השופט יוסף אלרון:
הקדמת אחרית לראשית
אקדים ואומר כי אלה הן המסקנות אליהן הגעתי מהנימוקים שיפורטו בהרחבה בהמשך פסק דיני:
בע"פ 5299/22 עמוס נ' מדינת ישראל:
המערער יזוכה מחמת הספק מכל המיוחס לו.
בע"פ 5930/22 אברג'יל נ' מדינת ישראל:
המערער יזוכה מחמת הספק מהרשעתו באישום ה-11; ערעורו באישומים הראשון, השני, השלישי, הרביעי, השישי, השביעי, השמיני ו-ה-13 – יידחה; עונשי מאסר העולם שנגזרו עליו – יוותרו על כנם; בנוסף, עונש המאסר בפועל שנגזר עליו יועמד על 22 שנות מאסר – מהן 11 שנים לריצוי במצטבר למאסרי העולם, ו-11 שנים בחופף, לצד יתר רכיבי גזר-הדין, שיוותרו בעינם.
בע"פ 5868/22 רוחן נ' מדינת ישראל:
ערעורו באישומים הראשון, השני, הרביעי, ו-ה-13 יידחה, כמו גם ערעורו על העונש. כמו כן, יידחה ערעור המדינה בע"פ 5901/22 על זיכויו מעבירת הרצח באישום הרביעי תוך הותרת הרשעתו כמסייע לרצח על כנה, וכן לא נתערב בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
בע"פ 5889/22 סבח נ' מדינת ישראל:
ערעורו באישומים השלישי והרביעי יידחה, כמו גם ערעורו על העונש.
בע"פ 5871/22 סוסן נ' מדינת ישראל:
המערער יזוכה מהרשעתו באישום ה-13; ערעורו באישומים הרביעי, השישי והתשיעי – יידחה. כמו כן, ערעורו על עונשו יידחה, למעט ביטול הקנס שהוטל עליו.
בע"פ 5136/22 לוקר נ' מדינת ישראל:
ערעורו באישומים השביעי ו-ה-13 – יידחה, כמו גם ערעורו על העונש.
בע"פ 5881/22 בן שיטרית נ' מדינת ישראל:
המערער יזוכה מחמת הספק מהרשעתו ב"עסקת השולחן השני" מושא האישום ה-11; ערעורו על עסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו-"90,000 כדורי אקסטזי" מושא האישום ה-11, וערעורו באישום ה-12 – יידחו; ערעורו על העונש יתקבל חלקית, באופן בו יועמד עונשו על 9 שנות מאסר בפועל, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שיוותרו על כנם.
בע"פ 5158/22 בוהדנה נ' מדינת ישראל:
ערעורו באישום הרביעי יידחה, כמו גם ערעורו על העונש; ערעור המדינה בע"פ 5901/22 לעניין קולת העונש יתקבל חלקית – כך שבוהדנה ירצה שני מאסרי עולם שהוטלו עליו באופן מצטבר, ואת שאר העונשים ירצה בחופף, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שיוותרו על כנם.
פתח דבר
1. לפנינו 9 ערעורים – 8 ערעורים מטעם הנאשמים וערעור מטעם המדינה – על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת אב"ד ג' רביד, השופט י' לוי והשופט ש' יניב) בתפ"ח 24984-07-15 ובתפ"ח 31343-04-19 מיום 16.11.2021 ומיום 28.6.2022, בהתאמה.
המערערים בפרשה זו, אשר כונתה בפי כל "פרשת 512", הועמדו לדין במסגרת כתב אישום רחב היקף, שחשף בפנינו את פעילותו הבינלאומית של ארגון פשיעה בראשותו של המערער יצחק אברג'יל. אף הכרעת הדין מרובת העמודים תיארה באריכות ובפירוט פשע מאורגן רב עוצמה, חובק עולם וחסר תקדים בהיקפו, שהחל בראשית שנות ה-2000, ועוד בטרם היו בנמצא כלים משפטיים להתמודדות עם עוצמת התופעה (כך, חוק מאבק בארגוני פשיעה, חוקק רק בשנת 2003).
בתיק התקיימה חקירה מורכבת ומאומצת, בארץ ובחו"ל, שנמשכה לאורך תקופה של כ-10 שנים, במהלכה רשויות החוק גייסו 6 עדי מדינה, שהיו מבכירי הארגון והיו מצויים בלב הפעילות הפלילית שלו, בעיקר בתחום האלימות והסמים. החקירה הניבה חומר ראיות בהיקף עצום, שאין דומה לו, שכלל עשרות אלפי שיחות שנקלטו בהאזנות סתר בארץ ובחו"ל, עשרות אלפי מסמכים, מאות עדויות (כתב האישום המתוקן מונה כ-470 עדים), ביניהם 6 עדי המדינה שאמרותיהם המוקלטות והמצולמות תועדו על פני עשרות קלסרים.
כתב האישום המתוקן מנה 13 אישומים (בשלב הערעור בו אנו מצויים, רלוונטיים מתוכם רק 11) שבהם תוארו אירועים פליליים שבוצעו במסגרת הארגון, ושייחסו לנאשמים השונים, כל אחד על פי חלקו, עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה), עבירות רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות סמים בהיקפים גדולים, ועבירות כלכליות ובכלל זה הלבנת הון ועבירות מס.
בית המשפט המחוזי שמע את הראיות בתיק זה במשך מספר שנים, במהלכן התקיימו כ-300 ישיבות הוכחות שתועדו על פני עשרות אלפי עמודי פרוטוקול. שמיעת התיק חייבה היערכות מיוחדת של בית המשפט המחוזי, בין היתר, לשם העדתם של עדי המדינה תוך שמירה על ביטחונם, לשם הכלת הכמות הגדולה של הנאשמים ועורכי דינם, ולשם התקנת מסכים על מנת שהצדדים יוכלו לצפות בחומר הראיות ובפרוטוקול הדיון בזמן אמת.
עיקרי עובדות כתב האישום המתוקן
האישום הראשון – ארגון פשיעה – יוחס למערערים אברג'יל ורוחן
2. במסגרת אישום זה יוחסה למערערים יצחק אברג'יל (להלן: אברג'יל) ואבי רוחן (להלן: רוחן) פעילות במסגרת ארגון פשיעה, ויוחסו לכל אחד מהם עבירות באישומים האחרים המתוארים בכתב האישום.
תואר כי החל משנת 2002 ועד לשנת 2006, המערערים, אברג'יל ורוחן, היו מאוגדים בארגון פשיעה בינלאומי בראשו עמד אברג'יל. הארגון פעל בישראל ובמדינות שונות בעולם, בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, ובמסגרתו חברו המערערים יחד כדי לקדם מטרות פליליות, שכללו, בין היתר, יבוא, יצוא, סחר והספקה של סמים בהיקף נרחב, בין מדינות שונות בעולם, וכן לשם ביצוע עבירות אלימות חמורות בישראל, אשר נועדו לבסס את השפעת הארגון ועוצמתו כנגד יריביו מארגוני פשיעה אחרים.
לשם קידום מטרות הארגון, המערערים ניהלו מערך לוגיסטי בינלאומי מסועף שכלל זרועות בבלגיה ובספרד (להלן: הזרוע האירופאית), במזרח הרחוק וביפן (להלן: הזרוע היפנית), וכן בישראל (להלן: הזרוע הישראלית).
הארגון הורכב מקבוצות עברייניות שונות, שביצעו פעילות עצמאית, לצד פעילות לקידום הארגון ומטרותיו. בראש כל קבוצה עבריינית עמד מנהל שהיה בקשר ישיר עם אברג'יל, קיבל ממנו הנחיות, ופעל לקידום מטרות הארגון. בנוסף, הקבוצה העבריינית נהנתה מהתמיכה והעוצמה של הארגון כלפי אחרים לצורך קידום פעילותה העצמאית. כן תואר, כי בין הקבוצות העברייניות הונהג "מידור", כך שהאחד לא ידע על תפקידו של האחר, או את פרטי מלוא פעילות הארגון בקידומה הוא שותף.
