עדויות עדי המדינה
80. בית המשפט המחוזי סקר באריכות את עדות עד המדינה בומבי, אשר תיאר כי לאחר הפיצוץ בכיכר פלומר, בן סימון נמלט מהרשויות, תוך הפרת תנאי מעצר הבית שבו היה נתון. לדבריו נפגש עמו לאחר אירוע זה ובן סימון הציג בפניו לראשונה את האפשרות לבצע התנקשות ברוזנשטיין בצ'יינג' בתל-אביב.
בומבי תיאר, כי מספר ימים לאחר מכן, בין התאריכים 3.7.2003 ועד 28.7.2003 טס לבקר את אברג'יל בספרד. שם עדכן אותו על כישלון האירוע בפלומר וגם סיפר על ההצעה של בן סימון לחסל את רוזנשטיין בצ'יינג'. בומבי העיד כי מאותו רגע הנושא עלה על סדר היום, והשרביט לביצוע המשימה עבר אליו. לדבריו, פעל במצוות אברג'יל ולמענו. משחזר לישראל מספרד, החל לעשות פעולות למען הוצאה לפועל של התכנית החדשה. כעבור מספר חודשים, התקשר אליו אברג'יל וביקש ממנו להגיע אליו לביקור בבלגיה, שם שהה באותה עת. לדבריו, טסו עמו גם רוחן וטולי.
בומבי תיאר את המפגשים שהתקיימו בין חברי הארגון בבלגיה, שחלקם היו בביתו של אוזיפה, חלקם במלון וחלקם נערכו ברחוב, וכי האנשים הדומיננטיים במפגשים היו אברג'יל, רוחן, טולי והוא. כן תיאר, כי לאחר נסיעה זו המשימה לחיסול רוזנשטיין נכנסה ל"הילוך גבוה".
ביחס לחלקו של אברג'יל, הבהיר כי במסגרת הביקור בבלגיה, אברג'יל בירר עמו אם הכול מאורגן לצורך החיסול, ובומבי עדכן אותו בפרטים, לרבות בהכנת מטען החבלה. בנוסף העיד, כי אברג'יל היה מודע לזהות האנשים שנמנו על החוליה המבצעת, וביניהם ואזנה, סוסן, בוהדנה וז'וז'ו (יוסף לוי) שהצטרף לאחר מכן. עוד הוסיף כי וזאנה עבר להתגורר באשדוד לצורך המשימה ואף הושכרה עבורו שם יחידת דיור. בומבי סיפר כי דיווח זאת לאברג'יל בשיחה שקיים עמו (מוצג ת/773א).
עוד העיד, כי לאחר שובו לישראל ביום 20.11.2003, החל לעבוד על התכנית מבחינה מבצעית ופנה ל-ה.צ שיכין מטען. ה.צ ביקש ממנו לבנות חבלה, נפצים ושלט רחוק. לדבריו, ה.צ ידע שהמטען נועד לחיסול רוזנשטיין, אך בומבי לא שיתף אותו במיקום הנחת המטען, אלא רק מסר לו שמתוכנן להניחו בתוך פח אשפה.
במקביל, פנה לאביטן כדי לקבל ממנו שלט רחוק, ותיאר כי וזאנה הביא לבנות חבלה ונפצים והעבירם ל-ה.צ שהבטיח שתוך מספר ימים יכין את המטען.
בומבי העיד כי במהלך אותם ימים, ובהתאם למימון הכספי שסוכם בפגישות בבלגיה, נפגש עם טולי בתל-אביב, והאחרון העביר לו סכום של 50,000 – 70,000 דולר או אירו, שהיו נחוצים לצורכי ההתארגנות. בחקירתו הנגדית, בומבי אישר שמקום המפגש ביניהם היה בבית קפה "הכוהנים", כפי שהעיד טולי.
כאשר הודיע לו ה.צ שהמטען מוכן, שלח לדבריו את ז'וז'ו כדי לאסוף אותו. ז'וז'ו נסע לשם על אופנוע ששייך ל-י.א, ולאחר שנטל את המטען החביא אותו בדיונות באשדוד.
