו, כל עוד הטכנולוגיה הרפואית מאפשרת זאת, לפתור להם את הבעיה" (הדגשה שלי- צ.ו; דברי הכנסת, 11.12.95).