דיון בהרשעת לוקר באישום ה-13
599. במסגרת אישום זה ("עבירות המס"), המערער הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק.
המערער הורשע במסגרת אישום זה בגין הכנסה בסכום של 70,000 דולר, שקיבל משי סילם, כפי שפורט ביחס לאישום השביעי ("עסקת המיליון") בו הורשע.
הרשעתו באישום דנן התבססה על הראיות והנימוקים שפורטו במסגרת האישום השביעי, ועל אי דיווחו לרשות המיסים, בתקופה הרלוונטית, על הכנסותיו מעבירות הסחר בסמים.
600. טענות לוקר בערעורו, כי "עסקת המיליון" לא הוכחה, כי אין ראיה הקושרת אותו למימון העסקה, וכן טענותיו ביחס לסכום הכסף שקיבל משי סילם (70,000 דולר) – כל כולן מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בהכרעת הדין, ופורטו במסגרת הדיון שערכתי לעיל, במסגרת האישום השביעי כאמור. לאחר שבחנתי את הראיות, לא מצאתי טעם מוצדק להתערב בקביעותיו הברורות והמפורטות של בית המשפט המחוזי בעניין זה.
601. אשר לטענת לוקר כי לצורך הוספת אישום זה לכתב האישום, נדרש היה אישור פרקליט מחוז, אומר את הדברים הבאים.
ראשית, טענה זו נטענה אף בערכאה הדיונית, ונדחתה שם, וזאת ממספר טעמים, ובכלל זה, נוכח היקפו של התיק; נוכח ניסוח כתב האישום במקור (שייחס לכל אחד מהמערערים העלמת הכנסה בשווי הכולל של העסקאות); נוכח העובדה שבית המשפט אינו מחויב בהנחיית פרקליט מדינה; ובשים לב לכך שניתנה למערער הזדמנות להתגונן מפני האישום.
שנית, ולמעלה מן הצורך, אעיר כי לגופו של עניין, ומעיוני בהנחיית פרקליט המדינה האמורה, עולה כי צירופה של עבירת מס (מהעבירות המנויות בסעיף 220 לפקודת מס הכנסה) לכתב אישום, בשל הכנסה שצמחה ממעשה עבירה, בסכום הנמוך מ-250,000 ש"ח – יעשה באישור פרקליט מחוז ("חקירת עבירות מס יחד עם עבירות פליליות 'רגילות' וצירופן יחד בכתב האישום – הוראת שעה" הנחיות פרקליט המדינה 2.31 סעיף 9(א)-(ג) (15.2.2017)).
בענייננו, גובה ההכנסה שהוכח שהמערער קיבל משי סילם עומד על 70,000 דולר (וזהו ממצא עובדתי שלא מצאתי להתערב בו כאמור), ולא הסכום של 55,000 דולר בו נקב לוקר בערעורו. סכום זה, של 70,000 דולר, שווה ערך ל-315,000 ש"ח, בהתאם לשער הדולר הממוצע בשנת 2003 (שעמד על 4.5 ש"ח), ומשכך לא נכנס לגדרי ההנחיה לפיה נדרש אישור פרקליט מדינה לצירוף העבירה לכתב האישום (סעיף 9ג).
עם זאת, סכום ההכנסה האמורה נכנס לגדר סעיף אחר בהנחיה (סעיף 9ב), ולפיו הכנסה בסכום של 500-250 אלף ש"ח – תצורף לכתב האישום רק "בהיווסף שיקול המצדיק זאת". בין השיקולים המנויים בהנחיה מצויים בין היתר, עבר פלילי, התנהלות עבריינית שיטתית שהצמיחה את ההכנסה האמורה ועוד. בנסיבות העניין, ואף שהמשיבה לא טענה זאת, נראה כי בענייננו מתקיים שיקול כאמור, המצדיק את הוספת העבירה לכתב האישום (ללא צורך באישור פרקליט מחוז), אך אזכיר שהדברים נאמרים למעלה מן הצורך.
לפיכך, מצאתי כי דין הטענה, לפיה לצורך הוספת עבירה זו לכתב האישום, היה נדרש אישור פרקליט מחוז – להידחות.
602. אף טענות המערער בעניין אכיפה בררנית בינו לבין אוזיפה (נאשם 4) – דינן להידחות. טענות אלו נטענו ולובנו על-ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום לחזור על הדברים. אעיר בקצרה כי כפי שעולה מהכרעת הדין, לאוזיפה כלל לא יוחסו עבירות מס במסגרת אישום זה, מאחר שלא היה תושב ישראל במהלך התקופה הרלוונטית לאישום השביעי, ולא היה חייב בדיווחים לשלטונות המס בישראל באותה תקופה. נוסף על כך, אוזיפה זוכה מהאישום השביעי, באופן המלמד על כך שהטענה כי חלקם של המערער ואוזיפה בעבירות דומה – לא עומדת על רגליה.
לפיכך, דין ערעורו של לוקר ביחס לאישום זה – להידחות. בהתאם לנימוקים שפורטו, שוכנעתי כי הרשעתו באישום דנן בעבירת המס, ביחס לסכום של 70,000 דולר שקיבל מידי שי סילם, מבוססת כדבעי, ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם.
דיון בערעורו של לוקר על חומרת העונש
603. בגזר-הדין, הושתו על לוקר 5 שנות מאסר בפועל, לצד תשלום קנס ומאסר מותנה, זאת בגין הרשעתו בעבירה של סחר במיליון כדורי סם מסוג "אקסטזי" במסגרת האישום השביעי ("עסקת המיליון"); ובעבירה של התחמקות ממס, במסגרת האישום ה-13, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
טענותיו של לוקר לפנינו בערעורו על עונשו, בדבר חלוף הזמן, נסיבותיו האישיות והרפואיות, היעדר עברו הפלילי ושיקומו, נטענו אף בפני הערכאה הדיונית, והתרשמתי כי טענותיו נבחנו בשים לב לפרמטרים אלה במכלול השיקולים שנבחנו.
כמו כן, מצאתי כי בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה שהמערער ביצע במסגרת האישום השביעי, ניתן משקל לרמת הענישה הנוהגת, ולכך שעסקת הסמים במוקד האישום בוצעה במסגרת ארגון פשיעה. יחד עם זאת, אציין כי ניתן משקל למעמדו הנמוך יחסית של לוקר בארגון, לעומת אברג'יל, שהורשע עמו יחד בעבירה זו.
604. אשר לטענת סניגורו של לוקר כי יש להתחשב ב"חלוף הזמן" מעת ביצוע העבירות, לצד הימשכותם יוצאת הדופן של הליכי החקירה והמשפט, כמצדיקים חריגה ממתחם העונש ההולם – אין בסיס, ודינה להידחות. אבהיר כי על פי סעיף 40יא(10) לחוק העונשין עולה במפורש כי "חלוף הזמן" הוא אחד השיקולים שניתן להתחשב בהם בתוך מתחם העונש ההולם, ולא כשיקול לצורך קביעתו.
בגזר-הדין יש התייחסות מקיפה ומפורטת לעניין גורם חלוף הזמן, בנסיבות הרלוונטיות לפרשה המורכבת שלפנינו, לרבות להימשכות החקירה בנסיבות אלה, ושוכנעתי כי בעת גזירת העונש המתאים ללוקר, בית המשפט המחוזי אכן התחשב בגורם זה (חלוף 20 שנה מביצוע העבירה), לרבות בעובדה שלוקר הורשע במסגרת פרשת סמים אחת שיוחסה לו באותו כתב אישום יחד עם המעורבים האחרים, מה שהוביל להתמשכות הליכים בעניינו, באופן מיוחד. בהקשר זה אף ניתנה התייחסות לכך שהעבירות בוצעו סמוך לחקיקת חוק המאבק, לאורח חייו הנורמטיבי של המערער מאז ביצוע העבירה, ולהיעדר עברו הפלילי.
בנוסף, אדגיש כי לשיקומו של המערער ניתן משקל ממשי, הלכה למעשה, אשר הצדיק סטייה משמעותית לקולה ממתחם הענישה שנקבע, וזאת בהתאם לסעיף 40ד לחוק העונשין. אציין כי הדברים נקבעו ביחס לשני האישומים במסגרתם הורשע – הן ביחס לעבירת הסמים והן ביחס לעבירת המס.
605. אשר לקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה במסגרת האישום ה-13, מצאתי כי ניתנה התייחסות לערך המוגן שנפגע מהעלמת המס, ערך השוויון, ובניגוד למערערים אברג'יל ורוחן, המשיבה עתרה להטיל על לוקר בגין עבירה זו, עונש קנס בלבד. בתוך מתחם עונש הקנס, ניתן משקל למצבו הכלכלי הקשה של המערער, סגירת עסקו והליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינו, ובשל שיקולים אלה, המערער הוּצב בתחתית מתחם הענישה, ונגזר עליו עונש של תשלום קנס בסכום של 50,000 ש"ח.
לפיכך, התרשמתי כי העונש המתון שנגזר על לוקר משקף הן את חלוף הזמן בעניינו והן את נסיבותיו האישיות, הרפואיות והמשפחתיות להן טען אף בערעורו. בהקשר זה יודגש כי אני מקבל את עמדת המדינה לפיה, אין זה דבר נפוץ שמוגש אישום המתייחס לעסקת סמים בהיקף של מיליון כדורי אקסטזי – המסתיים בעונש של 5 שנות מאסר בלבד. מצאתי כי הוכח בנסיבות ענייננו שמדובר בעסקת סחר בסמים בהיקף מסחרי ובינלאומי, והעונש שנגזר מקל משמעותית מהעמדה העונשית הנוהגת (ראו, למשל: ע"פ 411/04 טטרו נ' מדינת ישראל (9.1.2006); ע"פ 7657/10 הייב נ' מדינת ישראל (29.3.2012)).
לאור הנסיבות שפורטו, אני סבור, כי לולא חלוף הזמן מביצוע העבירה, העונש הראוי שהיה נגזר על המערער היה גבוה יותר. אשר על כן, איני רואה מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער, ולפיכך דין ערעורו להידחות.
606. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את ערעורו של לוקר, על שני חלקיו, ולהותיר את הרשעותיו ואת העונש שנגזר עליו – על כנם.
ערעורו של בן שיטרית – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום ה-11
607. באישום זה ("עסקאות הסמים ביפן"), המערער בן שיטרית הורשע (יחד עם אברג'יל) בעבירה של יבוא סם מסוכן מסוג "אקסטזי" מאירופה ליפן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק, זאת בהתייחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; ועסקת "השולחן השני".
אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי בעיון את חומר הראיות שהונח לפתחנו ואת טיעוני הצדדים כפי שהושמעו בדיון לפנינו, אני סבור כי יש לזכות מחמת הספק את בן שיטרית מהעבירה בה הורשע ביחס לעסקת "השולחן השני", וזאת בהיעדר סיוע ראייתי כנדרש לדבריו של עד המדינה י.מ, ביחס לעסקה זו, כפי שאנמק בהמשך.
יחד עם זאת, ביחס לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו-"90,000 כדורי אקסטזי", מצאתי לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעת המערער בהן על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
608. אפנה לתשתית הראייתית שהונחה בבסיס הרשעת בן שיטרית באישום זה, אשר נסמכה בראש ובראשונה על עדות עד המדינה י.מ, שנמצאה מהימנה ועקבית, לצד ראיות התומכות בעדותו – שעיקרן בעדויות עדי המדינה ה.צ ו-א.צ, שיחות שנקלטו בהאזנות סתר, תפיסת המזוודה ששימשה להסלקת הסמים, ראיות ביחס להעברת כספי התמורה מהעסקאות אל מחוץ ליפן, ושקרים מהותיים של המערער.
כאן המקום לציין, כי בן שיטרית זוכה בבית המשפט המחוזי מחלק מהעסקאות שיוחסו לו במסגרת אישום זה – עסקאות "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי". ואולם, יודגש, כי זיכוי זה אין משמעו שבית המשפט המחוזי הטיל ספק במהימנות עדות י.מ, אלא נקבע שעדותו, בהתייחס לאותן עסקאות, לא ביטאה את מעורבות בן שיטרית בביצוע העבירות, או שלא נמצאו לה ראיות סיוע כנדרש, לפי העניין.
609. מאחר שעדותו של י.מ עמדה במוקד הערעור, אפרט להלן בקצרה את עיקרי עדותו, ככל שיש בה התייחסות למערער, וככל שיש בה כדי לקשור אותו לעסקאות בהן הורשע.
בחינת עדות י.מ מעלה, כי תיאר את זהות המעורבים בעסקה ותפקידם, ובכלל זה את המערער, שתפקידו המרכזי היה לשמש חולייה מקשרת בין חברי "השלוחה האילתית" של הארגון, אילן ודוד בן שיטרית (נאשמים 6-5 בהתאמה), לבין חברי "השלוחה החיפאית", עליהם נמנה י.מ, יחד עם משה מלול אחיו (נאשם 15) ורונן סוויסה. י.מ העיד כי שיתוף הפעולה בין השלוחות היה חיוני להוצאת עסקאות הסמים אל הפועל, ותיאר באריכות על אודות כל אחת מהעסקאות – על המימון להן, על שילוח הסמים ליפן באמצעות בלדרים, ומכירתם שם.
אשר לעסקת ה"60 אלף כדורי אקסטזי" – ניתן ללמוד מעדות י.מ, כי בשנת 2004, בעת שהתגורר בדירה באנטוורפן יחד עם המערער, מלול ורונן סוויסה, הגיע אליהם שליח מטעם "סוחר הסמים" שלום ראובני, והציע להם לשלוח בלדרית שוויצרית עם כדורי אקסטזי ליפן.
בעקבות זאת, המערער, י.מ ומלול רכשו באנטוורפן מזוודה בעלת דופן כפולה וכן 60 אלף כדורי אקסטזי, שנרכשו מכספי הרווחים של עסקאות סמים אחרות שביצע הארגון. י.מ תיאר בעדותו כי המערער הוא שנשלח לאסוף את כדורי הסמים.
בנוסף, מעדות י.מ עולה, כי הוא והמערער יצרו קשר עם שליח נוסף, שתפקידו היה להגשים את תוכנית ייצוא הכדורים ליפן. לדבריו, השליח קיבל לידיו את המזוודה בעלת הדופן הכפולה, והמערער העביר לו את כדורי האקסטזי. משניסה השליח להסליק את כדורי הסמים במזוודה, ולא הצליח לסוגרה, באו לעזרתו בעניין המערער ורונן סוויסה, שהצליחו יחד לסגור את המזוודה. לאחר מכן, השליח העביר את המזוודה ובה 60 אלף כדורי האקסטזי לבלדרית, שנשלחה ליפן עם המזוודה, בצירוף מלווה. משהגיעו לטוקיו, כדורי האקסטזי הועברו לסוחלה, נציג הארגון ביפן, שהיה אחראי למכירת הסמים שם.
