בהתאם לכל האמור לעיל, נראה כי בית המשפט המחוזי פעל במקרה דנן בהתאם לפסיקה שהותוותה בעניין הערכתה של עדות הזיהוי, וכי מסקנתו נומקה כדבעי, ועולה בבירור מהראיות שהוצגו. לפיכך, אין כל עילה להתערב בהכרעת הדין בנושא זה.
בנוסף, וכפי שאף הובהר בהכרעת הדין, שאלת זיהויו של מיכה הייתה רק "ערוץ משני" במארג הראיות הכולל, שבמרכזו מצויה העובדה שחבילת הסמים אותרה בעקבות קבלה ואישור המשלוח של הדואר, שנמצאו במהלך החיפוש בדירתו של ציון.
ואם לא די בכך, ערב לפני הגעתו של מיכה לסניף הדואר, התבצעה שיחה טלפונית בין דויד בן שיטרית (נאשם 6) לבין ציון אלון (מוצג ת/2188), ממנה עלה כי מיכה נשאר ללון אצל ציון (ביום 27.7.2004). עובדה זו משתלבת עם מציאת הקבלה מהדואר (הנושאת את התאריך 28.7.2004) בביתו של ציון, כפי שתואר לעיל.
לפיכך, עינינו הרואות, כי שיחה זו תומכת הן בעובדה שמדובר בדירה של ציון, הן בזיהויו של מיכה בסניף הדואר, כמי ששלח את חבילת הסמים.
573. כעת אפנה לשיחות הטלפוניות, שנקלטו בהאזנות סתר, ושסוסן טען ביחס אליהן בערעורו, כי לא היו קשורות לחבילת הסם שנתפסה. ואולם, עיון במקבצי השיחות מלמד על כך, כי משתקפת מהן בבירור מעורבות סוסן בעסקה, שעה שנשמע דובר בהן, בשפת קוד, עם עופר אמר (חברם המשותף של סוסן וציון), המכונה "קוקי" ועם אתי אלון (רעייתו של ציון), במאמציו לברר מה עלה בגורל חבילת הסמים לאחר שנשלחה ולא הגיעה ליעדה (מוצגים ת/1545ב1, ת/1545ב4, ת/1545ב5, ת/1545ב7).
משבחנתי בקפידה את תוכן השיחות, נכון יהיה לומר, כי התמונה העולה מהן מבטאת את חלקו המרכזי של סוסן בהתרחשויות. כפי שאפרט, השיחות עניינן בצורך להעביר מידע לציון, אם החבילה "עברה" או "לא עברה"; בנוסף, סוסן ניהל דו-שיח על אודות "המשיכה" הצפויה להם (בקבלת החבילה); ואף פנה לקבלת סיוע לשם בדיקה באתר האינטרנט של הדואר. אדגיש כי בית המשפט המחוזי התייחס באריכות וביסודיות לתוכן כל שיחה ושיחה, ואף בחן אותן בראי גרסת סוסן, על כל נדבכיה. בכך אין הצדקה להתערב.
בנוסף, ובהקשר זה, אין לקבל את טענת סוסן בערעורו לפיה רק שימש "צינור" להעברת מידע מציון לקוקי, ולא היה מודע לתוכן הדברים שהעביר. אני סבור, כי תוכן השיחות הטלפוניות מפריך טענה זו באופן מובהק.
כך למשל, שיחה מיום 2.8.2004 (מוצג ת/1545ב1), בין סוסן לבין קוקי, סובבת סביב בדיקה באתר האינטרנט של הדואר באנטוורפן בדבר "סטטוס" החבילה שנשלחה. בשיחה סוסן נשמע שואל את קוקי: "אבל תקשיב, בדקת מה שאמרתי לך אתמול באתר?" קוקי השיב כי לא הצליח לעשות זאת, וסוסן ביקש ממנו שייעזר ב"מישהו שמבין בשפה". קוקי השיב: "טוב תן לי לראות. אני אעשה לך טלפון" (עמ' 645 להכרעת הדין).
שיחה זו מצביעה על היוזמה שננקטה על-ידי סוסן, על מהות הבדיקה שהתבקשה על ידו, ועל העובדה שקוקי התבקש לבצע את שנידרש, והתחייב לחזור לסוסן ולעדכנו. בניסיון להסביר שיחה זו, סוסן העיד בהתייחסו לקוקי, כי "כנראה שרצה לייבא משהו, להזמין משהו, דבר שלא קשור בכלל אליי" (עמ' 656 להכרעת הדין). ואולם, מהשיחה המוקלטת לא עולה אזכור מפורש לייבוא כלשהו, והעלאת הנושא על-ידי סוסן ביוזמתו, בהסברו לשיחה – משמש רובד נוסף בתשתית הראייתית המפלילה נגדו.
משיחה נוספת בין סוסן לבין קוקי, יומיים לאחר מכן (מוצג ת/1545ב4), עולה כי שוחחו על עניין שבו לשניהם צריכה להיות "משיכה" בימים הקרובים. לכך לא היה בפי סוסן הסבר, והוא טען בבית המשפט המחוזי כי הדברים לא זכורים לו.
הנה כי כן, שיחות אלו מלמדות על מעורבותו האקטיבית של סוסן לצד קוקי, במאמציהם לאיתור החבילה, ודין הטענה לפיה סוסן שימש רק "צינור" להעברת מידע – דינה להידחות.
574. כעת אתייחס למקבץ שיחות נוסף, שהתקיים בין סוסן, קוקי ואתי אלון, ממנו ניתן ללמוד כי הצדדים לשיחה היו מוטרדים מכך שחבילת הסמים לא הגיעה ליעדה, ולכן ביקשו להתחקות אחר קורותיה.
בשיחה מיום 5.8.2004, שהתקיימה בין סוסן לבין קוקי (מוצג ת/1545ב5) עולה כי הראשון הנחה את האחרון להתקשר לאתי אלון בדחיפות. כשקוקי שאל מה הסיבה לכך שעליו להתקשר לאתי, סוסן השיב "היא התקשרה. היא שאלה אם היא חולה או השתחררה. אמרתי לה היא חולה" (עמ' 650 להכרעת הדין). יצוין, כי סוסן בעדותו הסביר את אמירתו "היא חולה" כמתייחסת לאתי אלון, וציין כי הדברים נאמרו בהלצה, מאחר שאתי הרבתה להתלונן שאינה חשה בטוב. ואולם, משהוטח בו בחקירה הנגדית, כי אין היגיון בכך שאתי התקשרה אליו על מנת לבקש ממנו לשאול את קוקי אם היא עצמה חולה – כשל בהסבריו.