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2002, חברה אל הארגון קבוצה עבריינית בראשותו של רוחן שעסקה, בין היתר, בעבירות סמים, וכן קבוצה עבריינית בראשותו של עד המדינה י.א שעסקה בעבירות של ניהול מקומות הימורים, וזאת לצורך מימון פעילות הארגון במאבקים שניהל.
נטען כי בשנת 2002, אברג'יל יחד עם אחיו, מאיר אברג'יל (להלן: מאיר), הכריזו על סכסוך בין הארגון לבין גורמים עבריינים אחרים, ביניהם העבריין זאב רוזנשטיין (להלן: רוזנשטיין), העבריינים ממשפחת אוחנה, והעבריינים פליקס אבוטבול ואסי אבוטבול. זאת הן על רקע חששו של אברג'יל כי היריבים הללו חברו יחדיו כנגד הארגון, והיו אחראים לרצח אחיו, יעקב אברג'יל, והן כחלק ממאבקי כוח ושליטה בעולם העברייני, לשם ביסוס מעמד הארגון.
בהקשר זה תואר, כי כחלק מאותו סכסוך, חברי הארגון רצחו את פליקס אבוטבול, את דוד ביטון ואת חנניה אוחנה, וניסו, במספר הזדמנויות, לרצוח את רוזנשטיין – ניסיונות שבמסגרתם נרצחו שלושה קורבנות ונפצעו עשרות אזרחים חפים מפשע, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
כדי לממן את פעולותיו, הארגון עסק, בין היתר, בעסקאות סמים מסוגים שונים, בכמויות עצומות, ובהעברתם ממדינות דרום אמריקה והפצתם במדינות אירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, יפן וישראל, וזאת בהיקף כספי של 227,949,856 ₪ לערך, כפי שיפורט בהמשך, באישומים האחרים.
מרווחי הפעילות הפלילית הארגון רכש והחזיק כלי נשק שונים, מטעני חבלה, רימונים, טילי לאו, וכן אמצעי לחימה אחרים. כמו כן, בהתאם להכוונת אברג'יל, מנהלי הארגון העבירו מתוך הרווחים תשלומים לאנשי הביצוע של הארגון, תשלום עבור שכירת דירות מסתור, שכירת כלי רכב, רכישת כרטיסי טיסה ודרכונים מזויפים לצרכי הפעילות הפלילית של הארגון, וכן עבור רכישת מכשירי טלפון ניידים לחברי הארגון ומנהליו, תשלום עבור שכר טרחת עורכי דין, והפקדת כספים עבור חברי הארגון העצורים ומשפחותיהם.
הארגון פעל במבנה היררכי, בו לכל חבר היה תפקיד מוגדר, כפי שיפורט להלן: המערער יצחק אברג'יל עמד בראש הארגון, ניהל, אירגן, הנחה את הכפופים לו, כיוון ופיקח על פעילותם, כדי לקדם את פעילותו הפלילית של הארגון. נטען כי אברג'יל עשה זאת תוך שימוש במוניטין שצבר כעבריין בכיר ואלים, וכי רכש את נאמנותם של חברי הארגון בכוחניות, תוך הטלת אימה ושררה.
בנוסף, תואר כי אברג'יל הכווין את פעילותו הכלכלית של הארגון, קבע את חלוקת רווחי ההכנסות, קיבל את חלקו מתוכן, והורה על השימוש שיעשה בכספים לצורך הפעילות הפלילית של הארגון. כן הורה לחברי הארגון לנקוט בפעולות אלימות כנגד המשפחות היריבות כחלק מהסכסוך שעליו הכריז.
יניב בן סימון (להלן: בן סימון) שימש כמנהל בארגון וכאיש אמונו של אברג'יל, הכווין וניהל את פעילותו הפלילית של הארגון בתחום עבירות הסמים והאלימות.
