האמצאה בהם מאופיין המוצר, ייחודו, חדשנותו, משאבי הזמן, משאבי הכסף ומשאבי האנוש שהושקעו בפיתוחו הנם בשיעור המצדיק את הטיית הכף לטובת מתן סעד מכוח דיני עשיית העושר ולא במשפט, ולא על-פי האכסניה הטבעית והמקובלת של דיני הקניין הרוחני ודיני הנזיקין" (ההדגשה הוספה – י"ע). בהמשך, בעניין דדון-יפרח שניתן בשנת 20122, הדגיש המשנה לנשיאה ריבלין כי "בדין הישראלי לא קיימת עוולה כללית של תחרות בלתי הוגנת, ועל כן "אין להסתפק בתחושה ראשונית ואינטואיטיבית כי החיקוי או ההעתקה אינם צודקים. יש לזכור תמיד כי עניין לנו באיזון סבוך בין ערכים לאינטרסים מתנגשים שבהם מובאת בחשבון טובת הפרט והכלל" (שם בפס' 8, בצטטו מהלכת א.ש.י.ר ומעניין שמעוני); וראו גם דברי השופט (כתוארו אז) רובינשטיין בענייןAdidas, בעמדו על כך שהלכת א.ש.י.ר עסקה בנסיבות בהן היתה העתקה מוחלטת, וכי תוקפה של ההלכה שריר מקום בו "קצרה ידם של דיני הקנין הרוחני, לא בגלל המהות אלא כיון שלא היה רישום" (שם, פס' ה לפסק דינו, ההדגשה הוספה – י"ע; ראו גם בעניין אנג'ל, פס' 52; וכן ע"א 2154/07 בריח נ' אבגנים (5.9.2010) גם שם נדחתה הטענה לתחולת הלכת א.ש.י.ר. על כך שהלכתא.ש.י.ר כפי שיושמה בפסיקה, לא שינתה את האיזון שנקבע בדיני הקניין הרוחני, אלא נותרה "כצופה מבחוץ" לאותם המקרים שבהם לא עלה בידי המחוקק להשלים את מלאכתו, ראו יוסימרקוביץ' "על מה שנשאר מהלכת א.ש.י.ר" שערי משפט ז 355 (תשע"ד)).
- בחזרה לענייננו. שלא כמו הלכת א.ש.י.ר, המקרה דנן אינו עוסק במתח שבין דיני הקניין הרוחני לדיני עשיית עושר. עם זאת, לצד השוני בין המאטריה קיימים גם קווי דמיון, שהרי במקרה דנן מבקשים התובעים-הנפגעים למצוא תרופה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, חרף העובדה שעל תביעתם חולשים דינים אחרים בדמות דיני לשון הרע ועוולת תיאור כוזב.
בראשית דבריי בפרק הדיון לעיל, הקדמתי והערתי כי בנסיבות המקרה דנן, חוק איסור לשון הרע הוא האכסניה הטבעית לתקיפת תשדירי הפרסומת על ידי הסוכנים (פס' 16 לעיל). לאמיתו של דבר, מסקנה זו עולה לאור טענות שנשמעו מפי הסוכנים עצמם. כך, בין היתר, נטען כי "סוכני הביטוח מושפלים ומבוזים באמצעות הקמפיין המשלב מצגי עובדה שקריים שאינם בגדר הבעת דעה המוגנים מכוח חופש הביטוי המסחרי" (פס' 85 לפסק דינו של בית משפט קמא); וכי מדובר בקמפיין פרסומי פוגעני ומעליב המציג את סוכני הביטוח בצורה שלילית המגיעה כדי "רצח אופי" (ראו פס' 2 לעיל). טענות מסוג זה בדבר העלבה והשפלה, זוכות ברגיל למענה בחוק איסור לשון הרע, על שלל הוראותיו, סייגיו, הגנותיו וסעדיו. והנה, כפי שנדון