- על רקע האמור ובהתבסס על החקיקה שחלה בארץ בתקופת המנדט הבריטי, הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה כי הוא מוסמך לדון בענייני מלקוח. בשנת 1939 תוקן חוק המלקוח הימי במסגרתו של ה-Prize Act 1939. בסעיף 4 בחוק זה הוחלו דיני המלקוח הימי גם על הטריטוריות שעליהן הוענק לבריטניה מנדט (ראו גם: זיו בורר "הדין הישראלי הוא אוקיינוס רחב יותר משנהוג לסבור: בעקבות הארת הפסיקה של יואב הריס 'על טילים, על מלט ועל דיני השלל הימי (prize)'" המשפט ברשת: זכויות אדם מבזקי הארות פסיקה 24, 21, 31-30 (2014)). באותה שנה פורסמה בעיתון הרשמי בארץ ישראל הוראה שהסמיכה את בית-המשפט העליון לדון בתביעות מכוח חוק המלקוח הימי, בתנאי שיוכרז כי "פרצה מלחמה בין הוד מלכותו וכל מדינה זרה" (פס' 28). בית-המשפט המחוזי דחה את טענתהּ של המשיבה שבהעדר ראייה כי פורסם כרוז בדבר פרוץ מלחמה, מעולם לא מומשה הסמכתו של בית-המשפט העליון לדון בענייני מלקוח וקבע כי גם "בהעדר ראיה... ברי כי פרצה מלחמה בין בריטניה לגרמניה ושותפותיה בשנת 1939. מלחמת העולם השנייה אינה צריכה ראיה" (פס' 55). עוד נקבע – בשים לב לכך שעם הקמתהּ של מדינת ישראל הוקנו לה כל הסמכויות שהוקנו לכתר הבריטי (סעיף 12(ב) בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948) – כי הסמכות להכריז על מלחמה מוקנית היום למדינה וכי "קיומו של מצב מלחמה או לכל הפחות עימות מזוין בין ישראל לבין תושבי רצועת עזה, אינו שנוי במחלוקת" (פס' 56). מאחר שעם חקיקתו של חוק בית המשפט לימאות, התשי"ב-1952 עברה סמכותו של בית-המשפט העליון לדון בנושאי ימאות לבית-המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לימאות, נקבע כי זה בית-המשפט המוסמך לדון בענייני מלקוח ימי.
- בית-המשפט דחה גם את יתר הטענות שהעלתה המשיבה במישור הסמכות. בית-המשפט לא קיבל את הטענה כי בית-המשפט לימאות אינו "הפורום המתאים" לדון בבקשה, מאחר שהוא יושב כערכאה אזרחית בעוד שהביקורת המופעלת בענייני מלקוח היא במישור המינהלי. נקבע כי גם ערכאות אזרחיות מפעילות לא אחת ביקורת מינהלית וכי מכל מקום, הליך המלקוח מערב מטיבו גם שאלות אזרחיות ושאלות אחרות המועלות בתיקים "רגילים" של משפט ימי. טענה נוספת של המשיבה – כי חוק המלקוח הימי מהווה "אות מתה" וכי מדובר בסמכות ש"נזנחה" בידי המדינה – נדחתה אף היא. בית-המשפט הדגיש כי אף שלא נעשה בחוק המלקוח הימי שימוש, היו מקרים שבהם נתפסו אניות והמדינה החליטה לשחררן חלף לקיחתן כמלקוח; וכי מכל מקום, אין זה מפתיע כי לא נעשה שימוש בחוק המלקוח הימי בשים לב לכך שסמכות זו נועדה מטבעהּ למקרים חריגים ולמצבים מיוחדים שבהם הדבר נחוץ ונדרש.
- לאחר ההכרעה בשאלת הסמכות, עבר בית-המשפט המחוזי לדון בתנאים המקדמיים למתן צו מלקוח כנגד אנייה. בית-המשפט קיבל את טענתהּ של האנייה בדבר אי-עמידה בסדרי-הדין הקבועים בחוק לשם החרמתהּ של אנייה, בכך שהאנייה לא הובאה במועד להליך של adjudication. בהתאם לסעיפים 16 ו-17 בחוק המלקוח הימי, יש להביא את האנייה ואת מסמכיה בפני בית-המשפט למלקוח בהקדם האפשרי (המונחים "forthwith" ו-"with all practicable speed" מופיעים בהתאמה בסעיפים אלה). על בסיסם של סעיפים אלה ובהתאם לכלליו של המשפט הבינלאומי המינהגי, קבע בית-המשפט כי יש להביא את האנייה לאחר תפיסתהּ ללא שיהוי בפני בית-המשפט למלקוח, אשר נדרש לאשר את התפיסה: