93. ביחס ל"שיחת השלד" בינו לבין סוסן, אברג'יל טען בחקירתו הנגדית, כי אינו מוכן להתייחס ל"עסקת הבלדרית", סירב להשיב על כל עניין ביחס ל-י.מ ולעסקאות עמו, וכן לשאלה מהו "השלד" השיב שאינו זוכר. כאשר התביעה הקשתה שוב ושוב, העלה אפשרות חדשה לפיה הכוונה במילה "שלד" היא לבית שציון בנה עבור אשתו. בית המשפט עמד על כך, שאף סוסן טען, מתוך רצון שלא לסתור את קו ההגנה שהעלה אברג'יל, שכנראה הכוונה בשיחה הייתה לבית של ציון, אך טען שמדובר היה ב"שיח חרשים" שבו אברג'יל דיבר במילת קוד על אודות עניין שלא הצליח להבין.
הובהר כי בשיחה זו, אברג'יל ניסה להסביר לסוסן מדוע אין זה העיתוי המתאים לשוחח עם ה.צ נגד בן חסותו י.מ בקשר ל"עסקת הבלדרית". אברג'יל סבר שעימות עם ה.צ. באותה עת, וביתר שאת לאחר שהבין מסוסן ש-ה.צ טרם הכין את המטען – אינו דבר רצוי. הארגון היה זקוק ל-ה.צ כאשר על הפרק עמדה סוגיית הנחת המטען עבור אירוע יהודה הלוי. נקבע כי המערערים אברג'יל וסוסן לא הציגו פרשנות הגיונית וסבירה אחרת לשיחה זו.
94. לפיכך, נקבע כי גרסתו של אברג'יל היא גרסה כבושה ומשקלה נמוך. הודגש כי עדותו הייתה מתחמקת, הוא נמנע מלהשיב לשאלות, ובחר את הנושאים שאליהם התייחס. לא זו בלבד ששתק בחקירותיו במשטרה, ולא מסר תגובה לכתב האישום, הגרסה שמסר נוצרה לקראת העדות, לאחר שמסכת הראיות נפרשה בפניו, ומתוך ניסיון לתת לראיות פרשנות בלתי מפלילה.
בהכרעת הדין נקבע כי עדי המדינה שהעידו במשפט (בומבי, ה.צ וטולי) קשרו באופן ישיר וברור את אברג'יל לאירוע כמי שיזם אותו, תכנן אותו והיה מודע ומעורב בכל פרטיו. בית המשפט קבע כי עדויותיהם סייעו זו לזו בעניין זה.
אשר לקיומו של סכסוך בין אברג'יל והארגון שבראשותו לבין רוזנשטיין נקבע כי הדבר הוכח הן במסגרת האישום הראשון והן במסגרת האישום השלישי, והוא מצא ביטוי במעורבות אברג'יל ואנשי הארגון הקרובים לו, בניסיונות הקודמים לחסל את רוזנשטיין, כפי שכבר תואר.
95. אשר על כן, נקבעה אחריותו של אברג'יל כמבצע בצוותא ומעשיו באישום זה נקבעו כמבססים נגדו את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כפי שיפורט להלן:
עבירת הרצח – נקבע כי הוכחו יסודות העבירה של רצח בכוונה תחילה, בהקשר לתכנית חיסולו של רוזנשטיין, ותכנונה. הבעת רצונו של אברג'יל בתוצאה הקטלנית הובעה פעמים רבות באופן ברור וגלוי, בהתאם לדברי עדי המדינה. משהמטרה לרצוח את רוזנשטיין הוחטאה, נקבע כי יש בסיס להרשעתו ברציחתם של שלושת הקורבנות שמצאו את מותם תחתיו, מכוח דוקטרינת "הכוונה המועברת" כאמור.
חבלה בכוונה מחמירה – הרשעה בעבירה זו ביחס למאבטחיו של רוזנשטיין (רמי גרוסמן ועופר ורסנו), אשר נפצעו באירוע. נקבע כי ניתן היה לצפות ברמת הסתברות גבוהה, השקולה לכוונה, את האפשרות לגרימת חבלה חמורה למאבטחים, אשר על פי הידוע למבצעים, ליוו את רוזנשטיין והיו צמודים לו באופן קבוע.
גרם חבלה חמורה – הרשעה בעבירה זו ביחס לעובר אורח במקום, אברהם אבן.
פציעה שלא כדין ו-גרם חבלה של ממש – הרשעה בעבירות אלה ביחס לנפגעים השונים שנמנו בכתב האישום המתוקן.
96. לסיכום, בהתאם למעשים המתוארים באישום הרביעי, אברג'יל הורשע בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של רוחן
97. רוחן הכחיש כל קשר לניסיונות החיסול של רוזנשטיין, ובפרט את מעורבותו באירוע יהודה הלוי. לדבריו, כל שהיה ידוע לו על האירוע ועל אודות החשד שהופנה כלפי מעורבותו של אברג'יל היה מהתקשורת. רוחן אישר במהלך עדותו את נסיעתו לבלגיה בין התאריכים 17.11.2003 ועד 20.11.2003, ולדבריו, אברג'יל הזמין אותו לבריסל כדי לבלות ולהשתמש בסמים (מוצג נ/68 – שיחה בה נשמע אברג'יל שואל אותו אם הוא רוצה "חגיגה", עמ' 368 להכרעת הדין).
משנשאל בחקירתו הנגדית, מדוע בעימות במשטרה הכחיש את האפשרות שנסע לבריסל, אם מדובר בנסיעה תמימה שכיום הוא מודה בה, השיב שלא זכר זאת, וכשנשאל מדוע הכחיש ולא אמר שאינו זוכר, לא סיפק תשובה.
אשר לטולי, רוחן אישר שהגיע עמו לבלגיה, וזאת כדי לשוחח עם אברג'יל בעניין שאינו ידוע לו. בנוסף, שלל את האפשרות שהיה בדירתו של אוזיפה באותה נסיעה לבריסל. כשעומת בחקירתו הנגדית, עם העובדה שבתגובה לדברי בומבי במהלך העימות (מוצג ת/300ב), לא אמר שלא נכח מעולם בביתו של אוזיפה – התחמק ונמנע מלתת תשובה ישירה. בנוסף, שלל את הטענה שאברג'יל דיבר על מתן כספים למלחמה ברוזנשטיין, שלל שטולי סיפר לו שהעביר כספים לבומבי, וטען כי טולי פעל על דעת עצמו.
בית המשפט המחוזי עמד על כך שרוחן אישר שגרסתו בבית המשפט נמסרה בחלקה על בסיס זכרונו ובחלקה בהסתמך על חומרי החקירה שאליהם נחשף. לדבריו, חוקרי המשטרה ביקשו "לתפור לו תיק", וגייסו את בומבי לשם כך, שעה שלמעשה מעולם לא ביצע עמו פשעים, וגם לא ידע על מה נסובו שיחותיו עם אברג'יל. יחד עם זאת, רוחן אישר כי אברג'יל ביקש ממנו בשיחת טלפון להגיע לבריסל ולהביא עמו את בומבי. בחקירתו הנגדית, משהופנה לשיחות שהתקיימו בינו לבין בומבי, בתאריכים הסמוכים לאירוע יהודה הלוי (מוצגים ת/1577ב, ת/1575א ו-ת/1546א), השיב כי אינו זוכר את השיחות ולא היה לו כל קשר עם בומבי.
אשר ל-ה.צ, טען כי אינו מכיר אותו ולא ידע כי הלה היה אחראי לבניית המטענים באירועים ביהודה הלוי ובכיכר פלומר, לא היה מעולם בביתו ולא ידע היכן הוא גר.
98. כן פורט על אודות עדי ההגנה שזומנו מטעמו של רוחן בהקשר לאישום זה. הראשון, יהודה מטטוב (להלן: מטטוב), שהתגורר בבלגיה בתקופה הרלוונטית, והעיד כדי לתמוך בדבריו של רוחן לפיהם בפגישה במלון בבריסל, שבה נכח לדבריו, לא דובר על העברת כספים או על חיסולו של רוזנשטיין. העד השני היה אכא, חבר הארגון, ומי שעל פי הראיות נכח בפגישות בבלגיה. ואולם, אף שהגיע לבית המשפט בשני מועדי הוכחות שונים, רוחן נמנע מלהעלותו לעדות, ללא מתן הסבר. נקבע כי הימנעות רוחן מלהעידו עומדת לו לרועץ ומחזקת את ראיות התביעה נגדו.
99. בית המשפט המחוזי התרשם שלא ניתן לתת אמון בגרסתו של רוחן, או לבסס ממצא עובדתי כלשהו על דבריו. נקבע כי אין לקבל את גרסתו המיתממת לפיה לא ידע דבר על אודות האירוע, או על פעילותו של טולי, ועל הסיבה להגעתו לבריסל, כאשר דובר באחד מאנשיו הקרובים, אשר היו כפופים לו. כמו כן נקבע כי אין לקבל את גרסתו שלא ידע לשם מה הוזמן בומבי לבריסל, למרות שהוא זה שהתבקש על-ידי אברג'יל להביאו. נקבע כי תשובותיו לא התיישבו עם חומר הראיות ועם ההיגיון הסביר.
כמו כן, נדחתה גרסתו לפיה הגיע לבלגיה רק כדי לבלות, מאחר שדבריו לא תאמו את השיחה שקיים עם אברג'יל (מוצג נ/68).
בנוסף, נדחתה גרסתו, לפיה כפר כאמור בקיומה של פגישה בדירתו של אוזיפה, וגייס לטובתו את גרסת עד המדינה י.א. נקבע ש-י.א תיאר בחקירותיו מפגש אחד בלבד שהתקיים בבית הקפה במלון בבריסל, במהלכו אברג'יל שוחח ביחידת עם בומבי, אך תיאר כי לאחר מכן ניגש לשולחן שבו ישב עם רוחן וטולי ודרש מהם כספים לצורך תכנית חיסול רוזנשטיין.
אשר לעדות מטטוב, בית המשפט ציין שאיש משלושת עדי המדינה שנכחו במפגש במלון בבריסל (בומבי, טולי ו-י.א) לא הזכיר את נוכחותו, לא בחקירות במשטרה ולא בעדות בבית המשפט. בנוסף, הודגש כי בומבי וטולי לא נשאלו על כך במהלך עדותם ולא הוטחה בפניהם האפשרות שמטטוב נכח באותו מפגש. כן הובהר, שגם אברג'יל לא אמר דבר בעדותו על נוכחות מטטוב במפגש במלון, וכשנשאל על כך באופן ספציפי, אמר שאינו זוכר. אשר לתוכן העדות, נקבע שהותירה רושם של עדות מגמתית ומוגזמת, במטרה לסייע לרוחן ולעמדת ההגנה.
100. בית המשפט קבע כי עדויותיהם של בומבי ושל טולי נמצאו מהימנות, ולא נמצאה סיבה מדוע יפלילו שניהם את רוחן בכזב. נקבע כי כל אחד מעדי המדינה משמש ראיית סיוע לעדותו של האחר, ודבריהם מצטרפים לראיות האחרות שפורטו. סיוע נוסף לדבריהם מצא בית המשפט בשקריו של רוחן, כמו גם בגרסתו הבלתי משכנעת שלא היה בה מענה לראיות נגדו.
101. עוד הודגש כי רוחן, כמנהל בארגון, היה בסוד התכנית העבריינית הכוללת להתנקש בחיי רוזנשטיין, שתחילתה בשנת 2002. רוחן נתן את תמיכתו למאבק שהכריז אברג'יל נגד רוזנשטיין, וביטא את רצונו שהאחרון יחוסל: הוא הוזמן והגיע לבלגיה, השתתף בפגישות שבהן דובר על חיסולו, נטל חלק פעיל בשיחות, ואף הסכים להשתתף במימון המבצע, כפי שגם עשה באמצעות טולי.
עם זאת, נקבע כי אין די באלה כדי לבסס נגדו שותפות או מעורבות ברצח ביהודה הלוי. הובהר כי בדומה לאברג'יל, רוחן לא השתתף פיזית בביצוע המעשה, אך בניגוד לאברג'יל, שתכנן את המבצע בשיתוף עם בומבי, היה מודע לזהותם של המבצעים, והיה מעורב בפרטי הפרטים של הביצוע – אין הוכחה דומה ביחס לרוחן. בשל כך, בית המשפט הביע התלבטות בהכרעת הדין, האם מעורבותו המתוארת של רוחן מבססת נגדו ביצוע בצוותא או שהתנהלותו הייתה ברמה של מסייע בלבד.
בהקשר זה נקבע כי למעט השתתפותו של רוחן בפגישות בבריסל, והעברת כספים למימון המבצע, אין הוכחה לכך שהיה בסוד פרטי המבצע הספציפי ביהודה הלוי, ושהייתה לו השפעה כלשהי על אופן ביצועו.
לפיכך, בנסיבות אלה יש לראות ברוחן כמסייע לעבירות שיוחסו לו. הודגש שהעברת כסף לצורך מימון התכנית מהווה פעולת סיוע במישור העובדתי, ובנוסף התגבשה אצל רוחן גם הכוונה הפלילית הדרושה לסיוע, מודעתו לכוונה לבצע את העבירה, וכן מודעתו לכך שמעשיו מסייעים לביצועה.
102. אשר על כן, רוחן הורשע בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין; וכן קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של סבח
103. סבח הכחיש כל מעורבות באירוע יהודה הלוי, וכפר בכך שהעביר מטען חבלה לז'וז'ו בביתו של ה.צ, או שהעביר קופסת קרטון כלשהי. סבח אישר כי נהג לשבת בביתו של ה.צ, ובכלל זה נכח בסלון ובחצר ביתו, אך לדבריו אף אחד לא שיתף אותו באירועים שהיו. בהתמודדותו עם המיוחס לו, טען בעלמא כי עדי המדינה שיקרו בעדויותיהם.
בית המשפט המחוזי עמד על מהימנות עדותם של ה.צ ושל בומבי, כשסיפרו באופן דומה על אודות חלקם באירוע יהודה הלוי והשתלשלות העניינים ביחס לסבח. נקבע כי עדויותיהם תאמו זו לזו ואף לממצאים האובייקטיבים. הודגש כי מדברי ה.צ. עלה בצורה חד משמעית כי סבח נכח בשתי הפעמים שבהן ה.צ טיפל במטען – בפעם הראשונה בעת הכנתו, ובפעם השנייה בעת תיקונו. סבח היה מעורב בתור מי שהעביר את המטען מחזקתו של ה.צ אל הגורם שהגיע לקבלו, או כמי שנכח בביתו של ה.צ למען שמירת בטחונו. נקבע כי נוכחותו במקום לא הייתה מקרית, אלא יזומה ומכוונת.
על אודות מעורבותו האמורה של סבח העידו הן ה.צ והן י.מ וקשירתו לאירועים ולדמויות הפועלות השתלבה היטב במארג הראיות. כן הודגש, כי אף אם י.מ, אשר תיאר "שתי אפיזודות" שראה ביחס להכנת מטענים על-ידי ה.צ, ערבב בין שני האירועים, נוכחותו של סבח במקום נותרה כנתון מוצק, ביחס ל"שתי האפיזודות". נקבע כי דברים אלה מהווים סיוע לעדותו של ה.צ בעניין זה.
סיוע נוסף לדבריהם של שני עדי המדינה, מצא בית המשפט בעצם מעורבותו של סבח באישום השלישי, כחלק מהתכנית הכוללת להתנקש ברוזנשטיין. נקבע כי מדובר בעבירות מאותו סוג שבוצעו לשם אותה מטרה, ובאותה שיטה על ידי הארגון.
זאת ועוד, בית המשפט מצא בשקריו של סבח, בהכחשתו את הקשר עם חברי הארגון והצוות המבצע, כראיות לחובתו. נקבע כי מדובר בשקרים מהותיים, שהעידו על מודעתו למעשים ולאנשים הקשורים לאירוע, ועל ניסיונו להרחיק עצמו מהם.
ביחס לאברג'יל, טען בחקירתו במשטרה כי אינו מכיר אותו (מוצג ת/430ב). נקבע כי עניין זה התברר כלא נכון מעצם עדותו של אברג'יל, אשר העיד כי הכיר את סבח באמצעות מריקו. צוין כי למשמע עדותו של אברג'יל, חזר בו סבח מהכחשתו את היכרותו עמו.
בדומה לכך, נקבע כי סבח הכחיש בחקירותיו את היכרותו עם בוהדנה, שהיה אחד מאנשי החוליה המבצעת. בחקירתו הראשית טען כי הכירו רק מביקורי בומבי בצ'יינג' בעת שבוהדנה התלווה אליו. ואולם, נקבע כי על פי הראיות התקיימו כעשר שיחות טלפון בין סבח לבין בוהדנה, שהראשון לא הצליח לתת להן הסבר ברור.
כמו כן, סבח הכחיש במשטרה את היכרותו עם ז'וז'ו, כאשר בעדותו בבית המשפט טען כי לא הכירו בשמו יוסף לוי ולכן לא חיבר ביניהם. לדבריו ראה אותו רק כאשר התלווה לבומבי בצ'יינג', וגם במקרה זה לא ידע להסביר את שיחות הטלפון הרבות בינו ובין ז'וז'ו (מוצג ת/1563א).
בית המשפט המחוזי התייחס להכחשת היכרותו עם דמויות בארגון, לרבות אלו שנטלו חלק באירוע יהודה הלוי, כמלמדת על כך שלסבח היה מה להסתיר, וראה בכך סיוע לעדויות עדי המדינה נגדו.
104. עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס לדברי בומבי, ולפיהם סבח לא נכלל בצוות המבצע של אירוע הרצח. מדברי ה.צ ו-י.מ עולה שסבח היה בסוד העניין, וידע את טיב התכנית שעל סדר היום. ואולם, בנסיבות שתוארו, ולנוכח הריחוק שהיה בין סבח לבין בומבי, והמרחק שלו ממוקד הפעילות של מבצע החיסול גופו, נקבע שמעשיו אינם עולים כדי "ביצוע בצוותא".
אשר על כן, נקבעה אחריותו של סבח כמסייע לעבירות שיוחסו לו. הוכח שסבח היה מודע לטיבם המסייע של מעשיו, שבוצעו מתוך רצון לסייע. בית המשפט הרשיע אותו בביצוע עבירה של סיוע לרצח בהתייחס לשלושת הקורבנות שמצאו את מותם באירוע, והרשיע אותו בסיוע לעבירות הנוספות, שהן תוצאה מהפגיעות שנגרמו לאנשים הנוספים באירוע.
105. לפיכך, סבח הורשע בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; וסיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון בעניינו של עמוס – וזיכויו
106. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי אין די בראיות שהובאו כדי להרשיע את עמוס בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וכתוצאה מכך זיכה אותו מהאישום הנוכחי.
נקבע כי אין חולק שהראיות שהובאו ואשר קשרו אותו לאירוע מושא אישום זה, התבססו אך ורק על עדות י.מ. הודגש בהקשר זה שבעת ש-י.מ העיד על מעורבותו של עמוס, הוא לא שיקר במתכוון מתוך רצון להפלילו לשווא. עם זאת הודגש כי עדותו לקתה באי דיוקים ולכן האפשרות לקבוע ממצאי עובדה בהסתמך על דבריו בלבד היא בעייתית. בנוסף נקבע, כי עד המדינה ה.צ, אשר ידיעותיו בנושא הם מכלי ראשון ואף היה מודע לחלקו של עמוס באישום השלישי, עמד על כך שאין לאחרון קשר לאירוע ביהודה הלוי.
זאת ועוד, נקבע כי אף אם דבריו של י.מ היו מתקבלים במלואם, אין ראיה שמוכיחה שעמוס שיתף פעולה עם סבח במשימה שהוטלה עליו ביחס להעברת המטען, מתוך מודעות ומחשבה פלילית. נקבע כי מדברי י.מ ניתן ללמוד רק על כך שעמוס התלווה לסבח לביתו של ה.צ, ישב שם והמתין עמו, ואחר כך עזב את המקום כאשר סבח הלך לדרכו. לפיכך נקבע, כי אין בדבריו כדי ללמד על כך שעמוס נמנה עם המבצעים של מעשה הרצח, ואף לא על כך שסייע בביצועו. משכך, בית המשפט קבע שלא הוכחה אשמתו של עמוס מעבר לספק סביר והורה על זיכויו מאישום זה.
הדיון באשמתו של בוהדנה
107. בוהדנה כפר במיוחס לו באישום זה, וטען שבומבי העליל עליו בשל סכסוך כספי שהתגלע ביניהם, ובמטרה לחפות על סמיקו אחיינו.
בחקירתו הראשית, התייחס להיכרותו עם דמויות בארגון – הוא העיד כי פגש באברג'יל לראשונה בשנת 2004 בתאילנד, בעת שחגג שם את מסיבת הרווקים שלו. אשר לעדי המדינה ה.צ, א.צ ו-י.מ טען כי אינו מכיר אותם ושלל אפשרות שנכח בבית ה.צ.
ביחס לבומבי, טען כי הכיר אותו בין השנים 2002-2000, דרך אחיינו של בומבי, סמיקו, והיו תקופות שהם בילו רבות יחד. לדבריו, בומבי לא עירב אותו מעולם בעניינים פליליים ולא סייע לו בכספים. לטענתו, גרסתו המפלילה של בומבי נועדה להסיר את האשמה מאחיינו סמיקו, ומקורה גם בסכסוך כספי שהתגלע ביניהם בשנת 2009, לאחר שהלווה לבומבי 50,000 ש"ח לצורך קניית רכב לאשתו. לגרסתו, כספים אלו לא הושבו לו מעולם, וזאת למרות שנקלע לקשיים כלכליים בעקבות החוב. בחקירה הנגדית, בוהדנה העלה לראשונה חוב כספי נוסף בסכום של 20,000 ש"ח, שחב לו בומבי לטענתו בגין הלוואה קודמת.
בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה בומבי הפליל לשווא את בוהדנה. בהתייחס לסמיקו הודגש כי לא הובאה כל ראיה פוזיטיבית שקשרה אותו לאירוע. נקבע כי למעט העובדה שבומבי השתמש ברכבו של סמיקו, כפי שסיפר מיוזמתו, אין כל הוכחה ראייתית למעורבותו. זאת ועוד, צוין כי הטענה לפיה בומבי טפל האשמות שווא על בוהדנה אינה מתיישבת עם העובדה שבומבי אף הפליל את ז'וז'ו, אדם שאין חולק שהיה מאוד יקר לליבו.
לעניין הטענה לקיומו של סכסוך בין בוהדנה לבין בומבי, נקבע כי מדובר בגרסה מתפתחת ולא עקבית, שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של בומבי, ולא עלתה מצד בוהדנה בחקירה במשטרה, לא בעימות עם בומבי ולא במענה לכתב האישום. בנוסף צוין, שאף אחד מהמעורבים האחרים לא נחקר בבית המשפט על-ידי בא-כוחו של בוהדנה ביחס לקיומו של הסכסוך הנטען. לבסוף נקבע כי קיומו של סכסוך לא הוכח ועדות בוהדנה, שנולדה על מנת לבסס מניע מצד בומבי להפלילו לשווא, לא הייתה משכנעת. בנוסף הודגש כי חקירתו הנגדית של בוהדנה התאפיינה במתן תשובות מתריסות מבלי שהתמודד לגופו של עניין, ונקבע שהאופן בו העיד לא עורר אמון.
בהתייחס ליום ביצוע העבירה, בוהדנה מסר כי בומבי אסף אותו מביתו במכונית ה"גולף" השחורה של סמיקו, וכשהיו יחד שמעו על אודות הפיצוץ בחדשות. בוהדנה לא זכר להיכן נסע עם בומבי, אך שלל כי באותו יום היו ביחד בראשון-לציון. בית המשפט המחוזי תהה ביחס להתעקשות בוהדנה להתרחק מנוכחותו עם בומבי בראשון-לציון, וקבע כי אין תכלית ראייתית אמיתית לפרט זה, למעט רצונו לחלוק על דברי בומבי ולנסות למצוא בהם סתירות.
על רקע טענות ההגנה, אשר התמקדו בשלילת מהימנות בומבי, בית המשפט המחוזי קבע, כי אף שבומבי היה עבריין והודה בביצוע מעשי רצח קשים, עדותו כשלעצמה הרשימה "בכנותה ובעוצמתה" (עמ' 410 להכרעת הדין). בנוסף הודגש, כי אין הוכחה לכך שבומבי הפליל אחרים בכזב, וגרסתו זכתה לתימוכין בעדויות עדי מדינה אחרים ובראיות חיצוניות.
בהכרעת הדין נקבע, כי ביחס למעורבותו של בוהדנה, עדותו של בומבי היא עדות יחידה. בית המשפט נימק את הסתמכותו עליה, בכך שלאיש מעדי המדינה האחרים לא הייתה סיבה לדעת עליו ועל חלקו באירוע, זאת מאחר שבוהדנה לא היה "איש ארגון" עובר לאירוע יהודה הלוי, לדבריו של בומבי. בנוסף, בית המשפט הדגיש את המידור שהיה נהוג בארגון, ובמיוחד ביחס לזהות האנשים שעמדו בלב הביצוע של כל מבצע פלילי. צוין, כי האנשים היחידים שיכלו לדעת על אודות מעורבות בוהדנה הם אלה שהשתייכו לחוליה המבצעת, אשר פרט לבומבי ווזאנה, היו נאשמים בערכאה הדיונית, שכפרו במיוחס להם, ואיש מהם לא נחקר מטעם בא-כוחו של בוהדנה.