עוד תיאר, כי בשלב זה ערך עם ואזנה סיורים סביב הצ'יינג' ברח' יהודה הלוי, וזאת כדי ללמוד את תנועותיו של רוזנשטיין במקום. במהלך הסיורים תיאר כי ראה דירות ומשרדים להשכרה וביקש מסוסן לדאוג לשכירת מקום שישמש לתצפית.
בומבי העיד, כי כאשר סוסן דיווח לו שהוא מצוי בקשר עם משכיר רציני וכי "העניין סגור", החליט להניח את המטען על גג הצ'יינג', ותיאר את תכנית הפעולה שלו: באותה עת היה מוכר צעצועים בשווקים, ולחברה שעבד בה הייתה משאית "איסוזו" גדולה, שתכנן לנסוע בה עם וזאנה ולהניח את המטען בפנים הגג. לבסוף, וזאנה נהג במשאית, כשבוהדנה יחד עמו, ובומבי לדבריו נסע אחריהם עם הרכב של ז'וז'ו. כאשר הגיעו, וזאנה נצמד למבנה הצ'יינג' בנסיעה לאחור, בוהדנה הרים את וזאנה על כתפיו והאחרון היה מספיק גבוה כדי להניח את המטען על גג הצ'יינג'. עוד תיאר כי משם הם חזרו לאשדוד, ותכננו שהחל ממחרת כולם יישבו בתצפית בהמתנה לרוזנשטיין. למחרת הסתבר שהבטחות סוסן לשכור דירה לא קוימו, אך מאחר שהמטען כבר הונח במקום, הוחלט בכל זאת להתחיל ולקיים תצפיות.
לדבריו, הוא בילה מספר ימים, למעט שבת, בתצפית על המקום משעה 10:30 בבוקר ועד לשעה 15:00, כאשר במקביל המשיך לברר עם סוסן ביחס להתקדמותו בשכירת מקום לתצפית. כן העיד, כי באחד הימים שבהם הוא ווזאנה תצפתו, הגיע למקום רוזנשטיין, אך הוא לא הספיק להודיע לוזאנה בזמן והעניין התפספס. בומבי סיפר על מקרה נוסף, סמוך למועד הפיצוץ, שבו רוזנשטיין הגיע לאזור יהודה הלוי, אך חלף ברחוב וכלל לא נכנס לצ'יינג'.
עוד תיאר, כי לאחר כמה ימים שתצפתו על המקום, וזאנה הביע חשש שסוללת המטען התרוקנה והציע להחליף לסוללה גדולה יותר. על רקע זה, בומבי העיד כי פנה ל-ה.צ לשם החלפת הסוללה והלה הסכים. באותו ערב, הצוות (בומבי, בוהדנה ווזאנה) נסע לצ'יינג' כדי להוריד ממנו את המטען, הכול באותה השיטה שבה הותקן. לאחר מכן, נסעו ל-ה.צ לתיקון המטען, וגם סוסן היה נוכח באותו שלב. לאחר החלפת המטען והנחתו שוב על גג הצ'יינג', הם המשיכו לתצפת על המקום במשמרות.
לדברי בומבי, ביום האירוע לא נכח בזירה, ואף לא השתתף בתצפית. כך העיד, כי ערב קודם, ביקש מז'וז'ו שיחליף אותו בתצפית מאחר שהיה צריך לנסוע ביחד עם בוהדנה לראשון לציון, בקשר להשכרה של חנות צעצועים. לדבריו, שמע על הפיצוץ ביהודה הלוי ועל כך שיש הרוגים מדיווח ששמע בתקשורת, ובהמשך אף דווח שרוזנשטיין עצמו לא נהרג.
עוד העיד, כי לאחר שחזר מראשון לציון, הוא ובוהדנה נסעו לאשדוד ופגשו שם את וזאנה, שנראה "לחוץ וסהרורי". וזאנה הודיע לכולם שיש לשמור על שקט בנושא. בשעות הערב נפגש עם סוסן והטיח בו האשמות על כך שלוּ היה מוצא מקום לתצפית בהתאם לתוכנית, "כל זה לא היה קורה" (עמ' 323 להכרעת הדין).
