האישום הרביעי – הרצח ביהודה הלוי – יוחס למערערים אברג'יל, רוחן, סבח, עמוס, בוהדנה וסוסן
5. עניינו של אישום זה בפיצוץ שהתרחש בתאריך 11.12.2003 ברח' יהודה הלוי 47 בתל אביב (להלן: אירוע יהודה הלוי) בניסיון להתנקש בחייו של רוזנשטיין, בהתאם להנחיית אברג'יל, על רקע הסכסוך שתואר באישום הראשון, ובעקבות כישלון החיסול, שפורט באישום השלישי לעיל.
כך, עובר ליום 17.11.2003, בזמן שהייתו בבלגיה, אברג'יל זימן את חברי הארגון רוחן, בומבי, טולי ו-י.א לפגישה, אשר מטרתה לקדם את תכנית הארגון לגרום למותו של רוזנשטיין.
ביום 17.11.03 נסע רוחן יחד עם בומבי וטולי מישראל לבלגיה, על מנת להיפגש עם אברג'יל בביתו של אוזיפה באנטוורפן ובמקומות נוספים בבלגיה.
לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, במועדים שונים בין התאריכים 19.11.2003-17.11.2003, נפגשו המערערים אברג'יל ורוחן יחד עם אוזיפה, בומבי, טולי ו-י.א, במספר הזדמנויות וקשרו קשר לגרום למותו של רוזנשטיין, כאשר בשלב מסוים חבר אליהם גם מאיר אברג'יל (להלן: הקושרים).
על פי תכנית הקשר, כוונת הקושרים הייתה לגרום למותו של רוזנשטיין בעסק להמרת מטבע, ברח' יהודה הלוי 47 בתל אביב (להלן: הצ'יינג'), אותו נהג לפקוד באופן קבוע. בהמשך, אברג'יל הורה לקושרים להעביר לידיו כסף למימון החיסול, מכספי "העסקה הגדולה" (כפי שפורטה באישום השני) וזאת לצורך רכישת אמל"ח, איסוף מודיעין ותשלום לפעילי השטח בארגון.
יום לאחר המפגש הקודם, נפגשו הקושרים, ואברג'יל אמר לנוכחים כי עם הגעתם לישראל, ימסור טולי לבומבי, על דעת רוחן, כסף מזומן למימון החיסול. סמוך לאחר מכן, המערערים סבח, עמוס, בוהדנה וסוסן, קשרו קשר יחד עם בומבי ו-ה.צ ועל דעת אברג'יל, להוציא לפועל את תכנית החיסול, באמצעות מטען חבלה שיונח על גג הצ'יינג'.
בתאריך 20.11.2003, בהמשך להוראת אברג'יל, ועם חזרתו של בומבי לישראל, נסע האחרון בלוויית המערערים בוהדנה וסוסן, בשעת ערב, לביתו של ה.צ על מנת לשוחח עמו על אודות המטען שהוא התבקש להכין, ואשר ישמש להמתת רוזנשטיין.
בהמשך, בתאריך 3.12.2003, בהתאם להוראת אברג'יל ועל דעת רוחן, טולי נפגש עם בומבי בבית קפה "הכוהנים" ברחוב יגאל אלון בתל אביב, ומסר לו סכום של כ-60,000 אירו במזומן, לצורך קידום תכנית החיסול, כסף שמקורו ב"עסקה הגדולה", ואשר הועבר לישראל באמצעות סמי ביטון, הולבן על-ידו והוחזק בידי טולי לצורך קידום תכנית חיסול רוזנשטיין.