כמו כן, אני מקבל את דבריו של י.מ, על הקושי במכירת הכדורים ביפן, וזאת מחמת צבעם הלבן (מאחר שצרכני הסמים העדיפו כדורי אקסטזי צבעוניים); כן מצאתי לקבל את הקביעות שהסתמכו על עדותו בעניין מחירי הכדורים; בעניין עיכוב קבלת הכספים מהעסקה; ועל אודות פנייתו בעניין זה ל-ה.צ, שהיה הממונה עליו בארגון.
עוד אציין, כי מדברי י.מ עולה, שבעקבות הפנייה ל-ה.צ, האחרון נפגש עם שלום ראובני, חנוך עצמון וגיא וברמן, שהציעו לו לשגר משלוח נוסף של כדורי אקסטזי ליפן. י.מ לדבריו, התעקש לקבל תמורה עבור הסכום שהושקע בייצוא 60 אלף הכדורים, אך בסופו של יום, ה.צ הביא לפתרון הסכסוך, וקיבל לידיו סכום של 54,000 דולר, שמקצתו נשארה בידיו, ומרביתו הועברה לאירופה, למימון רכישתם של 90 אלף כדורי אקסטזי נוספים.
לבסוף, בחינת עדותו של י.מ מעלה, כי הוא ושותפיו לעסקה – המערער, מלול וסוויסה – הרוויחו ממנה סכום כספי של כ-210,000 דולר.
אשר לעסקת ה"90 אלף כדורי אקסטזי" – בחינת עדות י.מ מלמדת כי הודות לסכום הכסף ש-ה.צ העביר כאמור, הוא ושותפיו נערכו למשלוח נוסף ליפן – של 90 אלף כדורי אקסטזי. לצורך כך, י.מ והמערער נפגשו עם דוד בן שיטרית (נאשם 6) ושוחחו עמו על אפשרות קניית כדורי אקסטזי צבעוניים.
ביחס לעסקה זו, אני מקבל את הקביעות לפיהן, י.מ, המערער, מלול וסוויסה, רכשו באמצעות דוד בן שיטרית, 90 אלף כדורי אקסטזי צבעוניים; המערער קיבל לידיו את הכדורים והעבירם לסוחר סמים, שיצר קשר עם שני בלדרים; המערער וסוויסה ארזו את הכדורים בשתי מזוודות כפולות דופן, שנרכשו מוקדם יותר; והבלדרים נסעו יחד עם מלווה לטוקיו – שם פתחו את המזוודות, והכדורים הועברו לסוחלה, בדומה לעסקה הקודמת שתוארה לעיל.
בנוסף, יש בידי לקבל את הקביעות שאימצו את דברי י.מ, על אודות הפער שנתגלה, בין כמות כדורי האקסטזי שהמערער וסוויסה ספרו, ובין הכמות בפועל, שהייתה פחותה ב-24 אלף כדורים, מ-90 האלף שספרו השניים. בעקבות זאת, תואר כי נעשו ניסיונות ליישב את המחלוקת שנוצרה בעניין מספרם המדויק של הכדורים, והתנהל משא ומתן בין הארגון ובין קבוצתו של חנוך עצמון.
למען שלמות התמונה אציין, כי במהלך המגעים ביניהם, מלול קיבל את הפשרה שהציע עצמון, והסכים לוותר על סכום של 100,000 ש"ח, אך י.מ התנגד לכך. בעקבות זאת, נערכה פגישה בביתו של עצמון בראש העין שבה השתתפו י.מ, ה.צ, א.צ ועצמון, שבסיומה הוחלט ש-י.מ ושותפיו יקבלו נתח מרווחי העסקה בסכום של 240,000 ש"ח. מחקירתו הנגדית בבית המשפט המחוזי עלה, כי י.מ אמד את רווחי הארגון בעסקה זו בסכום של מעל 200,000 דולר.
610. עדות י.מ זכתה למלוא אמונו של בית המשפט המחוזי, ואיני רואה שלא לאמץ את ממצאי המהימנות המובהקים שנקבעו ביחס אליו, זאת אף בשים לב לכך שעדותו נפרסה על פני ישיבות רבות, ולערכאה הדיונית ניתנה הזדמנות מעמיקה להתרשם ממנו. אזכיר כי באופן כללי, וכפי שאף פירטתי ביחס לאישומים האחרים בפרשה זו, בית המשפט המחוזי התרשם לחיוב, באופן מיוחד, מעדות י.מ, בפרט ביחס לאישומי הסמים, ובכלל זה ביחס לאישום דנן.
לפיכך, ומשבחנתי בעיון את טענות בן שיטרית בעניין, אשר תקף בערעורו את עדות י.מ, ובכלל זה את דבריו בדבר הטעות בספירת כדורי האקסטזי – לא מצאתי טעם של ממש להתערב במסקנות שנקבעו בנושא זה. שוכנעתי כי מדובר בטענות בדבר ממצאי מהימנות שנקבעו לאחר בחינת כלל העדויות, ואין טעם מוצדק להתערב בהן, שעה ש-י.מ לא העיד בפנינו, ויתרונו של בית המשפט המחוזי בעניין זה בולט וברור.
611. נוסף על כך, בחינת חומר הראיות מלמדת כי נמצאו ראיות סיוע לעדות י.מ – שיש בהן כדי לסבך את המערער בעסקאות הסמים שביצע. כך, אכן נמצא סיוע ראייתי בעדותו של ה.צ; בהודאתו בשימוש במזוודות בעלות דופן כפולה; וכן בשקריו המהותיים של בן שיטרית בעדותו בבית המשפט המחוזי.
לצד זאת, קיימות ראיות חיזוק נוספות, ובהן, עדותו של א.צ; שיחות שנקלטו בהאזנות סתר; ראיות ביחס להעברת כספי הרווחים מהעסקאות אל מחוץ ליפן (מוצג ת/1486); ומסמכי תיעוד החשבונות שנערכו על-ידי י.מ (מוצג ת/1249).
מאחר שבן שיטרית תקף בערעורו, בין היתר, את הסיוע הראייתי שנמצא בעדות ה.צ, אפנה לבחון כעת את ראיות הסיוע שנקבעו בהכרעת הדין.
612. בחינת עדות ה.צ מעלה, שידע על אודות השותפות בין י.מ לאחיו מלול בעסקי הסמים ביפן ובאירופה באותה תקופה. בהתייחסו לכך, סיפר על עסקה שבמסגרתה השניים מכרו כדורי אקסטזי, אך הרוכש לא שילם להם כל תמורה. בעקבות זאת, הם פנו אליו וביקשו את עזרתו בפתרון המחלוקת שהתעוררה. ה.צ תיאר את מעורבותו במשא ומתן מול חנוך עצמון ושלום ראובני, ואף את "פגישת הבוררות" שהתקיימה בביתו של עצמון, בעקבותיה הצדדים הגיעו לפשרה.
בנוסף, אני מקבל כי חיזוק לעדות י.מ ו-ה.צ בנושא זה, נמצא בעדות א.צ, אשר העיד שהסיע את אביו ה.צ לפגישה בביתו של חנוך עצמון בראש העין, ואף תיאר את חלק ממשתתפיה. כן העיד כי אמנם המתין לאביו מחוץ לפגישה, אך בהסתמך על ניסיון העבר, הסיק כי דובר בפגישה שנועדה לפתור סכסוך ש-י.מ היה נתון בו ביחס לעסקת סמים.
הנה כי כן, ולאחר שבחנתי היטב את התשתית הראייתית בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי דין הטענה, לפיה עדות ה.צ לא עולה כדי סיוע לעדות י.מ, זאת מפאת חוסר ההתאמה בין העדויות – להידחות.
ראשית, עולה הרושם הברור כי עדות ה.צ אכן מתייחסת לנקודות שנויות במחלוקת בין הצדדים – עצם ביצוע העסקאות ביפן, מעורבות י.מ, והתגייסות ה.צ לפתרון המחלוקות שהתגלעו בין השותפים, לרבות פגישת הבוררות אצל עצמון.
שנית, בהכרעת הדין אכן מצויה התייחסות לפערים שנתגלו בין העדויות, כפי שטען להם בן שיטרית בערעורו (כך, ביחס לנוכחותם של מעורבים נוספים בפגישת הבוררות, מהותה ומיקומה). לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה, שמבחינת גרעין ההתרחשויות, עדויות ה.צ ו-י.מ השתלבו זו בזו באופן אמין ואותנטי, והפערים האמורים מובנים ואף מתבקשים, נוכח חלוף הזמן, ונוכח מידת מעורבותם השונה של העדים בעסקאות המתוארות – י.מ כשותף בעסקאות, ו-ה.צ כמי שסייע ביישוב המחלוקות אגב ביצוען.
מסקנה זו מבוססת על פסיקת בית משפט זה, המבכרת את החיפוש אחר גרעין האמת, על פני התמקדות בסתירות טבעיות, המתרחשות נוכח חלוף הזמן בגרסאות של מעורבים שונים (ראו למשל, ע"פ 6643/05 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (3.7.2007); ע"פ 175/10 חנוכייב נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (28.7.2011)).
לפיכך, מסקנתי היא כי המערער לא הצביע על טעם ממשי המצדיק שינוי ממסקנתו המנומקת של בית המשפט המחוזי בעניין זה.
613. אף על פי כן, לא שוכנעתי כי עדות ה.צ לבדה – יכולה לשמש סיוע ראייתי לדבריו של י.מ, הואיל ובעדותו, ה.צ אמנם אימת את הפרטים שמסר י.מ, אך לא היה בדבריו כדי לסבך את בן שיטרית בעסקאות בהן הורשע.
עם זאת, משבחנתי היטב את המערך הראייתי שבפנינו, אזי הסיוע הנדרש לעדות י.מ מצוי הן בתפיסת מזוודת כפולת הדופן בביתו של בן שיטרית בבלגיה, והן בשקריו המהותיים בעניינים מרכזיים, הקשורים במישרין לביצוע העבירה, בין היתר, ביחס לשימוש שעשה במזוודה זו.
614. משכך, אפנה לבחינת ממצאי החקירה שעלו במסגרת חיקור דין שנערך בבלגיה, בשנת 2004, במהלכו נתפסו, בין היתר, נייר קרבון ואקדח דבק חם. מחומר הראיות עולה, כי המערער העביר לשני ישראלים מזוודה בעלת דופן כפולה, מחולקת לתאים, כאשר פנים המזוודה מכוסה בנייר קרטון כחול, תואם לזה שנמצא בחיפוש בדירתו בבלגיה (מוצג ת/502). אני מקבל כי יש בראיה זו סיוע משמעותי לעדות י.מ, שתיאר כי במסגרת עסקאות ה-60 אלף וה-90 אלף, המעורבים השתמשו, לרבות בן שיטרית עצמו, במזוודות כאלה, בעלות תחתית כפולה.
615. לכך יש להוסיף את שקריו המהותיים של המערער, אשר פורטו באריכות ובפירוט יוצאי דופן בהכרעת הדין, על פני עשרות עמודים – והם עולים כדי שקרי נאשם מהותיים, המהווים סיוע לראיות המדינה בענייננו. בחינת הסוגיה מעלה, כי מדובר בשקרים העונים לדרישת הסיוע, מאחר שמתייחסים לעניינים מהותיים, ברורים וחד משמעיים, הקשורים לעבירה בה הורשע המערער, ואשר נעשו באופן מכוון, כדי להסתיר את האמת, והם מוכחים מתוך עדות השונה מעדותו של י.מ, הטעונה סיוע. אדגיש בהקשר זה, כי בדיון לפנינו, סניגורו של המערער אישר שכל גרסאותיו של המערער אכן היו שקריות (פרוטוקול הדיון מיום 18.12.2023, עמ' 7).
קצרה היריעה מלהתייחס לכל שקריו של בן שיטרית, ואציג כאן רק את עיקרם, ובכלל זה, שקריו ביחס למטרת שימושו במזוודות בעלות דופן כפולה; שקריו ביחס להיכרותו עם חברים בארגון וטיב יחסיו עמם; שקריו בעדותו ביחס למגוריו המשותפים עם י.מ בבלגיה; ושקריו ביחס לעיסוקיו הפליליים עם י.מ.
ויודגש, לאחר שבחנתי בעיון רב את טענת בן שיטרית בערעורו, לפיה רכישת המזוודות לא קושרת אותו לעסקאות, הגעתי למסקנה כי דין הטענה – להידחות.
ראשית, גרסתו כי רכש את המזוודות לבקשת אחיו ודוֹדוֹ, כדי להסליק בהן אביזרי מין, נדחתה בערכאה הדיונית בהיותה גרסה כבושה, שלא זכתה לאמון.
שנית, גרסה זו עומדת בסתירה מוחלטת לגרסה שמסר בעת שנעצר בבלגיה. מהחומר הראייתי עולה, כי בחקירתו בבלגיה, לא טען כי הסליק אביזרי מין במזוודות, אלא טען שמדובר במזוודות ריקות, שרכש עבור דוֹדוֹ. בנוסף, שיקר אף ביחס לעיתוי העברת המזוודות – בעדותו טען שהעביר אותן כחודש בטרם כניסתו לדירת י.מ, אך השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, והתייחסו למזוודות בעלות הדופן הכפולה (ובן שיטרית אישר זאת), נערכו בעת מגוריהם המשותפים שלו עם י.מ, כעולה מהסכם השכירות (מוצג ת/1388).
שלישית, משבחנתי היטב את החומר שהוגש לפנינו, מצאתי כי בן שיטרית לא הטיח ב-י.מ במהלך עדותו, את גרסאותיו המשתנות – לא את גרסתו הכבושה בבית המשפט, בדבר מזוודות כפולות דופן להסלקת אביזרי מין, ולא את גרסתו בחקירתו בבלגיה, בדבר מזוודות כפולות דופן ריקות. אף מטעם זה, שוכנעתי כי אין לתת אמון בגרסתו.
רביעית, בן שיטרית נמנע מלהעיד בערכאה קמא, את הדוד שעבורו רכש את המזוודות, ושיכול היה לתמוך בגרסתו. הימנעות זו פועלת לחובתו, וכפי שנקבע, לא אחת, בהלכת בית משפט זה – כי אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה או עדות רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה או העדות, הייתה פועלת כנגדו (ראו למשל, פסקי דיני בע"פ 4153/17 חסקינד נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (22.2.2018); ע"פ 1985/20 קוגן נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (22.4.2021)).
חמישית, מצאתי כי אף עד ההגנה חיים בן שיטרית, אחיו של המערער, שהעיד בפני בית המשפט המחוזי, ושלטענת המערער, הלה יזם במשותף עם דוֹדוֹ העברת אביזרי מין במזוודות כפולות דופן, העיד על שלל נושאים אך לא הזכיר כלל את נושא המזוודות.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, דחיית בית המשפט המחוזי את גרסת בן שיטרית בעדותו – בדין יסודה, ולאור הנימוקים שפורטו, אני סבור כי יש לאמץ את הממצאים שנקבעו בעניינו, ואיני רואה עילה להתערב בהם.
