דויטש, קוים אדומים, סבור כי גם עניין הסעד הנובע מהפרת החובה צריך להישקל לאור חופש החוזים מזה, ועקרונות ההגינות מזה. לדבריו (בעמ' 274):
"גם לעניין תוצאות ההפרה של חובת תום הלב, בדומה לעניין תחום הפרישה של החובה, יש לנהוג זהירות...גישה הרואה בעקרון תום-הלב בשימוש בזכויות עיקרון שיורי בלבד תצמצם את תוצאותיו, כך שאלה תהיינה מוגבלות לסילוק התוצאות הבלתי-הוגנות...יהיה מוצדק להתחשב גם בעוצמת התוצאה של הפרת החובה לנהוג בתום לב, כחלק מן ההחלטה בדבר עצם היישום של החובה."
בשל זהירות זו נמנעתי מלקבוע, כי הנתבעת הפרה את החוזה בעצם עמידתה על זכותה לסיים את החוזים עם סוכני הדואר שסגרו את הסוכנויות ולא חזרו בהם, על אף הצעות חוזרות ונשנות של הנתבעת. כפי שציינתי, הסברה של הנתבעת ולפיו עמידה על זכות הביטול הגיונית כלכלית בנסיבות שנוצרו, מקובל עלי. הנתבעת הייתה במצב בו החלה לפעול כחברה מסחרית בשוק תחרותי ולא הייתה מעוניינת בהמשך קשר חוזי עם סוכנים שאינם מוכנים לערוך שינויים
--- סוף עמוד 213 ---
המתחייבים מהשינויים בשוק הדואר, והמעבר לסביבה תחרותית. בשם אותה זהירות, ועל אף שלדעתי פעלה הנתבעת בחוסר תום לב באופן הביטול בכלל ובהעדר שימוע בפרט, איני סבורה כי הפרה זו של חובת תום הלב עולה כדי הפרת חוזה. מנגד, העדר השימוע פגע בזכויות יסוד של התובעים.
עם זאת, לטעמי, מתן תרופה בגין הפרת חובת תום הלב, תכוון את התנהגות הצדדים ליתר שיתוף פעולה במקרים עתידיים (על האפשרות להשפיע באמצעות דיני חוזים על הכוונת התנהגות הצדדים לחוזה בטרם נתגלע ביניהם סכסוך, ובמהלכו, ראו: אריאל פורת, "שיקולי צדק בין הצדדים לחוזה ושיקולים של הכוונת התנהגויות בדיני החוזים של ישראל", עיוני משפט כב (3) 647 (19999)).
אני סבורה, כי על בית המשפט להבהיר לצדדים, כי כל חובה וזכות שיקבעו בחוזה, יהיה עליהם להפעיל בתום לב. כך מורה אותנו סעיף 39 לחוק החוזים. היינו, הצדדים קבעו מתי יראו הפרה כיסודית. כפי שקבעתי לעיל, הסוכנים אכן הפרו את החוזה הפרה יסודית. בעקבות אותה הפרה יסודית, על פי החוזה, קמה לנתבעת זכות ביטול. אולם, זכות הביטול כפופה לסעיף 39 לחוק החוזים. היינו יש לבצעה בתום לב. כפי שציין פורת, תום לב, בעמ' 464 דרך זו עדיפה שכן:
"הפעלת תום הלב באמצעות כללים קוגנטיים נעשית בדרך גלויה ומוצהרת. למעשה, היא כרוכה במעין הצהרה פורגרמטית של השיטה על מחויבות הפועלים במסגרתה לנהוג על-פי עקרון תום הלב. שיטה המבקשת להעמיד עקרון זה בחזית פעילותה ולהציב אתוס של חברה מהוגנת ותמת לב תעדיף לקדמו באמצעות כללים שיוחדו לשם כך.....היא מכבדת יותר את האוטונומיה של הצדדים להגדיר לעצמם את מפגש הרצונות שלהם, אף שהיא שומרת לעצמה להורות להם לנהוג בפועל אחרת, לפי הנדרש מעקרון תום הלב."