המערער אבי רוחן שימש כראש קבוצה עבריינית אליה השתייכו, עד המדינה א.ג (להלן: טולי), אשר שימש כאיש ביצוע לעסקאות הסמים והעברת הכספים, וכן משה (צ'יקו) בית עדה (להלן: צ'יקו), דותן שוקרון (להלן: דותן), ושלומי בסה (להלן: בסה) ששימשו אף הם כאנשי ביצוע. רוחן והקבוצה בראשותו ביצעו במסגרת הארגון פעילות פלילית בתחום עבירות הסמים, הלבנת הון ואלימות, ומימנו את פעילותו, ובכלל זה את הרצח ברחוב יהודה הלוי, המפורט באישום הרביעי להלן.
מאיר אברג'יל (להלן: מאיר), כיוון ופיקח על פעילותו הפלילית של הארגון בתחום הסמים והכספים; ישראל אוזיפה (להלן: אוזיפה) וציון אלון (להלן: ציון) שימשו כמנהלים בארגון בזרוע האירופאית והכווינו את פעילותו הפלילית והכלכלית של הארגון בתחום עבירות הסמים. במסגרת תפקידו, אוזיפה החזיק בדירות מסתור בבלגיה ובספרד, אשר שימשו כמקום מפגש לקידום מטרותיו הפליליות של הארגון.
עד המדינה י.א שימש כראש קבוצה עבריינית, מימן את פעילותו הפלילית של הארגון, ושימש, בהעדרו של יצחק אברג'יל, כמנהל בכיר בזרוע הישראלית.
עד המדינה ש.כ. (להלן: בומבי) שימש כמנהל בארגון והכווין את פעילותו המבצעית בתחום מעשי האלימות כממונה על אנשי הביצוע, אשר ביצעו על פי הנחייתו עבירות שונות לצרכי הארגון ולקידום פעילותו הפלילית במסגרת סכסוכים עם עבריינים אחרים.
עדי המדינה ה.צ., א.צ. (בנו של ה.צ.) ו-י.מ, היו חברים בארגון ופעילים מרכזיים בתחום עבירות הסמים ועבירות הנשק, ובכללן ייצור מטעני חבלה לצורך פעילותו הפלילית של הארגון במסגרת סכסוך עם עבריינים אחרים. ביתו של ה.צ. בשכונת בבלי בתל אביב שימש כמקום מפגש בישראל עבור חברי הארגון.
סמי ביטון (להלן: ביטון), אזרח ישראלי לשעבר שהתגורר בקנדה, חבר לארגון והעמיד לרשותו את משאביו וקשריו. נטען כי ביטון ביצע עבור הארגון פעילות בתחום הסמים והלבנת ההון בהיקפי ענק. הכספים שהעביר לטובת פעילות הארגון שימשו, בין היתר, למימון מעשי האלימות והרצח.
המערערים שמעון סבח, פטריק עמוס, עופר בוהדנה ואהרון סוסן שימשו, יחד עם אחרים (עמית טייב, פטריק אלקריף ושלומי וזאנה), כאנשי ביצוע בכירים ואלימים של הארגון. במסגרת זו, ביצעו מערערים אלה מעשי רצח וניסיונות רצח עבור הארגון. המערער סוסן עסק, במסגרת פעילות הארגון, גם בתחום הסמים.
כמו כן תואר בכתב האישום כי המערערים אברהם לוקר ויעקב בן שיטרית היו פעילים בארגון בתחום עבירות הסמים.
במסגרת אישום זה, יוחס למערער אברג'יל עמידה בראש ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק מאבק בארגוני פשיעה; ולמערער רוחן ניהול ומימון פעילות בארגון פשיעה, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השני – "העסקה הגדולה" – יוחס למערערים אברג'יל ורוחן
3. במסגרת אישום זה יוחסה למערערים אברג'יל ורוחן עסקת סמים חובקת עולם בסם מסוכן מסוג קוקאין. מכתב האישום המתוקן עולה כי בשנת 1998 לערך, רכשו שני אנשים, מנשה אליהו ואשר אבוטבול (להלן: אשר), כ-800 ק"ג קוקאין, אותו הסליקו בגלגלי ברזל המורכבים בתוך מכונה תעשייתית בפרו.