בנוסף, במסגרת הקשר, כחודש ימים עובר למועד הפיצוץ, בומבי פנה לאביטן, בשליחותו של אברג'יל, וביקש ממנו לקבל שלט להפעלת המטען. בהמשך לכך, בומבי ואביטן נפגשו עם ה.צ לצורך הכנת המטען, סמוך לקאנטרי "דקל" בשכונת בבלי בתל-אביב. בהמשך לכך, וכפי שסוכם, הונח סמוך לביתו של ה.צ תיק עם אמצעי לחימה לשם הרכבת המטען. ה.צ הרכיב את המטען בביתו והכניסו לקופסת קרטון (להלן: המטען). כן תואר, כי באותה עת, עד המדינה י.מ שהה עם המערערים סבח ועמוס בביתו של ה.צ.
עוד נטען כי בסיום מלאכת ההרכבה, סבח קיבל את המטען מ-ה.צ ועזב את הבית יחד עם עמוס, בידיעה שהמטען שבידיהם ישמש להמתת רוזנשטיין. בסמוך לאחר מכן, ובמסגרת תוכנית החיסול, המטען הונח על גג הצ'יינג', על דעת אברג'יל, בידי בוהדנה ושלומי וזאנה (להלן: וזאנה) בסיועו של בומבי, במטרה לגרום למותו של רוזנשטיין.
כשבועיים לאחר הנחת המטען בצ'יינג', בומבי יצר קשר עם ה.צ וטען כי המטען אינו תקין, וכי יש צורך בהחלפת סוללה. השניים סיכמו שהמטען יוחזר ל-ה.צ על מנת שהאחרון יבדוק אותו. לאחר שהמטען הוחזר אליו, ה.צ החליף את המצבר שהיה בו למצבר רכב בעל הספק גדול יותר, על מנת לאריך את משך הפעלתו (להלן: המטען המתוקן). המטען המתוקן נמסר לאדם בשם יוסף לוי (להלן: לוי), בנוכחות י.מ וסבח.
המטען המתוקן הונח בחזרה על גג הצ'יינג בידי בוהדנה ווזאנה, על דעת אברג'יל ובסיועו של בומבי. במהלך מספר ימים עובר למועד הפיצוץ, בומבי, וזאנה והמערערים בוהדנה וסוסן קיימו תצפיות לעבר הצ'יינג', בהמתנה להגעתו של רוזנשטיין, על מנת להפעיל את המטען המתוקן בהתאם לתכנית, ולהמיתו.
בתאריך 11.12.2003 (מועד האירוע) בשעה 12:30 לערך, רוזנשטיין הגיע לצ'יינג', מלווה במאבטחיו, כאשר באותה עת שהה לוי בעמדת התצפית, ווזאנה המתין בקרבת מקום, כששלט המטען בידו. משזיהה לוי שרוזנשטיין יצא מרכבו ונכנס לצ'יינג', הודיע לוזאנה, אשר לחץ על השלט, וכתוצאה מכך אירע פיצוץ בעל עוצמה רבה.
כתוצאה מהפיצוץ נגרם מותם של שלושה קורבנות – נפתלי מגד ז"ל, רחמים צרויה ז"ל, ומשה מזרחי ז"ל, וכן נפצעו 53 אנשים ששהו בסמוך למקום, וביניהם רוזנשטיין, מאבטחיו ועוברי אורח. כן נגרם נזק כבד לצ'יינג' ולבתי עסק נוספים בסמוך.
לסיכום, במסגרת אישום זה, יוחסו למערערים אברג'יל, רוחן, סבח, עמוס, בוהדנה וסוסן העבירות הבאות: רצח, עבירה לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין (בצירוף סעיף 20(ג)(2) לחוק) (3 עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(3) לחוק העונשין (3 עבירות); פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 +335(א)(2) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); גרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. כל העבירות יוחסו למערערים במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השישי – "הבלדרית" – יוחס למערערים אברג'יל וסוסן
6. על פי כתב האישום המתוקן, במהלך יולי 2003, בסמוך לביתו של ה.צ. קשרו בן סימון ועד המדינה י.מ קשר ליבוא סם מסוג קוקאין מדרום אמריקה לאירופה, במסגרת הארגון ולשם קידום פעילותו (להלן: העסקה).
לצורך קידום העסקה, ובהתאם להנחייתם של בן סימון ו-ה.צ, נסע י.מ לספרד בתאריך 6.8.2003 או בסמוך לכך, ושם נפגש עם ציון ועם אברג'יל בדירת מסתור בספרד. באותו היום ולמחרת, אברג'יל ו-י.מ שוחחו וסיכמו כי י.מ ביחד עם אחיו, משה מלול (להלן: מלול), יפעלו להוצאה לפועל של העסקה באמצעות בלדריות.
בן סימון ו-י.מ נפגשו בישראל, וסוכם ביניהם כי האחרון יעביר קוקאין מפרו לאנגליה באמצעות שתי בלדריות אותן יגייס. כמו כן סוכם אופן מימון כרטיסי הטיסה עבור הבלדריות. בהמשך לכך, עובר ליום 13.9.2003, י.מ נפגש עם ציון בספרד, וסוכם ביניהם כי במסגרת תכנית העסקה, האחרון יהיה אחראי לקבלת הסמים מהבלדריות באנגליה, למימון שהייתן במלון, ובהמשך ידאג למכירת הסמים.
בהתאם לתוכנית העסקה, י.מ נפגש עם הבלדרית בהולנד, רכש עבורה כרטיסי טיסה לפרו ומפרו לאנגליה, ומסר לידיה מספר טלפון של איש קשר מטעמו. עובר ליום 30.9.2003 הבלדרית הגיעה לפרו, והבלדרית הנוספת שתוכננה להגיע, התחרטה ולא הגיעה ליעדה.
בהמשך לאמור, ביום 30.9.2003, ברח' הזוהר בתל-אביב, בסמוך לבית ה.צ נפגש י.מ עם בן סימון והמערער סוסן, שהיה אחד המממנים הנוספים לעסקה, והשניים הביעו את כעסם על כך שהבלדרית הנוספת לא הגיעה ליעדה בהתאם לתוכנית.
ביום 1.10.2003, יצאה הבלדרית מפרו לאנגליה ובידיה מזוודה ובה 11 ק"ג סם קוקאין. בהתאם לתוכנית, י.מ וסוסן הודיעו על כך לציון על מנת שישלח אדם מטעמו לקבלת הסמים מהבלדרית באנגליה ויעביר את התשלום לידיה. תואר כי שווי העסקה עמד על כ- 2,868,250 ש"ח.
למחרת, לאחר שהבלדרית הגיעה למלון בלונדון ולא פגשה נציג מטעם הארגון, היא התקשרה לאיש הקשר, אשר פנה ל-י.מ ועדכן אותו בכך. בעקבות זאת, י.מ הגיע בבהילות לביתו של ה.צ והשניים ניסו ליצור קשר עם ציון ובן סימון אולם התברר להם כי האחרון נעצר, וכי אברג'יל יחד עם ציון ואחרים הקשורים בארגון נמלטו מרשויות אכיפת החוק בספרד.
בהמשך לכך, ביום 3.10.03, י.מ שוחח עם ציון וביקש ממנו לפעול לקבלת פניהַ של הבלדרית באנגליה. בעקבות זאת, ציון פנה לאברג'יל וביקש את סיועו כדי לפתור את הבעיה ולקבל את הסמים באנגליה, והלה מסר כי יטפל בכך.
בין התאריכים 3.10.2003 – 4.10.2003 אברג'יל פנה לאדם בשם דוד בן שיטרית (להלן: דוד) וביקש ממנו לסייע באיתור וקבלת הסמים, אך בסופו של דבר לא נשלח אדם מטעם הארגון לקבלת הסמים מהבלדרית.
בעקבות כך, ועובר ליום 3.10.2003, הבלדרית עזבה את המלון באנגליה עם הסמים, ותואר כי בהמשך לכך י.מ וסוסן שלחו שני שליחים לאנגליה, כדי לאתרה, אולם עקבותיה נעלמו.