בומבי נשאל ביחס למסמרים, שבהתאם לממצאי הזירה נמצאו בתוך המטען (מוצג ת/163 – חוות דעת מומחה החבלה צביקה וסרמן (להלן: וסרמן)), ושלל אפשרות שהוסיף מסמרים או ביקש שיוסיפו, וכן לא ידע לומר כיצד הגיעו המסמרים למטען.
עוד תיאר כיצד כחודשיים לאחר האירוע, אברג'יל הזמין אותו לבקר אצלו בתאילנד. כך, ביום 13.3.2004 טס לשם יחד עם וזאנה, בוהדנה וז'וז'ו. כרטיסי הטיסה היו על חשבון הארגון והם שהו שם תקופה שבין שבועיים לחודש.
81. עד מדינה נוסף שנשמע ביחס לאירועי אישום זה היה עד המדינה טולי, אשר לא נטל חלק ביצועי באירוע, אך העיד ביחס למפגשים שהתקיימו בבלגיה בין התאריכים 17.11.2003 ועד 20.11.2003, ובהמשך העיד אף ביחס להעברת הכספים לבומבי לצורך הוצאת המבצע אל הפועל. לדבריו, הוא ורוחן טסו לבלגיה בהתאם להוראת אברג'יל – הוא עצמו היה איש הכספים של הארגון ולכן נדרש להגיע לבלגיה, ורוחן נדרש לפגישה כי היה שותף וחלק מהארגון. הם טסו ביום 17.11.2003 יחד עם בומבי באותה טיסה (מוצג ת/227 – לוח הטיסות; מוצג ת/1035 – מסמכי הזמנת כרטיסי הטיסה אשר נרכשו ושולמו על-ידי טולי).
מעדות זו עלה, כי כששלושתם נחתו בבריסל, והגיעו לביתו של אוזיפה באנטוורפן, אברג'יל אמר שם לכל הנוכחים כי צריך לארגן כסף למלחמה נגד רוזנשטיין.
כשבוע לאחר חזרתם לישראל, תיאר כי פגש בבומבי בבית קפה "הכוהנים" בתל-אביב, והעביר לו מעטפה עם סכום כסף של 60,000 או 70,000 אירו, והעיד כי "זה הכסף של כולנו מהסמים" (עמ' 326 להכרעת הדין). לדבריו, כשבועיים לאחר העברת הכסף – אירע הפיצוץ.
82. בית המשפט המחוזי הסתמך גם על עדותו של עד המדינה ה.צ ביחס לאישום זה. בהתאם לעדותו, מספר חודשים לאחר האירוע בכיכר פלומר, התקשר אליו בן סימון או אברג'יל (לא זכר מי מהם) ושלח אליו שני בחורים. למחרת השיחה, בומבי קבע להיפגש עמו והגיע לפגישה יחד עם אביטן. הם נפגשו במגרש החניה של "קאנטרי קלאב בבלי" ולדבריו, הייתה זו היכרותו הראשונה עם בומבי. שם, בומבי ואביטן ביקשו ממנו להכין מטען לרוזנשטיין, ואמרו שהם רוצים להטמין אותו בפח זבל. ה.צ הדגיש בעדותו כי נעתר לפניותיו של בומבי רק מכיוון שנשלח על-ידי אברג'יל.
ה.צ העיד כי באותה פגישה אמר להם מה נחוץ לו לצורך הרכבת המטען, ובומבי ואביטן ביקשו ממנו להוסיף למטען מסמרים וברגים, אך הוא סרב לכך, ולדבריו לא שם כל רסס במטען.
