לא זו אף זו. התובע, בחייו האישיים, מציג עצמו כמי שסובל מעודף משקל (עדות התובע בעמ' 16; ש' 23 בפרוט'), כמי שלוקה בסוכרת וכמי שעבר ניתוח לקיצור קיבה (סעיף 12 בתצהיר התובע). גם אותה הדמות, "הנבל", הוצגה על ידי הנתבע כך (הפרק בספר שכותרתו: "המזימה הרוסית" מיום 17.8.15 – עמ' 15-14 בנספחים לתצהיר התובע):
00"אצבעותיו השמנות רעדו כמו בעת אחד מהתקפי מחלת הסוכרת שלו...
0השיחה הסתיימה אבל השמן חש כאבים איומים, הנוראים ביותר שחש מאז ניתוח קיצור הקיבה לפני כמה שנים..."
כך מתברר שגם הדמות הבדיונית בספר מוצגת בהתייחסות לפרטים מקבילים לפרטיו של התובע: כמי שסובל מעודף משקל, כמי שסובל מסוכרת וכמי שעבר ניתוח לקיצור קיבה. ושוב, פרטי מידע שכאלו עשויים להיראות אזוטריים לקורא הסביר, אך לא כן למכריו הקרובים של התובע. אלו שאפשר וחלקם, גם אם לא כולם, גם מודעים למצב בריאותו וענייניו האישיים.
כבר בצירוף פרטים אלו ברי הדבר שמכריו של התובע יזהו אותו בדמות "הנבל" שבספר. וככל שנותר בליבם ספק, כל שעליהם לעשות הוא לקרוא את הריאיון שהעניק הנתבע לעיתונאית, ואסיסלבה, ובמהלכו אמר כך בדיוק:
"ביקרתי פעם אחת בהזמנתו של ישראלי שחי שם בשם עמית שטיינהארט לביקור עסקים בעיר וארנה."
הנתבע, באותו ריאיון, לא טען לזהות כלשהי בין התובע לנבל ואף לא לדמיון או להשראה שקבל ביצירת דמות הנבל בהקשר זה. חשיבות הריאיון בעצם אזכור שמו של התובע. אותו מכר סביר של התובע שכבר נחשף לתיאור "הנבל", נחשף כעת גם לעובדה שלנתבע, הסופר, קשר ישיר לתובע. שרידי הספק האפשרי – הוסרו.
- וכך ניתן לערוך סיכום ביניים.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לאפשרות זיהוי התובע עם אותו "נבל" אשר מככב בסיפור. התובע טוען כי ניתן וניתן לזהות אותו כאותו "נבל" והנתבע טוען שדמות זו לקוחה כולה ממחוזות הדמיון.
ההכרעה במחלוקת זו תיעשה ביישום מבחן "המכר הסביר". מבחן במסגרתו יוצבו פרטי המידע והתיאור של "הנבל" בפרסומים השונים בפני מי שמכיר את התובע, כדי להיווכח אם אותו מכר יזהה את התובע כאותו "נבל".
יישום מבחן זה מלמד כי תיאורו של "הנבל" בספר ובשלל הפרסומים הקשורים לספר, מציגים אותו כבעל מאפיינים ייחודים: מרצה באקדמיה בסופיה, מתמחה בחקר מודיעין, בעל תפקיד בחברה העוסקת בפשעי מחשב, משקיע בעסקי נדל"ן בבולגריה, וגם מי שסובל מעודף משקל, עבר ניתוח לקיצור קיבה ואף לוקה בסוכרת. אלו, בדיוק נמרץ, מאפייניו של התובע. אכן, כל פרט בפני עצמו איננו ייחודי ברם צירוף הפרטים ייחודי גם ייחודי. "המכר הסביר" של התובע יזהה אותו בנקל כאותה דמות בספר, "הנבל", דמות שלדידו הינה "דמות לא-בדיונית".