אשר לטלפון הנייד של בוהדנה, שאוכן ביום האירוע במושב עמינדב, הלה לא ידע להסביר לשם מה נסע לשם, ואמר שאולי ביצע שם התפרצות. משעומת עם העובדה שמכשיר הטלפון שלו היה מושבת למשך 10 ימים לאחר האירוע, השיב כי אולי זרק אותו במקום ההתפרצות, אך לא היה בפיו מענה לשאלה כיצד הטלפון חזר לשימוש כעבור 10 ימים, ובית המשפט התרשם שתשובותיו הנפתלות אינן מלמדות על אמינותו.
עוד הוזכרו דברי בומבי בהקשר זה, כי כל אנשי החוליה המבצעת באירוע היו מצוידים בטלפונים מבצעיים, ומכאן בית המשפט הסיק שמעצם העובדה שהטלפון הקבוע של בוהדנה אוכן ביום האירוע בעמינדב, אין כדי ללמד על מקום הימצאו של בוהדנה עצמו, מאחר שהיה מצויד בעצמו בטלפון מבצעי. בוהדנה מצידו לא זכר לומר היכן היה באותו יום ולא הציב גרסה אחרת מול דברי בומבי.
ראיות סיוע
108. בית המשפט המחוזי מצא ראיות סיוע רבות לעדות בומבי, וביניהן העימות שנערך בינו לבין בוהדנה במשטרה; שקרי בוהדנה בחקירותיו; מודעותו לפעילותו הפלילית של בומבי; נסיעתו לתאילנד לאחר האירוע; וכן ניתוקו הטלפוני מיד לאחר קרות האירוע. להלן יפורטו בקצרה ראיות הסיוע שהובאו בהכרעת הדין.
העימות עם בומבי (מוצג ת/460ד) – נקבע כי אמירותיו של בוהדנה במהלך העימות עם בומבי סיבכו אותו במעורבות באירוע, ואף כללו פרטים מוכמנים. מצפייה בעימות עלה כי האופן בו הגיב בוהדנה הייתה כשל אדם שמעורה היטב בפרטי העניין. במהלך העימות הסוער בין השניים, הטיח בוהדנה לעבר בומבי קללות שביטאו תסכול על כך שהלה בחר להיות עד מדינה ולהפליל את חבריו.
בנוסף, בוהדנה צעק בסערת רגשות את שמו של ז'וז'ו, מבלי שידע מה בומבי מסר בחקירה ואת מי הפליל. נקבע כי מידע מסוג זה יכול היה לומר רק מי שיודע שז'וז'ו קשור לעבירה ומבין שהסכמת בומבי לשמש עד מדינה תחייבו להפליל גם את ז'וז'ו, אשר בעת הפיצוץ היה בתצפית והורה להפעיל את המטען. מעורבותו של ז'וז'ו הייתה פרט מוכמן, שעצם ידיעתו מסבכת את בוהדנה ומהווה ראיית סיוע לעדות בומבי.
זאת ועוד, הודגש כי בוהדנה התווכח עם בומבי בעימות, וחלק על התיאור העובדתי שהאחרון מסר ביחס לזהות האנשים שהניחו את המטען על גג הצ'יינג'. ביחס לכך נקבע, כי רק מי שהיה בזירה יכול היה לדעת היכן עמד בומבי ומה היה חלקו של כל אחד מהמבצעים.
כמו כן, נקבע כי במהלך העימות בוהדנה חשף פרט מוכמן נוסף שקשור לאופן הנחת המטען. לאורך מהלך החקירה והעימות, החוקרים ובומבי השתמשו במילה "הונח" ביחס למטען. לעומת זאת, במהלך העימות, בשתי הזדמנויות שונות, בוהדנה עשה שימוש במילים "הוציא" ו"הוצאנו" על מנת לתאר את הפעולה שבוצעה. נקבע כי התבטאות זו יכולה להיאמר רק על ידי מי שידע כיצד הדברים קרו הלכה למעשה.
שקרי בוהדנה – נקבע כי הכחשת בוהדנה את קשריו עם בומבי ואת ההיכרות עמו מהווה סיוע לראיות המאשימה, זאת על רקע העובדה שבומבי היה ממונה על המשימה הפלילית ביהודה הלוי, כך שאמירת שקר ביחס לקשר עמו הוא עניין מהותי הקשור ללב המחלוקת. בעדותו, הסביר את בחירתו למסור דבר שקר בכך שחשש שאם היה מאשר את היכרותו עם בומבי, היה עלול להיעצר.
שקר נוסף שמסר בוהדנה, נמצא בהכחשת היכרותו עם אברג'יל. בחקירתו במשטרה, טען במספר הזדמנויות שאינו מכיר אותו (מוצג ת/450ב1), והרחיק עצמו מהפגישה עמו בתאילנד. בית המשפט ראה בכך שקר מהותי, שאף בו יש כדי לתמוך בדברי בומבי.
מודעות בוהדנה לפעילות הפלילית של בומבי – נקבע כי התבטאויות בוהדנה בחקירותיו במשטרה מלמדות על כך, כי היה מודע היטב לפעילותו הפלילית של בומבי ואף לכך שיש לו "דם על הידיים", לדבריו (מוצג ת/460ד). בית המשפט הביע תמיהה על כך שבוהדנה ידע על אודות מעשי רצח שבומבי ביצע, כאשר על פי עדותו, בומבי לא שיתף אותו מעולם בדבר ואף לא ביצע עמו פשעים.
הנסיעה לתאילנד – בית המשפט עמד על משמעות נסיעתו של בוהדנה לתאילנד, יחד עם בומבי, שלומי וז'וז'ו, סמוך לאחר האירוע ביהודה הלוי, נסיעה שמומנה מכספי הארגון, כפי שהעיד בומבי.
ניתוק טלפוני לאחר האירוע –מיד לאחר האירוע, בוהדנה השבית את כל הפעילות בטלפון הקבוע שלו למשך 10 ימים (מוצג ת/1561א), זאת בלא מתן הסבר משכנע לכך, תוך שהסתבך באמירת שקרים. נקבע כי מדובר בהתנהגות מפלילה התומכת אף היא בדברי בומבי.
109. מהמקבץ הראייתי שפורט לעיל, הוכח כי בוהדנה היה מבצע בצוותא של האירוע מושא אישום זה, בהשתייכותו לחוליה המבצעת שבראשה עמד בומבי, ואשר חבריה היו במוקד הביצוע של המשימה העבריינית. הוכח שבוהדנה נטל חלק בהנחת מטען החבלה על גג הצ'יינג', בהורדתו לצורך החלפת הסוללה, ובהנחתו פעם שנייה עובר לפיצוץ. בנוסף הודגש, כי בוהדנה היה מודע לתכנית העבריינית ולמטרתה, לרבות לעובדה שהיא יועדה לחיסול רוזנשטיין.
בהקשר זה צוין, כי אין כל משמעות לכך שבוהדנה לא נכח בזירה ביום האירוע, ותפקידו בביצוע העבירה ותרומתו לביצועה היו מהותיים וחשובים – הטמנת מטען החבלה על גג הצ'יינג על ידו, בשיתוף עם וזאנה הוא מעשה שנמצא בליבת התוכנית הפלילית. משכך, הוכחו בעניינו יסודות העבירה של רצח בכוונה תחילה (כהגדרתה בטרם הרפורמה בעבירות ההמתה) ואף התגבשה כוונת הקטילה, מאחר שהוכח כי היה מודע לתוכנית העבריינית, ופעל יחד עם המעורבים הנוספים כדי לממשה. בעקבות מעשיו, כאמור, נגרם מותם של שלושה קורבנות, ופציעתם של עשרות אזרחים חפים מפשע. בהתאם, נקבע כי הוכחו שאר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.
110. בוהדנה הורשע אפוא בעבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של סוסן
111. סוסן הבהיר בעדותו שרוב הפרטים הידועים לו בפרשה הם מקריאת התיק ולא מזיכרונו האישי, לאור חלוף זמן של כ-16 שנים. סוסן הכחיש את המיוחס לו באירוע וטען כי לאור היכרותו עם רוזנשטיין והעובדה כי יש להם חבר משותף בשם יוסי כהן, דברי בומבי הקושרים אותו לניסיון ההתנקשות בו אינם סבירים.
סניגורו התמקד בקעקוע מהימנותו של עד המדינה בומבי, בין היתר, בטענה שהאחרון נחשף אגב החקירה והעימותים לתשתית ראייתית נרחבת בעניין אישום זה, אשר שימשה אותו למסירת גרסה מפלילה, לרבות נגד המערער סוסן. בנוסף, טען כי בומבי העליל עליו לשווא, כדי לחלץ מאשמה את אחיינו סמיקו, בדומה לטענה שנטענה על-ידי סנגוריו של בוהדנה.
112. אשר למהימנות בומבי, בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות שנטענה לפיה חזר על מידע שנמסר לו בחקירה, וקבע כי לא שוכנע שהמשטרה ניהלה את החקירה באופן מוטה, שמבסס חשש אמיתי שבומבי חזר על מידע ש"הושתל במוחו", לא כל שכן ביחס לסוסן. טענות אלה הוכחשו הן על-ידי בומבי והן על ידי החוקרים, ונקבע כי אין להן בסיס. הודגש כי גרסת בומבי נבחנה גם באופן ספציפי ביחס לכל אישום ואישום, ודבריו זכו בכללותם לתמיכה בעדויות נוספות ובראיות חיצוניות. כמו כן, בית המשפט דחה את הטענה כי בומבי הפליל לשווא את סוסן, בניסיון לחפות על סמיקו ולא מצא לכך בסיס ראייתי.
113. אשר לגרסת סוסן נקבע שהיא גרסה כבושה. סוסן לא מסר במשטרה את הגרסה שהעלה בעדותו בבית המשפט, ובחלק מהחקירות שמר על זכות השתיקה, ללא הסבר משכנע. בנוסף, לא אמר אמת ביחס למידת היכרותו עם דמויות רלוונטיות ולא נתן הסברים ראויים למכלול סוגיות שעלו בחקירתו הנגדית. נקבע כי גרסתו נבנתה על בסיס הראיות שהוצגו במשפט, שאותן למד, כפי שהודה בעצמו. צוין כי התנהלותו לא עלתה בקנה אחד עם כנות ועם חפות. כן הודגש כי אל מול דברי בומבי שנקבעו כאמינים, עדות סוסן הייתה מתחמקת, מגמתית ולא משכנעת.
114. בנוסף, נקבע כי מעורבות סוסן בארגון עלתה בהקשרים שונים, מפי עדי המדינה ומהאזנות הסתר. בהתאם לכל העדויות שנשמעו נקבע כי סוסן היה חלק מהקבוצה הבת-ימית בראשותו של בן סימון, וחיבורו לארגון היה ממשי ומובהק, לרבות באמצעות גיסו ציון אלון, שהיה דמות מפתח בארגון.
כמו כן, נקבע כי סוסן ניהל תקשורת ישירה עם אברג'יל, היה נתון למרותו ואף זכה ליחס של כבוד מצידו (מוצגים ת/1878ט ו-ת/1878י). בית המשפט המחוזי ייחס משמעות אף לכך שבומבי בחר בסוסן להיות אחד מאנשי חוליית הביצוע באירוע, ולא בכדי. עוד הודגש, כי לפי דברי בומבי, סוסן היה חלק מהצוות עוד בטרם הנסיעה לבלגיה.
בהכרעת הדין פורטו המשימות שהוטלו עליו במסגרת המשימה העבריינית באישום זה, והן יפורטו בקצרה להלן:
שכירת דירה לשם תצפית – לדברי בומבי, מטרת משימה זו, אשר הוטלה על סוסן, הייתה כדי שאנשי הצוות יוכלו לתצפת אל עבר הצ'יינג' ממקום קבוע. נקבע כי ההחלטה להניח את המטען על גג הצ'יינג' בעיתוי שעליו הוחלט הייתה פועל יוצא מהמצג שהציג סוסן, לפיו מצא נכס מתאים לתצפית. הודגש, כי אילולא סוסן העביר את המסר לפיו עסקת השכירות סגורה, הרי שלדברי בומבי, הוא לא היה מניח את המטען. לבסוף כאמור, סוסן לא שכר נכס, והצוות קיים במקום תצפיות רגליות.
השתתפות בתצפית – על פי עדות בומבי בחקירתו הראשית, הן בוהדנה והן סוסן השתתפו בתצפיות, שנערכו במשמרות כאמור. עם זאת, בחקירתו הנגדית הסתייג ואמר שאינו בטוח בפרט זה בוודאות. בית המשפט קבע כי ספק זה צריך לפעול לטובת סוסן, והודגש כי לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי שסוסן השתתף בתצפית.