עוד העיד, כי בומבי אמר לו שיגיע "בחור על אופנוע" כדי להעביר אליו את הציוד הדרוש להכנת המטען. משהציוד הונח, כפי שקבעו מראש, בכניסה האחורית של ביתו, הוא העביר את הציוד למחסן, שם ביצע את מלאכת ההרכבה. ה.צ הסביר בעדותו בפירוט רב כיצד הרכיב את המטען, שהכיל, בין היתר, 8-6 לבנות חבלה במשקל חצי ק"ג ליחידה, מצבר של ווספה, שלט ומפסק ביטחון. כמו כן, סיפר כי המטען היה תואם למטען שהרכיב באירוע בכיכר פלומר, וההבדל היה רק מבחינת כמות לבנות החבלה, כאשר באירוע ביהודה הלוי היו יותר לבנות.
ה.צ העיד כי לאחר שסיים להרכיב את המטען, הכניסו לקופסת קרטון, שאותה העביר לסבח, ואף הדריך אותו בדבר אופן תפעול כפתור הביטחון. לאחר זמן מה, בומבי הגיע לביתו וסיפר כי הם ניסו להפעיל את המטען, אך ללא הצלחה. ה.צ הסיק מכך שהסוללה התרוקנה וביקש מבומבי להביא אליו את המטען בחזרה. משהעבירו לו את המטען, נוכח לדעת שאכן הסוללה התרוקנה והחליפה בסוללה של רכב, שהיא גדולה יותר. כאשר סיים הכניס את המטען לקופסת קרטון גדולה יותר, מבלי לסגור אותה, וביקש מסבח להיות נוכח בעת מסירתה. במסדר זיהוי תמונות שנערך לו, ה.צ זיהה את מכשיר השלט (מוצג ת/893), וכן את המפסק (מוצג ת/897).
בנוסף, ה.צ העיד שכשבוע לאחר שהעביר את המטען המתוקן, שמע בתקשורת שאירע פיצוץ ברח' יהודה הלוי. לדבריו, הופתע מכך שהמטען הופעל במקום הומה אדם, שעה שנאמר לו שהוא יונח בתוך פח אשפה. בחלוף תקופה מסוימת, התקשר אליו מישהו בבקשה שיגיע לבניין האופרה בתל אביב כדי להיפגש עם אברג'יל שחזר מחו"ל. באותו מעמד, אברג'יל הודה לו על כך שהרכיב את המטענים באירועים של כיכר פלומר וביהודה הלוי ו-ה.צ הבהיר כי "אם זה לא לו [לאברג'יל], לא הייתי עושה לאף-אחד אחר" (עמ' 330 להכרעת הדין).
אשר למעורבותם של בוהדנה וסוסן באירוע – ה.צ לא ידע למסור דבר, וביחס לעמוס, העיד באופן פוזיטיבי שהוא לא היה מעורב באירוע מושא אישום זה.
83. עדות נוספת שנשמעה בערכאה הדיונית הייתה של עד המדינה א.צ (בנו של ה.צ), אשר סיפר שבאחד הבקרים אביו ביקש ממנו להיות בחצר כי אמור היה להגיע "איזה בחור". לדבריו, ישב בחצר יחד עם י.מ ואנשים נוספים, ולאחר שעה בערך הגיע בחור עם אופנוע. הוא העיד כי הלך לקרוא לאביו מהמחסן, וראה שהבחור נטל קופסת קרטון ויצא. עוד סיפר כי בזמן אמת לא ידע את שמו של הבחור, אבל זיהה אותו במהלך המעצר בשנת 2015 ואז נודע לו ששמו ז'וז'ו.
לדבריו, בחלוף שבועיים שמע בתקשורת על קרות האירוע ביהודה הלוי, על כך שהתפוצץ מטען ונהרגו אנשים. כן העיד כי שמע שיחה בין אביו לבין י.מ והסיק ממנה שהמטען שאותו בחור לקח מביתו היה המטען שהתפוצץ באירוע. ה.צ העיד כי בזמן אמת לא ידע מה אביו עשה במחסן, אבל בדיעבד הבין שהוא זה שהרכיב את המטען.
84. עד נוסף שהעיד בפני בית המשפט המחוזי היה עד המדינה י.מ אשר לא היה מעורב ישירות באירועי האלימות המתוארים באישום, וידיעותיו נבעו מקרבתו ל-ה.צ ומהעובדה שהתגורר בביתו בתקופה הרלוונטית.