616. אף בעניין שקריו המהותיים של המערער ביחס להיכרותו עם חברים בארגון וטיב יחסיו עמם, שוכנעתי כי יש לאמץ את מסקנת בית המשפט המחוזי. בחינת המערך הראייתי שהונח לפנינו, מובילה למסקנה כי יש לדחות את טענת המערער, לפיה בינו לבין אברג'יל היה קשר רופף שכלל מפגשים ספורים ואקראיים, זאת מאחר שהשיחות שנקלטו בהאזנות סתר מפריכות זאת, ומצטיירת מהן תמונה של קשר קרוב ורציף ביניהם, הכולל דאגה לכל צרכיו של אברג'יל, וכפיפות של בן שיטרית להוראותיו (מוצגים ת/1797, ת/1799, ת/1794, ת/1800).
בדומה לכך, יש לדחות את טענת בן שיטרית, שניסה להרחיק עצמו מנאשמים 6-5, שאף ביחס אליהם טען, כי קִיים עמם קשר שטחי בלבד. משבחנתי את מסכת השיחות הטלפוניות שקיימו ביניהם, התרשמתי, כי לא מדובר במערכת יחסים חברית ותמימה, ובמרבית השיחות, שלושתם השתמשו בשפת קוד, באופן המלמד על כוונה להסתיר את תוכנן (מוצגים נ/207, ת/2229, ת/2217 – ת/2219, ת/2232, ת/2233, ת/2331).
כמו כן, מאמציו של בן שיטרית להרחיק עצמו ממעורבות בעסקאות סמים עם י.מ, עמדו בסתירה לראיות אובייקטיביות, ולא זכו לאמונו של בית המשפט המחוזי. כך למשל, בחקירתו במשטרה טען כי כלל אינו מכיר את י.מ, אך נאלץ להסביר את הכחשתו בהמשך, שעה שאישר מגורים משותפים עמו בבלגיה.
בנוסף, אני מקבל כי אף אי אמירת אמת מצידו ביחס לניהול עסקים משותפים עם י.מ התגלתה כגרסת כזב, ומהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, השתקפה מציאות שונה בתכלית, לפיה השניים קיימו עסקים פליליים, שבן שיטרית ניסה להסוותם באמצעות שימוש בשפת קוד (מוצגים ת/2082, ת/2234).
אשר על כן, אני סבור כי בנסיבות העניין, יש בשקריו המהותיים של המערער כדי לשמש סיוע משמעותי לראיות המדינה ביחס לעסקאות ה-60 אלף וה-90 אלף, כאמור. לכך יש להוסיף, את הודאתו של בן שיטרית בשימוש במזוודות בעלות דופן כפולה, המחולקות לתאים, באופן המתאים לייעודן, על פי עדות י.מ – אריזת כדורי אקסטזי. לכך יש להוסיף את גרסתו הכבושה והשקרית של המערער, שסתרה את גרסתו בחקירתו בבלגיה, כאמור, והכל באופן העולה כדי סיוע ראייתי לעדות י.מ – לשימוש שעשה המערער במזוודות אלה, לצורך העברת 60 אלף ו-90 אלף כדורי אקסטזי, מושא אישום זה.
617. בסופו של יום, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בממצאי המהימנות הברורים והמבוססים שנקבעו ביחס לאישום דנן, ואני מקבל את המסקנה לפיה ממכלול הראיות עולה מעורבותו של בן שיטרית כשותף שווה בעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו"90,000 כדורי אקסטזי", בהן הורשע, במסגרת ארגון פשיעה, זאת לצורך השגת המטרה המשותפת של השלמת העסקאות המתוארות וקבלת רווחים מהן, לצרכיו ולצורכי הארגון.
618. אשר לעסקת "השולחן השני" – אני סבור כאמור כי יש לזכות מחמת הספק את המערער. משבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו לפנינו, הגעתי למסקנה, כי לדברי עד המדינה י.מ, שהפליל את המערער במעורבות בעסקת סמים זו, אין סיוע ראייתי מספק בהתאם לקבוע בסעיף 54א(א) לפקודת הראיות, וזאת בניגוד לשתי העסקאות הקודמות שתיארתי לעיל. עם זאת, ולמען הסר ספק, אין בקביעה זו, כדי לערער את מהימנות עדותו של י.מ, שזכתה לאמון מלא מצד בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל.
ואדגיש, הסיוע הראייתי שפירטתי, בדבר הודאתו בשימוש במזוודות בעלות דופן כפולה, ובדבר שקריו המהותיים בעניינים מרכזיים הקשורים לשימוש שעשה במזוודה זו – רלוונטי רק לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי"; ו-"90,000 כדורי אקסטזי", ואין בו כדי לקשור או כדי לסבך את המערער בעסקת "השולחן השני", שהוכח כי בוצעה באופן שונה, בדרך של הסלקת סמים בשולחנות מעץ. זאת, להבדיל מאופן אריזת הסמים באמצעות מזוודות כפולות דופן, ששימשו לביצוע העבירות מושא שתי עסקאות כדורי האקסטזי, שתוארו.
619. לפיכך, הגעתי למסקנה כי הזיקה הקונקרטית של ראיית הסיוע, הדרושה להוכחת העסקה הספציפית בנסיבות העניין – לא מתקיימת בנסיבות עסקת "השולחן השני".
אשר על כן, וכתוצאה מהיעדר הסיוע הראייתי, ברמה הנדרשת, לעדות י.מ, מצאתי כי יש לזכות מחמת הספק את המערער מהעבירה בה הורשע ביחס לעסקה זו.
ביחס לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי" ו"90,000 כדורי אקסטזי" – יש להותיר את הרשעת המערער על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בהרשעת בן שיטרית באישום ה-12
620. במסגרת אישום זה ("הפגיעה בעד המדינה י.מ"), המערער הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק המאבק, בכך שבשנת 2006, ביפן, חתך את י.מ באמצעות סכין בצווארו, וגרם לו חתך עמוק, שבעטיו נזקק לטיפול רפואי ול-37 תפרים.
621. הרשעת המערער באישום דנן התבססה בעיקרה על התרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי מעדותו של עד המדינה י.מ, נפגע העבירה באישום זה, ועל החלטתו ליתן אמון בליבת גרסתו, בדבר הסכסוך בינו לבין אחיו מלול בקשר לעסקאות הסמים ביפן; בדבר התערבות הארגון בסכסוך; ובדבר זהות הפוגע בו – המערער.
עיון בטענות המערער מעלה, כי עיקר טיעוניו מכוונים נגד הקביעה שארגון הפשיעה עמד מאחורי הפגיעה בעד המדינה. אבהיר בהקשר זה, כי במסגרת האישום דנן, עדותו של עד המדינה הובאה כעדות נפגע עבירה, והייתה העדות המרכזית נגד המערער באישום זה. בשל כך, מצאתי לפרט להלן את עיקרי הדברים שמסר בעדותו, ושעמדו בלב הערעור.
י.מ תיאר את עסקאות הסמים להן היה שותף יחד עם אחיו מלול, במהלך השנים 2006-2005, וסיפר כיצד התגלע הסכסוך ביניהם על רקע הרווחים הכספיים שהתקבלו מהעסקאות. מעדותו עולה, כי לימים, גילה שאחיו "גונב את הארגון" (עמ' 748 להכרעת הדין).
כן העיד, כי משנפגש עם אברג'יל באותה העת בביתו של ה.צ, עלה חשדו של אברג'יל כי י.מ או אחיו מלול מעלו בכספי הארגון, זאת מאחר שהרווחים מעסקאות הסמים ביפן, ש-י.מ העביר לארגון, היו נמוכים מדי. בעקבות זאת, י.מ טס ליפן להיפגש עם אחיו מלול. כן העיד כי אף נפגש ביפן עם המערער, שהיה אחראי באותה עת על מחסן הסמים בטוקיו ולהעברת הסמים לרוכשים.
לשם הבנת התמונה הכוללת, מצאתי חשיבות בדבריו של י.מ על התערבות הארגון בסכסוך. מעדותו עלה, כי לאחר פגישת בוררות שהתקיימה בביתו של ה.צ, הוחלט כי מלול ישלם ל-י.מ, ה.צ ואכא, סכום של 30,000 ש"ח מדי חודש, וכי י.מ לא ייסע בשלב זה ליפן. ואולם, לדברי י.מ, הצגת ההחלטה הייתה רק מצג שווא כלפי מלול, כדי שיטעה לחשוב שהסכסוך בא על פתרונו, בעוד שהתכנית הייתה ש-י.מ יטוס ליפן וישתלט מטעם הארגון על עסקי הסמים.
זאת ועוד, מעדות י.מ עלה כי כשמלול חזר לארץ, חברי הארגון ירו על ביתו בחיפה וניסו לחסלו. לאחר ניסיון חיסול זה, נתקיימה פגישה נוספת בבית ה.צ, שבה סוכם שלצורך השתלטות על עסקי הסמים של מלול ביפן, י.מ ייסע לשם מטעם הארגון יחד עם זכריה אדרי (נאשם 18).
לפי התכנית, על י.מ היה לטוס ליפן, כאמור, ולשכנע את המערער לשתף פעולה עמו על מנת שהלה יחשוף בפניו את מחסן הסמים עליו היה אחראי. ואולם, ככל שהמערער יסרב, י.מ הוּנחה ליזום קטטה מולו, כדי שאדרי ואיפרגן, המלווים של י.מ, יכריחו את המערער להסיעם למחסן הסמים.
בחינת עדותו של י.מ מעלה, כי תיאר כיצד טס ליפן יחד עם אדרי; כיצד סלוצקי קיבל את פניהם שם; וכיצד נסעו יחד לעיר הבירה. כמו כן, העיד על פגישתו הראשונה עם המערער בבר בטוקיו (כשלצידו של י.מ היו אדרי ואיפרגן), שם פנה אליו, בהפצירו לשתף עמו פעולה: "אני אומר לך אח שלי גונב אותי, סיבך אותי, אח שלי גונב את הארגון" (עמ' 751 להכרעת הדין). ואולם, כעולה מעדותו, המערער סירב לשתף פעולה בעניין. בעקבות זאת, י.מ ביקש ממנו לצאת מהבר, ובצאתו, כמתוכנן, נגח בפניו. במהלך הקטטה, י.מ ביקש מאדרי ומאיפרגן לסייע לו, אך הם לא עשו דבר. בשלב זה, סוחלה יצא מהבר וצעק "יש מצלמות, משטרה..." והמערער נמלט מהמקום.
כפי שעולה מהעדות, לאחר אירועים אלה, י.מ קיבל שיחת טלפון מ-ה.צ, שביקש ממנו להיפגש עם המערער פעם נוספת, לאחר שסיפר לו שהלה הסכים לשתף פעולה, בעקבות שיחה של אברג'יל עמו. בעקבות זאת, י.מ נסע יחד עם אדרי ואיפרגן ברכבו של האחרון לפגישה נוספת עם המערער, כשבדרך לשם הם רכשו סכינים.
כשהגיעו לבר, י.מ יצא מהרכב וראה את המערער בליווי שני אנשים נוספים. כמתואר בפגישה נוספת זו, המערער ו-י.מ החלו לצעוד זה לעבר זה, ובשלב מסוים, המערער הפתיע את י.מ במכת אגרוף והפיל אותו ארצה. משהתרומם לאחר שניות אחדות, הוא רץ לכיוון הרכב כדי שיוכל ליטול סכין וצעק לאדרי ולאיפרגן לפתוח את דלתות הרכב, אך הם לא עשו כן. בשלב זה, י.מ תיאר שהמערער התקדם לעברו, ובאמצעות סכין שאחז בידו חתך את גופו באזור הצוואר, מכיוון האוזן לאזור הפנים. בעקבות המעשים, י.מ נפל על הקרקע ואיבד את הכרתו.
עוד עולה מעדות י.מ, כי בחלוף זמן מה, משהתעורר, הבחין בשלולית דם תחתיו וביקש לפנותו לבית החולים. בתגובה, אדרי דחף אותו לכיוון הכביש הראשי. י.מ העיד כי התקשר ל-ה.צ וצעק עליו, אך האחרון הכחיש שידע על התוכנית לפגוע בו. לאחר מכן, התקשר לסלוצקי, שהסיע אותו לבית החולים, שם טופל ב"טיפול נמרץ ניתוחי", באמצעות 37 תפרים (מוצג ת/1488).
בחינת עדותו מעלה, כי י.מ אכן חשש שהארגון ניסה לפגוע בו, ולכן החליט לחזור לישראל בהקדם האפשרי. כך, כשבוע לאחר חזרתו לישראל, נעתר לבקשות ה.צ שיגיע לביתו, אך בשל חששותיו מהצפוי לו שם, התקשר לעו"ד רונן רבי וסיפר לו על אודות אירוע הפגיעה בו.
עוד אציין, כי י.מ תיאר את הפגישה בבית ה.צ, שם היו נוכחים בין היתר אברג'יל, ה.צ, א.צ ואכא. בפגישה שמע את אברג'יל משוחח טלפונית עם מלול וצועק עליו, מדוע ניסה לרצוח את אחיו. ואולם, י.מ העיד כי לא ידע אם אברג'יל אכן דיבר עם מלול בשיחה זו. באותה פגישה, י.מ לא חשף בפני הנוכחים את כעסו על ניסיון הפגיעה בו ביפן, ולאחר הפגישה, העיד כי ברח עם משפחתו לקנדה, מחשש לחייו.
622. ראוי להדגיש, כי בית המשפט המחוזי מצא את עדות י.מ מהימנה ונתן לה משקל ממשי. עם זאת, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי לא התעלם מהקשיים ומהסתירות שעלו ממנה ביחס לפרטי האירוע. בהקשר זה, ראיתי לקבל את הקביעה כי הסתירות עליהן הצביעה ההגנה מצויות בשולי האירועים, ולמרות החקירות הנגדיות, י.מ נותר עקבי ויציב בגרסתו. כמו כן, מהכרעת הדין עולה כי אירוע הדקירה, שהתרחש כ-12 שנים לפני מתן עדות י.מ בבית המשפט המחוזי, נצרב בזיכרונו באופן מיוחד, ואף ניכר בצלקת שעל גופו.
לפיכך, ולאור האמור, איני מתערב בממצאי המהימנות שנקבעו ביחס לעדות י.מ, וכבר עמדתי על כך שבית משפט זה לא ייטה להתערב בממצאים מעין אלה, נוכח יתרונה הברור של הערכאה הדיונית, שהתרשמה מעדותו, שנפרשה על פני למעלה מ-20 ישיבות, מכלי ראשון, ובאופן בלתי אמצעי.
