סבור אני כי התשובה לשאלה זו נחלקת לשנים, במקרה שיוצר הסיכון הראשון לא ידע ולא היה עליו לדעת כי יש בכוונת הגורם המתערב להשתמש לרעה באמצעים שלקח, הרי שלא תחול אחריות על אותו יוצר סיכון (מתוקף אותה הלכה הקבועה בפסק הדין אגבריה) אולם, מקום שהיה על יוצר הסיכון לדעת כי חפצו של הגורם המתערב הינו להזיק, הרי שלא יוכל הוא להתגונן בטענה כי החפץ המסוכן נמסר לאדם בעל מודעות לאפשרות יצירת הסכנה. אחריותו של יוצר הסיכון גדולה פי כמה וכמה
--- סוף עמוד 118 ---
במקרה זה, שכן במסירת החפץ לידי המזיק הישיר, אפסו כמעט הסיכויים לכך שהנזק לא יתרחש..., ביחס למסירה מודעת של חפץ שאיננו מזיק, לאדם אשר יעשה בו שימוש לרעה בפרק בדבר חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים".
416. בפיסקה 442 של החלטת החבות, ציטטתי את ע"א 704/71 זכאריה אגבריה נ' דוד המאיר פ"ד כו(1)743, בזו הלשון (עמ' 748):
"'מקום שחובת הזהירות שהופרה על ידי הגורם הראשון הוטלה עליו דווקא כדי התערבותו הרצונית של אדם אחר, העלולה להסב נזק, הגורם הראשון חייב, שאם לא תאמר כן, רוקנת את חובתו לנהוג זהירות מכל תוכנה'."
417. מסקנתי בעניין זה הובאה בפיסקה 447 להחלטת החבות, בזו הלשון:
"לא נותק הקשר הסיבתי בין התרשלותה של הרשות בשמירה על חפץ מסוכן (דהיינו, כלי הנשק שהיו ברשותה) או במתן כספים לארגוני טרור, בידיעה כי אלו ייעשו בהם שימוש לצורך רכישת אמצעי לחימה וביצוע פיגועי חבלה כנגד אזרחים ישראלים, ובין ביצוע בפועל של הפיגוע הספציפי בו נהרגו המנוחים".
418. המסקנה שהובאה בהחלטתי דאז, היא כי לא נותק הקשר הסיבתי שבין הספקת נשק או כספים לארגוני הטרור לבין שימוש באותם אמצעים והפעלתם כנגד אזרחי ישראל. הסיכון לביצוע פיגועי טרור על גווניהם היה בצפיות הסבירה של הנתבעת, והיא נושאת בתוצאת רשלנותה, שהיא – ביצוע הפיגוע בפועל.
419. מסקנתי הסופית בעניין זה כיום, מבלי להעמיק בשאלה העקרונית, האם ניתן להטיל פיצויים עונשיים גם בגין ניסיון לביצוע מעשה קיצוני בחומרתו, הינה כי בענייננו, העוולה של רשלנות בשמירה על אמצעים מסוכנים גרמה לנזק, בדיוק מן הסוג המצופה, הוא פיגוע שגבה חייהם של חפים מפשע.
יז. קיזוז הפיצויים לפי תביעה זו מתגמולי המל"ל
--- סוף עמוד 119 ---
יז.1 הקיזוז ביחס לפיצויים בגין כאב וסבל
420. ביום 6.6.12, שילמו 16 התובעים אגרת בית משפט, על פי תקנה 3א לתקנות האגרות לבית המשפט המחוזי. סך הכל, שולמה אגרה בסך של 17,840 ₪. ניתן, אם כן, להיווכח, כי 16 התובעים שילמו את מלוא סכום האגרה האפשרי, בגין תביעה לפיצוי עונשי של עד 20,000,000 ₪ לתובע.