בהמשך לכך, התקיימה בבית ה.צ פגישה בין י.מ, ה.צ, סוסן, ובומבי, ובמהלכה י.מ נדרש לשלם לארגון פיצוי כספי בסך של 35,000 פאונד עבור כל ק"ג סמים שאבד והיה באחריותו. י.מ סירב והתפתח ויכוח שהסתיים בכך שבומבי הודיע ל-י.מ כי עליו לשלם את החוב לארגון.
לאחר התערבותם של ה.צ ומלול ניתנה ל-י.מ אורכה לאיתור הבלדרית, וביום 15.10.2003 או בסמוך לכך, י.מ טס לאירופה בחיפוש אחריה. לאחר מספר חודשים, משלא הייתה התקדמות באיתור הבלדרית, י.מ תיאם פגישה עם אברג'יל והם נפגשו בדירת המסתור בבלגיה, שבסיומה, האחרון נתן ל-י.מ אורכה נוספת לאיתורה.
משאיתור הבלדרית על-ידי י.מ לא צלח, גבר הלחץ מצד אברג'יל וחברי ארגון נוספים, ביניהם סוסן, והועבר מצדם מסר לה.צ ולמלול כי י.מ עתיד להיפגע. בעקבות זאת, מלול נפגש עם אברג'יל וסוכם ביניהם כי י.מ יבצע עבור הארגון עסקאות סמים עד לכיסוי החוב. י.מ ביקש שוב להיפגש עם אברג'יל, והם נועדו בבלגיה. בפגישה סוכם כי י.מ ישלם כמחצית מהחוב, בהתאם לאחריותו לעסקה. בהמשך לכך, י.מ העביר לבומבי בישראל סך של 80,000 דולר במזומן.
על יסוד העובדות המתוארות לעיל, יוחסו למערערים אברג'יל וסוסן, בצוותא חדא, יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השביעי – "עסקת המיליון" – יוחס למערערים אברג'יל ולוקר
7. על פי כתב האישום המתוקן, בסמוך לחודש אפריל 2003, קשרו המערערים אברג'יל, ואברהם לוקר (להלן: לוקר) קשר עם אוזיפה ואחרים נוספים, ביניהם ציון ומוטי אטיאס, שכונה "העגיל", לייבא מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה ולמכור אותם שם כחלק מפעילות הארגון.
במסגרת העסקה, אברג'יל, אוזיפה וציון רכשו 400,000 כדורי "אקסטזי" מכספי הארגון. לוקר, בשותפות עמם, מימן עם אחרים שאינם חברי הארגון, סך של 600,000 כדורי "אקסטזי" נוספים. סוכם, כי הארגון יהיה האחראי ליבוא הסמים מהולנד לאוסטרליה, למכירתם ולהעברת התמורה לארגון וליתר המשקיעים המעורבים. שווי מיליון הכדורים שנסחרו בעסקה עמד על כ-33,600,000 ש"ח.
לצורך מימוש העסקה, שימש "העגיל" כאיש הקשר לריכוז רכישת הסמים בהולנד, העברתם לאוסטרליה, ואחסנתם בידי חבורת אופנוענים, עד למכירתם תמורת סכום של כמיליון דולר. לאחר העברת הסמים לאוסטרליה, לוקר ועופר אטיאס קיבלו מהאופנוענים כ-200 אלף כדורי "אקסטזי" מתוך הסמים, ומכרו אותם באוסטרליה. את כספי התמורה העבירו לישראל במזומן באמצעות בלדר, איתו יצרו קשר באמצעות אדם בשם שי סילם (להלן: סילם).
לאחר שהבלדר קיבל את הכסף לידיו, נעלמו עקבותיו. בעקבות זאת, משלא קיבלו האופנוענים את חלקם בכספי התמורה, סירבו להמשיך ולהעביר לידי לוקר את יתרת הסמים למכירה, ובהמשך נותק עימם הקשר וכן נעלמו הסמים שנותרו בחזקתם.