623. בנוסף, בחינת המארג הראייתי בענייננו מעלה, כי לעדות י.מ נמצאו ראיות תומכות. ואזכיר, כי אף שבאישום דנן, עד זה הוא נפגע עבירה כאמור, ולא שותף לביצוע העבירה – לא נדרש למצוא, באופן פורמאלי, סיוע ראייתי לדבריו לצורך ההרשעה.
יחד עם זאת, אני סבור כי נמצאו לעדותו ראיות סיוע רבות, וביניהן, עדות ה.צ, שאישר את שיחת הטלפון הבהולה של י.מ מיד לאחר אירוע הדקירה ביפן, ואת דבריו כי המערער דקר אותו; עדות א.צ, שסיפר על הפגישה לאחר אירוע הדקירה, אליה הגיע י.מ פצוע, ועל אודות הצבעתו על המערער, כמי שפגע בו; עדות תומס, שסיפר על אודות סכסוך בין י.מ לבין אחיו מלול ביחס לעסקאות הסמים ביפן, ואף העיד על עצם נוכחות המערער במקום האירוע בזמן התקיפה; וכן עדות עו"ד רונן רבי, שהיה בקשר עם י.מ והעיד מטעם ההגנה על הרקע לנסיעתו של י.מ ליפן, ועל מצבו הנפשי הנסער לאחר שובו לישראל.
אפתח בתיאור תמציתי של עדות ה.צ, ממנה עלה הרקע לנסיעה ליפן: ה.צ העיד ש-י.מ הביע באוזניו את כוונתו לנסוע ליפן בעקבות הסכסוך, כדי להשתלט על עסקי הסמים של אחיו מלול. כן העיד על הצטרפותו של אדרי לנסיעה, על מנת לעזור ל-י.מ במימוש התכנית, והדברים נקבעו בנוכחותו בפגישה בביתו.
בחינת עדותו מעלה, כי י.מ דיווח לו בזמן אמת על הפגיעה בו, כשטילפן אליו מיפן בצעקות ואמר לו "הרגע חתכו אותי בפנים, שלחתי את זכריה [אדרי] והוא עמד בצד ולא עשה כלום..." (עמ' 756 להכרעת הדין). מששאל אותו ה.צ מי פגע בו, י.מ השיב לו שמדובר בבחור שעובד עם אחיו מלול, ושקוראים לו "מטיטה" – כינויו של המערער בן שיטרית.
אציין, כי בעקבות השיחה עם י.מ, ה.צ העיד שהתקשר לאדרי, והלה אישר את פציעתו של י.מ, אך סיפר על התרחשות שונה, לפיה י.מ "עבר ונתן למטיטה הזה איזו מכה ברגל וזה התעצבן, קם וחתך אותו, לא היה שום קשר לעבודה שלהם" (עמ' 757 להכרעת הדין).
בהקשר זה, אני רואה לקבל את הקביעה כי גרסת ה.צ מהימנה, ושעדותו ביחס לאמרת י.מ כי המערער חתך אותו, התקבלה כדין. אכן, אמרת ה.צ באה בגדרי תנאי סעיף 10(1) לפקודת הראיות, המהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, והקובע את קבילותה של עדות על אמרה שנאמרה סמוך למעשה אלימות, כפי שאירע בנסיבות ענייננו.
כן יצוין, כי אף אם היו הבדלים בין גרסאות י.מ ו-ה.צ, כפי שטען בן שיטרית בערעורו (בין היתר בנושאים הקשורים למניע לנסיעה ליפן, זהות היוזמים אותה, והאם הייתה בשם הארגון) – אין בכך כדי לפגוע במשקל ובמהימנות עדות י.מ.
אמנם, אין חולק שלא קיימת זהות מלאה בין הגרסאות שהשמיעו עדים אלה, ואולם, אני סבור כי בשני נושאים שנמצאים בליבת גרסתו של י.מ, ואשר פורטו לעיל – זהות הפוגע בו, בן שיטרית, והסכסוך ביחס לעסקאות הסמים ביפן, במסגרת הארגון – יש בעדות ה.צ סיוע ראייתי משמעותי לדברי י.מ, שיש בו כדי לסבך את המערער בעבירה בה הורשע במסגרת האישום דנן.
624. משפירטתי את עדות ה.צ ואת התמיכה הראייתית המסייעת שיש בה לעדות י.מ, אפנה לבחינת העדויות הנוספות שנמצאו כתומכות בדבריו, על אודות הפגיעה בו במסגרת אישום זה.
מעדות א.צ עלה, כי י.מ היה שותף עם מלול בעסקי סמים ברחבי העולם, ובשלב מסוים השניים הסתכסכו. עוד העיד, כי לאחר שובו של י.מ מיפן הבחין אצלו ב"צלקת בין הצוואר לפרצוף" וזכר כי י.מ סיפר להם "שאח שלו משה שלח בחור בשם יעקב מטיטה לחתוך אותו בפרצוף, לדקור אותו" (עמ' 758 להכרעת הדין). עינינו הרואות, כי דברים אלה עולים בקנה אחד עם הפרטים עליהם העידו י.מ ו-ה.צ.
יתירה מכך, בחינת עדות תומס, שעסק בתקופה הרלוונטית לאישום זה בסחר בסמים ביפן, מלמדת על כך שהכיר את המעורבים באירוע ובהם את י.מ, מלול, אדרי, איפרגן והמערער. תומס העיד שידע, הן מפי מלול והן מפי המערער, כי הם שותפים בעסקי הסמים, וסיפר על אודות הסכסוך בין י.מ לאחיו מלול בקשר לכך.
אשר לאירוע הדקירה, עלה מעדותו, כי הגיע לבר ביפן בו התרחש האירוע, וראה במקום את המערער, יחד עם י.מ, אדרי ואיפרגן, והבין ששניות ספורות לפני כן, פרצה תגרה במהלכה י.מ נפגע. תומס אמנם לא היה עד ראייה לחלקו של המערער במעשי האלימות, אך העיד על נוכחות המערער במקום האירוע, בזמן הפגיעה ב-י.מ.
בנוסף, מעדות עו"ד רונן רבי עלה, כי מש-י.מ חזר מיפן, הלה היה נסער וביקש לפגוש אותו בדחיפות. בפגישתם, תיאר שהבחין בצלקת פתוחה בגרונו של י.מ "שממש שיספו לו את הגרון" (עמ' 778 להכרעת הדין). עו"ד רבי תיאר את הרקע לנסיעה ליפן, ואת אופן הפציעה, כפי ש-י.מ סיפר לו עליהם. כן תיאר את אכזבתו של י.מ מ-ה.צ בעקבות האירוע, הן מעצם הפגיעה הפיזית בו, והן מהתחושה ש"בגדו בו".
625. נוסף על כך, הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין התבססו גם על גרסת המערער, שקשר עצמו למקום האירוע; ועל שיחות יזומות שקִיים י.מ עם ה.צ (מוצג נ/78), ועם מלול (מוצג ת/2211), לבקשת גורמי החקירה האמריקאים, שמהן עולה אירוע הפגיעה ב-י.מ ביפן, נסיבות הפגיעה בו הקשורות לסכסוך בינו ובין מלול, ואישור זהות הפוגע – בן שיטרית.
כמו כן, תמיכה ראייתית ניתן למצוא במסמכים רפואיים (מוצג ת/1488), מהם עולה תיעוד מזמן אמת לפגיעה ב-י.מ, תיעוד שאף שיקף את דבריו על רצונו לעזוב את יפן באופן מיידי בעקבות האירוע, בניגוד לתכנונו המקורי.
לפיכך, ובהתאם לכל האמור לעיל, מסקנתי היא שיש לאמץ את הקביעות הברורות בהכרעת הדין, לפיהן המערער הוא זה שדקר את י.מ באמצעות סכין, בדקירה חמורה בפניו, והותירו מתבוסס בדמו על הקרקע.
626. כעת אפנה לבחינת טענתו המרכזית של בן שיטרית בערעורו, ולפיה הארגון לא עמד מאחורי הפגיעה ב-י.מ, מאחר שדובר בסכסוך פרטי בין עבריינים (י.מ ואחיו), ולפיכך לא מתקיימת, לפי הטענה, הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק המאבק.
אני סבור כי דין הטענה – להידחות.
ראשית, וכפי שאף פירטתי במסגרת הדיון באישומים קודמים, ביצוע "במסגרת ארגון פשיעה" מהווה נסיבה מחמירה, המנויה בסעיף 3 לחוק המאבק, המצטרפת לרכיב הנסיבתי של עבירת המקור, ומכפילה את העונש בצידה (אך לא יותר מ-25 שנות מאסר). כאמור, בהוראת חוק זו, ביקש המחוקק לשקף את החומרה היתרה הנובעת מביצוע עבירות במסגרת מאורגנת, שמגבירה את הסיכון לשלום הציבור ומדרבנת את המשך הפעילות העבריינית במסגרתו.
שנית, שוכנעתי כי מהכרעת הדין עולים במפורש ממצאי עובדה, המלמדים כי המעשים נעשו כחלק בלתי נפרד מפעילות ארגון הפשיעה, ולא כחלק מסכסוך אישי בין י.מ לבין אחיו, כפי שנטען.
ממכלול הראיות משתקפת תמונה ברורה, לפיה עסקינן בסכסוך שמקורו במחלוקת על שליטת הארגון בעסקאות הסמים שבוצעו ביפן. הדברים באים לידי ביטוי ברקע לסכסוך, שנבע מחשדם של י.מ והארגון ביחס למרמה מצידו של חבר הארגון מלול, ביחס לסכומים שהופרשו אליהם מצידו, מתוך רווחי עסקאות הסמים.
הדברים אף משתקפים במעורבותם של אנשי הארגון טרם האירוע, בזמן האירוע ואף לאחריו, באופן שניתן ללמוד כי המעשים בוצעו במסגרת פעילותו של ארגון הפשיעה: כך בשכנוע מצידם של ה.צ ואכא, שהיו בכירים בארגון ומקורבים לאברג'יל, את י.מ לנסוע ליפן, מטעם הארגון, לצורך השתלטות על עסקי הסמים שם. זאת במיוחד בשים לב לפעולותיו של המערער ביפן, ובכלל זה ניהולו את מחסן הסמים בטוקיו, מטעם הארגון, ועבודתו בצמוד למלול, שהיה אף הוא מחברי הארגון כאמור, ונציגו ביפן.
כך אף בגיבוש תכנית לפגוע במערער, ככל שלא יסכים לשתף פעולה בהובלת י.מ למחסן הסמים; כך בהשתלשלות העובדתית לאחר האירוע – ביצירת הקשר הטלפוני של י.מ עם ה.צ בסמוך לאחר הדקירה; ובפגישה שהתקיימה, בנוכחות ראשי הארגון, עם חזרתו של י.מ לישראל, במטרה לנסות וליישב את המחלוקת, שבסופה אברג'יל החליט כי מלול ימשיך להיות נציג הארגון ביפן, ו-י.מ יקבל פיצוי כספי.
הנה כי כן, מהתשתית הראייתית המגובשת בענייננו, ניתן ללמוד שלא עסקינן בסכסוך פרטי בין י.מ לאחיו, כי אם במאבק שליטה על שוק הסמים ביפן ועל חלקו של ארגון הפשיעה בו. בבחינתי את חומר הראיות, התרשמתי כי זה המקור לפגישת הבוררות הראשונה אצל אברג'יל, והחלטתו בעניין כספים שיועברו ל-י.מ, ה.צ ואכא, ולא רק ל-י.מ לבדו, כפי שהיה מתבקש אם היה מדובר בסכסוך אישי. זו גם הסיבה שבעטיה י.מ נסע ליפן, והתעמת עם המערער שהיה אחראי מטעם הארגון על מחסן הסמים שם, כאמור. כל אלה מלמדים, כי על רקע דברים אלה, התרחש אירוע דקירתו של י.מ על-ידי המערער.
בהקשר זה, נראה כי תלונת י.מ כלפי בכירי הארגון על כך ש"טמנו לו מלכודת", אף היא מלמדת על כך שלא דובר בסכסוך פרטי. כמו כן, לא בכדי, לאחר אירוע הדקירה, הארגון, ובראשו אברג'יל, נטל על עצמו את האחריות לקיים פגישה נוספת בין הצדדים, כדי להשליט סדר בין שורותיו.
משכך, ולאור כל האמור לעיל, עולה הרושם הברור כי המעשים בוצעו במסגרת פעילות הארגון. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בקביעה, לפיה העבירה מושא אישום זה בוצעה במסגרת ארגון פשיעה, כהגדרתו בחוק המאבק, ושמתקיימת בענייננו הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק האמור.
627. בסופו של יום, אני סבור כי בית המשפט המחוזי בחן היטב את העדויות שהובאו בפניו ביחס לאישום זה, עמד על הפערים בין עדות י.מ לבין עדות ה.צ כאמור, קבע ממצאי מהימנות ובעקבותיהם ממצאי עובדה, ולא מצאתי עילה להתערבות ערכאת הערעור במסקנותיו.
לפיכך, דין ערעורו של בן שיטרית על הרשעתו בעבירה מושא אישום זה – להידחות.
דיון בערעורו של בן שיטרית על חומרת העונש
628. בגזר-הדין, הושתו על בן שיטרית 10 שנות מאסר בפועל, לצד תשלום פיצוי ל-י.מ בסכום של 50,000 ש"ח, ועונשי קנס ומאסר מותנה, זאת בגין הרשעתו בביצוע עסקאות הסמים ביפן, במסגרת האישום ה-11; ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת האישום ה-12, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
629. תחילה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, כי יש לזכות מחמת הספק את המערער מעסקת "השולחן השני", מושא האישום ה-11, מצאתי להפחית מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו – שנת מאסר אחת, ולהעמיד את עונשו על 9 שנות מאסר בפועל, וכך אציע לחבריי, כפי שאנמק בהמשך הדברים.
בחינת ערעורו של בן שיטרית מעלה, כי הלה תקף את אופן גזירת דינו באמצעות עונש כולל, ומבלי שבית המשפט המחוזי נימק את הדרך בה נקבע עונשו.
לאחר שבחנתי בעיון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי אכן על בן שיטרית נגזר עונש כולל, זאת לאחר שנקבע בעניינו מתחם ענישה נפרד לכל אחד משני האישומים בהם הורשע. בהקשר זה, לא מצאתי לקבל את טענת הסניגור, לפיה בית המשפט המחוזי שגה, כשלא נימק את אופן גזירת העונש הכולל, ודין הטענה להידחות.
אפתח בסעיף 40יג לחוק העונשין, המגלם הסדר מפורט ביחס לאופן גזירת הדין במקרה של ריבוי עבירות, והמעניק משקל רב יותר לכל אירוע עברייני בנפרד (יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרך ג', עמ' 97 (מהדורה רביעית, 2022)). עם זאת, החוק מאפשר גם גזירת "עונש כולל לכל האירועים" במסגרת סמכותו של בית המשפט, וזאת בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין.