החלפת המטען – צוין כי בומבי העיד שסוסן נטל חלק בעת החלפת המטען, אך לא זכר במדויק האם נכח בביתו של ה.צ או בזירה. נקבע כי נוכח העובדה שהחלפת הסוללה של מטען החבלה הצריכה פעולה שכללה מספר שלבים, וביניהם הורדת המטען מעל גג הצ'יינג', העברתו ל-ה.צ, החזרתו מ-ה.צ והנחתו בשנית על גג הצ'יינג', ניתן להבין את הקושי של בומבי למקם במדויק את מעשיו של סוסן באותן נסיבות.
ראיות סיוע
115. בית המשפט המחוזי מצא ראיות סיוע לעדות בומבי ביחס לחלקו של סוסן באירוע, וביניהן עדותו של עד המדינה י.מ; שקריו של סוסן; "שיחת השלד" בינו לבין אברג'יל; שיחות טלפוניות בינו לבין החברים האחרים בצוות המבצע; והתנהגותו לאחר האירוע. להלן יפורטו בקצרה ראיות הסיוע שהובאו בהכרעת הדין.
עדות עד המדינה י.מ – נקבע כי על אף הבעייתיות שבעדותו, כפי שעמד עליה בית המשפט, ניתן לקבל את דבריו על כך שראה את סוסן בביתו של ה.צ באחת מהפעמים שבהן הועבר המטען. מידע זה נמסר על ידו כבר בהזדמנות הראשונה בחקירתו בשנת 2008 (מוצג ת/1297א), ואף בהודעותיו בהמשך, עוד בטרם בומבי מסר את גרסתו המפלילה נגד סוסן באירוע. הואיל ונקבע כי עדותו על אודות השתלשלות העניינים אינה מדויקת, משקל עדותו נקבע כנמוך, אולם הודגש כי דבריו מצטרפים לראיות נוספות, כפי שיפורט, ועל רקע חזית מחלוקת רחבה שהציבה ההגנה.
שקריו של סוסן – בית המשפט עמד על שקריו המהותיים של סוסן ביחס להיכרותו ולקשריו עם דמויות מפתח בפרשה, כגון אברג'יל, בן סימון, סבח וה.צ, ואשר לימדו על חוסר אמינותו ועל גרסתו המיתממת. הודגש כי שקריו ביחס לבומבי וליתר חברי הצוות המבצע, מצויים בלב העשייה הפלילית בנסיבות העניין, ויש בהם כדי להוות סיוע לדברי בומבי. נקבע כי סוסן היה בלתי עקבי ובית המשפט התרשם מרצונו להרחיק עצמו מבומבי ומהאירוע עצמו, כמו גם מחוסר יכולתו לספק הסברים משכנעים לקשריו הטלפוניים המאסיביים עם הצוות המבצע בתקופת האירוע, כפי שיפורט בהמשך.
"שיחת השלד" (מוצג ת/1214) –שיחה זו בין סוסן לבין אברג'יל מיום 18.10.2003, מלמדת על שייכותו של הראשון לתכנית העבריינית מושא אישום זה, ולכך שאברג'יל ראה בו "כתובת רלוונטית" כדי לברר ביחס להתקדמות הכנת המטען על-ידי ה.צ. נקבע כי שיחה זו מסבכת את סוסן במעורבות בתכנית הפלילית ומהווה סיוע לעדות בומבי בעניין זה.
שיחות טלפוניות עם החברים בצוות המבצע – נקבע כי התקשורת הענפה של סוסן עם השותפים האחרים בחוליה המבצעת מהווה אף היא סיוע לדברי בומבי. תואר כי בין אוקטובר לדצמבר 2003, התקיימו למעלה מ-300 שיחות טלפון בין סוסן לבין בומבי, שעה שהראשון טען שלא היה ביניהם קשר קרוב; כך אף התקיימו באותה תקופה למעלה מ-100 שיחות טלפוניות בין סוסן לבין וזאנה (מוצג ת/1565א); וכ-60 שיחות טלפון בינו לבין בוהדנה, כאשר שניהם טענו שהם אינם חברים קרובים ואין ביניהם קשר יומיומי.
התנהלות סוסן לאחר האירוע – בית המשפט נתן דגש לעובדה שביום הפיצוץ, בשעות הערב, סוסן הגיע יחד עם וזאנה לביתו של בומבי באשדוד, ובאותו מעמד הם שוחחו עם בן סימון ממקום כלאו. סוסן הכחיש תחילה את קיומו של המפגש, אך נאלץ להודות בו לאחר שנוכחותו באשדוד הוכחה בראיות חיצוניות באמצעות פלט האיכונים הטלפונים (מוצג ת/1565א). נקבע כי הן הפגישה והן השקר ביחס אליה מהווים ראיות סיוע לדברי בומבי.
116. בית המשפט המחוזי אף התייחס לעד ההגנה שהובא מטעמו של סוסן – יוסי כהן, שסוסן ניסה להוכיח באמצעותו כי בינו לבין רוזנשטיין קיימת היכרות קודמת, בזכות החברות המשותפת עם העד. בית המשפט שמע על כך לראשונה בפרשת ההגנה, ורוזנשטיין לא נחקר בנושא. נקבע כי טענת העד על אודות חברות אמיצה עם סוסן, שכללה ביקורים תכופים בביתו, נותרה כאמירה בעלמא ולא ניתן אמון מלא בדבריו. נקבע כי אף אם היה ניתן לתת אמון בגרסתו, לא היה בכך כדי לשלול את דברי בומבי לפיהם סוסן היה אחד מאנשי החוליה המבצעת באירוע מושא אישום זה.
117. אשר לחלקו של סוסן, בית המשפט הביע התלבטות בהכרעת הדין, האם מעורבותו המתוארת מבססת נגדו "ביצוע בצוותא" בהתאם לתרומתו הפיזית לביצוע העבירה. נקבע כי השאלה ביחס למעשים הספציפיים שביצע, נותרה עמומה. כך, המשימה לשכור נכס בקרבת הצ'יינג' לא בוצעה על ידו בסופו של דבר; לא אושר בוודאות מלאה כי ישב בתצפית באחד הימים; ואשר להשתתפותו בשלב העברת המטען – לא ברור מה היה תפקידו ומה עשה בעניין זה.
לפיכך, נקבע כי העמימות ביחס למעשיו המדויקים של סוסן במסגרת המשימה העבריינית הותירה "חלל ראייתי" ביחס לרכיב הפיזי של העבירה, שבעטיו בית המשפט התקשה לבסס כלפיו הרשעה כ"מבצע בצוותא" של מעשה הרצח.
עם זאת, נקבע כי ניתן לבסס כלפיו את העבירה של קשירת קשר לבצע רצח, אשר מצאה ביטוי ברור בראיות המתייחסות אליו.
נקבע כי הוכח הקשר הפלילי שבו היה מעורב עם אחרים, לרצוח את רוזנשטיין, והראיות מלמדות על מחויבותו לקבוצה ולארגון. הודגש כי סוסן היה בסוד התכנית העבריינית, היה מודע לה, כפי שאף ניתן להסיק מ"שיחת השלד", וכוונתו לממש את המטרה הפסולה נבעה מהתנהגותו לפני האירוע ואף לאחריו, כפי שפורט.
118. לפיכך, סוסן הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השישי:
"הבלדרית" – הרשעה ביבוא קוקאין מפרו לאנגליה במסגרת ארגון פשיעה
119. באישום זה יוחסו למערערים אברג'יל וסוסן יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, ביחס לביצוע עסקת סמים, בה הועברו 11 ק"ג סם מסוג "קוקאין" מפרו לאנגליה, באמצעות בלדרית, אשר בהמשך נעלמו עקבותיה יחד עם הסמים.
120. העדות המרכזית שעליה השתית בית המשפט המחוזי את הרשעתו באישום זה הייתה של עד המדינה י.מ. עד זה העיד כי ראשית העסקה במפגש שהתקיים ביבנה ובו נכח יחד עם סוסן ובן סימון, במהלכו אמר לאחרון שהוא מכיר שתי בלדריות הולנדיות, שאפשר לשלוח אותן עם סמים, ובן סימון אמר לו שהוא מכיר קבוצה של סוחרי סמים בפרו, שיש להם מזוודה טובה להסלקת קוקאין.
עוד העיד כי קיבל מבן סימון 7,500 דולר להוצאת העסקה אל הפועל, והאחרון הסביר לו איזה כרטיס טיסה עליו לרכוש לבלדריות. בהמשך לכך, טס לדבריו לאמסטרדם ושם נפגש עם עבריין בשם אבו-חוסיין, שסייע לו לגייס את אחת הבלדריות.
אשר לבלדרית שהוא עצמו גייס, העיד כי הכיר אותה בעת שריצה מאסר בכלא ההולנדי, באמצעות אסיר אחר, ותיאר באופן מפורט את זהותה – הולנדית ממוצא סורינמי. כן ציין כי העסיק אותה מספר פעמים בעבר, בתקופת מאסרו, ביחד עם אחיו מלול. עוד סיפר כי נפגש באמסטרדם עם סוחר סמים בשם ג'קי לסרי (להלן: לסרי), שהכיר את הבלדרית זה מכבר, הפקיד בידיו כספים לרכישת כרטיסי הטיסה עבורה והנחה אותו לרכוש טלפון שנועד ליצירת קשר עמה.
בהמשך לכך, הגיע לספרד, שם נפגש עם ציון אלון בביתו, עדכן אותו בדבר העסקה וסיכם עמו שהאחרון ידאג לאיסוף הסמים עם הגעת הבלדריות ללונדון. בית המשפט קבע כי תמיכה לדבריו של י.מ נמצאה בשיחה בינו לבין ציון מיום 13.9.2003 (מוצג ת/1202).
כן מסר בעדותו, כי לאחר המפגש עם ציון בספרד שב לישראל, וסיפר על העסקה המתוכננת ל-ה.צ. לאחר מכן טס למרוקו לקידום עסקת סמים אחרת, ובעת ששהה שם קיבל מבן סימון בפקס את פרטי הטיסות של הבלדריות, והעבירם לאבו-חוסיין וללסרי, שליוו את האחרונות לשדה התעופה. לבסוף תיאר כי הבלדרית שגייס אבו-חוסיין קיבלה "רגליים קרות" והחליטה שלא לעלות לטיסה, ואילו הבלדרית מטעמו טסה לפרו כמתוכנן.
לדבריו, בעת הגעת הבלדרית לפרו, שהה בישראל, בביתו של ה.צ, ממנו שמע שבן סימון מבקש להיפגש עמו. בפגישה שנערכה ברחוב הזוהר בתל-אביב, בנוכחותו יחד עם בן סימון, סוסן, ואייבי אחיו של אברג'יל, נדונה עסקת הסמים. בעדותו, סוסן אישר את נוכחותו בפגישה זו, ונקבע כי למעורבותו בשלב זה הייתה תמיכה בשיחת טלפון בינו לבין ציון מאותו יום (מוצג ת/2201).
בהמשך לכך, י.מ סיפר כי עודכן על-ידי לסרי על הגעת הבלדרית ללונדון, שהמתינה שיבואו לאסוף אותה ולקבל את שכרה. באותו שלב לא הצליח לאתר את ציון, שהיה אחראי לאסוף את הסמים מהבלדרית, לכן הגיע לדבריו לביתו של ה.צ. בחיפוש אחר בן סימון, אך נאמר לו שהאחרון נעצר.
משלא נאספו הסמים מהבלדרית עד לשעה 11:00 בבוקר, כפי שסיכם עמה טלפונית, היא עזבה להולנד והשאירה את המזוודה בשמירת חפצים בבית המלון. בהמשך לכך, החלו וויכוחים בינו לבין סוסן בביתו של ה.צ בעניין זה, והוא החל לנסות לשכנע את הבלדרית לחזור אנגליה.
כן סיפר כי גייס מסוסן 5,000 דולר לטובת איתורה, ועבור שליחת סוחר סמים חיפאי, רונן סוויסה (להלן: רונן), לאמסטרדם, יחד עם שני שותפים נוספים, כדי שיחזור עם הבלדרית לאנגליה. לאחר שהגיעו לאנגליה, שכרו חדר במלון בו הושארה המזוודה ותיאמו עם הבלדרית, הם הודיעו לו שהיא ברחה. העד תיאר כי הודיע את הבשורה לסוסן, שהאשים אותו במעילה.
בית המשפט המחוזי מצא תמיכה ראייתית חיצונית לדברי י.מ, אף ביחס לאירועים שקרו לאחר בריחת הבלדרית. כך נקבע כי בשיחות הטלפוניות בין המעורבים בפרשה, ניתן למצוא חשדות המוטחים בפני י.מ או נאמרים מאחורי גבו, מהם ניתן ללמוד שסוסן, ציון ואברג'יל חשדו בו ש"עקץ" את הארגון (מוצג ת/1210).
