לדבריו "אחרי ... כמה ימים או איזה שבוע" הודיעה לו היועצת המשפטית כי החומר הועבר לפרקליטות המדינה (פר' עמ' 409, ש' 10-9).
- אף שחר הסבירה כי הפרקליטות הצבאית העבירה את הטיפול בחומרים שהופקו ממכשיריו של נוה לפרקליטות המדינה, מאחר שמצאה כי אינה מסוגלת להמשיך ולנהל את הטיפול בנושא בכוחות עצמה. כך עלו הדברים מעדותה של שחר:
"עובר שבוע ולאחר שאנחנו לא מקבלים תגובה מהפרקליטות הצבאית אנחנו לדעתי כל הזמן מנסים אם אני לא טועה, נורית מנסה לדבר עם רווית הבחורה מהפרקליטות הצבאית ובאיזשהו שלב אנחנו מבינים שהפרקליטות הצבאית החליטה שזה גדול עלינו להעביר את זה לפרקליטות המדינה"
(פר' עמ' 289, ש' 27-24)
- לאחר שאף התשובה מפרקליטות המדינה בוששה להגיע פנו שחר, אלקבץ ורזי לעו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה באותה עת, כדלקמן:
"... ואז אנחנו מחכים לתשובה של פרקליטות המדינה שמישהו יצור איתנו קשר וינחה אותנו מה מותר לפרסם, מה אסור ובאיזה אופן. איך להתמודד עם העניין הזה. אנחנו לא מקבלים שום טלפון מפרקליטות המדינה ואומרים לנו שזה בטיפול שיפעת תומר העבירה את זה לרז ניזרי ואנחנו פונים אליו ואומרים לו שינחה אותנו מה לעשות. לוקח כמה זמן הוא עסוק בעוד עניינים ובסוף נקבעת איזושהי שיחה. בהתחלה הוא אומר להיפגש איתו, בסוף הוא קובע שיחת וועידה. השיחה מתקיימת בשעות אחר הצהריים ולכן מי שנמצא בתחנה באותו זמן זה אני ושמעון, אנחנו מעלים את רזי על קו הטלפון, אנחנו רוצים להעלות את נורית והדס אבל הן נמצאות במקום עם ילדים ויש הרבה רעש ואי אפשר להקשיב אז אנחנו אומרים להם שנעשה את זה בלעדיהן. בעצם השיחה מתקיימת רזי, שמעון, אני, רז ניזרי ונציגה מהפרקליטות הצבאית על הקו ואנחנו שואלים אותו מה לעשות, תיתן לנו הנחיות, והשיחה מאוד משונה אנחנו לא מבינים מה הוא רוצה, באיזשהו אופן שמעון אומר לי ולרזי טוב אני מבין מהדברים פה שנאמרים ולא נאמרים שעוד כמה שעות יוציאו לנו צו איסור פרסום וצו תפיסת חומרים ולא יתנו לנו לפרסם כלום ורז ניזרי אומר אתה מבין נכון. הוא אומר משהו כמו עכשיו זה בידיים שלכם, יש לכם שעתיים שלוש עד הצו יוצא, על פניו אתם לא כפופים אליי ישירות זו החלטה שלכם, אתם יכולים לפרסם אני לא ממליץ לכם אבל זו החלטה שלכם"
(פר' עמ' 289, ש' 36-27, עמ' 290, ש' 6-1)
- בסופה של שיחה זו קיימו אלקבץ, ברקאי ושחר התייעצות בשאלה האם לפרסם את החומרים שהופקו ממכשיריו של נוה, אם לאו והחליטו שלא. כך עלו הדברים מעדותה של שחר: "בסיום השיחה עשינו התייעצות אני, שמעון ורזי ואמרנו שאנחנו לא נפרסם כי בסוף זו הייתה תחושה של מצב שאין לך באמת יועץ משפטי וקרה אירוע שכאזרחית מדינת ישראל אולי היה נכון שתפתח חקירה וכעיתונאית רציתי ייעוץ שיגיד לי איך לפרסם ולא ימנע ממני לפרסם" (פר' עמ' 294, ש' 21-18). וכן: "לא קיבלנו תשובה מהייעוץ המשפטי, מפקד התחנה יכול להגיד הולכים על זה למרות שאין גיבוי משפטי אבל החלטנו לא ללכת. החלטנו להיות זהירים ולהיות אחראית ולא לעשות כלום" (פר' עמ' 295, ש' 27-25).
