ראיות סיוע
66. בית המשפט מנה את ראיות הסיוע לעדותו של ה.צ כפי שיפורט להלן:
ראשית, הקשר הקרוב בין סבח לבין בן סימון אינו שנוי במחלוקת ולא הוכחש, זאת הגם שסבח ניסה לתארו כקשר חברי בלבד שהתמצה בבילויים משותפים בבתי בושת. לעומת תיאור זה, לדברי כל עדי המדינה, סבח היה חבר בארגון פשיעה, והשתייך על פי העדויות לקבוצה הבת-ימית בראשותו של יניב בן סימון. נקבע כי עצם הקשר של סבח לארגון ולקבוצתו של בן סימון, מהווה סיוע לדברי ה.צ.
שנית, קרבתו של סבח למיכה, שאף הוא נמנה עם אנשי קבוצתו של בן סימון ונטל חלק בגרימת הפיצוץ באירוע, והתקשורת ביניהם בנקודות זמן חשובות מבחינת האירוע העברייני, מלמדת על הזיקה ביניהם, שאותה ניסה סבח להסתיר. נקבע כי בניגוד לדבריו בהודעתו מיום 6.7.2003 (מוצג נ/244) בה הגדיר את מיכה "חבר", סבח עשה כל מאמץ בעדותו להרחיק עצמו ממיכה וטען שאין ביניהם קשר, ובכך נקלע לסתירות בין גרסאותיו. כמו כן, נקבע כי אף לשיחות הטלפוניות ביניהם, לרבות השיחה בלילה שלפני קרות הפיצוץ, לא ניתן הסבר על-ידו.
שלישית, בית המשפט המחוזי מצא במעורבותו של סבח באישום הרביעי, המהווה נדבך נוסף בשרשרת ניסיונות ההתנקשות בחייו של רוזנשטיין, כסיוע לדבריו של ה.צ ביחס אליו.
רביעית, נקבע כי שקריו של סבח משמשים אף הם בנסיבות העניין ראיית סיוע. ביחס למערכת היחסים עם בן סימון, סבח אישר שלא מסר אמת במשטרה בעת שנחקר ביוני 2004 (מוצג ת/430ב). אז השיב בשלילה לשאלה אם היה בקשר עם בן סימון לאחר ניסיון הרצח בכיכר פלומר. תשובתו לא עלתה בקנה אחד עם חומר הראיות, ועם עדותו בבית המשפט, לפיה נפגש עם בן סימון 10 ימים לאחר האירוע, מתחת לביתו, כאשר זה ביקש ממנו להודיע לאמו שלא תדאג.
בנוסף, סבח ניסה להסתיר את העובדה שלא שהה בביתו בערב הפיצוץ. תחילה טען בחקירתו הנגדית כי בליל האירוע ולאחריו היה בביתו, למרות שעומת עם דברי אמו בנושא ולמרות מִזכר לפיו המשטרה ביקרה בביתו והוא לא נמצא שם (מוצגים ת/1372 ו-ת/216).
בהתייחס לעצם עזיבתו את הבית לאחר האירוע, העיד תחילה כי ביום האירוע היה בעבודתו, וזאת בניגוד לדבריו בהודעתו במשטרה לפיה הלך לים ואחר כך בילה כל הלילה, נסיבות שבגללן ישן לדבריו כל היום בביתו (מוצג נ/244). לעומת כל אלה, בעדותו בבית המשפט אמר שאינו זוכר את מעשיו באותו יום. בעדות נוספת בבית המשפט, אמר שלא הגיע לביתו במשך 6 ימים לאחר האירוע מאחר שהיה אצל ידידה בתל-אביב, שאת פרטיה לא מסר, בנימוק שאין לה היתר שהייה בישראל.
בהקשר זה נקבע שלא זו בלבד שסבח עזב את ביתו לפרק זמן של מספר ימים לאחר האירוע, עובדה המסבכת אותו, אלא שמסר למשטרה ולבית המשפט שלל גרסאות סותרות בעניין זה. עוד נקבע כי העובדה שסבח עזב את ביתו ביום האירוע ולא שב במשך 6 ימים, מצביעה על הקשר שלו עם בן סימון ומיכה, שאף הם נעלמו מביתם. היעלמות משותפת זו, כך נקבע, מצביעה על אי חפותו של סבח.
67. לפיכך, נקבעה אחריותו של סבח כמבצע בצוותא, כמי שנכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, וכמי שתפקידו באירוע היה משמעותי. הודגש כי סבח השתתף במלכוד מכונית התופת, שהייתה "כלי הנשק" ששימש לאירוע ואשר בלעדיו האירוע לא היה יוצא אל הפועל. בנוסף, סבח, יחד עם עמוס, קיבל הדרכה ישירה מ-ה.צ כיצד יש להפעיל את המטען ולנטרל את המפסק, זאת מתוך הנחה של ה.צ לפיה סבח יהיה אחד מהאנשים שיבצעו את המעשה בשטח. לפיכך נקבע כי הקשר של סבח למבצעים בשטח היה מובהק וישיר.
אשר להתקיימות היסוד הנפשי בעבירה, נקבע כי הוכח שסבח היה מודע לסכסוך עם רוזנשטיין, ולכך שהייתה כוונה לפוצץ מטען חבלה כחלק מתכנית להתנקש בחייו. בית המשפט המחוזי הסיק זאת הן מעצם קירבתו של סבח לבן סימון, אשר היה האחראי על ביצוע התכנית, והן ממכלול הראיות שפורטו לעיל, וביניהן, מודעותו למעורבתו של בן סימון ב"אירועי הקשת"; היעלמותו מהבית למשך מספר ימים מיד לאחר האירוע, בדומה לבן סימון ולמיכה, שמלמדת על מודעותו; הגעתו עם בן סימון, מספר ימים לאחר האירוע ל-ה.צ, כאשר שלושתם שוחחו על כישלון החיסול, מלמדת על כך שסבח היה בסוד העניינים, היה מודע למכלול הנסיבות, לתכנית העבריינית, ואף לתכנון להוציא את מיכה מהארץ; מעורבותו של סבח באישום הרביעי שיובא להלן, מלמדת אף היא על רמת מודעותו ביחס לסכסוך עם רוזנשטיין ותכנית הארגון להתנקש בחייו.
הודגש, כי כל האמור לעיל מלמד על מודעותו של סבח, כמו גם על כך שחפץ בתוצאה שנגרמה, ולפיכך בית המשפט המחוזי קבע כי יש בסיס להרשעתו בביצוע עבירה של ניסיון רצח וכן בשאר העבירות הנלוות.
68. אשר על כן, סבח הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1)+(3) לחוק העונשין (3 עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
הדיון באשמתו של עמוס
69. לדברי עמוס בעדותו, הוא הכיר את סבח באמצעות חבר משותף משירותו הצבאי. לאחר שחרורו מצה"ל, החל לעסוק בסחר במכוניות, וזה היה עיסוקו בתקופה הרלוונטית. בשנת 2000 לערך, לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה, עבר לדירה חדשה שרכש ברח' ארלוזורוב 50 בחולון. עד אותה עת התגורר בדירה שכורה במשך 6 שנים, ברח' הקונגרס בחולון, כאשר הדירה שנקובה בכתב האישום ככתובתו, ברח' גאולים 37, היא כתובת בית אמו.
עמוס העיד כי משמצבו הכלכלי הידרדר והוא נקלע לקשיים, סבח הכיר לו אדם בשם מריקו, שעזר לו במתן הלוואה. בעקבות הקשר עם מריקו, סיפר כי החל להכיר אנשים שונים, לרבות את ה.צ. בנוסף העיד ביחס למפגשים עם בן סימון, שאותו הכיר באמצעות סבח ומריקו, וזאת בתקופה שבה בן סימון היה נתון במעצר בית, שבהמשך הבין שמעצר זה היה קשור לרוזנשטיין, ולאירועים שכונו במהלך המשפט "אירועי הקשת". עמוס העיד כי הקשר עם בן סימון התפתח לבילויים משותפים ולביקורים של האחרון בביתו. אשר לבומבי, העיד כי לא היה לו כל קשר אליו. אמנם הכיר אותו, אך מעולם לא דיבר איתו.
אשר למיכה, עמוס טען כי מעולם לא שמע את שמו ולא הכיר אותו. העיד כי על האירוע בכיכר פלומר שמע וידע מהתקשורת, לרבות על אודות היעד להתנקשות. כאשר נדרש להסביר על שיחת טלפון יוצאת ממכשירו למיכה, השיב שאינו יודע, ולא הוא התקשר. אף ביחס לשיחות טלפון שבוצעו ממכשירו לעו"ד שרון נהרי בליל ה-30.6.2003 (יום האירוע), טען כי מעולם לא התקשר אליו ואינו יודע מי התקשר.
עמוס אף התבקש להתייחס למניע אפשרי של ה.צ להפלילו לשווא ולקשור אותו לאירוע בכיכר פלומר, וזאת למרות שלא קשר אותו לאירוע ביהודה הלוי (מושא האישום הרביעי). עמוס שלל סכסוך בינו לבין ה.צ ולא הצביע על מניע ספציפי אפשרי מצידו להפללתו.
אשר לדירה ברח' ארלוזורוב 50, שבה התגורר בתקופה הרלוונטית לאישום זה, עמוס שלל את האפשרות ש-ה.צ ביקר בדירה זו, או כי הרכיב בה מטען. עוד ציין שמדובר היה בדירה מעוצבת באופן יוקרתי עם רצפת פרקט, והבניין עצמו היה עם מעלית וחניה תת קרקעית. עמוס אישר תמונה של הבניין שהוצגה לו על-ידי המאשימה (מוצג ת/2191).
משנשאל מדוע לאורך כל המשפט לא אמר שבתקופה הרלוונטית לא התגורר ברח' גאולים 37, אלא ברח' ארלוזורוב 50, השיב שזה היה שיקול של עורכי דינו.
70. לאחר ששמע את גרסתו, קבע בית המשפט המחוזי כי המסקנות שנקבעו לעניין מהימנות עדותו של ה.צ תקפות אף ביחס לעמוס. נקבע כי ה.צ מסר תיאור קוהרנטי ובהיר ביחס לחלקו של עמוס, בהרכבת המטען, יחד עמו ועם סבח, ואף ביחס להתרחשות שהייתה בדירתו, כמקום שבו בוצע המעשה. נקבע כי ההצבעה על דירת עמוס היא פרט עובדתי נפרד ועצמאי, שיש בו לקשור אותו להתרחשות, ולהוות ראיה מסבכת נגדו.
בנוסף, נקבע כי ה.צ הסביר באופן משכנע כיצד ידע שמדובר בדירתו של האחרון: ראשית, לדבריו, בן סימון אמר לו שזו דירתו של עמוס בעת שנסעו לשם. שנית, ה.צ תיאר כי עמוס נהג בדירה מנהג בעלים, וכאשר רצה למשל כפפות, עמוס הלך והביא לו מהמטבח. שלישית, כעולה מן הראיות, התיאור שמסר ה.צ ביחס למסלול הנסיעה, המיקום ומבנה הבניין, הולם את מקום מגוריו של עמוס ברח' ארלוזורוב 50 כפי שמסר בעצמו בתיאורו.
בית המשפט המחוזי קבע, כי רשויות החקירה והתביעה שגו בכך שלא ביצעו עם ה.צ "הצבעה" על הבניין. מדובר בפעולה שהייתה מתבקשת בנסיבות העניין, במיוחד על רקע העובדה ש-ה.צ לא ידע לנקוב בכתובת המדויקת של הדירה, והתיאור שמסר אינו מתאים, על פניו, לבניין שברח' גאולים 37. צוין כי בדיקה כזו הייתה מעמידה את המאשימה על טעותה ביחס לכתובת הנכונה. עם זאת, נקבע כי לא נגרם לעמוס נזק ראייתי, שלא היה ניתן לתיקון. צוין כי במהלך חקירתו הנגדית של ה.צ, אמר מפורשות כי הוא זוכר היטב את המקום וכי הוא יכול להצביע על הבניין. נקבע כי יש לתמוה על כך שההגנה לא יזמה מהלך כזה, אם כטענתה סיפורו של ה.צ שביקר בדירתו של עמוס, מקורו בשקר.
בנוסף, במהלך עדותו, ההגנה הציגה בפני ה.צ תמונות של הבניין ברח' גאולים 37 (הכתובת הרשומה בכתב האישום), תוך הצגת מצג מטעה, שזה בניין המגורים של עמוס. אולם ה.צ השיב שאינו מזהה בתמונות את הבניין שבו ביקר, ובית המשפט קבע כי זו הוכחה ברורה למהימנותו. לפיכך נקבע, כי העובדה ש-ה.צ ידע לתאר את ביתו של עמוס, מקום שלא ביקר בו קודם לכן, מהווה ראיית סיוע לעדותו – ראייה חיצונית שמסבכת ישירות את עמוס במעשה שיוחס לו.
71. בית המשפט מצא סיוע בשקריו של עמוס, הן ביחס למידת היכרותו עם ה.צ והן ביחס להיכרותו עם בן סימון. נקבע כי מדובר בשקרים בעניינים מהותיים, בקשר לאנשים שהיו בליבת העשייה הפלילית יחד עמו, ונועדו להסתיר את הקשר עימם. עמוס הודה בשקריו במהלך עדותו בבית המשפט, ונקבע כי שקרים אלו מהווים סיוע לראיות התביעה.