אשר למטעני החבלה שראה בביתו של ה.צ, התייחס י.מ ל"שתי אפיזודות" שלהן היה עד לדבריו.
האפיזודה הראשונה שתיאר, התרחשה בשנת 2003, כאשר הגיע לביתו של ה.צ וראה את סבח ועמוס שישבו באותה עת בסלון. י.מ שאל את א.צ היכן אביו, והלה השיב שהוא ממתין לו ב"מתפרה". כאשר י.מ נכנס ל"מתפרה" הבחין בקופסת קרטון שהייתה מונחת על השולחן, ובתוכה היו לבנות חבלה, חוטים וחבקים. י.מ ציין בעדותו ש-ה.צ נראה לחוץ והיו לו חתיכות איזולירבנד על אצבעות הידיים. ה.צ אמר שקרא לו לעזרה מאחר שלא רצה שבנו יתקרב למחסן, ולכן ביקש ממנו לצאת ולפטרל איתו מסביב לבית, כדי לוודא שלא מגיעה למקום משטרה.
לדבריו, סבח שהיה בדרך כלל רגוע, היה הפעם עצבני ודרש מ-א.צ לזרז את אביו. י.מ מסר לסבח ולעמוס שעליהם להמתין, ולקח עמו את א.צ לפטרל מסביב לבית. לאחר שסרקו את האזור, חזרו לבית ו-י.מ ניסה לברר עם ה.צ כמה זמן עוד דרוש לו. הלה ביקש שיחכה עם האחרים בסלון, וכשיקרא לו, יצטרך להוציא את סבח אל מאחורי הבית.
האפיזודה השנייה שתיאר, בה נחשף למטען חבלה שהכין ה.צ, אירעה לדבריו בתקופה שלפני נסיעתו לחו"ל לצורך הטיפול בפרשת "הבלדרית" (מושא האישום השישי). באותו מקרה, העיד כי הגיע לביתו של ה.צ וראה שם את סוסן, סבח, א.צ ואנשים נוספים שאינו זוכר את זהותם. גם הפעם, הפנה אותו א.צ ל"מתפרה" והוסיף שאמור להגיע בחור מטעמו של בומבי. כן העיד כי ב"מתפרה" ראה על השולחן שקית פתוחה וכן את המַלחֵם של ה.צ, חבקים, חוטים ולבנות חבלה, והפעם לדבריו, ראה בתוך השקית מטען יותר גדול. ה.צ ביקש ממנו לפטרל יחד עם א.צ וכך עשו השניים. לאחר שהמטען היה מוכן, המתין בחוץ יחד עם א.צ לבחור מטעמו של בומבי.
י.מ המשיך והעיד כי, לאחר זמן מה הגיע בחור רכוב על אופנוע, לחלקו האחורי של הבית, שאותו ראה לראשונה. ה.צ מסר לו את המטען בתוך שקית. עוד סיפר, כי סוסן לחץ את ידו של אותו רוכב אופנוע. בהמשך, י.מ זיהה את רוכב האופנוע כיוסף לוי, וטען כי ראה אותו בשלב מאוחר יותר בתאילנד. לאחר מכן ה.צ אמר לו "הפעם הולך להיות קטלני, הפעם יוסיפו ברגים ומסמרים..." (עמ' 333 להכרעת הדין).
בית המשפט המחוזי קיבל את דבריו של י.מ ביחס לעצם העובדה שראה את ה.צ מכין מטעני חבלה בביתו, וכך בהתייחס לדבריו שהיה עד להתרחשות מסוימת בעניין זה. עם זאת נקבע, כי דבריו ביחס ל"שתי האפיזודות" שתיאר אינם מתיישבים עם עדויות אחרות. י.מ אישר מפורשות כי הקשר שעשה בין הרכבת המטענים שראה בביתו של ה.צ לבין הפיצוצים שעליהם שמע בדיעבד, הוא פרי השערותיו. לפיכך, נקבע, כי התיאורים שהעיד עליהם, אף אם כללו פרטים נכונים שחווה וראה במו עיניו, יצרו תמונה לא מדויקת וערבוב בין אירועים שונים, בסדר כרונולוגי שאינו נכון, ושלא התיישב עם עדויותיהם של בומבי ו-ה.צ, שנטלו חלק פעיל וישיר באירוע.
85. בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על גרסתו של עד המדינה י.א בהתאם להודעותיו במשטרה. הודגש כי השימוש הראייתי שניתן היה לעשות באמרותיו היה מוגבל ומצומצם, לאור העובדה שלא העיד בפני בית המשפט, בשל ויתור המאשימה על העדתו.
בהודעתו ת/2273 סיפר כי ידע על האירוע שתוכנן ביהודה הלוי, עוד לפני התרחשותו, זאת לאור דברים ששמע מאברג'יל במהלך הפגישות בבריסל. לדבריו, בעת שישב במלון עם אברג'יל, רוחן בומבי ואנשים נוספים, אברג'יל ניסה לגייס כספים מהנוכחים. עוד סיפר כי הוא מצידו סירב לשלם משום שלא שיתפו אותו ב"עסקה הגדולה" (מושא האישום השני), ואברג'יל השיב לו שהוא יכול לצאת מהתמונה. באותו מעמד, סיפר האחרון על מקום מסוים שרוזנשטיין נוהג לבקר בו ושם הם עתידים לבצע את החיסול. בדיעבד הבין כי זה המקום בו הונח מטען החבלה. לדבריו, באותם מפגשים, אברג'יל ובומבי יצרו את תכנית הפעולה וקבעו מי מהאנשים יבצע אותה.
בהודעתו ת/2282א סיפר י.א כי במהלך התקופה שישבו בתצפית, בטרם הפיצוץ, הוא שמע כי וזאנה פיספס את רוזנשטיין ולא לחץ בזמן על השלט, אך לא זכר מי סיפר לו על כך. בית המשפט קבע בהקשר זה כי ניכר ש-י.א משער השערות ואינו יודע דברים לאשורם. מכל מקום נקבע, שאף לפי גרסתו, התצפיות והשלב הביצועי של התכנית היו לאחר המפגש בבריסל ולא לפניו.
בהודעתו ת/2307, מששב ותיאר על אודות האנשים שהשתתפו בפגישה בבלגיה, סיפר י.א כי מטרתה הייתה לגייס כספים לפרויקט יהודה הלוי, ודובר על מימון הפיצוץ. לדבריו, כל אחד היה צריך לשים מאה אלף דולר, ורוחן וטולי הסכימו לכך. בומבי לא היה צריך לשים כסף כי היה "חייל" של אברג'יל. לשאלת החוקר, י.א מסר כי דיברו בפגישה גם על הכנת מטען חבלה, ואף דיברו על כך ש"יהיו המון נפגעים, לרבות המאבטחים של רוזנשטיין" (עמ' 336 להכרעת הדין).
ראיות סיוע
86. בית המשפט עמד על שיחה מיום 24.7.2003 בין אברג'יל לבן סימון, התומכת בטענת בומבי על אודות העברת ההובלה של המלחמה ברוזנשטיין מידי בן סימון לידיו (שיחה אשר כונתה "שיחת העברת המקל"). כעולה מהשיחה, אברג'יל ביקש מבן סימון שלא להפריע לבומבי ולאנשיו להמשיך במשימה, כחלק מהאינטרס להמשיך בתכנית העבריינית (מוצג ת/1710). נקבע כי שיחה זו שימשה סיוע לדברי בומבי ו-ה.צ לכך שאברג'יל הוא שעמד מאחורי תכנית יהודה הלוי.
