"... הדבר הזה הרס לי את החיים בצורה מאוד משמעותית בכל מקום שאני הולכת יש את הפחד של אם מישהו ראה, אם מישהו יודע, מה חושבים, האם כל מי שבסביבתי ראה את זה, מה זה גורם לאנשים לחשוב עליי, האם כל החיים שלי אני אלך עם המחשבה הזו של הופצו תמונות שלי, האם הילדים שלי יראו את זה? האם זה יפגע בי כשאחפש מקום עבודה? ...זה משהו שהולך איתי כל יום, תמיד בראש שלי, תמיד עושה לי רע, תמיד לדבר על זה שובר אותי... ואיכשהו כילדה כל כך קטנה החיים שלי השתנו מקצה לקצה והדבר הזה ילך איתי לכל החיים...החיים שלי נהרסו פיתחתי חרדות נוראיות, מחשבות טורדניות ובחיים לא אחזור להיות אותה ילדה."
ראו בתצהיר המסומן טל/1 (2):
"... בעקבות מקרה זה נותרתי ללא חברים בעקבות חוסר הביטחון שלי לצאת מהבית. ובתיכון התרחקו ממני בשל המקרה. היו פעמים שחשבתי לפגוע בעצמי ולפעמים עד היום עולה בי המחשבה. יש לציין שבצבא הייתי אצל קבנית בעקבות חשיפת המקרה ובעקבות זה שקראו לי שוב לעדות ושוב נאלצתי להתמודד עם הדברים. לפני לא הסכמתי לקבל טיפול מהבושה אך היום אני מבינה לאחר ניסיונות של הקרובים אלי לעזור לי שאני זקוקה לטיפול והכוונה בנושא הרגשי וחיזוק הביטחון העצמי שלי...אמי נאלצה להפסיד עבודה מספר פעמים כדי להיות איתי..."
ראו בתצהיר המסומן טל/1 (3):
"...זה פחד לקום וללכת לבית הספר כל יום כי אם חס וחלילה מישהו מהשכבה יראה כל בית הספר ידבר על זה, כל השכבה תראה את התמונה שלי. זה פתאום שיחה מהחבר הכי טוב שלי "ראיתי את התמונות שלך" ואז מתחילות שאלות "מה זה? ממתי זה? למה עשית את זה?" ואני נהיית אדומה מבפנים מהבושה. זה פחד להיכנס לזוגיות ולספר שיש תמונות מופצות שלך... זה כל תקופה שהתמונות מופצות מחדש זה לחזור ליום הראשון שזה קרה גם אם עברו חמש שנים..."
ראו בתצהיר המסומן טל/1 (4):
"אין לי מילים לתאר מה קרה לי בגלל הפגיעה הקטלנית בחיי. לא רק להפיץ ולפגוע בחיי אלא גם לצלוב אותי בכיכר העיר עם פרטים האמיתיים שלי ? למה? איזה הצדקה יש לכך ? במה זה עזר להם בחיים? בגלל שפרסמו עלי פרטים מזהים אנשים יצרו איתי קשר והטרידו אותי על בסיס יומי וזה ממשיך עד היום, כל חיי אצטרך להתחבא ולהסתיר את עצמי כי הם עזרו לעולם להכיר אותי... במשך תקופה לא יצאתי מהבית השמנתי ועוד ועוד נזקים שאני עדיין מנסה לברר, להבין ולהתמודד איתם. בקיצור חיי נהרסו..."
ראו בתצהיר המסומן טל/1 (5):