שיבוש הליכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק (שתי עבירות).
ד. יריעת המחלוקת
- זירת המחלוקת בתיק רחבה מאוד. הנאשם מכחיש את המעשים המיוחסים לו מכל וכל.
טענות המאשימה
- ב"כ המאשימה, עו"ד מרדית שיבאן-פרקל, עתרה בסיכומיה להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו, תוך אימוץ גרסתם של האישה, הבת והבן בהתאם לעובדות כתב האישום ובהסתמך על מארג העדויות והראיות. המאשימה עתרה לתת אמון מלא בחלקים מהימנים בעדויות העדים ולהרשיע את הנאשם על פיהם. המאשימה דחתה את טענות ההגנה כי אין לתת אמון בעדויות האישה, הבן והבת וטענה כי העידו באופן מהימן, מפורט ומלא. אין לתת אמון בגרסת הנאשם ובהכחשתו.
טענות הנאשם בסיכומיו
- ב"כ הנאשם, עו"ד חי הבר, בסיכומיו המפורטים ביקש לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו. לטענת הנאשם, האופן בו נוסח כתב האישום לוקה בחסר, האופן בו נוהל ההליך לוקה בחסר ופגע בהגנת הנאשם. אין מקום לתת אמון בעדויות שהובאו מטעם המאשימה. הנאשם שיתף פעולה מהרגע הראשון ויש להתעלם מהאופן בו הביע את דבריו ולבחון את ההכחשה לגופה אל מול הסתירות המרובות בדברי העדים. היו סעיפים מרובים בכתב האישום שלמרות שלא הוכחו כלל לאחר שמיעת הראיות עמדה המאשימה על ההרשעה גם בסיכומיה וזאת באופן לא תקין ולא ראוי. בסופו של יום בפרט לאור הסתירה בין הגירסאות של הבן ושל הבת אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות להם. לגבי האישה אין מקום לתת אמון בגרסתה שחלק ממנה נטען בשיהוי משמעותי ביותר.
יצויין כי בדיון השלמת סיכומים בעל פה, חזרה בה ההגנה מטענות לגבי הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית ביחס לעבירת האלימות של הקטינים.
ה. מסקנה
- לאחר שבחנתי את מכלול העדויות והראיות, הגעתי לכלל מסקנה שיש לזכות את הנאשם מהאישומים 2-9,15 נשוא האישום הראשון, כל האישומים נשוא האישום השני, כל האישומים נשוא האישום השלישי, כל האישומים נשוא האישום הרביעי. ביחס לאישומים 1,11,12/14 (מקרה יחיד) ו-13 נשוא האישום הראשון הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם. כל זאת מהנימוקים שיפורטו ביחס לכל אחד מהאישומים.
חלוקת הדיון תהיה בהתאם לאישומים השונים כסדרם. ביחס לכל אישום יפורטו עובדותיו, עדויות וראיות המאשימה, טענות ההגנה ועדות הנאשם ונימוקי ההכרעה.
ו. דיון והכרעה
- מדובר במשפחה חרדית ולה 7 ילדים. הנאשם והאישה היו נשואים שנים ארוכות. התלונות הוגשו על ידי האישה, הבת והבן לאחר שהצדדים נפרדו בחודש 9/2020, וגם אז לשיעורין ולא בבת אחת ביחס לכל היריעה העובדתית. התלונות הוגשו בתקופה סוערת מבחינה משפחתית תוך שבתווך מתנהלים הליכים משפטיים בעלי עצימות גבוהה ביותר בבית הדין הרבני וכאשר בתקופות ארוכות הבת והבן בלבד מתגוררים עם הנאשם ושאר הקטינות עם האישה. התמונה שהתבררה בפנינו מורכבת ורבת פנים, גם בשל ריבוי האישומים והאירועים נשוא כתב האישום וגם בשל כך שנחשפנו למורכבות משפחתית קשה. המורכבות המשפחתית הובילה למורכבות ראייתית. על מנת לתת ביטוי לתמונה במלואה בחנתי את העדויות בשני מישורים: במישור אחד ראיית תמונה כוללת הנלמדת מתוך כלל העדויות והאופן בו הן משתלבות זו בזו ומשפיעות זו על זו. במישור השני בחינה יסודית ומעמיקה של כל עדות כעומדת בפני עצמה בכל אחד מן האישומים בנפרד.
- התוצאה היא שביחס לאישה מצאתי לתת אמון מלא ביחס לחלק מהאישומים הנוגעים אליה, ולא כן ביחס לאישומים אחרים. ביחס לקטינים, הבת והבן, נתתי דעתי לקושי המובן של מתן עדות כקטינים ולמצב המשפחתי המורכב, ואף על פי כן, ובכל ההבנה לסיטואציה הקשה בה היו נתונים, לא אוכל לבסס הרשעה על סמך עדותם ולתת בה אמון. הבן והבת סתרו אחד את השני בנושאים מהותיים, נמצאו בעדויות כל אחד מהם סתירות פנימיות והעדויות אופיינו בחלקים נרחבים, בפרט של הבן, בהעדר פירוט וחוסר זיכרון לגבי אותם אירועים. כמו כן עדויותיהם עמדו בסתירה ביחס לחלק מממצאי חוקרות הילדים ולעדותה של עו"ס מ"רטורנו" שם שהתה הבת. לכל אלה נלוו קשיים אישיים של הבת והבן וספקות מהותיים ביחס לגרסתם. אמנם מצב הקטינים עורר אמפתיה והבנה לקשיים עימם התמודדו, אך לא היה בכך די לביסוס הרשעה.
לכל אלה נלווה כתוספת ולא כנימוק מכריע העדר חקירה משלימה במקומות שבהם גרסת הנאשם עמדה בסתירה לעדויות הקטינים ולא נבחנה לאחר מכן.