כן תואר, כי כעבור כשלושה שבועות מהגעת השולחן השני ליפן, נשלח מבלגיה ליפן שולחן שלישי ובו הוסלקו 60,255 כדורי אקסטזי, שנרכשו על ידי דוד בשיתוף עם אחיו אילן (להלן: השולחן השלישי). ביום 16.7.2004 נתפס השולחן השלישי על ידי רשויות המכס היפני, בעיר קובה שביפן. שווי הסמים בשולחן השלישי עמד על כ-2,429,481 ש"ח.
ד. שלוש חבילות קוקאין בדואר – עסקה המיוחסת למערער אברג'יל.
במהלך חודש אפריל בשנת 2006, קשרו קשר, י.מ ה.צ, זכריה אדרי (להלן: אדרי), בן סימון, שמעון (אכא) יעקב (להלן: אכא), ומאיר (מומי) גבריאל (להלן: מומי), לייבא מפרו ליפן סם מסוג "קוקאין" אותו ישלחו בחבילות בדואר.
במסגרת הקשר, עובר ליום 18.4.2006, נרכש בפרו חצי ק"ג סם מסוג "קוקאין" שהוסלק בחבילה בתוך קונוסים של חוטי תפירה ונשלח בדואר ליפן (להלן: החבילה הראשונה). שווי החבילה עמד על כ-107,395 ש"ח.
בהמשך לכך, ובהנחיית אדרי, אדם בשם לואי ריימונד (להלן: לואי) העביר סכום של מיליון ין יפני מיפן לפרו, באמצעות ה"ווסטרן יוניון", וקיבל לידיו את החבילה הראשונה אותה העביר יחד עם שמעון אוחנה שכונה "תומס", בתמורה לקבלת סכום כסף מסוים, אותו העבירו לואי ותומס לידיו של אדרי.
מספר שבועות לאחר מכן, רכשו השותפים לקשר 3 ק"ג סם מסוג קוקאין נוזלי, אשר נשלח בחבילה מפרו ליפן, כשהוא ספוג בשמיכות (להלן: החבילה השנייה). בהמשך לכך, בהתאם להנחייתו, אדרי, תומס ולואי קיבלו לידיהם את החבילה השנייה באמצעות שליח דואר, והעבירו אותה לדירת מסתור.
עובר ליום 4.5.2006, שניים שזהותם אינה ידועה הגיעו לדירת המסתור, והפיקו מתוך השמיכות בחבילה השנייה כ-2.75 ק"ג קוקאין. כתוצאה מהליך זה נגרמה שריפה בדירה. שווי עסקת החבילה השנייה, עמד על 577,747 ש"ח, כאשר בבית ה.צ סוכם בין השותפים לקשר, כי מתוך הסם שהופק בחבילה השנייה, מומי יקבל את תמורת מכירת 750 גר' וכי היתרה תתחלק בין בן סימון לאכא.
בהמשך, במסגרת הקשר, נשלחה חבילה שלישית, ובה 2 ק"ג סם מסוג "קוקאין", מפרו ליפן (להלן: החבילה השלישית). ביום 10.5.2006, נתפסו בדואר ביפן, תומס ולואי, לאחר שקיבלו לידיהם את החבילה השלישית, בהתאם להנחיית אדרי. שווי החבילה השלישית עמד על כ-420,180 ש"ח.
ה. משלוחי "אייס" – עסקה המיוחסת למערער אברג'יל.
במהלך שנת 2004, עד המדינה י.מ ומלול ייבאו סמים מסוג "מתאמפאטמין" המכונה "אייס" (לעיל ולהלן: אייס) מקנדה ליפן. את האייס העבירו באמצעות שותפים סינים, במספר משלוחים של כ-20 ק"ג בכל פעם, ומכרו אותם ביפן. נטען כי שווי כל משלוח עמד על כ- כ-10,776,000 ש"ח.
במהלך יולי 2004, אברג'יל הציע ל-י.מ לייבא, יחד עם דוד, סם מסוג "אייס" מאירופה לקנדה ומשם להעבירו ליפן באמצעות השותפים הסינים. העסקה לא יצאה לפועל, מאחר ודוד סירב לממן את רכישת האייס וביקש שהשותפים הסינים יממנו את רכישתו, אולם האחרונים סירבו.
11. בהתאם ל-5 העסקאות המתוארות לעיל, יוחס למערערים אברג'יל ובן שיטרית, בצוותא חדא, ועם אחרים יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השניים-עשר – הפגיעה בעד המדינה י.מ – יוחס למערער בן שיטרית
12. בהמשך למתואר באישום האחד-עשר, נתגלע סכסוך בין מלול לבין עד המדינה י.מ על רקע חלוקת כספי תמורת עסקאות הסמים.
עובר לחודש מאי 2006, ולאחר התערבות בסכסוך מטעם אנשי הארגון בישראל, וביניהם ה.צ, הוחלט כי י.מ יטוס ליפן יחד עם אדרי, וזאת על מנת להשתלט על חלקו של מלול ומקורביו מטעם הארגון, ובכללם המערער בן שיטרית, בעסקאות הסמים ביפן.
בהגיעם ליפן, י.מ נפגש עם בן שיטרית בנוכחות אדרי ואדם בשם מאיר איפרגן (להלן: איפרגן). בין י.מ לבין בן שיטרית התפתח עימות במהלכו תקף הראשון את האחרון ובתגובה הפרידו אדרי ואיפרגן בין השניים (להלן: העימות הראשון). בהמשך לכך, ולאחר שנודע ל-י.מ שבן שיטרית מחפש אחריו בעקבות העימות הראשון, החליט י.מ להיפגש עימו שוב, ביחד עם אדרי ואיפרגן, ולפגוע בו.
בטרם הפגישה, י.מ, אדרי ואיפרגן הצטיידו בסכינים וסיכמו, כי יגיעו יחדיו למועדון בו נהג בן שיטרית לבלות, ואז היו אדרי ואיפרגן צריכים לגרום לבן שיטרית לצאת מהמועדון ולאחר מכן השלושה היו צריכים לפגוע בו.
בתאריך 2.5.2006, י.מ, אדרי ואיפרגן הגיעו למועדון ברכב. בהתאם לתוכנית, נכנסו איפרגן ואדרי למועדון, ויצאו ממנו ביחד עם בן שיטרית ועמו עוד שני אנשים – ראובן זליאט, ורונן פרץ. מחוץ למועדון, אדרי ואיפרגן שוחחו עם בן שיטרית, ואז התקרב י.מ לאחרון ותקף אותו באמצעות ידיו. לאחר מכן נסוג לעבר הרכב כדי לקחת ממנו את הסכינים בהם הצטיידו, אולם הרכב היה נעול, וחרף צעקותיו לעבר אדרי ואיפרגן, הם לא פתחו את הרכב הנעול. או אז בן שיטרית התנפל על י.מ וחתך אותו בצווארו באמצעות סכין שהייתה ברשותו, ולאחר מכן, נמלט עם יתר הנוכחים מהמקום ו-י.מ נותר על הארץ כשהוא מתבוסס בדמו.
י.מ הצליח בכוחות עצמו להתרחק מהמקום, עצר את הדימום בצווארו באמצעות מגבת שנטל מאחת המסעדות, ועצר מונית כדי לנסוע לבית חולים. משהבחין נהג המונית בפצעו המדמם של י.מ הוא סרב להסיעו. בהמשך, י.מ הזעיק את שמעון אוחנה, שכונה "תומס", שהגיע ברכבו והסיעו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.
כתוצאה ממעשי בן שיטרית נגרם ל-י.מ פצע חתך מהלחי השמאלית עד מתחת לתנוך האוזן בצד האחורי של הראש, והוא נזקק לטיפול רפואי ול-37 תפרים.
בהמשך לכך, לאחר ש-י.מ דיווח ל-ה.צ על האירוע, התקיימה פגישה בביתו של ה.צ, ובה היו נוכחים אברג'יל ואחרים. בפגישה סוכם, כי מלול ימשיך לנהל את עסקאות הסמים ביפן עבור הארגון, וכי י.מ יקבל פיצוי כספי.
במסגרת אישום זה, יוחסה למערער בן שיטרית עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת ארגון פשיעה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השלושה-עשר – עבירות המס – יוחס למערערים אברג'יל, רוחן, סוסן, לוקר ובן שיטרית
13. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2002 ועד 2006 ביצעו המערערים, במסגרת ארגון הפשיעה, וביחד עם מעורבים נוספים, עבירות של סחר בסמים בסכום כולל של לפחות 225,917,453 ש"ח, כל אחד מהם על פי חלקו. נטען שהמערערים, פעלו במסגרת הארגון, על מנת להתחמק ממס על הכנסותיהם מעסקאות הסמים במספר דרכים, כפי שיפורט.
המערערים לא הודיעו לפקיד השומה שבאזור מגוריהם על תחילת עיסוקם בתחום הסחר בסמים; לא ניהלו ספרים לגבי הכנסותיהם ולגבי הכנסות הארגון; לא דיווחו על הכנסותיהם לפקיד השומה ולא שילמו עליהן את המס הנדרש, ובכך, בין היתר, גם סייעו ליתר חברי הארגון ולשותפים הנוספים לביצוע עבירות הסמים, להתחמק מתשלום מס על הכנסותיהם מעסקאות הסמים.
כמו כן, בעת העברת ההכנסות מעסקאות הסמים לישראל, הגורמים שהיו מופקדים מטעם הארגון על העברת הכספים נמנעו מלהצהיר כי הכניסו כספים לישראל וכי הנהנים מכספים אלו הם חברי הארגון והשותפים בעבירות הסמים, וזאת בניגוד לסעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון.
בחלק מהמקרים אף נעשה שימוש בבלדרים שאינם חברי הארגון על מנת להעביר את ההכנסות מעסקאות הסמים לישראל. כמו כן, בוצעו העברות כספים בינלאומיות תוך שימוש בנותני שירותי מטבע שונים, כאשר הפעולות לא נרשמו על שם בעלי הזכויות. בנוסף, על אף הסכומים הגבוהים של שווי עסקאות הסמים, במרבית המקרים הכספים הועברו בין המערערים ויתר המעורבים במזומן מיד ליד, וזאת על מנת שלא להותיר עקבות רישומיות.
בהתאם למתואר לעיל, יוחס למערערים אברג'יל, רוחן, סוסן, לוקר ובן שיטרית התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה), בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
14. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים, לאחר שמיעת ראיות, במרבית העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, וזיכה חלק מהמערערים, מחלק מהעבירות כפי שיפורט להלן:
15. המערער אברג'יל הורשע בעבירות הבאות:
באישום הראשון בעבירה של ראש ארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א) לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השני הורשע בעבירות של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, הכול במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השלישי הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1)+(3) לחוק העונשין (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום הרביעי הורשע בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השישי ובאישום השביעי הורשע בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השמיני הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום האחד-עשר הורשע בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, וזאת בהתייחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; "השולחן השני"; "השולחן השלישי"; "שלוש חבילות קוקאין בדואר".
באישום השלושה-עשר הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
אברג'יל זוכה מהעבירות הבאות: באישום האחד-עשר זוכה מעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, וזאת בהתייחס לעסקאות "השולחן הראשון" ו"משלוח אייס".
16. המערער רוחן הורשע בעבירות הבאות:
באישום הראשון בעבירה של מנהל ומממן פעילות בארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השני הורשע בעבירות של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, הכול במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום הרביעי הורשע בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השלושה-עשר הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
17. המערער סבח הורשע בעבירות הבאות:
באישום השלישי הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1)+(3) לחוק העונשין (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום הרביעי הורשע בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
18. המערער עמוס הורשע בעבירות הבאות:
באישום השלישי הורשע בעבירות של סיוע לניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) וסעיף 3 לחוק העונשין (3 עבירות); וסיוע לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
עמוס זוכה מהעבירות הבאות: באישום הרביעי זוכה מכל העבירות שיוחסו לו: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
19. המערער בוהדנה הורשע בעבירות הבאות:
באישום הרביעי הורשע בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
20. המערער סוסן הורשע בעבירות הבאות:
באישום הרביעי הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השישי הורשע בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום התשיעי הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השלושה-עשר הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
סוסן זוכה מהעבירות הבאות: באישום התשיעי זוכה מעבירה של סחר בסם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
21. המערער לוקר הורשע בעבירות הבאות:
באישום השביעי הורשע בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
באישום השלושה-עשר הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
22. המערער בן שיטרית הורשע בעבירות הבאות:
באישום האחד-עשר הורשע בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, וזאת בהתייחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; ו"השולחן השני".
באישום השניים-עשר הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
בן שיטרית זוכה מהעבירות הבאות:
באישום האחד-עשר זוכה מעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, וזאת ביחס לעסקאות "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי".
באישום השלושה-עשר זוכה מעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.
23. אפתח כעת בקביעות העיקריות שנקבעו בהכרעת הדין, ביחס לכל אחד מהאישומים שפורטו לעיל.
האישום הראשון:
הרשעה בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה
24. לצורך הכרעה באישום זה, בית המשפט המחוזי בחן את השאלה אם מתקיים בענייננו ארגון פשיעה, כמשמעותו בחוק, ובהתאם למאפיינים שנקבעו בפסיקה. בהקשר זה, נבחנו דברי עדי המדינה, וכן גרסאותיהם של המערערים אברג'יל ורוחן בהתייחס לאישום זה. להלן יובאו הדברים בתמצית.
25. העד הראשון בשרשרת עדי המדינה היה בומבי. בית המשפט המחוזי מצא בדבריו מאפיינים רלוונטיים להתנהלות הקבוצה העבריינית כארגון פשיעה, כפי שיפורט להלן.
תואר כי בומבי נחשב בעולם העברייני כ"איש של אברג'יל", השתייך לקבוצה האשדודית בארגון והיה מנהל ואיש ביצוע בתחום עבירות האלימות. בומבי תיאר בעדותו את מהלך העניינים הכרונולוגי בחייו של הארגון מתחילת שנת 2002 ואילך, והעיד ביחס לקיומו של ארגון הפשיעה, מבנהו, אנשיו והפשעים שבוצעו על ידו אגב המלחמה בארגוני פשיעה אחרים.
מדברי בומבי עלה כי ניצני הקבוצה העבריינית שהתגבשה במשך השנים, החלו עוד בעת שאברג'יל היה בכלא, וטרם שחרורו בשנת 1999. משאברג'יל השתחרר מהכלא, אנשי הקבוצה האשדודית, שהוא נמנה עליה, עסקו בעיקר בהימורים, והיו מפרישים לאברג'יל את חלקו ברווחים. בהמשך, תיאר בומבי כיצד יותר ויותר אנשים התכנסו תחת הנהגתו של אברג'יל, ונוצרו קבוצות שפעלו בערים שונות. בומבי מנה את הקבוצות העיקריות של הארגון: הקבוצה האשדודית; הקבוצה האילתית; הקבוצה בערד; והקבוצה בבת-ים. כן תיאר את החבירה לקבוצה העבריינית של אבי רוחן. צוין כי בומבי השתמש בעדותו בטרמינולוגיה של "ארגון" כאשר דיבר על הפעילות העבריינית שבה נטל חלק עם אחרים.
בומבי העיד אף על המקורות הכלכליים של הארגון, וציין שחלק מהכספים הגיעו מהלוואות, הימורים, ועסקאות סמים. כן תיאר כי הייתה מתקיימת התחשבנות כספית בין הקבוצות השונות, ואף העיד על האופן שבו אברג'יל העביר לו כספים, בדרכים שונות.
בנוסף, סיפר על כלי הנשק שהיו בשימוש הארגון, ועל כך שכל אחד מהחברים דאג להצטייד באקדח. בתקופת "המלחמה" נגד גורמים עבריינים אחרים, בעקבות רצח אחיו של אברג'יל, הארגון קנה הרבה אמל"ח, לרבות לבנות חבלה, טילים, רימונים וכו'.
בומבי התייחס גם למידור שהונהג בארגון. מדבריו עלה כי הדרג הבכיר בארגון היה מודע לנושאים הכלליים שעלו, אך ככל שהדבר התייחס לביצוע עבירה ספציפית – רק מבצעי העבירה היו מודעים לפרטים והדברים היו נסגרים בחשאיות מול אברג'יל. פן נוסף של מידור וחשאיות עליו העיד בומבי התייחס לטלפונים מבצעיים שהיו ברשות חברי הארגון. בומבי תיאר כי לכל אחד בארגון היו שניים-שלושה טוקמנים, שהיו נזרקים כעבור שבוע-שבועיים, מאחר שהנחת המוצא הייתה שיש האזנות על-ידי המשטרה.
עניין נוסף שעלה בעדותו היה קשור לייצוג המשפטי, ולכך שהיו קיימים עורכי דין קבועים שייצגו את חברי הארגון. לדוגמא, בעת מעצרו בשנת 2004, אברג'יל שלח אליו את עו"ד שרון נהרי, ואף שילם לו את שכר הטרחה.
בומבי סיפר כי מנהלי ובכירי הארגון הסתובבו עם אבטחה שמומנה מקופת הארגון, והעיד כי באותה תקופה הוצמד לו שומר ראש, וכך גם לאברג'יל, לאחיו מאיר, ולבן סימון, שהיו מלווים עם שומרים שמאיר שילם את שכרם מהארגון. בית המשפט קבע כי אבטחה זו שיקפה הן את החשש מפני "אויבים", בעקבות "המלחמה" שהוכרזה נגד הארגונים האחרים כאמור, והן את הסולידריות של הארגון לראשיו ולמנהליו.
בית המשפט התרשם מעדות בומבי כעדות משכנעת, וציין כי יחסית לעדי מדינה אחרים, בומבי שילם מחיר לא מבוטל של 14 שנות מאסר בגין העבירות שביצע. עוד הודגש בהקשר זה, כי בומבי התוודה בעצמו על ביצוע עבירות חמורות, מבלי להמעיט או למזער מחלקו, והתרשמותו של בית המשפט הייתה כי בהתנהלותו יש כדי להצביע על כנות ועל אמירת אמת.
26. אף עד המדינה טולי, שהשתייך לקבוצה העבריינית בראשות רוחן, תיאר את ארגון הפשיעה של אברג'יל, ואת החבירה אליו, לשם פיתוח קשרים לוגיסטיים לצורך יבוא סמים מחו"ל. כשנשאל להבדל בין הקבוצות, תיאר את הקבוצה של אברג'יל כמערכת גדולה ואת העובדה שהקבוצה בראשות רוחן מנתה רק חמישה אנשים.
טולי העיד ארוכות ביחס לעסקאות סמים בינלאומיות שבהן נטל חלק. לדבריו, הרווחים ממכירת הסמים היו חלק ממקורות המימון של הארגון ושימשו, בין היתר גם למימון הסכסוך עם קבוצות עברייניות אחרות. מדבריו עלה כי מימון הנסיעות לחו"ל, האבטחה ושכירת כלי רכב עבור אברג'יל ורוחן נעשתה מתוך כספי הסמים, שבהם התקיימה חלוקה בין כולם. טולי אף סיפר על כספי סמים שהעביר לבומבי, אשר הוקצו למימון צורכי הארגון, לרבות מימון המלחמה ברוזנשטיין. כן העיד על כך שגם לו, גם לרוחן וגם לדותן הייתה אבטחה אישית צמודה, בעקבות הסכסוכים.
בנוסף, טולי העיד לגבי האופן שבו אברג'יל התנהל כלכלית מול שאר חברי הארגון. כך למשל, העיד כי כשהיה בדירתו בספרד, אברג'יל הניח חבילה של שטרות אירו על גבי הטלוויזיה, ואמר לחברים שהיו שם "שמי שצריך כסף שייקח" (עמ' 161 להכרעת הדין).
טולי אף התייחס למידור שהיה נהוג בארגון, ועל כך שכשאברג'יל לא רצה שידעו על אירוע פלילי או על עסקה מסוימת, היה יוצא מהבית ומדבר ביחידות עם אדם מסוים שעבורו הוקצתה המשימה. טולי הדגיש שמהטעם הזה הוא אינו מכיר את חלק מהנאשמים בפרשה, כי אברג'יל היה "ממדר את האנשים", לדבריו. טולי הוסיף וסיפר על חשאיות וזהירות מפני האזנות, והעיד כי חברי הארגון היו מחליפים "טוקמנים וסימים" בתדירות גבוהה.
27. עד נוסף שהעיד ביחס לקיומו של הארגון היה עד המדינה ה.צ, אשר גוייס לצורך הרכבת מטעני החבלה באישומים השלישי והרביעי (אירוע כיכר פלומר ואירוע יהודה הלוי). צוין כי אין חולק שביתו שימש מקום מפגש עבור אברג'יל וחברים נוספים בארגון. לדבריו הוא מילא בארגון תפקיד ספציפי וחסוי, שלא היה בידיעת חלק ניכר מהחברים, ואברג'יל הסווה את חלקו ושמר על חסיונו.
ה.צ הדגיש מספר פעמים בעדותו את חלקו ומעמדו של אברג'יל כראש הקבוצה, האדם שלדבריו "על פיו יישק דבר". כמו כן, התייחס בעדותו לדמויות נוספות בארגון, בהקשרים שונים של הפעילות העבריינית: הזכיר את יניב בן סימון, והגדיר אותו "אדם חזק" בארגון, הכפוף לאברג'יל. הוא הדין ביחס לבומבי, שהיה באותו מעמד של בן סימון. ה.צ נקב בשמו של ציון, וידע לקשור אותו לפעילות העבריינית בציינו שהוא גיסו של סוסן. כן זיהה את שלומי ואזנה וידע לומר שהוא מאילת.
ה.צ אישר בעדותו כי הארגון הצטייד באמל"ח כחלק משגרת פעילותו, ושלא בהכרח למטרה קונקרטית.
28. עדות נוספת ביחס לקיומו של הארגון הייתה מפי עד המדינה י.מ, אשר ראה עצמו כחבר בארגון פשיעה. י.מ היה סוחר סמים שפעל בארץ ובחו"ל, עוד טרם חבירתו לאברג'יל ולאנשיו. י.מ העיד אף כי רכש אמל"ח עבור הארגון, לרבות לבנות חבלה, נפצים, טילי לאו, ועשרות רימונים ואקדחים, במסגרת הסכסוך בין הארגונים. כמו כן, פטרל סביב ביתו של ה.צ בעת בניית מטענים, ושינע אמל"ח עבור הארגון ממקום למקום. ביחס לפעילות הארגון, י.מ העיד שרבים מהחברים השתמשו בדרכונים מזויפים.
במהלך חקירתו הראשית, שירטט על דוכן העדים, באופן ספונטני, תרשים כללי של מבנה הארגון והדמויות העיקריות בו (מוצג ת/1250). בית המשפט המחוזי התרשם כי י.מ מיקם את האנשים בתרשים כפי שהבין את חלקם בפעילות הארגונית ובהתאם להתרשמותו על אודות מעמדם והשפעתם בארגון. לאורך כל עדותו, תיאר את מנהיגותו של אברג'יל והדומיננטיות שלו בתור ראש הארגון. י.מ הדגיש כי היה צורך לקבל אישור מאברג'יל עבור כל עניין ופעולה, וההיררכיה בארגון הייתה כזו שלא כל אחד יכול היה לשוחח בקלות עם אברג'יל, אלא הייתה שרשרת פיקוד. לדבריו, הבין מאברג'יל כי אבי רוחן מהווה שלוחה של ארגון פשע עצמאי בתוך הארגון, דמות חשובה ובכירה מאוד, כשמתחתיו בהיררכיה מוקם טולי. י.מ הציב בתרשימו דמויות בכירות נוספות בארגון כמו אכא ובומבי.
נוסף על כך, י.מ העיד על כך שהארגון סיפק הגנה וגיבוי גם לעסקים הפרטיים של חברי הארגון, ואגב כך "השתלט" על עסקים אלה, כדוגמת פרויקט פיתוח חוף הים הדרומי בשנת 2005, שהושקעו בו משאבים גדולים. לדבריו, משבני משפחת חרירי רצו להשתלט על החוף, אברג'יל ואנשי הארגון נרתמו לעזרה, והראשונים נסוגו.
29. עד נוסף שהעיד ביחס לקיומו של הארגון היה עד המדינה א.צ (בנו של עד המדינה ה.צ), אשר מעורבותו בפעילות העבריינית של אברג'יל ואנשיו הייתה מצומצמת יחסית והתבטאה בעיקר בפעולות סיוע שהתבקש לעשות, בעיקר עבור י.מ ועבור בן סימון, בתור "שליח".
א.צ הסביר בעדותו, כי הבחירה בבית אביו ככתובת לפגישות חברי הארגון קשורה לכך שמדובר היה במתחם גדול, מגודר ומאובטח.
לדבריו, בסוף שנת 2002, החלו להגיע לביתם, בתדירות גבוהה, אנשים רבים שהגדיר אותם כחברים של אביו, ביניהם אברג'יל, סבח, סוסן, בן סימון, י.מ ועוד. כן אישר בעדותו שהיה מבצע משימות עבור י.מ, שהיה חברו הטוב של אביו "כמו משפחה", כלשונו, והיה נוהג עבורו, ליווה אותו לרכישת שלטים, תיווך מטעמו בזיוף דרכונים וכו'. אשר לסבח, העיד שהיה מגיע לביתם רבות; ואשר לעמוס, ידע לומר שהלה סוחר מכוניות מחולון, שהגיע לביתם יחד עם סבח ובן סימון.
ביחס לאברג'יל, תיאר כי היה מגיע לחצר ביתם, יחד עם בן סימון, סבח, עמוס ואלקריף בג'יפ ב.מ.וו כסוף ומלווה בשומרים. לדבריו, כל האנשים שהגיעו עם אברג'יל היו "תחת המטרייה שלו", והיה קל להבחין בדומיננטיות שלו ובכבוד שרחשו לו כולם.
א.צ תיאר בעדותו כי כחלק מהפעילות העבריינית, י.מ הביא לבית אביו אמל"ח רב שכלל לבנות חבלה, רימונים, טילי לאו וכו'. עד זה הוביל את המשטרה למיקומן של המזוודות בהן הוטמן האמל"ח, בדירת סבתו.
30. מכאן בית המשפט המחוזי פנה לגרסאותיהם של אברג'יל ורוחן בהתייחסם לאישום הראשון.
אברג'יל לא מסר גרסה במשטרה ואף לא מסר מענה לכתב האישום. התייחסות ראשונה מצדו נשמעה רק בעדותו בבית המשפט לאחר שמכלול העדויות והשיחות נחשפו. משכך, נקבע כי משקל עדותו אינו רב ויש להתייחס לדבריו בזהירות. אברג'יל כפר באופן כללי בקיומו של ארגון, כל שכן בארגון שהוא עמד בראשו. כן טען כי עדי המדינה שיקרו בעדויותיהם והרחיק עצמו מהיכרות עמם. דמויות נוספות שעלו בהקשר לארגון הציג כחברים, מכרים, ואפילו שותפים לביצוע עבירות, אך ללא קשר לאישומים בתיק זה.
בית המשפט המחוזי קבע כי גרסתו של אברג'יל ביחס למערכות היחסים עם האנשים שפורטו לעיל, שמעורבותם בקבוצה העבריינית צפה ועלתה באופן מובהק מהראיות השונות, הייתה גרסה מיתממת ולא משכנעת. נקבע כי גרסתו לא התמודדה עם דברי עדי המדינה שנתמכו זה בזה ובראיות אחרות, ואינה מתיישבת עם השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר ועם התמונה הכללית המצטיירת ממכלול הראיות.
בדומה, גם גרסתו של רוחן כללה כפירה כללית ומלאה ביחס להשתייכותו לארגון, או חבירה לארגונו של אברג'יל. רוחן שלל את האפשרות לפיה שכר כלי רכב, דאג לחברי הארגון, רכש טלפונים וכרטיסי סים. בית המשפט קבע כי גרסתו, לפיה עסק רק בעניינים לגיטימיים ונפגש עם אברג'יל וחבריו לצורכי בילוי בלבד, היא גרסה מיתממת שאינה מתמודדת עם הראיות השונות, וצוין כי בא כוחו הצהיר בסיכומים כי רוחן שיקר בעדותו בבית המשפט.
בנוסף, נקבע כי הניסיון מצד ההגנה "להצדיק את שקריו של רוחן" באמצעות חוות דעתה של הפסיכולוגית גל סלע (מוצג נ/238) נועד לכישלון, זאת מאחר שכתבה בחוות דעתה, ללא כל ביסוס רפואי, כי טיפולי הקרינה והטיפולים הכימותרפיים שעבר רוחן באזורים מוחיים מסוימים, יכולים לפגוע ביכולת הזיכרון ובתפקודו הקוגניטיבי. לפיכך, בית המשפט קבע כי משקל עדותה אפסי, גם בשל העובדה שאפילו לא טרחה להיפגש עם רוחן ולשוחח עמו (עמ' 182-181 להכרעת הדין).
31. בסופו של יום, על רקע דברי עדי המדינה, ועל בסיס מכלול הראיות בתיק, נקבע כי הקבוצה העבריינית שתוארה עונה על הגדרת "ארגון פשיעה", זאת בהתבסס על דרכי הפעולה של הארגון; מעמדו הבלתי מעורער של אברג'יל; הכמות הרבה של הפעילים בקבוצה; קיומה של תכנית עבריינית סדורה; קיומן של קבוצות נפרדות, שפעלו כזרועות של אותו גוף במקומות שונים בארץ, במטרה לבסס שליטה גיאוגרפית; וביצוע עסקאות הסמים הבינלאומיות שהצריכו קשרים, אחסנה ושינוע. הודגשה אף מערכת היחסים והדינמיקה שבין המערערים ובאי כוחם, ובינם לבין עצמם, במהלך ניהול ההליך הפלילי הממושך בבית המשפט המחוזי – שיתופי הפעולה ביניהם, ההתחשבות זה בזה, ההדדיות, והעובדה שהסנגורים החליפו זה את זה במעין ייצוג משותף.
בית המשפט המחוזי השתכנע מהעדויות שבאו בפניו, כי הפעילות העבריינית של הארגון הייתה במסגרת גוף עצמאי, ודפוסי הפעולה שלו היו מתמשכים. כמו כן, נכרתו בריתות (כך למשל עם קבוצתו של רוחן), שפעלו לאורך זמן ומתוך מחויבות לשיתוף פעולה ארוך טווח.
מאפיינים נוספים שפורטו עניינם בהצטיידות הארגון באמל"ח; התנהלות הארגון במבנה היררכי; תחומי העיסוק של הארגון (פעילות אקטיבית בעבירות אלימות קשות, בצד עיסוקים עתירי רווחים כגון סמים בהיקפים גדולים, הימורים, והלוואות) התמקצעות לתחומים (תחום האלימות ותחום הסמים) וחלוקת תפקידים; התייחסות לחברי הארגון כ"משפחה", כעולה מהשיחות בין החברים (מוצגים ת/1719, ת/1213); חלוקת רווחים ושיתוף כלכלי בין חברי הארגון; ערבות הדדית בעזרה משפטית – הארגון דאג להכנסת ציוד וכסף לכלא, דאג למשפחות העצורים ולפנייה לשירותיהם של עורכי דין קבועים של הארגון; וכן ערבות הדדית בחילוץ מצרה ובהעלמת ראיות.
מאפיין נוסף שהוזכר בהכרעת הדין עניינו בשמירה על מידור וחשאיות בין חברי הארגון, ביחס לפרטי הביצוע או זהות המבצעים של משימה ספציפית, וכן שמירה על חשאיות כלפי חוץ, שהתבטא בקיום פגישות באוויר הפתוח, ללא טלפונים ניידים, והחלפת טלפונים בתדירות גבוהה. נקבע כי השמירה על החשאיות באה לידי ביטוי גם בשימוש במילות קוד ובכינויים – מהשיחות שנקלטו בהאזנות סתר עלה כי הדוברים ניהלו שיח מוסווה תוך שימוש ברמזים ובמילות קוד שרק הדוברים יכלו להבין. בנוסף, חשאיות פעולות הארגון התבטאה אף בשכירת דירות מסתור בארץ ובחו"ל, ובשימוש בדרכונים מזויפים. הכול כדי להסוות את זהות הפעילים ולהערים על רשויות החוק.
