30. נמצאנו למדים אם כן שכלל עובדי ארקיע, כפרטים, אינם חברים במבקשת – לא בעת שהמבקשת נוסדה, ולא בשום נקודת זמן שלאחר מכן. מכאן, שגם אין יסוד לטענה שהועלתה בעיקר על ידי משיבים 4 וגם מפי אחרים – שהשינויים שנעשו לאורך השנים בתקנון החברה נעשו שלא כדין, משלא זומנו כלל העובדים של ארקיע (בעבר ובהווה) לאסיפה הכללית של המבקשת או לאסיפת "סוג". כזכור, מי שהיו ועודם חברים במבקשת הם שמונה נציגי הוועדים של עובדי ארקיע מתוקף היותם נציגים; והחבר התשיעי – הנאמן עבור העובדים הקבועים בארקיע. האסיפה הכללית של המבקשת הורכבה אפוא מ-9 החברים בה, ומהם בלבד.
בהינתן האמור, אין יסוד לטענה ככל שנטענה כנגד החוקיות או התוקף של האסיפות הכלליות של המבקשת שבהן נתקבלו החלטות בדבר שינוי התקנון לאורך השנים; באשר אלו נתקבלו בהליך תקין מן ההיבט התאגידי והמסגרת המשפטית שבו נתאגדה המבקשת. כך, בהיעדר כל תשתית לטענה כי היה מקום לזמן לאסיפות הכלליות את כלל ציבור העובדים בארקיע בעבר ובהווה – שעה שהאסיפה הכללית מורכבת אך מ-9 החברים בחברה כפי שפורט. לשון אחר – יש לאבחן בין מי שהם חברים "פורמאליים" במבקשת (שהם 8 נציגי הוועדים והנאמן עבור העובדים); לבין העובדים הקיימים בפועל בארקיע כפי שהם מעת לעת.
31. השינויים שנעשו איפה בתקנון המבקשת בעקבות החלטות שנתקבלו באסיפה הכללית, כדין נעשו. ומכל מקום אין בתיקונים שנעשו לאורך השנים בסעיף 3.3 לתקנון כדי להקנות או לשלול מעמד של חברות במבקשת – כאשר ההוראה בתקנון שקובעת מי הם החברים במבקשת היא סעיף 2 לתקנון, כפי שמעידה עליו גם כותרתו.
זאת ועוד. מהשתלשלות האירועים עולה כי בעת שהוקמה המבקשת בשנת 1998, דרשה חברת העובדים שינויים במסמכי המבקשת כתנאי להעברת מניות ארקיע לרשותה – על מנת שיענו על עקרונות הקמת תאגיד העובדים כפי שנקבע בהסכם המכר (וראו: נספחים ט"ו, ט"ז לסיכומי המבקשת). חברת העובדים לא ראתה קושי בכך שלא הוקנה מעמד עצמאי של חבר לכלל עובדי ארקיע במישור דיני התאגידים. אדרבא, דרישותיה התמקדו דווקא בהוראות הנוגעות לניתוק הזיקה שבין המבקשת לבין מי שאינו עובד עוד בארקיע – זאת הן בדרישה שנציגי ועדי העובדים יהיו חברים ex officio במבקשת וכי יודחו ממעמדם במבקשת אם יפסיקו לעבוד בארקיע "מכל סיבה שהיא"; והן בדרישה כי המבקשת תחזיק ברשימת עובדים נוכחיים בארקיע, ותעדכנה באופן שוטף. עובדה היא שרק ביום 8.8.99, לאחר התיקונים שבוצעו בתקנון ובכתב הנאמנות, הועברו מניות העובדים בארקיע לידי המבקשת – כ-10 חודשים לאחר היווסדה.
32. אמנם הוברר כי במשך השנים נעשו מהלכים ונסיונות כדי לשתף את הגמלאים בזכאות הנובעת ממניות העובדים בארקיע. כך לפני שהוקמה המבקשת – כפי שניתן לדברים ביטוי בתרשומת, וכן במסמך שקד. ואולם עיון במסמכים אלה מעלה כי מדובר בהצעות בלבד שהועלו, ואך לפנים משורת הדין, בהיעדר כל זכות קניינית או חוזית לגמלאים המקנה להם זכות ממין זה. לטענת המבקשת ומשיבים 1, הצעות אלה אף עומדות בסתירה להסכם המכר ולנספח העקרונות – אך בין כך ובין כך, הן לא קיבלו מעולם גושפנקא משפטית.