- במקביל, לנוכח העיכוב במתן הנחיות מטעם הייעוץ המשפטי לגלי צה"ל ומאחר שהנושא הועבר לטיפול פרקליטות המדינה, מסרה שטייף את החומרים שהיו בידיה למשטרה. שטייף הסבירה כי הייעוץ המשפטי של גלי צה"ל התעכב עם מתן אישור לפרסום החומרים. לדבריה: "זה בוער בעצמותיי. לא כל יום מקבל עיתונאי חומרים שקשורים לשחיתות במערכת המשפט ובישראל. אני מנדנדת לשמעון ואילאיל כי הם טיפלו מול הייעוץ המשפטי ואני אומרת מה קורה עם הפרסום, אנחנו בשלב זה יודעים או מבינים ועובדים על החומרים כי אנחנו יודעים שמדובר בחומרים שהם תפוח אדמה לוהט וחייבים לפרסם אותם. גם שמעון וגם אילאיל אומרים תקשיבי יש בעיות. הייעוץ המשפטי לא מתקדם, עירבו את רז ניזרי, נראה שיש מי שלא מעוניין שהחומרים יתפרסמו. אז כרגע ממתינים" (פר' עמ' 167, ש' 10-5).
- בשלב זה רמזה לה שחר לה כי "כמו שהיא מבינה", החומרים "ייקברו" ולא יאפשרו את פרסומם. שטייף, שחששה שהחומרים לא יראו אור, יצרה קשר עם פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, וסיפרה לו על החומרים המטלטלים בעניינו של נוה אשר נמצאים בידיה. עוד סיפרה לו שטייף כי "מערימים קשיים על הפרסום, סיפרתי שזה אצל הסגן שלו, לא ידעתי אם הוא יודע, אמרתי לו שאני מבינה מהממונים עליי שיש מצב שהחומרים האלה לא יראו אור, וזה הדיר שינה מעיניי" (פר' עמ' 168, ש' 3-1).
- לדבריה, שי ניצן הציע לה להעביר את כל החומר למשטרה. שטייף אשר חששה העיקרי היה דליפת הסיפור שתפגע בה ובמקורותיה, ביקשה משי ניצן חסינות מפני פגיעה בה, בילדיה ובמקורותיה. שי ניצן הבטיח לשטייף לטפל בכך ולחזור אליה. בהמשך, התקשר אליה שי ניצן והודיע לה שראש להב וראש יאח"ה יגיעו לקחת ממנה את החומרים. ביום 1.1.2019 בשעה 20:30 הגיעו תנ"צ יואב תלם וסנ"צ אסף ולפיש לביתה של שטייף ואספו ממנה את החומרים, פרט לדיסק-או-קי אחד "שהם יודעים עליו הוא היה בבית שלי בבאר טוביה" (פר' עמ' 168-167). איסוף החומרים תועד במזכר שנערך על ידי תלם וולפיש (ת/18).
- ביום 4.1.2019 העבירה שטייף למשטרה אף את המכשירים הניידים (הברזלים) אשר היו מצויים באותה עת אצל יולי. איסוף הטלפונים תועד על ידי סנ"צ ולפיש במזכר (ת/20). כך עלו הדברים מעדותה של שטייף:
"אסף וולפיש אני שומרת איתו על קשר בתור חוקר של התיק והוא מצלצל אליי ומבקש ממני שוב ושוב לבקש מיולי את הברזלים, מהמקור שהטלפונים אצלו ואני אומרת לו שאני מבקשת והמקור אמר שהוא יביא לי אותם. אסף ממשיך לנדנד לי ולהגיד אני חייב את הטלפונים תביאי אותם ואני אומרת ליולי אנחנו חייבים את הטלפונים ואז הוא אומר אביא לך אותם ... זה היה בשישי בבוקר כשהוא אמר אביא לך את הטלפונים. יולי מוציא שקית סגורה ואומר אלה הטלפונים תביאי אותם לחוקר. אני נפרדת מיולי ומצלצלת לאסף ואומרת לו לקחתי את הטלפונים תבוא לקחת. אסף אומר תוך שעה שעתיים אנחנו אצלך, אני בסוף שבוע בבאר טוביה, הטלפונים נשארו בשקית וכשאסף מגיע עם חוקר נוסף אני מעבירה אליו את השקית. זה השלב היחיד שהברזלים היו אצלי סגורים ונעולים בשקית"