למען שלמות התמונה יצוין, כי דקות ספורות לאחר שיחה זו, קוקי התקשר לאתי אלון, כפי שביקש ממנו סוסן כאמור (מוצג ת/1545ב8). בשיחה, אתי נשמעת שואלת את קוקי: "אה מה לגבי החולה היא אמרה, מה לגבי החולה?" וקוקי ענה כי "החולה לא עברה" (עמ' 651 להכרעת הדין). יצוין כי אתי אלון אישרה בעדותה בבית המשפט המחוזי, שקוקי הוא חבר של בעלה, ושבשיחה זו נתבקשה על-ידו למסור לו ש"החולה לא עברה", אך לא ידעה על מה מדובר ורק העבירה את המסר לבעלה.
יומיים לאחר מכן, התקיימה שיחה נוספת בין סוסן לבין קוקי (מוצג ת/1545ב7), ממנה עלה שסוסן עדכן את קוקי, כי דיבר "עם החברה ומסר לו שהיא חולה ולא השתחררה מבית החולים". סוסן אישר בעדותו כי באומרו "החברה" כוונתו הייתה לציון אלון.
בהקשר זה מקובלת עליי הקביעה, לפיה הנקיטה בלשון "חולה" היא שפת קוד. שוכנעתי כי השיח על אודות "החולה" "שלא עברה", שחזר על עצמו מספר פעמים על-ידי הדוברים בשיחות המוקלטות, נועד כדי להעביר את המסר לציון אלון שחבילת הסמים "לא עברה", ולמעשה לא הגיעה ליעדה בישראל.
אשר על כן, עינינו הרואות, כי במוקד הראיות באישום זה מצויה חבילת הסמים שנתפסה, בניסיון לשליחתה מבלגיה לישראל. לאחר המשלוח, הראיות התמקדו בשיחות הטלפון העוקבות, שתוכנן מעיד על שימוש בשפת קוד, ושבוצעו מיד בסמוך לאחר משלוח החבילה, ושבהן סוסן נטל חלק מרכזי, כאמור, במעורבותו האקטיבית לאיתורה.
לפיכך, ומשפרשתי את התשתית הראייתית המבוססת בענייננו, אפנה לבחינת יתר טענות סוסן כפי שהועלו בערעורו.
575. ביחס לטענת סוסן, לפיה מעשיו לא מהווים ניסיון אלא מעשה הכנה בלבד, וכן כי לא היה לו היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירה, אקדים ואציין, כי דין הטענה – להידחות, מהטעמים שאפרט.
בחינת סוגיה זו בעיון ושמיעת טיעוני הצדדים בדיון לפנינו, מובילה למסקנה, כי מהראיות עולים באופן חד משמעי השותפות הפלילית המלאה בין סוסן, קוקי וציון, ורצונם לייבא את חבילת הסמים לישראל. זאת, כפי שבא לידי ביטוי בשיחות הטלפוניות התכופות, ימים ספורים לאחר משלוח החבילה בדואר. שיחות אלה לוו בחשאיות, התאפיינו בלשון תמציתית, ובשימוש בשפת קוד, והן שעמדו במרכז הראיות הנסיבתיות, שבהצטרפותן יחד הפלילו את סוסן בעבירה בה הורשע.
ויודגש, בנסיבות העניין לא דובר במעשה הכנה בלבד, כפי שנטען, אלא בניסיונות פעילים לקבלת חבילת הסמים בישראל, כפי שמשתקף בבירור מחומר הראיות, ובכלל זה יוזמתו של סוסן לבדיקה באתר האינטרנט של הדואר, בדבר הגעת חבילת הסם ליעדה, המלמד אף על היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעבירת הניסיון, בהתאם לסעיף 25 לחוק העונשין – מטרה להשלים את ביצוע העבירה.
בעניין זה, ראוי להזכיר, כי סוסן זוכה בבית המשפט המחוזי מעבירה של סחר בסם מסוכן במסגרת אישום זה, זאת מאחר שלא הובאה תשתית ראייתית לשותפותו בשלב רכישת הסם. ואכן, על פי הראיות שהוצגו, סוסן השתלב בתכנית העבריינית רק לאחר רכישת הסם בבלגיה, ובניסיון לייבאו לישראל. בשל כך, הורשע רק בניסיון לייצוא סם מסוכן. בענייננו, פעולותיו של סוסן, לאחר שליחת חבילת הסמים בדואר, כפי שתוארו בסדרת השיחות הטלפוניות, מלמדות על הקשר הפלילי שהיה שותף לו, שבמסגרתו נשלחה חבילה המכילה סמים מבלגיה לישראל.
לכך יש להוסיף, כי גרסת סוסן, בניסיונו לספק הסבר לראיות המפלילות נגדו, נבחנה בבית המשפט המחוזי, ונדחתה כבלתי מהימנה. כך, ניסיונו לטעון כי המילה "חולה" אינה שפת קוד, אלא לגלוג על אתי אלון – הופרך; כך גם הטענה לפיה סוסן "מעביר מסרים שאינו יודע את פשרם" – לא זכתה לאמון.
לפיכך, המסקנה לפיה סוסן וקוקי שיתפו פעולה במאמציהם לאיתור חבילת הסמים – בדין יסודה, וטענות סוסן בעניין זה דינן להידחות, כאמור.
576. אשר לכפירתו של סוסן בערעורו, כי העבירה בוצעה במסגרת ארגון פשיעה, בחינת חומר הראיות בענייננו מלמדת, כי אין בטענה זו ממש, כפי שיפורט.
ראשית, טענה זו נטענה בפני בית המשפט המחוזי, נבחנה ונדחתה בפן העובדתי שלה.
שנית, מהראיות עולה כי העבירה מושא האישום בוצעה כחלק בלתי נפרד מפעילות הארגון, ולא באופן "עצמאי" ובלתי תלוי, כפי שנטען. זאת בשים לב למועד התרחשות העבירה (יולי 2004); ובשים לב לזהות המעורבים בעסקה, שהיו דמויות מרכזיות בארגון הפשיעה, כמו: ציון אלון, שהיה בקשר רציף עם אברג'יל ומקורב אליו, ושסוסן הוא גיסו כאמור; דוד בן שיטרית (נאשם 6), שהיה חברו הקרוב של אברג'יל, רכש את הסמים באישום זה, הודה בחלקו בהסדר טיעון, והורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע למנהל בארגון פשיעה; ומיכה בן הרוש, שנטל אף חלק בביצוע העבירה מושא האישום השלישי, ומעורבותו באישום זה, כמי ששלח את חבילת הסמים בדואר, הוכחה כלא מקרית, מאחר שנכח בתקופה הרלוונטית בבלגיה, במסגרת פעילות הארגון ובהשגחתו.
נוסף על כך, מהכרעת הדין עולה כי העובדה שכדורי ה"אקסטזי" נרכשו על-ידי דוד בן שיטרית מידי שותפו ההולנדי רנה, מצביעה על כך שעסקת סמים זו בוצעה במסגרת פעילות הארגון. זאת מאחר שמחומר הראיות בפרשה ניתן ללמוד, כי רנה שימש כספק הסמים בחלק מהעסקאות שבוצעו על-ידי הארגון במסגרת עסקאות הסמים ביפן, מושא האישום ה-11.