אחדד, כי ברור שאין מדובר בנוסחה מתמטית, אלא במלאכה השזורים בה מגוון שיקולים שונים. בהקשר זה, בחינת גזר-הדין מעלה, כי בית המשפט אכן פירט בהרחבה בפתח גזר דינו את דרך הילוכו במלאכת גזירת העונש, לרבות ביחס לסוגיה של ריבוי אירועים.
בנוסף, ולאחר שעיינתי היטב בגזר-הדין, מצאתי כי פורטו בו באריכות השיקולים שבקביעת מתחמי הענישה לכל אישום שבו הורשע המערער, באופן נפרד.
זאת ועוד. אף אם נקבל את טענת סניגורו של המערער ביחס לאי ההנמקה בגזר- הדין, באשר לעונש הכולל שנגזר במסגרתו – לא מצאתי כי בגזר-הדין נפל פגם של ממש, וודאי לא פגם המצדיק התערבות בענייננו. אציין כי ההלכה הפסוקה קובעת שהעונש שנגזר על הנאשם הוא העומד לערעור, ולא ההנמקה (ראו: ע"פ 344/79 מג'ר נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 93, 96 (1979)). הדברים נכונים גם לאחר תיקון 113, בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (ראו: ע"פ 6395/13 אלסלאם נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (22.7.2014)).
630. נוסף על כך, ולגופו של עניין, לא מצאתי כי העונש שהוטל על המערער אינו הולם את הנסיבות, ולכן אני סבור כי אין עילה להתערבותנו בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, למעט בעניין הפחתה בעונש המאסר בפועל, כאמור, לאור התוצאה אליה הגעתי בדבר זיכויו של המערער מעסקת "השולחן השני", שבה הורשע במסגרת האישום ה-11, כפי שיפורט.
לאחר שבחנתי את המערך הראייתי, ואת טיעוני הצדדים כפי שהושמעו בערעור לפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הטענה, לפיה חלקו של בן שיטרית בעסקאות הסמים ביפן לא היה מרכזי כפי שנקבע, ועל כן יש להקל בעונשו – להידחות. בחינת חומר הראיות בענייננו, מובילה למסקנה כי המערער נטל חלק מרכזי בתכנון ובהוצאה לפועל של עסקאות 60,000 ו-90,000 כדורי "אקסטזי".
כך, ממכלול הראיות עולה הרושם כי חלקו של המערער בתכנון והוצאה לפועל של עסקת "60,000 כדורי אקסטזי" היה במרכז הפעילות העבריינית: הוא רכש יחד עם י.מ ומלול מזוודה בעלת דופן כפולה לצורך הסלקת כדורי הסמים, נשלח על מנת לאוספם, מסר את המזוודה והכדורים לשליח, וסייע בסגירתה.
אף בעסקת "90,000 כדורי האקסטזי", חלקו של בן שיטרית היה מרכזי – הוא נכח במפגש התכנון הראשוני לצורך השגת הכדורים הצבעוניים, קיבל את הכדורים לידיו והעבירם לסוחר סמים, זאת לאחר שארז אותם במזוודות בעלות דופן כפולה. בנוסף, לאחר שנטען שלא ספר את הכדורים במדויק, הוא היה אף שותף למאמץ לפתור את הבעיה שנוצרה.
631. ראוי להזכיר בהקשר זה, כי עבירות הסמים שביצע הארגון בהיקפים גדולים ברחבי העולם, נועדו לממן את פעילותו, ולהזרים כספים להעצמת כוחו ולהגברת שליטתו. אכן, בהתמודדות עם התופעה, אני סבור כי דרושה ענישה מחמירה ביחס לכלל חוליות הפצת הסמים, והדברים שנקבעו בהלכה הפסוקה יפים גם לענייננו:
"נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להילחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המלחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במלחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהיררכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר" (ע"פ 4484/05 גונן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא א' ברק (8.8.2006)).
לפיכך, מטעם זה, לא מצאתי להתערב בעונש שנגזר על המערער במסגרת שתי עסקאות הסמים הראשונות בהן הורשע בגדר אישום זה.
632. בנוסף, ונוכח בחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו, לא מצאתי ממש בטענה, כי לא ניתן משקל מספק לעונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים בפרשה במסגרת הסדרי טיעון, ודין הטענה – להידחות.
מעיון בגזר-הדין, מצאתי כי אכן פורטו במסגרתו העונשים שנגזרו על הנאשמים האחרים בפרשה, ואשר הודו במסגרת הסדרי טיעון. בקצרה ייאמר, כי על אילן בן שיטרית נגזרו 7 שנות מאסר בפועל; על דוד בן שיטרית נגזרו 10 שנות מאסר בפועל; על משה מלול נגזרו 7 שנות מאסר בפועל; ועל זכריה אדרי נגזרו 3 שנות מאסר בפועל.
ואולם, אדגיש כי יש קושי ממשי לאבחן בין העבירות שבהן הורשעו נאשמים אלה, לבין העבירות בהן הורשע המערער, ויש ביניהם הבדלים ניכרים: ביחס לכל אחד מהנאשמים שהוזכרו לעיל, נשקלו שיקולים שונים, שפורטו בגזרי הדין בעניינם – ולא רלוונטיים לעניינו של המערער בנסיבות שלנו. ובכלל זה, הודאתם בעבירות, העובדה שחלקם ריצו עונשי מאסר ארוכים בתיקים אחרים ועוד.
יחד עם זאת, ואף שאין לגזור גזירה שווה בין גזרי הדין שניתנו בעניינם של הנאשמים האחרים לבין מתחם הענישה שיש לקבוע בעניינו של המערער, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי ראה לנכון ליתן בפועל משקל מסוים לשיקול זה.
633. כמו כן, מצאתי כי ניתן משקל לקולה למגוון שיקולים, וביניהם, לעיתוי חקיקת חוק המאבק ביחס למועדי העבירות, לגורם חלוף הזמן, כשיקול ביחס לעבירות הסמים, ולנסיבותיו האישיות של בן שיטרית.
לחומרה, נשקל עברו הפלילי הנכבד – 13 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, לרבות בעבירת הריגה, ובגין עבירות רכוש, ונלקחו בחשבון אף תקופות המאסר בפועל שאותן ריצה.
לא למותר לציין אף את הסתבכותו של המערער בעבירת סמים נוספת במהלך ניהול ההליך הפלילי, בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים בפרשה שלפנינו, ושבוצעה בתוך אולם בית המשפט המחוזי (עפ"ג 63661-06-20 מדינת ישראל נ' בן שיטרית (6.12.2020)).
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להתערב בנימוקי גזר-הדין שפורטו.
עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי, בדבר זיכויו של המערער מעסקת "השולחן השני", נכון יהיה להפחית במידת מה מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
אני סבור, כי בניגוד לשתי העסקאות שבהן הורשע, ושביחס אליהן אני סבור כי יש לדחות את ערעורו, עסקת "השולחן השני" הייתה קטנה יותר בהיקפה (ביחס לכמות הסם), ואף לא הוכח שהמערער ושותפיו קיבלו רווחים ממנה.
לפיכך, נכון יהיה לומר כי החומרה הנובעת מעסקה זו פחותה, בהשוואה לעסקאות ה-60 אלף וה-90 אלף כדורי אקסטזי, במסגרתן יובאה כמות ניכרת של סמים מאירופה ליפן, ואף הארגון (ובכלל זה המערער) הרוויח מהן סכומי כסף משמעותיים (מעל 200,000 דולר לערך בכל עסקה).
אשר על כן, מצאתי כי בגין זיכוי המערער מעסקת "השולחן השני", אציע לחבריי להפחית מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו – שנת מאסר אחת, ובסך הכול, עונשו יעמוד על 9 שנות מאסר בפועל, ויתר רכיבי גזר-הדין יוותרו בעינם.
634. ומכאן לדיון בעונשו של המערער ביחס להרשעתו בעבירת האלימות במסגרת האישום ה-12.
אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי בעיון את גזר-הדין, התרשמתי כי בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את הפסיקה והענישה הנוהגת במקרים דומים, בעקבות הרשעות בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ומצא כי בתי המשפט גזרו עונשי מאסר ארוכים בנסיבות דומות לענייננו (ראו: ע"פ 925/07 חדד נ' מדינת ישראל (18.6.2008); ע"פ 8675/09 דיגנקוב נ' מדינת ישראל (12.1.2011); ע"פ 8855/12 אלזידאה נ' מדינת ישראל (24.12.2013)).
בקביעת מתחם הענישה, ניתן משקל לחלקו של המערער בביצוע העבירה כמבצעה הבלעדי, ולתכנון שקדם לביצועה. כמו כן, ניתנה התייחסות לנזק המשמעותי שנגרם בנסיבות העניין – שיסוף גרונו של י.מ באמצעות סכין, כנזק שעלול לגרום אף למוות. זאת כפי שהשתקף מהתעודות הרפואיות, מעדות הרופא בבית המשפט המחוזי ומהצלקות שנותרו על גופו, כפי שעלה מחומר הראיות.
בנוסף, נראה כי אף ניתן משקל למניע לביצוע העבירה – רצונו המכוון של המערער להסב נזק ל-י.מ, כחלק מסכסוך בתוך הארגון, ואף הפקרתו לאחר הפגיעה שותת דם ברצפת הרחוב, ללא גישה לטיפול רפואי או סיוע אחר.
ויודגש, אין לקבל את טענת הסניגור כי יש לזקוף לזכותו של בן שיטרית במקרה זה את גורם חלוף הזמן, ודין הטענה – להידחות. כפי שכבר פירטתי ביחס לאישומים אחרים, אין להתחשב בגורם "חלוף הזמן" כשעסקינן בעבירות אלימות, וכפי שאף עולה מגזר-הדין, מדובר בעבירת אלימות חמורה "שאותותיה עדיין ניכרים על גופו של עד המדינה" (עמ' 129 לגזר-הדין).
635. נוסף על כך, לא נעלמה מעינינו חוות הדעת שהוגשה מטעם גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר, בהתאם להחלטתנו מיום 20.12.2023, בה נעתרנו לבקשת המערער בעניין. מחוות הדעת מיום 11.1.2024 עולה, כי המערער מודה בעבירות בהן הורשע, מצר על מעשיו ומביע חרטה. כמו כן, המערער נטל על עצמו תפקידים משמעותיים במחלקה הטיפולית, ונמצא כיום בשלב מתקדם בטיפול, אותו צפוי לסיים בחודשים הקרובים.
636. לבסוף, אתייחס להשגת המערער על גובה הפיצוי שהוטל עליו לשלם, בטענה כי מדובר בסכום גבוה, שאין מקום להעניקו ל-י.מ, "שתרם" בעצמו לקרות האירוע בו נפגע. בחינת סוגיה זו בעיון ושמיעת טענות הצדדים בעניין זה, מובילים למסקנה כי דין הטענה להידחות, וזאת ממספר טעמים.
ראשית, לא נקבע בהכרעת הדין כי י.מ "תרם" לפגיעתו שלו, ומדובר בממצאים עובדתיים שבכוחה של הערכאה הדיונית לברר, ושאיני מוצא הצדקה להתערב בהם. בנסיבות ענייננו הוכח באופן ברור, כפי שאף פורט לעיל, חלקו של בן שיטרית באירוע, והתכנון שקדם לביצוע הפגיעה ב-י.מ, וזאת בניגוד לטענת הסניגור בענייננו.
שנית, אין טעם של ממש להתערב בסכום הפיצוי שנגזר על המערער. בנסיבות דנן, לא מדובר במקרה חריג של סטייה ממדיניות הענישה הראויה, ואין מקום להתערב בגזר דינו המנומק של בית המשפט המחוזי בעניין זה.
637. אשר על כן, המסקנה היא שהוטל על המערער עונש כולל ראוי, בגין מעורבותו בשתי עסקאות הסמים, מושא האישום ה-11; ובעבירת האלימות החמורה, מושא האישום ה-12, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה. לפיכך, גזר-הדין משקף תוצאה עונשית מידתית, בנסיבות העניין, ויש שיאמרו אף מתונה.
עם זאת, בהינתן זיכויו של המערער מעסקת סמים אחת, שהורשע בה במסגרת האישום ה-11 כאמור, יש להפחית מעונשו שנת מאסר אחת, כפי שפירטתי לעיל.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, דין ערעורו של בן שיטרית – להידחות ברובו, למעט זיכויו מעבירת הסמים שיוחסה לו במסגרת עסקת "השולחן השני", מושא האישום ה-11. נוכח זאת, ואם תישמע דעתי, יש להעמיד את עונשו על 9 שנות מאסר בפועל, לצד שאר רכיבי גזר-הדין, שלא מצאתי כאמור עילה להתערב בהם.
ערעורו של בוהדנה ומנגד ערעור המדינה על קולת העונש – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום הרביעי
638. במסגרת אישום זה ("הפיצוץ ביהודה הלוי"), בוהדנה הורשע ב-3 עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין; פציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 לחוק העונשין; גרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין; גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
כזכור, כתוצאה מהנחת מטען החבלה ופיצוצו באירוע, נרצחו שלושה קורבנות ונפצעו 53 אזרחים חפים מפשע.
639. הרשעתו התבססה על תשתית ראייתית רחבה שכללה את עדות עד המדינה בומבי שנמצאה מהימנה, בתוספת ראיות סיוע לעדותו שנמצאו באמירותיו המסבכות של בוהדנה במהלך העימות שנערך ביניהם; בשקריו המהותיים; ובהתנהגותו המפלילה לאחר האירוע.
640. אקדים ואציין, כי לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעת טיעוניהם בדיון לפנינו, מסקנתי היא כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין המנומקת של בית המשפט המחוזי ביחס לאישום זה, אשר ניתחה באופן מקיף את עדויות עדי המדינה ושילובן במארג הראייתי הכולל, לרבות מעורבותו וחלקו של בוהדנה באירועים.
לפיכך, אציע לחבריי, לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעת בוהדנה באישום זה על כנה.
641. תחילה אבחן את עדות בומבי, ששימשה נדבך מרכזי בהרשעה, ושאותה תקף ארוכות סניגורו של בוהדנה בנימוקי הערעור ואף בדיון לפנינו.
בחינת עדות בומבי מלמדת על כך כי בוהדנה היה חלק מחוליית החיסול שעליה הוטלה משימת ההתנקשות ברוזנשטיין. לפי דבריו, בוהדנה בשיתוף עם וזאנה הניח את מטען החבלה על גג הצ'יינג' ברח' יהודה הלוי בתל-אביב באופן הבא: וזאנה נהג במשאית (שהייתה בבעלות בומבי) יחד עם בוהדנה, ובומבי נסע אחריהם עם רכבו של ז'וז'ו. כאשר הגיעו לאזור, וזאנה נצמד למבנה הצ'יינג' בנסיעה לאחור. או אז בוהדנה הרים את וזאנה על כתפיו, והלה הניח את המטען על גג הצ'יינג'.