בית המשפט עמד על מאפיינים נוספים של הארגון וביניהם, שמירה על ראש הארגון ובכיריו, שהיו מתהלכים עם שומרי ראש להבטיח את שלומם, וכן שימוש בביתו המאובטח של ה.צ כמקום מפגש לחברי הארגון; מוניטין הארגון והעומד בראשו – נקבע כי אין חולק על המוניטין של אברג'יל כבעל כוח והשפעה בעולם התחתון; ריחוק הדרג המנהל מהדרג המבצע בארגון – נקבע כי אברג'יל שמר על הפרדה ברורה בינו לבין האנשים שביצעו פיזית את העבירות, והקפיד להתרחק מהזירה עצמה או מהאפשרות שיזוהה כמבצע העבירה.
זאת ועוד, נקבע כי מאפיין בולט של פעילות הארגון היה הלבנת הון – לא די בכך שבפעילות הארגון השתלבו גם עסקים לגיטימיים (עסקי ירקות, צעצועים ומחזור בקבוקים) שהיוו מכשיר להלבנת הון, אלא שהארגון הפעיל חלפני כספים (ביניהם המערער סבח), וכן פעל באמצעות בלדרים להעברת הכספים. הארגון עשה אף שימוש בבנק הדואר או ב"ווסטרן יוניון" להעברת כספים, תוך שימוש בחשבונות תחת שמות אחרים.
בהתאם לכל האמור לעיל, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי יש די ראיות לקבוע שעסקינן בארגון פשיעה רב עוצמה ושכל אחד מהמערערים היה חבר בארגון.
32. בבוחנו את אחריותו של אברג'יל כראש ארגון פשיעה, בית המשפט קבע כי עובדת היותו ראש הארגון הוכחה מעל לכל ספק סביר, לפי דברי כל עדי המדינה ומכלול הראיות שפורטו לעיל. נקבע כי אברג'יל היה "הרוח החיה" של הארגון ומי שהכווין את פעילותו והגדיר את יעדיו. הודגש כי עוצמתו של אברג'יל, מעמדו, הכבוד שרחשו לו, והיותו השליט הבלתי מעורער של הארגון, השתקפו בכל העדויות, הראיות והשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, ובית המשפט המחוזי אף ציין כי היה ניתן לחוש בדבר גם במהלך ניהול ההליך הפלילי בפניו.
עוד נקבע כי העובדה שאברג'יל עמד בראש הארגון והכתיב את צעדיו, מוצאת ביטוי אף בבריתות שכרת עם קבוצות עברייניות אחרות, במסגרתן "נידב" את אנשי הארגון לשימושן (כך בשיחה שקיים עם דומרני, מוצגים ת/1766, ת/1716, שבה אברג'יל אמר לו שרוחן, טולי, בומבי ואחרים עומדים לשירותו). בנוסף, אברג'יל קיבל דיווחים ועדכונים שוטפים על אודות ענייני הארגון שעל סדר היום, לרבות מצבם של חברי הארגון ועיסוקיהם. כמו כן, חברי הארגון היו דואגים לעדכנו בכל עניין, לקבל ממנו הנחיות ולשמוע בעצותיו.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט המחוזי קבע את אשמתו של אברג'יל והרשיעו בעבירה של ראש ארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א) לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
33. בחינת אחריותו של רוחן כמנהל בארגון פשיעה, העלתה כי לא זו בלבד שרוחן היה הדמות הקובעת עבור אנשי קבוצתו, אלא תיפקד כאחד מבכירי הארגון ושימש כממלא מקומו של אברג'יל, לצרכים מסוימים, בעת שהאחרון שהה בחו"ל. נקבע כי חלקו ומעמדו של רוחן בצמרת הארגון עלו באופן ברור מעדויותיהם של בומבי, טולי ו-י.מ ומצאו ביטוי מיוחד במסגרת האישום השני, שעניינו "העסקה הגדולה", ובמסגרת אישום הרביעי, שעוסק ב"אירוע יהודה הלוי". תימוכין לדברי עדי המדינה בהקשר זה, מצא בית המשפט בשיחות רבות שנקלטו בהאזנות סתר, שמהן עלה הקשר האמיץ והקרוב בין אברג'יל לרוחן, וחלקו המהותי של האחרון בדרג הבכיר של הארגון (מוצגים ת/1719, ת/1749, ת/1927, ת/1905); וכן תימוכין לדברי טולי על אודות סכומי כסף שוטפים שהעביר רוחן לצורכי הארגון (מוצגים ת/1930, ת/1740).
לפיכך, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי התקיים בסיס ראייתי איתן לקביעת אשמתו, והרשיעו בעבירה של מנהל ומממן פעילות בארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השני:
"העסקה הגדולה" – הרשעה בעבירות סמים ובהלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה
34. באישום זה יוחסו כאמור למערערים אברג'יל ורוחן, עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; וכן ביצוע של פעולות ברכוש אסור, עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
35. טרם הצגת הראיות המרכזיות לעסקת הסמים, בית המשפט המחוזי בחן את טענת ההגנה בדבר התיישנות אישום זה, ונערך דיון מפורט בשאלת התקיימותם של אירועים המנתקים את מרוץ ההתיישנות. הואיל וסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים כולל מספר חלופות, שכולן יוחסו למערערים – יצוא, יבוא וסחר – בית המשפט בחן את כולן, בהתאם ללוחות הזמנים שעלו מחומר הראיות, והאירועים המנתקים את המרוץ כאמור, ודחה את טענת ההתיישנות ביחס לעבירות יבוא הסם והסחר בסם. לעומת זאת, טענת ההתיישנות התקבלה ביחס לעבירת יצוא הסם. אשר על כן, הראיות ביחס לאישום זה נבחנו על פי החלופות של יבוא סם מסוכן ומסחר והספקה של סם מסוכן בלבד.
36. העדות המרכזית שעליה השתית בית המשפט המחוזי את הרשעת אברג'יל ורוחן הייתה עדותו של עד המדינה טולי. טולי העיד על פנייתו של רוחן אליו שייפגש עם אלי לוי, לצורך הוצאת עסקת הסמים לפועל, ושינוע 800 ק"ג קוקאין ממכולה בדרום אמריקה לאירופה. טולי תיאר כי נסע עם אלי לספרד כדי לבדוק כיצד להעביר לשם את המכולה, השניים הקימו שם חברה לציוד כבד ופתחו חשבון בנק לצורך יבוא המכולה. המהלך לא צלח, וטולי סיפר כי חזר לארץ, עדכן את רוחן על אודות כישלון התכנית, ואמר לו שעליהם לחפש "כיוון אחר" להעברת הסמים.
בהמשך לכך, טולי העיד על טיסתו לפרו במרץ 2002, במהלכה נפגש עם מוטי חדד ואשר אבוטבול, וסוכם ביניהם כי טולי יגיע לקנדה עם הגעת המכולה לשם. כן סיפר כי עם חזרתו מפרו התקיים מפגש בהרי ים המלח בו נטל חלק יחד עם אברג'יל, רוחן ומאיר, שם נקבעה חלוקת הרווחים בין השותפים לעסקה, לפיה כל קבוצה (של אברג'יל, של רוחן ושל מאיר) תקבל 30% מרווחי העסקה, ו-10% יועברו לסמי ביטון. עוד הוסכם באותו מפגש לנשל את אלי מהרווחים.
טולי המשיך ותיאר כי ביום 31.12.2002, משעודכן כי המכונה עם הסמים הגיעה לקנדה, טס לשם עם צ'יקו. בהגיעם למונטריאול, פגשו את מוטי ואת אשר במחסן בו אוחסנה המכונה, ובאותו מעמד הכיר לראשונה את סמי ביטון. טולי העיד על מבנה המכונה: צינור ברזל ארוך, שסביבו שמונה גלגלי פלדה גדולים (מוצג ת/841 – ציור המכולה בידי טולי). לדבריו, אשר פתח את אחד הגלגלים וסמי נבהל כאשר ראה את תכולתו. הסם הועבר לשקיות ונשקל, כאשר משקלו של הסם שהוצא מן הגלגל עמד על 62-60 ק"ג. טולי סיפר כי מוטי החל למכור את הסמים בקנדה, ולאחר שהבין שהמכירה איטית מהמצופה, שב עם צ'יקו לישראל והוסכם כי יעדכן בטרם פתיחת הגלגל השני.
בנוסף, טולי פירט בעדותו את הסכומים שהתקבלו ממכירת הסמים מהגלגל הראשון. מעדותו עולה כי סמי ביטון שלח כספים מרווחי העסקה לצ'יינג' בירושלים, באמצעות בלדר חרדי. טולי נסע לירושלים וקיבל מהחרדי 400,000 דולר במזומן, מהם העביר למאיר מחצית, והמחצית השנייה חולקה בין חברי קבוצתו של רוחן. בהמשך הבלדר החרדי העביר לו סכום נוסף של כ-400,000 דולר, אותם העביר במלואם למאיר, שהיה אמור להעביר חלק מהכסף לאברג'יל. לאחר כשבועיים נוספים, סמי ביטון הפנה את טולי לאחיו, פנחס ביטון, שממנו קיבל טולי כ-380,000 דולר, לקבוצתו של רוחן. רוחן אמר לחברי קבוצתו שישתמשו בכסף לצורך קניית דירות.
לדברי טולי, בשלב מסוים, מוטי הודיע לו שפתח גלגל נוסף במכונה, ללא ידיעתו ועל אף המוסכם ביניהם. בעקבות זאת, טולי פנה לרוחן ואף לאברג'יל, שהורה לו ולרוחן להגיע לספרד לצורך יישוב הסכסוך. ביוני 2003 התקיימה פגישה בספרד בנוכחות אברג'יל, רוחן, מאיר, טולי, צ'יקו ודמויות נוספות, במסגרתה הבטיחו אברג'יל ומאיר שקבוצתו של טולי תקבל את הכספים שמגיעים לו ממכירת הסמים. כן עולה מעדותו של טולי על אודות הפגישה השנייה שהתקיימה למחרת במַלָגָה, במסגרתה מוטי ציין כי הוא ממשיך לפתוח את הגלגלים ולמכור את הסמים, ובאותו מעמד חילק כספים מרווחי העסקה בין אברג'יל, רוחן ומאיר.
עוד העיד טולי על אודות הכספים שקיבל במזומן מסמי ביטון בבלגיה ובדנמרק, ממכירת הסמים בגלגל השני, בסכום של 150,000 דולר בכל פעם. נוסף על כך, קיבל מביטון כספים לחשבונו בסכום של 500,000 דולר (מוצג ת/846 – תדפיס חשבון הבנק של טולי). בנוסף העיד על הסכמים שביטון ערך באופן פיקטיבי, לפיהם מקור הכסף שהועבר מצוי בחוב של האחרון כלפיו (מוצגים ת/23, ת/24א, ת/25א, ת/26א, ת/27א).
לדבריו, אף שלא נכח בפתיחת כל הגלגלים, ולא היה אחראי למכירת הסמים, ידע שהאחרים המשיכו לקבל כספים מהמכירות, וזאת הבין מכך שלולא היו מתקבלים כספים, היו לבטח פונים אליו. לפי חישוביו, כל אחת משלוש הקבוצות קיבלה מכספי העסקה הגדולה "בערך 2.8-2.7 מיליון דולר", כאשר הוא באופן אישי קיבל "מעל חצי מיליון דולר".
עוד מסר טולי בעדותו, כי בעת שהייתו בקנדה, אלי פנה אליו ודרש את חלקו בעסקה. טולי סיפר כי דחה אותו בתירוצים שונים, אך לאחר שנוצר לחץ מצידו, פנה לאברג'יל, לרוחן ולמאיר בדרישה שישלמו לו סכום מסוים, והם השיבו לו כי יטפלו בכך. זמן מה לאחר מכן תיאר כי נעצרו שני אנשים, אילן עזרן (להלן: עזרן) ושלומי בסה (להלן: בסה) עם כלי נשק. טולי העיד כי התברר לו בדיעבד שהשניים "נשלחו על-ידי אבי רוחן על אלי לוי" (עמ' 473 להכרעת-הדין). בהמשך לכך, טולי שמע שאלי נרצח.
37. בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו הקוהרנטית של טולי באישום זה. תואר כי העיד במשך 9 ישיבות ועדותו הייתה מפורטת סדורה וקולחת. במהלך חקירותיו הנגדיות התבקש לבאר סתירות נטענות שהוצגו לפניו, ונקבע שאף אם נפלו אי דיוקים בעדותו, שניתנה בחלוף שנים ממועד התרחשות הדברים, ניכר היה שעיקרה אמת.
בנוסף, במסגרת בחינת עדותו, בית המשפט התייחס באריכות לכל טענות ההגנה, שניסתה בין היתר, לקעקע את מהימנותו של העד, במספר נושאים וביניהם, מועד הגעתו למונטריאול; נוכחות ביטון במעמד פתיחת הגלגל הראשון; מספר הגלגלים שנפתחו בשעה שטולי נמצא בקנדה; קבלת כספים על-ידו מאחיו של ביטון; וסוגיית העברת הכספים מביטון אליו. הודגש כי ההסבר העיקרי לסתירות המסוימות בין דברי טולי לדבריו של העד ביטון מצוי בעובדה שטולי, שהיה אחד ממבצעיה העיקריים של העסקה הגדולה, העיד על נושאים שביטון לא היה מעורה בהם, שכן חלקו בעסקה היה מצומצם, כמי שטיפל אך באחסנת המכונה, וחלק מהמידע שמסר נלמד על-ידו מדברים שהגיעו לאוזניו מהמעורבים האחרים.
בנוסף נקבע, כי הנושאים שהועלו על-ידי ההגנה אינם עיקריים, ואין בהם כדי לגרוע מן התמונה הראייתית שעלתה מעדות טולי, שנתמכת בראיות נוספות.
38. עדות נוספת שנבחנה בהכרעת הדין במסגרת אישום זה הייתה של סמי ביטון, אשר ליווה את העסקה בשלביה המרכזיים ונקבע כי עדותו תאמה את עדות טולי וחיזקה אותה בפרטים מהותיים.
ביטון, ישראלי בעל אזרחות קנדית, היה אחראי על קליטת המכולה עם הסמים בקנדה ועל אחסונה במחסן. ביטון נעצר ביום 15.6.2015 עם נחיתתו בישראל מקנדה. לאחר הגשת כתב האישום, הופרד עניינו, והוא הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון (מוצג ת/22).
מעדותו עלה כי בחודש ספטמבר 2002, הוא ומוטי ביקרו במפעל לשיפוץ רכבות במונטריאול, והאחרון ערך לו היכרות עם טולי, כמממן עסקת המכונות. לאחר פגישה זו שלח מוטי את המכולה מפרו לקנדה על שם החברה של לורן, שהיה חברו של ביטון. כאשר הגיעה המכולה למחסן של לורן בקנדה, לא ניתן היה להכניסה. לדבריו, הוא דאג לציוד מתאים על מנת לפרוק אותה ולהכניסה למחסן. משראה לורן כי המכונה אינה קשורה לרכבות, ביקש מביטון לפנות את המחסן. לדבריו, טולי "איים עליו" לסייע במציאת מקום אחסון למכונה. בעקבות זאת, ביטון שוחח עם בן-דודו, שהסכים להשכיר מחסן בבעלותו למוטי ולטולי לשנה, תמורת 60,000 דולר, והמכונה הועברה לשם. כשהגיע למחסן החדש, פגש את טולי, אשר, מוטי, וצ'יקו וראה כי אחד הגלגלים נפתח "ובתוך התבנית של הגלגל פנימה היו חבילות עטופות בנייר שחור" (עמ' 474 להכרעת הדין).
מעדותו של ביטון עלה, כי כשלושה שבועות לאחר פתיחת הגלגל, אשר הגיע לביתו וסיפר לו, כי ביקש מטולי את חלקו בעבור מכירת הסמים, וטולי אמר לו לקחת 80,000 דולר ולהסתלק. אשר הוסיף שאינו יודע מה לומר לחברו אלי המתגורר בישראל, שהמכונה עם הסמים הייתה שייכת לו. ביטון סיפר כי החליט לסייע לאשר וזימן פגישה בנוכחות מוטי וטולי, במהלכה שאל את השניים מה חלקו במכירת הסמים. לדבריו, טולי כתב על מפית "מוטי שישה אחוז, מארח שש עשרה אחוז" (עמ' 475 להכרעת הדין), והסביר שהמארח זה הוא. כשביטון שאל ביחס לחלקו של אשר בעסקה, ענה לו טולי כי הוא קיבל את חלקו. לדברי ביטון, לאחר הפגישה הודיע לאשר כי יוכל לקבל את חלקו, קרי 16% מהעסקה.
ביטון תיאר כי ביוני 2002, התבקש על-ידי טולי להגיע לספרד, על מנת לברר מי נתן את ההוראה לפתוח את הגלגל השישי. בהמשך, טולי ציין בפניו כי עליו להעביר את יתרת הכספים מרווחי מכירת הסמים לישראל, שכן מוטי התעכב בעניין זה. כשבוע לאחר מכן, הגיע טולי למשרדו במונטריאול עם תיק ובו 800,000 דולר וביקש ממנו לשמור על הכסף עד לעדכון ממנו. לאחר כשבועיים, טולי ביקש ממנו שישלח את הכסף לישראל, משום שהוא זקוק לו לקניית דירה ולמכונה חדשה לשטיפת מכוניות. ביטון העיד כי העביר כספים מחברת "סניאל" שבשליטתו לחשבון בנק שמסר לו טולי, ובהזדמנות נוספת, בשנת 2003, העביר לטולי 200,000 דולר בישראל באמצעות נהגו של טולי.
39. בית המשפט המחוזי מצא ראיות סיוע רבות לעדותו של טולי, וביניהן עדויותיהם של עדי מדינה נוספים; שיחות טלפון שנקלטו בהאזנות סתר; וכן שקרי המערערים אברג'יל ורוחן.
40. כן פורטו בהכרעת הדין ראיות נוספות שהוגשו ונבחנו במהלך המשפט, כגון עדות עד המדינה י.מ; אמרות חוץ של עד המדינה י.א; והתנועות הכספיות בחשבונו של רוחן (מוצג ת/1894). ואולם, בית המשפט המחוזי קבע ביחס לראיות אלה, כי אין לראות בהן סיוע לעדות טולי בענייננו.
הדיון באחריותם של אברג'יל ורוחן
41. לאחר שנסקרו באריכות בהכרעת הדין עדויותיהם של המעורבים הישירים בעסקת הסמים, עד המדינה טולי והעד ביטון, וראיות הסיוע התומכות בהם, הוצגה גרסת המערערים אברג'יל ורוחן. תואר כי אברג'יל, אשר שמר על זכות השתיקה בחקירותיו במשטרה, בחר גם שלא למסור מענה מפורט לאישום, ורוחן כפר בכל אחד מסעיפי האישום. לפיכך, חזית המחלוקת שהוצבה בפתח ההליך הייתה רחבה ביותר.
בתום פרשת התביעה, אברג'יל מסר לראשונה את גרסתו ולפיה עסקת הסמים מוכרת לו היטב והוא התבקש לסייע פעמיים ביישוב מחלוקות בין המעורבים בה (מאיר וטולי). אולם, לגרסתו, לא היה צד לעסקה ולא נהנה מרווחיה. בדומה, ובאותו שלב, אף רוחן אישר כי ידע על עסקת הסמים, ואף הוצע לו פעמיים להיות שותף לה, תחילה על-ידי אלי ולאחר מכן על-ידי טולי, אלא שלגרסתו הוא דחה את הפניות.
42. בית המשפט המחוזי קבע כי גרסת אברג'יל היא גרסה כבושה, שנמסרה על-ידו לאחר שנחשף למלוא המסכת הראייתית שהוצגה, ואשר קשרה אותו לביצוע עסקת הסמים. נקבע כי ניסיונו של אברג'יל לצמצם את זירת המחלוקת בשלב מאוחר של ההליך, תוך אישורה של העסקה הגדולה, והדמויות המרכזיות המעורבות בה, כטולי ומאיר, הוא ניסיון כושל. הודגש כי התנהלותו של אברג'יל אינה מתיישבת עם חפות, ויש בה כדי לחזק את ראיות התביעה נגדו.
43. אף בגרסת רוחן לא ניתן אמון, ונקבע כי מדובר בגרסה כבושה ומשתנה. כאמור, תחילה רוחן כפר בכל המיוחס לו, ולא נשמעה מפיו כל גרסה, אולם במהלך עדותו הראשית, סיפר כי ידע על אודות העסקה הגדולה, ואף הוצע לו להיות שותף בה, אך סירב. בנוסף נקבע, כי קו ההגנה של רוחן, לפיו טולי לא פעל מטעמו, אלא פנה לאדם בשם אבי לוי, לצורך מימון העסקה, אין בו כדי לסייע לרוחן. אבי לוי הובא לעדות מטעם ההגנה והעיד כי בשנים 2002-2001 היה חבר קרוב של טולי, ולבקשתו הלווה לו כ-30,000 דולר. מעדותו עלה, כי בעת מתן ההלוואה לא ידע במה טולי עסק ולא התערב בענייניו. נקבע כי אף אם ניתנה לטולי הלוואה על-ידי מר לוי, אין בכוחה לגרוע מהמקבץ הראייתי שפורט ומלמד על מעורבותו העמוקה של רוחן בעסקה הגדולה. בסופו של יום, בית המשפט מצא את גרסתו המכחישה של רוחן כבלתי מהימנה.
44. ביחס לכמות הסמים בעסקה ושוויה, נקבע כי הוכח מעדותו של טולי, שזכתה לאמונו של בית המשפט כאמור, כי הגלגל הראשון הכיל כ-60 ק"ג קוקאין. אשר לגלגל השני, הגם שטולי לא היה נוכח בפתיחתו, סכומי הכסף שהתקבלו ממכירת הסמים שהיו בו, כפי שהעיד עליהם טולי, מלמדים על כך שהייתה בו כמות סם דומה. נקבע כי נקודת המוצא לחלוקת הכספים היא שבכל אחד מהגלגלים הייתה כמות סם זהה. על בסיס זה, אף הגיעו המעורבים להסכמות במסגרת המשבר סביב פתיחת הגלגל, עליו העיד טולי, ושמצא תימוכין בעדותו של אברג'יל, שאישר את קיומו של המשבר ואת פתרונו.
אשר לגלגלים הנוספים, טולי לא ידע למסור פרטים עליהם, משום שלאחר הפגישה בספרד, עיקר הכספים ממכירת הסמים הועברו ישירות למאיר על-ידי מוטי. ואולם, בהיעדר טענה מצד מאיר כי לא הגיעו לידיו הכספים, טולי העיד כי סבר שהעסקה המשיכה להתנהל כסדרה, ולא היה כל טעות בכמות הסם.
לפיכך, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שמשקל סם הקוקאין בכל אחד משמונת הגלגלים היה דומה, והוכח כי כמות הסם בעסקה הייתה 460 ק"ג קוקאין. הסכום שהתקבל ממכירת הסמים שבגלגל הראשון, בהתאם לדברי טולי, עמד על כ- 1,245,000 דולר; והסכום שהתקבל ממכירת הסמים שבגלגל השני, עמד על 1,220,000 דולר.
45. עוד דן בית המשפט בשאלה האם העבירה שיוחסה למערערים בוצעה במסגרת ארגון פשיעה, קרי, בהתאם לנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, אשר נכנס לתוקפו ביוני 2003, בעוד העבירות באישום זה בוצעו, כעולה מהראיות החל משנת 2001.
אשר לעבירת יבוא הסמים שהושלמה בחודש דצמבר 2002, בטרם כניסתו של החוק לתוקף, נקבע כי לא חלה הנסיבה המחמירה שבחוק. ביחס לעבירת הסחר בסמים, נקבעו הדברים הבאים: על מכירת הקוקאין שבגלגל הראשון, אשר נעשתה בטרם כניסת חוק המאבק לתוקף, אין להחיל את הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק; לעומת זאת, נקבע כי תכולת יתר הגלגלים נמכרה לאחר כניסת חוק המאבק לתוקף, ביום 17.6.2003, הוא המועד של מפגש המעורבים בספרד, בו נפתר המשבר סביב פתיחת הגלגל השני, ולכן נקבע כי יש להחיל ביחס אליהם את הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק.
46. לסיכום, וכעולה מן המקבץ הראייתי שפורט, בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן הוכחות רבות לכך שאברג'יל ורוחן היו מבצעים עיקריים של העסקה הגדולה, בצוותא חדא עם מעורבים נוספים, והרשיעם בעבירות של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. ביחס לעבירה של סחר בסם מסוכן, החל מיום כניסת חוק המאבק לתוקף, ההרשעה היא בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
47. נוסף על כך, נקבע כי העבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, שבגינה נקבעה אחריותם של אברג'יל ורוחן בפלילים, היא "עבירת מקור", ובהתאם לכך, כספי מכירת הסמים מהווים "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון.
כמו כן, נקבע כי כספי מכירת הסמים שהועברו לישראל שימשו את חברי הארגון לצורך תשלום עבור מאבטחים, רכישת דירות וכלי רכב, ובכלל זה רכישת ג'יפ BMW על-ידי רוחן, רכישת כרטיסי טיסה, ובכלל זה הטיסות לספרד; תשלום ההוצאות של טולי וצ'יקו במהלך שהותם בקנדה; ורכישת דירות על-ידי צ'יקו, דותן וטולי. נקבע כי פעולות אלה היוו עשיית פעולה ברכוש, בידיעה שהוא אסור, והוכח כי אברג'יל ורוחן ידעו היטב כי מקור הכספים שקיבלו הוא מעסקת הסמים.
48. אשר על כן, בית המשפט המחוזי הרשיע את אברג'יל ורוחן בעבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור, במסגרת ארגון פשיעה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השלישי:
אירוע כיכר פלומר – ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין: הרשעה בעבירה של ניסיון לרצח
49. כזכור, עניינו של אישום זה באירוע שהתרחש ביום 30.6.2003, בשעת צהריים בכיכר פלומר במרכז תל-אביב, ואשר יוחס למערערים אברג'יל, סבח ועמוס, שקשרו קשר להתנקש בחייו של רוזנשטיין, בדרך של פיצוץ מטען חבלה שהוטמן ברכב ממולכד שחנה בסמוך למשרדו של האחרון בכיכר פלומר. בערכאה הדיונית, המערערים אישרו את עצם קרות הפיצוץ במקום, אך כפרו במעורבותם באירוע ובכל המעשים שיוחסו להם.
50. בית המשפט המחוזי פירט על אודות הנתונים שנאספו מזירת הפיצוץ, וביניהם, לוחית זיהוי של רכב ה"סוזוקי", שלט רחוק אלחוטי, שרידי מתכת ורכיבים חשמליים, ומכשיר אלקטרוני שנראה כמשדר (מוצגים ת/166 ו-ת/168). תואר כי תמונות ממקום האירוע סמוך לאחר הפיצוץ שיקפו את מצב הזירה והנזקים הרבים שנגרמו (מוצגים ת/766א – ת/766ד).
51. בהכרעת הדין נסקרו העדויות ביחס לאישום זה, ביניהן עדותם של עדי המדינה ה.צ ובומבי, אשר היו במוקד הפעילות העבריינית באירוע זה; עדותו של עד המדינה י.מ שמסר מידע ביחס למיכה בן הרוש; עדויות רלוונטיות נוספות, שהיו בבחינת ראיות חיצוניות אשר תמכו בעדויותיהם של עדי המדינה; ושיחות שנקלטו בהאזנות סתר, כפי שיפורטו להן.
52. אחת מהעדויות המרכזיות עליה התבססה הרשעת בית המשפט הייתה של עד המדינה ה.צ אשר תיאר בעדותו את היכרותו עם אברג'יל ושמע ממנו על הטינה שרחש לרוזנשטיין ועל אודות קיומו של סכסוך עמו. כאשר אברג'יל שאל אותו אם הוא יודע להכין מטעני חבלה, השיב בחיוב מאחר שרצה להתקרב אליו. עוד תיאר, שכאשר אברג'יל שהה בחו"ל ובן סימון ביקש ממנו להרכיב מטען שיורכב במכונית, הביע נכונות לעשות זאת מאחר שראה בבן סימון את ידו הארוכה של אברג'יל. לדבריו, ביקש מבן סימון שיביאו לו לשם כך לבנות חבלה, נפצים, שלט רחוק וסוללה.
בחקירתו הנגדית, הדגיש ה.צ כי לוּ בן סימון היה מבקש ממנו לבצע מעשה פלילי עבור עצמו, בנפרד מאברג'יל, היה מסרב, וחידד בהקשר זה כי ידע שבן סימון פנה אליו במסגרת הארגון.
לדברי ה.צ למחרת השיחה עם בן סימון, הם נסעו לדירה בחולון, שנאמר לו שזו דירתו של עמוס, שבה נכחו באותה עת עמוס וסבח. בהיותם בדירה, בן סימון פתח תיק פלסטיק שבתוכו היו לבנות חבלה, נפצים מכמה סוגים, חומר נפץ פלסטי, שלט רחוק וסוללה של ווספה. ה.צ העיד כי הרכיב את המטען תוך שימוש רק ב-4 לבנות חבלה מתוך הכמות שהובאה. בהמשך לכך, ירדו ארבעתם לחניון הבניין ושם הראו לו את המכונית שיש למלכד. הוא ביקש שיפרקו את פגוש הרכב ויעלו אותו לדירה מאחר שאינו מסוגל להתכופף, וכך אכן נעשה על-ידי עמוס וסבח.
בעדותו, תיאר ה.צ באריכות כיצד ביצע את עבודת הרכבת המטען, ואת האופן שבו חיבר את חוטי החשמל ללבנות החבלה ולשלט. אשר לחלקם של סבח ועמוס בשלב ההרכבה, העיד כי הם סייעו לו בכך שאחזו את הפגוש כדי שלא יזוז, ואף בתום ההרכבה, הסביר לשניהם כיצד יש להפעיל את המטען והיכן יש ללחוץ. לאחר השלמת משימת ההרכבה, סיפר בעדותו כי נסע לדרכו, ואילו סבח ועמוס ירדו לחניון כדי לחבר את הפגוש הממולכד אל הרכב. לדבריו, כעבור יום-יומיים, שמע בתקשורת על אודות הפיצוץ שאירע בכיכר פלומר, ואז גם נודע לו שהיעד היה רוזנשטיין.
עוד העיד, כי מספר ימים לאחר הפיצוץ, בן סימון וסבח סיפרו לו שלא קרה דבר לרוזנשטיין, והוא רק נשרט, ו-ה.צ הגיב באומרו שכנראה סבח או עמוס לא לחצו בזמן על השלט. לכך בן סימון וסבח השיבו לו שבחור אחר לחץ על השלט, חבר משותף שלהם, ושיש כוונה להוציאו לחו"ל, מאחר שהראה סימני בהלה לאחר האירוע.
בית המשפט המחוזי קבע כי עדות עד המדינה ה.צ ביחס לנסיבות הרכבת המטען הייתה מפורטת, וניכר שלמרות חלוף הזמן הרב זכר היטב את פעולותיו. נקבע כי עדותו הייתה קולחת, בהירה וקוהרנטית. בהקשר זה נדחתה טענת ההגנה לפיה ה.צ לא היה מי שהרכיב את המטען שהתפוצץ באירוע, ואף לא ניתן משקל ממשי לעדותו של מומחה ההגנה שרון יוסף, שהצביע לכאורה על אי התאמות בין דברי ה.צ לבין הממצאים בשטח. נקבע כי חוות הדעת נסמכה על עובדות לא מבוססות וחלקיות, תוך התעלמות מחומר ראייתי רלוונטי, ודבריו של ה.צ ביחס לתיאור רכיבי המטען ואופן הרכבתו מוצאים תימוכין בממצאים מזירת האירוע ובחוות דעת המומחים שהוגשו בהסכמה מטעם התביעה (מוצגים ת/1515 ו-ת/1516); בעדותו של בומבי (שעיקריה יובאו להלן) והן במכלול ראיות חיצוניות שיפורטו בהמשך.
53. עד מדינה מרכזי נוסף שהעיד בקשר לאירועי אישום זה היה עד המדינה בומבי, שתיאר את שיחותיו עם אברג'יל בטרם הלה נסע לחו"ל באפריל 2003, במהלכן דובר על כך שיש לפעול כדי להתנקש בחייו של רוזנשטיין. בהיעדרו של אברג'יל, הוא ובן סימון לקחו על עצמם את המשימה, ואברג'יל עודכן בכל פרטי הביצוע של האירוע, לרבות באמצעות חברי ארגון נוספים שנסעו לחו"ל באותה תקופה.
בומבי העיד כי כאשר ביקר אצל בן סימון, הלה הראה לו תיק שבו היו לבנות חבלה ואביזרים נוספים, אמר לו שהכול כבר מוכן והרכב ממולכד. בנוסף, בומבי זיהה בתמונות שצולמו בזירת האירוע את רכב ה"סוזוקי" שחנה ליד המשרד (מוצג ת/766).
כן תיאר כי בבוקר האירוע, הגיע לאסוף את בן סימון מביתו בערך בשעה 09:30 בבוקר ברכב "וולוו" לבן שהיה שייך לחברו שלומי, ובאותה העת מיכה היה בתצפית בזירת האירוע. בהגיעם למקום, הוא ובן סימון הסתובבו עם הרכב ברחובות הסמוכים, כשלפתע התקבל טלפון ממיכה שרוזנשטיין הגיע למשרד. לדברי בומבי, בן סימון לחץ על השלט ואז נשמע פיצוץ אדיר. לאחר מכן, בן סימון מסר לו את השלט שהיה עטוף במגבת, והוא הסיר ממנו טביעות אצבעות והשליכו מחלון הרכב אל מתחת לאחת המכוניות החונות. בהמשך לכך, הם עזבו את הרכב, והתקדמו רגלית בכיוונים מנוגדים. בומבי סיפר כי הרכב נאסף בהמשך על-ידי שלומי, והוא זיהה בתמונה שצולמה מתוך זירת האירוע את רכב ה"וולוו" הלבן על המדרכה ליד העץ (מוצג ת/766ד). כן זיהה במסדר זיהוי שנערך לו במשטרה את מכשיר השלט הרחוק (מוצגים ת/765א ו-ת/765ב). בנוסף, בומבי ערך עם אנשי המשטרה "הצבעה" שתועדה בצילום, ובמסגרתה הצביע על המקומות שעליהם העיד (מוצג ת/774).
בומבי המשיך ותיאר כי לאחר האירוע, בן סימון ברח, לא חזר לביתו ו"ירד למחתרת". לדבריו, פגש בבן סימון יומיים-שלושה לאחר האירוע, והלה הביע תסכול מכך שפעם נוספת ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין לא צלח, וכי יש צורך לבחון כיוון אחר, והעלה את האפשרות של הצ'יינג' בתל-אביב שבו רוזנשטיין נוהג לבקר.
לדבריו, לאחר מספר ימים, טס לספרד כדי לפגוש באברג'יל, שהגיב בהומור לכישלון ניסיון ההתנקשות, והסביר זאת בכך שאברג'יל ידע שאם לא הצליחו בפעם הזו, יצליחו בניסיון הבא. לדברי בומבי בעת שביקר את אברג'יל בספרד, היו שם גם רוחן, טולי ודמויות נוספות.
עוד העיד כי מספר ימים לאחר האירוע, בן סימון סיפר לו שהוא מתכוון לשלוח את מיכה לחו"ל, לאברג'יל. לימים, בהיותו בתאילנד, ראה את מיכה בביתו של אברג'יל. כעבור זמן, סיפר כי נעלמו עקבותיו ובומבי העריך שהוא חוסל בידי הארגון. אשר לעמוס, העיד כי הוא מכיר אותו מבת-ים, וכי היו מבלים יחד. כן העיד כי ראה אותו מספר פעמים אצל בן סימון.
54. בית המשפט המחוזי התרשם ממידת בקיאותו ואמינותו של בומבי, ואף ציין כי מצפייה בסרט שחזור האירוע שערך עם המשטרה ניתן ללמוד על כך שהובלתו את השוטרים בזירה הייתה אותנטית ובוטחת. בנוסף, נקבע כי בעדותו תיאר מספר פרטים מוכמנים, כגון רכב ה"וולוו" הלבן של שלומי, אשר אותר בתצלומי הזירה כאמור, השימוש שנעשה במערכת ההפעלה האלחוטית, והשלכת השלט-רחוק לאחר האירוע כשהוא עטוף במגבת (המגבת והשלט נתפסו בזירה, כעולה ממוצגים ת/159, ת/160א ו-ת/160ב). נוסף על כך, נקבע כי עדותו של בומבי, לפיה לצורך הפעלת השלט נדרשה לחיצה בו זמנית על שני כפתורים, תואמת את עדותו של יורם קניג, מנכ"ל חברת KP בנושא זה, כפי שיפורט בהמשך הדברים. אף דבריו ביחס לבן סימון, שלא חזר לביתו לאחר האירוע, מצאו ביטוי בראיות נוספת, ועל כך יורחב בהמשך.
55. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על עדותו של עד המדינה י.מ אשר לא נטל חלק ישיר באירוע המתואר באישום זה, אך ידע בדיעבד על מעורבות הארגון בנושא, ומסר מידע ביחס למיכה, אותו פגש בפוארטו בנוס בספרד, בביתו של ציון. י.מ העיד כי נסע יחד עם ציון לשדה התעופה במלגה ושם אספו את מיכה שהגיע בטיסה מבלגיה. לאחר מספר שעות, תיאר כי אברג'יל התקשר לציון וביקש לדבר עם מיכה ביחידות. בהמשך לכך, ציון ביקש ממנו להוציא את מיכה לבלות, ואכן י.מ סיפר כי לקח את מיכה לבית בושת במלגה ושילם עבורו.
עוד סיפר, כי לימים, בנסיעה אחרת לפוארטו בנוס, שמע את מיכה משוחח מטלפון ציבורי עם בחורה כלשהי, ליד ביתו של ציון, ובוכה בקול רם בניסיון להסביר לה מדוע אינו יכול לחזור לישראל. י.מ העיד כי נחרד למשמע השיחה וכי פחד שהתנהגותו של מיכה תסכן את כולם. י.מ סיפר את הדברים לציון, שהחליט אף לספר לאברג'יל, שהגיע בעקבות השיחה לבית בפוארטו בנוס, וניתן היה להבין מדבריו כי צריך לשמור על מיכה ולפקח על צעדיו. לדבריו, שוחח על הנושא גם עם ה.צ וזה סיפר לו שמיכה הוא זה שלא לחץ בזמן על השלט בזמן האירוע.
56. בהכרעת הדין תוארו עדויות רלוונטיות נוספות, שבית המשפט המחוזי הסתמך עליהן בהרשעתו את המערערים, וביניהן: עדותו של ישי וענונו, אשר מסר כיצד גולן אביטן פנה אליו לרכישת מערכות ההפעלה של חברת KP בטענה שהן מיועדות עבור טיסנים. בנוסף אישר שהשתמש בשם בדוי (רוני אבן-חן) לצורך רכישת המערכות; יורם קניג, מנכ"ל חברת KP, שאישר כי המכשיר שנתפס בזירת האירוע הוא מכשיר מתוצרת החברה, וכי ניתן להפעיל בעזרתו כל מעגל חשמלי לרבות לצורך הפעלת מטען חבלה בשטח עירוני (מוצג ת/243); רמי גלבנד, מנהל משרד חברת KP בפתח תקווה, אשר מסר כי בחודש מרץ 2000 אדם בשם רוני אבן-חן רכש עשר מערכות הפעלה מתוצרת החברה, ביניהן את המערכת ששימשה לצורך הפיצוץ באירוע (מוצג ת/706); שמעון אמסלם, אשר התוודה בפני מדובב כי היה מעורב בגניבת הרכב שמולכד, יחד עם בן סימון ואלקריף. צוין כי אמרותיו במשטרה (מוצגים ת/525-ת/532) וכן הודעות המדובבים (מוצגים ת/533-ת/694ב) הוגשו בהסכמה.
בנוסף, בית המשפט התייחס לדבריה של ליליאנה בן סימון, אמו של יניב בן סימון, אשר הודעה שנגבתה ממנה בערב האירוע הוגשה בהסכמה (מוצג ת/699). לדבריה, פיקחה על בנה במסגרת מעצר הבית שבו היה נתון באותה עת, ונדרשה לחקירה בעקבות הגעתה של המשטרה לביתו ביום האירוע בניסיון לאתרו. לדבריה, ראתה את בנה בבוקר האירוע בשעה 06:00, אך כשחזרה מקניות ונכנסה לחדרו בשעה 13:45 גילתה שהוא לא נמצא ולא הצליחה להשיגו בטלפון הנייד. בהמשך לכך, התקשרה לחברו מיכה, שאמר לה ש"אם יניב לא בבית אז כנראה שהלך לעורך הדין שלו". לדבריה, התקשרה גם לסבח, אך לא היה מענה.
עדות נוספת שנשמעה בערכאה הדיונית הייתה של קורל פרי, אשר העידה כי בשנת 2003 הייתה בת זוגו של מיכה במשך כ-4 שנים. לדבריה, ביום בהיר אחד, ללא התראה מוקדמת הוא נעלם, ובתקופה שקדמה לכך היה לחוץ ומסוגר. כן סיפרה כי באחד הימים חבר של מיכה בשם ירמי מסר לה מכשיר טלפון ואמר לה שמיכה צריך היה להסתלק. כאשר התקשר אליה לאותו טלפון שקיבלה, לא מסר לה מידע על מעשיו ולא הסביר מדוע עזב את הארץ. קורל העידה כי מיכה נשמע במצוקה בשיחות שקיים עמה, היה מיואש ובכה. פעם אמר לה שהוא נמצא בדרום אפריקה, ובהזדמנות אחרת אמר שהוא בתאילנד. בשלב מסוים סיפרה כי נעלם לחלוטין ולא ידוע לה מה עלה בגורלו.
בנוסף, העד דורון בן הרוש, אחיו הצעיר של מיכה, העיד כי מאז 2005 לא שמעו ממנו, בשיחה האחרונה ביניהם סיפר שהוא נמצא בדרום אפריקה. לדבריו, מיכה נסע לחו"ל במפתיע, והיה מתקשר רק לטלפון שלו, מדובר היה בטלפון מסוג "מירס" שדורון המשיך ושמר, רק מאחר שמיכה היה מוכן להתקשר רק למכשיר זה.
57. בית המשפט המחוזי סקר בהכרעת דינו מספר שיחות שנקלטו בהאזנות סתר, שהתייחסו בעיקרן לעניינו של מיכה – להוצאתו מן הארץ והפיקוח עליו. חלק מן השיחות שתוארו התקיימו בין ציון לבין אוזיפה (למשל מוצגים ת/1988, ת/1689, ת/1991, ת/1693), והיו גם שיחות שאברג'יל היה שותף להן, כך למשל, בשיחה בינו לבין ציון מיום 16.9.2003, שם אמר לו אברג'יל שעליו לקחת את מיכה איתו אם הוא נוסע לבלגיה (מוצג ת/1690); בשיחה משולשת בין אוזיפה, ציון ואברג'יל מיום 18.11.2003, האחרון אסר במפורש להשאיר את מיכה ללא פיקוח (מוצג ת/1697); ובשיחה בין אברג'יל לאוזיפה מיום 2.12.2003, הורה הראשון לאחרון להגיע אליו לתאילנד, ולהביא עמו גם את מיכה (מוצג ת/1698).
58. נקבע כי לעדויות עדי המדינה ה.צ ובומבי נמצאו תימוכין בראיות חיצוניות, אשר מחזקות את דבריהם שמדובר באירוע שבוצע במסגרת ארגון פשיעה, ועל-ידי אנשים השייכים לארגון, ולא מדובר במעשה שהוא פרי יוזמה פרטית. בהקשר זה בית המשפט המחוזי קיבל את עדותו של וענונו, אשר לא נסתרה, ביחס לנסיבות רכישת מערכות ההפעלה; נקבע כי ראיה תומכת נוספת מצויה בנסיבות גניבת רכב ה"סוזוקי בלאנו", שבו הוטמן מטען החבלה, ואשר נגנב כאמור על-ידי אמסלם והועבר לחברי הארגון בן סימון ואלקריף כחודש לפני האירוע. על אודות השתייכותו של אלקריף לארגון, העידו י.מ ובומבי; סבח אישר בעדותו כי אלקריף היה חבר של בן סימון; ואף עמוס אישר שפגש את אלקריף אצל בן סימון.
תימוכין נוספים לדברי עדי המדינה נמצאו בקורותיו של מיכה לאחר האירוע, ומעורבות חברי הארגון בהגנה ובשמירה עליו, מתוך הבנה כי מיכה עלול לחשוף את זהות המעורבים אם ייעצר על-ידי רשויות החוק בישראל. בהכרעת הדין הודגש, כי עצם עזיבתו הפתאומית של מיכה לחו"ל היא ראיה נסיבתית התומכת בדברי בומבי על אודות מעורבותו של מיכה באירוע, וכי בעת שהייתו בחו"ל, מיכה היה תחת פיקוח של אנשים מהארגון (ציון ואוזיפה), וזאת כדי להבטיח שלא ייעצר, לשם הימלטותו מהדין.
הדיון באשמתו של אברג'יל
59. בשלב זה, בית המשפט המחוזי פנה לדון בגרסתו של אברג'יל, לאירועים המתוארים באישום זה. כאמור, אברג'יל כפר במעורבות כלשהי בפיצוץ בכיכר פלומר, ולדבריו, ככל שבומבי ובן סימון ביצעו מעשה מסוג זה, הדבר לא היה על דעתו ולא בשיתוף פעולה עמו. לטענתו, מרגע שעזב את ישראל באפריל 2003, לא היה לו קשר עם בומבי, עם בן סימון ועם ה.צ והוא שמע על אודות אירוע הפיצוץ מהתקשורת. אברג'יל אף שלל את האפשרות שפנה או דיבר עם ה.צ בעניין בניית מטען חבלה, או את האפשרות שבן סימון היה מעורב במעשה.
בחקירתו הנגדית, משעומת עם שיחה בה נשמע שנתן הוראה להעביר כסף לבן סימון, אותו כינה "החברה שלי" (מוצג ת/1868), נקבע כי אברג'יל התקשה לתת מענה סדור. תחילה אמר כי הכסף היה מיועד לחברתו באותה עת, אך משהופנה לכך שצ'יקו וטולי הזכירו את שמו של בן סימון באותה שיחה, אמר שאולי הלווה כסף לאחרון לבקשתו, מכיוון שמדובר באדם שהוא אוהב ושעזר לו בתקופת האבל על אחיו.
ביחס למיכה טען, כי הכירו בביתו של ציון, אך שלל את הטענה שמיכה היה תחת שמירה. בחקירתו הנגדית, שינה את גרסתו זו, וטען שידע שצריך לשמור על מיכה, אך לא ייחס לכך חשיבות.
60. בית המשפט המחוזי מצא מספר ראיות התומכות במעורבות אברג'יל באירוע מושא אישום זה. להלן עיקרן:
נקבע כי דבריו של ה.צ באומרו שהפנייה אליו להכין את המטען הגיעה מצד אברג'יל ולא מבן סימון כגורם עצמאי, משתלבים בדברי בומבי, שתיאר את אברג'יל כיוזם האירוע, כמי שתכנן את הוצאתו לפועל, והיה מעורב בכל שלבי התכנון. נוסף על כך, נקבע כי לא הובאו כל ראיות לכך שלבן סימון היה סכסוך אישי עם רוזנשטיין, במנותק מהארגון ומפעילותו. זאת ועוד, פרט לבן סימון, נטל חלק באירוע גם בומבי, שהיה "איש של אברג'יל", ונקבע כי עובדה זו מהווה ראיה נוספת לכך שמדובר במעשה במסגרת הארגון, ושוללת את התזה כי מדובר ביוזמה פרטית של בן סימון.
תמיכה נוספת למעורבותו של אברג'יל נמצאה בעובדה שבן סימון נקשר גם לניסיון התנקשות קודם ברוזנשטיין, באירועים מיום 1.10.20022, שכונו "אירועי הקשת" (מוצג ת/213), באירועים אלה היו מעורבים גם אנשים של רוחן, שעמם חבר הארגון, ואברג'יל נכרך בהם אישית במפגש גישור שנערך בים המלח מול רוזנשטיין.
כמו כן, נקבע כי אין מקום לנתק את "אירוע פלומר", מאירוע "יהודה הלוי" שבא בעקבותיו ומתואר באישום הרביעי, שבו הפעיל המרכזי היה בומבי, לאחר שהאחריות עברה אליו מבן סימון, בעקבות מעצרו של האחרון. בהקשר זה נקבע כי מדובר בשורה של מעשי התנקשות הכרוכים זה בזה מבחינה מהותית ורעיונית, על רקע האינטרס הארגוני שבניהול הסכסוך בין הארגונים ("המלחמה הגדולה"). נוסף על כך, נקבע כי העובדה שאברג'יל קשור לאירוע נלמדת גם מהתנהלות הארגון בקשר להברחתו של מיכה מהארץ והשמירה עליו, כפי שתוארה לעיל, וכן ממעורבותו האישית של אברג'יל במתן ההוראה לפקח על מיכה, כפי שעולה מהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, שתוארו לעיל.
61. צוין כי אברג'יל התקשה להתמודד עם העדויות הברורות נגדו ועשה כל מאמץ להרחיק עצמו מאנשי הארגון, ולהציג את מערכת היחסים עמם כנטולת גוון פלילי. נקבע כי אין בגרסתו של אברג'יל כדי להתמודד בהצלחה עם הראיות המפלילות אותו ועם עדויות עדי המדינה, שלא נמצאה הצדקה להטיל בהם ספק. לפיכך, בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של אברג'יל, ונתן אמון בעדויות עדי המדינה, ביחס אליהן קבע כי הן מסייעות זו לזו ואף מוצאות חיזוק בראיות חיצוניות.
62. אשר על כן, נקבעה אחריותו של אברג'יל כמבצע בצוותא, כמי שנכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה – עבירה זו לא הייתה יוצאת אל הפועל אלמלא הוראתו, ואלמלא המלחמה שהכריז נגד רוזנשטיין, אשר אירוע זה היה אחד משרשרת אירועים נגדו. במסגרת הקשר הפלילי שנקשר, נקבע כי אברג'יל שוחח אישית עם ה.צ כדי להבטיח את שיתוף הפעולה שלו לצורך הכנת המטען, והיה מודע לכל פרטי התכנית, לרבות המיקום שנבחר לפיצוץ והאופן שבו ייגרם. הודגש כי אברג'יל שלח את אנשיו לביצוע המשימה גופה, היה מעורב בתכנית ובפרטיה, ונתן לה את אישורו.
כמו כן, נקבע כי מעורבותו של אברג'יל באירוע השתקפה גם בהתנהלות שבאה בעקבותיו, כאשר בומבי נסע אליו לספרד לאחר האירוע, וכך אף מיכה, ואברג'יל נפגש עמו ביחידות בביתו של ציון. נקבע כי ההתעסקות של אברג'יל בעניין מיכה לאחר האירוע מלמדת על האינטרס הישיר שהיה לו בשמירה עליו ובהבנה שמעצרו עלול לסבך גם אותו, אם הלה יסכים לשתף פעולה בחקירה.
63. לפיכך נקבע כי מעשיו של אברג'יל מבססים נגדו את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כפי שיפורט להלן:
עבירת ניסיון רצח – נקבע כי הוכחו היסוד הפיזי והיסוד הנפשי הדרושים להרשעה בעבירה זו. הוכחה אף כוונת הקטילה, נוכח התבטאויותיו הישירות של אברג'יל באשר לרצונו להביא למותו של רוזנשטיין, הן לפני האירוע, הן לאחריו, כאשר התברר שהמשימה לא צלחה. בנוסף, מטען חבלה שהוטמן במכונית ממולכדת על מנת לגרום לפיצוץ בקרבת רוזנשטיין הוא האמצעי שנבחר לביצוע משימת הקטילה, והיה צפוי שיביא לתוצאה שבה חפץ. כן נקבע כי מעשה זה בוצע במסגרת ארגון פשיעה.
עבירה של חבלה בכוונה מחמירה – הרשעה בעבירה זו ביחס למאבטחיו של רוזנשטיין (משה בוסקילה, דוד יוסף וזוהר בוניס). נקבע כי מי שמבצע מעשה של פיצוץ מטען חבלה שמוטמן במכונית ממולכדת בפתח משרדו של רוזנשטיין, כדי לגרום למותו, יכול לצפות בהסתברות גבוהה שתיגרמנה חבלות חמורות למאבטחים הצמודים לו. ציפייה זו שקולה לכוונה לגרום לתוצאה זו. מאחר ששלושת מאבטחי רוזנשטיין נפצעו באירוע (מוצגים ת/258, ת/38, ת/190), נקבע כי יש בסיס להרשעה בעבירה זו.
גרימת חבלה של ממש – הרשעה בעבירה זו ביחס לעובדת המשרד שנפגעה, גב' עדי חן.
לסיכום, בהתאם למעשים המתוארים באישום השלישי, אברג'יל הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1)+(3) לחוק העונשין (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של סבח
64. המעשים שיוחסו למערער סבח בהקשר לאירועים שתוארו באישום זה, קשורים למעורבותו במלכוד רכב ה"סוזוקי" שהתפוצץ באירוע, וזאת בשיתוף עם בן סימון, עמוס ו-ה.צ אשר הכין את המטען.
סבח הכחיש כל מעורבות באירוע, וטען כי עד המדינה ה.צ שיקר בעדותו. לדבריו, ניהל אורח חיים בלייני, השתמש בסמים ונהג לבלות עם בן סימון ועמוס במועדוני חשפנות. כן טען כי ביום אירוע הפיצוץ בפלומר היה בעבודה, ובשעות הלילה היה בביתו. כאשר הופנה בחקירתו הנגדית לכך שניסו לאתר אותו יום לאחר הפיצוץ ויצרו קשר טלפוני עם אמו, שסיפרה כי הוא לא ישן בבית במשך כל הלילה (מוצג ת/216 שהוגש בהסכמה), התמיד בגרסתו והתקשה לתת הסבר.
אשר להיכרותו עם בן סימון, טען כי כאשר נעצר עמו יחד בליל ה- 26.6.2003, היו בדרך לבית בושת. בחקירתו הנגדית נשאל על הדברים שמסר במשטרה בעקבות אותו מעצר (מוצג ת/428), לפיהם הסיע את בן סימון באותו לילה לבית החולים מאחר שהאחרון לא הרגיש בטוב. סבח אישר כי מדובר היה בגרסת שקר וכי הוא ובן סימון נסעו לבית בושת, כאמור. עוד אישר שהוא ובן סימון תיאמו גרסאות ומסרו שקר זהה. לדבריו, בן סימון היה נתון במעצר בית באותה עת, ולא יכול היה לבקש מהוריו לקחת אותו לבית בושת, ולכן שניהם תיאמו גרסה למקרה שייתפסו. סבח שלל את האפשרות כי שיקר כדי לחפות על בן סימון שהיה מעורב באותה עת בתכנון האירוע.
בנוסף, אישר כי בתקופה שבן סימון היה במעצר בית בגין "אירועי הקשת", ביקר אותו בביתו פעמים רבות והיה שם כ"בן בית". עוד אישר שהתלווה אליו לדיונים והכיר למעשה את יתר המעורבים שנטלו חלק באירוע זה.
ביחס לעד המדינה ה.צ, סבח אישר שנהג לבקר בביתו בתדירות גבוהה. לדבריו היו משתמשים בסמים יחד וישבו בביתו עם בני משפחתו. אשר למיכה, העיד כי הכירו מהשכונה אך לא הייתה ביניהם כל אינטראקציה. בית המשפט עמד על כך, שגרסתו במשטרה הייתה שונה, שכן בה טען כי מיכה היה חבר שלו ושל בן סימון, ושהתגורר ליד האחרון (מוצג נ/244). כן לא ידע להסביר את ההתקשרויות הטלפוניות בינו ובין מיכה ביום הפיצוץ (מוצג ת/1557) ולדבריו לא זכר שהתקשר אליו.
65. לאחר שבית המשפט המחוזי שמע מספר עדים מטעמו של סבח, אשר הובאו בניסיון לכרסם בעדותו של עד המדינה ה.צ, נקבע מפורשות כי עדותו של האחרון ביחס למכלול העובדות, שאותן תיאר בהקשר לאישום זה, נתמכת הן בראיות אובייקטיביות והן בעדויות של עדים נוספים, ובעיקר בעדותו של בומבי. הודגש, כי עדותו של ה.צ, אשר תיאר את השתלשלות האירועים ביחס להרכבת מטען החבלה, נשמעה אותנטית ומשכנעת במיוחד. צוין כי תיאורו היה קולח, אמין ורווי פרטים, והאפשרות שמדובר בסיפור בדים אותו טווה מדמיונו נקבעה כלא סבירה. כמו כן נקבע כי הסברה שהועלתה על-ידי סבח, ולפיה ה.צ טפל עליו עלילת שווא על-מנת לחפות על העבריין האמיתי, כלל אינה משכנעת.
ראיות סיוע
66. בית המשפט מנה את ראיות הסיוע לעדותו של ה.צ כפי שיפורט להלן:
ראשית, הקשר הקרוב בין סבח לבין בן סימון אינו שנוי במחלוקת ולא הוכחש, זאת הגם שסבח ניסה לתארו כקשר חברי בלבד שהתמצה בבילויים משותפים בבתי בושת. לעומת תיאור זה, לדברי כל עדי המדינה, סבח היה חבר בארגון פשיעה, והשתייך על פי העדויות לקבוצה הבת-ימית בראשותו של יניב בן סימון. נקבע כי עצם הקשר של סבח לארגון ולקבוצתו של בן סימון, מהווה סיוע לדברי ה.צ.
שנית, קרבתו של סבח למיכה, שאף הוא נמנה עם אנשי קבוצתו של בן סימון ונטל חלק בגרימת הפיצוץ באירוע, והתקשורת ביניהם בנקודות זמן חשובות מבחינת האירוע העברייני, מלמדת על הזיקה ביניהם, שאותה ניסה סבח להסתיר. נקבע כי בניגוד לדבריו בהודעתו מיום 6.7.2003 (מוצג נ/244) בה הגדיר את מיכה "חבר", סבח עשה כל מאמץ בעדותו להרחיק עצמו ממיכה וטען שאין ביניהם קשר, ובכך נקלע לסתירות בין גרסאותיו. כמו כן, נקבע כי אף לשיחות הטלפוניות ביניהם, לרבות השיחה בלילה שלפני קרות הפיצוץ, לא ניתן הסבר על-ידו.
שלישית, בית המשפט המחוזי מצא במעורבותו של סבח באישום הרביעי, המהווה נדבך נוסף בשרשרת ניסיונות ההתנקשות בחייו של רוזנשטיין, כסיוע לדבריו של ה.צ ביחס אליו.
רביעית, נקבע כי שקריו של סבח משמשים אף הם בנסיבות העניין ראיית סיוע. ביחס למערכת היחסים עם בן סימון, סבח אישר שלא מסר אמת במשטרה בעת שנחקר ביוני 2004 (מוצג ת/430ב). אז השיב בשלילה לשאלה אם היה בקשר עם בן סימון לאחר ניסיון הרצח בכיכר פלומר. תשובתו לא עלתה בקנה אחד עם חומר הראיות, ועם עדותו בבית המשפט, לפיה נפגש עם בן סימון 10 ימים לאחר האירוע, מתחת לביתו, כאשר זה ביקש ממנו להודיע לאמו שלא תדאג.
בנוסף, סבח ניסה להסתיר את העובדה שלא שהה בביתו בערב הפיצוץ. תחילה טען בחקירתו הנגדית כי בליל האירוע ולאחריו היה בביתו, למרות שעומת עם דברי אמו בנושא ולמרות מִזכר לפיו המשטרה ביקרה בביתו והוא לא נמצא שם (מוצגים ת/1372 ו-ת/216).
בהתייחס לעצם עזיבתו את הבית לאחר האירוע, העיד תחילה כי ביום האירוע היה בעבודתו, וזאת בניגוד לדבריו בהודעתו במשטרה לפיה הלך לים ואחר כך בילה כל הלילה, נסיבות שבגללן ישן לדבריו כל היום בביתו (מוצג נ/244). לעומת כל אלה, בעדותו בבית המשפט אמר שאינו זוכר את מעשיו באותו יום. בעדות נוספת בבית המשפט, אמר שלא הגיע לביתו במשך 6 ימים לאחר האירוע מאחר שהיה אצל ידידה בתל-אביב, שאת פרטיה לא מסר, בנימוק שאין לה היתר שהייה בישראל.
בהקשר זה נקבע שלא זו בלבד שסבח עזב את ביתו לפרק זמן של מספר ימים לאחר האירוע, עובדה המסבכת אותו, אלא שמסר למשטרה ולבית המשפט שלל גרסאות סותרות בעניין זה. עוד נקבע כי העובדה שסבח עזב את ביתו ביום האירוע ולא שב במשך 6 ימים, מצביעה על הקשר שלו עם בן סימון ומיכה, שאף הם נעלמו מביתם. היעלמות משותפת זו, כך נקבע, מצביעה על אי חפותו של סבח.
67. לפיכך, נקבעה אחריותו של סבח כמבצע בצוותא, כמי שנכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, וכמי שתפקידו באירוע היה משמעותי. הודגש כי סבח השתתף במלכוד מכונית התופת, שהייתה "כלי הנשק" ששימש לאירוע ואשר בלעדיו האירוע לא היה יוצא אל הפועל. בנוסף, סבח, יחד עם עמוס, קיבל הדרכה ישירה מ-ה.צ כיצד יש להפעיל את המטען ולנטרל את המפסק, זאת מתוך הנחה של ה.צ לפיה סבח יהיה אחד מהאנשים שיבצעו את המעשה בשטח. לפיכך נקבע כי הקשר של סבח למבצעים בשטח היה מובהק וישיר.
אשר להתקיימות היסוד הנפשי בעבירה, נקבע כי הוכח שסבח היה מודע לסכסוך עם רוזנשטיין, ולכך שהייתה כוונה לפוצץ מטען חבלה כחלק מתכנית להתנקש בחייו. בית המשפט המחוזי הסיק זאת הן מעצם קירבתו של סבח לבן סימון, אשר היה האחראי על ביצוע התכנית, והן ממכלול הראיות שפורטו לעיל, וביניהן, מודעותו למעורבתו של בן סימון ב"אירועי הקשת"; היעלמותו מהבית למשך מספר ימים מיד לאחר האירוע, בדומה לבן סימון ולמיכה, שמלמדת על מודעותו; הגעתו עם בן סימון, מספר ימים לאחר האירוע ל-ה.צ, כאשר שלושתם שוחחו על כישלון החיסול, מלמדת על כך שסבח היה בסוד העניינים, היה מודע למכלול הנסיבות, לתכנית העבריינית, ואף לתכנון להוציא את מיכה מהארץ; מעורבותו של סבח באישום הרביעי שיובא להלן, מלמדת אף היא על רמת מודעותו ביחס לסכסוך עם רוזנשטיין ותכנית הארגון להתנקש בחייו.
הודגש, כי כל האמור לעיל מלמד על מודעותו של סבח, כמו גם על כך שחפץ בתוצאה שנגרמה, ולפיכך בית המשפט המחוזי קבע כי יש בסיס להרשעתו בביצוע עבירה של ניסיון רצח וכן בשאר העבירות הנלוות.
68. אשר על כן, סבח הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1)+(3) לחוק העונשין (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של עמוס
69. לדברי עמוס בעדותו, הוא הכיר את סבח באמצעות חבר משותף משירותו הצבאי. לאחר שחרורו מצה"ל, החל לעסוק בסחר במכוניות, וזה היה עיסוקו בתקופה הרלוונטית. בשנת 2000 לערך, לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה, עבר לדירה חדשה שרכש ברח' ארלוזורוב 50 בחולון. עד אותה עת התגורר בדירה שכורה במשך 6 שנים, ברח' הקונגרס בחולון, כאשר הדירה שנקובה בכתב האישום ככתובתו, ברח' גאולים 37, היא כתובת בית אמו.
עמוס העיד כי משמצבו הכלכלי הידרדר והוא נקלע לקשיים, סבח הכיר לו אדם בשם מריקו, שעזר לו במתן הלוואה. בעקבות הקשר עם מריקו, סיפר כי החל להכיר אנשים שונים, לרבות את ה.צ. בנוסף העיד ביחס למפגשים עם בן סימון, שאותו הכיר באמצעות סבח ומריקו, וזאת בתקופה שבה בן סימון היה נתון במעצר בית, שבהמשך הבין שמעצר זה היה קשור לרוזנשטיין, ולאירועים שכונו במהלך המשפט "אירועי הקשת". עמוס העיד כי הקשר עם בן סימון התפתח לבילויים משותפים ולביקורים של האחרון בביתו. אשר לבומבי, העיד כי לא היה לו כל קשר אליו. אמנם הכיר אותו, אך מעולם לא דיבר איתו.
אשר למיכה, עמוס טען כי מעולם לא שמע את שמו ולא הכיר אותו. העיד כי על האירוע בכיכר פלומר שמע וידע מהתקשורת, לרבות על אודות היעד להתנקשות. כאשר נדרש להסביר על שיחת טלפון יוצאת ממכשירו למיכה, השיב שאינו יודע, ולא הוא התקשר. אף ביחס לשיחות טלפון שבוצעו ממכשירו לעו"ד שרון נהרי בליל ה-30.6.2003 (יום האירוע), טען כי מעולם לא התקשר אליו ואינו יודע מי התקשר.
עמוס אף התבקש להתייחס למניע אפשרי של ה.צ להפלילו לשווא ולקשור אותו לאירוע בכיכר פלומר, וזאת למרות שלא קשר אותו לאירוע ביהודה הלוי (מושא האישום הרביעי). עמוס שלל סכסוך בינו לבין ה.צ ולא הצביע על מניע ספציפי אפשרי מצידו להפללתו.
אשר לדירה ברח' ארלוזורוב 50, שבה התגורר בתקופה הרלוונטית לאישום זה, עמוס שלל את האפשרות ש-ה.צ ביקר בדירה זו, או כי הרכיב בה מטען. עוד ציין שמדובר היה בדירה מעוצבת באופן יוקרתי עם רצפת פרקט, והבניין עצמו היה עם מעלית וחניה תת קרקעית. עמוס אישר תמונה של הבניין שהוצגה לו על-ידי המאשימה (מוצג ת/2191).
משנשאל מדוע לאורך כל המשפט לא אמר שבתקופה הרלוונטית לא התגורר ברח' גאולים 37, אלא ברח' ארלוזורוב 50, השיב שזה היה שיקול של עורכי דינו.
70. לאחר ששמע את גרסתו, קבע בית המשפט המחוזי כי המסקנות שנקבעו לעניין מהימנות עדותו של ה.צ תקפות אף ביחס לעמוס. נקבע כי ה.צ מסר תיאור קוהרנטי ובהיר ביחס לחלקו של עמוס, בהרכבת המטען, יחד עמו ועם סבח, ואף ביחס להתרחשות שהייתה בדירתו, כמקום שבו בוצע המעשה. נקבע כי ההצבעה על דירת עמוס היא פרט עובדתי נפרד ועצמאי, שיש בו לקשור אותו להתרחשות, ולהוות ראיה מסבכת נגדו.
בנוסף, נקבע כי ה.צ הסביר באופן משכנע כיצד ידע שמדובר בדירתו של האחרון: ראשית, לדבריו, בן סימון אמר לו שזו דירתו של עמוס בעת שנסעו לשם. שנית, ה.צ תיאר כי עמוס נהג בדירה מנהג בעלים, וכאשר רצה למשל כפפות, עמוס הלך והביא לו מהמטבח. שלישית, כעולה מן הראיות, התיאור שמסר ה.צ ביחס למסלול הנסיעה, המיקום ומבנה הבניין, הולם את מקום מגוריו של עמוס ברח' ארלוזורוב 50 כפי שמסר בעצמו בתיאורו.
בית המשפט המחוזי קבע, כי רשויות החקירה והתביעה שגו בכך שלא ביצעו עם ה.צ "הצבעה" על הבניין. מדובר בפעולה שהייתה מתבקשת בנסיבות העניין, במיוחד על רקע העובדה ש-ה.צ לא ידע לנקוב בכתובת המדויקת של הדירה, והתיאור שמסר אינו מתאים, על פניו, לבניין שברח' גאולים 37. צוין כי בדיקה כזו הייתה מעמידה את המאשימה על טעותה ביחס לכתובת הנכונה. עם זאת, נקבע כי לא נגרם לעמוס נזק ראייתי, שלא היה ניתן לתיקון. צוין כי במהלך חקירתו הנגדית של ה.צ, אמר מפורשות כי הוא זוכר היטב את המקום וכי הוא יכול להצביע על הבניין. נקבע כי יש לתמוה על כך שההגנה לא יזמה מהלך כזה, אם כטענתה סיפורו של ה.צ שביקר בדירתו של עמוס, מקורו בשקר.
בנוסף, במהלך עדותו, ההגנה הציגה בפני ה.צ תמונות של הבניין ברח' גאולים 37 (הכתובת הרשומה בכתב האישום), תוך הצגת מצג מטעה, שזה בניין המגורים של עמוס. אולם ה.צ השיב שאינו מזהה בתמונות את הבניין שבו ביקר, ובית המשפט קבע כי זו הוכחה ברורה למהימנותו. לפיכך נקבע, כי העובדה ש-ה.צ ידע לתאר את ביתו של עמוס, מקום שלא ביקר בו קודם לכן, מהווה ראיית סיוע לעדותו – ראייה חיצונית שמסבכת ישירות את עמוס במעשה שיוחס לו.
71. בית המשפט מצא סיוע בשקריו של עמוס, הן ביחס למידת היכרותו עם ה.צ והן ביחס להיכרותו עם בן סימון. נקבע כי מדובר בשקרים בעניינים מהותיים, בקשר לאנשים שהיו בליבת העשייה הפלילית יחד עמו, ונועדו להסתיר את הקשר עימם. עמוס הודה בשקריו במהלך עדותו בבית המשפט, ונקבע כי שקרים אלו מהווים סיוע לראיות התביעה.
72. סיוע נוסף נמצא בשיחות הטלפון הרצופות שעמוס ביצע אל עו"ד שרון נהרי בשעות הלילה של יום האירוע (מוצג ת/1559א), שבאותה תקופה, על פי הראיות, היה אחד מעורכי הדין שייצגו את חברי הארגון. הודגש כי התנהלות זו מהווה ראיה נסיבתית מסבכת. כאשר נשאל בעניין זה בחקירותיו הוא בחר לשתוק, ובעדותו בבית המשפט שלל מכל וכל את הטענה ששוחח עם עו"ד נהרי באותו הלילה. צוין כי עמוס לא ציין תרחיש חלופי אחר, או נקב בשמו של אדם אחר שדיבר מהטלפון שלו, ובכך לא סתר את החזקה העובדתית לפיה שיחה שיוצאת מטלפון של אדם משויכת לאותו אדם.
73. לעומת גרסתו המהימנה של ה.צ, נקבע כי גרסתו של עמוס לא הייתה עקבית ובחקירה שיתף פעולה באופן סלקטיבי ומגמתי. בחקירתו הראשונה השיב חלקית לשאלות, ונמנע מלהשיב לשאלות "מפלילות" כגון האם מכיר את חברי הארגון שהוצגו לפניו (מוצג ת/440ב). עמוס אישר רק את היכרותו עם סבח, כאשר גם ביחס אליו סירב להשיב לשאלות ממוקדות יותר ביחס למעשיו ולפעילותו. בעדותו, פירט את הסיבות שבעטיין לא חשף את היכרותו עם אנשים מסוימים ונקבע כי הדבר אינו מתיישב עם התנהלות כנה ותמת-לב.
74. בית המשפט המחוזי חזר וקבע כי עדותו של ה.צ ביחס לחלקם ולמעורבותם של סבח ושל עמוס היא עדות בעלת עוצמה, ראויה לכל אמון, ומשקלה גבוה ביותר. נקבע כי מעשיו של עמוס מקיימים את היסוד העובדתי של העבירה: העמדת חניית ביתו ודירתו לרשות מבצעי העבירה, כמו גם עזרתו בהרכבת המטען, מהווים מעשה שהיה בו כדי לסייע באופן משמעותי לביצוע העבירה.
עם זאת, נקבע כי למרות המעשים הזהים שביצעו סבח ועמוס כאמור, קיים פער ראייתי ביניהם ביחס לרכיב הנפשי של העבירה: בעוד שסבח היה איש ארגון מובהק המקושר לבן סימון, למיכה ול-ה.צ ואף מודע ליריבות מול רוזנשטיין, הרי שהראיות לא מלמדות על כך ביחס לעמוס. נקבע שאין חולק שהיכרותו של עמוס עם דמויות אלה הייתה בעקבות חברותו עם סבח. למעט דברי ה.צ כאמור, לא הוכח החיבור של עמוס לפעילות העבריינית כחלק מהמעגל הפנימי של מבצעי העבירה. לאור האמור, נקבע כי אין הוכחה ראייתית מספקת לייחס לעמוס עבירה כמבצע בצוותא, זאת בשונה מסבח.
75. לפיכך נקבעה אחריותו של עמוס כמסייע לעבירות שיוחסו לו. נוכח הראיות המלמדות על כך שנכח בעת מלכוד המכונית והיה ער להתרחשות בדירתו, לרבות להנחיות כיצד יש להפעיל את המטען, נקבע כי היה מודע לאפשרות הנלווית לכך – שהתפוצצות מטען בתוך רכב תגרום לפגיעה פיזית קטלנית. התנהלותו בסמוך לאחר האירוע, בשיחת הטלפון לעו"ד נהרי, שלא ניתנה לה הסבר, וכן התנהלותו בחקירה, מלמדות אף הן על הלך הנפש שלו ועל מודעתו.
76. אשר על כן, עמוס הורשע בעבירות של סיוע לניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) וסעיף 3 לחוק העונשין (3 עבירות); וסיוע לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום הרביעי:
הפיצוץ ביהודה הלוי – ניסיון ההתנקשות הנוסף ברוזנשטיין: הרשעה בעבירת הרצח
77. עניינו של אישום זה, כזכור, בפיצוץ בעל עוצמה שהתרחש ביום 11.12.2003, בשעה 12:30 לערך, ברח' יהודה הלוי 47 בתל-אביב, ושיוחס למערערים אברג'יל, רוחן, סבח, עמוס, בוהדנה וסוסן, אשר קשרו קשר פלילי במסגרת ארגון הפשיעה, להתנקש בחייו של רוזנשטיין, בהמשך לניסיונות הכושלים שתוארו לעיל, בדרך של פיצוץ מטען חבלה שהוטמן על גג הצ'יינג', שרוזנשטיין נהג לבקר בו באופן קבוע. כתוצאה מהפיצוץ נגרם מותם של נפתלי מגד ז"ל, רחמים צרויה ז"ל, ומשה מזרחי ז"ל (להן: הקורבנות) וכן נפצעו 53 אנשים, ביניהם זאב רוזנשטיין ומאבטחיו (להלן: הנפגעים). כן נגרם נזק כבד לצ'יינג' ולבתי עסק נוספים סמוכים.
78. בעקבות זאת, יוחסו למערערים, כמבצעים בצוותא, עבירה של רצח בכוונה תחילה (ועבירות נוספות) כלפי אותם שלושת הקורבנות שנרצחו במקומו של רוזנשטיין, תוך שימוש בדוקטרינת "הכוונה המועברת", המעוגנת בסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין.
יצוין כבר עתה, כי המערער עמוס זוכה בהכרעת הדין מאישום זה, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
79. במסגרת הכרעת הדין, נסקרה בהרחבה מסכת הראיות שהונחה לפני בית המשפט המחוזי, ושעל פיה הורשעו המערערים, ועיקרה בעדויותיהם של עדי המדינה בומבי, טולי, ה.צ, א.צ ו-י.מ – כולם כאמור אנשי הארגון שסיפרו על האירוע, כל אחד בהתאם לחלקו ולמעורבותו, כפי כשיפורט להלן. המשימה להוציא אל הפועל את התכנית העבריינית מושא אישום זה הוטלה על עד המדינה בומבי, בעקבות כישלון ההתנקשות בכיכר פלומר, כמתואר באישום השלישי.
תואר כי בומבי תכנן את האירועים כבר לאחר שובו מביקור שערך אצל אברג'יל בספרד ביולי 2003, ואולם התכנית נכנסה לשלב הביצוע רק בחודש נובמבר 2003, לאחר שביוזמת אברג'יל התכנסו בכירי הארגון בבלגיה, כדי לקדם את התכנית וכדי לגייס כספים לביצועה. שם סוכם כי רוחן, באמצעות טולי, יעביר לבומבי כ-50,000 אירו לטובת המבצע.
עם חזרתו של בומבי לישראל, בידיעתו ובהנחייתו של אברג'יל, פנה הראשון אל ה.צ וסיכם עמו שהלה יכין מטען חבלה עבור האירוע המתוכנן. לשם כך, בומבי העביר לו לבנות חבלה וחומרי נפץ. במקביל, בומבי נפגש עם טולי בבית קפה "הכוהנים" בתל-אביב וקיבל ממנו את סכום הכסף שעליו סוכם במפגשים בבלגיה.
הצוות שגויס על-ידי בומבי וקָשַר קֶשֶר לביצוע התכנית העבריינית כלל את וזאנה, חבר בקבוצה האילתית של הארגון, וכן את המערערים בוהדנה וסוסן. כן תואר, כי לאחר הכנת המטען בידי ה.צ, הוא הועבר לידי החוליה המבצעת בסיועו של המערער סבח, אשר גויס לצורך כך על-ידי ה.צ.
נקבע כי המטען הונח על גג הצ'יינג' על-ידי המערער בוהדנה, יחד עם וזאנה, בנוכחות בומבי. מספר ימים לאחר מכן, עלה הצורך להחליף את הסוללה שחוברה למטען מתוך חשש שהתרוקנה. לצורך כך, פורק המטען מעל גג הצ'יינג' על-ידי בוהדנה ווזאנה, הועבר ל-ה.צ לצורך החלפת הסוללה, ולאחר מכן הונח שוב על גג הצ'יינג'. נקבע כי באחד משלבי פעולת ההחלפה נכח גם המערער סוסן.
לאחר מכן, ובמשך שלושת השבועות שעד לפיצוץ המטען, בוצעו תצפיות לעבר הצ'יינג' בהמתנה להגעת רוזנשטיין. בהקשר זה הוטל על סוסן לשכור נכס בקרבת הצ'יינג', אך בפועל, לא הושכר נכס לצורך התצפית. לבסוף, מי שלחץ על השלט שהפעיל את המטען היה וזאנה, לאחר שקיבל דיווח על הגעת רוזנשטיין מיוסף לוי, שקיים תצפית על המקום. ואולם, היעד הוחטא, ובמקומו של רוזנשטיין, שנפגע באירוע, מצאו את מותם שלושה קורבנות, כאמור.
עדויות עדי המדינה
80. בית המשפט המחוזי סקר באריכות את עדות עד המדינה בומבי, אשר תיאר כי לאחר הפיצוץ בכיכר פלומר, בן סימון נמלט מהרשויות, תוך הפרת תנאי מעצר הבית שבו היה נתון. לדבריו נפגש עמו לאחר אירוע זה ובן סימון הציג בפניו לראשונה את האפשרות לבצע התנקשות ברוזנשטיין בצ'יינג' בתל-אביב.
בומבי תיאר, כי מספר ימים לאחר מכן, בין התאריכים 3.7.2003 ועד 28.7.2003 טס לבקר את אברג'יל בספרד. שם עדכן אותו על כישלון האירוע בפלומר וגם סיפר על ההצעה של בן סימון לחסל את רוזנשטיין בצ'יינג'. בומבי העיד כי מאותו רגע הנושא עלה על סדר היום, והשרביט לביצוע המשימה עבר אליו. לדבריו, פעל במצוות אברג'יל ולמענו. משחזר לישראל מספרד, החל לעשות פעולות למען הוצאה לפועל של התכנית החדשה. כעבור מספר חודשים, התקשר אליו אברג'יל וביקש ממנו להגיע אליו לביקור בבלגיה, שם שהה באותה עת. לדבריו, טסו עמו גם רוחן וטולי.
בומבי תיאר את המפגשים שהתקיימו בין חברי הארגון בבלגיה, שחלקם היו בביתו של אוזיפה, חלקם במלון וחלקם נערכו ברחוב, וכי האנשים הדומיננטיים במפגשים היו אברג'יל, רוחן, טולי והוא. כן תיאר, כי לאחר נסיעה זו המשימה לחיסול רוזנשטיין נכנסה ל"הילוך גבוה".
ביחס לחלקו של אברג'יל, הבהיר כי במסגרת הביקור בבלגיה, אברג'יל בירר עמו אם הכול מאורגן לצורך החיסול, ובומבי עדכן אותו בפרטים, לרבות בהכנת מטען החבלה. בנוסף העיד, כי אברג'יל היה מודע לזהות האנשים שנמנו על החוליה המבצעת, וביניהם ואזנה, סוסן, בוהדנה וז'וז'ו (יוסף לוי) שהצטרף לאחר מכן. עוד הוסיף כי וזאנה עבר להתגורר באשדוד לצורך המשימה ואף הושכרה עבורו שם יחידת דיור. בומבי סיפר כי דיווח זאת לאברג'יל בשיחה שקיים עמו (מוצג ת/773א).
עוד העיד, כי לאחר שובו לישראל ביום 20.11.2003, החל לעבוד על התכנית מבחינה מבצעית ופנה ל-ה.צ שיכין מטען. ה.צ ביקש ממנו לבנות חבלה, נפצים ושלט רחוק. לדבריו, ה.צ ידע שהמטען נועד לחיסול רוזנשטיין, אך בומבי לא שיתף אותו במיקום הנחת המטען, אלא רק מסר לו שמתוכנן להניחו בתוך פח אשפה.
במקביל, פנה לאביטן כדי לקבל ממנו שלט רחוק, ותיאר כי וזאנה הביא לבנות חבלה ונפצים והעבירם ל-ה.צ שהבטיח שתוך מספר ימים יכין את המטען.
בומבי העיד כי במהלך אותם ימים, ובהתאם למימון הכספי שסוכם בפגישות בבלגיה, נפגש עם טולי בתל-אביב, והאחרון העביר לו סכום של 50,000 – 70,000 דולר או אירו, שהיו נחוצים לצורכי ההתארגנות. בחקירתו הנגדית, בומבי אישר שמקום המפגש ביניהם היה בבית קפה "הכוהנים", כפי שהעיד טולי.
כאשר הודיע לו ה.צ שהמטען מוכן, שלח לדבריו את ז'וז'ו כדי לאסוף אותו. ז'וז'ו נסע לשם על אופנוע ששייך ל-י.א, ולאחר שנטל את המטען החביא אותו בדיונות באשדוד.
עוד תיאר, כי בשלב זה ערך עם ואזנה סיורים סביב הצ'יינג' ברח' יהודה הלוי, וזאת כדי ללמוד את תנועותיו של רוזנשטיין במקום. במהלך הסיורים תיאר כי ראה דירות ומשרדים להשכרה וביקש מסוסן לדאוג לשכירת מקום שישמש לתצפית.
בומבי העיד, כי כאשר סוסן דיווח לו שהוא מצוי בקשר עם משכיר רציני וכי "העניין סגור", החליט להניח את המטען על גג הצ'יינג', ותיאר את תכנית הפעולה שלו: באותה עת היה מוכר צעצועים בשווקים, ולחברה שעבד בה הייתה משאית "איסוזו" גדולה, שתכנן לנסוע בה עם וזאנה ולהניח את המטען בפנים הגג. לבסוף, וזאנה נהג במשאית, כשבוהדנה יחד עמו, ובומבי לדבריו נסע אחריהם עם הרכב של ז'וז'ו. כאשר הגיעו, וזאנה נצמד למבנה הצ'יינג' בנסיעה לאחור, בוהדנה הרים את וזאנה על כתפיו והאחרון היה מספיק גבוה כדי להניח את המטען על גג הצ'יינג'. עוד תיאר כי משם הם חזרו לאשדוד, ותכננו שהחל ממחרת כולם יישבו בתצפית בהמתנה לרוזנשטיין. למחרת הסתבר שהבטחות סוסן לשכור דירה לא קוימו, אך מאחר שהמטען כבר הונח במקום, הוחלט בכל זאת להתחיל ולקיים תצפיות.
לדבריו, הוא בילה מספר ימים, למעט שבת, בתצפית על המקום משעה 10:30 בבוקר ועד לשעה 15:00, כאשר במקביל המשיך לברר עם סוסן ביחס להתקדמותו בשכירת מקום לתצפית. כן העיד, כי באחד הימים שבהם הוא ווזאנה תצפתו, הגיע למקום רוזנשטיין, אך הוא לא הספיק להודיע לוזאנה בזמן והעניין התפספס. בומבי סיפר על מקרה נוסף, סמוך למועד הפיצוץ, שבו רוזנשטיין הגיע לאזור יהודה הלוי, אך חלף ברחוב וכלל לא נכנס לצ'יינג'.
עוד תיאר, כי לאחר כמה ימים שתצפתו על המקום, וזאנה הביע חשש שסוללת המטען התרוקנה והציע להחליף לסוללה גדולה יותר. על רקע זה, בומבי העיד כי פנה ל-ה.צ לשם החלפת הסוללה והלה הסכים. באותו ערב, הצוות (בומבי, בוהדנה ווזאנה) נסע לצ'יינג' כדי להוריד ממנו את המטען, הכול באותה השיטה שבה הותקן. לאחר מכן, נסעו ל-ה.צ לתיקון המטען, וגם סוסן היה נוכח באותו שלב. לאחר החלפת המטען והנחתו שוב על גג הצ'יינג', הם המשיכו לתצפת על המקום במשמרות.
לדברי בומבי, ביום האירוע לא נכח בזירה, ואף לא השתתף בתצפית. כך העיד, כי ערב קודם, ביקש מז'וז'ו שיחליף אותו בתצפית מאחר שהיה צריך לנסוע ביחד עם בוהדנה לראשון לציון, בקשר להשכרה של חנות צעצועים. לדבריו, שמע על הפיצוץ ביהודה הלוי ועל כך שיש הרוגים מדיווח ששמע בתקשורת, ובהמשך אף דווח שרוזנשטיין עצמו לא נהרג.
עוד העיד, כי לאחר שחזר מראשון לציון, הוא ובוהדנה נסעו לאשדוד ופגשו שם את וזאנה, שנראה "לחוץ וסהרורי". וזאנה הודיע לכולם שיש לשמור על שקט בנושא. בשעות הערב נפגש עם סוסן והטיח בו האשמות על כך שלוּ היה מוצא מקום לתצפית בהתאם לתוכנית, "כל זה לא היה קורה" (עמ' 323 להכרעת הדין).
בומבי נשאל ביחס למסמרים, שבהתאם לממצאי הזירה נמצאו בתוך המטען (מוצג ת/163 – חוות דעת מומחה החבלה צביקה וסרמן (להלן: וסרמן)), ושלל אפשרות שהוסיף מסמרים או ביקש שיוסיפו, וכן לא ידע לומר כיצד הגיעו המסמרים למטען.
עוד תיאר כיצד כחודשיים לאחר האירוע, אברג'יל הזמין אותו לבקר אצלו בתאילנד. כך, ביום 13.3.2004 טס לשם יחד עם וזאנה, בוהדנה וז'וז'ו. כרטיסי הטיסה היו על חשבון הארגון והם שהו שם תקופה שבין שבועיים לחודש.
81. עד מדינה נוסף שנשמע ביחס לאירועי אישום זה היה עד המדינה טולי, אשר לא נטל חלק ביצועי באירוע, אך העיד ביחס למפגשים שהתקיימו בבלגיה בין התאריכים 17.11.2003 ועד 20.11.2003, ובהמשך העיד אף ביחס להעברת הכספים לבומבי לצורך הוצאת המבצע אל הפועל. לדבריו, הוא ורוחן טסו לבלגיה בהתאם להוראת אברג'יל – הוא עצמו היה איש הכספים של הארגון ולכן נדרש להגיע לבלגיה, ורוחן נדרש לפגישה כי היה שותף וחלק מהארגון. הם טסו ביום 17.11.2003 יחד עם בומבי באותה טיסה (מוצג ת/227 – לוח הטיסות; מוצג ת/1035 – מסמכי הזמנת כרטיסי הטיסה אשר נרכשו ושולמו על-ידי טולי).
מעדות זו עלה, כי כששלושתם נחתו בבריסל, והגיעו לביתו של אוזיפה באנטוורפן, אברג'יל אמר שם לכל הנוכחים כי צריך לארגן כסף למלחמה נגד רוזנשטיין.
כשבוע לאחר חזרתם לישראל, תיאר כי פגש בבומבי בבית קפה "הכוהנים" בתל-אביב, והעביר לו מעטפה עם סכום כסף של 60,000 או 70,000 אירו, והעיד כי "זה הכסף של כולנו מהסמים" (עמ' 326 להכרעת הדין). לדבריו, כשבועיים לאחר העברת הכסף – אירע הפיצוץ.
82. בית המשפט המחוזי הסתמך גם על עדותו של עד המדינה ה.צ ביחס לאישום זה. בהתאם לעדותו, מספר חודשים לאחר האירוע בכיכר פלומר, התקשר אליו בן סימון או אברג'יל (לא זכר מי מהם) ושלח אליו שני בחורים. למחרת השיחה, בומבי קבע להיפגש עמו והגיע לפגישה יחד עם אביטן. הם נפגשו במגרש החניה של "קאנטרי קלאב בבלי" ולדבריו, הייתה זו היכרותו הראשונה עם בומבי. שם, בומבי ואביטן ביקשו ממנו להכין מטען לרוזנשטיין, ואמרו שהם רוצים להטמין אותו בפח זבל. ה.צ הדגיש בעדותו כי נעתר לפניותיו של בומבי רק מכיוון שנשלח על-ידי אברג'יל.
ה.צ העיד כי באותה פגישה אמר להם מה נחוץ לו לצורך הרכבת המטען, ובומבי ואביטן ביקשו ממנו להוסיף למטען מסמרים וברגים, אך הוא סרב לכך, ולדבריו לא שם כל רסס במטען.
עוד העיד, כי בומבי אמר לו שיגיע "בחור על אופנוע" כדי להעביר אליו את הציוד הדרוש להכנת המטען. משהציוד הונח, כפי שקבעו מראש, בכניסה האחורית של ביתו, הוא העביר את הציוד למחסן, שם ביצע את מלאכת ההרכבה. ה.צ הסביר בעדותו בפירוט רב כיצד הרכיב את המטען, שהכיל, בין היתר, 8-6 לבנות חבלה במשקל חצי ק"ג ליחידה, מצבר של ווספה, שלט ומפסק ביטחון. כמו כן, סיפר כי המטען היה תואם למטען שהרכיב באירוע בכיכר פלומר, וההבדל היה רק מבחינת כמות לבנות החבלה, כאשר באירוע ביהודה הלוי היו יותר לבנות.
ה.צ העיד כי לאחר שסיים להרכיב את המטען, הכניסו לקופסת קרטון, שאותה העביר לסבח, ואף הדריך אותו בדבר אופן תפעול כפתור הביטחון. לאחר זמן מה, בומבי הגיע לביתו וסיפר כי הם ניסו להפעיל את המטען, אך ללא הצלחה. ה.צ הסיק מכך שהסוללה התרוקנה וביקש מבומבי להביא אליו את המטען בחזרה. משהעבירו לו את המטען, נוכח לדעת שאכן הסוללה התרוקנה והחליפה בסוללה של רכב, שהיא גדולה יותר. כאשר סיים הכניס את המטען לקופסת קרטון גדולה יותר, מבלי לסגור אותה, וביקש מסבח להיות נוכח בעת מסירתה. במסדר זיהוי תמונות שנערך לו, ה.צ זיהה את מכשיר השלט (מוצג ת/893), וכן את המפסק (מוצג ת/897).
בנוסף, ה.צ העיד שכשבוע לאחר שהעביר את המטען המתוקן, שמע בתקשורת שאירע פיצוץ ברח' יהודה הלוי. לדבריו, הופתע מכך שהמטען הופעל במקום הומה אדם, שעה שנאמר לו שהוא יונח בתוך פח אשפה. בחלוף תקופה מסוימת, התקשר אליו מישהו בבקשה שיגיע לבניין האופרה בתל אביב כדי להיפגש עם אברג'יל שחזר מחו"ל. באותו מעמד, אברג'יל הודה לו על כך שהרכיב את המטענים באירועים של כיכר פלומר וביהודה הלוי ו-ה.צ הבהיר כי "אם זה לא לו [לאברג'יל], לא הייתי עושה לאף-אחד אחר" (עמ' 330 להכרעת הדין).
אשר למעורבותם של בוהדנה וסוסן באירוע – ה.צ לא ידע למסור דבר, וביחס לעמוס, העיד באופן פוזיטיבי שהוא לא היה מעורב באירוע מושא אישום זה.
83. עדות נוספת שנשמעה בערכאה הדיונית הייתה של עד המדינה א.צ (בנו של ה.צ), אשר סיפר שבאחד הבקרים אביו ביקש ממנו להיות בחצר כי אמור היה להגיע "איזה בחור". לדבריו, ישב בחצר יחד עם י.מ ואנשים נוספים, ולאחר שעה בערך הגיע בחור עם אופנוע. הוא העיד כי הלך לקרוא לאביו מהמחסן, וראה שהבחור נטל קופסת קרטון ויצא. עוד סיפר כי בזמן אמת לא ידע את שמו של הבחור, אבל זיהה אותו במהלך המעצר בשנת 2015 ואז נודע לו ששמו ז'וז'ו.
לדבריו, בחלוף שבועיים שמע בתקשורת על קרות האירוע ביהודה הלוי, על כך שהתפוצץ מטען ונהרגו אנשים. כן העיד כי שמע שיחה בין אביו לבין י.מ והסיק ממנה שהמטען שאותו בחור לקח מביתו היה המטען שהתפוצץ באירוע. ה.צ העיד כי בזמן אמת לא ידע מה אביו עשה במחסן, אבל בדיעבד הבין שהוא זה שהרכיב את המטען.
84. עד נוסף שהעיד בפני בית המשפט המחוזי היה עד המדינה י.מ אשר לא היה מעורב ישירות באירועי האלימות המתוארים באישום, וידיעותיו נבעו מקרבתו ל-ה.צ ומהעובדה שהתגורר בביתו בתקופה הרלוונטית.
אשר למטעני החבלה שראה בביתו של ה.צ, התייחס י.מ ל"שתי אפיזודות" שלהן היה עד לדבריו.
האפיזודה הראשונה שתיאר, התרחשה בשנת 2003, כאשר הגיע לביתו של ה.צ וראה את סבח ועמוס שישבו באותה עת בסלון. י.מ שאל את א.צ היכן אביו, והלה השיב שהוא ממתין לו ב"מתפרה". כאשר י.מ נכנס ל"מתפרה" הבחין בקופסת קרטון שהייתה מונחת על השולחן, ובתוכה היו לבנות חבלה, חוטים וחבקים. י.מ ציין בעדותו ש-ה.צ נראה לחוץ והיו לו חתיכות איזולירבנד על אצבעות הידיים. ה.צ אמר שקרא לו לעזרה מאחר שלא רצה שבנו יתקרב למחסן, ולכן ביקש ממנו לצאת ולפטרל איתו מסביב לבית, כדי לוודא שלא מגיעה למקום משטרה.
לדבריו, סבח שהיה בדרך כלל רגוע, היה הפעם עצבני ודרש מ-א.צ לזרז את אביו. י.מ מסר לסבח ולעמוס שעליהם להמתין, ולקח עמו את א.צ לפטרל מסביב לבית. לאחר שסרקו את האזור, חזרו לבית ו-י.מ ניסה לברר עם ה.צ כמה זמן עוד דרוש לו. הלה ביקש שיחכה עם האחרים בסלון, וכשיקרא לו, יצטרך להוציא את סבח אל מאחורי הבית.
האפיזודה השנייה שתיאר, בה נחשף למטען חבלה שהכין ה.צ, אירעה לדבריו בתקופה שלפני נסיעתו לחו"ל לצורך הטיפול בפרשת "הבלדרית" (מושא האישום השישי). באותו מקרה, העיד כי הגיע לביתו של ה.צ וראה שם את סוסן, סבח, א.צ ואנשים נוספים שאינו זוכר את זהותם. גם הפעם, הפנה אותו א.צ ל"מתפרה" והוסיף שאמור להגיע בחור מטעמו של בומבי. כן העיד כי ב"מתפרה" ראה על השולחן שקית פתוחה וכן את המַלחֵם של ה.צ, חבקים, חוטים ולבנות חבלה, והפעם לדבריו, ראה בתוך השקית מטען יותר גדול. ה.צ ביקש ממנו לפטרל יחד עם א.צ וכך עשו השניים. לאחר שהמטען היה מוכן, המתין בחוץ יחד עם א.צ לבחור מטעמו של בומבי.
י.מ המשיך והעיד כי, לאחר זמן מה הגיע בחור רכוב על אופנוע, לחלקו האחורי של הבית, שאותו ראה לראשונה. ה.צ מסר לו את המטען בתוך שקית. עוד סיפר, כי סוסן לחץ את ידו של אותו רוכב אופנוע. בהמשך, י.מ זיהה את רוכב האופנוע כיוסף לוי, וטען כי ראה אותו בשלב מאוחר יותר בתאילנד. לאחר מכן ה.צ אמר לו "הפעם הולך להיות קטלני, הפעם יוסיפו ברגים ומסמרים..." (עמ' 333 להכרעת הדין).
בית המשפט המחוזי קיבל את דבריו של י.מ ביחס לעצם העובדה שראה את ה.צ מכין מטעני חבלה בביתו, וכך בהתייחס לדבריו שהיה עד להתרחשות מסוימת בעניין זה. עם זאת נקבע, כי דבריו ביחס ל"שתי האפיזודות" שתיאר אינם מתיישבים עם עדויות אחרות. י.מ אישר מפורשות כי הקשר שעשה בין הרכבת המטענים שראה בביתו של ה.צ לבין הפיצוצים שעליהם שמע בדיעבד, הוא פרי השערותיו. לפיכך, נקבע, כי התיאורים שהעיד עליהם, אף אם כללו פרטים נכונים שחווה וראה במו עיניו, יצרו תמונה לא מדויקת וערבוב בין אירועים שונים, בסדר כרונולוגי שאינו נכון, ושלא התיישב עם עדויותיהם של בומבי ו-ה.צ, שנטלו חלק פעיל וישיר באירוע.
85. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על גרסתו של עד המדינה י.א בהתאם להודעותיו במשטרה. הודגש כי השימוש הראייתי שניתן היה לעשות באמרותיו היה מוגבל ומצומצם, לאור העובדה שלא העיד בפני בית המשפט, בשל ויתור המאשימה על העדתו.
בהודעתו ת/2273 סיפר כי ידע על האירוע שתוכנן ביהודה הלוי, עוד לפני התרחשותו, זאת לאור דברים ששמע מאברג'יל במהלך הפגישות בבריסל. לדבריו, בעת שישב במלון עם אברג'יל, רוחן בומבי ואנשים נוספים, אברג'יל ניסה לגייס כספים מהנוכחים. עוד סיפר כי הוא מצידו סירב לשלם משום שלא שיתפו אותו ב"עסקה הגדולה" (מושא האישום השני), ואברג'יל השיב לו שהוא יכול לצאת מהתמונה. באותו מעמד, סיפר האחרון על מקום מסוים שרוזנשטיין נוהג לבקר בו ושם הם עתידים לבצע את החיסול. בדיעבד הבין כי זה המקום בו הונח מטען החבלה. לדבריו, באותם מפגשים, אברג'יל ובומבי יצרו את תכנית הפעולה וקבעו מי מהאנשים יבצע אותה.
בהודעתו ת/2282א סיפר י.א כי במהלך התקופה שישבו בתצפית, בטרם הפיצוץ, הוא שמע כי וזאנה פיספס את רוזנשטיין ולא לחץ בזמן על השלט, אך לא זכר מי סיפר לו על כך. בית המשפט קבע בהקשר זה כי ניכר ש-י.א משער השערות ואינו יודע דברים לאשורם. מכל מקום נקבע, שאף לפי גרסתו, התצפיות והשלב הביצועי של התכנית היו לאחר המפגש בבריסל ולא לפניו.
בהודעתו ת/2307, מששב ותיאר על אודות האנשים שהשתתפו בפגישה בבלגיה, סיפר י.א כי מטרתה הייתה לגייס כספים לפרויקט יהודה הלוי, ודובר על מימון הפיצוץ. לדבריו, כל אחד היה צריך לשים מאה אלף דולר, ורוחן וטולי הסכימו לכך. בומבי לא היה צריך לשים כסף כי היה "חייל" של אברג'יל. לשאלת החוקר, י.א מסר כי דיברו בפגישה גם על הכנת מטען חבלה, ואף דיברו על כך ש"יהיו המון נפגעים, לרבות המאבטחים של רוזנשטיין" (עמ' 336 להכרעת הדין).
ראיות סיוע
86. בית המשפט עמד על שיחה מיום 24.7.2003 בין אברג'יל לבן סימון, התומכת בטענת בומבי על אודות העברת ההובלה של המלחמה ברוזנשטיין מידי בן סימון לידיו (שיחה אשר כונתה "שיחת העברת המקל"). כעולה מהשיחה, אברג'יל ביקש מבן סימון שלא להפריע לבומבי ולאנשיו להמשיך במשימה, כחלק מהאינטרס להמשיך בתכנית העבריינית (מוצג ת/1710). נקבע כי שיחה זו שימשה סיוע לדברי בומבי ו-ה.צ לכך שאברג'יל הוא שעמד מאחורי תכנית יהודה הלוי.
87. שיחה נוספת שהובאה כסיוע לעדותו של בומבי, וכונתה במהלך המשפט "שיחת השלד", מיום 18.10.2003, התקיימה בין אברג'יל לבין סוסן, והתנהלה במילות קוד. במהלכה סוסן ביקש מאברג'יל לערב את ה.צ שיפעיל את השפעתו על בן חסותו י.מ, שסוסן היה מוטרד מהתנהלותו בעניין "עסקת הבלדרית" (מושא האישום השישי). אברג'יל מצידו בירר מול סוסן האם יש התקדמות בעניין "השלד" (המטען) ש-ה.צ היה אמור להכין עבור הארגון, והופתע לגלות כי המטען טרם הונח ואין התקדמות בנושא (מוצג ת/1214). לגישת המאשימה, בעקבות זאת, כינס את מפגש הפסגה בבריסל ביום 17.11.2003, במטרה לקדם את העניין ולגייס כסף למבצע.
הודגש שאף י.מ נשאל והעיד ביחס לשיחה זו, באומרו שאברג'יל וסוסן דיברו על אודות עסקת "הבלדרית", שבה הוא עצמו היה מעורב יחד עם בן סימון וסוסן.
88. בית המשפט המחוזי דחה את קו ההגנה של הסנגורים, אשר טענו שהמטען ביהודה הלוי הונח עוד לפני הפגישות בבריסל, בניגוד לעדותו המפורשת של בומבי בעניין זה. נקבע כי תזת ההגנה, בייחוד מטעם המערער רוחן, נועדה להרחיק את רוחן מהתכנית העבריינית, שעליה דובר באותם מפגשים בבלגיה. בנוסף נקבע, כי תזה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ועם לוח הזמנים הכללי שעליו העידו ארבעה עדי מדינה. מכל מקום, נקבע כי ההגנה לא הפריכה את הטענה העקרונית ביחס למהותם של המפגשים בבריסל, וביחס לתוכן השיחות והסיכומים שהושגו שם. בהקשר זה, התקבלו דברי שני עדי המדינה בומבי וטולי (שנתמכו גם בדברי י.א) שלפיהם במסגרת מפגשים אלה דובר על התוכנית לחיסול רוזנשטיין ועל הצורך במימון המבצע.
89. באותו עניין עוד נקבע, כי עדויותיהם של עדי המדינה בומבי ו-ה.צ ביחס לנסיבות הפנייה אל האחרון, לצורך הכנת המטען, וכן והחלפתו – תואמות ומשלימות זו את זו. הודגש כי שני עדים אלה היוו את הציר שסביבו התנהל המבצע: בומבי היה המוציא לפועל והממונה על ביצוע תכנית ההתנקשות, ו-ה.צ היה מי שהכין במו ידיו את מטען החבלה. עדים אלו סיפקו מידע עובדתי מכלי ראשון ביחס לאירוע, ודבריהם התבססו על ידע אישי של מי שהיו במוקד העניין והעשייה העבריינית.
נוסף על כך נקבע, כי כל אחד מהעדים זכה לחיזוק ולתמיכה גם בראיות חיצוניות: אופן הכנת המטען בידי ה.צ, תאם את הממצאים בזירה, ואף תאם לממצאי הזירה באירוע פלומר, מושא האישום השלישי; והאופן בו הופעל מכשיר השלט-רחוק, שאותו ידע לתאר בומבי, בהתאם לתדרוכו של ה.צ, עלה בקנה אחד עם עדותו של יורם קניג, בעלי חברת KP. לפיכך נקבע, כי העובדות שניתן להסיק מעדויותיהם הן עובדות אמת.
90. בנוסף, הודגש כי דבריו של ה.צ. בעדותו על אופן הרכבת המטען, ועל כך שבאירוע יהודה לוי הניח יותר לבנות חבלה מאשר במטען ששימש בכיכר פלומר – מצאו תימוכין בחוות הדעת של ערן סולומון (מוצג ת/1516). תימוכין לדבריו של ה.צ. כי הניח את המטען המורכב בתוך קופסת קרטון, מצא בית המשפט בעדותו של א.צ ובדברי י.מ.
מאידך גיסא, בומבי העיד כי המטען הועבר באמצעות תיק, כאשר נקבע כי דבריו זכו לתימוכין בחוות דעת המומחה וסרמן, שלפיה בזירה נמצאו שרידי פלסטיק המעידים על כך שהמטען היה מונח בתוך תיק. השוני בין ה.צ שדיבר על "קופסת קרטון" לבין בומבי שהזכיר "תיק", זכה לחקירות נגדיות ארוכות, ולבסוף נקבע כי מדובר בשאלה צדדית, שאין בה כדי להעיד על המטען עצמו, או על אמינות עדי המדינה.
91. אשר למסמרים שהוכנסו למטען, נקבע כי בהתאם לממצאים בזירה, אין מחלוקת כי הוכנסו למטען מסמרי מתכת (מוצג ת/163), אך לא הונחה בפני בית המשפט המחוזי תשתית ראייתית לקבוע מי אחראי להוספת המסמרים שנמצאו בזירה. עם זאת, נקבע כי אין לכך נפקות בענייננו, משלא הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי בין עצם גרימת המוות של שלושת הקורבנות לבין המסמרים שהוספו למטען, בבחינת שמותם נגרם אך ורק בגלל אותם מסמרים. נמצא כי מטען החבלה, עם המסמרים או בלעדיהם, היה בעל פוטנציאל קטלני משמעותי כשלעצמו, כפי שהובא בחוות הדעת של המומחה וסרמן, אשר לא נסתרה.
הדיון באשמתו של אברג'יל
92. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהתאם לגרסתו הכללית של אברג'יל, לא היה לו כל סכסוך עם רוזנשטיין ולא הייתה לו כל סיבה לרצות להתנקש בחייו. אברג'יל כפר כפירה כללית גם בהתייחס לאישום זה. עם זאת, אישר כי אין מחלוקת ביחס לעצם קרות הפיצוץ ברח' יהודה הלוי.
בחקירתו הראשית, אברג'יל טען כי את הפגישה בבריסל יזם טולי, אשר התקשר אליו וביקש להגיע אליו (מוצג נ/15). ואולם, נקבע שאף שמהשיחה ביניהם עלה שאכן טולי היה מעוניין להגיע לבריסל ולשוחח עם אברג'יל בנושא אחר, רצונו השתלב עם האינטרס של האחרון לדון בחיסולו של רוזנשטיין. נקבע כי אברג'יל ניצל את הגעת טולי ורוחן, כמו גם את נוכחותו של י.א בבריסל, כדי לזמן אליו גם את בומבי וכדי לקדם באותה הזדמנות את עניין רוזנשטיין. ואכן טולי רכש כרטיסי טיסה עבור שלושתם והם הגיעו לבריסל באותה טיסה.
בנוסף נקבע, כי הדברים התיישבו גם עם רצונו של אברג'יל להזמין את ה.צ לאותו מפגש רב נוכחים בבלגיה, כפי שהשתקף בשיחתו עם מריקו (מוצג ת/1812). לטענת אברג'יל, כוונתו הייתה לנסוע עם ה.צ לחברו של האחרון בקולומביה כדי לבחון השתקעות שם. בית המשפט המחוזי שלל הסבר זה מכמה טעמים. ראשית, נקבע כי תירוץ דומה היה לאברג'יל ביחס לנסיבות פגישתו עם ה.צ לפני האירוע בכיכר פלומר, ו-ה.צ שלל את הדברים. שנית, אברג'יל התעתד לנסוע לתאילנד מיד לאחר המפגשים בבריסל, ואף האיץ ברוחן להגיע לבריסל מהר ככל האפשר מאחר שרצה לעזוב לתאילנד (מוצג ת/1880יא). נקבע כי אין חולק שזמן קצר לאחר הפגישות בבריסל, עוד לפני שהתרחש הפיצוץ ביהודה הלוי, אברג'יל טס לתאילנד.
אשר לסיבת זימונו של בומבי לבריסל, טען אברג'יל כי הלה זומן להגיע בשל חוב כספי בסכום של 150,000 דולר, שמקורו במכירת בתי הקזינו שלו לבומבי. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בגרסה תמוהה, שלא הונחה תשתית ראייתית התומכת בה. בנוסף, בומבי שלל שרכש בתי קזינו מאברג'יל, וכלל לא נשאל בחקירה נגדית ביחס לאפשרות שהגיע לפגישה בבריסל ביחס לחוב הנטען.
93. ביחס ל"שיחת השלד" בינו לבין סוסן, אברג'יל טען בחקירתו הנגדית, כי אינו מוכן להתייחס ל"עסקת הבלדרית", סירב להשיב על כל עניין ביחס ל-י.מ ולעסקאות עמו, וכן לשאלה מהו "השלד" השיב שאינו זוכר. כאשר התביעה הקשתה שוב ושוב, העלה אפשרות חדשה לפיה הכוונה במילה "שלד" היא לבית שציון בנה עבור אשתו. בית המשפט עמד על כך, שאף סוסן טען, מתוך רצון שלא לסתור את קו ההגנה שהעלה אברג'יל, שכנראה הכוונה בשיחה הייתה לבית של ציון, אך טען שמדובר היה ב"שיח חרשים" שבו אברג'יל דיבר במילת קוד על אודות עניין שלא הצליח להבין.
הובהר כי בשיחה זו, אברג'יל ניסה להסביר לסוסן מדוע אין זה העיתוי המתאים לשוחח עם ה.צ נגד בן חסותו י.מ בקשר ל"עסקת הבלדרית". אברג'יל סבר שעימות עם ה.צ. באותה עת, וביתר שאת לאחר שהבין מסוסן ש-ה.צ טרם הכין את המטען – אינו דבר רצוי. הארגון היה זקוק ל-ה.צ כאשר על הפרק עמדה סוגיית הנחת המטען עבור אירוע יהודה הלוי. נקבע כי המערערים אברג'יל וסוסן לא הציגו פרשנות הגיונית וסבירה אחרת לשיחה זו.
94. לפיכך, נקבע כי גרסתו של אברג'יל היא גרסה כבושה ומשקלה נמוך. הודגש כי עדותו הייתה מתחמקת, הוא נמנע מלהשיב לשאלות, ובחר את הנושאים שאליהם התייחס. לא זו בלבד ששתק בחקירותיו במשטרה, ולא מסר תגובה לכתב האישום, הגרסה שמסר נוצרה לקראת העדות, לאחר שמסכת הראיות נפרשה בפניו, ומתוך ניסיון לתת לראיות פרשנות בלתי מפלילה.
בהכרעת הדין נקבע כי עדי המדינה שהעידו במשפט (בומבי, ה.צ וטולי) קשרו באופן ישיר וברור את אברג'יל לאירוע כמי שיזם אותו, תכנן אותו והיה מודע ומעורב בכל פרטיו. בית המשפט קבע כי עדויותיהם סייעו זו לזו בעניין זה.
אשר לקיומו של סכסוך בין אברג'יל והארגון שבראשותו לבין רוזנשטיין נקבע כי הדבר הוכח הן במסגרת האישום הראשון והן במסגרת האישום השלישי, והוא מצא ביטוי במעורבות אברג'יל ואנשי הארגון הקרובים לו, בניסיונות הקודמים לחסל את רוזנשטיין, כפי שכבר תואר.
95. אשר על כן, נקבעה אחריותו של אברג'יל כמבצע בצוותא ומעשיו באישום זה נקבעו כמבססים נגדו את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כפי שיפורט להלן:
עבירת הרצח – נקבע כי הוכחו יסודות העבירה של רצח בכוונה תחילה, בהקשר לתכנית חיסולו של רוזנשטיין, ותכנונה. הבעת רצונו של אברג'יל בתוצאה הקטלנית הובעה פעמים רבות באופן ברור וגלוי, בהתאם לדברי עדי המדינה. משהמטרה לרצוח את רוזנשטיין הוחטאה, נקבע כי יש בסיס להרשעתו ברציחתם של שלושת הקורבנות שמצאו את מותם תחתיו, מכוח דוקטרינת "הכוונה המועברת" כאמור.
חבלה בכוונה מחמירה – הרשעה בעבירה זו ביחס למאבטחיו של רוזנשטיין (רמי גרוסמן ועופר ורסנו), אשר נפצעו באירוע. נקבע כי ניתן היה לצפות ברמת הסתברות גבוהה, השקולה לכוונה, את האפשרות לגרימת חבלה חמורה למאבטחים, אשר על פי הידוע למבצעים, ליוו את רוזנשטיין והיו צמודים לו באופן קבוע.
גרם חבלה חמורה – הרשעה בעבירה זו ביחס לעובר אורח במקום, אברהם אבן.
פציעה שלא כדין ו-גרם חבלה של ממש – הרשעה בעבירות אלה ביחס לנפגעים השונים שנמנו בכתב האישום המתוקן.
96. לסיכום, בהתאם למעשים המתוארים באישום הרביעי, אברג'יל הורשע בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של רוחן
97. רוחן הכחיש כל קשר לניסיונות החיסול של רוזנשטיין, ובפרט את מעורבותו באירוע יהודה הלוי. לדבריו, כל שהיה ידוע לו על האירוע ועל אודות החשד שהופנה כלפי מעורבותו של אברג'יל היה מהתקשורת. רוחן אישר במהלך עדותו את נסיעתו לבלגיה בין התאריכים 17.11.2003 ועד 20.11.2003, ולדבריו, אברג'יל הזמין אותו לבריסל כדי לבלות ולהשתמש בסמים (מוצג נ/68 – שיחה בה נשמע אברג'יל שואל אותו אם הוא רוצה "חגיגה", עמ' 368 להכרעת הדין).
משנשאל בחקירתו הנגדית, מדוע בעימות במשטרה הכחיש את האפשרות שנסע לבריסל, אם מדובר בנסיעה תמימה שכיום הוא מודה בה, השיב שלא זכר זאת, וכשנשאל מדוע הכחיש ולא אמר שאינו זוכר, לא סיפק תשובה.
אשר לטולי, רוחן אישר שהגיע עמו לבלגיה, וזאת כדי לשוחח עם אברג'יל בעניין שאינו ידוע לו. בנוסף, שלל את האפשרות שהיה בדירתו של אוזיפה באותה נסיעה לבריסל. כשעומת בחקירתו הנגדית, עם העובדה שבתגובה לדברי בומבי במהלך העימות (מוצג ת/300ב), לא אמר שלא נכח מעולם בביתו של אוזיפה – התחמק ונמנע מלתת תשובה ישירה. בנוסף, שלל את הטענה שאברג'יל דיבר על מתן כספים למלחמה ברוזנשטיין, שלל שטולי סיפר לו שהעביר כספים לבומבי, וטען כי טולי פעל על דעת עצמו.
בית המשפט המחוזי עמד על כך שרוחן אישר שגרסתו בבית המשפט נמסרה בחלקה על בסיס זכרונו ובחלקה בהסתמך על חומרי החקירה שאליהם נחשף. לדבריו, חוקרי המשטרה ביקשו "לתפור לו תיק", וגייסו את בומבי לשם כך, שעה שלמעשה מעולם לא ביצע עמו פשעים, וגם לא ידע על מה נסובו שיחותיו עם אברג'יל. יחד עם זאת, רוחן אישר כי אברג'יל ביקש ממנו בשיחת טלפון להגיע לבריסל ולהביא עמו את בומבי. בחקירתו הנגדית, משהופנה לשיחות שהתקיימו בינו לבין בומבי, בתאריכים הסמוכים לאירוע יהודה הלוי (מוצגים ת/1577ב, ת/1575א ו-ת/1546א), השיב כי אינו זוכר את השיחות ולא היה לו כל קשר עם בומבי.
אשר ל-ה.צ, טען כי אינו מכיר אותו ולא ידע כי הלה היה אחראי לבניית המטענים באירועים ביהודה הלוי ובכיכר פלומר, לא היה מעולם בביתו ולא ידע היכן הוא גר.
98. כן פורט על אודות עדי ההגנה שזומנו מטעמו של רוחן בהקשר לאישום זה. הראשון, יהודה מטטוב (להלן: מטטוב), שהתגורר בבלגיה בתקופה הרלוונטית, והעיד כדי לתמוך בדבריו של רוחן לפיהם בפגישה במלון בבריסל, שבה נכח לדבריו, לא דובר על העברת כספים או על חיסולו של רוזנשטיין. העד השני היה אכא, חבר הארגון, ומי שעל פי הראיות נכח בפגישות בבלגיה. ואולם, אף שהגיע לבית המשפט בשני מועדי הוכחות שונים, רוחן נמנע מלהעלותו לעדות, ללא מתן הסבר. נקבע כי הימנעות רוחן מלהעידו עומדת לו לרועץ ומחזקת את ראיות התביעה נגדו.
99. בית המשפט המחוזי התרשם שלא ניתן לתת אמון בגרסתו של רוחן, או לבסס ממצא עובדתי כלשהו על דבריו. נקבע כי אין לקבל את גרסתו המיתממת לפיה לא ידע דבר על אודות האירוע, או על פעילותו של טולי, ועל הסיבה להגעתו לבריסל, כאשר דובר באחד מאנשיו הקרובים, אשר היו כפופים לו. כמו כן נקבע כי אין לקבל את גרסתו שלא ידע לשם מה הוזמן בומבי לבריסל, למרות שהוא זה שהתבקש על-ידי אברג'יל להביאו. נקבע כי תשובותיו לא התיישבו עם חומר הראיות ועם ההיגיון הסביר.
כמו כן, נדחתה גרסתו לפיה הגיע לבלגיה רק כדי לבלות, מאחר שדבריו לא תאמו את השיחה שקיים עם אברג'יל (מוצג נ/68).
בנוסף, נדחתה גרסתו, לפיה כפר כאמור בקיומה של פגישה בדירתו של אוזיפה, וגייס לטובתו את גרסת עד המדינה י.א. נקבע ש-י.א תיאר בחקירותיו מפגש אחד בלבד שהתקיים בבית הקפה במלון בבריסל, במהלכו אברג'יל שוחח ביחידת עם בומבי, אך תיאר כי לאחר מכן ניגש לשולחן שבו ישב עם רוחן וטולי ודרש מהם כספים לצורך תכנית חיסול רוזנשטיין.
אשר לעדות מטטוב, בית המשפט ציין שאיש משלושת עדי המדינה שנכחו במפגש במלון בבריסל (בומבי, טולי ו-י.א) לא הזכיר את נוכחותו, לא בחקירות במשטרה ולא בעדות בבית המשפט. בנוסף, הודגש כי בומבי וטולי לא נשאלו על כך במהלך עדותם ולא הוטחה בפניהם האפשרות שמטטוב נכח באותו מפגש. כן הובהר, שגם אברג'יל לא אמר דבר בעדותו על נוכחות מטטוב במפגש במלון, וכשנשאל על כך באופן ספציפי, אמר שאינו זוכר. אשר לתוכן העדות, נקבע שהותירה רושם של עדות מגמתית ומוגזמת, במטרה לסייע לרוחן ולעמדת ההגנה.
100. בית המשפט קבע כי עדויותיהם של בומבי ושל טולי נמצאו מהימנות, ולא נמצאה סיבה מדוע יפלילו שניהם את רוחן בכזב. נקבע כי כל אחד מעדי המדינה משמש ראיית סיוע לעדותו של האחר, ודבריהם מצטרפים לראיות האחרות שפורטו. סיוע נוסף לדבריהם מצא בית המשפט בשקריו של רוחן, כמו גם בגרסתו הבלתי משכנעת שלא היה בה מענה לראיות נגדו.
101. עוד הודגש כי רוחן, כמנהל בארגון, היה בסוד התכנית העבריינית הכוללת להתנקש בחיי רוזנשטיין, שתחילתה בשנת 2002. רוחן נתן את תמיכתו למאבק שהכריז אברג'יל נגד רוזנשטיין, וביטא את רצונו שהאחרון יחוסל: הוא הוזמן והגיע לבלגיה, השתתף בפגישות שבהן דובר על חיסולו, נטל חלק פעיל בשיחות, ואף הסכים להשתתף במימון המבצע, כפי שגם עשה באמצעות טולי.
עם זאת, נקבע כי אין די באלה כדי לבסס נגדו שותפות או מעורבות ברצח ביהודה הלוי. הובהר כי בדומה לאברג'יל, רוחן לא השתתף פיזית בביצוע המעשה, אך בניגוד לאברג'יל, שתכנן את המבצע בשיתוף עם בומבי, היה מודע לזהותם של המבצעים, והיה מעורב בפרטי הפרטים של הביצוע – אין הוכחה דומה ביחס לרוחן. בשל כך, בית המשפט הביע התלבטות בהכרעת הדין, האם מעורבותו המתוארת של רוחן מבססת נגדו ביצוע בצוותא או שהתנהלותו הייתה ברמה של מסייע בלבד.
בהקשר זה נקבע כי למעט השתתפותו של רוחן בפגישות בבריסל, והעברת כספים למימון המבצע, אין הוכחה לכך שהיה בסוד פרטי המבצע הספציפי ביהודה הלוי, ושהייתה לו השפעה כלשהי על אופן ביצועו.
לפיכך, בנסיבות אלה יש לראות ברוחן כמסייע לעבירות שיוחסו לו. הודגש שהעברת כסף לצורך מימון התכנית מהווה פעולת סיוע במישור העובדתי, ובנוסף התגבשה אצל רוחן גם הכוונה הפלילית הדרושה לסיוע, מודעתו לכוונה לבצע את העבירה, וכן מודעתו לכך שמעשיו מסייעים לביצועה.
102. אשר על כן, רוחן הורשע בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין; וכן קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של סבח
103. סבח הכחיש כל מעורבות באירוע יהודה הלוי, וכפר בכך שהעביר מטען חבלה לז'וז'ו בביתו של ה.צ, או שהעביר קופסת קרטון כלשהי. סבח אישר כי נהג לשבת בביתו של ה.צ, ובכלל זה נכח בסלון ובחצר ביתו, אך לדבריו אף אחד לא שיתף אותו באירועים שהיו. בהתמודדותו עם המיוחס לו, טען בעלמא כי עדי המדינה שיקרו בעדויותיהם.
בית המשפט המחוזי עמד על מהימנות עדותם של ה.צ ושל בומבי, כשסיפרו באופן דומה על אודות חלקם באירוע יהודה הלוי והשתלשלות העניינים ביחס לסבח. נקבע כי עדויותיהם תאמו זו לזו ואף לממצאים האובייקטיבים. הודגש כי מדברי ה.צ. עלה בצורה חד משמעית כי סבח נכח בשתי הפעמים שבהן ה.צ טיפל במטען – בפעם הראשונה בעת הכנתו, ובפעם השנייה בעת תיקונו. סבח היה מעורב בתור מי שהעביר את המטען מחזקתו של ה.צ אל הגורם שהגיע לקבלו, או כמי שנכח בביתו של ה.צ למען שמירת בטחונו. נקבע כי נוכחותו במקום לא הייתה מקרית, אלא יזומה ומכוונת.
על אודות מעורבותו האמורה של סבח העידו הן ה.צ והן י.מ וקשירתו לאירועים ולדמויות הפועלות השתלבה היטב במארג הראיות. כן הודגש, כי אף אם י.מ, אשר תיאר "שתי אפיזודות" שראה ביחס להכנת מטענים על-ידי ה.צ, ערבב בין שני האירועים, נוכחותו של סבח במקום נותרה כנתון מוצק, ביחס ל"שתי האפיזודות". נקבע כי דברים אלה מהווים סיוע לעדותו של ה.צ בעניין זה.
סיוע נוסף לדבריהם של שני עדי המדינה, מצא בית המשפט בעצם מעורבותו של סבח באישום השלישי, כחלק מהתכנית הכוללת להתנקש ברוזנשטיין. נקבע כי מדובר בעבירות מאותו סוג שבוצעו לשם אותה מטרה, ובאותה שיטה על ידי הארגון.
זאת ועוד, בית המשפט מצא בשקריו של סבח, בהכחשתו את הקשר עם חברי הארגון והצוות המבצע, כראיות לחובתו. נקבע כי מדובר בשקרים מהותיים, שהעידו על מודעתו למעשים ולאנשים הקשורים לאירוע, ועל ניסיונו להרחיק עצמו מהם.
ביחס לאברג'יל, טען בחקירתו במשטרה כי אינו מכיר אותו (מוצג ת/430ב). נקבע כי עניין זה התברר כלא נכון מעצם עדותו של אברג'יל, אשר העיד כי הכיר את סבח באמצעות מריקו. צוין כי למשמע עדותו של אברג'יל, חזר בו סבח מהכחשתו את היכרותו עמו.
בדומה לכך, נקבע כי סבח הכחיש בחקירותיו את היכרותו עם בוהדנה, שהיה אחד מאנשי החוליה המבצעת. בחקירתו הראשית טען כי הכירו רק מביקורי בומבי בצ'יינג' בעת שבוהדנה התלווה אליו. ואולם, נקבע כי על פי הראיות התקיימו כעשר שיחות טלפון בין סבח לבין בוהדנה, שהראשון לא הצליח לתת להן הסבר ברור.
כמו כן, סבח הכחיש במשטרה את היכרותו עם ז'וז'ו, כאשר בעדותו בבית המשפט טען כי לא הכירו בשמו יוסף לוי ולכן לא חיבר ביניהם. לדבריו ראה אותו רק כאשר התלווה לבומבי בצ'יינג', וגם במקרה זה לא ידע להסביר את שיחות הטלפון הרבות בינו ובין ז'וז'ו (מוצג ת/1563א).
בית המשפט המחוזי התייחס להכחשת היכרותו עם דמויות בארגון, לרבות אלו שנטלו חלק באירוע יהודה הלוי, כמלמדת על כך שלסבח היה מה להסתיר, וראה בכך סיוע לעדויות עדי המדינה נגדו.
104. עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס לדברי בומבי, ולפיהם סבח לא נכלל בצוות המבצע של אירוע הרצח. מדברי ה.צ ו-י.מ עולה שסבח היה בסוד העניין, וידע את טיב התכנית שעל סדר היום. ואולם, בנסיבות שתוארו, ולנוכח הריחוק שהיה בין סבח לבין בומבי, והמרחק שלו ממוקד הפעילות של מבצע החיסול גופו, נקבע שמעשיו אינם עולים כדי "ביצוע בצוותא".
אשר על כן, נקבעה אחריותו של סבח כמסייע לעבירות שיוחסו לו. הוכח שסבח היה מודע לטיבם המסייע של מעשיו, שבוצעו מתוך רצון לסייע. בית המשפט הרשיע אותו בביצוע עבירה של סיוע לרצח בהתייחס לשלושת הקורבנות שמצאו את מותם באירוע, והרשיע אותו בסיוע לעבירות הנוספות, שהן תוצאה מהפגיעות שנגרמו לאנשים הנוספים באירוע.
105. לפיכך, סבח הורשע בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; וסיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון בעניינו של עמוס – וזיכויו
106. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי אין די בראיות שהובאו כדי להרשיע את עמוס בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וכתוצאה מכך זיכה אותו מהאישום הנוכחי.
נקבע כי אין חולק שהראיות שהובאו ואשר קשרו אותו לאירוע מושא אישום זה, התבססו אך ורק על עדות י.מ. הודגש בהקשר זה שבעת ש-י.מ העיד על מעורבותו של עמוס, הוא לא שיקר במתכוון מתוך רצון להפלילו לשווא. עם זאת הודגש כי עדותו לקתה באי דיוקים ולכן האפשרות לקבוע ממצאי עובדה בהסתמך על דבריו בלבד היא בעייתית. בנוסף נקבע, כי עד המדינה ה.צ, אשר ידיעותיו בנושא הם מכלי ראשון ואף היה מודע לחלקו של עמוס באישום השלישי, עמד על כך שאין לאחרון קשר לאירוע ביהודה הלוי.
זאת ועוד, נקבע כי אף אם דבריו של י.מ היו מתקבלים במלואם, אין ראיה שמוכיחה שעמוס שיתף פעולה עם סבח במשימה שהוטלה עליו ביחס להעברת המטען, מתוך מודעות ומחשבה פלילית. נקבע כי מדברי י.מ ניתן ללמוד רק על כך שעמוס התלווה לסבח לביתו של ה.צ, ישב שם והמתין עמו, ואחר כך עזב את המקום כאשר סבח הלך לדרכו. לפיכך נקבע, כי אין בדבריו כדי ללמד על כך שעמוס נמנה עם המבצעים של מעשה הרצח, ואף לא על כך שסייע בביצועו. משכך, בית המשפט קבע שלא הוכחה אשמתו של עמוס מעבר לספק סביר והורה על זיכויו מאישום זה.
הדיון באשמתו של בוהדנה
107. בוהדנה כפר במיוחס לו באישום זה, וטען שבומבי העליל עליו בשל סכסוך כספי שהתגלע ביניהם, ובמטרה לחפות על סמיקו אחיינו.
בחקירתו הראשית, התייחס להיכרותו עם דמויות בארגון – הוא העיד כי פגש באברג'יל לראשונה בשנת 2004 בתאילנד, בעת שחגג שם את מסיבת הרווקים שלו. אשר לעדי המדינה ה.צ, א.צ ו-י.מ טען כי אינו מכיר אותם ושלל אפשרות שנכח בבית ה.צ.
ביחס לבומבי, טען כי הכיר אותו בין השנים 2002-2000, דרך אחיינו של בומבי, סמיקו, והיו תקופות שהם בילו רבות יחד. לדבריו, בומבי לא עירב אותו מעולם בעניינים פליליים ולא סייע לו בכספים. לטענתו, גרסתו המפלילה של בומבי נועדה להסיר את האשמה מאחיינו סמיקו, ומקורה גם בסכסוך כספי שהתגלע ביניהם בשנת 2009, לאחר שהלווה לבומבי 50,000 ש"ח לצורך קניית רכב לאשתו. לגרסתו, כספים אלו לא הושבו לו מעולם, וזאת למרות שנקלע לקשיים כלכליים בעקבות החוב. בחקירה הנגדית, בוהדנה העלה לראשונה חוב כספי נוסף בסכום של 20,000 ש"ח, שחב לו בומבי לטענתו בגין הלוואה קודמת.
בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה בומבי הפליל לשווא את בוהדנה. בהתייחס לסמיקו הודגש כי לא הובאה כל ראיה פוזיטיבית שקשרה אותו לאירוע. נקבע כי למעט העובדה שבומבי השתמש ברכבו של סמיקו, כפי שסיפר מיוזמתו, אין כל הוכחה ראייתית למעורבותו. זאת ועוד, צוין כי הטענה לפיה בומבי טפל האשמות שווא על בוהדנה אינה מתיישבת עם העובדה שבומבי אף הפליל את ז'וז'ו, אדם שאין חולק שהיה מאוד יקר לליבו.
לעניין הטענה לקיומו של סכסוך בין בוהדנה לבין בומבי, נקבע כי מדובר בגרסה מתפתחת ולא עקבית, שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של בומבי, ולא עלתה מצד בוהדנה בחקירה במשטרה, לא בעימות עם בומבי ולא במענה לכתב האישום. בנוסף צוין, שאף אחד מהמעורבים האחרים לא נחקר בבית המשפט על-ידי בא-כוחו של בוהדנה ביחס לקיומו של הסכסוך הנטען. לבסוף נקבע כי קיומו של סכסוך לא הוכח ועדות בוהדנה, שנולדה על מנת לבסס מניע מצד בומבי להפלילו לשווא, לא הייתה משכנעת. בנוסף הודגש כי חקירתו הנגדית של בוהדנה התאפיינה במתן תשובות מתריסות מבלי שהתמודד לגופו של עניין, ונקבע שהאופן בו העיד לא עורר אמון.
בהתייחס ליום ביצוע העבירה, בוהדנה מסר כי בומבי אסף אותו מביתו במכונית ה"גולף" השחורה של סמיקו, וכשהיו יחד שמעו על אודות הפיצוץ בחדשות. בוהדנה לא זכר להיכן נסע עם בומבי, אך שלל כי באותו יום היו ביחד בראשון-לציון. בית המשפט המחוזי תהה ביחס להתעקשות בוהדנה להתרחק מנוכחותו עם בומבי בראשון-לציון, וקבע כי אין תכלית ראייתית אמיתית לפרט זה, למעט רצונו לחלוק על דברי בומבי ולנסות למצוא בהם סתירות.
על רקע טענות ההגנה, אשר התמקדו בשלילת מהימנות בומבי, בית המשפט המחוזי קבע, כי אף שבומבי היה עבריין והודה בביצוע מעשי רצח קשים, עדותו כשלעצמה הרשימה "בכנותה ובעוצמתה" (עמ' 410 להכרעת הדין). בנוסף הודגש, כי אין הוכחה לכך שבומבי הפליל אחרים בכזב, וגרסתו זכתה לתימוכין בעדויות עדי מדינה אחרים ובראיות חיצוניות.
בהכרעת הדין נקבע, כי ביחס למעורבותו של בוהדנה, עדותו של בומבי היא עדות יחידה. בית המשפט נימק את הסתמכותו עליה, בכך שלאיש מעדי המדינה האחרים לא הייתה סיבה לדעת עליו ועל חלקו באירוע, זאת מאחר שבוהדנה לא היה "איש ארגון" עובר לאירוע יהודה הלוי, לדבריו של בומבי. בנוסף, בית המשפט הדגיש את המידור שהיה נהוג בארגון, ובמיוחד ביחס לזהות האנשים שעמדו בלב הביצוע של כל מבצע פלילי. צוין, כי האנשים היחידים שיכלו לדעת על אודות מעורבות בוהדנה הם אלה שהשתייכו לחוליה המבצעת, אשר פרט לבומבי ווזאנה, היו נאשמים בערכאה הדיונית, שכפרו במיוחס להם, ואיש מהם לא נחקר מטעם בא-כוחו של בוהדנה.
אשר לטלפון הנייד של בוהדנה, שאוכן ביום האירוע במושב עמינדב, הלה לא ידע להסביר לשם מה נסע לשם, ואמר שאולי ביצע שם התפרצות. משעומת עם העובדה שמכשיר הטלפון שלו היה מושבת למשך 10 ימים לאחר האירוע, השיב כי אולי זרק אותו במקום ההתפרצות, אך לא היה בפיו מענה לשאלה כיצד הטלפון חזר לשימוש כעבור 10 ימים, ובית המשפט התרשם שתשובותיו הנפתלות אינן מלמדות על אמינותו.
עוד הוזכרו דברי בומבי בהקשר זה, כי כל אנשי החוליה המבצעת באירוע היו מצוידים בטלפונים מבצעיים, ומכאן בית המשפט הסיק שמעצם העובדה שהטלפון הקבוע של בוהדנה אוכן ביום האירוע בעמינדב, אין כדי ללמד על מקום הימצאו של בוהדנה עצמו, מאחר שהיה מצויד בעצמו בטלפון מבצעי. בוהדנה מצידו לא זכר לומר היכן היה באותו יום ולא הציב גרסה אחרת מול דברי בומבי.
ראיות סיוע
108. בית המשפט המחוזי מצא ראיות סיוע רבות לעדות בומבי, וביניהן העימות שנערך בינו לבין בוהדנה במשטרה; שקרי בוהדנה בחקירותיו; מודעותו לפעילותו הפלילית של בומבי; נסיעתו לתאילנד לאחר האירוע; וכן ניתוקו הטלפוני מיד לאחר קרות האירוע. להלן יפורטו בקצרה ראיות הסיוע שהובאו בהכרעת הדין.
העימות עם בומבי (מוצג ת/460ד) – נקבע כי אמירותיו של בוהדנה במהלך העימות עם בומבי סיבכו אותו במעורבות באירוע, ואף כללו פרטים מוכמנים. מצפייה בעימות עלה כי האופן בו הגיב בוהדנה הייתה כשל אדם שמעורה היטב בפרטי העניין. במהלך העימות הסוער בין השניים, הטיח בוהדנה לעבר בומבי קללות שביטאו תסכול על כך שהלה בחר להיות עד מדינה ולהפליל את חבריו.
בנוסף, בוהדנה צעק בסערת רגשות את שמו של ז'וז'ו, מבלי שידע מה בומבי מסר בחקירה ואת מי הפליל. נקבע כי מידע מסוג זה יכול היה לומר רק מי שיודע שז'וז'ו קשור לעבירה ומבין שהסכמת בומבי לשמש עד מדינה תחייבו להפליל גם את ז'וז'ו, אשר בעת הפיצוץ היה בתצפית והורה להפעיל את המטען. מעורבותו של ז'וז'ו הייתה פרט מוכמן, שעצם ידיעתו מסבכת את בוהדנה ומהווה ראיית סיוע לעדות בומבי.
זאת ועוד, הודגש כי בוהדנה התווכח עם בומבי בעימות, וחלק על התיאור העובדתי שהאחרון מסר ביחס לזהות האנשים שהניחו את המטען על גג הצ'יינג'. ביחס לכך נקבע, כי רק מי שהיה בזירה יכול היה לדעת היכן עמד בומבי ומה היה חלקו של כל אחד מהמבצעים.
כמו כן, נקבע כי במהלך העימות בוהדנה חשף פרט מוכמן נוסף שקשור לאופן הנחת המטען. לאורך מהלך החקירה והעימות, החוקרים ובומבי השתמשו במילה "הונח" ביחס למטען. לעומת זאת, במהלך העימות, בשתי הזדמנויות שונות, בוהדנה עשה שימוש במילים "הוציא" ו"הוצאנו" על מנת לתאר את הפעולה שבוצעה. נקבע כי התבטאות זו יכולה להיאמר רק על ידי מי שידע כיצד הדברים קרו הלכה למעשה.
שקרי בוהדנה – נקבע כי הכחשת בוהדנה את קשריו עם בומבי ואת ההיכרות עמו מהווה סיוע לראיות המאשימה, זאת על רקע העובדה שבומבי היה ממונה על המשימה הפלילית ביהודה הלוי, כך שאמירת שקר ביחס לקשר עמו הוא עניין מהותי הקשור ללב המחלוקת. בעדותו, הסביר את בחירתו למסור דבר שקר בכך שחשש שאם היה מאשר את היכרותו עם בומבי, היה עלול להיעצר.
שקר נוסף שמסר בוהדנה, נמצא בהכחשת היכרותו עם אברג'יל. בחקירתו במשטרה, טען במספר הזדמנויות שאינו מכיר אותו (מוצג ת/450ב1), והרחיק עצמו מהפגישה עמו בתאילנד. בית המשפט ראה בכך שקר מהותי, שאף בו יש כדי לתמוך בדברי בומבי.
מודעות בוהדנה לפעילות הפלילית של בומבי – נקבע כי התבטאויות בוהדנה בחקירותיו במשטרה מלמדות על כך, כי היה מודע היטב לפעילותו הפלילית של בומבי ואף לכך שיש לו "דם על הידיים", לדבריו (מוצג ת/460ד). בית המשפט הביע תמיהה על כך שבוהדנה ידע על אודות מעשי רצח שבומבי ביצע, כאשר על פי עדותו, בומבי לא שיתף אותו מעולם בדבר ואף לא ביצע עמו פשעים.
הנסיעה לתאילנד – בית המשפט עמד על משמעות נסיעתו של בוהדנה לתאילנד, יחד עם בומבי, שלומי וז'וז'ו, סמוך לאחר האירוע ביהודה הלוי, נסיעה שמומנה מכספי הארגון, כפי שהעיד בומבי.
ניתוק טלפוני לאחר האירוע –מיד לאחר האירוע, בוהדנה השבית את כל הפעילות בטלפון הקבוע שלו למשך 10 ימים (מוצג ת/1561א), זאת בלא מתן הסבר משכנע לכך, תוך שהסתבך באמירת שקרים. נקבע כי מדובר בהתנהגות מפלילה התומכת אף היא בדברי בומבי.
109. מהמקבץ הראייתי שפורט לעיל, הוכח כי בוהדנה היה מבצע בצוותא של האירוע מושא אישום זה, בהשתייכותו לחוליה המבצעת שבראשה עמד בומבי, ואשר חבריה היו במוקד הביצוע של המשימה העבריינית. הוכח שבוהדנה נטל חלק בהנחת מטען החבלה על גג הצ'יינג', בהורדתו לצורך החלפת הסוללה, ובהנחתו פעם שנייה עובר לפיצוץ. בנוסף הודגש, כי בוהדנה היה מודע לתכנית העבריינית ולמטרתה, לרבות לעובדה שהיא יועדה לחיסול רוזנשטיין.
בהקשר זה צוין, כי אין כל משמעות לכך שבוהדנה לא נכח בזירה ביום האירוע, ותפקידו בביצוע העבירה ותרומתו לביצועה היו מהותיים וחשובים – הטמנת מטען החבלה על גג הצ'יינג על ידו, בשיתוף עם וזאנה הוא מעשה שנמצא בליבת התוכנית הפלילית. משכך, הוכחו בעניינו יסודות העבירה של רצח בכוונה תחילה (כהגדרתה בטרם הרפורמה בעבירות ההמתה) ואף התגבשה כוונת הקטילה, מאחר שהוכח כי היה מודע לתוכנית העבריינית, ופעל יחד עם המעורבים הנוספים כדי לממשה. בעקבות מעשיו, כאמור, נגרם מותם של שלושה קורבנות, ופציעתם של עשרות אזרחים חפים מפשע. בהתאם, נקבע כי הוכחו שאר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.
110. בוהדנה הורשע אפוא בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של סוסן
111. סוסן הבהיר בעדותו שרוב הפרטים הידועים לו בפרשה הם מקריאת התיק ולא מזיכרונו האישי, לאור חלוף זמן של כ-16 שנים. סוסן הכחיש את המיוחס לו באירוע וטען כי לאור היכרותו עם רוזנשטיין והעובדה כי יש להם חבר משותף בשם יוסי כהן, דברי בומבי הקושרים אותו לניסיון ההתנקשות בו אינם סבירים.
סניגורו התמקד בקעקוע מהימנותו של עד המדינה בומבי, בין היתר, בטענה שהאחרון נחשף אגב החקירה והעימותים לתשתית ראייתית נרחבת בעניין אישום זה, אשר שימשה אותו למסירת גרסה מפלילה, לרבות נגד המערער סוסן. בנוסף, טען כי בומבי העליל עליו לשווא, כדי לחלץ מאשמה את אחיינו סמיקו, בדומה לטענה שנטענה על-ידי סנגוריו של בוהדנה.
112. אשר למהימנות בומבי, בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות שנטענה לפיה חזר על מידע שנמסר לו בחקירה, וקבע כי לא שוכנע שהמשטרה ניהלה את החקירה באופן מוטה, שמבסס חשש אמיתי שבומבי חזר על מידע ש"הושתל במוחו", לא כל שכן ביחס לסוסן. טענות אלה הוכחשו הן על-ידי בומבי והן על ידי החוקרים, ונקבע כי אין להן בסיס. הודגש כי גרסת בומבי נבחנה גם באופן ספציפי ביחס לכל אישום ואישום, ודבריו זכו בכללותם לתמיכה בעדויות נוספות ובראיות חיצוניות. כמו כן, בית המשפט דחה את הטענה כי בומבי הפליל לשווא את סוסן, בניסיון לחפות על סמיקו ולא מצא לכך בסיס ראייתי.
113. אשר לגרסת סוסן נקבע שהיא גרסה כבושה. סוסן לא מסר במשטרה את הגרסה שהעלה בעדותו בבית המשפט, ובחלק מהחקירות שמר על זכות השתיקה, ללא הסבר משכנע. בנוסף, לא אמר אמת ביחס למידת היכרותו עם דמויות רלוונטיות ולא נתן הסברים ראויים למכלול סוגיות שעלו בחקירתו הנגדית. נקבע כי גרסתו נבנתה על בסיס הראיות שהוצגו במשפט, שאותן למד, כפי שהודה בעצמו. צוין כי התנהלותו לא עלתה בקנה אחד עם כנות ועם חפות. כן הודגש כי אל מול דברי בומבי שנקבעו כאמינים, עדות סוסן הייתה מתחמקת, מגמתית ולא משכנעת.
114. בנוסף, נקבע כי מעורבות סוסן בארגון עלתה בהקשרים שונים, מפי עדי המדינה ומהאזנות הסתר. בהתאם לכל העדויות שנשמעו נקבע כי סוסן היה חלק מהקבוצה הבת-ימית בראשותו של בן סימון, וחיבורו לארגון היה ממשי ומובהק, לרבות באמצעות גיסו ציון אלון, שהיה דמות מפתח בארגון.
כמו כן, נקבע כי סוסן ניהל תקשורת ישירה עם אברג'יל, היה נתון למרותו ואף זכה ליחס של כבוד מצידו (מוצגים ת/1878ט ו-ת/1878י). בית המשפט המחוזי ייחס משמעות אף לכך שבומבי בחר בסוסן להיות אחד מאנשי חוליית הביצוע באירוע, ולא בכדי. עוד הודגש, כי לפי דברי בומבי, סוסן היה חלק מהצוות עוד בטרם הנסיעה לבלגיה.
בהכרעת הדין פורטו המשימות שהוטלו עליו במסגרת המשימה העבריינית באישום זה, והן יפורטו בקצרה להלן:
שכירת דירה לשם תצפית – לדברי בומבי, מטרת משימה זו, אשר הוטלה על סוסן, הייתה כדי שאנשי הצוות יוכלו לתצפת אל עבר הצ'יינג' ממקום קבוע. נקבע כי ההחלטה להניח את המטען על גג הצ'יינג' בעיתוי שעליו הוחלט הייתה פועל יוצא מהמצג שהציג סוסן, לפיו מצא נכס מתאים לתצפית. הודגש, כי אילולא סוסן העביר את המסר לפיו עסקת השכירות סגורה, הרי שלדברי בומבי, הוא לא היה מניח את המטען. לבסוף כאמור, סוסן לא שכר נכס, והצוות קיים במקום תצפיות רגליות.
השתתפות בתצפית – על פי עדות בומבי בחקירתו הראשית, הן בוהדנה והן סוסן השתתפו בתצפיות, שנערכו במשמרות כאמור. עם זאת, בחקירתו הנגדית הסתייג ואמר שאינו בטוח בפרט זה בוודאות. בית המשפט קבע כי ספק זה צריך לפעול לטובת סוסן, והודגש כי לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי שסוסן השתתף בתצפית.
החלפת המטען – צוין כי בומבי העיד שסוסן נטל חלק בעת החלפת המטען, אך לא זכר במדויק האם נכח בביתו של ה.צ או בזירה. נקבע כי נוכח העובדה שהחלפת הסוללה של מטען החבלה הצריכה פעולה שכללה מספר שלבים, וביניהם הורדת המטען מעל גג הצ'יינג', העברתו ל-ה.צ, החזרתו מ-ה.צ והנחתו בשנית על גג הצ'יינג', ניתן להבין את הקושי של בומבי למקם במדויק את מעשיו של סוסן באותן נסיבות.
ראיות סיוע
115. בית המשפט המחוזי מצא ראיות סיוע לעדות בומבי ביחס לחלקו של סוסן באירוע, וביניהן עדותו של עד המדינה י.מ; שקריו של סוסן; "שיחת השלד" בינו לבין אברג'יל; שיחות טלפוניות בינו לבין החברים האחרים בצוות המבצע; והתנהגותו לאחר האירוע. להלן יפורטו בקצרה ראיות הסיוע שהובאו בהכרעת הדין.
עדות עד המדינה י.מ – נקבע כי על אף הבעייתיות שבעדותו, כפי שעמד עליה בית המשפט, ניתן לקבל את דבריו על כך שראה את סוסן בביתו של ה.צ באחת מהפעמים שבהן הועבר המטען. מידע זה נמסר על ידו כבר בהזדמנות הראשונה בחקירתו בשנת 2008 (מוצג ת/1297א), ואף בהודעותיו בהמשך, עוד בטרם בומבי מסר את גרסתו המפלילה נגד סוסן באירוע. הואיל ונקבע כי עדותו על אודות השתלשלות העניינים אינה מדויקת, משקל עדותו נקבע כנמוך, אולם הודגש כי דבריו מצטרפים לראיות נוספות, כפי שיפורט, ועל רקע חזית מחלוקת רחבה שהציבה ההגנה.
שקריו של סוסן – בית המשפט עמד על שקריו המהותיים של סוסן ביחס להיכרותו ולקשריו עם דמויות מפתח בפרשה, כגון אברג'יל, בן סימון, סבח וה.צ, ואשר לימדו על חוסר אמינותו ועל גרסתו המיתממת. הודגש כי שקריו ביחס לבומבי וליתר חברי הצוות המבצע, מצויים בלב העשייה הפלילית בנסיבות העניין, ויש בהם כדי להוות סיוע לדברי בומבי. נקבע כי סוסן היה בלתי עקבי ובית המשפט התרשם מרצונו להרחיק עצמו מבומבי ומהאירוע עצמו, כמו גם מחוסר יכולתו לספק הסברים משכנעים לקשריו הטלפוניים המאסיביים עם הצוות המבצע בתקופת האירוע, כפי שיפורט בהמשך.
"שיחת השלד" (מוצג ת/1214) –שיחה זו בין סוסן לבין אברג'יל מיום 18.10.2003, מלמדת על שייכותו של הראשון לתכנית העבריינית מושא אישום זה, ולכך שאברג'יל ראה בו "כתובת רלוונטית" כדי לברר ביחס להתקדמות הכנת המטען על-ידי ה.צ. נקבע כי שיחה זו מסבכת את סוסן במעורבות בתכנית הפלילית ומהווה סיוע לעדות בומבי בעניין זה.
שיחות טלפוניות עם החברים בצוות המבצע – נקבע כי התקשורת הענפה של סוסן עם השותפים האחרים בחוליה המבצעת מהווה אף היא סיוע לדברי בומבי. תואר כי בין אוקטובר לדצמבר 2003, התקיימו למעלה מ-300 שיחות טלפון בין סוסן לבין בומבי, שעה שהראשון טען שלא היה ביניהם קשר קרוב; כך אף התקיימו באותה תקופה למעלה מ-100 שיחות טלפוניות בין סוסן לבין וזאנה (מוצג ת/1565א); וכ-60 שיחות טלפון בינו לבין בוהדנה, כאשר שניהם טענו שהם אינם חברים קרובים ואין ביניהם קשר יומיומי.
התנהלות סוסן לאחר האירוע – בית המשפט נתן דגש לעובדה שביום הפיצוץ, בשעות הערב, סוסן הגיע יחד עם וזאנה לביתו של בומבי באשדוד, ובאותו מעמד הם שוחחו עם בן סימון ממקום כלאו. סוסן הכחיש תחילה את קיומו של המפגש, אך נאלץ להודות בו לאחר שנוכחותו באשדוד הוכחה בראיות חיצוניות באמצעות פלט האיכונים הטלפונים (מוצג ת/1565א). נקבע כי הן הפגישה והן השקר ביחס אליה מהווים ראיות סיוע לדברי בומבי.
116. בית המשפט המחוזי אף התייחס לעד ההגנה שהובא מטעמו של סוסן – יוסי כהן, שסוסן ניסה להוכיח באמצעותו כי בינו לבין רוזנשטיין קיימת היכרות קודמת, בזכות החברות המשותפת עם העד. בית המשפט שמע על כך לראשונה בפרשת ההגנה, ורוזנשטיין לא נחקר בנושא. נקבע כי טענת העד על אודות חברות אמיצה עם סוסן, שכללה ביקורים תכופים בביתו, נותרה כאמירה בעלמא ולא ניתן אמון מלא בדבריו. נקבע כי אף אם היה ניתן לתת אמון בגרסתו, לא היה בכך כדי לשלול את דברי בומבי לפיהם סוסן היה אחד מאנשי החוליה המבצעת באירוע מושא אישום זה.
117. אשר לחלקו של סוסן, בית המשפט הביע התלבטות בהכרעת הדין, האם מעורבותו המתוארת מבססת נגדו "ביצוע בצוותא" בהתאם לתרומתו הפיזית לביצוע העבירה. נקבע כי השאלה ביחס למעשים הספציפיים שביצע, נותרה עמומה. כך, המשימה לשכור נכס בקרבת הצ'יינג' לא בוצעה על ידו בסופו של דבר; לא אושר בוודאות מלאה כי ישב בתצפית באחד הימים; ואשר להשתתפותו בשלב העברת המטען – לא ברור מה היה תפקידו ומה עשה בעניין זה.
לפיכך, נקבע כי העמימות ביחס למעשיו המדויקים של סוסן במסגרת המשימה העבריינית הותירה "חלל ראייתי" ביחס לרכיב הפיזי של העבירה, שבעטיו בית המשפט התקשה לבסס כלפיו הרשעה כ"מבצע בצוותא" של מעשה הרצח.
עם זאת, נקבע כי ניתן לבסס כלפיו את העבירה של קשירת קשר לבצע רצח, אשר מצאה ביטוי ברור בראיות המתייחסות אליו.
נקבע כי הוכח הקשר הפלילי שבו היה מעורב עם אחרים, לרצוח את רוזנשטיין, והראיות מלמדות על מחויבותו לקבוצה ולארגון. הודגש כי סוסן היה בסוד התכנית העבריינית, היה מודע לה, כפי שאף ניתן להסיק מ"שיחת השלד", וכוונתו לממש את המטרה הפסולה נבעה מהתנהגותו לפני האירוע ואף לאחריו, כפי שפורט.
118. לפיכך, סוסן הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השישי:
"הבלדרית" – הרשעה ביבוא קוקאין מפרו לאנגליה במסגרת ארגון פשיעה
119. באישום זה יוחסו למערערים אברג'יל וסוסן יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, ביחס לביצוע עסקת סמים, בה הועברו 11 ק"ג סם מסוג "קוקאין" מפרו לאנגליה, באמצעות בלדרית, אשר בהמשך נעלמו עקבותיה יחד עם הסמים.
120. העדות המרכזית שעליה השתית בית המשפט המחוזי את הרשעתו באישום זה הייתה של עד המדינה י.מ. עד זה העיד כי ראשית העסקה במפגש שהתקיים ביבנה ובו נכח יחד עם סוסן ובן סימון, במהלכו אמר לאחרון שהוא מכיר שתי בלדריות הולנדיות, שאפשר לשלוח אותן עם סמים, ובן סימון אמר לו שהוא מכיר קבוצה של סוחרי סמים בפרו, שיש להם מזוודה טובה להסלקת קוקאין.
עוד העיד כי קיבל מבן סימון 7,500 דולר להוצאת העסקה אל הפועל, והאחרון הסביר לו איזה כרטיס טיסה עליו לרכוש לבלדריות. בהמשך לכך, טס לדבריו לאמסטרדם ושם נפגש עם עבריין בשם אבו-חוסיין, שסייע לו לגייס את אחת הבלדריות.
אשר לבלדרית שהוא עצמו גייס, העיד כי הכיר אותה בעת שריצה מאסר בכלא ההולנדי, באמצעות אסיר אחר, ותיאר באופן מפורט את זהותה – הולנדית ממוצא סורינמי. כן ציין כי העסיק אותה מספר פעמים בעבר, בתקופת מאסרו, ביחד עם אחיו מלול. עוד סיפר כי נפגש באמסטרדם עם סוחר סמים בשם ג'קי לסרי (להלן: לסרי), שהכיר את הבלדרית זה מכבר, הפקיד בידיו כספים לרכישת כרטיסי הטיסה עבורה והנחה אותו לרכוש טלפון שנועד ליצירת קשר עמה.
בהמשך לכך, הגיע לספרד, שם נפגש עם ציון אלון בביתו, עדכן אותו בדבר העסקה וסיכם עמו שהאחרון ידאג לאיסוף הסמים עם הגעת הבלדריות ללונדון. בית המשפט קבע כי תמיכה לדבריו של י.מ נמצאה בשיחה בינו לבין ציון מיום 13.9.2003 (מוצג ת/1202).
כן מסר בעדותו, כי לאחר המפגש עם ציון בספרד שב לישראל, וסיפר על העסקה המתוכננת ל-ה.צ. לאחר מכן טס למרוקו לקידום עסקת סמים אחרת, ובעת ששהה שם קיבל מבן סימון בפקס את פרטי הטיסות של הבלדריות, והעבירם לאבו-חוסיין וללסרי, שליוו את האחרונות לשדה התעופה. לבסוף תיאר כי הבלדרית שגייס אבו-חוסיין קיבלה "רגליים קרות" והחליטה שלא לעלות לטיסה, ואילו הבלדרית מטעמו טסה לפרו כמתוכנן.
לדבריו, בעת הגעת הבלדרית לפרו, שהה בישראל, בביתו של ה.צ, ממנו שמע שבן סימון מבקש להיפגש עמו. בפגישה שנערכה ברחוב הזוהר בתל-אביב, בנוכחותו יחד עם בן סימון, סוסן, ואייבי אחיו של אברג'יל, נדונה עסקת הסמים. בעדותו, סוסן אישר את נוכחותו בפגישה זו, ונקבע כי למעורבותו בשלב זה הייתה תמיכה בשיחת טלפון בינו לבין ציון מאותו יום (מוצג ת/2201).
בהמשך לכך, י.מ סיפר כי עודכן על-ידי לסרי על הגעת הבלדרית ללונדון, שהמתינה שיבואו לאסוף אותה ולקבל את שכרה. באותו שלב לא הצליח לאתר את ציון, שהיה אחראי לאסוף את הסמים מהבלדרית, לכן הגיע לדבריו לביתו של ה.צ. בחיפוש אחר בן סימון, אך נאמר לו שהאחרון נעצר.
משלא נאספו הסמים מהבלדרית עד לשעה 11:00 בבוקר, כפי שסיכם עמה טלפונית, היא עזבה להולנד והשאירה את המזוודה בשמירת חפצים בבית המלון. בהמשך לכך, החלו וויכוחים בינו לבין סוסן בביתו של ה.צ בעניין זה, והוא החל לנסות לשכנע את הבלדרית לחזור אנגליה.
כן סיפר כי גייס מסוסן 5,000 דולר לטובת איתורה, ועבור שליחת סוחר סמים חיפאי, רונן סוויסה (להלן: רונן), לאמסטרדם, יחד עם שני שותפים נוספים, כדי שיחזור עם הבלדרית לאנגליה. לאחר שהגיעו לאנגליה, שכרו חדר במלון בו הושארה המזוודה ותיאמו עם הבלדרית, הם הודיעו לו שהיא ברחה. העד תיאר כי הודיע את הבשורה לסוסן, שהאשים אותו במעילה.
בית המשפט המחוזי מצא תמיכה ראייתית חיצונית לדברי י.מ, אף ביחס לאירועים שקרו לאחר בריחת הבלדרית. כך נקבע כי בשיחות הטלפוניות בין המעורבים בפרשה, ניתן למצוא חשדות המוטחים בפני י.מ או נאמרים מאחורי גבו, מהם ניתן ללמוד שסוסן, ציון ואברג'יל חשדו בו ש"עקץ" את הארגון (מוצג ת/1210).
עוד העיד על התערבות בומבי (כחליפו של בן סימון שנעצר) ודרישתו כי יכסה את אובדן הרווח כתוצאה מבריחת הבלדרית. י.מ סיפר כי סוסן הגיע לביתו של ה.צ עם אדם שלא הכיר אז, בומבי, שאיים עליו להחזיר את הכספים. בית המשפט נתן דעתו אף לעדותו של ה.צ בהקשר למעורבות בומבי בהפעלת לחץ על י.מ בשלב זה, בעקבות בריחת הבלדרית.
בחקירתו הנגדית, העיד י.מ שאמנם בומבי דרש ממנו להעביר לארגון את הרווח הצפוי ממכירת הסמים שאבדו, ובהמשך קיבל ממנו את כספי הקנס, ואולם הלה אך הוציא אל הפועל את החלטותיו של ראש הארגון, אברג'יל.
כן העיד על התערבותו של ה.צ לטובתו, ושבעקבות זאת חש ש"הלחץ ירד". נקבע כי ממכלול הראיות עולה שהקשר בין י.מ לבין ה.צ פטרונו בארגון, היה גורם משמעותי לסלחנות חברי הארגון כלפי י.מ, וזאת על אף החשדות לפיהן גרם לאבדן הסמים.
בית המשפט מצא תמיכה ראייתית לחשיבותו של ה.צ עבור הארגון באותה עת, והשפעתה על ההתרחשויות ב"שיחת השלד" בין אברג'יל לסוסן, שתוארה במסגרת האישום הרביעי, שם הסביר הראשון לאחרון שבשלב זה לא כדאי לפנות ל-ה.צ בעניין י.מ ועסקת הבלדרית, מפני שישנן סוגיות חשובות יותר שעומדות על הפרק (זאת לאור מעורבות ה.צ באירועים שנדונו באישומים השלישי והרביעי).
עוד לדברי י.מ, במהלך החיפושים אחר הבלדרית נותר ללא כספים, ובאותו שלב ביקש להיפגש עם אברג'יל הן כדי לקבל ממנו מענה בעניין זה, והן מפני שביקש להסביר לו ישירות את ההתרחשויות סביב עסקת הבלדרית. משנפגש עמו באנטוורפן, ניסה ליישב עמו את ההדורים ולשכנע אותו לתת לו זמן נוסף לאיתור הבלדרית. לאחר מפגש זה תיאר כי ניסה להתחקות אחריה אך ללא הצלחה. עוד תיאר, כי לאחר תקופה שבה אברג'יל סירב לפוגשו, הם נפגשו בשנית באנטוורפן, ושם אברג'יל קבע כי סכום הקנס מהעסקה שכשלה יעמוד על 160,000 דולר שיתחלקו בין י.מ לבין ציון, 80,000 דולר כל אחד.
י.מ העיד כי נסע יחד עם אחיו מלול לאשדוד, להעביר את תשלום הקנס בסך 80,000 דולר לבומבי. בומבי אישר בעדותו את קיום פגישה זו, אליה הגיעו י.מ ומלול ובמסגרתה הביאו את הכסף, אשר נשאר בידיו ושימש אותו לצרכי הקבוצה. לדברי בומבי, סוסן נכח בפגישה זו.
ראיות סיוע
121. עדותו של י.מ נמצאה מהימנה ובית המשפט המחוזי נתן לה את מלוא המשקל הראייתי. נקבע כי העיד ביחס להתרחשויות בהן היה מעורב ושאותן זכר היטב, באופן סדור ומפורט, גרסתו עלתה בקנה אחד עם גרסאות עדי המדינה ה.צ ובומבי, ואף נתמכה בלמעלה מ-20 שיחות שנקלטו בהאזנות סתר. להלן אפרט בקצרה את ראיות הסיוע שהובאו בהכרעת הדין.
עדותו של עד המדינה ה.צ – נקבע כי עדותו אימתה את עיקרי גרסת י.מ וסיבכה את סוסן ואת אברג'יל, כראש הארגון, בעסקת הסמים המתוארת.
עדותו של בומבי – אשר העיד כי שמע מבן סימון על שיתוף פעולה עם י.מ בעסקת יבוא הסם באמצעות בלדרית מדרום אמריקה לאירופה. גרסת בומבי אומתה אף בשיחת טלפון בינו לבין אברג'יל מיום 4.5.2004 (מוצג ת/775) ושימשה תמיכה משמעותית ביותר לגרסתו של י.מ בנוסף, בומבי אישר בעדותו את התערבותו בעסקה בשלב שלאחר בריחת הבלדרית, מכוח תפקידו בארגון כידו הארוכה של אברג'יל.
שרשרת שיחות שנקלטו בהאזנות סתר – בית המשפט המחוזי פירט על אודות רצף שיחות, שנפרש על פני מספר ימים, שהתיישב היטב עם גרסת י.מ ביחס להתרחשויות העובדתיות באותו שלב. שיחות אלו חשפו באופן ברור את פעילות הארגון ביחס לעסקת הסמים סביב איסוף הבלדרית, ואת מעורבותם הפעילה של אברג'יל ושל סוסן בעסקה.
הדיון באשמתם של אברג'יל וסוסן
122. בהתייחס לאישום, אברג'יל זה נמנע מהעלאת גרסה עובדתית כלשהי. בית המשפט דחה את טענת סנגורו כי י.מ שיקר באשר לעסקת הסמים, ושבפועל כלל לא יובאו סמים מפרו לאנגליה. נקבע כי המאשימה הציגה תשתית ראייתית עשירה להוכחת העסקה ואין בטענת הסנגור לסדוק בתשתית זו או לייצר ספק סביר באשר למעורבות אברג'יל בה.
123. אשר לסוסן, תואר כי לגרסתו לא היה מעורב בעסקת הסמים, אלא "נגרר" לשותפות בה בשל טעות במסגרתה י.מ השתמש בכספים שהיו שייכים לסוסן למימון עסקת הסמים, ובשל רצונו להשיב לידיו את הכספים. מאחר שגרסתו הועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט, נקבע שמדובר בגרסה כבושה שהותאמה לראיות התביעה. הודגש כי גרסתו סתרה במספר עניינים את עדויות עדי המדינה י.מ, ה.צ ובומבי, ואף את תוכן השיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנות הסתר. לפיכך, גרסת סוסן לא זכתה לאמונו של בית המשפט ונקבע שאין בה לעורר ספק סביר ביחס למעורבותו בעסקת הסמים.
124. מטעמים אלו, נקבע כי המאשימה הוכיחה את מעורבותם של אברג'יל ושל סוסן כמבצעים עיקריים בעסקת הסמים: סוסן באופן ישיר ואברג'יל כראש ארגון פשיעה, והרשיעם בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השביעי:
"עסקת המיליון" – הרשעה ביבוא מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה
125. באישום זה יוחסו למערערים אברג'יל ולוקר יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, ביחס לביצוע עסקת סמים, בה ייבאו מיליון כדורי סם מסוג "אקסטזי" מהולנד כדי למכרם באוסטרליה כחלק מפעילות הארגון.
126. העדות העיקרית שעליה נסמך בית המשפט המחוזי בהרשעתו את המערערים באישום זה הייתה עדות עד המדינה י.מ שהתוודע לפרטי העסקה מפי המעורבים עצמם, ושהשתלב בה לדבריו רק בדיעבד, לאחר שנתבקש לסייע באיתור הבלדר הדתי שנעלם. לצד זאת, בית המשפט מנה ראיות תומכות נוספות, ששימשו ראיות סיוע עצמאיות לעדות י.מ, וסיבכו את אברג'יל ואת לוקר במיוחס להם באישום זה. ביניהן, הודעותיו במשטרה של שי סילם, אשר הוגשו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, ודחיית גרסאות המערערים כבלתי מהימנות, הכול כפי שיפורט להלן.
מעדותו של י.מ עלה, כי באותה תקופה התגורר בביתו של ציון בספרד, אשר שימש כמקום כינוס עבור חברי הארגון. אף שלא נטל חלק בעסקה, היה נוכח לדבריו בפגישות במהלכן שוחחו המעורבים על אודות "העסקה האוסטרלית" של מיליון כדורי "האקסטזי". י.מ מנה את הנוכחים בבית ציון בספרד, וציין את אברג'יל, גבי בן הרוש, אוזיפה, לוקר, ואת מוטי אטיאס ("העגיל").
לדבריו, אברג'יל הטיח ב"עגיל" מדוע נותק הקשר עם קבוצת האופנוענים, ו"העגיל" נראה מבוהל והסביר לו שהעביר את כל הכסף שקיבל מהארגון לסוחרי הסמים ההולנדיים, ושניסה לפתור את הבעיה שנוצרה עם האופנוענים.
כן העיד, כי באחת מנסיעותיו חזרה לישראל נפגש עם עופר אטיאס, "סוחר סמים מטירת הכרמל" (להלן: אטיאס) שסיפר לו שחזר לאחרונה מאוסטרליה, שם היה יחד עם לוקר, והם קיבלו לידיהם מחבורת אופנוענים 200,000 כדורי "אקסטזי", שמכרו אותם באוסטרליה. כן סיפר לו כי "גנבו לארגון של אברג'יל מיליון כדורי אקסטזי". לאחר ששמע את הדברים האלה, העיד כי טס חזרה לספרד וסיפר לציון את מה ששמע מאטיאס, והראשון סבר שצריך להעביר את המידע הזה לאברג'יל ולבן סימון. י.מ העיד כי אברג'יל אמר לציון כי נראה ש"העגיל" מעל בהם.
כמו כן, סיפר כי נכח מספר פעמים בשיחות שהתקיימו בין ציון לבין לוקר, במסגרתן ביקש האחרון שאברג'יל יפעיל לחץ על "העגיל" בעניין האופנוענים. עוד סיפר על כך שכאשר אוזיפה אסף אותו מתחנת הרכבת באנטוורפן, לפגישה עם אברג'יל, הבחין ב"עגיל", ושאברג'יל אמר לו "אני אפרק אותך" (עמ' 569 להכרעת הדין).
אשר לשי סילם, העיד כי הכירו מילדותו וכי לבקשתם של אברג'יל וציון פנה אליו בטבריה ואמר לו שהתבקש לאתר את הבלדר הדתי שנעלם.
לעניין שווי העסקה, העיד כי בתקופה הרלוונטית שווי תמורת מכירת כדור אקסטזי באוסטרליה נע בין 9 ל-12 דולר אוסטרלי לכדור, והסביר כי המקור לידיעתו היה שבאותה תקופה ביצע בעצמו עסקאות סמים באותו יעד. הודגש כי י.מ לא נחקר על ידי מי מהמערערים בנושא זה, ולא הובאה כל ראיה לסתור את דבריו מטעם ההגנה. לפיכך נקבע כי היקף העסקה של מיליון כדורי אקסטזי הסתכם ב- 25.2 מיליון ש"ח.
127. בית המשפט קבע כי עדותו של י.מ הותירה רושם מהימן, ומצא לתת לה משקל גבוה. בשים לב לחיזוקים שנמצאו לה, נקבע כי ניתן לבסס עליה את הרשעת המערערים אברג'יל ולוקר בעבירה שיוחסה להם באישום זה. הודגש, כי הימנעות באי כוחם מחקירתו הנגדית של י.מ בכל הנושאים עליהם העיד, אפשרה לבית המשפט להניח כי אין מחלוקת על הדברים שמסר בעדותו.
128. עדות נוספת שנסקרה בהכרעת הדין במסגרת אישום זה, הייתה עדות שי סילם, אשר הפליל את לוקר בחקירתו במשטרה, ואף הטיח בפניו את גרסתו המפלילה בעימות שנערך ביניהם. צוין כי בבית המשפט חזר בו מהודעותיו המפלילות, הוכרז כ"עד עוין", והודעותיו במשטרה הוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, כאמור (מוצג ת/1393א-כא).
בחקירתו הראשונה, הכחיש כל מעורבות בעסקת סמים באוסטרליה, אך אישר את היכרותו עם י.מ ועם לוקר. כן הובהר, כי סילם לא היה מעוניין למסור עדות כתובה במשטרה, ואמר שחשש מפני שזה עלול לסכן אותו.
בחקירתו השנייה, מסר את גרסתו המפלילה לפיה לוקר פנה אליו בבקשה להעביר 150,000 דולר לישראל, מאחר שמכר עסק באוסטרליה. בעקבות זאת, העביר את הכסף לרב בשם אליהו, והאחרון העביר את הכסף ל"גר" שהכיר מבית הכנסת, שהיה אמור להעבירו לארץ. כן מסר כי בהמשך, ה"גר" נמלט עם הכסף והוא ביקש מהרב אליהו, כמי שהיה אחראי לאובדן הכסף, להחזירו. בישראל, העביר לו בחור "חב"דניק", מטעם הרב אליהו 20,000 דולר, ובהמשך עוד 50,000 דולר. לדבריו, לוקר יצר עימו קשר ושאל בעניין הכסף, וסילם השיב לו שיש כרגע בעיה בעניין הזה, אך לוקר אמר שמבחינתו הוא האחראי להעביר לו את הכספים. כן תיאר כי נפגש עמו בישראל והעביר לו את הסכום שקיבל מה"חב"דניק", אך לוקר ביקש עוד 20,000 דולר, וסילם סיכם עמו שיוסיף מכיסו עוד 10,000 דולר.
בעימות שנערך בין סילם לבין לוקר במשטרה (מוצג ת/490א), הטיח בו הראשון את גרסתו המפלילה, ולוקר שמר על זכות השתיקה. כן טען כי לא ידע שלוקר עוסק בסמים, וטען כי ידע שמקור הכסף הוא במכירת עסקו של לוקר, כפי שהלה אמר לו כשפנה אליו.
בחקירתו השלישית, סילם שינה את גרסתו ביחס לזהות האדם שביקש ממנו להעביר את הכסף מאוסטרליה, וטען כי שיקר כשנקב בשמו של לוקר. אולם, בעימות שנערך בינו לבין י.מ, משהאחרון הטיח בפניו כי "בחור דתי" הגיע לאוסטרליה ולקח כספים מלוקר ולאחר מכן ברח, סילם אישר את הדברים. נקבע כי תיאורו של י.מ את הבלדר כ"בחור דתי" עולה בקנה אחד עם גרסתו המפלילה של סילם.
בעדותו בבית המשפט, סילם הכחיש כל היכרות עם לוקר, חזר בו מגרסתו המפלילה במשטרה, וטען כי הדברים שמסר במשטרה הם "המצאה גמורה" (עמ' 549 להכרעת הדין). נקבע כי גרסתו בבית המשפט לפיה כל גרסתו המפלילה היא פרי דמיונו היא טענה כבושה. צוין כי התנהגותו במהלך עדותו העידה על חששו הבולט מפני לוקר, שבעטיו לא רק שחזר בו מגרסתו המפלילה, אלא אף ניסה באופן מגמתי ובלתי מהימן להרחיק עצמו מכל היכרות עמו.
בית המשפט הגיע למסקנה כי מאמרותיו המפלילות של סילם במשטרה עולה גרסה מפורטת ביחס להשתלשלות האירועים, לרבות המקומות, הסכומים, המטבע, ותיאור תפקידם של המעורבים באירועים, באופן המלמד על גרסה אמיתית ואותנטית.
אשר על כן, הודעותיו המפלילות של סילם במשטרה, לרבות תיעוד העימות, התקבלו כראיה לאמיתות תוכנם, וניתנה להם עדיפות על פני עדותו המתכחשת בבית המשפט, לאור ההתרשמות כי הטעם לחזרתו מגרסתו מקורו בחששו הניכר מלוקר ואף מיתר המעורבים בארגון.
129. כן פורטו בהכרעת הדין שרשרת שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, בתקופה הרלוונטית, שמהן עלתה מעורבותם של אברג'יל ושל לוקר בעסקה. נקבע כי עיסוק הדוברים בשיחות התכופות המתוארות, לרבות בזהות המעורבים בפרשה, התיישב עם עדות י.מ בדבר הניסיון לפתור את עסקת הסמים שהסתבכה, ולא עם גרסת לוקר שנדחתה, לפיה השיחות נסובו על ניסיון לגביית חוב אישי שלו, כפי שיתואר בהמשך.
כך למשל, עלה מהשיחות על אודות פגישה בין אברג'יל לבין "העגיל" (מוצג ת/1791); שיחות על אחריותו של "העגיל" לחוב שנוצר ומעורבותו של לוקר בהשקעה בעסקה (מוצגים ת/2216, ת/2218, ת/1787 ו-ת/1203); כך אף עלה משילוב מספר שיחות, דבר זימונו של אברג'יל את "העגיל" לפגישה והלחץ שהפעיל עליו, אף לבקשת לוקר (מוצגים ת/1790, ת/2217, ת/2218, ת/2221, ת/1788, ת/1786, ת/2012 ו-ת/1704); כן עלה משיחה אחרת ביחס לנסיבות יצירת הקשר של "העגיל" עם חבורת האופנוענים באוסטרליה, שנעלמו עם הסמים, כפי שהעיד י.מ (מוצג ת/2013).
נקבע כי מכלול השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר שימשו ראיית סיוע רבת עוצמה לעדות י.מ הקושרת את המערערים למיוחס להם באישום זה.
הדיון באשמתם של אברג'יל ולוקר
130. אברג'יל כאמור לא מסר מענה לכתב האישום באף שלב של המשפט, והעלה לראשונה את גרסתו בחקירתו הראשית. בעדותו הרחיק עצמו מהפרשה והמעיט מקשריו עם המעורבים באישום זה. לפי גרסתו, לוקר פנה אליו דרך ציון על מנת שיסייע לו להחזיר חוב שחב לו "העגיל", בסך 60,000 אירו, וזאת בתמורה ל-50% מערך החוב. בהמשך תיאר כי פנה אל "העגיל" כדי לקבל ממנו את החוב ללוקר, אך הראשון "מרח" אותו, והוא נאלץ להלחיצו ואף רצה לנקוט באלימות כלפיו, אך לוקר מנע זאת ולבסוף לא הצליח לגבות את החוב. כשנשאל על עסקת סמים שהסתבכה באוסטרליה ועל אודות עזרתו שהתבקשה בעניין, השיב כי מעולם לא היה מעורב בעסקה כזו.
אשר ללוקר, טען בעדותו שלא היה לו כל קשר אליו, למעט עניין הגבייה שתיאר. משעומת עם שיחה בה הוקלט משוחח עם לוקר (מוצג ת/1785) שלא בעניין החוב, טען כי ניסה כנראה לעניין אותו ביחס לעסק מסוים. בהמשך, נקבע כי הציג גרסה מתפתחת ביחס לטיב קשריו עם "העגיל" ועל האופן בו תכנן לגבות ממנו את החוב, וזאת באמצעות "עוקץ מע"מ" שיבצע "העגיל" בצירוף אדם בשם עבדול.
משעומת עם שיחה שהוקלטה בינו ובין ציון (מוצג ת/1788), ממנה עלה בבירור כי הוא פגש ב"עגיל", זאת בניגוד לעדותו כי לא הצליח להשיגו ולגבות ממנו את החוב, התחמק מתשובה עניינית בנימוק שיתכן כי היה חולה ולא שמע היטב את השיחה. משיחה נוספת שהושמעה לו, עלה כי היה מוכן להשקיע כספים בעסקה שרקם "העגיל" (מוצג ת/1789), ותשובתו המתחמקת הייתה כי מדובר ב"מס שפתיים". לבסוף טען כי יכול היה להשיב את הכסף מ"העגיל" דרך דוד של עבדול.
בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בגרסה כבושה שכל מטרתה הייתה ליתן הסבר לשיחות המפלילות שהציגה המאשימה. מעבר לכך, נקבע כי הגרסאות המשתנות שהעלה בחקירתו הנגדית, הושמעו על-ידו משעומת עם שיחות מפלילות שלא התיישבו עם גרסתו הראשונה.
131. אשר לגרסתו של לוקר, אף הוא הכחיש באופן כללי וגורף את שיוחס לו, והוסיף כי לא ביקר באוסטרליה במועדים הרלוונטיים, או לאחריהם. בנוסף, ניסה לתאר את היכרותו וקשריו עם המעורבים בעסקה כקשרים תמימים או חבריים. כך ביחס להיכרותו עם אברג'יל, טען כי הכירו בשנת 2002 אצל ציון באפריקה, ומאז ראה אותו פעם-פעמיים בספרד ובבלגיה, אך לא היה ביניהם קשר חברי; אשר לשי סילם טען, כי הכירו לפני 20 שנה דרך חבר משותף, אבל מאז לא היו בקשר; ביחס ל-י.מ טען, כי ייתכן שראה אותו פעם בספרד, אך אין ביניהם שום קשר; אשר ל"עגיל", תיאר כי הכיר אותו בשנת 2002 באחת הפעמים שבא לבקר את ציון ביוהנסבורג, וידע כי עסק בסיגריות מזויפות שמיוצרות בסין. צוין כי גרסת ההלוואה ל"עגיל" לא הוזכרה כלל בחקירותיו במשטרה או במענה לכתב האישום, והועלתה רק לאחר שאברג'יל סיפר על אודותיה בעדותו.
נקבע כי גרסתו ביחס לנסיבות התמימות כביכול של היכרותו עם המעורבים בעסקה, במיוחד בשים לב לתוכן השיחות שנקלטו בהאזנת סתר, לא הותירה רושם מהימן. בנוסף, נקבע כי גרסתו מגמתית ומהווה גרסה כבושה שלא ניתן לה הסבר. ממכלול השיחות שתוארו עלה בבירור שלוקר היה מעורב בעסקה, ביחד עם אברג'יל ועם מעורבים נוספים, עימם שוחח ב"קודים" וב"כינויים", נכח בפגישות והיה חלק בלתי נפרד מהניסיונות לפתור את הבעיה שהתעוררה בעסקה. הודגש כי הסבריו של לוקר לשיחות המפלילות היו בלתי מהימנים ולא תאמו את דבריו בשיחות.
132. המשותף לגרסתם של אברג'יל ו-לוקר באישום זה הוא שתיקתם במשטרה; כפירתם הכללית בכתב האישום; העלאת גרסה כבושה לראשונה בעדותם הראשית; התנהגותם המפלילה ושקריהם המהותיים. נקבע כי בגרסאותיהם יש כדי לשמש חיזוק משמעותי לעדות י.מ, ועולה כי הוכחה מעורבותם בעסקה, בין באמצעות משקיעים, ובין באמצעות אחרים, כמי שפעלו לקידומה, ולאחר שנקלעה לקשיים, כמי שפעלו לפתור את העניין, וכמי שהיו צפויים ליהנות מרווחיה.
לפיכך, נקבע כי הוכחה מעורבותם של אברג'יל ושל לוקר בצוותא חדא, בעסקת הסמים, ובית המשפט הרשיעם בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השמיני:
"12 טון" – הרשעה בניסיון ליצוא 12 טון חשיש ממרוקו
133. באישום זה יוחס לאברג'יל ניסיון ליצוא 12 טון סם מסוכן מסוג "חשיש" ממרוקו, במסגרת ארגון פשיעה.
במסגרת שמיעת הראיות, בית המשפט המחוזי הסתמך על עדות עד המדינה י.מ ומצא לה ראיות סיוע בעדות עד המדינה טולי, בשיחות הטלפוניות בין המעורבים בפרשה, ובשקר מהותי של אברג'יל, שהצטרף לשתיקתו בחקירה ולהימנעותו מלהשיב לאישום. הכול כפי שיפורט להלן.
134. בית המשפט עמד על עדותו המפורטת של י.מ שממנה עלו נסיבות היכרותו עם אברג'יל ומהלכיו לקידום עסקת הסמים בשנת 2003, מושא אישום זה. כך תואר כי י.מ סיפר שבמסגרת ביקוריו אצל ה.צ ציין שבכוונתו לנסוע למרוקו ולבקר שם משפחה מקומית שעסקה בהעברת סמים בין מדינות. בעקבות זאת, ה.צ הכיר לו את בן סימון, שסיפר לו על אודות 800 ק"ג קוקאין, שהוא מעוניין להעביר מדרום אמריקה לאירופה, והדגיש שכאשר י.מ יהיה בספרד, הוא ידאג להכיר לו את שותפו. כן תיאר, כי במהלך שהותו בספרד, בירר עם חבריו המרוקאים ביחס לעסקת הקוקאין המוצעת וחזר לישראל, מבלי שפגש בשותפו של בן סימון. האחרון ביקש ממנו לנסוע שוב לספרד על מנת להיפגש עם השותף. לדבריו, ה.צ אף הוא עודד אותו לנסוע לספרד בעניין זה.
בנסיעתו הנוספת לספרד, תיאר כי הגיע לעיירה פוארטו בנוס, נפגש עם ציון אלון ובהמשך נפגש לראשונה עם אברג'יל. בפגישה, שבה שוחחו ביחידות על מגוון נושאים, ביניהם "שוד כדורי האקסטזי" מצד י.מ, אמר לו אברג'יל כי יש לו 12 טון חשיש שנמצאים במרוקו, והוא מעוניין להוציאם לקנדה בסיוע המשפחה המרוקאית.
כן תיאר, כי לצורך קידום העסקה, אברג'יל הפגיש אותו עם סוחר סמים קנדי בשם סידני, אשר ציין בפניו על אודות טיסות מסוימות שיצאו מקזבלנקה ישירות לטורונטו, שבאמצעותן ניתן להעביר את החשיש.
י.מ העיד כי בהמשך לכך, יזם פגישה בטנג'יר עם המשפחה המרוקאית, יחד עם סידני. בפגישה סידני התחמק מלהשיב למרוקאים ביחס למיקום החשיש במרוקו ובשל כך הם פקפקו במידת רצינותו. מששב לפוארטו בנוס ועדכן את אברג'יל בתוכן הפגישה שלא צלחה, הלה הפנה אותו לאחיו מאיר, שהכיר גנרל בצבא מרוקו, שיכול היה לפעול להעברת הסמים במשאיות. במהלך פגישה זו תיאר כי אברג'יל הכיר לו את טולי, והציג אותו בפניו כ"מומחה" לענייני סמים.
עוד סיפר כי מששב מספרד לישראל, עדכן את בן סימון על השתלשלות האירועים, ובעקבות כך הלה קישר אותו עם אדם בשם חנן, עמו נפגש בדירתו של ציון בפוארטו בנוס. לדבריו, בשלב זה, אברג'יל הורה לו להפסיק את המגעים עם חנן ומסר לו כי יש להמשיך ולקדם את העסקה עם דודו של חנן, ישראל. כן תיאר, כי האחרון הגיע לפוארטו בנוס והם נפגשו בנמל, יחד עם אברג'יל.
בעקבות פגישה זו, נשלח בשנית למרוקו, אך המרוקאים לא היו מעוניינים עוד בקידום עסקת החשיש והמגעים לא צלחו. כן העיד, כי אברג'יל וציון האשימו אותו בכך שהעסקה לא התקדמה. אברג'יל הקציב לו חודש ימים להוציא את העסקה אל הפועל, אך בסופו של דבר העסקה לא צלחה לדבריו, בשל סידני הקנדי.
135. בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו של י.מ כמהימנה וניתן לה מלוא המשקל הראייתי. י.מ העיד מידיעתו ומעורבותו האישית באירועים שחווה ונטל בהם חלק, ובכלל זה העיד על חלקו היוזם והאקטיבי של אברג'יל בניסיון לקדם את יצוא הסמים ממרוקו.
ראיות סיוע
136. סיוע לעדות י.מ מצא בית המשפט בדבריו של עד המדינה טולי, כאמור, אשר תיאר כיצד ניסה באמצעות ניסיונו וקשריו לסייע בקידום העסקה. כך מסר שבאחד מביקוריו בספרד, אברג'יל הציג בפניו את י.מ כמי שיש לו "קשרים וסמים", ושהוא יוכל להיעזר בו. עוד העיד כי שוחח עם י.מ על עניין החשיש, והציע לו את חברו ההולנדי. בהמשך לשיחה זו, נפגש עם האחרון ומסר ל-י.מ שקיימת אפשרות להעביר חשיש ממרוקו לקנדה באמצעות טיסות, או להעבירו ממרוקו להולנד באמצעות מכולות. בסופו של יום תיאר כי העסקה לא יצאה אל הפועל.
בנוסף, ציין כי ניסה לקדם את העסקה מאחר שאברג'יל הוא זה שהכיר לו את י.מ וברגע ההיכרות הוא הבין שזה "איש של אברג'יל" ולכן הסכים. כן תיאר, כי אם העסקה הייתה יוצאת לפועל היה מרוויח ממנה, וכך גם אברג'יל.
נקבע כי עדות טולי הייתה מהימנה והשתלבה היטב בעדות י.מ, וכי סנגורו של אברג'יל נמנע מלחקור את טולי על גרסתו, ואף בכך יש שיקול לקביעת מהימנות העדות.
137. סיוע נוסף לעדות י.מ נמצא בשיחות הטלפון שבהן אברג'יל נטל חלק. נקבע כי משיחות אלה עלה באופן מובהק חלקו הפעיל והדומיננטי של אברג'יל, כמצוי בכל פרטי העניין. כך למשל בשיחה מיום 7.9.2003 בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1999) בה דיברו ביניהם על מעורבות סוחר הסמים הקנדי, ועל הארכה שניתנה ל-י.מ לקידום עסקת הסמים מושא אישום זה.
כך אף בשיחה מיום 15.9.2003, בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1704), שבה הבהיר הראשון לאחרון שאין צורך ש-י.מ ימתין לטולי בספרד, והם ייפגשו בישראל. הודגש כי בחקירתו הנגדית, אברג'יל אישר כי שיחה זו התנהלה ביחס לעסקת החשיש, אך הכחיש כי היה מעורב בה, וטען כי רק תיווך בין הצדדים.
שיחה נוספת שצוינה בהכרעת הדין, התקיימה בין אברג'יל לבין י.מ ביום 31.8.2003 (מוצג ת/1197), כש-י.מ שהה במרוקו, ובה אברג'יל ביקש להתעדכן בהתקדמות המגעים ביחס לעסקה, כאשר המשא ומתן בין הצדדים התייחס באותו שלב לשיעור העמלה שתקבל הקבוצה ממרוקו.
138. בית המשפט מנה ראיית סיוע נוספת לעדותו של י.מ והיא שקר מהותי מפי אברג'יל, שהתייחס למפגשו הראשון עם י.מ שנערך בחודש אוגוסט 2003, בביתו של ציון אלון, שם לדבריו, התפאר י.מ בקשריו במרוקו. ואולם, נקבע כי בשיחה מיום 31.8.2003 שפורטה לעיל (מוצג ת/1197), אותה הגדיר אברג'יל בעדותו כ"תמימה לחלוטין", נשמעים השניים ביחסים קרובים ביותר. כך אף ביחס לשיחה נוספת שהתקיימה ביניהם ימים ספורים לאחר מכן (מוצג ת/1198), בה כינה אברג'יל את י.מ "אחי היקר". נקבע כי מועדי השיחות ותוכנן הוכיחו את הקשר ההדוק שהיה בין י.מ לאברג'יל והצביעו על גרסתו השקרית של האחרון.
לצד זאת, נקבע כי שתיקת אברג'יל בחקירתו חיזקה את הראיות נגדו, וכך אף ביחס להימנעותו מלהשיב לאישומים נגדו, כאשר היה ער למלוא המשמעויות בעניין זה.