87. שיחה נוספת שהובאה כסיוע לעדותו של בומבי, וכונתה במהלך המשפט "שיחת השלד", מיום 18.10.2003, התקיימה בין אברג'יל לבין סוסן, והתנהלה במילות קוד. במהלכה סוסן ביקש מאברג'יל לערב את ה.צ שיפעיל את השפעתו על בן חסותו י.מ, שסוסן היה מוטרד מהתנהלותו בעניין "עסקת הבלדרית" (מושא האישום השישי). אברג'יל מצידו בירר מול סוסן האם יש התקדמות בעניין "השלד" (המטען) ש-ה.צ היה אמור להכין עבור הארגון, והופתע לגלות כי המטען טרם הונח ואין התקדמות בנושא (מוצג ת/1214). לגישת המאשימה, בעקבות זאת, כינס את מפגש הפסגה בבריסל ביום 17.11.2003, במטרה לקדם את העניין ולגייס כסף למבצע.
הודגש שאף י.מ נשאל והעיד ביחס לשיחה זו, באומרו שאברג'יל וסוסן דיברו על אודות עסקת "הבלדרית", שבה הוא עצמו היה מעורב יחד עם בן סימון וסוסן.
88. בית המשפט המחוזי דחה את קו ההגנה של הסנגורים, אשר טענו שהמטען ביהודה הלוי הונח עוד לפני הפגישות בבריסל, בניגוד לעדותו המפורשת של בומבי בעניין זה. נקבע כי תזת ההגנה, בייחוד מטעם המערער רוחן, נועדה להרחיק את רוחן מהתכנית העבריינית, שעליה דובר באותם מפגשים בבלגיה. בנוסף נקבע, כי תזה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ועם לוח הזמנים הכללי שעליו העידו ארבעה עדי מדינה. מכל מקום, נקבע כי ההגנה לא הפריכה את הטענה העקרונית ביחס למהותם של המפגשים בבריסל, וביחס לתוכן השיחות והסיכומים שהושגו שם. בהקשר זה, התקבלו דברי שני עדי המדינה בומבי וטולי (שנתמכו גם בדברי י.א) שלפיהם במסגרת מפגשים אלה דובר על התוכנית לחיסול רוזנשטיין ועל הצורך במימון המבצע.
89. באותו עניין עוד נקבע, כי עדויותיהם של עדי המדינה בומבי ו-ה.צ ביחס לנסיבות הפנייה אל האחרון, לצורך הכנת המטען, וכן והחלפתו – תואמות ומשלימות זו את זו. הודגש כי שני עדים אלה היוו את הציר שסביבו התנהל המבצע: בומבי היה המוציא לפועל והממונה על ביצוע תכנית ההתנקשות, ו-ה.צ היה מי שהכין במו ידיו את מטען החבלה. עדים אלו סיפקו מידע עובדתי מכלי ראשון ביחס לאירוע, ודבריהם התבססו על ידע אישי של מי שהיו במוקד העניין והעשייה העבריינית.
נוסף על כך נקבע, כי כל אחד מהעדים זכה לחיזוק ולתמיכה גם בראיות חיצוניות: אופן הכנת המטען בידי ה.צ, תאם את הממצאים בזירה, ואף תאם לממצאי הזירה באירוע פלומר, מושא האישום השלישי; והאופן בו הופעל מכשיר השלט-רחוק, שאותו ידע לתאר בומבי, בהתאם לתדרוכו של ה.צ, עלה בקנה אחד עם עדותו של יורם קניג, בעלי חברת KP. לפיכך נקבע, כי העובדות שניתן להסיק מעדויותיהם הן עובדות אמת.
90. בנוסף, הודגש כי דבריו של ה.צ. בעדותו על אופן הרכבת המטען, ועל כך שבאירוע יהודה לוי הניח יותר לבנות חבלה מאשר במטען ששימש בכיכר פלומר – מצאו תימוכין בחוות הדעת של ערן סולומון (מוצג ת/1516). תימוכין לדבריו של ה.צ. כי הניח את המטען המורכב בתוך קופסת קרטון, מצא בית המשפט בעדותו של א.צ ובדברי י.מ.
מאידך גיסא, בומבי העיד כי המטען הועבר באמצעות תיק, כאשר נקבע כי דבריו זכו לתימוכין בחוות דעת המומחה וסרמן, שלפיה בזירה נמצאו שרידי פלסטיק המעידים על כך שהמטען היה מונח בתוך תיק. השוני בין ה.צ שדיבר על "קופסת קרטון" לבין בומבי שהזכיר "תיק", זכה לחקירות נגדיות ארוכות, ולבסוף נקבע כי מדובר בשאלה צדדית, שאין בה כדי להעיד על המטען עצמו, או על אמינות עדי המדינה.