נטען כי במהלך השנים 2002-2001, פנה אדם בשם אלי לוי (להלן: אלי) לרוחן וסיפר לו על הסמים. השניים סיכמו על שותפות ביניהם ביחס לחלוקתם, בתמורה לכך שרוחן וטולי יסייעו בהעברת המכונה מחוץ לפרו. לצורך קידום התכנית, טסו אלי וטולי לספרד במטרה להקים שם חברה באמצעותה יעבירו את המכונה מפרו לאירופה. לאחר שנתקלו בקשיים, טולי שב לישראל ופנה יחד עם רוחן למאיר אברג'יל בהצעת שותפות בעסקת הסמים, בתמורה לעזרה בהוצאת המכונה מפרו.
במהלך חודש פברואר 2002, נערכה פגישה בין טולי, רוחן, מאיר ואלי, אשר סוכמה בה שותפות ביניהם בעסקת הסמים, ונקבע כי טולי ייפגש בפרו עם אשר ואדם בשם מוטי חדד (להלן: מוטי), במטרה להעביר את המכונה מפרו לקנדה. במקביל תיאם מוטי עם ביטון כי המכונה תתקבל בקנדה באמצעות חברה בבעלות האחרון והוא יטפל באחסונה.
עוד תואר כי ביום 12.3.2002, במקום מבודד בסמוך להרי ים המלח, נפגשו טולי, אברג'יל, רוחן ומאיר, וסוכם ביניהם, בניגוד להסכמות קודמות, כי לאחר שהמכונה תועבר לקנדה, יימכרו הסמים באמצעות מוטי, והתמורה תחולק ביניהם, כאשר אלי לא יקבל חלק ברווחים.
בהתאם לתוכנית, ביום 31.12.2002, הגיעה המכונה לקנדה. בסמוך לאחר מכן, נפגשו טולי, צ'יקו, אשר, מוטי וביטון במחסנו של האחרון, בו אוחסנה המכונה, פתחו את אחד הגלגלים, והוציאו מתוכו כ-60 ק"ג קוקאין.
ביטון הסכים להיות שותף לעסקה בכך שיהיה אחראי על אחסון המכונה עד לסיום מכירת הסמים, וזאת בתמורה ל-10% מכספי מכירת הסמים. כחודש לאחר מכן, מוטי מכר חלק מהסמים בקנדה, וביום 7.2.2003, טולי וצ'יקו חזרו לישראל כשברשותם סכום של כ-100-150 אלף דולר מכספי מכירת הסמים.
עוד תואר באישום זה, כי עובר ליום 17.6.2003, נודע לטולי כי מוטי פתח בהיעדרו גלגל נוסף, בהוראת מאיר, ומכר את תכולת הסמים שהוסלקו בתוכו, וזאת חרף המוסכם ביניהם, לפיו בכל פתיחת גלגל יהיו שניהם נוכחים. בעקבות זאת, פנה טולי לאברג'יל בתלונה כלפי מאיר. אברג'יל זימן את הצדדים לפגישה בספרד, על מנת להסדיר את המשך פתיחת הגלגלים. ביום 17.6.2003 התקיימה הפגישה בספרד, ונכחו בה אברג'יל, טולי, רוחן, צ'יקו, מאיר, עד המדינה י.א. ומעורבים נוספים. בפגישה זו אברג'יל פייס את הצדדים וקבע פגישה נוספת לליבון המחלוקת אליה הוזמן גם מוטי. בפגישה זו סוכם כי מוטי ימשיך בפתיחת הגלגלים וימכור את יתר הסמים בקנדה, אף ללא נוכחותו של טולי.
טולי הניח שבכל אחד מן הגלגלים במכונה מוסלקים 60 ק"ג קוקאין, ולכן יש במכונה בין 460 ל-480 ק"ג סם. מוטי מכר בקנדה כל ק"ג קוקאין במחיר של כ-22,000 דולר קנדי, אשר שוויים בתקופה הרלוונטית עמד על כ-71,280 ש"ח. כך ששווים של 460 ק"ג קוקאין היה 32,788,800 ש"ח. סכום זה חולק בין המשתתפים בהתאם לתוכנית.