72. סיוע נוסף נמצא בשיחות הטלפון הרצופות שעמוס ביצע אל עו"ד שרון נהרי בשעות הלילה של יום האירוע (מוצג ת/1559א), שבאותה תקופה, על פי הראיות, היה אחד מעורכי הדין שייצגו את חברי הארגון. הודגש כי התנהלות זו מהווה ראיה נסיבתית מסבכת. כאשר נשאל בעניין זה בחקירותיו הוא בחר לשתוק, ובעדותו בבית המשפט שלל מכל וכל את הטענה ששוחח עם עו"ד נהרי באותו הלילה. צוין כי עמוס לא ציין תרחיש חלופי אחר, או נקב בשמו של אדם אחר שדיבר מהטלפון שלו, ובכך לא סתר את החזקה העובדתית לפיה שיחה שיוצאת מטלפון של אדם משויכת לאותו אדם.
73. לעומת גרסתו המהימנה של ה.צ, נקבע כי גרסתו של עמוס לא הייתה עקבית ובחקירה שיתף פעולה באופן סלקטיבי ומגמתי. בחקירתו הראשונה השיב חלקית לשאלות, ונמנע מלהשיב לשאלות "מפלילות" כגון האם מכיר את חברי הארגון שהוצגו לפניו (מוצג ת/440ב). עמוס אישר רק את היכרותו עם סבח, כאשר גם ביחס אליו סירב להשיב לשאלות ממוקדות יותר ביחס למעשיו ולפעילותו. בעדותו, פירט את הסיבות שבעטיין לא חשף את היכרותו עם אנשים מסוימים ונקבע כי הדבר אינו מתיישב עם התנהלות כנה ותמת-לב.
74. בית המשפט המחוזי חזר וקבע כי עדותו של ה.צ ביחס לחלקם ולמעורבותם של סבח ושל עמוס היא עדות בעלת עוצמה, ראויה לכל אמון, ומשקלה גבוה ביותר. נקבע כי מעשיו של עמוס מקיימים את היסוד העובדתי של העבירה: העמדת חניית ביתו ודירתו לרשות מבצעי העבירה, כמו גם עזרתו בהרכבת המטען, מהווים מעשה שהיה בו כדי לסייע באופן משמעותי לביצוע העבירה.
עם זאת, נקבע כי למרות המעשים הזהים שביצעו סבח ועמוס כאמור, קיים פער ראייתי ביניהם ביחס לרכיב הנפשי של העבירה: בעוד שסבח היה איש ארגון מובהק המקושר לבן סימון, למיכה ול-ה.צ ואף מודע ליריבות מול רוזנשטיין, הרי שהראיות לא מלמדות על כך ביחס לעמוס. נקבע שאין חולק שהיכרותו של עמוס עם דמויות אלה הייתה בעקבות חברותו עם סבח. למעט דברי ה.צ כאמור, לא הוכח החיבור של עמוס לפעילות העבריינית כחלק מהמעגל הפנימי של מבצעי העבירה. לאור האמור, נקבע כי אין הוכחה ראייתית מספקת לייחס לעמוס עבירה כמבצע בצוותא, זאת בשונה מסבח.
75. לפיכך נקבעה אחריותו של עמוס כמסייע לעבירות שיוחסו לו. נוכח הראיות המלמדות על כך שנכח בעת מלכוד המכונית והיה ער להתרחשות בדירתו, לרבות להנחיות כיצד יש להפעיל את המטען, נקבע כי היה מודע לאפשרות הנלווית לכך – שהתפוצצות מטען בתוך רכב תגרום לפגיעה פיזית קטלנית. התנהלותו בסמוך לאחר האירוע, בשיחת הטלפון לעו"ד נהרי, שלא ניתנה לה הסבר, וכן התנהלותו בחקירה, מלמדות אף הן על הלך הנפש שלו ועל מודעתו.
76. אשר על כן, עמוס הורשע בעבירות של סיוע לניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) וסעיף 3 לחוק העונשין (3 עבירות); וסיוע לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. הכל במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום הרביעי:
הפיצוץ ביהודה הלוי – ניסיון ההתנקשות הנוסף ברוזנשטיין: הרשעה בעבירת הרצח
77. עניינו של אישום זה, כזכור, בפיצוץ בעל עוצמה שהתרחש ביום 11.12.2003, בשעה 12:30 לערך, ברח' יהודה הלוי 47 בתל-אביב, ושיוחס למערערים אברג'יל, רוחן, סבח, עמוס, בוהדנה וסוסן, אשר קשרו קשר פלילי במסגרת ארגון הפשיעה, להתנקש בחייו של רוזנשטיין, בהמשך לניסיונות הכושלים שתוארו לעיל, בדרך של פיצוץ מטען חבלה שהוטמן על גג הצ'יינג', שרוזנשטיין נהג לבקר בו באופן קבוע. כתוצאה מהפיצוץ נגרם מותם של נפתלי מגד ז"ל, רחמים צרויה ז"ל, ומשה מזרחי ז"ל (להן: הקורבנות) וכן נפצעו 53 אנשים, ביניהם זאב רוזנשטיין ומאבטחיו (להלן: הנפגעים). כן נגרם נזק כבד לצ'יינג' ולבתי עסק נוספים סמוכים.