577. זאת ועוד, אין לקבל בהקשר זה את טענת סוסן בערעורו, כי העובדה שבאישום זה נטלו חלק גם דמויות חיצוניות שהן לא חברות ארגון, כמו קוקי, מוכיחה שהעסקה לא בוצעה במסגרת הארגון. עובדה זו אינה משנה לענייננו, ולא משליכה על שאלת הביצוע "במסגרת ארגון פשיעה". בהקשר זה, אני רואה לקבל את טענת המשיבה, כי בפרשה שבפנינו הוצגו עסקאות סמים אחרות, שבוצעו במסגרת הארגון, ושבמהלכן החברים הסתייעו גם במעורבים שלא היו שייכים לארגון. כך למשל, במסגרת "העסקה הגדולה" מושא האישום השני, חברי הארגון נעזרו בסמי ביטון ומוטי חדד, שאינם פעילי הארגון, ועובדה זו לא שינתה ממסקנת בית המשפט המחוזי, שהעסקה בוצעה במסגרת פעילות הארגון.
לבסוף אציין, כי הנסיבה המחמירה, המנויה בסעיף 3 לחוק המאבק, מכפילה את העונש בצד העבירה (אך לא יותר מ-25 שנות מאסר), אם זו נעשתה "במסגרת פעילות של ארגון פשיעה". בשל חשיבותה אביא את ההוראה כלשונה:
"3. העובר עבירה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה, למעט עבירה לפי חוק זה או עבירה שהעונש הקבוע לה הוא מאסר עולם חובה, דינו – כפל העונש הקבוע לעבירה, אך לא יותר ממאסר עשרים וחמש שנים."
בהוראת חוק זו המחוקק ביקש לבטא את החומרה היתרה הכרוכה בביצוע עבירות במסגרת מאורגנת, שיש בה כדי להגביר את הסיכון הנשקף לציבור ולהמשך הפעילות העבריינית במסגרת הארגון. המחוקק יצר בכך סיווג חדש של עבירות מיוחדות, השונות מעבירות המקור, בשל מאפיין החומרה שמתווסף אליהן – ביצוע במסגרת פעילות של ארגון פשיעה. מטרתו של סיווג מחמיר זה הוא בייעול התמודדות רשויות אכיפת החוק עם פעילות עבריינית המבוצעת על ידי ארגוני הפשיעה, ובמתן כלים לבית המשפט להחמיר בעונשם של המורשעים בה.
למעשה, בהכפלת העונש הקבוע בצד העבירות המבוצעות במסגרת ארגון פשיעה, המחוקק העביר את המסר החד משמעי למידת "האנטי חברתיות" הכלולה בביצוע עבירות במסגרת זו (ראו: ע"פ 3924/17 אלבז נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (27.7.2017); ע"פ 2996/09 דבור נ' מדינת ישראל, פסקה ש"ג (11.5.2011)).
משכך, ולאור כל האמור, מסקנתי היא כי אין להתערב בקביעה לפיה העבירה מושא אישום זה בוצעה במסגרת ארגון פשיעה, ושמתקיימת בענייננו הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק המאבק.
578. אשר על כן, לא מצאתי כי נפל פגם במסקנת בית המשפט המחוזי, שביסס את הרשעת סוסן, על סמך הראיות שפורטו לעיל, ושסיבכו אותו בניסיון יצוא חבילת הסמים מבלגיה לישראל.
לפיכך, דין ערעורו של סוסן על הרשעתו בעבירה מושא האישום דנן – להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בהרשעת סוסן באישום ה-13
579. באישום זה ("עבירות המס"), סוסן הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק.
נוכח הצהרת המשיבה בטיעוניה, ואף בדיון לפנינו, כי לא תעמוד עוד על הרשעת סוסן באישום דנן, יש לזכותו מאישום זה.
דיון בערעורו של סוסן על חומרת העונש
580. בגזר-הדין, הושתו על סוסן 12 שנות מאסר בפועל, וכן הופעל עונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, בחופף, לצד תשלום קנס ועונש מאסר מותנה. זאת בגין הרשעתו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת האישום הרביעי; בעבירה של יבוא סמים, במסגרת האישום השישי; בעבירה של ניסיון לייצוא סמים, במסגרת האישום התשיעי; ובעבירה של התחמקות ממס, במסגרת האישום ה-13, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה.
לאור זיכויו של סוסן מהאישום ה-13, כאמור, יש לבטל את עונש הקנס בסכום של 50,000 ש"ח, שהוטל עליו בגין אישום זה.
581. בחינת חומר הראיות במסגרת הרשעת סוסן באישום הרביעי, מלמדת, כאמור, על כך שסוסן היה אחד מאנשי הצוות שגיבש בומבי לצורך המבצע העברייני הרצחני, לחיסול רוזנשטיין.
בהקשר זה, אני סבור כי אין לקבל את טענת הסניגור, שסוסן היה רק דמות שולית באירוע, שכל מעשיו הסתכמו בחיפוש כושל של דירה לתצפית, ולא הייתה לו תרומה של ממש. ויודגש, הרשעת סוסן באישום זה, בעבירה של קשירת קשר לפשע, תחת עבירת הרצח שיוחסה לו בכתב האישום – לוותה בהתלבטות מצד בית המשפט המחוזי, שקבע כי רק "פסע" עמד בין הרשעתו כשותף לעבירת הרצח.
אזכיר כי סוסן היה חלק בלתי נפרד מהחוליה המבצעת בתכנית החיסול, במסגרתה קיבל תפקיד חשוב ומהותי לביצוע (למרות שלא הצליח לבצעו), ואף נטל חלק בעת העברת המטען ל-ה.צ או ממנו. בנוסף, סוסן היה הגורם שעמו שוחח אברג'יל, כדי לברר כיצד מתקדמת התכנית הפלילית, כפי שהשתקף מ"שיחת השלד".
בנוסף, בנסיבות העניין הוכחה מודעותו של סוסן לפרטי מבצע ההתנקשות ברוזנשטיין, ולאופן בו בוצע; וכן מודעותו להשלכות האפשריות של פיצוץ מטען החבלה שהוטמן על גג הצ'יינג' במקום מרכזי בעיר.
אשר על כן, בחינת התשתית הראייתית בענייננו מלמדת, כי חלקו של סוסן באישום זה היה ממשי ומשמעותי, וזאת בשים לב לחומרה המתחייבת ממהות הקשר הפלילי שנקשר – קשר לבצע פיצוץ קטלני של מטען חבלה בלב העיר, לצורך חיסולו של יריב הארגון.