91. אשר למסמרים שהוכנסו למטען, נקבע כי בהתאם לממצאים בזירה, אין מחלוקת כי הוכנסו למטען מסמרי מתכת (מוצג ת/163), אך לא הונחה בפני בית המשפט המחוזי תשתית ראייתית לקבוע מי אחראי להוספת המסמרים שנמצאו בזירה. עם זאת, נקבע כי אין לכך נפקות בענייננו, משלא הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי בין עצם גרימת המוות של שלושת הקורבנות לבין המסמרים שהוספו למטען, בבחינת שמותם נגרם אך ורק בגלל אותם מסמרים. נמצא כי מטען החבלה, עם המסמרים או בלעדיהם, היה בעל פוטנציאל קטלני משמעותי כשלעצמו, כפי שהובא בחוות הדעת של המומחה וסרמן, אשר לא נסתרה.
הדיון באשמתו של אברג'יל
92. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהתאם לגרסתו הכללית של אברג'יל, לא היה לו כל סכסוך עם רוזנשטיין ולא הייתה לו כל סיבה לרצות להתנקש בחייו. אברג'יל כפר כפירה כללית גם בהתייחס לאישום זה. עם זאת, אישר כי אין מחלוקת ביחס לעצם קרות הפיצוץ ברח' יהודה הלוי.
בחקירתו הראשית, אברג'יל טען כי את הפגישה בבריסל יזם טולי, אשר התקשר אליו וביקש להגיע אליו (מוצג נ/15). ואולם, נקבע שאף שמהשיחה ביניהם עלה שאכן טולי היה מעוניין להגיע לבריסל ולשוחח עם אברג'יל בנושא אחר, רצונו השתלב עם האינטרס של האחרון לדון בחיסולו של רוזנשטיין. נקבע כי אברג'יל ניצל את הגעת טולי ורוחן, כמו גם את נוכחותו של י.א בבריסל, כדי לזמן אליו גם את בומבי וכדי לקדם באותה הזדמנות את עניין רוזנשטיין. ואכן טולי רכש כרטיסי טיסה עבור שלושתם והם הגיעו לבריסל באותה טיסה.
בנוסף נקבע, כי הדברים התיישבו גם עם רצונו של אברג'יל להזמין את ה.צ לאותו מפגש רב נוכחים בבלגיה, כפי שהשתקף בשיחתו עם מריקו (מוצג ת/1812). לטענת אברג'יל, כוונתו הייתה לנסוע עם ה.צ לחברו של האחרון בקולומביה כדי לבחון השתקעות שם. בית המשפט המחוזי שלל הסבר זה מכמה טעמים. ראשית, נקבע כי תירוץ דומה היה לאברג'יל ביחס לנסיבות פגישתו עם ה.צ לפני האירוע בכיכר פלומר, ו-ה.צ שלל את הדברים. שנית, אברג'יל התעתד לנסוע לתאילנד מיד לאחר המפגשים בבריסל, ואף האיץ ברוחן להגיע לבריסל מהר ככל האפשר מאחר שרצה לעזוב לתאילנד (מוצג ת/1880יא). נקבע כי אין חולק שזמן קצר לאחר הפגישות בבריסל, עוד לפני שהתרחש הפיצוץ ביהודה הלוי, אברג'יל טס לתאילנד.
אשר לסיבת זימונו של בומבי לבריסל, טען אברג'יל כי הלה זומן להגיע בשל חוב כספי בסכום של 150,000 דולר, שמקורו במכירת בתי הקזינו שלו לבומבי. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בגרסה תמוהה, שלא הונחה תשתית ראייתית התומכת בה. בנוסף, בומבי שלל שרכש בתי קזינו מאברג'יל, וכלל לא נשאל בחקירה נגדית ביחס לאפשרות שהגיע לפגישה בבריסל ביחס לחוב הנטען.