אשר לשינוי שנעשה בתקנון ביום 25.6.08 – אף זה נעשה מתוך רצון לסייע לגמלאים ולפנים משורת הדין, לטענת המבקשת ומשיבים 1. לטענתם, במשך תהליך מכירת מניות גלובל, שארך תקופה ארוכה, נערכו דיונים בקרב דירקטוריון המבקשת לענין קביעת הזכאים לכספי התמורה כאשר זו תתקבל. לאחר לבטים תוקן סעיף 3 לתקנון באופן שנתווסף לו סעיף 3.4 המקנה זכויות לכאורה גם לגמלאים. בהצעת פלומין, שניתנה לאחר תיקון זה לתקנון, הציע לפנים משורת הדין – וכלשונו: "למרות שלכאורה ניתן היה לראותם כמי שאיבדו זכויותיהם עם הפסקת עבודתם" – לכלול את הגמלאים בקרב הזכאים לכספי התמורה.
אף כי בתחילה אישר הדירקטוריון של המבקשת את הצעת פלומין – כעבור זמן קצר ובסופו של יום קיבל דירקטוריון המבקשת החלטה כי לא ניתן לחרוג מהאמור בהסכם המכר ובנספח העקרונות או לסתור את התכלית שלשמה הוקמה המבקשת. ומשכך, החליט הדירקטוריון, חלף הצעת פלומין, לאמץ את מתווה הוראות החלוקה. על כן, ביום 25.9.08 תוקן בחזרה סעיף 3.4 לתקנון באופן שלא היתה בו עוד התייחסות לגמלאים (ראו סעיפים 54-44 לתצהיר מר יאיר גרינשלג – מי שהיה ממייסדי המבקשת ושימש כדירקטור בה עד שנת 2009 – שהוגש בתמיכה לעמדת המבקשת; נספח 2 לסיכומי המבקשת).
33. יוער ויוזכר בנקודה זו, כי הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים, ואמנם ההכרעה בתיק דנן נסמכת בעיקרה על המסמכים שהוצגו. אף על פי כן ראיתי מקום להתייחס לאמור בתצהירו של מר גרינשלג מטעם המבקשת, ככל ששטח את הרקע לתיקונים המאוחרים שנעשו בשנת 2008 בתקנון המבקשת כפי שפורט. וזאת משום שהאמור בתצהיר מקבל חיזוק ורוח גבית דווקא מצד הגמלאים, אשר תצהירו של מר יהודה פרי הוגש בתמיכה לעמדתם בתובענה הנדונה (להלן: "מר פרי").
ובמה דברים אמורים? מר פרי, גמלאי של ארקיע, הוא אחד מ-9 החברים החתומים על מסמכי היסוד של המבקשת – כנציג ועד הטייסים. בתורת שכזה, גם היה נוכח באסיפות הכלליות של המבקשת עד שהוחלף על ידי נציג אחר של ועד הטייסים. ואולם וזה העיקר, אף שכיום בחר מר פרי לתמוך בעמדת הגמלאים בתצהירו שניתן מטעמם בתובענה שבכאן – בהליך אחר, שבו ניתן על ידו תצהיר מטעם המבקשת דווקא (ה"פ 139/05 חמיצר נ' תו"ת [פורסם בנבו]) היו בפיו אמירות התומכות באופן מובהק בעמדתם של המבקשת ומשיבים 1 בהליך שבפניי (להלן: "התצהיר הקודם", נספח כב לסיכומי המבקשת).
