ואכן, בחקירתו הנגדית הבהיר יו"ר הארגון, מר בני כהן, כי לא בכדי בחר הארגון לקיים כנס במועד זה, דווקא (פרוטוקול מיום 25.10.12, עמ' 32 ש' 15-18):
"ש. .. למה בחרתם את יום 1.3.06 כיום שבו כל הסוכנויות תסגרנה ויערך כנס.
ת. כי זה היום שבו רשות הדואר הפכה מסטאטוס אחד של רשות לסטאטוס של חברה, שאף אחד מרשות הדואר למרות ההתחייבות שלהם לא ישב איתנו לסגור את העניין."
עדות זו של יו"ר הארגון עולה בקנה אחד עם עדותו של מר הרצל בר-מג, אשר הבהיר בחקירתו הנגדית, כי יום ה-1.3.06 לא נבחר במקרה (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 194 ש' 18-21):
"... התאריך הזה לא נבחר סתם. בתאריך הזה קמה חברת דואר ישראל. מספר שבועות לאחר מכן היו צריכות להתקיים הבחירות ושלחו הודעות לבוחר, וחודש לפני כן נפתח שוק הדואר לתחרות. אם היה מועד שבו חברת הדואר היתה הרגישה ביותר לכל זעזוע בשירותים שלה בכל תולדותיה זה היה המועד הזה, במועד הזה החליטו להכות אותנו."
נראה, אם כן, כי הארגון בחר להחריף את צעדיו בראשית שנת 2006 אך משום שהמועד להפיכת רשות הדואר לחברה ממשלתית הלך והתקרב, והמשא ומתן טרם הושלם. על רקע זה, גם בחר הארגון לקיים כנס חירום ולסגור את כל סוכנויות הדואר דווקא ביום 1.3.06.
--- סוף עמוד 118 ---
מסקנה זו מתיישבת היטב עם עדותה של התובעת מס' 8, הגב' חנה בן דוד (פרוטוקול מיום 1.11.12, עמ' 72 ש' 21-25):
"מה שהיה, הייתה לנו פגישה עם המנכ"ל והבטיח לנו שנגיע להסכם חדש והרגשנו שהכל הולך להיות בטוח ופתאום כל האיומים שנסגור אתכם בכלל לא חלמתי שיסגרו אותי, אני עבדתי הכי טוב שיש. לא זוכרת מתי הייתה פגישה עם המנכ"ל. עוד יומיים הולך להיות ארגון חדש ולא חתמנו על הסכם ואנו תלויים ולא יודעים מה הולך להיות אז הרגשנו שצריך לעשות משהו שיעזור לנו."
על דברים ברוח דומה העידה התובעת מס' 31, הגב' יהודית פלד, חברת ועד הארגון (פרוטוקול מיום 19.11.12, עמ' 165 ש' 4-9):
"ש. אולי את כן זוכרת מה היה האירוע שבגינו אתם ביום 22.2.06 שלחתם מנשר לכל סוכני הדואר לא לפתוח אחר הצהריים בימים 27.2, 28.2 ולא לפתוח ביום 1.3.
ת. אז הוגשו לנו החוזים החדשים. האירוע היה שאני מקבלת 40% פחות.
ש. זה היה במסגרת מו"מ שהתנהל מיוני 2003, שום דבר לא קרה, למה דווקא לעשות את הכנס שלכם ביום 1.3.06 בדיוק ביום שרשות הדואר הופכת לחב' הדואר.
ת. הגיע הזמן שתסתיים לאחר כל כך הרבה זמן יסתיים מו"מ."