עוד העיד על התערבות בומבי (כחליפו של בן סימון שנעצר) ודרישתו כי יכסה את אובדן הרווח כתוצאה מבריחת הבלדרית. י.מ סיפר כי סוסן הגיע לביתו של ה.צ עם אדם שלא הכיר אז, בומבי, שאיים עליו להחזיר את הכספים. בית המשפט נתן דעתו אף לעדותו של ה.צ בהקשר למעורבות בומבי בהפעלת לחץ על י.מ בשלב זה, בעקבות בריחת הבלדרית.
בחקירתו הנגדית, העיד י.מ שאמנם בומבי דרש ממנו להעביר לארגון את הרווח הצפוי ממכירת הסמים שאבדו, ובהמשך קיבל ממנו את כספי הקנס, ואולם הלה אך הוציא אל הפועל את החלטותיו של ראש הארגון, אברג'יל.
כן העיד על התערבותו של ה.צ לטובתו, ושבעקבות זאת חש ש"הלחץ ירד". נקבע כי ממכלול הראיות עולה שהקשר בין י.מ לבין ה.צ פטרונו בארגון, היה גורם משמעותי לסלחנות חברי הארגון כלפי י.מ, וזאת על אף החשדות לפיהן גרם לאבדן הסמים.
בית המשפט מצא תמיכה ראייתית לחשיבותו של ה.צ עבור הארגון באותה עת, והשפעתה על ההתרחשויות ב"שיחת השלד" בין אברג'יל לסוסן, שתוארה במסגרת האישום הרביעי, שם הסביר הראשון לאחרון שבשלב זה לא כדאי לפנות ל-ה.צ בעניין י.מ ועסקת הבלדרית, מפני שישנן סוגיות חשובות יותר שעומדות על הפרק (זאת לאור מעורבות ה.צ באירועים שנדונו באישומים השלישי והרביעי).
עוד לדברי י.מ, במהלך החיפושים אחר הבלדרית נותר ללא כספים, ובאותו שלב ביקש להיפגש עם אברג'יל הן כדי לקבל ממנו מענה בעניין זה, והן מפני שביקש להסביר לו ישירות את ההתרחשויות סביב עסקת הבלדרית. משנפגש עמו באנטוורפן, ניסה ליישב עמו את ההדורים ולשכנע אותו לתת לו זמן נוסף לאיתור הבלדרית. לאחר מפגש זה תיאר כי ניסה להתחקות אחריה אך ללא הצלחה. עוד תיאר, כי לאחר תקופה שבה אברג'יל סירב לפוגשו, הם נפגשו בשנית באנטוורפן, ושם אברג'יל קבע כי סכום הקנס מהעסקה שכשלה יעמוד על 160,000 דולר שיתחלקו בין י.מ לבין ציון, 80,000 דולר כל אחד.
י.מ העיד כי נסע יחד עם אחיו מלול לאשדוד, להעביר את תשלום הקנס בסך 80,000 דולר לבומבי. בומבי אישר בעדותו את קיום פגישה זו, אליה הגיעו י.מ ומלול ובמסגרתה הביאו את הכסף, אשר נשאר בידיו ושימש אותו לצרכי הקבוצה. לדברי בומבי, סוסן נכח בפגישה זו.
ראיות סיוע
121. עדותו של י.מ נמצאה מהימנה ובית המשפט המחוזי נתן לה את מלוא המשקל הראייתי. נקבע כי העיד ביחס להתרחשויות בהן היה מעורב ושאותן זכר היטב, באופן סדור ומפורט, גרסתו עלתה בקנה אחד עם גרסאות עדי המדינה ה.צ ובומבי, ואף נתמכה בלמעלה מ-20 שיחות שנקלטו בהאזנות סתר. להלן אפרט בקצרה את ראיות הסיוע שהובאו בהכרעת הדין.
עדותו של עד המדינה ה.צ – נקבע כי עדותו אימתה את עיקרי גרסת י.מ וסיבכה את סוסן ואת אברג'יל, כראש הארגון, בעסקת הסמים המתוארת.
עדותו של בומבי – אשר העיד כי שמע מבן סימון על שיתוף פעולה עם י.מ בעסקת יבוא הסם באמצעות בלדרית מדרום אמריקה לאירופה. גרסת בומבי אומתה אף בשיחת טלפון בינו לבין אברג'יל מיום 4.5.2004 (מוצג ת/775) ושימשה תמיכה משמעותית ביותר לגרסתו של י.מ בנוסף, בומבי אישר בעדותו את התערבותו בעסקה בשלב שלאחר בריחת הבלדרית, מכוח תפקידו בארגון כידו הארוכה של אברג'יל.
שרשרת שיחות שנקלטו בהאזנות סתר – בית המשפט המחוזי פירט על אודות רצף שיחות, שנפרש על פני מספר ימים, שהתיישב היטב עם גרסת י.מ ביחס להתרחשויות העובדתיות באותו שלב. שיחות אלו חשפו באופן ברור את פעילות הארגון ביחס לעסקת הסמים סביב איסוף הבלדרית, ואת מעורבותם הפעילה של אברג'יל ושל סוסן בעסקה.
הדיון באשמתם של אברג'יל וסוסן
122. בהתייחס לאישום, אברג'יל זה נמנע מהעלאת גרסה עובדתית כלשהי. בית המשפט דחה את טענת סנגורו כי י.מ שיקר באשר לעסקת הסמים, ושבפועל כלל לא יובאו סמים מפרו לאנגליה. נקבע כי המאשימה הציגה תשתית ראייתית עשירה להוכחת העסקה ואין בטענת הסנגור לסדוק בתשתית זו או לייצר ספק סביר באשר למעורבות אברג'יל בה.
123. אשר לסוסן, תואר כי לגרסתו לא היה מעורב בעסקת הסמים, אלא "נגרר" לשותפות בה בשל טעות במסגרתה י.מ השתמש בכספים שהיו שייכים לסוסן למימון עסקת הסמים, ובשל רצונו להשיב לידיו את הכספים. מאחר שגרסתו הועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט, נקבע שמדובר בגרסה כבושה שהותאמה לראיות התביעה. הודגש כי גרסתו סתרה במספר עניינים את עדויות עדי המדינה י.מ, ה.צ ובומבי, ואף את תוכן השיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנות הסתר. לפיכך, גרסת סוסן לא זכתה לאמונו של בית המשפט ונקבע שאין בה לעורר ספק סביר ביחס למעורבותו בעסקת הסמים.
124. מטעמים אלו, נקבע כי המאשימה הוכיחה את מעורבותם של אברג'יל ושל סוסן כמבצעים עיקריים בעסקת הסמים: סוסן באופן ישיר ואברג'יל כראש ארגון פשיעה, והרשיעם בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השביעי:
"עסקת המיליון" – הרשעה ביבוא מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה
125. באישום זה יוחסו למערערים אברג'יל ולוקר יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, ביחס לביצוע עסקת סמים, בה ייבאו מיליון כדורי סם מסוג "אקסטזי" מהולנד כדי למכרם באוסטרליה כחלק מפעילות הארגון.
126. העדות העיקרית שעליה נסמך בית המשפט המחוזי בהרשעתו את המערערים באישום זה הייתה עדות עד המדינה י.מ שהתוודע לפרטי העסקה מפי המעורבים עצמם, ושהשתלב בה לדבריו רק בדיעבד, לאחר שנתבקש לסייע באיתור הבלדר הדתי שנעלם. לצד זאת, בית המשפט מנה ראיות תומכות נוספות, ששימשו ראיות סיוע עצמאיות לעדות י.מ, וסיבכו את אברג'יל ואת לוקר במיוחס להם באישום זה. ביניהן, הודעותיו במשטרה של שי סילם, אשר הוגשו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, ודחיית גרסאות המערערים כבלתי מהימנות, הכול כפי שיפורט להלן.
מעדותו של י.מ עלה, כי באותה תקופה התגורר בביתו של ציון בספרד, אשר שימש כמקום כינוס עבור חברי הארגון. אף שלא נטל חלק בעסקה, היה נוכח לדבריו בפגישות במהלכן שוחחו המעורבים על אודות "העסקה האוסטרלית" של מיליון כדורי "האקסטזי". י.מ מנה את הנוכחים בבית ציון בספרד, וציין את אברג'יל, גבי בן הרוש, אוזיפה, לוקר, ואת מוטי אטיאס ("העגיל").
לדבריו, אברג'יל הטיח ב"עגיל" מדוע נותק הקשר עם קבוצת האופנוענים, ו"העגיל" נראה מבוהל והסביר לו שהעביר את כל הכסף שקיבל מהארגון לסוחרי הסמים ההולנדיים, ושניסה לפתור את הבעיה שנוצרה עם האופנוענים.
כן העיד, כי באחת מנסיעותיו חזרה לישראל נפגש עם עופר אטיאס, "סוחר סמים מטירת הכרמל" (להלן: אטיאס) שסיפר לו שחזר לאחרונה מאוסטרליה, שם היה יחד עם לוקר, והם קיבלו לידיהם מחבורת אופנוענים 200,000 כדורי "אקסטזי", שמכרו אותם באוסטרליה. כן סיפר לו כי "גנבו לארגון של אברג'יל מיליון כדורי אקסטזי". לאחר ששמע את הדברים האלה, העיד כי טס חזרה לספרד וסיפר לציון את מה ששמע מאטיאס, והראשון סבר שצריך להעביר את המידע הזה לאברג'יל ולבן סימון. י.מ העיד כי אברג'יל אמר לציון כי נראה ש"העגיל" מעל בהם.
כמו כן, סיפר כי נכח מספר פעמים בשיחות שהתקיימו בין ציון לבין לוקר, במסגרתן ביקש האחרון שאברג'יל יפעיל לחץ על "העגיל" בעניין האופנוענים. עוד סיפר על כך שכאשר אוזיפה אסף אותו מתחנת הרכבת באנטוורפן, לפגישה עם אברג'יל, הבחין ב"עגיל", ושאברג'יל אמר לו "אני אפרק אותך" (עמ' 569 להכרעת הדין).
אשר לשי סילם, העיד כי הכירו מילדותו וכי לבקשתם של אברג'יל וציון פנה אליו בטבריה ואמר לו שהתבקש לאתר את הבלדר הדתי שנעלם.
לעניין שווי העסקה, העיד כי בתקופה הרלוונטית שווי תמורת מכירת כדור אקסטזי באוסטרליה נע בין 9 ל-12 דולר אוסטרלי לכדור, והסביר כי המקור לידיעתו היה שבאותה תקופה ביצע בעצמו עסקאות סמים באותו יעד. הודגש כי י.מ לא נחקר על ידי מי מהמערערים בנושא זה, ולא הובאה כל ראיה לסתור את דבריו מטעם ההגנה. לפיכך נקבע כי היקף העסקה של מיליון כדורי אקסטזי הסתכם ב- 25.2 מיליון ש"ח.
127. בית המשפט קבע כי עדותו של י.מ הותירה רושם מהימן, ומצא לתת לה משקל גבוה. בשים לב לחיזוקים שנמצאו לה, נקבע כי ניתן לבסס עליה את הרשעת המערערים אברג'יל ולוקר בעבירה שיוחסה להם באישום זה. הודגש, כי הימנעות באי כוחם מחקירתו הנגדית של י.מ בכל הנושאים עליהם העיד, אפשרה לבית המשפט להניח כי אין מחלוקת על הדברים שמסר בעדותו.
128. עדות נוספת שנסקרה בהכרעת הדין במסגרת אישום זה, הייתה עדות שי סילם, אשר הפליל את לוקר בחקירתו במשטרה, ואף הטיח בפניו את גרסתו המפלילה בעימות שנערך ביניהם. צוין כי בבית המשפט חזר בו מהודעותיו המפלילות, הוכרז כ"עד עוין", והודעותיו במשטרה הוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, כאמור (מוצג ת/1393א-כא).
בחקירתו הראשונה, הכחיש כל מעורבות בעסקת סמים באוסטרליה, אך אישר את היכרותו עם י.מ ועם לוקר. כן הובהר, כי סילם לא היה מעוניין למסור עדות כתובה במשטרה, ואמר שחשש מפני שזה עלול לסכן אותו.
בחקירתו השנייה, מסר את גרסתו המפלילה לפיה לוקר פנה אליו בבקשה להעביר 150,000 דולר לישראל, מאחר שמכר עסק באוסטרליה. בעקבות זאת, העביר את הכסף לרב בשם אליהו, והאחרון העביר את הכסף ל"גר" שהכיר מבית הכנסת, שהיה אמור להעבירו לארץ. כן מסר כי בהמשך, ה"גר" נמלט עם הכסף והוא ביקש מהרב אליהו, כמי שהיה אחראי לאובדן הכסף, להחזירו. בישראל, העביר לו בחור "חב"דניק", מטעם הרב אליהו 20,000 דולר, ובהמשך עוד 50,000 דולר. לדבריו, לוקר יצר עימו קשר ושאל בעניין הכסף, וסילם השיב לו שיש כרגע בעיה בעניין הזה, אך לוקר אמר שמבחינתו הוא האחראי להעביר לו את הכספים. כן תיאר כי נפגש עמו בישראל והעביר לו את הסכום שקיבל מה"חב"דניק", אך לוקר ביקש עוד 20,000 דולר, וסילם סיכם עמו שיוסיף מכיסו עוד 10,000 דולר.
