לאחר מכן הוצג לבת כי כתבה ביומנה "סדר עדיפויות חיסול", לפי הסדר הבא: האם, אח"כ אחיה של האם, אח"כ הסבא מצד האם, אח נוסף של האם, הסבתא מצד האם, ובסדר יורד אחים נוספים של האם (ראו: פרוט' מיום 29.12.24, עמ' 77 שורות 30-34, עמ' 78 שורות 1-31). בתגובה לכך הפטירה הבת: "וואי איזה ילדה מושפעת, נו" (עמ' 77 שורה 31) והסבירה כי המצב בבית לא היה טוב.
חקירתו של הבן
- הקטין יליד 2010, בן 14.5 בעת שהעיד בפני בית המשפט. הוא העיד במשך ישיבה אחת ביום 11.6.25. הבן הוא הבן השני של הנאשם ושל האישה (נולד לאחר הבת), ובנם היחיד (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 53 שורות 25-30). הוא שהה בעת עדותו בפנימייה לאחר שהוצא מהבית.
- ייאמר כבר בראשית הדברים לגבי חקירתו של הבן כי הבן חזר על כך שאינו זוכר והשיב לשאלות בחקירה הראשית והנגדית "לא זוכר" עשרות פעמים. גם נושאים שבהם על פניו סיפק תיאור, התיאורים היו לקונים ושטחיים. כמו כן במספר נושאים מהותיים עלו סתירות מהותיות בינו לבין עדים אחרים (בעיקר הבת). כפי שצויין לגבי הבת, גם לגביו יש לבחון את הדברים מתוך תמונה ראייתית שלמה ורחבה ולא להסתפק רק בתשובה לשאלה ספציפית עליה נשאל בחקירה. תמונת מצב מלאה זו מעלה כי גם המאשימה ביקשה בסיכומיה לתת אמון רק בחלק מעדותו של הבן (כפי שביקשה לגבי הבת) (גם כאשר עדותו היא בסתירה לדברי עדים אחרים כמו הבת וכמו חוקרת הילדים) ובחלק אחר שעומד בסתירה לעדויות אחרות שלא לקבל את עדותו. למרות עמידתו האיתנה והמרשימה של הבן בעדותו בפנינו, סברתי כי לא ניתן לתת אמון בחלקים מסויימים ולהתעלם מחלקים אחרים וכן להתעלם מסתירות של עדים אחרים באותו עניין ממש.
- מעשים מגונים במקלחת (ס' 3-4 לאישום השני) - הבן נשאל ארוכות בחקירה הראשית על המקלחות כאשר היה קטן, בתקופה לפני שההורים נפרדו ובתקופה בה התגורר אצל הנאשם עם הבת והשיב ברורות כי לא היו מקלחות משותפות:
"עו״ד פרקל: [..] וכשהיית אצלו בבית אתה תיארת שהיו מקלחות משותפות אתו. גם שם היה?
העד, YY [הבן]: לא, אחרי שאמא שלי עזבה לא היה את זה.
עו״ד פרקל: [..] אז התקלחת לבד?
העד, YY [הבן]: כן." (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 72 שורות 26-30). (ההדגשות הוספו).
בחקירה הנגדית שלל שוב נחרצות מקלחות משותפות ולאחר מכן השיב כי אינו זוכר:
"עו״ד הבר: כשהיית בן 10 זה קרה? עם --, התקלחת עם -- כשהיית בן 10 ועם אבא שלך?