לפיכך, יש לאמץ את דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי בנושא זה, שבבואו לשקול את עונשו של סוסן, העניק משקל לסוג העבירה אליה חתר הקשר – ובנסיבות המקרה שלפנינו, מדובר בסוג עבירות חמור ביותר שעל מערכת אכיפת החוק להרתיע מפני ביצוען, וחלקם של בתי המשפט במאבק בעבירות אלה הוא באמצעות ענישה מרתיעה (ע"פ 5927/11 הררי נ' מדינת ישראל, פסקה 76 (23.8.2012)).
582. כמו כן, במסגרת שיקולי הענישה בתוך המתחם, ניתנה התייחסות ל-17 הרשעותיו הקודמות של סוסן במגוון עבירות אלימות ורכוש שביצע בין השנים 1998-1982, ושריצה בגינן עונשי מאסר בפועל. ויודגש, את העבירה מושא אישום זה, סוסן ביצע בעודו אסיר ברישיון.
במסגרת השיקולים לקולה, ניתן משקל למצבו הבריאותי, לגילו, לעובדה שעברו הפלילי הוא מן העת הרחוקה, ובשים לב לכך שהיה משוחרר בתנאים מגבילים משך תקופה לא קצרה.
בהקשר זה, ולאחר שבחנתי בעיון את טיעוני הצדדים לפנינו, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת סוסן בדבר שיקול "חלוף הזמן" כנתון המצדיק הקלה בעונשו. האינטרס הציבורי וההרתעתי לא תומך בהתחשבות לקולה בגורם של חלוף הזמן, כאשר עסקינן באירוע אלימות חמור, שבוצע במסגרת ארגון פשיעה, וגרם לקיפוח חייהם ולפציעתם של חפים מפשע. ההלכה הנוהגת היא, כי לא יינתן לחלוף הזמן משקל משמעותי בעבירות אלימות, שביחס אליהן אינטרס ההרתעה עומד בעינו גם בחלוף הזמן (ראו: ע"פ 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 837 (1990); ע"פ 6092/10 פלוני נ' מדינת ישראל (18.7.2012)).
נוסף על כך, אני רואה לקבל בעניין זה את טענת המשיבה, כי אין להתחשב בשיקול "חלוף הזמן" שעבר מעת ביצוע העבירות, אף בשל התנהלותו המתוחכמת של הארגון, שפעל במדינות רבות, בחשאיות ובמידור, ושחבריו השתמשו בשפת קוד, והחליפו מכשירי טלפון באופן תדיר; לכך יש להוסיף את מורכבות החקירה, שכללה הסתייעות בגורמי חוץ רבים; בשים לב לטיבו של הארגון ודרך התנהלותו הבינלאומית, אשר הקשו על החקירה ותרמו להימשכותה, לרבות העובדה, שחלק מהמערערים, ביניהם אברג'יל, לא היו בישראל לאורך השנים; ולבסוף – יש לקחת בחשבון אף את היקפו החריג של התיק שבפנינו, שחִייב ניהול הליך פלילי ממושך ומורכב, זאת אף נוכח ריבוי הנאשמים והעדים.
בנסיבות העניין, אני קובע כי סוסן היה חבר ארגון פעיל לאורך תקופה ארוכה, ביצע עבירות סמים במסגרת הארגון, קיים קשר ישיר עם ראש הארגון, ואף היה מקושר באופן אישי ומשפחתי לדמויות מפתח בו, ולא הוגשה כל ראיה על אודות שינוי אורחות חייו. גם בהיבט זה, אין לקבל את הטענה בדבר "חלוף הזמן".
583. במסגרת עבירות הסמים בהן הורשע, מושא האישומים השישי והתשיעי, ניתן משקל בגזר-הדין לפגיעה בערכים החברתיים, לנסיבות ההרשעה, לחלקו של סוסן בעבירות, למדיניות הענישה הנוהגת, ולנסיבה המחמירה של ביצוע "במסגרת ארגון פשיעה". כמו כן, נלקחו בחשבון העונשים המתונים שהושתו על המעורבים הנוספים בפרשות אלו, הגם שהוטלו במסגרת הסדרי טיעון. נוסף על כך, בעבירות הסמים, ניתן משקל בגזר-הדין ל"חלוף הזמן" בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך עונשו של סוסן הוצב במרכז מתחם הענישה.
584. אשר על כן, ובהתאם למפורט לעיל, לא מצאתי כל עילה להתערבות בעונשו המאוזן של סוסן (ויש שיאמרו שהעונש מקל עמו), המבטא את חומרת מעשיו שבוצעו באירוע הפלילי מושא האישום הרביעי, כמו גם בעבירות הסמים להן היה שותף במסגרת האישומים השישי והתשיעי. גזר דינו של בית המשפט המחוזי בענייננו מבוסס ומנומק, והביא בחשבון את כלל השיקולים לקולה ולחומרה.
585. לפיכך, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של סוסן, הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין – להידחות; זאת למעט, זיכויו מהאישום ה-13, וביטול הקנס שהוטל עליו במסגרתו.
ערעורו של לוקר – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום השביעי
586. במסגרת אישום זה ("עסקת המיליון") לוקר הורשע (יחד עם אברג'יל) בעבירה של יבוא מיליון כדורי סם מסוג "אקסטזי" מהולנד לאוסטרליה, שם נמכרו חלק מהסמים על-ידי אנשי הארגון, והיתרה נעלמה עם חבורת אופנוענים אוסטרליים שחמקה מהארגון. ההרשעה בעבירה זו הייתה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
587. הרשעת לוקר בענייננו מבוססת על עדות י.מ שתיאר את פרטי העסקה, כפי שלמד עליה מפי לוקר ואברג'יל עצמם; כמו גם על גרסתו של שי סילם בחקירותיו במשטרה וכן על השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר. מדובר על ראיות חיצוניות ועצמאיות המסבכות את לוקר בביצוע העבירה, ומתייחסות לנקודות השנויות במחלוקת. כך למשל, לוקר הכחיש בשלב המענה לאישום, וגם בערעורו לפנינו, שהיה באוסטרליה במועד הרלוונטי ושהעביר כספים לישראל באמצעות בלדר. ואולם, שי סילם, כפי שיפורט בהרחבה להלן, אישר פרטים אלו בגרסתו, באופן שתאם את עדות י.מ.
588. י.מ העיד על חלקו של לוקר בהוצאת עסקת הסמים לפועל, במימון רכישת הסמים ובמכירתם באוסטרליה, ועדותו נמצאה מהימנה וניתן לה משקל גבוה. יצוין כי אף אם בשלבים הראשונים של העסקה, י.מ לא היה מעורב בה ישירות, אלא רק קלט מידע משיחות עם המערערים ועם אחרים, כפי שטען לוקר בערעורו, הרי שבהמשך הדברים, משהוכנס לסוד העניינים ונתבקש לפעול עבור הארגון לצורך הצלת העסקה שעלתה על שרטון, ברי כי הפך שותף ישיר לה ופעל לפי המידע שקיבל משותפיו, לרבות מהמערערים אברג'יל ולוקר.