בין היתר נאמר בתצהיר הקודם ובהתייחס למניות העובדים בארקיע: "מעולם לא נאמר או הוסכם כי המניות יהיו שייכות לעובדים דאז באופן אישי כך שיוכלו ליטול אותם עימם גם בעת הפסקת עבודתם בחברה" (סעיף 6 לתצהיר הקודם); "בהתאם, כולל הסכם המכירה (הסכם המכר – ע.ב) הוראה מפורשת, לפיה המניות יועברו לתאגיד של כלל עובדי ארקיע" (סעיף 7 לתצהיר הקודם); "בהתאם לכל האמור לעיל, עובד הנכנס לארקיע יודע כי הוא בבחינת עירום נכנס ועירום יוצא" (סעיף 12 לתצהיר הקודם); "הרי שבפועל היה לי ברור, כמו גם לשאר עובדי ארקיע, כי המניות נתקבלו עבור עובדי החברה כפי שאלה יהיו מעת לעת; כי הן נועדו להיות אמצעי שיקשור את העובד להצלחת החברה, כמו גם יהווה ערובה או בסיס כוח מסוים לעובדי החברה בהחזקת החברה; ולא העליתי על דעתי את האפשרות כי אוכל לקחת את המניות עימי גם בסיום עבודתי בחברה" (סעיף 20 לתצהיר הקודם).
לא נעלם מעיניי כי ממסמכים שהוצגו עולה כי במהלך השנים ניסה מר פרי, בהיותו גמלאי, לגרום לכך שהגמלאים ייכללו בגדר הזכאים למניות העובדים בארקיע ולתמורה ככל שתתקבל בגינם. אולם הצעות ככל שהועלו בעניין זה, לא נשתכללו ולא קיבלו מעולם תוקף חוקי. ואין זאת אלא שהציטוטים דלעיל מהתצהיר הקודם של מר פרי מעידים על המצב לאשורו ומדברים בעד עצמם; ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשינוי שחל בעמדתו.
מהות הנאמנות וזהות הנהנים
34. ההליך דנן נפתח על דרך של "בקשה למתן הוראות לנאמן". קרי: המבקשת עצמה סבורה שתפקידה לשמש נאמן, ואיש מן המשיבים אינו חולק על כך.
הצדדים לנאמנות הם, ככלל, יוצר הנאמנות, הנאמן, והנהנה מהנאמנות. במשולש היחסים שבין גורמים אלו –
"הכלל הוא כי לנהנה אין זכות או כוח להתערב בדרך הניהול של הנכס. הוא רשאי לייעץ לנאמן ולהפנות את תשומת לבו להזדמנויות עסקיות ולדרכי פעולה אפשריות, אך אין לו שליטה או חלק בקבלת ההחלטות ובביצוען RIDALL, SUPRA, 346)). הנאמן הוא דמות עצמאית ובעלת שיקול דעת באשר לדרכי ניהול הנכס, ויש לו חופש פעולה בדרכים בהן הוא בוחר לעשות זאת. אכן, אילו נקבעו בתנאי הנאמנות הגבלות על דרך הניהול – אזי היו אלה מחייבות אותו, אך אין זה המצב שבפנינו. גם הניסיון לראות בהוראות המערער משום שינוי תנאי הנאמנות בדיעבד, אינו מועיל לו. הכלל הוא שאין לשנות את תנאי הנאמנות לאחר שאלו נקבעו (BOGERT, SUPRA, 515), אלא אם כן האפשרות לשנותם נקבעה בתנאי הנאמנות" (ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1) 801, 814).
הצדדים בהליך שלפניי חלוקים בשאלות הנוגעות ליישום הדין האמור, והנפקויות הנגזרות מכך.
35. המבקשת ומשיבים 1 סבורים כי הנאמנות נוצרה בהסכם המכר, נספח העקרונות, ודרישותיה של חברת העובדים במשא ומתן לקראת העברת המניות למבקשת. יוצרת הנאמנות היא חברת העובדים, וזו קבעה כי הנהנים היחידים מן הנאמנות הם העובדים הקבועים הפעילים בכל רגע נתון. מאחר שרק יוצר הנאמנות יכול לשנות את תנאיה, והנאמן והעובדים הנהנים אינם יכולים לעשות כן, מילוי תפקידה של המבקשת מחייב חלוקת הכספים לעובדים אלו ולהם בלבד.