בעימות שנערך בין סילם לבין לוקר במשטרה (מוצג ת/490א), הטיח בו הראשון את גרסתו המפלילה, ולוקר שמר על זכות השתיקה. כן טען כי לא ידע שלוקר עוסק בסמים, וטען כי ידע שמקור הכסף הוא במכירת עסקו של לוקר, כפי שהלה אמר לו כשפנה אליו.
בחקירתו השלישית, סילם שינה את גרסתו ביחס לזהות האדם שביקש ממנו להעביר את הכסף מאוסטרליה, וטען כי שיקר כשנקב בשמו של לוקר. אולם, בעימות שנערך בינו לבין י.מ, משהאחרון הטיח בפניו כי "בחור דתי" הגיע לאוסטרליה ולקח כספים מלוקר ולאחר מכן ברח, סילם אישר את הדברים. נקבע כי תיאורו של י.מ את הבלדר כ"בחור דתי" עולה בקנה אחד עם גרסתו המפלילה של סילם.
בעדותו בבית המשפט, סילם הכחיש כל היכרות עם לוקר, חזר בו מגרסתו המפלילה במשטרה, וטען כי הדברים שמסר במשטרה הם "המצאה גמורה" (עמ' 549 להכרעת הדין). נקבע כי גרסתו בבית המשפט לפיה כל גרסתו המפלילה היא פרי דמיונו היא טענה כבושה. צוין כי התנהגותו במהלך עדותו העידה על חששו הבולט מפני לוקר, שבעטיו לא רק שחזר בו מגרסתו המפלילה, אלא אף ניסה באופן מגמתי ובלתי מהימן להרחיק עצמו מכל היכרות עמו.
בית המשפט הגיע למסקנה כי מאמרותיו המפלילות של סילם במשטרה עולה גרסה מפורטת ביחס להשתלשלות האירועים, לרבות המקומות, הסכומים, המטבע, ותיאור תפקידם של המעורבים באירועים, באופן המלמד על גרסה אמיתית ואותנטית.
אשר על כן, הודעותיו המפלילות של סילם במשטרה, לרבות תיעוד העימות, התקבלו כראיה לאמיתות תוכנם, וניתנה להם עדיפות על פני עדותו המתכחשת בבית המשפט, לאור ההתרשמות כי הטעם לחזרתו מגרסתו מקורו בחששו הניכר מלוקר ואף מיתר המעורבים בארגון.
129. כן פורטו בהכרעת הדין שרשרת שיחות שנקלטו בהאזנת סתר, בתקופה הרלוונטית, שמהן עלתה מעורבותם של אברג'יל ושל לוקר בעסקה. נקבע כי עיסוק הדוברים בשיחות התכופות המתוארות, לרבות בזהות המעורבים בפרשה, התיישב עם עדות י.מ בדבר הניסיון לפתור את עסקת הסמים שהסתבכה, ולא עם גרסת לוקר שנדחתה, לפיה השיחות נסובו על ניסיון לגביית חוב אישי שלו, כפי שיתואר בהמשך.
כך למשל, עלה מהשיחות על אודות פגישה בין אברג'יל לבין "העגיל" (מוצג ת/1791); שיחות על אחריותו של "העגיל" לחוב שנוצר ומעורבותו של לוקר בהשקעה בעסקה (מוצגים ת/2216, ת/2218, ת/1787 ו-ת/1203); כך אף עלה משילוב מספר שיחות, דבר זימונו של אברג'יל את "העגיל" לפגישה והלחץ שהפעיל עליו, אף לבקשת לוקר (מוצגים ת/1790, ת/2217, ת/2218, ת/2221, ת/1788, ת/1786, ת/2012 ו-ת/1704); כן עלה משיחה אחרת ביחס לנסיבות יצירת הקשר של "העגיל" עם חבורת האופנוענים באוסטרליה, שנעלמו עם הסמים, כפי שהעיד י.מ (מוצג ת/2013).
נקבע כי מכלול השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר שימשו ראיית סיוע רבת עוצמה לעדות י.מ הקושרת את המערערים למיוחס להם באישום זה.
הדיון באשמתם של אברג'יל ולוקר
130. אברג'יל כאמור לא מסר מענה לכתב האישום באף שלב של המשפט, והעלה לראשונה את גרסתו בחקירתו הראשית. בעדותו הרחיק עצמו מהפרשה והמעיט מקשריו עם המעורבים באישום זה. לפי גרסתו, לוקר פנה אליו דרך ציון על מנת שיסייע לו להחזיר חוב שחב לו "העגיל", בסך 60,000 אירו, וזאת בתמורה ל-50% מערך החוב. בהמשך תיאר כי פנה אל "העגיל" כדי לקבל ממנו את החוב ללוקר, אך הראשון "מרח" אותו, והוא נאלץ להלחיצו ואף רצה לנקוט באלימות כלפיו, אך לוקר מנע זאת ולבסוף לא הצליח לגבות את החוב. כשנשאל על עסקת סמים שהסתבכה באוסטרליה ועל אודות עזרתו שהתבקשה בעניין, השיב כי מעולם לא היה מעורב בעסקה כזו.
אשר ללוקר, טען בעדותו שלא היה לו כל קשר אליו, למעט עניין הגבייה שתיאר. משעומת עם שיחה בה הוקלט משוחח עם לוקר (מוצג ת/1785) שלא בעניין החוב, טען כי ניסה כנראה לעניין אותו ביחס לעסק מסוים. בהמשך, נקבע כי הציג גרסה מתפתחת ביחס לטיב קשריו עם "העגיל" ועל האופן בו תכנן לגבות ממנו את החוב, וזאת באמצעות "עוקץ מע"מ" שיבצע "העגיל" בצירוף אדם בשם עבדול.
משעומת עם שיחה שהוקלטה בינו ובין ציון (מוצג ת/1788), ממנה עלה בבירור כי הוא פגש ב"עגיל", זאת בניגוד לעדותו כי לא הצליח להשיגו ולגבות ממנו את החוב, התחמק מתשובה עניינית בנימוק שיתכן כי היה חולה ולא שמע היטב את השיחה. משיחה נוספת שהושמעה לו, עלה כי היה מוכן להשקיע כספים בעסקה שרקם "העגיל" (מוצג ת/1789), ותשובתו המתחמקת הייתה כי מדובר ב"מס שפתיים". לבסוף טען כי יכול היה להשיב את הכסף מ"העגיל" דרך דוד של עבדול.
בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בגרסה כבושה שכל מטרתה הייתה ליתן הסבר לשיחות המפלילות שהציגה המאשימה. מעבר לכך, נקבע כי הגרסאות המשתנות שהעלה בחקירתו הנגדית, הושמעו על-ידו משעומת עם שיחות מפלילות שלא התיישבו עם גרסתו הראשונה.
131. אשר לגרסתו של לוקר, אף הוא הכחיש באופן כללי וגורף את שיוחס לו, והוסיף כי לא ביקר באוסטרליה במועדים הרלוונטיים, או לאחריהם. בנוסף, ניסה לתאר את היכרותו וקשריו עם המעורבים בעסקה כקשרים תמימים או חבריים. כך ביחס להיכרותו עם אברג'יל, טען כי הכירו בשנת 2002 אצל ציון באפריקה, ומאז ראה אותו פעם-פעמיים בספרד ובבלגיה, אך לא היה ביניהם קשר חברי; אשר לשי סילם טען, כי הכירו לפני 20 שנה דרך חבר משותף, אבל מאז לא היו בקשר; ביחס ל-י.מ טען, כי ייתכן שראה אותו פעם בספרד, אך אין ביניהם שום קשר; אשר ל"עגיל", תיאר כי הכיר אותו בשנת 2002 באחת הפעמים שבא לבקר את ציון ביוהנסבורג, וידע כי עסק בסיגריות מזויפות שמיוצרות בסין. צוין כי גרסת ההלוואה ל"עגיל" לא הוזכרה כלל בחקירותיו במשטרה או במענה לכתב האישום, והועלתה רק לאחר שאברג'יל סיפר על אודותיה בעדותו.
נקבע כי גרסתו ביחס לנסיבות התמימות כביכול של היכרותו עם המעורבים בעסקה, במיוחד בשים לב לתוכן השיחות שנקלטו בהאזנת סתר, לא הותירה רושם מהימן. בנוסף, נקבע כי גרסתו מגמתית ומהווה גרסה כבושה שלא ניתן לה הסבר. ממכלול השיחות שתוארו עלה בבירור שלוקר היה מעורב בעסקה, ביחד עם אברג'יל ועם מעורבים נוספים, עימם שוחח ב"קודים" וב"כינויים", נכח בפגישות והיה חלק בלתי נפרד מהניסיונות לפתור את הבעיה שהתעוררה בעסקה. הודגש כי הסבריו של לוקר לשיחות המפלילות היו בלתי מהימנים ולא תאמו את דבריו בשיחות.
132. המשותף לגרסתם של אברג'יל ו-לוקר באישום זה הוא שתיקתם במשטרה; כפירתם הכללית בכתב האישום; העלאת גרסה כבושה לראשונה בעדותם הראשית; התנהגותם המפלילה ושקריהם המהותיים. נקבע כי בגרסאותיהם יש כדי לשמש חיזוק משמעותי לעדות י.מ, ועולה כי הוכחה מעורבותם בעסקה, בין באמצעות משקיעים, ובין באמצעות אחרים, כמי שפעלו לקידומה, ולאחר שנקלעה לקשיים, כמי שפעלו לפתור את העניין, וכמי שהיו צפויים ליהנות מרווחיה.
לפיכך, נקבע כי הוכחה מעורבותם של אברג'יל ושל לוקר בצוותא חדא, בעסקת הסמים, ובית המשפט הרשיעם בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השמיני:
"12 טון" – הרשעה בניסיון ליצוא 12 טון חשיש ממרוקו
133. באישום זה יוחס לאברג'יל ניסיון ליצוא 12 טון סם מסוכן מסוג "חשיש" ממרוקו, במסגרת ארגון פשיעה.
במסגרת שמיעת הראיות, בית המשפט המחוזי הסתמך על עדות עד המדינה י.מ ומצא לה ראיות סיוע בעדות עד המדינה טולי, בשיחות הטלפוניות בין המעורבים בפרשה, ובשקר מהותי של אברג'יל, שהצטרף לשתיקתו בחקירה ולהימנעותו מלהשיב לאישום. הכול כפי שיפורט להלן.
134. בית המשפט עמד על עדותו המפורטת של י.מ שממנה עלו נסיבות היכרותו עם אברג'יל ומהלכיו לקידום עסקת הסמים בשנת 2003, מושא אישום זה. כך תואר כי י.מ סיפר שבמסגרת ביקוריו אצל ה.צ ציין שבכוונתו לנסוע למרוקו ולבקר שם משפחה מקומית שעסקה בהעברת סמים בין מדינות. בעקבות זאת, ה.צ הכיר לו את בן סימון, שסיפר לו על אודות 800 ק"ג קוקאין, שהוא מעוניין להעביר מדרום אמריקה לאירופה, והדגיש שכאשר י.מ יהיה בספרד, הוא ידאג להכיר לו את שותפו. כן תיאר, כי במהלך שהותו בספרד, בירר עם חבריו המרוקאים ביחס לעסקת הקוקאין המוצעת וחזר לישראל, מבלי שפגש בשותפו של בן סימון. האחרון ביקש ממנו לנסוע שוב לספרד על מנת להיפגש עם השותף. לדבריו, ה.צ אף הוא עודד אותו לנסוע לספרד בעניין זה.
בנסיעתו הנוספת לספרד, תיאר כי הגיע לעיירה פוארטו בנוס, נפגש עם ציון אלון ובהמשך נפגש לראשונה עם אברג'יל. בפגישה, שבה שוחחו ביחידות על מגוון נושאים, ביניהם "שוד כדורי האקסטזי" מצד י.מ, אמר לו אברג'יל כי יש לו 12 טון חשיש שנמצאים במרוקו, והוא מעוניין להוציאם לקנדה בסיוע המשפחה המרוקאית.
כן תיאר, כי לצורך קידום העסקה, אברג'יל הפגיש אותו עם סוחר סמים קנדי בשם סידני, אשר ציין בפניו על אודות טיסות מסוימות שיצאו מקזבלנקה ישירות לטורונטו, שבאמצעותן ניתן להעביר את החשיש.
י.מ העיד כי בהמשך לכך, יזם פגישה בטנג'יר עם המשפחה המרוקאית, יחד עם סידני. בפגישה סידני התחמק מלהשיב למרוקאים ביחס למיקום החשיש במרוקו ובשל כך הם פקפקו במידת רצינותו. מששב לפוארטו בנוס ועדכן את אברג'יל בתוכן הפגישה שלא צלחה, הלה הפנה אותו לאחיו מאיר, שהכיר גנרל בצבא מרוקו, שיכול היה לפעול להעברת הסמים במשאיות. במהלך פגישה זו תיאר כי אברג'יל הכיר לו את טולי, והציג אותו בפניו כ"מומחה" לענייני סמים.
עוד סיפר כי מששב מספרד לישראל, עדכן את בן סימון על השתלשלות האירועים, ובעקבות כך הלה קישר אותו עם אדם בשם חנן, עמו נפגש בדירתו של ציון בפוארטו בנוס. לדבריו, בשלב זה, אברג'יל הורה לו להפסיק את המגעים עם חנן ומסר לו כי יש להמשיך ולקדם את העסקה עם דודו של חנן, ישראל. כן תיאר, כי האחרון הגיע לפוארטו בנוס והם נפגשו בנמל, יחד עם אברג'יל.
בעקבות פגישה זו, נשלח בשנית למרוקו, אך המרוקאים לא היו מעוניינים עוד בקידום עסקת החשיש והמגעים לא צלחו. כן העיד, כי אברג'יל וציון האשימו אותו בכך שהעסקה לא התקדמה. אברג'יל הקציב לו חודש ימים להוציא את העסקה אל הפועל, אך בסופו של דבר העסקה לא צלחה לדבריו, בשל סידני הקנדי.
135. בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו של י.מ כמהימנה וניתן לה מלוא המשקל הראייתי. י.מ העיד מידיעתו ומעורבותו האישית באירועים שחווה ונטל בהם חלק, ובכלל זה העיד על חלקו היוזם והאקטיבי של אברג'יל בניסיון לקדם את יצוא הסמים ממרוקו.
ראיות סיוע
136. סיוע לעדות י.מ מצא בית המשפט בדבריו של עד המדינה טולי, כאמור, אשר תיאר כיצד ניסה באמצעות ניסיונו וקשריו לסייע בקידום העסקה. כך מסר שבאחד מביקוריו בספרד, אברג'יל הציג בפניו את י.מ כמי שיש לו "קשרים וסמים", ושהוא יוכל להיעזר בו. עוד העיד כי שוחח עם י.מ על עניין החשיש, והציע לו את חברו ההולנדי. בהמשך לשיחה זו, נפגש עם האחרון ומסר ל-י.מ שקיימת אפשרות להעביר חשיש ממרוקו לקנדה באמצעות טיסות, או להעבירו ממרוקו להולנד באמצעות מכולות. בסופו של יום תיאר כי העסקה לא יצאה אל הפועל.
בנוסף, ציין כי ניסה לקדם את העסקה מאחר שאברג'יל הוא זה שהכיר לו את י.מ וברגע ההיכרות הוא הבין שזה "איש של אברג'יל" ולכן הסכים. כן תיאר, כי אם העסקה הייתה יוצאת לפועל היה מרוויח ממנה, וכך גם אברג'יל.
נקבע כי עדות טולי הייתה מהימנה והשתלבה היטב בעדות י.מ, וכי סנגורו של אברג'יל נמנע מלחקור את טולי על גרסתו, ואף בכך יש שיקול לקביעת מהימנות העדות.
137. סיוע נוסף לעדות י.מ נמצא בשיחות הטלפון שבהן אברג'יל נטל חלק. נקבע כי משיחות אלה עלה באופן מובהק חלקו הפעיל והדומיננטי של אברג'יל, כמצוי בכל פרטי העניין. כך למשל בשיחה מיום 7.9.2003 בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1999) בה דיברו ביניהם על מעורבות סוחר הסמים הקנדי, ועל הארכה שניתנה ל-י.מ לקידום עסקת הסמים מושא אישום זה.
כך אף בשיחה מיום 15.9.2003, בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1704), שבה הבהיר הראשון לאחרון שאין צורך ש-י.מ ימתין לטולי בספרד, והם ייפגשו בישראל. הודגש כי בחקירתו הנגדית, אברג'יל אישר כי שיחה זו התנהלה ביחס לעסקת החשיש, אך הכחיש כי היה מעורב בה, וטען כי רק תיווך בין הצדדים.
שיחה נוספת שצוינה בהכרעת הדין, התקיימה בין אברג'יל לבין י.מ ביום 31.8.2003 (מוצג ת/1197), כש-י.מ שהה במרוקו, ובה אברג'יל ביקש להתעדכן בהתקדמות המגעים ביחס לעסקה, כאשר המשא ומתן בין הצדדים התייחס באותו שלב לשיעור העמלה שתקבל הקבוצה ממרוקו.
138. בית המשפט מנה ראיית סיוע נוספת לעדותו של י.מ והיא שקר מהותי מפי אברג'יל, שהתייחס למפגשו הראשון עם י.מ שנערך בחודש אוגוסט 2003, בביתו של ציון אלון, שם לדבריו, התפאר י.מ בקשריו במרוקו. ואולם, נקבע כי בשיחה מיום 31.8.2003 שפורטה לעיל (מוצג ת/1197), אותה הגדיר אברג'יל בעדותו כ"תמימה לחלוטין", נשמעים השניים ביחסים קרובים ביותר. כך אף ביחס לשיחה נוספת שהתקיימה ביניהם ימים ספורים לאחר מכן (מוצג ת/1198), בה כינה אברג'יל את י.מ "אחי היקר". נקבע כי מועדי השיחות ותוכנן הוכיחו את הקשר ההדוק שהיה בין י.מ לאברג'יל והצביעו על גרסתו השקרית של האחרון.
לצד זאת, נקבע כי שתיקת אברג'יל בחקירתו חיזקה את הראיות נגדו, וכך אף ביחס להימנעותו מלהשיב לאישומים נגדו, כאשר היה ער למלוא המשמעויות בעניין זה.
הדיון באשמתו של אברג'יל
139. בגרסתו, אשר נשמעה לראשונה בעדותו בפני בית המשפט, אישר את הפגישה בינו לבין י.מ כשהיו ביחידות, בנפרד מהחבורה, ובמסגרתה הועלו שני נושאים, שציין י.מ בעדותו: שוד כדורי האקסטזי בארה"ב והחשיש במרוקו. אברג'יל אישר שעירב את טולי בניסיונות לקידום ייצוא הסם ממרוקו, ולמעשה לא חלק על ניסיון יצוא החשיש, אלא שלטענתו חלקו התמצה בתיווך בין י.מ לבין טולי.
גרסה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מהשיחה הטלפונית בין אברג'יל לבין ציון, שפורטה לעיל (מוצג ת/1999) ניתן ללמוד על האישור שאברג'יל נתן לציון למתן ארכה לקידום העסקה; כמו גם על כך שאברג'יל היה גורם מרכזי ובעל עניין בה, ולא מתווך בלבד. עוד נקבע כי בחקירתו הנגדית הותיר רושם לא מהימן כאשר נתבקש להידרש לפרטי השיחה, וגרסתו נמצאה כמתחמקת ובלתי אמינה.
נקבע, אפוא, כי אברג'יל היה גורם מוביל בניסיון ליצוא חשיש ממרוקו במסגרת אישום זה, באמצעות י.מ, טולי ומעורבים נוספים, כפי שעלה מחומר הראיות. נקבע כי י.מ וטולי לא היו שני צדדים לעסקת הסמים, אלא שני חברי הארגון, שפעלו מטעמו של אברג'יל לקידום העסקה, כפי שפורט לעיל.
140. לפיכך, בית המשפט המחוזי הרשיע את אברג'יל בעבירה של ניסיון ליצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום התשיעי:
"44 אלף" – הרשעה בניסיון ליצוא 44,000 כדורי אקסטזי מבלגיה לישראל
141. באישום זה יוחס למערער סוסן סחר בסם מסוכן, וניסיון ליצוא 44,000 כדורי סם מסוג "אקסטזי" מבלגיה לישראל, במסגרת ארגון פשיעה.
בית המשפט המחוזי מצא לזכות מחמת הספק את סוסן מעבירת הסחר, והרשיעו אך בעבירת ניסיון ליצוא סם מסוכן.
142. הרשעתו של סוסן באישום זה נסמכה בעיקרה על תוכנן של שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר; על ממצאי חקירה שנאספו בידי רשויות אכיפת החוק בבלגיה; על עדות המומחה, הטוקסיקולוג ד"ר קורדוניה (להלן: המומחה); וכן על עדות רעייתו של ציון אלון, גב' אתי אלון.
143. תואר כי רצף האירועים נפתח בחיפוש שנערך בשנת 2004 בביתו של ציון בבלגיה, במסגרת חקירה שנוהלה נגדו שם (מוצג ת/1457). בין המוצגים שנתפסו בחיפוש היו קבלה מסניף דואר באנטוורפן, לפיה נשלחה חבילה מסניף הדואר ביום 28.7.2004, וכן אישור מעקב, בו צוין כי נשלחה על-ידי מוריס ספקטור עבור אירין ספקטור, במלון "הייאט" בישראל (מוצג ת/1458א). עם תפיסת מוצגים אלו, הורה השופט החוקר להחרים את החבילה, ועוד באותו לילה, החוקרים תפסו אותה בשדה התעופה בבריסל, בהתאם לפרטים שצוינו באישור המעקב (מוצג ת/1459א).
תואר כי השופט החוקר בבלגיה פתח את החבילה בנוכחות חוקר, שצילם את תכולתה (מוצג נ/140 שהוגש בהסכמה), וציין כי בחבילה היו 12 בקבוקונים, שכל אחד הכיל שקית ניילון זהה עם מספר רב של אותם כדורים מסוג XTC. הכדורים הועברו למחלקת הסמים באנטוורפן, שם נשקלו ונקבע כי דובר ב-8.813 ק"ג סם, שהיוו 44,065 כדורים (מוצג ת/1468א).
בחלוף 8 שנים, ביום 24.4.2012, נבדקו הכדורים על-ידי מומחה טוקסיקולוגי, ד"ר קורדוניה, אשר מסר בעדותו כי התבקש על-ידי התביעה הכללית בבלגיה לערוך בדיקה של כדורים החשודים כסם, והבדיקה העלתה שכל טבליה הכילה 56 מ"ג MDMA (מוצג ת/1475א).
144. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על חלקו של מיכה בן הרוש ביחס לאישום זה: ראש צוות החקירה הבלגי, העיד שזיהה במועד הרלוונטי (28.7.2004) את מיכה, לאחר שצפה במצלמות האבטחה של סניף הדואר המדובר (מוצג ת/1389 – דו"ח הפעולה; מוצגים ת/1389א(1)-(4) – התמונות). בדו"ח הפעולה צוין כי בתמונות נראה אדם עם כיפה ועם תיק טרולי, שזוהה כעצור מיכה בן הרוש, אשר שהה בכלא באנטוורפן, כאשר טרולי זהה נמצא במהלך החיפוש בדירה של ציון (מוצג ת/1389).
145. כן נקבע כי רצף השיחות שניהל סוסן עם מעורבים אחרים, במטרה לאתר את החבילה לאחר שנשלחה בדואר לישראל, הן ראיות נסיבתיות המפלילות אותו בניסיונו, שנכשל, להעביר את הסם לישראל. הודגש כי בשיחות הטלפון נשמעו סוסן וחבר משותף שלו ושל ציון, שכונה "קוקי", כשהם מעבירים מסרים לציון, באמצעות רעייתו, אתי אלון (מוצגים ת/1545ב1 – ת/1545ב8).
כך, בשיחה מיום 2.8.2004 (מוצג ת/1545ב1), סוסן האיץ ב"קוקי" לבצע בדיקה באתר האינטרנט של הדואר בבלגיה, באמצעות אדם שבקיא בשפה. נקבע כי סוסן נכשל בניסיונו להסביר שיחה זו, ומסר גרסה מכחישה לפיה ככל הנראה "קוקי רצה לייבא משהו" (עמ' 656 להכרעת הדין); וכי בשיחה המוקלטת אין אזכור מפורש לנושא של ייבוא כלשהו. אזכור זה ביוזמתו של סוסן "בפליטת פה", שימש נדבך נוסף בתשתית הראייתית המפלילה נגדו.
בשיחה נוספת מיום 4.8.2004 (מוצג ת/1545ב4), שוחחו השניים על כך שלשניהם צריכה להיות "משיכה" בימים הקרובים, סוסן ציין באזני קוקי כי העניין לא הסתדר, אך הוא אופטימי. הובהר כי בהתאם לעמדת המאשימה, המילה "משיכה" התייחסה לאפשרות הגעת החבילה לארץ, ולכך שצריך יהיה "למשוך" אותה.
בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לרצף השיחות בין סוסן, קוקי ואתי אלון. כך, ביום 5.8.2004 התקיימה שיחה טלפונית (מוצג ת/1545ב5) שבה סוסן הנחה את קוקי להתקשר לאתי בדחיפות, כשהשיחה התנהלה במילות קוד. דקות ספורות לאחר מכן, קוקי עשה כמצוות סוסן, והתקשר לאתי (מוצג ת/1545ב8) ומסר לה כי "החולה לא עברה" (עמ' 651 להכרעת הדין).
אתי אישרה בעדותה ש"קוקי" הוא חבר של בעלה ציון, ובשיחה הטלפונית הנ"ל נתבקשה על-ידו למסור לציון ש"החולה לא עברה", אך היא עצמה לא ידעה על מה מדובר, אמרה שאינה קשורה לעניין, ורק העבירה את המסר לבעלה.
בשיחה האחרונה מיום 7.8.2004 (מוצג ת/1545ב7) תואר כי סוסן מסר לקוקי שדיבר "עם החברה", מסר "לו" שהיא חולה ולא השתחררה מבית החולים. הובהר כי בעדותו סוסן אישר כי באומרו "החברה" כוונתו הייתה לציון, ואף אתי בעדותה אישרה פרט זה.
בית המשפט המחוזי דחה את גרסת סוסן לפיה כשאמר ש"היא חולה" התכוון לאתי, וקבע כי בחקירתו הנגדית כשל מספר פעמים בניסיונו להסביר את גרסתו התמוהה. נקבע כי מהשיחות עלה שסוסן העביר לציון מסר, באמצעות שפת קוד, כי החבילה שנשלחה לא הגיעה ליעדה.
תימוכין נוספים לכך נמצאו מפיו של סוסן במהלך חקירתו הראשית ביחס לשיחה בה ביקש מקוקי להתקשר לאתי ולבדוק עמה לבקשתה אם היא חולה (ת/1545ב5). לאחר שהוטח בו שאין היגיון בדברים, ציין כי כנראה שציון אמר לאתי לשאול אותו אם היא חולה או שהיא "עברה". נקבע כי מילה זו שבה נקט סוסן, אשר לא עלתה בשיחות שבהן נטל חלק, תאמה את הנוסח בו השתמש קוקי בשיחתו עם אתי, והוכיח שהאחרונה איננה "החולה".
146. אשר על כן, נקבע כי הוכח שחבילה ובה סם מסוכן מסוג "אקסטזי" נשלחה מאנטוורפן לישראל ביום 28.7.2004. בנוסף, מיכה אשר לן בדירתו של ציון בליל ה-27.7.2004, זוהה כמי שהיה בסניף הדואר במועד שליחת החבילה. הוכח כי החבילה נתפסה בידי המשטרה בבלגיה ולא הגיעה ליעדה, וימים ספורים לאחר מכן התנהלו שיחות טלפון בהולות, שהמערער סוסן נטל בהן חלק מרכזי. תכלית השיחות, כפי שאישר סוסן בחקירתו הנגדית, הייתה לברר האם החבילה הגיעה ליעדה.
147. סוגיה נוספת שעלתה בערכאה הדיונית התייחסה לניסוח אישום זה על-ידי המאשימה. נקבע כי בעובדות שיוחסו לסוסן אין אזכור קונקרטי למעשיו ולחלקו, והמאשימה טענה לראשונה בסיכומיה כי תרומתו לתכנית העבריינית הייתה במאמציו לאתר את החבילה לאחר שליחתה לישראל. עוד נקבע כי אף שאין להקל ראש באי-העמדת נאשם על מלוא פרטי העובדות והנסיבות המיוחסות לו, ניתנה לסוסן הזדמנות סבירה להתגונן מפני העובדות שעלו במהלך המשפט וכי הגנתו לא קופחה בשל כך, בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
הדיון באשמתו של סוסן
148. על בסיס המכלול הראייתי שנסקר לעיל, בית המשפט קבע כי נמצאו ראיות נסיבתיות רבות שהפלילו את סוסן, במאמציו לאיתור חבילת הסמים שנשלחה מבלגיה. נקבע כי סוסן נכשל בניסיונו לספק הסברים לראיות נגדו, ובית המשפט עמד על התרשמותו השלילית מעדותו. נוסף על כך, לתמונה הראייתית הצטרפה בחירתו של סוסן לשמור על שתיקה בחקירתו במשטרה, ולמסור בבית המשפט גרסה כבושה.
לפיכך, פעולותיו של סוסן לאחר שליחת החבילה בדואר, כפי שבאו לידי ביטוי בשיחות הטלפון שנקלטו בהאזנות הסתר ימים ספורים לאחר משלוח החבילה, העידו על הקשר הפלילי שהיה שותף לו, ושבמסגרתו נשלחה חבילה עם סמים לישראל מבלגיה.
נקבע כי סוסן ביצע את המעשה "במסגרת ארגון פשיעה" וכחלק אינטגראלי מפעילות הארגון, זאת בין היתר, נוכח מועד התרחשות העבירה (יולי 2004) וזהות המעורבים בה, ששימשו כדמויות מרכזיות בארגון הפשיעה (ציון אלון, מיכה בן הרוש ודוד בן שיטרית, אשר הודה בחלקו בפרשה במסגרת הסדר טיעון).
149. אשר על כן, בית המשפט הרשיע את סוסן בעבירה של ניסיון ליצוא סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
אשר לעבירת הסחר בסם מסוכן אשר יוחסה לו בכתב האישום המתוקן, נקבע כי לא הייתה בפני בית המשפט תשתית עובדתית שהוכיחה את אחריותו כמבצע בצוותא לעבירה זו, וכי שולב בתכנית העבריינית, על פי הראיות, רק לאחר רכישת הסם בבלגיה. משכך בית המשפט המחוזי קבע כי יש לזכותו מעבירה זו, כאמור.
האישום האחד-עשר:
עסקאות הסמים ביפן – הרשעה ביבוא כדורי אקסטזי מאירופה ליפן
150. אזכיר כי עניינו של אישום זה ב-5 עסקאות סמים שבוצעו במסגרת פעילות הזרוע היפנית של הארגון, בין השנים 2006-2004, והן:
א. 60,000 כדורי אקסטזי
ב. 90,000 כדורי אקסטזי
ג. שלושה שולחנות
ד. שלוש חבילות קוקאין בדואר
ה. משלוחי אייס
עסקאות אלה יוחסו למערערים אברג'יל ובן שיטרית (לאברג'יל יוחסו כל העסקאות, ולבן שיטרית יוחסו 3 העסקאות הראשונות בלבד). המערערים הכחישו באופן גורף מעורבות בעסקאות אלה.
בית המשפט המחוזי זיכה את אברג'יל מעסקת "השולחן הראשון" (בעסקת "שלושה שולחנות") ומעסקת "משלוחי אייס". כן זיכה את בן שיטרית מעסקת "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי".
151. ההרשעה באישום זה נסמכה על עדות עד המדינה י.מ, לצד עדויותיהם המסייעות של עדי המדינה ה.צ ו-א.צ, ועדותו של תומס. כן פורטו ראיות מחזקות כגון שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר; העברת כספי רווחי העסקאות אל מחוץ ליפן; ושקרי המערערים בעדויותיהם, כמו גם שתיקתם בחקירה.
152. בהכרעת הדין תוארה עדות עד המדינה י.מ, כעדות המרכזית במסגרת אישום זה. לדבריו, עסקאות הסמים ביפן החלו בשנת 2003, עת נפגש עם אחיו מלול במלון "מלכת שבא" באילת ועם שלושה סוחרי סמים, ביניהם שלום ראובן, אשר הציע לייבא, באמצעות בלדרית, כדורי "אקסטזי" ליפן, כי "המחירים שם טובים" (עמ' 679 להכרעת הדין), וסוכם ביניהם ששלום ישלח נציג ליפן.
עוד תיאר בעדותו, כי בתקופה הרלוונטית, עסקאות הסמים הוצאו ליפן מבלגיה, שם התגוררו מרבית השותפים מקרב חברי הארגון. לדבריו, התגורר בדירה באנטוורפן יחד עם אחיו מלול, בן שיטרית, ורונן סוויסה ("הקבוצה החיפאית"); ובמרחק של מספר רחובות משם התגוררו יחד אברג'יל, והאחים דוד ואילן בן שיטרית ("הקבוצה האילתית"). י.מ תיאר כי שתי הקבוצות שיתפו פעולה בחלק מהעסקאות, והמערער בן שיטרית שימש כגורם מקשר ביניהן.
עוד העיד, כי אברג'יל היה מעורב בכל עסקאות הסמים ביפן, גם כשהיה נתון במעצר. בחקירתו הנגדית, משנתבקש להצביע על כספים שאברג'יל השקיע בעסקאות, הסביר כי מכוח מעמדו כראש הארגון, הלה לא היה צריך להשקיע כספים כדי ליהנות מרווחי העסקאות. עם זאת, סיפר כי אברג'יל אמר לו, בנוכחות בן שיטרית, שהוא מוכן להשקיע כספים באופן אישי, ואף לעיתים העביר כספים באמצעות חבר בארגון. בנוסף, כאשר התעוררו מחלוקות בעניין קבלת כספים מעסקאות אלה, העיד כי אברג'יל התערב וקיבל כספים ישירות מהמעורבים בעסקה.
בעדותו התייחס לדבריו בחקירתו, לפיהם היו עסקאות סמים שלא דווחו לאברג'יל, והסביר כי דובר במשלוחי המריחואנה מקנדה ליפן ובמשלוחי ה"אייס", אך מסר כי בהמשך, בשנת 2005, הארגון היה מעורב בעסקאות הסמים, והעיד שהוא עצמו העביר את רווחי העסקאות ל-ה.צ, שאף הוא היה חבר בארגון.
אשר ל-ה.צ, העיד כי היה שותפו לעסקאות הסמים וגם האחראי עליו בארגון, וכי נהג לפנות אליו במקרים שהתעוררה בעיה בעסקה מסוימת.
נוסף על כך, י.מ העיד כי רווחי עסקאות הסמים ביפן שימשו גם לרכישת אמל"ח לארגון, כפי שנתבקש על-ידי אברג'יל ו-ה.צ.
בחקירתו הנגדית מסר כי רווחי העסקאות חולקו בין השותפים בארגון, על פי חלקם היחסי – כך העיד כי אברג'יל קיבל את חלקו, וחלקו של בן שיטרית, שהיה באותה תקופה בבית הסוהר, הועבר למשמורת לידי אחיו מלול. בנוסף, לדבריו, העביר מדי חודש סכום לרעייתו של בן שיטרית "כדי שתוכל לשרוד".
בעדותו, הוגשו מסמכי תיעוד החשבונות שנערכו על-ידו (מוצג ת/1249). י.מ מסר שמדובר בתיעוד חלוקת הרווחים של עסקאות הסמים ביפן, סקנדינביה ורכישת אמל"ח, וכי ערך זאת על רקע התחשבנות כספית בינו לבין אחיו מלול. צוין כי תיעוד זה נמסר כבר במסגרת חקירתו על-ידי האמריקאים בשנת 2008, ובהמשך מסר אותו לחוקרי משטרת ישראל.
עסקת 60,000 כדורי האקסטזי
153. י.מ העיד כי בשנת 2004, הגיע לדירתם באנטוורפן שליח מטעמו של שלום, בשם יוסי כנפו. לדבריו, יוסי מסר להם כי יש לו בלדרית שוויצרית וניתן לשלוח אותה ליפן עם כדורי אקסטזי. לדבריו, רכש יחד עם אחיו ועם בן שיטרית מזוודה בעלת דופן כפולה (להלן: המזוודה) ו-60,000 כדורי אקסטזי. אלו נרכשו לדבריו מרווחי עסקאות הארגון בסקנדינביה, ובן שיטרית הוא זה שנשלח לאסוף את כדורי הסם.
בשלב זה, יוסי "קיבל רגליים קרות", לא השתתף בעסקה וחזר לישראל. בעקבות זאת, פנה לאחיו, שיצר קשר עם שלום, ששלח אדם בשם אורן, אשר הכיר להם את "השליח", שתפקידו היה להוציא לפועל את תכנית יצוא הכדורים ליפן.
כן תיאר, כי השליח קיבל לידיו את המזוודה ובן שיטרית העביר לו את כדורי האקסטזי. משהשליח הסליק את הכדורים במזוודה, ולא הצליח לסוגרה, עזרו לו בן שיטרית ורונן. השליח קיבל כסף כדי לרכוש כרטיס טיסה ולשלם "דמי כיס" לבלדרית.