עוד יצוין, כי י.מ העיד על השיחות בביתו של ציון אלון בפוארטו בנוס בספרד, שהיו קשורות ל"עסקה האוסטרלית של המיליון כדורי אקסטזי" (עמ' 566 להכרעת הדין) שם נכח יחד עם אברג'יל, גבי בן הרוש, לוקר ו"העגיל" (מוטי אטיאס). האחרון שימש כאיש קשר לריכוז רכישת הסמים בהולנד, העברתם לאוסטרליה ואחסנתם בידי חבורת אופנוענים שתפקידם היה לשמור עליהם עד למכירתם.
י.מ תיאר את מעורבות הארגון בעסקה, בעת שהתגורר בביתו של ציון בפוארטו בנוס. כך למשל, תיאר כי באחת הפעמים, אברג'יל שאל את ציון האם דיבר עם לוקר (אשר כונה "העורב") וציון ענה ש"העורב" צריך להגיע. לאחר מכן דיברו גם על "העגיל" ואז ציון התלונן בפניו (בפני י.מ) כי אמנם כדורי האקסטזי הגיעו לאוסטרליה, אך נוצר נתק עם חבורת האופנוענים. בהמשך כשהגיע לביתו של ציון גם המערער, אברג'יל שאל אותו "לאן הוא נעלם" והוא השיב שהיה עסוק בנסיעות.
עוד תיאר י.מ, כי כשחזר לישראל, נפגש עם עופר אטיאס, שסיפר לו שזה עתה חזר מאוסטרליה, ושכר שם שתי דירות עם המערער, וכי "עשינו פריטה של 200 אלף כדורי אקסטזי באוסטרליה, משכנו את זה מקבוצה של אופנוענים ואתה לא מאמין, גנבו לארגון של יצחק אברג'יל מיליון כדורי אקסטזי" (עמ' 567 להכרעת הדין). עוד סיפר אטיאס ל-י.מ, לפי עדותו, כי בסוף ההליך, נמכרו 200 אלף כדורי אקסטזי, לאדם בשם דוד נקש. המערער, אשר קיבל את התשלום, החליט לשלוח את הכסף לישראל, במקום להעבירו לקבוצת האופנוענים, ובעקבות זאת נוצרה בעיה.
בהקשר זה אעיר, כי י.מ נדרש בעדותו גם לשיחות בהן היו מעורבים אחרים, שלא העידו במשפט. ביחס לשיחות אלה, הרי שעדותו קבילה לעצם אמירת הדברים, והיא חיונית להבנת ההקשר הכללי של השיחות. משכך, בהתייחסות בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו לשיחות אלה, בהן השתתפו גם מעורבים שאינם עדים או נאשמים במשפט, כראיה לעצם אמירת הדברים – לא נפל כל פגם.
ובחזרה לעיקרי עדות י.מ, אשר העיד על אודות שיחה בינו לבין המערער בחוף הים בפוארטו בנוס, שם שוחחו, בין היתר, על עסקאות סמים, ועל אודות המכירה לדוד נקש, כאמור, שבוצעה באוסטרליה.
בנוסף, י.מ סיפר על מעורבות משקיע נוסף בעסקה מושא אישום זה, בשם זאזה, שלדבריו היה סוחר סמים ששכר בתים עבור המערער, לצורך עסקאות הסמים. בהקשר זה, י.מ סיפר על פגישה שנכח בה יחד עם המערער ו-זאזה, בדירה של סוחר סמים באמסטרדם בשנת 2004. באותו מפגש זאזה היה עצבני לדבריו, ופנה למערער באומרו "אותי לא מעניין יצחק אברג'יל, אני מושקע שם כ-60 אלף כדורי אקסטזי, אני רוצה לבוא על הראש של העגיל" (עמ' 568 להכרעת הדין). בהמשך י.מ העיד כי נפגש עם מעורב נוסף, שכונה על ידו "אמיל הקווקזי", שגויס יחד עם זאזא על-ידי לוקר, כמשקיע בעסקת הסמים.
כן עלה מעדותו, כי נכח מספר פעמים בשיחות שהתקיימו בין המערער לבין ציון, במסגרתן ביקש המערער שאברג'יל יפעיל לחץ על "העגיל", כאחראי על הסמים שנעלמו יחד עם האופנוענים. כן העיד כי לבקשת אברג'יל וציון, פנה לשי סילם בטבריה שיאתר את הבלדר הדתי שנעלם (ושהעביר לישראל את כספי התמורה שקיבלו לידיהם המערער ועופר אטיאס ממכירת 200 אלף כדורי האקסטזי שנמכרו באוסטרליה). על אודות משימה זו, י.מ עדכן את יניב בן סימון, שאמר לו שערך "פגישת בוררות" ביבנה בעניין זה, בין המערער לבין שי סילם, שם ניתנה לאחרון אורכה "לבוא עם הכסף" ולהמשיך לנסות לאתר את הבלדר הדתי.
כן העיד י.מ על היקף העסקה ושבתקופה הרלוונטית התמורה ממכירת כדור אקסטזי באוסטרליה הייתה בשווי של 12-9 דולר אוסטרלי לכדור. מקור ידיעתו ביחס לכך הוא העובדה שבאותה תקופה ביצע בעצמו עסקאות סמים לאותו יעד. חשוב לציין כי י.מ לא נחקר על ידי מי מהמערערים בבית המשפט המחוזי בנושא זה, ומטעם ההגנה לא הובאה כל ראיה לסתור את דבריו. לפיכך, היקף העסקה חוּשב לפי ערך של 9 דולר אוסטרלי לכדור אקסטזי, כאשר שווי דולר אוסטרלי באפריל 2003 היה 2.80 ש"ח, בהתאם לתדפיסי אתר בנק ישראל. בהתאם לכך, היקף העסקה של מיליון כדורי אקסטזי מושא אישום זה, הייתה בשווי של 25.2 מיליון ש"ח.
589. בהקשר זה אציין, כי סניגורו של המערער נמנע מחקירתו הנגדית של י.מ על אודות פרטי העסקה שמסר בעדותו, ולכך יש נפקות ראייתית הפועלת לחובת המערער. על השלכות של הימנעות מחקירה נגדית של עד, גם אם בעניין ספציפי, עמדתי עת דנתי בהרשעתו של אברג'יל ביחס לאישום זה, והדברים נכונים אף בנסיבות ענייננו. הימנעות סניגורו של לוקר מלחקור את י.מ על אודות פרטי העסקה – הותירה את גרסתו של העד כבלתי מעורערת, בכל אותם נושאים שעליהם העיד ולא נשאל בעניינם, כך אף ביחס לכמות הסמים, מחירם, המפגשים בהם נכח, מעורבותו בעסקה לאחר שכשלה, וסיועו באיתור הבלדר שברח.