בהנחיית אברג'יל, נעשו ניסיונות לאיתור הבלדר. משלא אותר, לוקר פנה לסילם ודרש ממנו לשלם את כספי מכירת הסמים, בהיותו אחראי על הבלדר. בעקבות זאת, סילם שילם ללוקר סכום של כ-80,000 דולר במזומן, שהועברו לארגון.
על יסוד העובדות המתוארות לעיל, יוחסו למערערים אברג'יל ולוקר, בצוותא חדא, יצוא, יבוא, מסחר והספקה, במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השמיני – "12 טון" – יוחס למערער אברג'יל
8. על פי הנטען באישום זה, בקיץ 2003, עד המדינה י.מ נפגש עם אברג'יל בדירת מסתור בספרד. אברג'יל ציין בפניו שבבעלותו 12 טון סם מסוג חשיש במרוקו, וכי הוא מעוניין להוציאם לספרד ומשם לקנדה, וביקש את עזרתו של י.מ, נוכח קשריו במרוקו. נטען כי שווי העסקה עמד על 117,600,000 ש"ח.
לצורך קידום העסקה, אברג'יל קישר את י.מ עם שותף קנדי מטעמו, שכונה "חנן", עמו נפגש י.מ בדירת מסתור בספרד, בתיאום עם אברג'יל. בהמשך לכך, אברג'יל קישר את י.מ עם אדם אחר שכונה "סידני", וביקש ממנו להיפגש עמו במרוקו לצורך קידום העסקה.
בעקבות זאת, י.מ הגיע למרוקו, נפגש עם שותפים מרוקאים מטעמו, לבחינת אפשרות העברת הסמים ממרוקו לספרד. כמו כן, נפגש י.מ במרוקו עם סידני לצורך קידום העסקה והעברת הסמים מספרד לקנדה.
בהמשך, י.מ ניפגש עם אברג'יל בדירת המסתור בספרד לצורך עדכונו בהתקדמות העסקה. בפגישה אברג'יל ביקש לדעת מדוע העסקה אינה מתקדמת, והציע ל-י.מ להיפגש עם טולי, על מנת שיסייע לו בקידומה. בהמשך לכך, נפגשו י.מ וטולי בדירת המסתור בספרד, ו-י.מ בירר אם יש באפשרותו של טולי לסייע בהעברת חשיש בכמויות גדולות ממרוקו למדינה אחרת. נטען כי טולי בדק עם אחרים את אפשרויות העברת הסמים, אולם בסופו של דבר העסקה לא יצאה אל הפועל.
על יסוד העובדות המתוארות לעיל, יוחס למערער אברג'יל, בצוותא חדא עם אחרים ניסיון ליצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום התשיעי – "44 אלף" – יוחס למערער סוסן
9. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, עובר ליום 28.7.2004, קשרו דוד בן שיטרית והמערער סוסן קשר עם ציון ועופר אמר (המכונה "קוקי"), לייבא במסגרת הארגון 44,000 כדורי סם מסוג "אקסטזי" מבלגיה לישראל. נטען כי שווי העסקה עמד על כ-2,200,000 ש"ח.
כמפורט, הסמים נרכשו ביום 19.7.04, על-ידי דוד מאדם אחר שכונה "רנה". בהמשך לכך ביום 28.7.2004, הגיע מיכה בן הרוש, מטעמו של ציון, לסניף הדואר בכיכר "GROENPLATS" בבלגיה (להלן: סניף הדואר) עם מזוודה ובתוכה חבילה שהכילה 12 בקבוקי קצף אמבט בהם הוסלקו הסמים ושלח את החבילה בשם "ויקטור ספקטור" לטובת "אירין ספקטור" במלון "האייט" בעין-בוקק בישראל. מספר שעות לאחר מכן, החבילה נתפסה בדואר על ידי רשויות אכיפת החוק בבלגיה.