בנוסף, בומבי העיד כי בוהדנה נטל חלק בהורדת מטען החבלה מגג הצ'יינג' לצורך החלפת סוללת המטען, ובהנחתו פעם שנייה עובר לפיצוץ: "באותו ערב או למחרת הגענו עם אותו צוות לכיוון הצ'יינג', אני, עופר [בוהדנה] ושלומי [וזאנה], הורדנו את המטען באותה צורה עם המשאית. הפעם השנייה שהיינו אמורים להוריד את המטען זה היה באותה פרוצדורה עם המשאית, לבוא, עופר ירים את שלומי, שלומי ירים את המטען, עזבנו את המשאית בצ'יינג', נסענו עם האוטו, אני לא זוכר איזה אוטו, אם עוד פעם האוטו של ז'וז'ו, נסענו לבית של ה.צ". כן עולה מעדותו, כי כשהמטען היה מוכן לאחר תיקונו על-ידי ה.צ, אותה חוליה חזרה לבית ה.צ על מנת לאוספו, ולהניחו בפעם השנייה על גג הצ'יינג': "עוד הפעם אנחנו לוקחים את המטען מהבית של ה.צ, היינו אני, עופר [בוהדנה] ושלומי [...] אנחנו חוזרים למקום לצ'יינג', עוד הפעם אותו סידור, עופר מעלה את שלומי, שם את המטען" (עמ' 322 להכרעת הדין).
נוסף על כך, מדברי בומבי בעדותו עולה, כי למיטב זכרונו, בוהדנה השתתף אף בתצפית לעבר הצ'יינג' בהמתנה לבואו של רוזנשטיין, אך לא אישר פרט זה באופן וודאי. עוד ניתן ללמוד מעדותו, כי לא נכח בזירת האירוע ביום הפיצוץ וביקש מז'וז'ו ערב קודם שיחליף אותו בעמדת התצפית. זאת מאחר שנסע יחד עם בוהדנה לפגישה בראשון-לציון בעניין השכרת חנות צעצועים.
כמו כן, סיפר כי לאחר האירוע ולאחר שסיימו את עיסוקיהם בראשון-לציון, הוא ובוהדנה נסעו לאשדוד ופגשו שם את וזאנה.
642. יודגש, עדות בומבי ביחס לאישום זה עוררה בבית המשפט המחוזי אמון רב, ובהכרעת הדין ניתן למצוא קביעות מהימנות נחרצות ביחס לעדותו "שהרשימה בכנותה ובעוצמתה" (עמ' 410 להכרעת הדין). לעומת זאת, בחינת הכרעת הדין מעלה כי עדות בוהדנה, אשר כפר באופן גורף במעורבותו באירוע ובהיכרותו עם יתר המעורבים, הותירה רושם שלילי, תוארה כעדות "מתחמקת וסתמית" ולא זכתה לאמון בית המשפט המחוזי. בקביעות אלה לא מצאתי עילה להתערב.
לכך יש להוסיף את הזהירות בה נקט בומבי בעדותו, כאשר העיד ביחס לחלקו של בוהדנה. ראשית, בומבי הרחיק את בוהדנה מזירת העבירה במועד הפעלת המטען ביום 11.12.2003, והעיד כי היה עמו בראשון-לציון במועד זה, כאמור. שנית, בומבי אישר בכנות שאינו משוכנע שבוהדנה השתתף בתצפיות עובר לאירוע.
643. אשר לטענות שהעלה בוהדנה בערעורו נגד עדות בומבי, לרבות השקרים שייחס לו, הימנעותו מלהפליל את סמיקו, אחיינו, והמניע הכספי הנטען שבעטיו הפליל לשווא את בוהדנה – כולן טענות המופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בהכרעת הדין, כולן נטענו זה מכבר בפני בית המשפט המחוזי, לובנו ונדחו באופן מנומק, ואפרט כאן רק את עיקרן.
644. בחינת חומר הראיות בענייננו מעלה כי הטענה לקיומו של מניע להפללה מצידו של בומבי, הייתה גרסה מתפתחת ולא משכנעת. בנוסף, העובדה שבומבי לא ייחס לבוהדנה נוכחות בזירת האירוע ביום הפיצוץ כאמור מלמדת על היעדר מגמת הפללה מצידו.
אשר לטענה בדבר מניע כספי להפללה, שמקורו בסכסוך בין בומבי לבוהדנה – מדובר בטענה שנטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של בומבי מטעמו של בוהדנה בבית המשפט המחוזי. בחינת התשתית הראייתית מעלה כי בחקירתו במשטרה, בעימות עם בומבי, ובמענה לכתב האישום, בוהדנה לא העלה כל טענה על אודות סכסוך בינו לבין בומבי שבעטיו לאחרון היה אינטרס להפלילו, אף שנשאל על כך באופן מפורש (מוצג ת/460ד, עמ' 53). לא למותר לציין את הקביעה החד משמעית שבהכרעת הדין בעניין זה, כי "אין לשעות לגרסתו המתפתחת והלא אמינה של בוהדנה שנולדה כדי לבסס מניע כביכול מצד בומבי להפלילו לשווא" (עמ' 418 להכרעת הדין). בכך, לא ראיתי טעם להתערב.
כמו כן, בחינת המסכת הראייתית המגובשת בענייננו מלמדת כי הטענה שבומבי הפליל את בוהדנה על מנת לחפות על אחיינו סמיקו – אף היא נעדרת בסיס ראייתי. בנסיבות העניין, אין בחומר הראיות שהוצג ראיה פוזיטיבית הקושרת את סמיקו לאירוע מושא אישום זה. ויודגש, למעט העובדה שבומבי, כפי שעולה מעדותו, השתמש ברכבו של סמיקו, אין כל אינדיקציה ראייתית למעורבותו של האחרון באירוע.
645. אשר לטענה כי בומבי שיקר ביחס לנסיעתו עם בוהדנה לראשון-לציון, מאחר שהטלפון של בוהדנה נמצא מאוכן בישוב עמינדב, חומר הראיות בענייננו מלמד על כך שבעת הרלוונטית, בצהרי יום הפיצוץ – בומבי אכן היה בראשון-לציון (מוצג ת/1575ג).
ויודגש בהקשר זה, העובדה שבומבי לא ייחס לבוהדנה נוכחות בזירת האירוע ביום הפיצוץ כאמור, מלמדת על חוסר חשיבותה של השאלה בענייננו היכן בדיוק היה בוהדנה באותו יום, האם בראשון לציון או בעמינדב. נראה כי הדברים נכונים אף ביתר שאת שעה שבוהדנה אינו חולק על כך שהיה יחד עם בומבי בבוקר האירוע, ושמע יחד עמו במהלך נסיעתם על אודות קרות הפיצוץ ביהודה הלוי. לפיכך, אין לטעמי רלוונטיות לשאלה אם שניהם היו יחד ביום האירוע בראשון-לציון או במקום אחר.
בנוסף, בהתאם לדברי בומבי שנמצאו מהימנים כאמור, כל אנשי החוליה המבצעת היו מצוידים בטלפונים מבצעיים, ומשכך, עצם העובדה שהטלפון של בוהדנה אוכן ביום האירוע בעמינדב, אינה מלמדת על מקום הימצאו של בוהדנה בפועל.
646. כעת אתייחס לשימוש שנעשה במשאית לביצוע המעשים באירוע, ולטענת סניגורו של בוהדנה כי בומבי שיקר הן ביחס לסוגה הן ביחס להיגיון השימוש בה לצורך הנחת המטען על גג הצ'יינג'.
ראשית, בהכרעת הדין נקבע כממצא עובדתי, שלא מצאתי עילה להתערב בו, שהמשאית מהסוג הנטען הייתה בחזקתו של בומבי בתקופה הרלוונטית. זאת ועוד, עד ההגנה מר לוי איטח, אשר עבד אצל בומבי בחברה כנהג המשאית, העיד בפני בית המשפט המחוזי ואישר בחקירתו הנגדית שהמשאית הייתה שייכת לבומבי ושהלה לא היה זקוק לרשותו כדי להשתמש בה.
ויודגש, העובדה שהעד איטח לא ידע לומר בעדותו דבר קונקרטי ביחס לנטילת המשאית לצורך הנחת המטען על גג הצ'יינג' – אינה מעלה או מורידה בנסיבות העניין, ואין להתפלא על כך שבומבי לא שיתף את איטח או דיווח לו על כך שהשתמש במשאית כדי להסתייע בה להטמנת מטען חבלה.
שנית, איני רואה טעם של ממש בטענת הסניגור אשר חלק על עצם ההיגיון להשתמש במשאית לשם הטמנת המטען על גג הצ'יינג', וטען שבומבי שיקר ביחס לפרט זה. בחינת החומר הראייתי בענייננו מובילה למסקנה כי מדובר בטענה בעלמא. החלטת בומבי להיעזר במשאית על מנת להגיע באמצעותה לגג המבנה תוארה על ידו בעדותו בבית המשפט המחוזי, ולא מצאתי הצדקה להתערב בממצאי המהימנות הברורים שנקבעו ביחס לעדותו, כאמור.
ואולם, ובאומרי כן, וזה העיקר – לא מצאתי כי ישנה משמעות לאמצעי הנבחר להעלאת המטען על גג הצ'יינג'. אין משמעות לכך האם דובר במשאית או בסולם לצורך העניין. הדבר אינו משנה מאחריות המבצעים באירוע או מזהותם. ובענייננו, אין הדבר משליך על אחריותו של בוהדנה כמבצע בצוותא באירוע החמור שבוצע, מושא אישום זה.
647. ביחס לטענה להיעדר הפללת בוהדנה על-ידי ה.צ ו-א.צ, בחינת הכרעת הדין בענייננו מעלה כי אף טענות אלו לובנו ונדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, שקיבל את דברי עדי המדינה בפרשה על אודות המידור שהיה נהוג בארגון, ובמיוחד ביחס לזהות הפעילים שעמדו במוקד ביצועה של התכנית הפלילית. לפיכך, לאיש מעדי המדינה האחרים, פרט לבומבי, לא הייתה סיבה לדעת על בוהדנה ועל חלקו באירוע.
בהקשר זה אציין, כי ה.צ בעדותו בפני בית המשפט המחוזי תיאר את האינטרס האישי שלו שלא להיחשף בפני "אנשי הביצוע", ואזכיר שבעטיה של סיבה זו הוא גייס את המערער סבח לעזרתו. לפיכך, דברי ה.צ שלפיהם לא הכיר את בוהדנה התקבלו כסבירים בנסיבות העניין, ואין להתערב בכך.
בנוסף, ביתו של ה.צ שהיה מקום מפגש של חברי הארגון, נהנה מחצר גדולה ורחבת ידיים, ובחינת עדותו מעלה שרבים היו מגיעים אליו לחצר, מבלי שהיה מעורב בפגישות ביניהם. ה.צ העיד שגם את בומבי לא הכיר עד שזה פנה אליו להכנת המטען בשליחותו של אברג'יל, הגם שלדברי בומבי הוא ביקר בביתו של ה.צ גם לפני כן.
בשל חשיבות העניין, אציג את הדברים מתוך עדותו של ה.צ בבית המשפט המחוזי, משנשאל על ביקוריו של בומבי בביתו: "אלי אישית הוא לא בא, הם באו לחצר שלי, ובאו הרבה פעמים לחצר, הם היו באים המון אנשים ביחד, כנופיות ואני לא הכרתי את כולם, ולא הייתה לי שיחה עם כולם" (עמ' 2611 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
הנה כי כן, האנשים היחידים שיכלו לדעת על אודות מעורבות בוהדנה באירועים, היו אלה שהשתייכו לחולייה המבצעת באירוע, שפרט לבומבי ולוזאנה (שנפטר עובר להליכים בפרשה), הועמדו לדין במסגרת כתב האישום שהוגש וכפרו במיוחס להם. יצוין שאף אחד מהם לא נחקר מטעמו של בוהדנה בבית המשפט המחוזי. אשר לז'וז'ו (שהופיע בכתב האישום כיוסף לוי) ושהיה חלק מהחוליה המבצעת באירוע יחד עם בומבי, בוהדנה ווזאנה – הלה נפטר במהלך המשפט ולא נקבעו ממצאים ביחס לאשמתו.
648. אשר לטענות נגד הסכם עד המדינה שנחתם עם בומבי וההשוואה לעונש שהוטל עליו במסגרתו – אפנה לדיון המפורט שקיימתי בנושא זה בערעורו של אברג'יל, שם הדגשתי כי עונשו של עד מדינה נגזר בשים לב להיותו "עד מדינה" וכחלק מהתמורה שניתנה לו בגין עדותו נגד שותפיו והפללתם. בשל כך, אין לראות בעונש שהוטל על בומבי כמשקף את טיב מעשיו וחומרתם, ועונשו לא משמש בסיס להשוואה עונשית עבור שאר המעורבים באירוע מושא אישום זה.
לא למותר לציין בהקשר זה, כפי שפירטתי לעיל בפרקים הקודמים, כי גיוסו של בומבי כעד מדינה הוביל לפיענוח הפרשה המורכבת שהובאה לפנינו, ולפיצוח של עבירות רבות וחמורות שבוצעו על-ידי מספר רב של מעורבים – ובכך גלום אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.
נוסף על כך, על אף בכירותו של בומבי בארגון, פעילותו בוצעה במסגרת תפקידו כשלוחו של אברג'יל שהיה "אבי העבירה" ועמד בראש הארגון. לפיכך, טענת בוהדנה בערעורו לפיה בומבי היה המבצע העיקרי של העבירה ומשכך הסכם עד המדינה שנחתם עמו היה פסול – דינה להידחות.
לאור הנימוקים שפורטו, אני קובע כי הסכם עד המדינה שנחתם עם בומבי אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.
649. מהמארג הראייתי המבוסס בענייננו ניתן ללמוד כי לעדות העיקרית של בומבי שתוארה לעיל, נמצאו מספר ראיות סיוע.
בראש ובראשונה, ניתן למצוא סיוע ראייתי באמירותיו של בוהדנה במהלך העימות עם בומבי (מוצג ת/460ד): בוהדנה מסר במהלך העימות פרטים מוכמנים על אודות הזירה והאירוע, באופן העולה כדי הפללה עצמית משתמעת אשר עולה לכדי "ראשית הודאה".