590. לכך יש להוסיף את רצף השיחות שנקלטו בהאזנות סתר, אשר משמשת כראיית סיוע עצמאית ומשמעותית לעדות י.מ, המסבכת את לוקר במיוחס לו באישום זה, כפי שיובא להלן, וזאת במספר נושאים מהותיים – זהותו של לוקר ומעורבים נוספים בעסקת הסמים; אחריות "העגיל" לחוב שנוצר ומעורבות לוקר בהשקעה הכספית בעסקה; יוזמת אברג'יל להיפגש עם "העגיל" והלחץ שהפעיל עליו, אף לבקשת לוקר; ונסיבות יצירת הקשר של "העגיל" עם חבורת האופנוענים באוסטרליה, שנעלמו עם הסמים.
מהכרעת הדין עולה, כי גרסת המערער בדבר גביית החוב שחב לו "העגיל", נמצאה בלתי מהימנה, ושימשה אף היא חיזוק משמעותי לעדות י.מ. מהראיות עולה כי גרסה זו של לוקר לא עלתה בקנה אחד עם השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר. כך למשל, לוקר טען בעדותו כי מקור הכספים, אותם חב לו "העגיל", מצוי ברווחיו בקזינו, ואולם נקבע כי גרסה זו לא הותירה רושם מהימן, מאחר שהדברים לא מתיישבים עם דבריו בשיחתו עם ציון מיום 10.7.2003, לפיהם "העגיל" הוא זה שגרם להסתבכותו עם אחרים (מוצג ת/2216).
משיחה נוספת בין ציון ללוקר, מיום 11.7.2003, הראשון נשמע כועס על "העגיל" ומקלל אותו, ולוקר מנסה מצידו להרגיעו (מוצג ת/2217). נראה כי סערת הרגשות שנשמעה מצידו של ציון בשיחה אינה סבירה, אם אכן היה מדובר בחוב של "העגיל" ללוקר, שציון עצמו לא שותף לו.
שיחה נוספת הקושרת את המערער לעסקה, היא שיחה מיום 14.7.2003 (מוצג ת/2218) המתקיימת בינו לבין ציון, אף הפעם בעניין "העגיל", כאשר לוקר אומר לציון "שאנשים רוצים לגמור את החשבון... והם צריכים את הכסף הזה" כי "עשו הלוואות, וכי העגיל אינו רואה את כל התמונה" (עמ' 584 להכרעת הדין). שיחה זו תומכת בעדות י.מ, לפיה פגש את לוקר, זאזה ואמיל הקווקזי בדירה באמסטרדם ושמע את השיחה ביניהם, לפיה השקיעו בעסקה באמצעות לוקר, והם דורשים את כספם.
תמיכה נוספת נמצאת בשיחה מיום קודם, 13.7.2003 (מוצג ת/1787) שם נשמעים דברי ציון לפיהם "העגיל סחרר את כולם... עבד על כולם", אמירה המתיישבת היטב עם גרסת י.מ לפיה מדובר בעסקה לה היו מספר משקיעים, ולא תואמת את גרסת המערער, לפיה מדובר בחוב אישי של "העגיל" כלפיו.
כמו כן, בשיחה משולשת מיום 15.8.2003, בין המערער, ציון וגבר נוסף (מוצג ת/2013), לוקר נשמע נוקט במילים "האוסטרליות" והבעיה שנוצרה עם להקת "האופנועיסטים". ניכר כי השימוש שעשה במילות קוד נועד להסתיר את פעילותו הפלילית. השילוב בין הדוברים בשיחה, לוקר וציון, שהיו מעורבים פעילים בעסקת הסמים, עם מילות הקוד המרכזיות שתוארו, עולה בקנה אחד עם גרסת י.מ.
בנוסף, הסברו של לוקר בעדותו, לפיו בשיחה זו דבריו אינם אלה "בדיה", לא הותיר רושם מהימן על בית המשפט המחוזי, שאף דחה את גרסתו כי בשיחה דוּבּר על דוגמאות של סיגריות.
הנה כי כן, מצבר השיחות התכופות שנקלטו בהאזנת סתר, כפי שפירטתי לעיל, מצטיירת תמונה העולה בקנה אחד עם עדות י.מ בנושאים העיקריים השנויים במחלוקת בעניינו של לוקר, ומשמשת סיוע ראייתי לעדות י.מ בענייננו.
591. אשר לגרסתו של שי סילם, שהמערער השיג עליה בערעורו, אציין כי בית המשפט המחוזי נימק בהכרעת דינו מדוע העדיף את הגרסה המפלילה שמסר בחקירותיו במשטרה (מוצג ת/1393יב, ת/1393יג), וכן את העימות שהתבצע בינו לבין המערער במשטרה (מוצג ת/490א), זאת על פני עדותו המתכחשת במשפט (שבמסגרתה חזר בו מהגרסה המפלילה שמסר). אזכיר כי סילם מסר בחקירותיו שלוקר פנה אליו באוסטרליה, וביקש ממנו כי יסייע לו להעביר כסף מזומן לישראל, וכי אכן סילם סייע לו בפועל כאשר העמיד לרשותו בלדר מטעמו.
לאחר שבחנתי את ממצאי בית המשפט המחוזי, ביחס לעדות סילם ולאמרותיו במשטרה, אני מקבל את הקביעה שאימצה את אמרותיו בחקירה ואת תיעוד העימות כראיה לאמיתות תוכנם, מכח סעיף 10א לפקודת הראיות, תוך מתן משקל משמעותי לראיות אלה, ואני סבור כי אין עילה להתערבות במסקנות הערכאה הדיונית בעניין זה, כפי שאפרט להלן:
בחקירתו הראשונה, סילם כפר בקשר שלו לעסקה הסמים, אך אישר את היכרותו עם י.מ, עם המערער, ועם חבר משותף של השניים, בשם איתן נוי ז"ל.
בחקירתו השנייה, סילם מסר את הגרסה המפלילה והודה למעשה בחלקו בפרשה. במסגרת זו פירט כיצד לוקר פנה אליו באוסטרליה וביקש ממנו להעביר כ-150 אלף דולר לישראל (לטענתו לא ידע כי מקור הכספים בעסקי סמים). לשם כך סילם פנה למכרו, הרב אליהו, וקישר בינו לבין לוקר. הכספים הועברו לרב אליהו, שהעבירם לבלדר, שבסופו של יום נעלם עם הכספים. סילם סיפר שלוקר דרש ממנו להשיב את הכספים שאבדו, והפעיל עליו לחץ בשל כך. ואכן, סילם השיב ללוקר סכום של כ-70,000 דולר, בשני מפגשים שהתקיימו ביניהם, כאשר את מרבית הסכום קיבל מהרב אליהו, ואת חלקו הקטן החזיר מכספו שלו.
