לכל אלה יש להוסיף כי עלה קושי מהותי לתת אמון בגרסאות הבת והבן בשל אירועים חריגים הקשורים בליבת מהימנותם ובפרט ביחסיהם עם הנאשם. כפי שיפורט להלן לא ניתן להתעלם מאירועים אלה המשליכים על ההכרעה באישום והם יפורטו בהמשך.
לאור הסתירות בין עדויותיהם, אירועים הנוגעים לליבת יחסיהם עם הנאשם שיובאו בהמשך המשליכים על מהימנותם, עובדות מהותיות ששניהם ציינו כי אינם זוכרים, התגבשו צבר נימוקים משמעותי התומך בזיכוי הנאשם (בין אם זיכוי מחמת הספק או זיכוי מלא, כפי שיפורט ביחס לכל אישום).
טרם בחינת כל אחד מהאישומים באישום השני, יפורטו הקשיים המשפיעים על קביעת מהימנות בעדויות הבת והבן באופן כללי. לטעמי לא ניתן לדון ולהכריע באישומים מבלי לקחת עניינים אלה בחשבון.
- אירועים חריגים של הבן והבת שיש בהם להשפיע על מהימנותם בהליך -
מערכת היחסים הבעייתית בין הבת לבן - הבת תיארה כי עד לפרידת ההורים היו "מחנות" בבית: הבן עם האם והיא עם הנאשם, ותיארה את מערכת היחסים ביניהם כקיצונית. הבת אישרה כי איימה על הבן עם סכין כמה פעמים, והבן מצידו אישר כי הבת איימה עליו בסכין כאשר רבו על השלט, אך המעיט מחומרת הדברים ואמר כי זה לא היה באמת. הבת אישרה כי הרגה את האוגרים של הבן בבית הנאשם (מחצה אותם). הבן אישר זאת, אך בהתחלה אמר שהאוגרים אכלו אחד את השני. כמו כן הבת הרגה גם את הדגים של הבן.
הבת תיארה כי היום הבן הוא החבר הכי טוב שלה ושהוא יגיד אמת ולא ישקר. היא לא ידעה להסביר כיצד היו נושאים כמו המקלחות המשותפות שבהם טענו דברים הפוכים, ולאחר מכן כאשר התבקשה להסביר את מהות הסתירות השיבה כי הבן "רכיכה".
סיפור ה"טעמי" - הבת סיפרה בחקירות ולאם כי הנאשם שם דברים רעילים בחטיף "טעמי" ונתן לה ולבן להעביר לאם על מנת לפגוע בה. הבן והבת סיפרו על אירוע זה כאמיתי בהודעותיהם במשטרה. הדברים לא נבדקו, כתב האישום לא הוגש בעניין זה (ובחקירות ילדים לא הוערכה מהימנות), אולם הוא משמעותי. בבית המשפט בחקירתה הבת הודתה שבדתה את הסיפור מתחילתו ועד סופו. לעומת זאת הבן המשיך בחקירה לדבוק בסיפור. זאת למרות שבחקירת ילדים כאשר נשאל האם יש מישהו במשפחה שביקש ממנו לפגוע במישהו אחר השיב בשלילה בהתחלה, לאחר מכן סיפר את סיפור ה"טעמי" וכאשר החוקרת המשיכה לשאול אותו שאלות בעניין ביקש לסיים את החקירה. כאשר נשאל לגבי כך שהבת הודתה כי בדתה את הסיפור השיב קצרות כי זה מה שהיה.