הדברים יפים גם באשר לטענת המערער כי לא ניתנה החלטה בבקשתו לצירוף המציעים האחרים במכרז כמשיבים לעתירה (בקשה מיום 6.10.2022). כאמור לעיל, לעמדת המשיבה שאלת צירופם של המשיבים התייתרה משעה שהעתירה נדחתה לגופה שלא על בסיס אי-צירופם של צדדים חיוניים. מבלי להכריע בכך, וגם אם תתקבל עמדת המערער כי אי-מתן החלטה בבקשתו לצירוף משיבים מהווה פגם דיוני מסוים (ואיני קובע כך), אין בכך כדי להביא לתוצאה של ביטול פסק הדין כפי שחפץ המערער. כך או אחרת, מקום בו המשיבה עדכנה את המציעים האחרים בדבר הגשת העתירה והם בחרו שלא לבקש להצטרף להליך (כפי שעולה מתגובת המשיבה לבקשה, מיום 25.10.2022), דומה כי לא היה בצירופם כדי לשנות מהותית את תוצאת פסק הדין.
- ומכאן לטענות הערעור לגופו של עניין.
כאמור לעיל, סבורני כי דין הערעור להידחות על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סד"א. אף על פי כן, מצאתי לעמוד בקצרה על הטעמים לדחיית טיעוני הערעור לגופו של עניין. לאחר מכן, אבהיר את עמדתי שדינה של עתירת המערער היה להידחות על הסף, מחמת מניעות.
- ניגוד עניינים - לאחר שבית המשפט קמא קבע כי המשרד המלווה לא יהיה מעורב בהליך בחירת הזוכים במכרז (על בסיס הסכמת המשיבה), נותרו בפי המערער שני היבטים עיקריים לטענתו בדבר ניגוד עניינים.
בהיבט הראשון, נטען כי הוראות המכרז באשר להעברת תיקים לטיפולם של המשרד המלווה וחברת הניהול, אשר מחזיקים גם בתפקיד פיקוחי וניהולי מכוח מכרז הניהול, יוצרות ניגוד עניינים מובנה.
טענה זו דינה דחייה, מהטעמים שפורטו בפסק הדין קמא. המכרז מושא העתירה אינו יוצר שינוי של מצב הדברים הקיים על פי מכרז הניהול משנת 2016. ההוראות אותן ביקש המערער לתקוף בעתירתו, הן לא יותר מאשר הוראות משלימות להוראות שנקבעו לעניין זה במכרז הניהול (ובפרט סעיף 6.5). משכך, אין מקום לתקוף בעקיפין את הוראות מכרז הניהול לעניין זה, כשש שנים לאחר פרסומן, בגדרי העתירה מושא הערעור דנן.
גם לגופו של עניין דומה כי אין ממש בטענה לניגוד עניינים מובנה. בנסיבות דנן המשיבה הבהירה במסגרת תשובתה לעתירה, וגם בהליך לפנינו, כי ההוראות במכרז הניהול המאפשרות העברת תיקים לטיפול המשרד המלווה ו/או חברת הניהול, מיועדות לאותם מקרים שאינם מתאימים לטיפול הספקים. וכך נטען בתשובה לערעור:
"ההוראות בנוגע להעברת הטיפול בתיקים שבמכרז הניהול מיועדות למקרים שאינם מתאימים להעברה לעוה"ד מכוח מכרז הספקים, כגון טיפול זניח שדורש למשל שליחת מכתב בלבד, או למקרים בהם החיוב שהוטל (ומתוך כך שכר הטרחה הצפוי) נמוך ביותר. במקרים כאלו לא משתלם למשרדים במכרז הספקים לטפל בו, לעומת משרד עוה"ד המלווה שמקבל שכר לפי שעות עבודה. כמו כן, על אף שהמכרז העיקרי מחייב את הספקים לטפל בכל תיק שמועבר אליהם, במקרים בהם לא היה ספק שמסוגל לטפל (עקב עומס, ניגוד עניינים, סירוב וכד'), בלית ברירה התיק מועבר לטיפול המשרד המלווה, כדי למנוע מהחיובים להפוך לחלוטים תוך פגיעה ביכולתה של המדינה למצות את זכויותיה לגביהם" (פסקה 45 לתשובת המשיבה לערעור).