לגרסתו, השליח העביר את המזוודה עם 60,000 כדורי האקסטזי לבלדרית, שנשלחה ליפן עם המזוודה יחד עם מלווה. בנוסף, תיאר באופן מפורט את מסלול נסיעתה: מבלגיה לגרמניה נסעה ברכבת, ומשם בטיסה לנמל התעופה ב"נריטה" הסמוכה לטוקיו. משם אסף אותה אחיו של שלום, וכדורי האקסטזי הועברו לסוחלה, שהיה נציג הארגון ביפן ואחראי למכירת הסמים שם.
י.מ העיד על הקושי במכירת הכדורים בשל צבעם הלבן, מאחר שצרכני הסמים ביפן העדיפו כדורי אקסטזי צבעוניים. לפי עדותו, כל כדור נרכש תמורת חצי אירו, ובשקלול הוצאות היבוא, עמד המחיר הסופי על כאירו אחד לכדור, כאשר לדבריו ההערכה הייתה שהכדורים ימכרו ביפן במחיר של 7 דולר לכדור.
לטענתו, כספי ההשקעה מהעסקה לא הגיעו לידי הסוחרים, אחרי שהמשלוח הגיע ליפן, והוא פנה לאחיו ולשלום. האחרון מסר לו כי נדרש משלוח נוסף, ו-י.מ העיד כי סירב לכך ועירב את ה.צ בעניין, אשר פתר את הסכסוך וקיבל לידיו 54,000 דולר, שמקצתו נשארה בידו, ומרביתו הועברה לאירופה למימון רכישתם של 90,000 כדורי אקסטזי נוספים. בחקירתו הנגדית, י.מ מסר כי הוא ושותפיו לעסקה, אחיו מלול, בן שיטרית ורונן, הרוויחו בסך הכל כ-210,000 דולר או אירו מהעסקה.
עסקת 90,000 כדורי האקסטזי
154. י.מ העיד כי באמצעות סכום ש-ה.צ העביר, הוא נערך עם השותפים לביצוע משלוח נוסף ליפן, של 90,000 כדורים. לדבריו, נפגש עם בן שיטרית והשותפים הנוספים והם בדקו אפשרות לרכישת כדורי אקסטזי צבעוניים. בסופו של דבר, באמצעות דוד בן שיטרית, הם רכשו 90,000 כדורי אקסטזי צבעוניים. המערער בן שיטרית קיבל את הכדורים והעבירם לסוחר סמים רוסי, אשר השיג שני בלדרים. בעדותו סיפר כי בן שיטרית ורונן ארזו את הכדורים בשתי מזוודות בעלות דופן כפולה, שנרכשו מבעוד מועד. הבלדרים נסעו עם מלווה ברכבת ללייפציג בגרמניה, טסו לפרנקפורט וממנה לאוסקה ביפן. מנמל התעופה שם נסעו ברכבת לטוקיו, וכשהגיעו פתחו את המזוודות, והעבירו את הכדורים לסוחלה. לדבריו, אברג'יל ידע על העסקה ודיבר עמו על כך כשחזר לאנטוורפן.
לפי עדותו, כשהגיעו הכדורים ליפן, נתגלה פער בין מספר הכדורים שספרו רונן ובן שיטרית (90,000 כדורים) לבין הכמות בפועל, שהייתה פחותה ב-24,000 כדורים. י.מ תיאר את ניסיונותיו של בן שיטרית, עמו ועם רונן לפתור את הבעיה עם שלום ועם חנוך עצמון, ובשלב מסוים, העיד כי נפגש עם אברג'יל באנטוורפן, אשר ביקש להתעדכן במצבה של העסקה. י.מ העיד כי אמר לו שבן שיטרית שגה בחישוב מספר כדורים, ואברג'יל פסק כי חנוך וקבוצתו יקבלו את טענת הארגון לפיה היו 90,000 כדורים ובן שיטרית טעה בחישוב.
י.מ העיד כי תמורת העסקה הגיעה לישראל בסוף שנת 2004, על ידי חנוך ואחרים, ובאמצעות העברות בנקאיות של סכומי כסף קטנים. בד בבד, התנהל משא ומתן בין הארגון, על-ידי מלול, ובין הקבוצה של חנוך. לדבריו, מלול קיבל את הפשרה שהציע חנוך והסכים לוותר על 100,000 ש"ח, אך י.מ התנגד לכך, ואף הציע בשלב מסוים ל-ה.צ לפגוע בחנוך. הדבר נמנע לדבריו כי אברג'יל דחה רעיון זה.
בעקבות זאת, תיאר כי נקבעה פגישה בביתו של חנוך בראש העין, שבה נכח יחד עם ה.צ ו-א.צ וסוכם כי הוא ושותפיו יקבלו מחנוך סכום של 240,000 ש"ח מרווחי העסקה, והבהיר כי חלק מסכום זה העביר ל-ה.צ, אשר העביר גם לחברי הארגון האחרים. בחקירתו הנגדית י.מ העריך את רווחי הארגון בעסקה זו בסכום של מעל 200,000 דולר.
עסקת שלושה שולחנות
155. י.מ העיד כי נטל חלק רק בעסקת השולחן השני, ועל עסקאות השולחן הראשון והשלישי שמע מפי בן שיטרית.
ביחס לעסקת "השולחן השני" העיד, כי בן שיטרית הגיע לביתם בבלגיה, בשליחות אברג'יל, ואמר שיצא משלוח של כ-40,000 כדורי אקסטזי בתוך שולחן ליפן, וביקש ממנו ומשותפיו להשתתף בעלות המשלוח, למרות שכבר יצא לדרך. לדבריו, אמר לבן שיטרית כי אינו מעוניין בכך, אך לאחר שהלה התעקש, ומסר שאברג'יל הנחה ש-י.מ ושותפיו ישתתפו בעסקה, י.מ נתן לבן שיטרית כ-15,000 אירו. על פי עדותו, מעסקה זו הוא ושותפיו לא קיבלו רווחים.
אשר לעסקאות "השולחן הראשון" ו"השולחן השלישי" סיפר, כי לא נטל בהן חלק כאמור, ונקבע כי עדותו בעניין זה בנויה על דברים שאמר לו המערער בן שיטרית, שהתייחסו לחלקו של אברג'יל ושל המעורבים הנוספים. הודגש כי אין בעדותו של י.מ כל בסיס לאחריותו של המערער בן שיטרית עצמו בעסקאות אלה.
עסקת שלוש חבילות קוקאין בדואר
156. י.מ תיאר בעדותו פגישה בביתו של ה.צ בה נכח, בין היתר, יחד עם ה.צ, א.צ וזכריה אדרי, שבמהלכה נתבקש לטוס ליפן יחד עם האחרון, על מנת להחזיר לעצמו את השליטה על עסקאות הסמים, לאחר שהתעורר חשד כי אחיו מלול רימה את הארגון.
בהתאם לעדותו, במהלך הפגישה, א.צ קרא לסוחר סמים בשם מומי גבריאל (להלן: מומי), שהציע לשלוח מדרום אמריקה לטוקיו, בחבילות דואר, קוקאין נוזלי טבול בבגדים. בעקבות זאת, י.מ טס עם אדרי ליפן. בדרכם לשם, עצרו בהונג קונג, שם העביר סלוצקי כסף לאדרי באמצעות ה"ווסטרן יוניון", ובבית המלון, אדרי שוחח עם קבוצה בדרום אמריקה שהייתה אמורה לשלוח את חבילות הקוקאין ליפן.
עוד תיאר, כי לאחר שהוא ואדרי הגיעו לטוקיו, נפגשו עם איפרגן ותומס. במהלך הפגישה דווח לאדרי שהחבילה שנשלחה מדרום אמריקה עמדה להגיע, ותומס התכונן לאסוף אותה. משהאחרון פתח את החבילה, מצא בה בגדים וכובע אך לא מצא בה סמים. י.מ העיד כי הוא ואדרי צחקו עליו והסבירו לו שהסמים ספוגים בתוך הבגדים.
לאחר מכן פנה למומי ועדכן אותו שישלח כימאי שיהפוך את הסם הנוזלי לקוקאין אבקתי שניתן למכרו. מומי מסר לו שכדאי להמתין לחבילה נוספת שתגיע, ואז להזמין את הכימאי. י.מ העיד כי ידע כבר באותו שלב שתישלח חבילה נוספת.
עסקת משלוחי "אייס"
157. י.מ העיד כי הסם המכונה "אייס" הוא "קריסטל מת'", אשר היה מאוד יקר ופופולארי ביפן באותם ימים. בעדותו הפנה לשיחה שביצע עם רונן, לבקשת רשויות החקירה האמריקאיות, מיום 18.7.2008, במהלכה שוחחו על סוגים שונים של גבישי אייס, תוך שימוש במילות קוד, ועל הדרכים להעבירם, תוך אזכור זוג הבלדרים ששימשו אותם לצורך משלוח 90,000 כדורי האקסטזי ליפן.
