למחרת התבקש התובע להסיע שוב את בת הנתבעת. לאחר שהיא והמלווה שלה נכנסו למונית, יצא התובע לדבר עם הנתבעת. הם ניצבו הרחק מבת הנתבעת. התובע ביקש מהנתבעת בצורה מנומסת להניח את התיק של בת הנתבעת בתא המטען של המונית, על מנת למנוע את פיזור הממתקים שבתיק ע"י בת הנתבעת בתוך המונית. למרות פנייתו הרגישה והמנומסת של התובע, לא רק שהנתבעת בחרה שלא להיענות לבקשה, אלא היא החלה לצעוק על התובע ולקלל נמרצות. היא כינתה אותו - בין השאר - בכינוי "בן זונה", ואף צעקה לעברו: "תקח את הילדה ותעוף מכאן, חוצפן!". התובע, שהיה המום מהתנהלות הנתבעת, נכנס בבושת פנים למונית, ונסע עם בת הנתבעת למוסד החינוכי שלה.
- לתדהמת התובע, עוד באותו יום הפנו מכריו את תשומת ליבו לפוסט, שפרסמה הנתבעת, ושבו הציגה גרסה שקרית ולא נכונה לאירועים, שהתרחשו באותו בוקר. הפוסט המכפיש והפוגעני כולל שורה של תושבים שונים, המתגוררים בגבעת שמואל, אשר הביעו כעסם על התובע וקיללו אותו אף הם.
אם לא היה די באמור, הגדילה הנתבעת לעשות והתקשרה למנהל תחנת המוניות בה עובדים התובע ובנו ודרשה לפטר את התובע. כך גם דרשו תושבים שונים, שנחשפו לפרסומים המכפישים.
- תמצית טענות ההגנה של הנתבעת:
בִּתה של הנתבעת סובלת מאוטיזם חמור ובעלת תפקוד נמוך מאוד. היא מוכרת בביטוח הלאומי כבעלת נכות בשיעור של 180%. מצבה זה של הבת מאופיין, בין היתר, בהעדר תקשורת עם הסביבה וקושי עצום בוויסות חושי. הבת סובלת מהתקפי זעם קשים והתפרצויות חסרות רסן. בשל מצבה זה זכאית הבת מכח הדין להסעה למוסד החינוכי ולסייעת צמודה.
במסגרת ההוראות בדבר בעלי מוגבלויות למוסדות חינוכיים, המפורטות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, נקבע - בין היתר - כי נהג רכב ההסעה אינו רשאי בשום מקרה לעזוב את רכב ההסעה כל עוד נמצאים בו תלמידים, גם אם הנהג דומם את מנוע הרכב קודם לכן.
- התובע אינו הנהג הקבוע האמון על הסעת בתה של הנתבעת. בבוקרו של יום האירוע מושא התביעה סייעה הנתבעת לבִּתה להיכנס למונית. הנתבעת מקפידה - על-פי המלצת הגורם הטיפולי - שהבת תחזיק חטיף במהלך הנסיעה. אין מדובר בשוקולד. הדבר נועד כדי להוריד את רמת החרדה, ובכך למנוע השתוללות של הבת, דבר שארע כבר בעבר.
- מיד עם כניסתה של הבת למונית, ותוך שהנתבעת מסדרת אותה ונותנת בידה חטיף להחזיק בו, החל התובע לצעוק בנוכחות הבת, שהתובעת תיקח ממנה את החטיף בו כבר אחזה הבת. ניסיונות הנתבעת להסביר לתובע כי הדבר נועד כדי שהנסיעה תעבור בשלום, ואם תוציא את החטיף מידיה של הבת, עלול הדבר לגרום לאסקלציה נוראית בתגובותיה, נתקלו בקיר אטום. התובע עמד על דעתו, שהנתבעת תשלוף את החטיף מידיה של הבת.
מאחר שטון דבריו של התובע החריף, והנתבעת מיאנה לציית לו, פתח התובע את דלת הנהג - שעה שהמונית מונעת, והבת עם הסייעת לבד ברכב - יצא מהמונית וצרח לעברה של הנתבעת, "אם היא תאכל במונית אני עוצר ת'מונית ומוריד אותה באמצע הדרך". התובע הוסיף, "ממילא לא שווה לי הכסף הלכלוך שהיא עושה לי", ועוד הוסיף "לא שווה לי מה שמשלמים לי על הלכלוך שהילדה האוטיסטית שלך תעשה לי במונית של מאתיים אלף ₪".