משיבים 2 טוענים כי מהותה של הנאמנות היא החזקה בזכויות "נצברות, קנייניות" לכל עובד בנכסי המבקשת לאורך תקופת עבודתו.
משיבים 3 טוענים כי במסגרת "אסיפות מכוננות" שנערכו בסוף שנת 1994 ובתחילת 1995 הוחלט להגדיר את תנאי הנאמנות של תאגיד העובדים העתידי – כפי שניתן לדברים ביטוי בסיכום שנרשם לאחריהן, היא התרשומת כהגדרתה לעיל. הם ממשיכים וטוענים כי עורכי נספח העקרונות בשנת 1980 סברו כי התאגיד יוקם ומניות בו יחולקו מיד; ומעת שלא כך נעשה, יש להכריע בהליך לפי כוונתם המשוערת של עורכי המסמך. בטענותיהם האחרות הם חולקים על המשמעות שאותה מייחסת המבקשת לאמור במסמכים אלו. לעמדתם, יש לפרש את המינוח "עובדים" תוך "מתיחת השוליים הפרשניים" כך שיכלול גם גמלאים; ואת המינוח "עובדים קבועים" יש להבין כמתייחס ל"עובד שמתכוון לעבוד במקום העבודה, כל חייו, עד שיפרוש לגמלאות". לשיטתם, יש להפריד בין היבט הנאמנות המתייחס לניהול המבקשת, לבין ההיבט המתייחס לחלוקת נכסים על ידה. פרשנות זו מהווה לגישתם את הביטוי המיטבי של כוונת עורכי הסכם המכר ונספח העקרונות; כמו גם את ההבנה שהייתה מקובלת בקרב עובדי ארקיע לאורך השנים בדבר מהות ותפקיד המבקשת.
משיבים 4 סומכים את הטיעונים בדבר עצם זכאותם, על הטענה בדבר חברות במבקשת. טיעונים אלו, כאמור לעיל, נדחו.
משיבים 5, 6 ו-7 מקבלים את פרשנותה של המבקשת בדבר אפיון הנהנים, ואת טיעוניהם מפנים ליישומם של הקריטריונים שקבעה המבקשת על עניינים.
36. גישתם של משיבים 2 יוצרת קושי משפטי מתוך עצמה. "קנייניות" הזכויות שלה הם טוענים, משמעה יצירתה של זיקה ישירה בין כל עובד לבין מספר מסוים של מניות המוחזקות בידי המבקשת. "צבירת" הזכויות משמעה כי חלקו של העובד במניות גדל עם הזמן, לאורך תקופת עבודתו. הקושי מתבטא בכך שאין חולק שהמבקשת החזיקה כנכס יחיד במספר קבוע של מניות ארקיע לאורך התקופה וזכויותיה בה נותרו כפי שהיו ולא גדלו (אף כי ייתכן שערכן הכלכלי השתנה). בנסיבות אלה, משמעות "הצטברות" הזכויות היא כי מי שממשיך לעבוד בארקיע מגדיל את חלקו בנכסי המבקשת, שהם בגדר קבוע. קרי, אם נלך לשיטת המשיבים 2 – הווה אומר, שמחודש לחודש גדל חלקם של העובדים הפעילים ביחס לחלקם של מי שהפסיקו את עבודתם, ועובדים חדשים מקבלים זכויות הנגרעות מזכויותיהם של העובדים הקיימים. מכיוון שכך, ה"הצטברות" הנטענת חותרת תחת ה"קנייניות" הנטענת.
מעבר לקושי המובנה כאמור, גישת משיבים 2 אינה מגדירה מנגנון אלטרנטיבי ליצירת הנאמנות מזה שטוענת לו המבקשת, קרי קביעת תנאי הנאמנות בידי חברת העובדים. היא אינה מספקת התייחסות כלשהי לכך שתנאי הנאמנות הנטענים על ידם, הם התנאים שאותם ביקש יוצר הנאמנות (יהא אשר יהא) ליצור מלכתחילה. טענות משיבים 2 נסמכות על ראיות משניות, שאין מקורה של אף אחת מהן ביוצר הנאמנות או מי מטעמו. לא די בטענה כי עמדת המבקשת מהווה "התייחסות דווקנית" ללשון המסמכים שיצרה חברת העובדים, כטענת משיבים 2. מקום בו האחרונים אינם מציעים ולו נקודה ארכימדית בלשון המסמכים התומכת בגישתם – ודאי שאין בעמדתם משום "פרשנות תכליתית" של אותם מסמכים, כי אם הסדר אחר שבו הם מעוניינים.
