--- סוף עמוד 727 ---
זאת, על מנת לזכות בסעד של חשיפת הגולש האנונימי יהיה תובע חייב לעמוד בדרישה אחת בלבד - להוכיח, כי במשפט רגיל בו זהות הצדדים ידועה, גובר האינטרס שלו על חופש הביטוי של הגולש; קרי, כי בידיו עילת תביעה טובה בהתאם להלכות הקיימות. אם במסגרת האיזונים הרגילים בין חופש הביטוי לזכויות מוגנות אחרות תתקבל התביעה - יש להסיר את מסך האנונימיות ולאפשר את ניהולה, ואין מקום לאיזונים נוספים הקשורים להגנה על האנונימיות של הגולש.
הימנעות ממתן הגנה ייחודית לאנונימיות במשפט המשווה
מ"ז. ואכן, בארצות הברית אנו מוצאים מחלוקת בין ערכאות במדינות שונות, בשאלה האם די בהצגת תביעה טובה נגד גולש אנונימי כדי להביא לחשיפתו, או שמא יש מקום לאיזון נוסף המביא בחשבון את ההגנה על האנונימיות (נתייחס אך למספר דוגמאות). דומה, כי בית המשפט העליון של מדינת Delaware הוא בית המשפט המדינתי העליון הראשון בארצות הברית שנדרש לסוגיה (בשנת 2005), והכרעתו היא - שאין לייחס משקל נוסף לאנונימיות, ודי בהצגת תביעה טובה, שהיתה שורדת בקשה למתן summary judgment, בהליך בו היתה ידועה זהות הגולש:
"We conclude that the summary judgment standard is the appropriate test by which to strike the balance between a defamation plaintiff's right to protect his reputation and a defendant's right to exercise free speech anonymously . . . . The summary judgment test is itself the balance." Doe No. 1 v. Cahill, 884 A.2d 451, 460-61 (Del. 2005).
המבחן היחיד הוא, האם הציג התובע תביעה טובה המגלה עילה (בית המשפט במדינת Delawareהתייחס לאמת המידה של summary judgment. בתי משפט אחרים התייחסו לאמות מידה אחרות). אם הוצגה תשתית כאמור, יש לחשוף את
--- סוף עמוד 728 ---
זהות הגולש האנונימי ללא צורך באיזונים נוספים. מסתבר שההנחה היא, כי אם מדובר בתביעה טובה, העומדת במבחני הפסיקה במקרה של הליך רגיל, אין מקום להגנה נוספת על חופש הביטוי, רק כיון שהנתבע בחר להתבטא באופן אנונימי.
מ"ח. גישה דומה ננקטה (בשנת 2009) בבית המשפט לערעורים של Washington DC (הערכאה העליונה במחוז הבירה) בתיק בו נטען, כי גולש אנונימי מסר לצד שלישי המפעיל אתר אינטרנט מידע (שהתברר כשקרי) לפיו עושה התובעת שימוש "פיראטי" בתוכנות מחשב. לשיטת החברה התובעת היה במידע זה גם משום הוצאת דיבה, וגם משום פגיעה נזיקית אסורה בעסקיה ("tortuous interference with prospective advantageous business opportunities"). התביעה נדחתה לגופה, כיון שלא הוכחו יסודות העוולה - אך בית המשפט לא נמנע מדיון עקרוני בשאלת אמות המידה לחשיפתם של גולשים אנונימיים. בית המשפט נדרש לתיק בפרספקטיבה של תביעת הדיבה, התייחס למבחן ההוכחה של התביעה הפוטנציאלית ("the test we now adopt closely resembles the 'summary judgment' test"), ולצורך ביידוע הנתבע הפוטנציאלי על ניהולה (יש לזכור, כי כיון שהתביעה התנהלה כתביעת John Doe, הנתבע הפוטנציאלי הוא גם הנתבע בהליך החשיפה). ברם, בכל הנוגע לנוסחת האיזון המהותית נקבע: