יתירה מכך, הטענה מתבססת על צילום מסך שאף שהתקבל כראיה, הרי קשה לבסס עליו ממצא כלשהו, והוא אף אינו נושא את תאריך פירסום התגובית.
גם העובדה שהנתבע 5 הודה בחקירתו הנגדית כי הוא מרבה להשתמש בתגובותיו בכינויי גנאי אינה מחזקת כלל את הטענה שהוא זה שפירסם את התגובית הנידונה. כידוע, משתמשים ברשתות החברתיות מסגלים לעצמם במקרים רבים, אולי רבים מדי, לשון משוחררת, ואולם העובדה כי הנתבע 5 נהג כך בעבר, אינה מלמדת בהכרח כי הוא מפרסם הפירסום.
- לא זו אף זו: דוקטורי אישר בדו"ח החקירה, כי המדובר בחקירה מאתגרת שכן "יש שימוש נרחב ביוזרים פקטיביים "בוטים"....מחזיקים בכינויים ובשמות "גנריים" כאלו שיש הרבה מהם בצירוף של שם פרטי ומשפחה, כך שמלאכת האיתור והזיהוי קשה שבעתיים" (עמ' 20 לקובץ תצהירי העדות הראשית של התובעים), כאשר דוקטורי עצמו העיד כי השם "מרדכי לוי" או "מוטי לוי" הינו שם שהינו, יחסית, נפוץ (עדות דוקטורי, עמ' 73 ש' 25).
- בנסיבות אלה, לא ניתן לשלול את גירסת הנתבע 5 כי לא הוא זה שפירסם את התגובית הנידונה. אכן, האפשרויות שהעלה הנתבע 5 לאופן הפירסום הינן מרחיקות לכת, אך אינן בלתי סבירות, ובוודאי שאינן בלתי אפשריות. יש ממש בטענתו שהיעדר נעיצת התגובית בזמן, בכתב התביעה או בעת הגשת התצהירים, גרמה לו לנזק ראייתי. לדיוק בתאריך הפירסום ובמיקומו יש חשיבות רבה, שכן רק דיוק כאמור מאפשר לנתבע להתגונן בין היתר, בטענה שהוא אינו מפרסם הפירסום.
בסופם של דברים, הנטל הראשוני להוכיח את עילת התביעה מוטל על התובעים. אין בפני די ראיות, אשר קושרו,ת במאזן ההסתברויות, את הנתבע 5 לפירסום. כך למשל, לא הובאה עמדתה של פייסבוק, המסדת שבה פורסם הפירסום, ביחס לשאלה האם יש בידיה נתונים הקושרים את הנתבע 5 לתגובית הנידונה (ולא מן הנמנע כי אילו היו מתבקשים צווים המופנים לפייסבוק בעניין זה, יכול ובנסיבות העניין היה מקום לתת אותם).
לכן, התובע לא הרים את נטל הראיה הנדרש כדי להוכיח שהנתבע 5 הוא שעומד מאחורי התגובית, והוא זה שפירסם אותה.
אשר על כן, דין התביעה כנגדו להידחות.
התביעה כנגד הנתבעת 6
- אין חולק שהנתבעת 6, בת 70, שיתפה בעמוד הפרטים שלה את אחד הסירטונים. בתצהירה טענה הנתבעת 6 כי היא חסידה של התובע, ועוקבת שנים אחר הדף האישי שלו. כאשר הבחינה בתיעוד ויזואלי שלו שיתפה את הסירטון באופן אוטומטי ובהיסח הדעת, והיא כלל לא נחשפה לסירטון בטרם שיתפה אותו. היא הסירה את הסירטון מיד לאחר שנודע לה במה מדובר. לתצהירה צירפה הנתבעת 6 פירסומים אחרים שלה של תכנים הנוגעים לתובע, והם כולם חיוביים כלפי התובע. עוד טענה הנתבעת 6 כי דבריה הינם אמת.
- בסיכומי הנתבעת 6 נטען כי תצהירו של התובע אינו כולל כל טענות כנגדה. טענה זו הינה נכונה, שכן הטענות כנגד הנתבעים אינן נכללות בתצהיר התובע אלא על דרך ההפניה לדו"ח דוקטורי. אף שמדובר בטכניקה אשר לא היה מקום לנקוט בה, שכן בתצהירו של התובע היה מקום לנקוב מפורשות בפירסום, הרי שבשים לב להודייתה של הנתבעת 6 כי היא זו ששיתפה את הפירסום הנידון הרי שמחדל זה תוקן.
- עילת התביעה כנגד הנתבעת 6 התמקדה בחלקה הראשון בתגובית שבה נאמר כי התובע הינו חילוני לשעבר המתחזה לרב. סבורני כי בנסיבות העניין הנתבעת 6 הוכיחה את קיומה של הגנת אמת הפירסום, בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. זאת משום שהתובע לא חלק על כך שבעברו היה חילוני ובחקירתו הנגדית, אישר התובע כי מעולם לא הוסמך לרבנות (עמ' 191 ש' 2-8). די בכך כדי להרים את הנטל הנדרש מהנתבעת 6 להוכיח את ההגנה.
- החלק השני של התביעה כלפי הנתבעת 6 מתייחס לשיתוף הסירטון עצמו. אני מתקשה לקבל את טענות הנתבעת 6, בהקשר זה. ראשית, גם אם הפירסום הועלה שלא בכוונת מכוון, הרי שלא ניתן לחמוק מהאחריות לפירסומו. לגופם של דברים, קשה לקבל את הטענה כי הנתבעת 6 לא ידעה שהמדובר בפירסום משמיץ, שכן הדבר עולה במפורש מחזית הסירטון הנוקבת במילים "הוא תוקף את חסידיו ואת קהל המשתתפים על ידי קללות איומים והפחדות על מיתות משונות". זאת ועוד, בחקירתה הנגדית של הנתבעת 6 עלה כי טענתה כאילו היה זה סרטון ראשון ואחרון שהעלתה נגד התובע התבדתה, והודתה כי שיתפה פירסומים נוספים המשמיצים את התובע (עמ' 430 -432 לפרוטוקול).
- נוכח האמור, דין התביעה כנגד הנתבעת 6 להתקבל, ביחס לשיתוף הפירסום ולא ביחס לתוכן התגובית. עם זאת, מאחר ולא הוכח מה היקף השיתוף, הרי שעל הפיצוי להיות על הצד הנמוך, ואני מחייב את הנתבעת 6 לשלם לתובע את הסך של 5,000 ₪.
סיכום
- נוכח כל האמור אני קובע כדלקמן:
- התביעה כנגד גוגל ומטא נדחית. התובעים ישאו בשכ"ט עו"ד של גוגל ומטא בסך של 50,000 ₪ כ"א. אין צו להוצאות בגין הוצאות עדי גוגל ומטא או צו לשיפוי בגין הוצאות אחרות שנשאו בהן גוגל ומטא, מאחר והתברר כי עדותם של העדים מטעם גוגל ומטא היתה בלתי רלוונטית לדיון ולהכרעה כאן.
- התביעה כנגד הנתבע 4 מתקבלת. הנתבע 4 ישלם לתובע סך של 1,000 ₪. אין צו להוצאות.
- התביעה כנגד הנתבע 5 נדחית. התובעים ישאו בשכ"ט עו"ד הנתבע 5 בסך של 10,000 ₪.
- התביעה כנגד הנתבעת 6 מתקבלת. הנתבעת 6 תשלם לתובע את הסך של 5,000 ₪. אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.