בחקירותיו הבאות סילם חזר בו מגרסתו המפלילה וטען כי האדם שפנה אליו באוסטרליה לא היה לוקר, אלא איתן נוי, מכרם המשותף. ואולם, לא חזר בו מהשתלשלות האירועים העובדתית שמסר.
בעדותו בבית המשפט סילם הכחיש כל קשר לעסקה, לרבות את היכרותו עם המערער, והעיד כי המציא את הגרסה המפלילה שמסר במשטרה, בשל לחצי החוקרים עליו, וכי מעולם לא היה מעורב בהעברת כספים מאוסטרליה לישראל.
בעקבות זאת, סילם הוכרז כ"עד עוין" ולפיכך נחקר בחקירה נגדית, במהלכה עומת עם הפרטים הייחודיים שמסר בגרסתו המפלילה – למשל ביחס לסכומי הכסף המדויקים בהם נקב, מספר הפעמים בהן נפגש עם לוקר, ופנייתו לרב קוק מטבריה, על מנת שיפסוק בשאלת האחריות לאובדן הכסף. ואולם, סילם דבק בגרסתו המתכחשת וטען כי אירוע העברת הכספים כלל לא התרחש, וכל הגרסה שמסר באמרתו המפלילה במשטרה היא "המצאה גמורה" (עמ' 579 להכרעת הדין).
לאחר שעיינתי בגרסאותיו המפלילות של סילם בחקירותיו, וכן בעדותו המתכחשת בבית המשפט, כפי שתוארה בפירוט בהכרעת הדין, לא מצאתי להתערב בקביעה לפיה גרסת סילם בבית המשפט הייתה גרסה כבושה, שאין לתת בה אמון, זאת לעומת גרסתו המפלילה, שהיו בה סימני אותנטיות ברורים, שבשלם ניתנה לה עדיפות על פני עדותו השקרית בבית המשפט.
נוסף על כך, לא מצאתי להתערב בקביעה כי גרסתו המפלילה של סילם שימשה כראיית סיוע משמעותית ורבת עוצמה לעדות י.מ, מאחר שבגרסה זו סילם אישר פרטים רבים מעדותו, שאף קשרו וסיבכו את לוקר בעבירות שיוחסו לו במסגרת אישום זה.
592. זאת ועוד, עסקינן בקביעות מהימנות מובהקות של בית המשפט המחוזי, המבוססות על התרשמותו הישירה מהעדים, י.מ, לוקר, וסילם ועל השתלבותם במכלול הראיות שהוצגו, ובמרכזן גרסתו של סילם במשטרה, וצבר השיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנת סתר. בכך טמון יתרונה הבולט של הערכאה הדיונית כאמור, ולא מצאתי כי המערער הציג עילה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בקביעות ברורות אלה.
593. אשר לטענת לוקר כי לא היה באוסטרליה בשנת 2003, הוא המועד הרלוונטי לאישום זה, והכחשתו את האפשרות שעשה שימוש בדרכון מזויף, אעיר כי טענה זו הועלתה אף בפני הערכאה הדיונית ונדחתה שם, בהתאם למכלול הראיות בתיק. בהקשר זה, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי, ומשכך, דין הטענה להידחות גם במסגרת ערעור זה.
594. כך אף ביחס לזיהויו של לוקר כמי שהיה שותף בעסקה. אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש טעות בזיהויו על-ידי י.מ. הטענה נבחנה בערכאה הדיונית באופן מפורט ונדחתה, תוך שבית המשפט המחוזי עמד על יכולתו של י.מ להבחין בין לוקר לבין אחיו התאום יוסי, ותוך שקיבל את עדות י.מ כמהימנה ביחס לזיהויו את המערער.
כעת לוקר מבקש לצרף את דרכונו של אחיו יוסי כראיה חדשה בשלב הערעור. אומר כבר עתה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, הגשת ראיות במסגרת ערעור היא חריג לכלל לפיו על בעלי הדין להביא ראיותיהם בפני הערכאה הראשונה בלבד. עם זאת, סעיף 211 לחסד"פ קובע בזו הלשון כי:
"211. בית המשפט רשאי, אם היה סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, לגבות ראיות או להורות לערכאה הקודמת לגבות ראיות שיורה."
לפי הוראת סעיף זה, ערכאת הערעור רשאית לגבות ראיות בעצמה, או להורות לערכאה הדיונית לעשות זאת, אם היא סבורה כי הדבר דרוש ל"עשיית צדק". בענייננו נשאלת השאלה, האם הגשת דרכונו של אחיו של לוקר בשלב הערעור, נדרשת ל"עשיית צדק" במובן זה שהיא חיונית להגנת המערער (ראו: ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289 (1997)).
אני סבור כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. בבקשה לצרף את דרכונו של יוסי לוקר בשלב הערעור, אין כדי לסייע למערער, וזאת הן בשל טיב הראיה, והן לנוכח השלב הדיוני המאוחר בו מתבקש להגישה (לאמות המידה לקבלת ראיות חדשות בערכאת הערעור ראו: יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" המשפט יב 15, 30-24 (2007); ראו גם: ע"פ 1828/14 דאהן נ' מדינת ישראל, פסקה 56 (27.6.2019); ע"פ 8441/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (31.10.2019); ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ''ד נה(4) 249, 254 (2001)).
יתירה מזאת, גם אם אצא מנקודת הנחה כי בהתאם לדרכון שהגשתו מבוקשת כעת, אחיו של לוקר אכן שהה באוסטרליה במועד הרלוונטי לאישום – אין בכך כדי לשנות ממסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה לוקר שהה באוסטרליה במועד האמור, וביצע את שיוחס לו באישום זה. במילים אחרות, שוכנעתי כי הסיכוי שטיב הראיה הנוספת יביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הדיונית – קלוש.
595. כעת אפנה לבחינת תחולת חוק המאבק בארגוני פשיעה בענייננו, זאת נוכח טענת סניגורו של לוקר בערעורו כי אין תחולה לחוק בנסיבות העניין.
מעיון בחומר הראיות, שוכנעתי כי דין הטענה להידחות. אסביר להלן במה דברים אמורים.
העובדה שעסקת הסמים מושא אישום זה בוצעה במסגרת ארגון הפשיעה, נלמדת מעדותו המהימנה של י.מ; מהשיחות עליהן העיד שנערכו בביתו של ציון בפוארטו בנוס, בהשתתפותו יחד עם אברג'יל, המערער, אוזיפה, "העגיל" ואחרים; וכן מהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, כמפורט לעיל.
