העדה, האישה: כן. [...]הוא יושב עליי פשוט. [...] עם הטוסיק שלו פה, הברכיים שלו פה. [..]מאחוריי, על המזרון.[..] כאילו הוא הולך וחוזר כזה עם הגוף שלו." (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 57) (ההדגשות הוספו).
- האישה הדגישה את התנגדותה ודבריה לנאשם: "אני אומרת לו שאני לא רוצה, אני אומרת לו ׳די, אני לא רוצה, אני לא יכולה, אסור לנו׳. [...] הוא מתעלם, או משהו, כאילו אני לא אומרת את זה." (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 58 שורות 5-8).
- האישה נשאלה האם היו פעמים שלא אמרה מפורשות לנאשם שהיא לא רוצה והשיבה: "כשאמרתי ״לא״ זה לא. [...] תמיד אמרתי לו" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 104 שורות 17-25). האישה עמדה על כך שתמיד ביטאה בקול את התנגדותה למעשים המיניים של הנאשם שקרו בניגוד לרצונה, גם אם בהמשך מאמציו הנלוזים, גבר כוחו הפיזי של הנאשם וכוחותיה תשו מלהתנגד בגופה, אך עדיין המשיכה להתנגד מילולית: "תמיד אמרתי לו... תמיד אמרתי לו והיו פעמים שנכנעתי... אני לא נכנעתי, כאילו וניסיתי להתנגד, באיזשהו שלב יש לו יותר כוח ממני, אז לא נכנעתי, אבל הוא כן עשה את מה שהוא עשה..." (ראו: פרוט' מיום 24.3.2025, עמ' 104 שורה 21 עד עמ' 105 שורה 5). בחקירתה הנגדית האישה עמדה בתוקף על גרסתה כי הביעה התנגדות נחרצת למעשים: "לא, ממש לא, כשאני אומרת "לא", גם אם אני מותרת... גם אם אתה בעלי, אם אני אומרת "לא" - זה לא. לא משנה אם אני מותרת ולא משנה אם אני בנידה..." (עמ' 104 שורות 16-11).
- בחקירה הנגדית נשאלה האישה לפי שיטתה כמה פעמים יחסי המין כן היו בהסכמה והשיבה: "אני לא יכולה, אני לא יודעת לענות על זה. [...]אני דיברתי על הזמן שהייתי אסורה, לא דיברתי על הזמן שלא הייתי אסורה" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 126 שורות 1-9). תשובה זו מחזקת את אמינותה וכי לא הגזימה בתיאור האירועים וידעה לומר כי היו מקרים בהם קיימו יחסי מין בהסכמה מלאה. גם כאשר נשאלה בחקירה הנגדית על כך שהשיבה בבית הדין הרבני כי מעשי הנאשם היו "מסביב" הסבירה בצורה פשוטה, ברורה ומהימנה מה כוונתה וחזרה וחיזקה את גרסתה בחקירה הראשית לגבי אופן כפיית המגע המיני על ידו ואף הוסיפה כי הייתה חדירה ("שמחכך את איבר המין שלו, מכניס לפה") (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 106 שורות 28-29). האישה הדגישה בחקירה הנגדית כי תמיד אמרה לנאשם "לא" כאשר לא רצתה לקיים יחסי מין.
- האישה תיארה באופן ברור, עקבי ומהימן את מיקום המעשים, תדירותם, האופן בו אירעו, התנגדותה במילים ובמעשים באופן ברור, תוך ציטוט של הדברים שנאמרו בינה לבין הנאשם והתנגדותה במילים ובהתנהגות למעשי הנאשם. נתתי אמון בגרסת האישה.
- הנאשם הכחיש את הדברים נחרצות. אולם לא מצאתי אל מול גרסתה המפורטת והעשירה בפרטים מענה בהכחשה הגורפת והכוללת שלו, ואינני נותנת אמון בגרסתו. כמו כן בגרסת הנאשם בעניין שמירת הנידה, ניתן למצוא חיזוק לגרסת האישה. בעדות הנאשם בעניין אורחות חייהם נמצאו סתירות. בהתייחסו ליחסים האינטימיים ביניהם, תחילה העיד הנאשם: "דבר שהיה חשוב לי בעיקר גם זה שמירת הנידה... כאילו יוצא שבועיים מותרים ושבועיים אסורים..." (ראו: פרוט' מיום 27.10.2025, עמ' 163 שורות 8-7). עם זאת, בחקירתו הנגדית, כשנשאל הנאשם האם הוא והאישה הקפידו על נידה, סייג הנאשם את תשובתו הגורפת והשיב: "בתקופות מסוימות כן." הנאשם אישר כי בתקופה הרלוונטית לאישום, בשנת 2019, הקפידו "פחות" על שמירת נידה (ראו: פרוט' מיום 12.1.2026, עמ' 75 שורות 7-4). בנוסף כשנשאל הנאשם על כך שהכניס טלוויזיה לביתו, חיזק הנאשם את גרסת האישה בדבר חריגת הנאשם מהכללים המקובלים במגזר והשיב: "עד היום גם שנינו היינו ביחד לא ניהלנו חיים חרדים זה הכל היה כלפי חוץ בשביל הבתי ספר לילדים..." (פרוטוקול מיום 12.1.2026 עמ' 72 שורות 28-17).
אף מעדות הנאשם עצמו, עולה כי היה מודע למסגרת הזמנים הלכתית המקובלת, וכדבריו, "קוראים לזה בהלכה היהודית שבועיים פסק זמן שבועיים כיף כף" (פרוטוקול מיום 27.10.2 שורה 9-8).
- פרוטוקול בית הדין הרבני מיום 16.6.21 (מוצג ת/26) - שני הצדדים מבקשים לייחס משמעות שונה לפרוטוקול בבית הדין הרבני. לאחר בחינת פרוטוקול הדיון וטענות הצדדים יש מקום לתת משקל מועט לפרוטוקול. בכל הנוגע לאישה יש לתת לנאמר על ידה בפרוטוקול חיזוק מסויים לעדותה. בכל הנוגע לדברי הנאשם בפרוטוקול הדיון, אין לטעמי לתת משקל לתשובתו לבית הדין.
בבית הדין תיארה האישה כי הנאשם היה נוגע בה "מסביב" בתקופה שהייתה אסורה בניגוד לרצונה ("הרוב היה מרצון בתקופה הזו [..] שהייתי אסורה הוא היה כופה את עצמו עליי, זה לא היה לקיום יחסים אבל מסביב אמרתי לו שאני לא רוצה והזה היה דברים מסביב, הוא היה מפשיט אותי בכוח, זה היה בחצי השנה הזו, הוא היה אומר לי הייתי לא בסדר"). העובדה שלא פירטה מה כללו המעשים מתיישבת עם המעמד ובעיקר על רקע אורח חיים החרדי שמקיימים בני הזוג.