78. בעקבות זאת, יוחסו למערערים, כמבצעים בצוותא, עבירה של רצח בכוונה תחילה (ועבירות נוספות) כלפי אותם שלושת הקורבנות שנרצחו במקומו של רוזנשטיין, תוך שימוש בדוקטרינת "הכוונה המועברת", המעוגנת בסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין.
יצוין כבר עתה, כי המערער עמוס זוכה בהכרעת הדין מאישום זה, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
79. במסגרת הכרעת הדין, נסקרה בהרחבה מסכת הראיות שהונחה לפני בית המשפט המחוזי, ושעל פיה הורשעו המערערים, ועיקרה בעדויותיהם של עדי המדינה בומבי, טולי, ה.צ, א.צ ו-י.מ – כולם כאמור אנשי הארגון שסיפרו על האירוע, כל אחד בהתאם לחלקו ולמעורבותו, כפי כשיפורט להלן. המשימה להוציא אל הפועל את התכנית העבריינית מושא אישום זה הוטלה על עד המדינה בומבי, בעקבות כישלון ההתנקשות בכיכר פלומר, כמתואר באישום השלישי.
תואר כי בומבי תכנן את האירועים כבר לאחר שובו מביקור שערך אצל אברג'יל בספרד ביולי 2003, ואולם התכנית נכנסה לשלב הביצוע רק בחודש נובמבר 2003, לאחר שביוזמת אברג'יל התכנסו בכירי הארגון בבלגיה, כדי לקדם את התכנית וכדי לגייס כספים לביצועה. שם סוכם כי רוחן, באמצעות טולי, יעביר לבומבי כ-50,000 אירו לטובת המבצע.
עם חזרתו של בומבי לישראל, בידיעתו ובהנחייתו של אברג'יל, פנה הראשון אל ה.צ וסיכם עמו שהלה יכין מטען חבלה עבור האירוע המתוכנן. לשם כך, בומבי העביר לו לבנות חבלה וחומרי נפץ. במקביל, בומבי נפגש עם טולי בבית קפה "הכוהנים" בתל-אביב וקיבל ממנו את סכום הכסף שעליו סוכם במפגשים בבלגיה.
הצוות שגויס על-ידי בומבי וקָשַר קֶשֶר לביצוע התכנית העבריינית כלל את וזאנה, חבר בקבוצה האילתית של הארגון, וכן את המערערים בוהדנה וסוסן. כן תואר, כי לאחר הכנת המטען בידי ה.צ, הוא הועבר לידי החוליה המבצעת בסיועו של המערער סבח, אשר גויס לצורך כך על-ידי ה.צ.
נקבע כי המטען הונח על גג הצ'יינג' על-ידי המערער בוהדנה, יחד עם וזאנה, בנוכחות בומבי. מספר ימים לאחר מכן, עלה הצורך להחליף את הסוללה שחוברה למטען מתוך חשש שהתרוקנה. לצורך כך, פורק המטען מעל גג הצ'יינג' על-ידי בוהדנה ווזאנה, הועבר ל-ה.צ לצורך החלפת הסוללה, ולאחר מכן הונח שוב על גג הצ'יינג'. נקבע כי באחד משלבי פעולת ההחלפה נכח גם המערער סוסן.
לאחר מכן, ובמשך שלושת השבועות שעד לפיצוץ המטען, בוצעו תצפיות לעבר הצ'יינג' בהמתנה להגעת רוזנשטיין. בהקשר זה הוטל על סוסן לשכור נכס בקרבת הצ'יינג', אך בפועל, לא הושכר נכס לצורך התצפית. לבסוף, מי שלחץ על השלט שהפעיל את המטען היה וזאנה, לאחר שקיבל דיווח על הגעת רוזנשטיין מיוסף לוי, שקיים תצפית על המקום. ואולם, היעד הוחטא, ובמקומו של רוזנשטיין, שנפגע באירוע, מצאו את מותם שלושה קורבנות, כאמור.