בנוסף, אין ממש בטענת המערער כי העבירה מושא אישום זה לא בוצעה במסגרת הארגון, מאחר שלא נקבע בהכרעת הדין שהיה חבר בארגון הפשיעה המדובר. כידוע, וכפי שדנתי אף ביחס לאישומים האחרים, הנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 3 לחוק המאבק, אינה דורשת את הוכחת חברותו של אדם בארגון או את שיוכו לארגון עצמו, לצורך הרשעה בהתאם לסעיף, אלא די במודעות לתנאים המקיימים את הנסיבה – קיומו של ארגון פשיעה. משכך הם פני הדברים, בין אם המערער נטוע היטב בתוך זרועות הארגון, ובין אם לא – אין זה רלוונטי לשאלת התקיימותה של הנסיבה המחמירה (ראו גם: ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל, עמ' 20-19 (12.7.2010); ע"פ 9093/08 נאצר נ' מדינת ישראל, בפסקה 22 (7.12.2011)).
בהקשר זה יודגש, כי בניגוד לסעיף 2 לחוק המאבק, שעניינו במי שמשמשים בתפקידים בכירים באירגון, ושבמסגרתו הורשעו המערערים אברג'יל ורוחן בפרשה זו, סעיף 3 לחוק המאבק דורש רמת מעורבות נמוכה יותר, ועניינו בכל מי שעבר עבירה כלשהי במסגרת פעילות של ארגון פשיעה, אף אם לא היה פעיל בו (ראו לעניין זה: ע"פ 3806/16 בלטי נ' מדינת ישראל, בפסקה 31 לפסק דינה של השופטת ברון (23.5.2019)).
זאת ועוד, אף טענת המערער לפיה לא הכיר נאשמים אחרים בפרשה, שהורשעו בביצוע עסקאות סמים אחרות במסגרת הארגון – אין בה כדי לשנות מהמסקנה שהעבירה בוצעה "במסגרת ארגון פשיעה". כפי שהובהר בהכרעת הדין, ארגון הפשיעה בענייננו פעל תוך מידור חבריו, וככלל, ידיעתו של אחד מהפעילים על אודות עסקו של האחר הייתה מצומצמת ומוגבלת.
עם זאת, שונים הם פני הדברים בעניינו של עד המדינה י.מ, שהיה בכיר יחסית בארגון, היה מעורב במספר רב של עסקאות סמים, וידע להעיד על פרטיהן. ולכן תיאורו בעדותו כי היה שיתוף עמו במידע, לא משליכה על מאפיין המידור שהיה קיים בארגון. לפיכך, במעמדו השונה של י.מ מהמערער בהיררכיה הארגונית, יש כדי להסביר את העובדה שידיעותיו של האחרון היו מוגבלות יותר מאלו של י.מ.
נוכח נימוקים אלה, הטענה לפיה המערער לא הכיר נאשמים אחרים בפרשה, לא משפיעה על השאלה האם העבירה בוצעה "במסגרת ארגון פשיעה".
אשר על כן, בנסיבות ענייננו, וכפי שאף נקבע בערכאה הדיונית באופן ברור ומפורט, עסקת הסמים מושא אישום זה, בוצעה במסגרת ארגון הפשיעה, זאת בשים לב לזהות המעורבים בה, ליחסי הכוחות ביניהם, ולשיטות הפעולה שננקטו במסגרתה – אברג'יל בתפקיד המנהל שכולם סרים למרותו; וחברי הארגון, שפועלים בהתאם להוראותיו. כמו כן, הפעלת כוחו של הארגון בעת שהעסקה הסתבכה, ומעורבותם של י.מ ובן סימון בעקבות זאת, מצביעים אף הם על כך שהעבירה בוצעה במסגרת הארגון. משכך הנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק המאבק מתקיימת באופן ברור, ובדין המערער הורשע לפי סעיף זה.
596. לקראת סיום, אבחן את טענת לוקר לפיה עסקת הסמים מושא אישום זה מוגדרת כ"עבירת חוץ", שנדרש אישור היועמ"ש בהגשת כתב אישום בגינה.
יצוין, כי טענה זו נטענה לראשונה במסגרת הערעור, ולא הועלתה בפני בית המשפט קמא, ואך מטעם זה יש לדחותה. יתירה מזאת, ולגופו של עניין, ממכלול הראיות בתיק עולה כי בניגוד לטענה, מדובר ב"עבירת פנים" כהגדרתה בסעיף 7(א)(1) לחוק העונשין:
"7. (א) "עבירת-פנים" –
(1) עבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל;
(2) [...]".
בענייננו, עבירת הסמים מושא אישום זה, ולכל הפחות "מקצתה", נעברה בישראל. כך למשל הוכח שהרווחים שהופקו ממכירת הסמים באוסטרליה הועברו לישראל; כמו כן, חלק ממאמצי המעורבים לקדם את העסקה נעשו בישראל, כך ביחס לפגישת י.מ עם שי סילם, וכך ביחס לפגישת הבוררות שערך בן סימון בין לוקר וסילם, בעניין הבלדר שברח; בנוסף, כפי שאף פורט לעיל, העסקה בוצעה במסגרת ארגון פשיעה שפעל בישראל, ושעשה שימוש ברווחי עסקאות הסמים למימון פעילותו כאן.
לפיכך, אין לקבל את טענת המערער לפיה עסקינן בנסיבות ענייננו ב"עבירת חוץ" כאמור.
597. לבסוף יש אף לדחות את טענותיו הרבות של המערער כלפי המותב שישב בדין בבית המשפט המחוזי, שלפי הטענה העניק פרשנות מפלילה וחד צדדית לראיות, לחובתו (וטענות דומות הועלו אף בערעורו של אברג'יל).
לאחר שבחנתי את המארג הראייתי הרחב שהוצג, ואת הכרעת הדין המקיפה והמפורטת, נחה דעתי כי מתן האמון בעדות י.מ והעדפתה על פני גרסת המערערים, אברג'יל ולוקר, מוסברים היטב ובאופן מנומק, תוך בחינת העדות, התרשמות בית המשפט מהעד, והתימוכין המשמעותיים שנמצאו לה בראיות חיצוניות. לפיכך, אין לקבל את ניסיונו של הסניגור לתלות את המסקנה המרשיעה ב"הטיה" של בית המשפט כנגד מי מהמערערים.
בנוסף, שוכנעתי כי בית המשפט המחוזי בחן את הראיות בתיק במשנה זהירות, ובמקום בו נותר ספק בדבר אשמתו של מי מהנאשמים, הוא לא הורשע בדין, כדוגמת אוזיפה (נאשם 4) שזוכה מאישום זה. הדבר מלמד באופן ברור על הכרעת דין יסודית, הנעדרת "הטיה" נגד מי מהמערערים, זאת בניגוד לטענותיהם.
598. לפיכך, ולאור כל הנימוקים שהובאו לעיל, לא מצאתי כי יש להתערב במסקנה המרשיעה, ויש להותיר את הרשעת המערער בעבירה מושא אישום זה – על כנה.