--- סוף עמוד 50 ---
בהרחבה בחלקו הראשון של פסק הדין, חוק איסור לשון הרע כולל הוראה ספציפית ומפורשת השוללת קיומה של עילת תביעה מקום בו מדובר בלשון הרע על ציבור. יובהר, כי הוראה זו שרירה וקיימת גם כאשר עילת התביעה היא לפי סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, שעניינו בפרסום העלול "לפגוע באדם במשרתו... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".
רוצה לומר, שבניגוד למצבים אחרים בהם תיתכן הצדקה להחיל את דיני עשיית עושר – אם מאחר שאין תשובה בדבר חקיקה (עניין ליבוביץ), ואם מכוון ש"קצרה ידו" של הדין הרלוונטי מלתת מענה (כדברי השופט רובינשטיין בעניין Adidas) – המקרה שלפנינו שונה בתכלית, לנוכח קיומו של הסדר נקודתי השולל קיומה של עילת תביעה.
- לטעמי, מקום בו המחוקק שלל באופן מפורש עילת תביעה, אין "לעקוף" הוראה זו באמצעות היזקקות לדיני עשיית עושר ולא במשפט. אכן, כפי שציין השופט ריבלין בעניין דדון-יפרח, והדברים הובאו לעיל, "יש לזכור תמיד כי עניין לנו באיזון סבוך בין ערכים לאינטרסים מתנגשים שבהם מובאת בחשבון טובת הפרט והכלל". איזון זה, שהובא בחשבון על ידי המחוקק, הוליד הסדר השולל עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, גם כאשר מדובר בפרסום הנעשה בקונטקסט מסחרי בין מתחרים עסקיים. הסדר זה עומד בתוקפו במקרה דנן, ועל כן, לטעמי, אין בדיני עשיית עושר ולא במשפט כדי לאפשר את עקיפתו (על הקושי לערוך איזון בהקשר התחרותי ולקבוע התנהגותו של מי מהצדדים פסולה יותר, ראו ביקורתה של נילי כהן על פסק הדין בעניין סודהגל, שם העירה כי "כלל לא ברור התנהגותו של מי פסולה יותר: של זה המבקש לסכל תחרות באמצעים מלאכותיים או של זה המבקש להיכנס לשוק ולהתעלם מהמכשולים המלאכותיים" (נילי כהן "תחרות מסחרית וחופש עיסוק" עיוני משפט יט 353, 389 (1995)).
- נימוקיו הקונקרטיים של בית משפט קמא אין בהם כדי לשנות ממסקנה זו. כך, לדוגמה, הנמקתו של בית המשפט כי נקודת המוצא של החברה – ולפיה "אין מקום הביטוח בעולם לסוכן הביטוח" היא "בעייתית" ו"בלתי מוסרית" – מעוררת קושי בלתי מבוטל. כפי שצוין בחלקו הראשון של פסק הדין, שאיפתו של גורם עסקי לדחוק את מתחרהו מן השוק, אינה פסולה כשלעצמה (ובלבד שהניסיון להגשימה נעשה על פי החוק). אכן, יהיו שיחמיצו פנים אל מול כוחם הגובר של תאגידים המסלקים מדרכם מתחרים בכוח ובפועל, ולעומתם יהיו שיקדשו את כלכלת השוק המאפשרת לכוחות השוק לפעול בחופשיות. ואולם, התשובה לשאלה אימתי התעשרות היא "שלא כדין",
--- סוף עמוד 51 ---