בהקשר זה אני רואה לקבל את הדברים המפורשים שנקבעו בהכרעת הדין: "צפייה בעימות ממחישה בצורה שאין טוב ממנה את נכונות גרסתו של בומבי לגבי חלקו ומעורבותו של בוהדנה. האינטראקציה בין שניהם במהלך העימות והאופן שבו הגיב בוהדנה לדברי בומבי, הייתה כשל אדם שמעורה היטב בפרטי העניין ומבין שמוטחים בו דברי אמת" (עמ' 420 להכרעת הדין).
650. בנוסף, בשל תקיפת ראיות הסיוע בערעור דנן, יהיה נכון לפרט את אמירותיו המסבכות של בוהדנה כפי שנאמרו במהלך העימות. כך, כאשר בומבי הטיח בפניו "היית איתי ביהודה הלוי מלא, הכל מהתחלה ועד הסוף", בוהדנה השיב "כשהיה את הפיצוץ ביהודה הלוי איפה אני הייתי..." כשנשאל למקום הימצאו בעת האירוע, ענה שלא חשוב איפה היה ובלבד שלא היה בתל-אביב.
בחינת העימות מעלה, כי לא מדובר באמירה מקרית מצידו של בוהדנה, אלא בהתבטאות של מי שיודע שלא ניתן לקשור אותו לזירת הפיצוץ, ולמעשה מנסה בדבריו להרחיק עצמו פיזית מזירת האירוע, מתוך מחשבה מוטעית שזו הוכחה לחפותו.
יתירה מכך, אני מקבל את הקביעה של בית המשפט המחוזי בעניין זה, כי ההפרדה שערך בוהדנה בעימות בין מעורבות כללית באירוע לבין נוכחות פיזית בזירה בשעת הפיצוץ – שמורה רק למי שיודע את עובדות המקרה.
651. פרט מסבך נוסף שנמסר מפי בוהדנה קשור במסירת שמו של ז'וז'ו כמעורב באירוע. כעולה מהעימות, כאשר בומבי הטיח בבוהדנה שביום הפיצוץ הלה היה עמו בראשון-לציון, השיב בוהדנה "כן זוכר את אותו יום, שמעתי את זה בחדשות... אתה לא מתבייש רוצה להתנקות [...] מסכן ז'וז'ו אתה הולך מעליל עליו עלילות. אתה לא מתבייש בן אדם הולך לעבוד בסלטיה בשביל להביא פרנסה לבית, קברת לו את החיים".
בהקשר זה, טענת סניגורו של בוהדנה, לפיה אזכורו של ז'וז'ו בא על רקע חקירותיו הקודמות של בוהדנה – דינה להידחות, מהטעמים הבאים.
ראשית, בחינת התשתית הראייתית המגובשת שלפנינו מעלה כי טרם שבוהדנה העלה את שמו של ז'וז'ו בעימות, הוא לא ידע מה מסר בומבי בחקירה ואת מי הפליל, בניגוד לטענת סניגורו. אמירות בוהדנה בעימות ביחס לז'וז'ו מלמדות על כך שידע שז'וז'ו מעורב וקשור לעבירה, ולכן היה בטוח בכך שבומבי הפליל אותו.
שנית, בחקירתו הנגדית בוהדנה לא השתמש בהסבר זה של סניגורו למסירת שמו של ז'וז'ו, אלא הסתפק באמירה סתמית ולפיה טבעם של עדי מדינה להעליל (עמ' 10,465 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
שלישית, במהלך העימות, בומבי מסר כאמור כי בוהדנה היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה שביצעה את הרצח ביהודה הלוי, תוך שהזכיר את מעורבותם של ה.צ ווזאנה בלבד. על אף זאת, בוהדנה הזכיר בעימות דווקא את ז'וז'ו ולא אחרים מ"הקבוצה האשדודית" כמי שבומבי העליל עליהם. משבוהדנה לא מסר הסבר לכך בחקירתו הנגדית, דבריו בעימות משמשים סיוע ראייתי ממשי לדברי בומבי.
לפיכך, ובהתאם לכל האמור, מעורבות ז'וז'ו משמשת פרט מוכמן שעצם ידיעתו מסבכת את בוהדנה במעורבות באירוע ומהווה ראיית סיוע לעדות בומבי.
652. נוסף על כך, משהחוקר בעימות שאל "מי הוריד את המטען בצ'יינג'", בומבי השיב "שלומי. הוא [בוהדנה] ושלומי [וזאנה], הוא הרים את שלומי כל הזמן". בהמשך לכך, שאל החוקר את בומבי אם הוא היה במקום, והלה השיב בחיוב. או אז בוהדנה התפרץ ואמר: "איפה אתה היית? אני שואל אותך בבית משפט... אני אוציא אותך בבית משפט תקשיב טוב, ואני אביא את השופט אני אוציא את כולם, אתה תגיד לי איפה ראית ואיפה עמדת ואיפה ראית אותי. בסדר? באיזה מקום באיזה מצב באיזה תצפית ראית אותי ? שאני הרמתי אותו" (עמ' 421 להכרעת הדין).
עינינו הרואות, כי בוהדנה התעמת עם דברי בומבי במישור העובדתי – הטיח בו היכן עמד ומה יכול היה לראות ממקום הימצאו, ואף הציע לבית המשפט לבצע ביקור במקום. נראה כי רק מי שהיה נוכח בזירה וידע היכן עמד בומבי ומה היה חלקו של כל אחד מהמבצעים, יכול לחלוק על התיאור העובדתי שבומבי מסר בעדותו. בדיון לפנינו הדגיש בא-כוח המדינה כי גם בדבריו אלה של בוהדנה בעימות מצוי פרט מוכמן – המיקום שבומבי עמד בזירה לפי הטענה, ושממנו לא יכול היה לראות לכאורה את בוהדנה.
הנה כי כן, הצעת בוהדנה לביקור בזירה משמשת אמירה מסבכת הבאה בגדר פרט מוכמן – בוהדנה הפליל את עצמו באופן המבסס את ידיעתו, נוכחותו, ומעורבותו בדבר מיקום המטען, הנחתו והוצאתו לצורך החלפת הסוללה.
653. בנוסף, מהחומר הראייתי שהונח לפנינו עולה, כי במהלך העימות חשף בוהדנה פרט מוכמן נוסף משהשתמש במילה "הוציא" בהקשר של מטען החבלה, זאת להבדיל מהמילה "הונח". השימוש במילה "להוציא" מלמד על פעולה ספציפית שהתבצעה בהקשר לאותו מטען, שכן מטען החבלה היה מונח בתוך ארגז מתכת מעל גג הצ'יינג'. לתוך ארגז זה הוכנס המטען ומשם גם הוצא לצורך החלפת הסוללה.
בחינת מהלך העימות בענייננו מעלה כי בוהדנה השתמש בשתי הזדמנויות שונות במילה "הוציא" ו"הוצאנו", תוך ליווי דבריו בתנועת יד המסמנת הוצאת דבר מה, על מנת לתאר את הפעולה שבוצעה ביחס למטען: "גם אם צריך לצאת עם השופט למקום האירוע, שיבוא ויגיד איך הוא ראה שאני הרמתי עם שלומי והוצאנו את המטען, שיבוא ייתן הסבר בבית המשפט" (ההדגשה שלי – י.א). כך אף עולה מדיסק העימות, שם נשמע בוהדנה אומר: "באיזה תצפית ראית אותי שאני הרמתי אותו... שאני הרמתי אותו והוא הוציא" (מוצג ת/460ג) (ההדגשה שלי – י.א). ניכר כי בנסיבות העניין, השימוש במילה זו אינו סתמי או מקרי, ולכך אף מתווספת העובדה כי בוהדנה לא הסביר במהלך חקירתו הנגדית מדוע נקט במילה זו דווקא.
ויודגש, מהכרעת הדין ניתן ללמוד כי מדובר בפרט שלא עלה במהלך חקירת בוהדנה וגם לא הוזכר על-ידי בומבי במהלך העימות. אף החוקרים לא עשו שימוש במילה זו, אלא נקטו במילה "הונח" ביחס לאופן שבו הושם המטען על גג הצ'יינג'.
לפיכך, עולה הרושם כי התבטאות זו נאמרה מפי מי שיודע כיצד הדברים בוצעו בשטח, הלכה למעשה. במילים אחרות, קיומו של ארגז המתכת מהווה פרט מוכמן שהיה ידוע רק למי שנכח בזירה והכיר את המקום, ומשמש סיוע ראייתי לדברי בומבי.
654. זאת ועוד, ממסכת הראיות שהוצגה לפתחנו ניתן ללמוד על ראיית סיוע נוספת לעדות בומבי, המצויה בהתנהגותו המפלילה של בוהדנה לאחר האירוע. כך, מכשיר הטלפון הנייד שלו הפסיק לפעול כשעה לפני הפיצוץ הקטלני באירוע וחזר לפעילות רק ביום 22.12.2003, כאחד-עשר ימים לאחריו (מוצג ת/1561א). נוכח העובדה כי מדובר במכשיר טלפון שהיה פעיל באופן רציף, ובהיעדר הסבר לניתוק הטלפוני שאירע – ניתן ללמוד כי בוהדנה "ירד למחתרת" עד יעבור זעם. לפיכך, מדובר בראיה המסבכת אותו בביצוע העבירות בהן הורשע, ומצטרפת ליתר ראיות הסיוע בענייננו.
בהקשר זה יוער, כי טענת סניגורו של בוהדנה לפיה העובדה שהטלפון נותק שעה לפני האירוע מוכיחה כי הניתוק היה אקראי בלא קשר לפיצוץ – דינה להידחות. בנסיבות העניין, איש לא ידע לצפות את מועד או שעת הפיצוץ, מאחר שהדבר היה תלוי במועד הגעתו של רוזנשטיין לצ'יינג'. העובדה כי הניתוק הטלפוני התרחש שעה לפני מועד הפיצוץ לא מחלישה את המסקנה לפיה אותו ניתוק טלפוני שנמשך 11 ימים לאחר האירוע, מלמד על "ירידה למחתרת" מצידו של בוהדנה. לפיכך, הניתוק הטלפוני בסמוך לאירוע ולאחריו מסייע ראייתית לדברי בומבי.
לכך יש להוסיף את נסיעתו של בוהדנה לאברג'יל בתאילנד סמוך לאחר האירוע מושא האישום, במימון כספי הארגון, יחד עם בומבי, וזאנה וז'וז'ו – כמצטרפת למארג הראייתי המבוסס בענייננו. ניסיונו של בוהדנה להתרחק מאותה נסיעה ובתוך כך להתכחש להיכרותו עם אברג'יל ולמפגש עמו בתאילנד – מהווה שקר מהותי שתומך בעדות בומבי ומשמש סיוע ראייתי לדבריו.
655. ומכאן אפנה לשקריו המהותיים הנוספים של בוהדנה, שניתן למצוא בהם סיוע ראייתי נוסף לדברי בומבי.
הדברים אמורים בעיקר ביחס להכחשת בוהדנה את קשריו עם בומבי ואף את ההיכרות עמו, במספר הזדמנויות, כפי שאפרט להלן. נוכח העובדה שבומבי היה "קצין המבצעים" של התכנית העבריינית מושא האישום, ראש הקבוצה שאליה השתייך בוהדנה, הרי שאי אמירת אמת ביחס לקשר עמו, מלמד על שקר מהותי שנמצא בליבת המחלוקת בענייננו.
ראשית, עוד במהלך חקירתו בשנת 2004 (מוצג ת/450א) בוהדנה שלל כל היכרות עם בומבי. ניסיונו לטעון כי הכחיש היכרות עמו מאחר שידע על אודות מעורבותו של האחרון בפלילים, נסתרה בכך שאישר כי הכיר אחרים ששמותיהם פורטו ושהם בעלי עבר פלילי (מוצג ת/450ב'1).
שנית, אף במהלך חקירתו במשטרה בשנת 2015, כאשר בומבי גויס כעד מדינה, ובוהדנה נעצר (עובר לעימות ביניהם), הלה הכחיש היכרות עמו (מוצג ת/460ד).
שלישית, גם במהלך עדות בומבי בבית המשפט המחוזי, בעת שתיאר את "הקבוצה האשדודית" שבוהדנה נמנה עמה, תוּאר בהכרעת הדין כיצד בוהדנה התפרץ ללא רשות באולם באומרו: "אני לא הכרתי אותו בכלל" (עמ' 426 להכרעת הדין).
בהקשר זה אעיר, כי אין לקבל את הטענה לפיה יש לראות בדבריו אלה של בוהדנה כמתייחסים לגולן אביטן. מדובר בטענה שהועלתה מפי הסניגור בדיעבד, במסגרת הערעור, מקום שהדברים היו צריכים להיאמר מפי בוהדנה עצמו במהלך עדותו (ולא נאמרו). יתירה מכך, בתשובתו בחקירתו הנגדית בוהדנה אישר שמדובר בבומבי, אותו לא הכיר. בשל חשיבות העניין אביא את הדברים כלשונם:
"ש. הסיפור הזה זה לא כשהיית על הדוכן, זה כשבומבי עמד על הדוכן, ואתה מוצא לנכון לצעוק לו תוך כדי עדות: אני לא הכרתי אותו בכלל.
ת. נכון, הייתה תקופה באשדוד, כשהוא הגיע לאשדוד, שאני לא הכרתי אותו, כן". (עמ' 10,419 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי).
הנה כי כן, ובהתאם למפורט לעיל, הכחשת בוהדנה את היכרותו עם בומבי בעדותו בבית המשפט המחוזי, היא המשך ישיר לגרסתו בחקירותיו משנים 2004 ו-2015. בנסיבות אלה, אני מקבל את הקביעות שבהכרעת הדין, לפיהן מדובר באמירות שקריות, ואין חולק על כך, כפי שבוהדנה העיד בעצמו בבית המשפט המחוזי, שהיה חברו הקרוב של בומבי, בילה עמו ועם משפחתו ואף הלווה לו סכומי כסף במהלך השנים.
656. בהקשר זה יש להתייחס לטענת הסניגור, כי האמירות השקריות הנטענות של בוהדנה בחקירתו בשנת 2004, כפי שתוארו לעיל, ניתנו על ידו בעת שנחקר שלא תחת אזהרה, כאשר לא ניתנה לו זכות ההיוועצות עם עורך דין, ומשכך אין לעשות שימוש באותן אמירות.
ויודגש, אין מחלוקת על כך שבחקירתו משנת 2004, בוהדנה לא הוזהר ולא הוענקו לו זכויות חשוד. זאת מאחר שבאותה עת לא הייתה נגדו תשתית ראייתית שביססה חשד קונקרטי למעורבותו בעבירה. בחינת החומר הראייתי בענייננו מעלה כי חוקרי המשטרה העידו בעניין זה בבית המשפט המחוזי וכי דבריהם לא נסתרו.