הדיון באשמתו של אברג'יל
139. בגרסתו, אשר נשמעה לראשונה בעדותו בפני בית המשפט, אישר את הפגישה בינו לבין י.מ כשהיו ביחידות, בנפרד מהחבורה, ובמסגרתה הועלו שני נושאים, שציין י.מ בעדותו: שוד כדורי האקסטזי בארה"ב והחשיש במרוקו. אברג'יל אישר שעירב את טולי בניסיונות לקידום ייצוא הסם ממרוקו, ולמעשה לא חלק על ניסיון יצוא החשיש, אלא שלטענתו חלקו התמצה בתיווך בין י.מ לבין טולי.
גרסה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מהשיחה הטלפונית בין אברג'יל לבין ציון, שפורטה לעיל (מוצג ת/1999) ניתן ללמוד על האישור שאברג'יל נתן לציון למתן ארכה לקידום העסקה; כמו גם על כך שאברג'יל היה גורם מרכזי ובעל עניין בה, ולא מתווך בלבד. עוד נקבע כי בחקירתו הנגדית הותיר רושם לא מהימן כאשר נתבקש להידרש לפרטי השיחה, וגרסתו נמצאה כמתחמקת ובלתי אמינה.
נקבע, אפוא, כי אברג'יל היה גורם מוביל בניסיון ליצוא חשיש ממרוקו במסגרת אישום זה, באמצעות י.מ, טולי ומעורבים נוספים, כפי שעלה מחומר הראיות. נקבע כי י.מ וטולי לא היו שני צדדים לעסקת הסמים, אלא שני חברי הארגון, שפעלו מטעמו של אברג'יל לקידום העסקה, כפי שפורט לעיל.
140. לפיכך, בית המשפט המחוזי הרשיע את אברג'יל בעבירה של ניסיון ליצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום התשיעי:
"44 אלף" – הרשעה בניסיון ליצוא 44,000 כדורי אקסטזי מבלגיה לישראל
141. באישום זה יוחס למערער סוסן סחר בסם מסוכן, וניסיון ליצוא 44,000 כדורי סם מסוג "אקסטזי" מבלגיה לישראל, במסגרת ארגון פשיעה.
בית המשפט המחוזי מצא לזכות מחמת הספק את סוסן מעבירת הסחר, והרשיעו אך בעבירת ניסיון ליצוא סם מסוכן.
142. הרשעתו של סוסן באישום זה נסמכה בעיקרה על תוכנן של שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר; על ממצאי חקירה שנאספו בידי רשויות אכיפת החוק בבלגיה; על עדות המומחה, הטוקסיקולוג ד"ר קורדוניה (להלן: המומחה); וכן על עדות רעייתו של ציון אלון, גב' אתי אלון.
143. תואר כי רצף האירועים נפתח בחיפוש שנערך בשנת 2004 בביתו של ציון בבלגיה, במסגרת חקירה שנוהלה נגדו שם (מוצג ת/1457). בין המוצגים שנתפסו בחיפוש היו קבלה מסניף דואר באנטוורפן, לפיה נשלחה חבילה מסניף הדואר ביום 28.7.2004, וכן אישור מעקב, בו צוין כי נשלחה על-ידי מוריס ספקטור עבור אירין ספקטור, במלון "הייאט" בישראל (מוצג ת/1458א). עם תפיסת מוצגים אלו, הורה השופט החוקר להחרים את החבילה, ועוד באותו לילה, החוקרים תפסו אותה בשדה התעופה בבריסל, בהתאם לפרטים שצוינו באישור המעקב (מוצג ת/1459א).
תואר כי השופט החוקר בבלגיה פתח את החבילה בנוכחות חוקר, שצילם את תכולתה (מוצג נ/140 שהוגש בהסכמה), וציין כי בחבילה היו 12 בקבוקונים, שכל אחד הכיל שקית ניילון זהה עם מספר רב של אותם כדורים מסוג XTC. הכדורים הועברו למחלקת הסמים באנטוורפן, שם נשקלו ונקבע כי דובר ב-8.813 ק"ג סם, שהיוו 44,065 כדורים (מוצג ת/1468א).
בחלוף 8 שנים, ביום 24.4.2012, נבדקו הכדורים על-ידי מומחה טוקסיקולוגי, ד"ר קורדוניה, אשר מסר בעדותו כי התבקש על-ידי התביעה הכללית בבלגיה לערוך בדיקה של כדורים החשודים כסם, והבדיקה העלתה שכל טבליה הכילה 56 מ"ג MDMA (מוצג ת/1475א).
144. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על חלקו של מיכה בן הרוש ביחס לאישום זה: ראש צוות החקירה הבלגי, העיד שזיהה במועד הרלוונטי (28.7.2004) את מיכה, לאחר שצפה במצלמות האבטחה של סניף הדואר המדובר (מוצג ת/1389 – דו"ח הפעולה; מוצגים ת/1389א(1)-(4) – התמונות). בדו"ח הפעולה צוין כי בתמונות נראה אדם עם כיפה ועם תיק טרולי, שזוהה כעצור מיכה בן הרוש, אשר שהה בכלא באנטוורפן, כאשר טרולי זהה נמצא במהלך החיפוש בדירה של ציון (מוצג ת/1389).
145. כן נקבע כי רצף השיחות שניהל סוסן עם מעורבים אחרים, במטרה לאתר את החבילה לאחר שנשלחה בדואר לישראל, הן ראיות נסיבתיות המפלילות אותו בניסיונו, שנכשל, להעביר את הסם לישראל. הודגש כי בשיחות הטלפון נשמעו סוסן וחבר משותף שלו ושל ציון, שכונה "קוקי", כשהם מעבירים מסרים לציון, באמצעות רעייתו, אתי אלון (מוצגים ת/1545ב1 – ת/1545ב8).
כך, בשיחה מיום 2.8.2004 (מוצג ת/1545ב1), סוסן האיץ ב"קוקי" לבצע בדיקה באתר האינטרנט של הדואר בבלגיה, באמצעות אדם שבקיא בשפה. נקבע כי סוסן נכשל בניסיונו להסביר שיחה זו, ומסר גרסה מכחישה לפיה ככל הנראה "קוקי רצה לייבא משהו" (עמ' 656 להכרעת הדין); וכי בשיחה המוקלטת אין אזכור מפורש לנושא של ייבוא כלשהו. אזכור זה ביוזמתו של סוסן "בפליטת פה", שימש נדבך נוסף בתשתית הראייתית המפלילה נגדו.
בשיחה נוספת מיום 4.8.2004 (מוצג ת/1545ב4), שוחחו השניים על כך שלשניהם צריכה להיות "משיכה" בימים הקרובים, סוסן ציין באזני קוקי כי העניין לא הסתדר, אך הוא אופטימי. הובהר כי בהתאם לעמדת המאשימה, המילה "משיכה" התייחסה לאפשרות הגעת החבילה לארץ, ולכך שצריך יהיה "למשוך" אותה.
בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לרצף השיחות בין סוסן, קוקי ואתי אלון. כך, ביום 5.8.2004 התקיימה שיחה טלפונית (מוצג ת/1545ב5) שבה סוסן הנחה את קוקי להתקשר לאתי בדחיפות, כשהשיחה התנהלה במילות קוד. דקות ספורות לאחר מכן, קוקי עשה כמצוות סוסן, והתקשר לאתי (מוצג ת/1545ב8) ומסר לה כי "החולה לא עברה" (עמ' 651 להכרעת הדין).
אתי אישרה בעדותה ש"קוקי" הוא חבר של בעלה ציון, ובשיחה הטלפונית הנ"ל נתבקשה על-ידו למסור לציון ש"החולה לא עברה", אך היא עצמה לא ידעה על מה מדובר, אמרה שאינה קשורה לעניין, ורק העבירה את המסר לבעלה.
בשיחה האחרונה מיום 7.8.2004 (מוצג ת/1545ב7) תואר כי סוסן מסר לקוקי שדיבר "עם החברה", מסר "לו" שהיא חולה ולא השתחררה מבית החולים. הובהר כי בעדותו סוסן אישר כי באומרו "החברה" כוונתו הייתה לציון, ואף אתי בעדותה אישרה פרט זה.
בית המשפט המחוזי דחה את גרסת סוסן לפיה כשאמר ש"היא חולה" התכוון לאתי, וקבע כי בחקירתו הנגדית כשל מספר פעמים בניסיונו להסביר את גרסתו התמוהה. נקבע כי מהשיחות עלה שסוסן העביר לציון מסר, באמצעות שפת קוד, כי החבילה שנשלחה לא הגיעה ליעדה.
תימוכין נוספים לכך נמצאו מפיו של סוסן במהלך חקירתו הראשית ביחס לשיחה בה ביקש מקוקי להתקשר לאתי ולבדוק עמה לבקשתה אם היא חולה (ת/1545ב5). לאחר שהוטח בו שאין היגיון בדברים, ציין כי כנראה שציון אמר לאתי לשאול אותו אם היא חולה או שהיא "עברה". נקבע כי מילה זו שבה נקט סוסן, אשר לא עלתה בשיחות שבהן נטל חלק, תאמה את הנוסח בו השתמש קוקי בשיחתו עם אתי, והוכיח שהאחרונה איננה "החולה".
146. אשר על כן, נקבע כי הוכח שחבילה ובה סם מסוכן מסוג "אקסטזי" נשלחה מאנטוורפן לישראל ביום 28.7.2004. בנוסף, מיכה אשר לן בדירתו של ציון בליל ה-27.7.2004, זוהה כמי שהיה בסניף הדואר במועד שליחת החבילה. הוכח כי החבילה נתפסה בידי המשטרה בבלגיה ולא הגיעה ליעדה, וימים ספורים לאחר מכן התנהלו שיחות טלפון בהולות, שהמערער סוסן נטל בהן חלק מרכזי. תכלית השיחות, כפי שאישר סוסן בחקירתו הנגדית, הייתה לברר האם החבילה הגיעה ליעדה.
147. סוגיה נוספת שעלתה בערכאה הדיונית התייחסה לניסוח אישום זה על-ידי המאשימה. נקבע כי בעובדות שיוחסו לסוסן אין אזכור קונקרטי למעשיו ולחלקו, והמאשימה טענה לראשונה בסיכומיה כי תרומתו לתכנית העבריינית הייתה במאמציו לאתר את החבילה לאחר שליחתה לישראל. עוד נקבע כי אף שאין להקל ראש באי-העמדת נאשם על מלוא פרטי העובדות והנסיבות המיוחסות לו, ניתנה לסוסן הזדמנות סבירה להתגונן מפני העובדות שעלו במהלך המשפט וכי הגנתו לא קופחה בשל כך, בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
הדיון באשמתו של סוסן
148. על בסיס המכלול הראייתי שנסקר לעיל, בית המשפט קבע כי נמצאו ראיות נסיבתיות רבות שהפלילו את סוסן, במאמציו לאיתור חבילת הסמים שנשלחה מבלגיה. נקבע כי סוסן נכשל בניסיונו לספק הסברים לראיות נגדו, ובית המשפט עמד על התרשמותו השלילית מעדותו. נוסף על כך, לתמונה הראייתית הצטרפה בחירתו של סוסן לשמור על שתיקה בחקירתו במשטרה, ולמסור בבית המשפט גרסה כבושה.
לפיכך, פעולותיו של סוסן לאחר שליחת החבילה בדואר, כפי שבאו לידי ביטוי בשיחות הטלפון שנקלטו בהאזנות הסתר ימים ספורים לאחר משלוח החבילה, העידו על הקשר הפלילי שהיה שותף לו, ושבמסגרתו נשלחה חבילה עם סמים לישראל מבלגיה.
נקבע כי סוסן ביצע את המעשה "במסגרת ארגון פשיעה" וכחלק אינטגראלי מפעילות הארגון, זאת בין היתר, נוכח מועד התרחשות העבירה (יולי 2004) וזהות המעורבים בה, ששימשו כדמויות מרכזיות בארגון הפשיעה (ציון אלון, מיכה בן הרוש ודוד בן שיטרית, אשר הודה בחלקו בפרשה במסגרת הסדר טיעון).
149. אשר על כן, בית המשפט הרשיע את סוסן בעבירה של ניסיון ליצוא סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
אשר לעבירת הסחר בסם מסוכן אשר יוחסה לו בכתב האישום המתוקן, נקבע כי לא הייתה בפני בית המשפט תשתית עובדתית שהוכיחה את אחריותו כמבצע בצוותא לעבירה זו, וכי שולב בתכנית העבריינית, על פי הראיות, רק לאחר רכישת הסם בבלגיה. משכך בית המשפט המחוזי קבע כי יש לזכותו מעבירה זו, כאמור.
האישום האחד-עשר:
עסקאות הסמים ביפן – הרשעה ביבוא כדורי אקסטזי מאירופה ליפן
150. אזכיר כי עניינו של אישום זה ב-5 עסקאות סמים שבוצעו במסגרת פעילות הזרוע היפנית של הארגון, בין השנים 2006-2004, והן:
א. 60,000 כדורי אקסטזי
ב. 90,000 כדורי אקסטזי
ג. שלושה שולחנות
ד. שלוש חבילות קוקאין בדואר
ה. משלוחי אייס
עסקאות אלה יוחסו למערערים אברג'יל ובן שיטרית (לאברג'יל יוחסו כל העסקאות, ולבן שיטרית יוחסו 3 העסקאות הראשונות בלבד). המערערים הכחישו באופן גורף מעורבות בעסקאות אלה.
בית המשפט המחוזי זיכה את אברג'יל מעסקת "השולחן הראשון" (בעסקת "שלושה שולחנות") ומעסקת "משלוחי אייס". כן זיכה את בן שיטרית מעסקת "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי".
151. ההרשעה באישום זה נסמכה על עדות עד המדינה י.מ, לצד עדויותיהם המסייעות של עדי המדינה ה.צ ו-א.צ, ועדותו של תומס. כן פורטו ראיות מחזקות כגון שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר; העברת כספי רווחי העסקאות אל מחוץ ליפן; ושקרי המערערים בעדויותיהם, כמו גם שתיקתם בחקירה.
152. בהכרעת הדין תוארה עדות עד המדינה י.מ, כעדות המרכזית במסגרת אישום זה. לדבריו, עסקאות הסמים ביפן החלו בשנת 2003, עת נפגש עם אחיו מלול במלון "מלכת שבא" באילת ועם שלושה סוחרי סמים, ביניהם שלום ראובן, אשר הציע לייבא, באמצעות בלדרית, כדורי "אקסטזי" ליפן, כי "המחירים שם טובים" (עמ' 679 להכרעת הדין), וסוכם ביניהם ששלום ישלח נציג ליפן.
עוד תיאר בעדותו, כי בתקופה הרלוונטית, עסקאות הסמים הוצאו ליפן מבלגיה, שם התגוררו מרבית השותפים מקרב חברי הארגון. לדבריו, התגורר בדירה באנטוורפן יחד עם אחיו מלול, בן שיטרית, ורונן סוויסה ("הקבוצה החיפאית"); ובמרחק של מספר רחובות משם התגוררו יחד אברג'יל, והאחים דוד ואילן בן שיטרית ("הקבוצה האילתית"). י.מ תיאר כי שתי הקבוצות שיתפו פעולה בחלק מהעסקאות, והמערער בן שיטרית שימש כגורם מקשר ביניהן.
עוד העיד, כי אברג'יל היה מעורב בכל עסקאות הסמים ביפן, גם כשהיה נתון במעצר. בחקירתו הנגדית, משנתבקש להצביע על כספים שאברג'יל השקיע בעסקאות, הסביר כי מכוח מעמדו כראש הארגון, הלה לא היה צריך להשקיע כספים כדי ליהנות מרווחי העסקאות. עם זאת, סיפר כי אברג'יל אמר לו, בנוכחות בן שיטרית, שהוא מוכן להשקיע כספים באופן אישי, ואף לעיתים העביר כספים באמצעות חבר בארגון. בנוסף, כאשר התעוררו מחלוקות בעניין קבלת כספים מעסקאות אלה, העיד כי אברג'יל התערב וקיבל כספים ישירות מהמעורבים בעסקה.
בעדותו התייחס לדבריו בחקירתו, לפיהם היו עסקאות סמים שלא דווחו לאברג'יל, והסביר כי דובר במשלוחי המריחואנה מקנדה ליפן ובמשלוחי ה"אייס", אך מסר כי בהמשך, בשנת 2005, הארגון היה מעורב בעסקאות הסמים, והעיד שהוא עצמו העביר את רווחי העסקאות ל-ה.צ, שאף הוא היה חבר בארגון.
אשר ל-ה.צ, העיד כי היה שותפו לעסקאות הסמים וגם האחראי עליו בארגון, וכי נהג לפנות אליו במקרים שהתעוררה בעיה בעסקה מסוימת.
נוסף על כך, י.מ העיד כי רווחי עסקאות הסמים ביפן שימשו גם לרכישת אמל"ח לארגון, כפי שנתבקש על-ידי אברג'יל ו-ה.צ.
בחקירתו הנגדית מסר כי רווחי העסקאות חולקו בין השותפים בארגון, על פי חלקם היחסי – כך העיד כי אברג'יל קיבל את חלקו, וחלקו של בן שיטרית, שהיה באותה תקופה בבית הסוהר, הועבר למשמורת לידי אחיו מלול. בנוסף, לדבריו, העביר מדי חודש סכום לרעייתו של בן שיטרית "כדי שתוכל לשרוד".
בעדותו, הוגשו מסמכי תיעוד החשבונות שנערכו על-ידו (מוצג ת/1249). י.מ מסר שמדובר בתיעוד חלוקת הרווחים של עסקאות הסמים ביפן, סקנדינביה ורכישת אמל"ח, וכי ערך זאת על רקע התחשבנות כספית בינו לבין אחיו מלול. צוין כי תיעוד זה נמסר כבר במסגרת חקירתו על-ידי האמריקאים בשנת 2008, ובהמשך מסר אותו לחוקרי משטרת ישראל.
עסקת 60,000 כדורי האקסטזי
153. י.מ העיד כי בשנת 2004, הגיע לדירתם באנטוורפן שליח מטעמו של שלום, בשם יוסי כנפו. לדבריו, יוסי מסר להם כי יש לו בלדרית שוויצרית וניתן לשלוח אותה ליפן עם כדורי אקסטזי. לדבריו, רכש יחד עם אחיו ועם בן שיטרית מזוודה בעלת דופן כפולה (להלן: המזוודה) ו-60,000 כדורי אקסטזי. אלו נרכשו לדבריו מרווחי עסקאות הארגון בסקנדינביה, ובן שיטרית הוא זה שנשלח לאסוף את כדורי הסם.
בשלב זה, יוסי "קיבל רגליים קרות", לא השתתף בעסקה וחזר לישראל. בעקבות זאת, פנה לאחיו, שיצר קשר עם שלום, ששלח אדם בשם אורן, אשר הכיר להם את "השליח", שתפקידו היה להוציא לפועל את תכנית יצוא הכדורים ליפן.
כן תיאר, כי השליח קיבל לידיו את המזוודה ובן שיטרית העביר לו את כדורי האקסטזי. משהשליח הסליק את הכדורים במזוודה, ולא הצליח לסוגרה, עזרו לו בן שיטרית ורונן. השליח קיבל כסף כדי לרכוש כרטיס טיסה ולשלם "דמי כיס" לבלדרית.
לגרסתו, השליח העביר את המזוודה עם 60,000 כדורי האקסטזי לבלדרית, שנשלחה ליפן עם המזוודה יחד עם מלווה. בנוסף, תיאר באופן מפורט את מסלול נסיעתה: מבלגיה לגרמניה נסעה ברכבת, ומשם בטיסה לנמל התעופה ב"נריטה" הסמוכה לטוקיו. משם אסף אותה אחיו של שלום, וכדורי האקסטזי הועברו לסוחלה, שהיה נציג הארגון ביפן ואחראי למכירת הסמים שם.
י.מ העיד על הקושי במכירת הכדורים בשל צבעם הלבן, מאחר שצרכני הסמים ביפן העדיפו כדורי אקסטזי צבעוניים. לפי עדותו, כל כדור נרכש תמורת חצי אירו, ובשקלול הוצאות היבוא, עמד המחיר הסופי על כאירו אחד לכדור, כאשר לדבריו ההערכה הייתה שהכדורים ימכרו ביפן במחיר של 7 דולר לכדור.
לטענתו, כספי ההשקעה מהעסקה לא הגיעו לידי הסוחרים, אחרי שהמשלוח הגיע ליפן, והוא פנה לאחיו ולשלום. האחרון מסר לו כי נדרש משלוח נוסף, ו-י.מ העיד כי סירב לכך ועירב את ה.צ בעניין, אשר פתר את הסכסוך וקיבל לידיו 54,000 דולר, שמקצתו נשארה בידו, ומרביתו הועברה לאירופה למימון רכישתם של 90,000 כדורי אקסטזי נוספים. בחקירתו הנגדית, י.מ מסר כי הוא ושותפיו לעסקה, אחיו מלול, בן שיטרית ורונן, הרוויחו בסך הכל כ-210,000 דולר או אירו מהעסקה.
עסקת 90,000 כדורי האקסטזי
154. י.מ העיד כי באמצעות סכום ש-ה.צ העביר, הוא נערך עם השותפים לביצוע משלוח נוסף ליפן, של 90,000 כדורים. לדבריו, נפגש עם בן שיטרית והשותפים הנוספים והם בדקו אפשרות לרכישת כדורי אקסטזי צבעוניים. בסופו של דבר, באמצעות דוד בן שיטרית, הם רכשו 90,000 כדורי אקסטזי צבעוניים. המערער בן שיטרית קיבל את הכדורים והעבירם לסוחר סמים רוסי, אשר השיג שני בלדרים. בעדותו סיפר כי בן שיטרית ורונן ארזו את הכדורים בשתי מזוודות בעלות דופן כפולה, שנרכשו מבעוד מועד. הבלדרים נסעו עם מלווה ברכבת ללייפציג בגרמניה, טסו לפרנקפורט וממנה לאוסקה ביפן. מנמל התעופה שם נסעו ברכבת לטוקיו, וכשהגיעו פתחו את המזוודות, והעבירו את הכדורים לסוחלה. לדבריו, אברג'יל ידע על העסקה ודיבר עמו על כך כשחזר לאנטוורפן.
לפי עדותו, כשהגיעו הכדורים ליפן, נתגלה פער בין מספר הכדורים שספרו רונן ובן שיטרית (90,000 כדורים) לבין הכמות בפועל, שהייתה פחותה ב-24,000 כדורים. י.מ תיאר את ניסיונותיו של בן שיטרית, עמו ועם רונן לפתור את הבעיה עם שלום ועם חנוך עצמון, ובשלב מסוים, העיד כי נפגש עם אברג'יל באנטוורפן, אשר ביקש להתעדכן במצבה של העסקה. י.מ העיד כי אמר לו שבן שיטרית שגה בחישוב מספר כדורים, ואברג'יל פסק כי חנוך וקבוצתו יקבלו את טענת הארגון לפיה היו 90,000 כדורים ובן שיטרית טעה בחישוב.
י.מ העיד כי תמורת העסקה הגיעה לישראל בסוף שנת 2004, על ידי חנוך ואחרים, ובאמצעות העברות בנקאיות של סכומי כסף קטנים. בד בבד, התנהל משא ומתן בין הארגון, על-ידי מלול, ובין הקבוצה של חנוך. לדבריו, מלול קיבל את הפשרה שהציע חנוך והסכים לוותר על 100,000 ש"ח, אך י.מ התנגד לכך, ואף הציע בשלב מסוים ל-ה.צ לפגוע בחנוך. הדבר נמנע לדבריו כי אברג'יל דחה רעיון זה.
בעקבות זאת, תיאר כי נקבעה פגישה בביתו של חנוך בראש העין, שבה נכח יחד עם ה.צ ו-א.צ וסוכם כי הוא ושותפיו יקבלו מחנוך סכום של 240,000 ש"ח מרווחי העסקה, והבהיר כי חלק מסכום זה העביר ל-ה.צ, אשר העביר גם לחברי הארגון האחרים. בחקירתו הנגדית י.מ העריך את רווחי הארגון בעסקה זו בסכום של מעל 200,000 דולר.
עסקת שלושה שולחנות
155. י.מ העיד כי נטל חלק רק בעסקת השולחן השני, ועל עסקאות השולחן הראשון והשלישי שמע מפי בן שיטרית.
ביחס לעסקת "השולחן השני" העיד, כי בן שיטרית הגיע לביתם בבלגיה, בשליחות אברג'יל, ואמר שיצא משלוח של כ-40,000 כדורי אקסטזי בתוך שולחן ליפן, וביקש ממנו ומשותפיו להשתתף בעלות המשלוח, למרות שכבר יצא לדרך. לדבריו, אמר לבן שיטרית כי אינו מעוניין בכך, אך לאחר שהלה התעקש, ומסר שאברג'יל הנחה ש-י.מ ושותפיו ישתתפו בעסקה, י.מ נתן לבן שיטרית כ-15,000 אירו. על פי עדותו, מעסקה זו הוא ושותפיו לא קיבלו רווחים.
אשר לעסקאות "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי" סיפר, כי לא נטל בהן חלק כאמור, ונקבע כי עדותו בעניין זה בנויה על דברים שאמר לו המערער בן שיטרית, שהתייחסו לחלקו של אברג'יל ושל המעורבים הנוספים. הודגש כי אין בעדותו של י.מ כל בסיס לאחריותו של המערער בן שיטרית עצמו בעסקאות אלה.
עסקת שלוש חבילות קוקאין בדואר
156. י.מ תיאר בעדותו פגישה בביתו של ה.צ בה נכח, בין היתר, יחד עם ה.צ, א.צ וזכריה אדרי, שבמהלכה נתבקש לטוס ליפן יחד עם האחרון, על מנת להחזיר לעצמו את השליטה על עסקאות הסמים, לאחר שהתעורר חשד כי אחיו מלול רימה את הארגון.
בהתאם לעדותו, במהלך הפגישה, א.צ קרא לסוחר סמים בשם מומי גבריאל (להלן: מומי), שהציע לשלוח מדרום אמריקה לטוקיו, בחבילות דואר, קוקאין נוזלי טבול בבגדים. בעקבות זאת, י.מ טס עם אדרי ליפן. בדרכם לשם, עצרו בהונג קונג, שם העביר סלוצקי כסף לאדרי באמצעות ה"ווסטרן יוניון", ובבית המלון, אדרי שוחח עם קבוצה בדרום אמריקה שהייתה אמורה לשלוח את חבילות הקוקאין ליפן.
עוד תיאר, כי לאחר שהוא ואדרי הגיעו לטוקיו, נפגשו עם איפרגן ותומס. במהלך הפגישה דווח לאדרי שהחבילה שנשלחה מדרום אמריקה עמדה להגיע, ותומס התכונן לאסוף אותה. משהאחרון פתח את החבילה, מצא בה בגדים וכובע אך לא מצא בה סמים. י.מ העיד כי הוא ואדרי צחקו עליו והסבירו לו שהסמים ספוגים בתוך הבגדים.
לאחר מכן פנה למומי ועדכן אותו שישלח כימאי שיהפוך את הסם הנוזלי לקוקאין אבקתי שניתן למכרו. מומי מסר לו שכדאי להמתין לחבילה נוספת שתגיע, ואז להזמין את הכימאי. י.מ העיד כי ידע כבר באותו שלב שתישלח חבילה נוספת.
עסקת משלוחי "אייס"
157. י.מ העיד כי הסם המכונה "אייס" הוא "קריסטל מת'", אשר היה מאוד יקר ופופולארי ביפן באותם ימים. בעדותו הפנה לשיחה שביצע עם רונן, לבקשת רשויות החקירה האמריקאיות, מיום 18.7.2008, במהלכה שוחחו על סוגים שונים של גבישי אייס, תוך שימוש במילות קוד, ועל הדרכים להעבירם, תוך אזכור זוג הבלדרים ששימשו אותם לצורך משלוח 90,000 כדורי האקסטזי ליפן.
ראיות סיוע
158. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו המפורטת והעקבית של י.מ מהימנה עליו ופנה לדיון בראיות הסיוע שהוגשו כתמיכה לה. להלן יובאו הדברים בתמצית.
עדות עד המדינה ה.צ – אשר העיד על עסקה שבמסגרתה י.מ ומלול מכרו כדורי אקסטזי אך הרוכש לא שילם להם. ה.צ תיאר כי י.מ ומלול פנו אליו בבקשה לפתרון הבעיה שהתעוררה, ותיאר את מעורבותו במשא ומתן עם שלום. כן העיד על פגישת בוררות שהתקיימה בביתו של חנוך, בעקבותיה הגיעו הצדדים לפשרה, ועל פגישה שהתקיימה בביתו בהשתתפות אדרי, שקדמה לנסיעת האחרון עם י.מ ליפן. במסגרתה אותה פגישה, האחרון ביטא את רצונו שאדרי יסייע לו להשתלט על עסקי הסמים של אחיו מלול ביפן, והשניים אכן נסעו לשם. בית המשפט המחוזי קיבל את עדותו כאמינה ואותנטית.
עדות עד המדינה א.צ – אשר העיד שהסיע את אביו ה.צ לפגישה בביתו של חנוך בראש העין. א.צ הסביר כי המתין לאביו מחוץ לפגישה, ובהסתמך על ניסיון העבר, דובר כנראה לדבריו בפגישה שנועדה לפתור סכסוך שהיה ל-י.מ ביחס לעסקת סמים. נקבע כי עדות זו חיזקה את עדות י.מ ואת עדות ה.צ –הן בדבר קיומה של פגישה בביתו של חנוך, והן ביחס לחלק ממשתתפיה.
עדות תומס – הלה העיד ביחס לעסקת משלוח שלוש חבילות הקוקאין בדואר, ונקבע כי דבריו שימשו סיוע מובהק לעדות י.מ. תומס העיד כי הגיע ליפן בשנת 2005 לצורך מכירת שעונים בדוכנים, וכך הכיר בין היתר את אדרי, שהיה בקשר עם י.מ, איפרגן והמערער בן שיטרית. לדבריו, אדרי סיפר לו שהעביר קוקאין מפרו ליפן באמצעות הדואר, ותפקידו היה למשוך את החבילות מהדואר. תומס מסר כי בסך הכול היו 3 חבילות שעברו בדרך זו, וכי במשיכת החבילה השלישית נעצר על-ידי המשטרה.
אשר לחבילה הראשונה, העיד כי נמסר לו טלפונית, שהחבילה נשלחה מפרו. תומס אסף את החבילה ומשפתח אותה ראה שהקוקאין היה בתוך קונוסים של חוטי תפירה. לדבריו, על-פי הנחיית אדרי, מסר את הסמים לסוחר סמים הולנדי, שהעביר לו בתמורה כסף במעטפה, אותה העביר לאדרי. תומס העיד כי תמורת תפקידו קיבל סכום של מיליון יין.
אשר לחבילה השנייה, העיד כי הגיעה ליפן כשבועיים לאחר החבילה הראשונה, והוא נשלח על-ידי אדרי לאסוף אותה, ולהניחה בדירה בטוקיו שנשכרה לצורך זה. לדבריו, אדרי הנחה אותו לא לפתוח את החבילה כי הקוקאין היה נוזלי, מעין שמן שספוג בשמיכה. כן תיאר כי בהמשך הגיעו שני אנשים שהוא נדרש להראות להם את הדירה, והם סיפרו לו שהם ניסו להפוך את החומר לקוקאין, אך הם הסתבכו והדירה עלתה באש. תומס מסר כי אינו יודע מה עלה בגורל הסמים.
אשר לחבילה השלישית, העיד כי לאחר פרק זמן מסוים הגיעה החבילה השלישית, והסתבר לו שהיא חזרה בדואר. משכך, לדבריו, הלך לסניף הדואר, קיבל את החבילה ובצאתו מהסניף נעצר על-ידי המשטרה. הובהר, כי בעקבות מעורבותו בעסקה זו, תומס הועמד לדין ביפן ונדון ל-8 שנות מאסר אותן ריצה שם (מוצג ת/1402א).