מטעמים אלה אני קובע כי הפעולות שביצעה שטייף אשר הביאו לפגיעה בפרטיותו של נוה, אינן חוסות תחת איזו מן ההגנות הקבועות בסעיף 18(2) לחוק הגנת הפרטיות.
- כאמור, עניינם של יתר הנתבעים שונה. מדובר בקבוצה של אנשי תקשורת בכירים, שלא היו מעורבים בהליך הפסול של הפקת המידע מתוך מכשירי הטלפון של נוה ולא היו מודעים בזמן אמת לדרך בה המידע הופק. כפי שעלה מהראיות שהובאו לפניי, המידע נמסר להם כשהוא מודפס. עיון במידע לימד כי הוא קשור באירועים חדשותיים - בעלי עניין ציבורי של ממש. נוכחנו כי סמוך לדיווח של שטייף על תוכנו של המידע, נערכה הערכת מצב עם עו"ד דנינו ומפקד גלי צה"ל (אלקבץ). באותה פגישה ניתנה הנחיה שלא לפרסם דבר מהמידע. הנתבעים מילאו אחר הנחיה זו. הנתבעים פעלו באחריות ונערכו לפרסום (במסגרת פגישה ההכנה בביתו של ברקאי), אך חרף הפיתוי העיתונאי לפרסם מידע חדשותי חשוב, הם שמרו על ההנחיה המשפטית והפיקודית שלא לעשות כן. רק בעקבות ה"פרוץ", מעצרו של נוה ולאחר שצומצם צו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה, נערך המשדר המיוחד. כל אלה מלמדים כי מתקיים בעניינם יסוד של תום לב.
לפיכך אדרש לבחינת הרכיבים הקונקרטיים של ההגנות מכוח סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות אשר לקבוצת נתבעים זו.
הגנת סעיף 18(2)(א) לחוק
- סעיף 18(2)(א) לחוק קובע כי תהא זו הגנה אם הפוגע "הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות". סעיף זה מונה שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון: הפוגע לא ידע על אפשרות הפגיעה בפרטיות.
מן המסכת הראייתית שהונחה לפניי, וכפי שכבר קבעתי, הנתבעים 2-6 לא ידעו, בזמן אמת, כי החומרים שהציגה בפניהם שטייף הושגו בדרך של פריצה למכשירי הטלפון הניידים של נוה. לפיכך אני קובע כי מתקיים התנאי הראשון של סעיף 18(א)(2).
- התנאי השני של סעיף 18(2)(א) הוא כי לא היה על הפוגע לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות. בהקשר זה סברה המומחית לאתיקה עיתונאית, ד"ר אלטשולר בחוות דעתה (נ/2), כי לא קמה לנתבעים ציפייה נורמטיבית לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות לפי סעיף 18(2)(א) לחוק. אני מקבל מסקנה זו בחלקה. ואסביר.
מעמדו המיוחד של מקור עיתונאי הוזכר לא אחת בפסיקה (ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, פ"ד מא(2) 337 (1987); רע"פ 83664-02-26 אסנהיים נ' משטרת ישראל, פסקאות 34-21 בפסק דינו של הנשיא י' עמית (20.5.2026) (להלן - עניין אסנהיים)). לנוכח מעמדו המיוחד של מקור עיתונאי, אין זה מקובל בפרקטיקה המקצועית הנוהגת לתחקר עיתונאי באשר למקורותיו או לדרוש את חשיפתם.