בגין מעשים אלו, יוחס למערער סוסן, סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; וניסיון ליצוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. שתי העבירות יוחסו לסוסן במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום האחד-עשר – עסקאות הסמים ביפן – יוחס למערערים אברג'יל ובן שיטרית
10. כמפורט בכתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2006-2004, במסגרת פעילות הזרוע היפנית של הארגון, ביצעו המערערים אברג'יל ויעקב בן שיטרית (להלן: בן שיטרית) בשיתוף עם אחרים, ביניהם ציון, ה.צ ו-י.מ, עסקאות סמים ביפן.
בהתאם למוסכם, משה מלול, הוביל את הוצאת העסקאות לפועל, והעביר חלק מכספי התמורה ל-י.מ אשר העביר חלק ל-ה.צ, ולצורך רכישת אמצעי לחימה עבור קידום פעילות הארגון.
לקידום העסקאות, מלול ובן שיטרית גייסו אנשים מטעמם, וזאת כדי להוציא לפועל את קבלת הסמים, מכירתם ביפן והעברת כספי התמורה למעורבים האחרים ומחוץ ליפן, והכל במסגרת פעילות הארגון.
במסגרת העסקאות, מכירת הסמים ביפן בוצעה באמצעות יעקב (סוחלה) צאצאשוילי (להלן: סוחלה), וכספי התמורה הועברו לחברי הארגון ביפן, וביניהם, בן שיטרית וכן לנועם (מרטין) סלוצקי, אשר העביר את הכסף מחוץ ליפן לטובת הארגון, באמצעות בלדרים מטעמו או העברות כספיות ב"ווסטרן יוניון", תוך שימוש בשמות אחרים.
חמש עסקאות הסמים המתוארות באישום זה עניינן ב: 60,000 כדורי אקסטזי; 90,000 כדורי אקסטזי; שלושה שולחנות; שלוש חבילות קוקאין בדואר; וכן משלוחי אייס. כפי שיפורטו להלן.
א. 60 אלף כדורי אקסטזי – עסקה המיוחסת למערערים אברג'יל ובן שיטרית.
במהלך שנת 2004, פנה יוסי כנפו (להלן: יוסי) המקורב לשלום ראובן (להלן: שלום) למלול ול-י.מ והציע להם לעשות שימוש בבלדרית מטעמו, ולהעביר באמצעותה כדורי סם "אקסטזי" מגרמניה ליפן ולהתחלק בכספים שיתקבלו בתמורה למכירתם. נטען כי שווי העסקה עמד על כ-2,419,200 ש"ח.
בהמשך לכך, י.מ רכש בהולנד 60,000 כדורי "אקסטזי", העביר אותם לדירת מסתור בבלגיה, בה התגורר באותה עת יחד עם מלול ובן שיטרית, שם הוסלקו הסמים במזוודה בעלת דופן כפולה. המזוודה הועברה לבלדרית בגרמניה באמצעות יוסי. מאחר שיוסי חשש לעלות לטיסה עם הבלדרית, יצר י.מ קשר עם שלום, שהפנה אותו לאחר מטעמו, והוא ליווה את הבלדרית בטיסתה עם המזוודה מגרמניה ליפן. ביפן נמסרה המזוודה לידי סוחלה, שניסה למכור את כדורי האקסטזי, אולם התקשה בכך בשל טיבם.
בעקבות זאת, תואר כי שלום לא העביר את כספי תמורת העסקה, כמוסכם, לידי י.מ ואף האשים אותו באחריות לטיב כדורי האקסטזי. בתגובה, פנה י.מ ל-ה.צ וביקש את עזרתו מטעם הארגון בקבלת הכסף משלום. ה.צ יצר קשר עם שלום ודרש ממנו לשלם כמוסכם, ובתגובה פנה שלום לעזרתו של חנוך עצמון (להלן: חנוך) ונקבעה פגישת בוררות בביתו של האחרון בראש העין, אליה הגיע ה.צ יחד עם א.צ ו-י.מ למחרת, בעקבות הבוררות, העביר שלום לידי ה.צ סך של 60,000 דולר.
ב. 90 אלף כדורי אקסטזי – עסקה המיוחסת למערערים אברג'יל ובן שיטרית.
בהמשך למתואר לעיל, ובעקבות הבוררות, סוכם בין י.מ לבין שלום וחנוך שימשיכו לשתף פעולה בעסקאות סמים נוספות של העברת כדורי סם מסוג "אקסטזי" ליפן ויתחלקו במימון ובכספים שיתקבלו בתמורה למכירתם.
בהמשך לכך, י.מ רכש בשותפות עם ה.צ, דוד, מלול וציון 90,000 כדורי אקסטזי בסכום של 45,000 אירו, אשר חלקו הגיע מסכום התמורה שהועבר משלום בעסקה הקודמת, המתוארת לעיל. כדורי האקסטזי הועברו לידי המערער בן שיטרית, אשר הסליק אותן בשתי מזוודות בעלות דופן כפולה. האחרון העביר את המזוודות לאחר, שמסר אותן לזוג בלדרים שטסו עימן מגרמניה ומסרו אותן ביפן לשלום ולחנוך לצורך מכירת הסמים. נטען כי שווי העסקה עמד על כ-3,628,800 ש"ח.
עוד תואר, כי שלום וחנוך טענו שכמות כדורי האקסטזי שהתקבלה היא של כ-60,000 בלבד, וסירבו להעביר לידי הארגון את חלקם היחסי. בעקבות זאת, נערכה פגישת בוררות, בין חנוך ושלום לבין השותפים לעסקה מטעם הארגון, וביניהם י.מ ומלול. לאחר שנטען שהמערער בן שיטרית טעה בחישוב מספר כדורי האקסטזי, נקבע בבוררות כי שלום וחנוך יעבירו לידי מלול סכום של 600,000 ש"ח, שמתוכם יופחת מחלקם של השותפים מטעם הארגון סך של 100,000 ש"ח בשל הטעות.
ג. שלושה שולחנות – עסקה המיוחסת למערערים אברג'יל ובן שיטרית.
במהלך שנת 2004, קשרו המערערים אברג'יל ובן שיטרית, יחד עם אחרים, וביניהם ציון ו-י.מ קשר לייבא מאירופה ליפן כדורי סם מסוג "אקסטזי", אותם תכננו להסליק בתוך שולחנות. מספר חודשים עובר ליום 16.7.2004, דוד רכש 40,000 כדורי אקסטזי בהולנד, העביר אותם לבלגיה, שם הוסלקו בשולחן עץ, שנשלח ליפן (להלן: עסקת השולחן הראשון). שווי הסמים בעסקה זו עמד על כ-1,612,800 ש"ח.
כשבועיים לאחר הגעת השולחן הראשון ליפן, בן שיטרית פנה ל-י.מ, מטעמו של אברג'יל, וביקש בשמו כי י.מ ומלול ישתתפו יחד עם דוד במימון רכישת כדורי אקסטזי עבור משלוח שולחן נוסף, שישלח ליפן באופן דומה למשלוח השולחן הראשון (להלן: עסקת השולחן השני). י.מ הסכים ומסר לידי בן שיטרית סכום של 15,000 אירו, עבור כ- 12 אלף כדורי אקסטזי, אותם רכש במשותף עם מלול ובן שיטרית. לאחר כשבוע, נשלח ליפן השולחן ובו הוסלקו כ-40,000 כדורי אקסטזי שהועברו לידי סוחלה לשם מכירתם. שווי הסמים בעסקה זו עמד אף הוא על כ-1,612,800 ש"ח.