אף בדיון לפנינו, בא-כוח המדינה הגיש לעיונינו את תמליל החקירה (מוצג ת/450א) על מנת להמחיש את אופי השאלות שנשאלו בה, כ"חקירת עד" להבדיל מ"חקירת חשוד". מקריאת תמליל החקירה, נראה כי מרבית חלקה הראשון התנהל בדרך של הצגת שאלות כלליות, ללא הבעת חשד כלפי בוהדנה. השאלות התייחסו למערכת היחסים שלו עם אנשים אחרים, והוא סיפר על אודות משפחתו, חתונתו הקרבה ועיסוקיו. בשלב זה של החקירה ניתן להתרשם מכך שבוהדנה דיבר באופן חופשי, שיתף פעולה עם חוקריו, לא נחשד בביצוע מעשה עבירה, ואף לא הפליל עצמו במעשה כלשהו. בא כוח המדינה הוסיף והדגיש בפנינו כי בעקבות דבריו של בוהדנה בחקירה זו לא בוצעו פעולות חקירה נגדו, והוא אף שוחרר לאחר מכן.
יצוין כי בחלק זה של החקירה בוהדנה הכחיש כל היכרות עם חברי ארגון הפשיעה, לרבות עם בומבי ואברג'יל.
לצד זאת, בשלהי החקירה, בוהדנה נשאל ישירות על אודות האירועים הפליליים מושא האישום, אך ניכר כי אופי השאלות נותר כללי:
"שאלה – מכיר זאב רוזנשטיין?
תשובה – לא, בעיתון ראיתי חוץ מזה כלום.
שאלה – שמעת על הניסיון לרצוח אותו ב 11/12/03 וב 30/6/03 בת"א?
תשובה – לא
שאלה – לא שמעת על ניסיון הרצח של זאב, ניסיון שהוגדר כפיגוע פלילי בו נרצחו אזרחים חפים מפשע?
תשובה – לא" (מוצג ת/450א, עמ' 4).
בשלב מסוים של החקירה, בוהדנה הפסיק לשתף פעולה עם חוקריו והודיע כי הוא שומר על זכות השתיקה. או אז החוקר הודיע לו כי מאחר שאינו חשוד אין לו זכות לשתוק (מוצג ת/450ב1, עמ' 39). ויודגש, בכך נתפס החוקר לכלל טעות, כפי שיובהר להלן.
זכות השתיקה נתונה לכל אדם בעת חקירה, ולא רק לחשוד או לנאשם. זכות זו היא ביטוי לחיסיון מפני הפללה עצמית המעוגן בסעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), 1927, ובסעיפים 47 ו-52 לפקודת הראיות. לפיכך, מצבו של נחקר שלא באזהרה אינו נחות ממצבו של חשוד בעבירה ביחס לזכות להימנע מהפללה עצמית, ולשניהם עומדת זכות זו.
מכל מקום, אציין כי שקריו המהותיים של בוהדנה ביחס להיכרותו עם בומבי, מהווים סיוע ראייתי לדבריו, גם מבלי שנידרש לשקרים הנטענים בחקירה משנת 2004. בנסיבות העניין, חקירה זו אינה עומדת לבדה ומהווה נדבך נוסף ליתר הראיות, ובמקרה דנן, די באמירותיו השקריות של בוהדנה מחקירתו במשטרה משנת 2015, שם נחקר כחשוד, ומעדותו בבית המשפט המחוזי, כפי שהובאו לעיל – כדי לשמש סיוע ראייתי לדברי בומבי.
657. נוסף על כך, בדומה לגרסתו לפיה לא הכיר את בומבי, בוהדנה אף לא מסר אמת ביחס להיכרותו עם אברג'יל, ומסר בחקירותיו במשטרה, ביותר מהזדמנות אחת, שאינו מכיר אותו (מוצג ת/450ב1); כמו כן, כאשר נשאל באופן מפורש ביחס לבילוי המשותף עם אברג'יל בתאילנד, סירב לענות (מוצג ת/459).
לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט המחוזי, ולאחר שנחשף לקיומן של תמונות בהן צולם יחד עם אברג'יל בתאילנד (מוצגים ת/1467, ת/1467א), בוהדנה אישר את דבר מפגשו עם אברג'יל. במסגרת זו, העלה הסבר חדש לפיו נסע לתאילנד כדי לחגוג שם מסיבת רווקים וכי שילם על כרטיס הטיסה מכיסו. ואולם, הוכחה לתשלום הכרטיס לא הובאה, ובומבי לא נחקר מטעמו ביחס לאפשרות שהגיעו לתאילנד על מנת לחגוג את מסיבת הרווקים שעל אודותיה נטען.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי מדובר בשקרים מהותיים המשמשים סיוע ראייתי לדברי בומבי בענייננו.
658. סיכומו של עניין, הוכח כי בוהדנה היה אחד מהמבצעים בצוותא של האירוע החמור המתואר באישום דנן, ואין כל נפקות לכך שלא נכח בזירה ביום האירוע בהקשר זה. בוהדנה היה שותף מלא להנחת מטען החבלה על גג הצ'יינג', להוצאתו לצורך החלפת הסוללה, ולהחזרת המטען המתוקן לגג המבנה. בכך הוכח כי נכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, היה בסוד התכנית העבריינית, היה מודע לפרטיה, וביצע פעולות ממשיות לצורך הוצאתה לפועל כמבצע בצוותא.
מבחינת היסוד הנפשי של עבירת הרצח, הוכח בענייננו שהתגבשה אצל בוהדנה כוונת הקטילה. הוא היה מודע למשימה העבריינית לחיסולו של רוזנשטיין, לה היה שותף, ופעל יחד עם המעורבים האחרים כדי להוציאה לפועל. בהקשר זה, אני מקבל את קביעת בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין, לפיה חזקה על בוהדנה שכאשר הטמין מטען חבלה רב עוצמה שבכוחו לקטול חיים, היה מודע לנזקים הפוטנציאליים שיכול לגרום, וודאי בהתפוצצותו במרכז העיר במקום הומה אדם, וחפץ בתוצאה שנגרמה.
לפיכך, מכוח דוקטרינת הכוונה המועברת, ומאחר שהמטרה לרצוח את רוזנשטיין אף אם הוחטאה, אין בסיס להתערבותנו בהרשעת בוהדנה ברציחתם של שלושת הקורבנות שמצאו את מותם תחתיו. כמו כן, הוכחו נגד בוהדנה יתר העבירות בהן הורשע, בדומה לניתוח שערכתי לעיל, במסגרת הדיון בערעורו של אברג'יל באישום זה.
בנוסף, יוער כי אין בתיקון 137 לחוק העונשין (הרפורמה בעבירות ההמתה) משום "דין מקל" בענייננו, מאחר שגם לפי הדין החדש מתקיימים יסודות עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א) לחוק העונשין – שבצידו עונש מאסר עולם חובה. בנסיבות ענייננו, מעשיו של בוהדנה נכללים הן בנסיבות סעיף 301א(א)(1), הן בנסיבות סעיף 301א(א)(9), והן בנסיבות סעיף 301א(א)(11) לחוק העונשין, זאת בדומה לעניינו של אברג'יל – ואפנה לדיון המפורט שערכתי שם.
עוד אדגיש, כי בהתאם לקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין, חבירתו של בוהדנה לחוליה המבצעת שבראשה עמד בומבי, ונכונותו ליטול חלק באירוע זה – סללה את הדרך לכניסתו לארגון הפשיעה. אף הנסיעה המשותפת שלו בסמוך לאחר האירוע מושא האישום, יחד עם ז'וז'ו ובומבי כדי לבקר את אברג'יל בתאילנד, תומכת בכך כי פעל מטעם הארגון ובמסגרתו. לפיכך, אני קובע כי יש לאמץ את הקביעה שעבירות הרצח שבהן הורשע בוהדנה בפרשה זו בוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
659. אשר לטענת בוהדנה בדבר ההשוואה שבין הרשעתו לבין הזיכויים של המערערים האחרים, בחלק מהעבירות שיוחסו להם – דינה להידחות. בענייננו, כל עניין נבחן על פי נסיבותיו ועל פי טיבן ועצמתן של הראיות. כל מקרה נסמך על מארג ראייתי שונה ועל תרומתו של כל מערער לתכנית העבריינית. לפיכך, השוני בין המערערים בפרשה שלפנינו, שעניינם נבחן במסגרת אישום זה, בא לידי ביטוי הן בקרבתו של כל מעורב למוקד העבירה, והן בתשתית הראייתית שהוכיחה את מעשיו, ואין מקום לגזירה שווה.
660. אשר על כן, ובהתאם לכל המפורט לעיל, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של בוהדנה על הרשעתו – להידחות.
דיון בערעור בוהדנה ובערעור המדינה לעניין העונש
661. בגין הרשעת בוהדנה בעבירות שבאישום הרביעי, הוטלו עליו בגזר-הדין שלושה עונשי מאסר עולם לריצוי בחופף זה לזה, 5 שנות מאסר לריצוי בחופף לעונשי מאסר העולם, לצד עונש מאסר מותנה ותשלום פיצויים.
662. המדינה ערערה על חפיפת כלל העונשים שהוטלו על בוהדנה, וביקשה כי עונשי המאסר ירוצו במצטבר זה לזה. סניגורו של בוהדנה התנגד לכך, וביקש שלא להתערב בעונש שנגזר.
663. בגזר-דין מנומק, התייחס בית המשפט המחוזי לשיקולי ענישה שונים, וביניהם להרשעותיו הקודמות של בוהדנה, לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו ושממנו לא עלה הרושם כי בוהדנה שינה דרכיו והשתקם, ואף לא הביע חרטה על מעשיו. כמו כן, ניתנה התייחסות לשיקולים לקולה, בדבר היותו של בוהדנה על סף גיל קטינות בעת האירוע; ואת מעמדו הזוטר יחסית בהיררכיה הארגונית, וודאי יחסית לאברג'יל.
בשל שיקולים אלה, בית המשפט המחוזי ראה לנכון לאבחן בין אברג'יל כראש הארגון לבין בוהדנה, ששניהם הורשעו ברצח ובעבירות הנלוות באישום זה כמבצעים בצוותא. לפיכך, ביחס לסנקציה העונשית הסופית בגין האישום דנן, נקבע שאף שמדובר בעונשי חובה של מאסר עולם, יש מקום שבוהדנה ירצה אותם באופן חופף זה לזה.
664. נראה כי בנסיבות העניין, חפיפה מלאה של כלל העונשים, כפי שגזר בית המשפט המחוזי על בוהדנה, אינה עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה בענישה ועם מטרות הענישה בדבר גמול, הרתעה ושמירה על ביטחון הציבור.
כמו כן, תוצאה זו אינה מתיישבת עם ההתייחסות העונשית הראויה והמחמירה שיש לבטא גם כלפי הפעילים הזוטרים יחסית בארגון, ולא רק כלפי ראש הארגון או מנהליו. בנושא זה דנתי לעיל במסגרת הדיון בערעורו של סבח, והדברים יפים גם בעניינו של בוהדנה. ואדגיש, קיימת חובה להרתיע גם את הדרגים הנמוכים, שללא תרומתם ונכונותם לתת יד לביצוע מעשי האלימות החמורים – אלה לא היו ניתנים לביצוע. מדובר אפוא באינטרס חשוב ומשמעותי, כחלק מהמלחמה בפשיעה המאורגנת.
לכך יש להוסיף את הרשעתו של בוהדנה בעבירה החמורה עלי ספר, שלצידה עונש מאסר עולם חובה, ואת נסיבות הביצוע החמורות שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה אלים וכוחני, כפי שפורטו לעיל.
665. בענייננו, נסיבות הפיצוץ ביהודה הלוי מושא האישום בו הורשע בוהדנה, היה אירוע חריג בחומרתו, מרובה נזקים ונפגעים, שכתוצאה ממנו נרצחו שלושה קורבנות ונפצעו למעלה מ-50 אזרחים על לא עוול בכפם. כפי שתואר לעיל, בוהדנה היה אחד מאנשי החוליה המבצעת שבומבי גייס לצורך ביצוע התכנית העבריינית שתוארה. לאור טיבה של התכנית, המשימות להוצאתה אל הפועל חולקו בין אנשי הצוות המבצע, תוך המתנה להגעתו של רוזנשטיין לצ'יינג'. בתוך כך, הוכח כי מעשיו של בוהדנה היו מהותיים לצורך קידום המשימה, והפעולות שאותן ביצע היו בליבת תכנית הרצח.
בנוסף, ועל מנת ליתן ביטוי ממשי לתוצאת מעשיו של בוהדנה בפגיעה האנושה בקדושת החיים של שלושת הקורבנות שקיפחו את חייהם כתוצאה מהאירוע מושא האישום, אני שותף להשקפה לפיה לא זו בלבד שיש לגזור עונש נפרד על כל עבירה, אלא שמעשי הפגיעה הנפרדים צריכים גם למצוא ביטוי בעונשים המצטברים זה לזה (ראו גם: ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, נ"א(5) 289 (1997); ע"פ 9804/02 שר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 461 (2004)).
מסקנה זו מתבקשת אף מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך עליון. לפיכך, מתן משקל לתוצאות העבירה, כמו גם למספר קורבנות העבירה שנרצחו באירוע, מוביל אותנו למסקנה שונה מבית המשפט המחוזי, לעניין אופן ריצוי העונשים שהוטלו בנסיבות העניין. כך, במקרה דנן, נסיבותיו האישיות של בוהדנה אינן מצדיקות חריגה מן הכלל, לפיו בעבירות אלימות ובעבירת רצח בפרט, יש לצבור את העונשים זה לזה, ולכל הפחות אין להשלים עם חפיפה מלאה ביניהם (השוו: ע"פ 1978/21 מדינת ישראל נ' עמאש (7.6.2023)).
אף על פי כן, נוכח ההבחנה הנדרשת שראוי לערוך בענייננו בין ראש ארגון הפשיעה אברג'יל, שהורשע באותם מעשים במסגרת אישום זה, לבין המערער בוהדנה, ובשים לב לכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין, אציע לחבריי כי נקבל באופן חלקי את ערעור המדינה כלפי חפיפת העונשים שהוטלו על בוהדנה, כך שחלף חפיפה מלאה של 3 מאסרי העולם ו-5 שנות מאסר נוספות שנגזרו עליו, בוהדנה ירצה שני מאסרי עולם באופן מצטבר, ואת עונש מאסר העולם השלישי ו-5 שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו בגין העבירות הנלוות – בוהדנה ירצה באופן חופף. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
666. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של בוהדנה – הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין – להידחות.
בנוסף, דין ערעור המדינה על העונש להתקבל באופן חלקי, כך שבוהדנה ירצה שני מאסרי עולם שהוטלו עליו במצטבר, ואת שאר העונשים ירצה בחופף, מהטעמים שפורטו לעיל.
סוף דבר
667. אשר על כן, הנני מציע לחבריי להכריע בערעורים שלפנינו כאמור בראש פסק הדין.