ראיות סיוע
158. בית המשפט המחוזי קבע כי עדותו המפורטת והעקבית של י.מ מהימנה עליו ופנה לדיון בראיות הסיוע שהוגשו כתמיכה לה. להלן יובאו הדברים בתמצית.
עדות עד המדינה ה.צ – אשר העיד על עסקה שבמסגרתה י.מ ומלול מכרו כדורי אקסטזי אך הרוכש לא שילם להם. ה.צ תיאר כי י.מ ומלול פנו אליו בבקשה לפתרון הבעיה שהתעוררה, ותיאר את מעורבותו במשא ומתן עם שלום. כן העיד על פגישת בוררות שהתקיימה בביתו של חנוך, בעקבותיה הגיעו הצדדים לפשרה, ועל פגישה שהתקיימה בביתו בהשתתפות אדרי, שקדמה לנסיעת האחרון עם י.מ ליפן. במסגרתה אותה פגישה, האחרון ביטא את רצונו שאדרי יסייע לו להשתלט על עסקי הסמים של אחיו מלול ביפן, והשניים אכן נסעו לשם. בית המשפט המחוזי קיבל את עדותו כאמינה ואותנטית.
עדות עד המדינה א.צ – אשר העיד שהסיע את אביו ה.צ לפגישה בביתו של חנוך בראש העין. א.צ הסביר כי המתין לאביו מחוץ לפגישה, ובהסתמך על ניסיון העבר, דובר כנראה לדבריו בפגישה שנועדה לפתור סכסוך שהיה ל-י.מ ביחס לעסקת סמים. נקבע כי עדות זו חיזקה את עדות י.מ ואת עדות ה.צ –הן בדבר קיומה של פגישה בביתו של חנוך, והן ביחס לחלק ממשתתפיה.
עדות תומס – הלה העיד ביחס לעסקת משלוח שלוש חבילות הקוקאין בדואר, ונקבע כי דבריו שימשו סיוע מובהק לעדות י.מ. תומס העיד כי הגיע ליפן בשנת 2005 לצורך מכירת שעונים בדוכנים, וכך הכיר בין היתר את אדרי, שהיה בקשר עם י.מ, איפרגן והמערער בן שיטרית. לדבריו, אדרי סיפר לו שהעביר קוקאין מפרו ליפן באמצעות הדואר, ותפקידו היה למשוך את החבילות מהדואר. תומס מסר כי בסך הכול היו 3 חבילות שעברו בדרך זו, וכי במשיכת החבילה השלישית נעצר על-ידי המשטרה.
אשר לחבילה הראשונה, העיד כי נמסר לו טלפונית, שהחבילה נשלחה מפרו. תומס אסף את החבילה ומשפתח אותה ראה שהקוקאין היה בתוך קונוסים של חוטי תפירה. לדבריו, על-פי הנחיית אדרי, מסר את הסמים לסוחר סמים הולנדי, שהעביר לו בתמורה כסף במעטפה, אותה העביר לאדרי. תומס העיד כי תמורת תפקידו קיבל סכום של מיליון יין.
אשר לחבילה השנייה, העיד כי הגיעה ליפן כשבועיים לאחר החבילה הראשונה, והוא נשלח על-ידי אדרי לאסוף אותה, ולהניחה בדירה בטוקיו שנשכרה לצורך זה. לדבריו, אדרי הנחה אותו לא לפתוח את החבילה כי הקוקאין היה נוזלי, מעין שמן שספוג בשמיכה. כן תיאר כי בהמשך הגיעו שני אנשים שהוא נדרש להראות להם את הדירה, והם סיפרו לו שהם ניסו להפוך את החומר לקוקאין, אך הם הסתבכו והדירה עלתה באש. תומס מסר כי אינו יודע מה עלה בגורל הסמים.
אשר לחבילה השלישית, העיד כי לאחר פרק זמן מסוים הגיעה החבילה השלישית, והסתבר לו שהיא חזרה בדואר. משכך, לדבריו, הלך לסניף הדואר, קיבל את החבילה ובצאתו מהסניף נעצר על-ידי המשטרה. הובהר, כי בעקבות מעורבותו בעסקה זו, תומס הועמד לדין ביפן ונדון ל-8 שנות מאסר אותן ריצה שם (מוצג ת/1402א).