37. גישתם של משיבים 3, כאמור לעיל, נסמכת על ההנחה כי "אסיפות מכוננות" שנערכו בקרב עובדי ארקיע בהנחיית יו"ר הדירקטוריון דאז, הן שהגדירו את תנאי הנאמנות של המבקשת. אף לו הנחתי כי המבקשת הוקמה בעקבות אותן אסיפות, כפי שהן מכונות על ידי משיבים 3 – ויצוין שאין בידי לקבוע כי אמנם כך בהעדר תשתית ראייתית מפורטת בנושא - לא היה בטענה זו כדי לסייע לעמדתם. ואבאר.
בעת שהוקמה המבקשת לא היו בידיה מניות כלשהן. בתזכירה של המבקשת נקבע כי בין מטרותיה "לפעול כתאגיד של כל עובדי חברת ארקיע קווי תעופה בישראל בע"מ", ו"לעשות את כל הדרוש על מנת לקבל מחברת הנאמנות של חברת העובדים בע"מ את המניות של חברת ארקיע שהוקצו לחברת הנאמנות בהסכם מיום 15.1.80 (הסכם המכר – ע.ב.)" (נספח יא לסיכומי המבקשת). חברת העובדים מיאנה להעביר למבקשת את המניות עד אשר תקנון המבקשת וכתב הנאמנות שנמסר לנאמן עבור העובדים, שונו לנוסחים המקובלים עליה. ההליך לעריכת תיקונים בתקנון, כפי שפורטו לעיל, נעשה כדין על פי דיני התאגידים הרלוונטיים. אשר לכתב הנאמנות המתוקן, משיבים 4 גרסו בסיכומיהם כי ספק אם מדובר במסמך אותנטי, אך עיון בנספח טז לסיכומי המבקשת מחייב את המסקנה כי אין ממש בדברים; שכן בחתימתם של נציגי ועדי העובדים על מכתב שבו דרישת חברת העובדים לשינויים בטיוטת כתב הנאמנות המתוקן, הביעו את הסכמתם לשינויו באופן המבוקש. ועובדה היא שרק לאחר עריכת שינויים אלו, הועברו מניות ארקיע למבקשת לשם החזקה בנאמנות.
השתלשלות האירועים האמורה מעלה כי יוצרת הנאמנות בענייננו היא אמנם חברת העובדים; וככל שבמועד הקמת המבקשת הייתה כוונה להקנות תוקף לדברים שהועלו באסיפות מסוף שנת 1994 וראשית 1995, כפי שניתן להם ביטוי בתרשומת – חברת העובדים היא הגורם שקבע בפועל, בשנת 1998, את ההוראות המהותיות הנוגעות לתנאי הנאמנות. יודגש שוב, כי במטרות המבקשת כפי שעוגנו בתזכירה, נכללה המטרה "לעשות את כל הדרוש על מנת לקבל מחברת הנאמנות של חברת העובדים בע"מ את המניות" (נספח יא לסיכומי המבקשת); ועל פניו יש בכך כדי להסמיך את החברים במבקשת – קרי: נציגי ועדי העובדים בארקיע והנאמן עבור העובדים – לשנות את התקנון וכתב הנאמנות על מנת לקבל את מניות ארקיע. לא הועלתה גם טענה, וממילא לא הוכח, כי פעולות הנוגעות לשינוי מסמכים אלו אינן תואמות את האמור בתזכיר המבקשת. מכל מקום, קביעה, מחד גיסא, בדבר בטלות הוראות התקנון המתוקן ותנאי הנאמנות, שעל יסודם הועברו למבקשת מניות העובדים בארקיע; תוך הותרתן, מאידך גיסא, של המניות בידה על הזכויות הכרוכות בכך – ודאי שאינה מהווה תוצאה צודקת.