כמו כן תואר באישום זה כי הכספים שהתקבלו מהעסקה הועברו והולבנו באמצעות ביטון בדרכים שונות, אשר כללו העברות בנקאיות של הכספים מחשבונות בקנדה לחשבונו של טולי בישראל; העברת הכספים באמצעות בלדרים שנשאו כסף מזומן על גופם; הפקדת חלק מכספי הרווחים על-ידי ביטון בחשבון חברה קנדית שבשליטתו; וכן באמצעות הסוואה של הכספים על-ידי יצירת חוזים פיקטיביים ביחס למקורם.
עוד נטען כי הכספים הללו נחלקו בין אברג'יל, רוחן ומאיר במספר דרכים. כך, טולי העביר לאברג'יל סכומי כסף שנעו בין 40,000 ל-100,000 אירו, בעת שנפגש עמו במקומות שונים באירופה; כן העביר סכומים נוספים לגורמים מטעמו של אברג'יל, ובכלל זה לפחות 60,000 אירו הועברו לבומבי; כמו כן טולי ורוחן רכשו כרטיסי טיסה עבור אברג'יל; בנוסף, במספר הזדמנויות, טולי העביר למאיר, סכומי כסף שונים, כאשר באחת הפעמים, העביר לידיו סכום משמעותי בין 400,000 דולר ל-500,000 דולר; 30% מכספי מכירת הסמים (9,836,640 ש"ח) נותר בידי קבוצתו של רוחן, אשר הנחה את דותן, צ'יקו וטולי לרכוש לעצמם דירות, כאשר היתרה נותרה בידיו.
הכספים שהופקו מהעסקה שימשו, בין היתר, למימון מעשי האלימות והרצח שבוצעו במסגרת הסכסוך עם רוזנשטיין, כמפורט באישומים השלישי והרביעי שלהלן.
לסיכום, במסגרת אישום זה, יוחסו למערערים, אברג'יל ורוחן, בצוותא חדא, יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה. בנוסף, יוחס למערערים אלה ביצוע של פעולות ברכוש אסור בשווי של לפחות 9,836,640 ש"ח, עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השלישי – אירוע כיכר פלומר – יוחס למערערים אברג'יל, סבח ועמוס
4. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, במהלך התקופה שבין מרץ 2000 לבין דצמבר 2001 לערך, גולן אביטן (להלן: אביטן) וישי וענונו (להלן: וענונו) רכשו בהוראת אברג'יל, מחברת KP, 8 ערכות משדרים ושלטים, באמצעותן ניתן להפעיל מטעני חבלה, וזאת לשימוש הארגון.
בהמשך לכך, עובר ליום 30.6.2003 (מועד האירוע), אברג'יל קָשַר קֶשֶר עם בן סימון ועד המדינה בומבי לרצוח את רוזנשטיין, במשרד הנסיעות שבבעלותו בכיכר פלומר בתל-אביב, וזאת על רקע העימות שתואר בין שני ארגוני הפשיעה. במסגרת הקשר, ולשם הוצאתה לפועל של תוכנית הרצח, אברג'יל פנה לעד המדינה ה.צ וביקש ממנו להרכיב מטעני חבלה, ו-ה.צ נענה לעשות כן. בהמשך, בן סימון קשר קשר עם אביטן, ה.צ והמערערים שמעון סבח (להלן: סבח) ופטריק עמוס (להלן: עמוס), על דעת אברג'יל, וסוכם כי ה.צ יתקין בביתו של עמוס מטען חבלה ברכב, שיופעל מרחוק באמצעות שלט.
סמוך לאחר מכן, בן סימון ואלקריף פנו לאדם בשם שמעון אמסלם (להלן: אמסלם), וביקשו ממנו לגנוב רכב לשימושם, וזה נעתר לבקשה. וכך, בין יום 22.5.2003 בשעה 20:30 ליום 23.5.2003 בשעות הבוקר, אמסלם גנב מהעיר מודיעין רכב מסוג "סוזוקי בלאנו", זייף את סימני הזיהוי שלו, בכך שהתקין עליו לוחית רישוי מזויפת, והעבירו לבן סימון ואלקריף. תואר כי בהמשך לכך, בן סימון העביר את הרכב לחניית ביתו של עמוס בחולון, וזאת במטרה להתקין שם מטען חבלה שישמש להמתתו של רוזנשטיין, כמתוכנן.
מספר ימים לפני מועד האירוע, הקושרים פעלו לקדם את התוכנית: בן סימון העביר ל-ה.צ, לבקשתו, נפצים על מנת לערוך ניסוי בטרם הכנת המטען, ועדכן את בן סימון על הצלחתו. יום לאחר מכן, בן סימון ו-ה.צ נסעו לביתו של עמוס, ושם המתינו להם כפי שסוכם, עמוס וסבח. כן תואר, כי באותן נסיבות בן סימון נשא עמו תיק שהכיל אמצעי לחימה שנועדו להרכבת מטען חבלה, ושביכולתם להמית, וכן מערכת הפעלה אותה קיבל מבעוד מועד מאביטן.
בהגיעם לביתו של עמוס, ומשהתברר כי ה.צ אינו יכול לבצע את הרכבת המטען בעוד הרכב חונה בחנייה, סבח ובן סימון פירקו את הפגוש של הרכב והעלו אותו לדירתו של עמוס. בנוכחותם ובסיועם של בן סימון, סבח ועמוס, הכין ה.צ את המטען והטמינו בחלקו הפנימי של הפגוש. המטען הכיל 4 לבנות חבלה במשקל של חצי ק"ג כל אחת, ארבע אצבעות חומר נפץ ונפצים.
בהמשך, ה.צ סבח ועמוס ערכו בדיקת תקינות למערכת ההפעלה, ובסיומה החזירו האחרונים את הפגוש ובתוכו המטען לרכב, וה.צ עזב את המקום בהותירו את הרכב הממולכד בחנייה, בהשגחתם.
בתאריך 29.6.2003, קשרו בן סימון, בומבי ואדם בשם מיכה בן הרוש, שכונה "ירון" (להלן: מיכה) קשר להעברת הרכב הממולכד סמוך למשרדו של רוזנשטיין, במטרה להוציא את התכנית אל הפועל, כפי שאכן בוצע על-ידי מיכה, באותו היום בשעות הערב.
בתאריך 30.6.2003, בשעות הבוקר, הגיעו בן סימון ובומבי סמוך למשרד, שם כבר שהה מיכה בנקודת תצפית בהמתנה להגעתו של רוזנשטיין. באותן נסיבות, החזיקו בן סימון ובומבי בשלט המפעיל את מערכת ההפעלה במטען שהוטמן ברכב הממולכד. עם הגעתם למקום, ערכו בן סימון ובומבי סיורים ברחובות הסמוכים למשרד, בהמתנה להודעה ממיכה על הגעתו של רוזנשטיין.
סמוך לשעה 12:50, הגיע רוזנשטיין למשרד ברכב מסוג "מרצדס" מלווה בשלושת מאבטחיו. תואר כי מיכה זיהה אותו מתקרב למשרד והתקשר להודיע על כך לבן סימון. זה האחרון לחץ על השלט שהיה ברשותו והפעיל את המטען. בעקבות הפעלת המטען, אירע פיצוץ רב עוצמה ממנו נחבלו רוזנשטיין, מאבטחיו, ועוברת אורח. כן נגרם נזק לרכבו של רוזנשטיין, לכלי רכב נוספים בסביבה, למשרד, ולחזית המבנה כולו.
סמוך לאחר הפיצוץ, אברג'יל קָשַר קֶשֶר עם יניב בן סימון ואחרים להבריח את מיכה מהארץ, מחשש שיסגיר את מעורבות הארגון באירוע המתואר, ובמטרה לשבש את החקירה הפלילית הצפויה. בתאריך 2.7.2003 מיכה עזב את ישראל וטס לספרד לדירת מסתור, בהוראת אברג'יל.
לסיכום, במסגרת אישום זה, יוחסו למערערים, אברג'יל, סבח ועמוס, בצוותא חדא, העבירות הבאות: ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1997 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(1)+(3) לחוק העונשין (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; וגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין. כל העבירות הללו יוחסו למערערים במסגרת ארגון פשיעה, כאמור בסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.