הרקע למהלך זה הובהר על ידי מר הרצל בר-מג בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 30.5.13, עמ' 180 ש' 21 עד עמ' 181 ש' 7):
"ש. נספח 4 לתצהירך – העתק הודעה של רשות הדואר מיום 28.10.03 – תאשר לי שהמכתב הזה נשלח לכל הסוכנים.
--- סוף עמוד 77 ---
ת. המכתב נשלח לכל הסוכנים.
ש. תאשר לי שלפי המכתב הזה אתם ראיתם בהסכם כעומד לקראת סיום בסוף שנת 2003, והודעתם לסוכן כי כל עוד לא מושג סיכום עם ארגון סוכני הדואר זה צפוי לידי כך שהחוזה יסתיים בשנת 2003.
ת. נכון, זו הייתה כוונתנו.
ש. בשנת 2003 לא הגעתם לסיכום חדש עם ארגון סוכני הדואר.
ת. למרבה הצער.
ש. למה לא קראתם לאותו איש ששלחתם את המכתב לאותם 400 איש, וניהלתם איתם מו"מ אישי כדי לחתום על החוזה.
ת. כי חששנו שאם נעשה פעולה זו היא עלולה לשבש את שירותי הדואר, תמיד עמד השיקול שאנו לא רוצים לפגוע בשירותי הדואר ככל שהדבר ניתן.
ש. למה חששתם שזה יביא לשיבוש שירותי הדואר.
ת. התשובה מצויה בפברואר 2006.
ש. למה בשנת 2003 חששתם.
ת. משום שאני אישית ניסיתי לנהל מו"מ עם יו"ר הארגון, מר רוזנר ז"ל, ונתקלתי בגישה מיליטנטית, וחששתי שאם נעשה צעד כזה חד צדדי אז הוא יעשה את מה שנעשה לאחר מכן ביום 28.2.06."
כאמור, בגדרי הליך זה טוענים התובעים, כי צעדים חד צדדים אלו, בהם נקטה הרשות, מהווים הפרה יסודית של הסכם ההתקשרות מצדה של הרשות. ואולם, כאמור לעיל, בהתאם להוראות ההסכמים בין הצדדים, הרשות הייתה רשאית לבטל את ההסכמים שבין הצדדים מכל סיבה שהיא, בכפוף להתראה בת 60 ימים. אמנם, הפעלת זכות הביטול כפופה לעקרון תום הלב. אולם, חובת תום הלב אינה מבטלת את התכלית העסקית של החוזה. חובת תום הלב משתלבת עם תכליתו של החוזה העסקי ודורשת מכל הצדדים לחוזה לנהוג בהוגנות, תוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר, כפי שארחיב להלן בפרק השישי.
לכאורה, הרשות הייתה יכולה להודיע לכל אותם סוכנים שסירבו לתנאי ההסכם החדש וללוח התמורה החדש על סיום ההתקשרות עמם בהודעה של 60 ימים מראש ואף יותר מכך, ותחת זאת להתקשר עם חלק מסוכנויות הדואר בהסכמים ובתנאי ההתקשרות החדשים, שאותם היא הייתה מעוניינת לקדם, המתאימים לרוח התקופה, לגירעון העצום שבו היא הייתה שרויה ולמציאות התחרותית שנכפתה עליה. אני סבורה, כי דרך פעולה זו הייתה נתפסת כסבירה ומחויבת המציאות, בנסיבות העניין.
יש להדגיש, כי הסוכנים טוענים כי על הרשות היה לתת ארכה ממושכת יותר מ-60 הימים לביטול החוזה ואף להעניק להם שימוע. כל זאת יכולה הייתה הרשות לעשות, מבחינת לוחות הזמנים באותה עת, אז נותרו לה למעלה משנתיים למועד הפיכתה לחברה.