אין לקבל את טענת הנתבעים בסיכומים, לפיה אין באמירה בודדת המיוחסת לאחד הדירקטורים של קרור דאז, עמוס מנור ז"ל, כדי ללמוד על כוונת הצדדים בהסכם שנת 2005.
לא מדובר באמירה בודדת אלא בשתי ישיבות אשר דנו, בין היתר, במתן קול מכריע במקרה של שוויון.
זכות זו כונתה פעם "דעה מכרעת" פעם "קול כפול" פעם "קול מכריע" ופעם "מנגנון של קבלת החלטות במקרה של שוויון".
אולם, ברור שהכוונה בכל אחד מהמונחים האלה הייתה ל"דעה מכרעת" במקרה של שוויון.
אין גם כל מקום לטענת הנתבעים לפיה לא ניתן ללמוד מהפרוטוקול מיום 11.5.94 על כוונת הצדדים בהסכם שנת 2005.
הנתבעים עצמם טענו כי הסכם 94' וכוונת הצדדים כפי שעולה מפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון בשנה זו - מלמדים על כוונת הצדדים בהסכם בעל המניות שנכרת בשנת 2005.
טענה נוספת שהעלו הנתבעים בעניין הפרוטוקולים הייתה כי היה על התובעות להעיד את שרון, אשר היה נוכח בישיבה, וכי בתצהירו של שרון אין התייחסות לישיבה שהתקיימה ביום 11.5.94.
אינני רואה כל מקום לטענה זו.
מדובר בפרוטוקול של קרור שנערך על ידה. והדברים הרלוונטיים הנלמדים מהפרוטוקול נאמרו על ידי דירקטור מטעם החברה לישראל בדירקטוריון קרור - עמוס מנור ז"ל ולא על ידי שרון.
אין גם מקום לטענת הנתבעים כי מדובר בדיון אשר עבר מ"זכות לקול כפול" ל"זכות לדעה מכרעת".
השימוש במונחים נעשה במעורב ואין ספק כי הכוונה הייתה למכניזם של קבלת החלטות במקרה של שוויון דעת .
בין אם מכניזם זה כונה "דעה מכרעת" על ידי י. נאמן בישיבה מיום 10.5.94 ובין אם כונה בישיבה שהתקיימה ביום 11.5.94 במונחים "קול כפול" ו-"זכות הכרעה" – הרי שהמשמעות היא זהה, כלומר, סמכות להכריע במקרה של שוויון.
התוצאה היא כי אין מקום לטענת הנתבעים לפיה נקלטה להסכם שנת 2005 זכות יו"ר הדירקטוריון לדעה מכרעת על פי פרשנות הנתבעים – כפי שהיה בהסכם שנת 1994.
ההסדרים שנקלטו בהסכם 2005 זהים בעיקרם להסדרים שהיו קיימים בין הצדדים בהסכם שנת 94': מיניו מנכ"ל החברה על ידי קרור; מינוי יו"ר דירקטוריון מטעם קרור ; דעה מכרעת במקרה של שוויון קולות והסדר ספציפי בעניין 13 נושאים שהם נושאים מרכזים בחיי החברה.
בעניין אחרון זה בלבד נעשתה התאמה מפורשת לעובדת צירוף בעל מניות נוסף לחברה ומינוי שני מנהלים מטעמו. זאת, על ידי קביעה בעניין רוב נדרש של שישה דירקטורים לשם העברת הנושאים לבורר במקרה של שוויון בהצבעה.
לאור הקביעות לעיל, אין מקום לטענת הנתבעים לפיה לא היה צורך לעשות שינוי כלשהו ברישא של סעיף 2.4 לגבי הנושאים שאינם נכללים ברשימה, שכן המונח "דעה מכרעת" אינו כולל תנאי מוקדם כלשהו של שוויון בהצבעה.
אילו הסכימו הצדדים לשנות מהמשמעות המקובלת והרגילה של המונח, היה הדבר אמור לקבל ביטוי מפורש במו"מ שהתקיים לקראת כריתתו של הסכם בעלי המניות או בהסכם עצמו.
ד. שאלת הסכמת הצדדים בעניין "הדעה המכרעת" לקראת כריתת הסכם שנת 2005
כאמור, היה צורך להגיע להסכמה ברורה על מנת לשנות את המובן המקובל של המונח "דעה מכרעת" ולהתייחס לכך במפורש בהוראת סעיף 2.4 להסכם.
לגרסתו של רודב, אותה לא קיבלתי, המונח "דעה מכרעת" על פי הסכם שנת 94' הוא למעשה "דעה קובעת", אולם הייתה לו משמעות מעשית רק במקרה של שוויון – שכן הדירקטוריון מנה שלושה דירקטורים מטעם קרור ושלושה דירקטורים מטעם שרון.
ברור שלא זה המצב כאשר הדירקטוריון מונה שמונה דירקטורים כפי שהוסכם במסגרת המיזוג בין קרור, שרון ותופאפ.
המשמעות המעשית של קבלת פרשנות הנתבעים למונח, מביאה למעשה לתוצאה לפיה לשני הדירקטורים שמונו מטעם תופאפ - אין כל זכות הצבעה עצמאית או יכולת הצבעה לגבי כל החלטות הדירקטוריון.
מקובלת עלי עמדת התובעות, כי אם נקבל את פרשנות הנתבעים התוצאה היא שכוונת הצדדים הייתה לא לאפשר לתופאפ יכולת השפעה כלשהי בכל החלטות הדירקטוריון – אלה שמנויות ברשימה שבסעיף 2.4 לגביהן לא חלה "הדעה המכרעת" ואלה שלא מנויות בסעיף 2.4 לגביהן חלה "הדעה המכרעת".
פרשנות זו אינה סבירה ואין מקום לקביעה כי זו הייתה כוונת הצדדים.
קביעה לפיה "דעה מכרעת" היא הקניית זכות הכרעה ליו"ר הדירקטוריון במקרה של שוויון קולות -מאפשרת לכל בעלי המניות בחברה השתתפות פעילה בקבלת החלטות בחברה בנושאים שוטפים, שאינם מנויים בסעיפים 2.4.1 – 2.4.12 להסכם בעלי המניות.
כפי שטענו התובעות צירוף דעה של כל אחת מבעלי המניות בחברה – יוצרת רוב בדירקטוריון: במקרה של מחלוקת בין שרון לתופאפ – קרור מהווה את לשון המאזנים שכן הצטרפותה למי משרון או תופאפ (שישה או חמישה דירקטורים בהתאמה) מביאה ליצירת הרוב הנדרש בדירקטוריון של חמישה דירקטורים ומעלה.
כך, גם במקרה של מחלוקת בין קרור לתופאפ הצטרפותה של שרון תיצור את הרוב הנדרש.
בקונסטלציה זו יש אכן מקום ורלוונטיות להצבעת שני הדירקטורים מטעם תופאפ.
פרשנות הנתבעים מאיינת למעשה את אפשרותם של הדירקטורים מטעם תופאפ להצביע באופן עצמאי בדירקטוריון, או להשפיע בדרך כלשהי על הניהול השוטף של החברה אליה התמזגו ואשר הוקצו לה 26% ממניותיה.
לכוונה כזו של הצדדים אין כל ראייה.
פורת ויהושע העידו באופן מפורש כי לקחו חלק במו"מ לקראת חתימת הסכם בעלי המניות.
שניהם העידו כי מעולם לא הייתה כוונה להקנות ליו"ר הדירקטוריון סמכות מכרעת וכי מעולם לא דובר על כך ולא הוסכם על כך.
שניהם אף העידו כי במסגרת השיחות בין הצדדים, עובר לחתימת הסכם בעלי המניות, לא נטען על ידי קרור ולא על ידי רודב אף לא ברמז כי ברצונם שליו"ר הדירקטוריון תהיה סמכות הכרעה בלעדית -תוך התעלמות מעמדת יתר הדירקטורים למעט בנושאים שפורטו בסעיף 2.4.
כוונת הצדדים הייתה שבכל נושא, למעט בנושאים המנויים בסעיף, במקרה של שוויון קולות בהצבעה בדירקטוריון, ליו"ר הדירקטוריון תהיה דעה מכרעת על מנת למנוע מצב של "דד לוק".
עדות זו הינה עדות סבירה והגיונית והיא אף עולה בקנה אחד עם המשמעות המקובלת והרגילה של המונח "דעה מכרעת".
גם רודב העיד כי היה מעורב במו"מ. לדבריו, הוא לא היה מוכן לכך שבמסגרת העסקה קרור תאבד איזו מבין הזכויות העודפות שהיו לה עובר לביצוע העסקה.
רודב לא העיד כי הבהיר בדרך כלשהי את פרשנותו למונח "דעה מכרעת" או כי התקיים דיון כלשהו בנושא בינו לבין נציגי תופאפ.
מעדותו אף עולה בבירור כי הנושא לא נידון.
"הנושא הוצג לתופאפ בתחילת המגעים וכלל לא היה על הפרק במהלך המו"מ".
מתצהירי כל הצדדים עולה כי פרשנותה של קרור וטענתה כי מדובר ב"דעה מכרעת", שהיא בבחינת דעה קובעת ללא תנאי מוקדם של שוויון בקולות, אף לא נשמעה במהלך כל השנים עד לשנת 2015.
מאחר ומדובר בפרשנות שהיא, כאמור, חריגה לחלוטין ויוצאת דופן באופן מוחלט – אין אלה לחזור ולציין כי על מנת שהפרשנות החריגה תהיה מקובלת על שני הצדדים - היה מקום לקיים דיון בנושא לפני כריתת הסכם שנת 2005 ולתת לכך ביטוי ברור וחד משמעי באותו הסכם - דבר שלא נעשה.
לכן, טענתו של רודב לפיה "מה שהיה הוא שיהיה" – מתייחסת למצב שהיה על פי הסכם שנת 94, בהתאם לפרשנות המונח "דעה מכרעת" באותו הסכם, כמפורט לעיל.
פרשנות זו מתיישבת גם עם התכלית העסקית של הסכם בעלי המניות.
לחברה נוספה בעלת מניות חדשה אשר הוקצו לה 26% מהמניות.
קיים אכן היגיון בכך שהצדדים הסכימו להעניק לקרור, שהיא בעלת המניות הגדולה ביותר, זכויות יתר.
אולם, פרשנות לפיה ליו"ר הדירקטוריון ניתנה הסמכות להכריע גם במקרה בו לא יהיה שוויון בהצבעה ללא התחשבות בעמדת יתר הדירקטורים – אינה סבירה והיא תרוקן, כאמור, מתוכן את תפקידם של יתר חברי הדירקטוריון בחברה בכל הנושאים שלא נמנו בסעיף 2.4.
כל הקביעות לעיל, נכונות לגופן, ללא קשר לטענת הנתבעים לפיה לא נעשה שימוש בפועל בזכות ל"דעה מכרעת" על פי פרשנותם במשך 20 שנה.
די היה בכל האמור לעיל על מנת להגיע למסקנה חד משמעית לפיה פרשנות המונח "דעה מכרעת" בסעיף 2.4 להסכם בעלי המניות היא "דעה מכרעת" במקרה של שוויון.
עם זאת, אתייחס לשתי סוגיות נוספות אשר הועלו על ידי הצדדים.
ה(1) טענת התובעות לפיה אין בסיס לטענת הנתבעים כי סוכם שמעמדם עובר לעסקת המיזוג ישמר
מאחר וכבר קבעתי כי הוראות הסכם שנת 2005 שימרו אכן את הוראות הסכם שנת 94', וכי על פי הסכם שנת 94' חלה "הדעה המכרעת" במקרה של שוויון בלבד - אין למעשה צורך לדון בטיעון זה של התובעות ובטיעון הנגדי של הנתבעים בדבר הגורם לכניסתה של תופאפ לחברה.
לגופו של עניין, אינני רואה מקום לטענות שני הצדדים בהקשר זה.
טענת התובעות בדבר הכפלת שווי החברה בשנת 2016 לעומת שוויה בעת המיזוג –הינה במהותה טענה חשבונאית שבמומחיות.
הסכומים שצוינו על ידי התובעות בסיכומים אינם בגדר חוות דעת מקצועית, שיש בה כדי להצדיק קביעה לפיה הצטרפות תופאפ גרמה להכפלת שווי החברה.
מנגד – אין גם מקום להכרעה בנושא זה שהוא, כאמור, נושא שבמומחיות, על סמך עדותו של רודב בדבר הפקטורים המרכזיים מהם נבע הגידול ברווח לאורך השנים.
טענת התובעות בעניין הערכת שווי התומכת בהקצאה של 49% ממניות החברה לתופאפ – המצביעה, לדבריה, על שינוי דרמתי בחברה הממוזגת – אינה רלוונטית שכן בסופו של דבר לא התקבלה חוות הדעת וההקצאה נעשתה בשיעור של 26% בלבד.
מנגד – אינני רואה גם כל מקום לטענת הנתבעים לפיה האינטרס הראשון במעלה במיזוג היה של תופאפ וכי קרור ושרון לא "יצאו מגדרם" ברצונם לבצע את העסקה.
הנתבעים טענו כי יש ללמוד מכך על מעמדה הנחות של תופאפ בהשוואה למעמד קרור ושרון בחברה.
בתמיכה לטענה זו היפנו התובעים, כאמור, למייל ששלח מאירי לרודב ביום 12.4.05 בו תוארה התרשמותו מדברי נציגי תופאפ לפיה "לסיכום קטע זה, מאופן הדיבור וממראה עיניים, נראה לי שאנחנו הברירה היחידה שלהם".
מדובר בהתרשמות סובייקטיבית שהיא בגדר עדות שמיעה שקיבלה ביטוי במייל, כאשר כותב המייל עצמו – לא זומן לעדות .
התוצאה העניינית הרלוונטית היחידה היא כי לאחר המיזוג מונה החברה שלושה בעלי מניות בשיעור אחזקות ובזכות למנות דירקטורים כפי שצוין לעיל.
ה(2) טענת הנתבעות כי פרשנות התובעות תרוקן מתוכן את "הדעה המכרעת"
בסיכומים טענו הנתבעים כי פרשנות התובעות תהפוך את "הדעה המכרעת" לאות מתה.
בהקשר זה חזרו הנתבעים על טענתם, לפיה לא הייתה לשאלה הפרשנית נשוא המחלוקת בתיק חשיבות מעשית כאשר דירקטוריון החברה מנה שישה דירקטורים, כאשר כל צד מינה שלושה דירקטורים.
ככל שהיו מתגלעים חילוקי דעות בדירקטוריון בין נציגי שרון לבין נציגי קרור – היה נוצר שוויון קולות בו גם לשיטת התובעות חלה הדעה המכרעת של יו"ר הדירקטוריון.
עם שינוי הרכב הדירקטוריון המונה היום שמונה דירקטורים – הרי שהסבירות לשוויון קולות בהצבעה הינה אפסית עד שלא קיימת בכלל.
על מנת שיתקיים שוויון נידרש בהכרח שנציגי מי מהצדדים לא יצביעו באותו אופן.
ההסתברות לתרחיש כזה, לטענת הנתבעים, הינה אפסית.
צוין על ידם מאז שנת 2005 ועד למועד הגשת הסיכומים התקיימו עשרות דיוני דירקטוריון ולא אירע ולו מקרה אחד בו היו הקולות שקולים.
עוד נאמר, כי מאז פרוץ המחלוקת ועד למועד הגשת התצהירים – התקיימו למעלה מ- 15 ישיבות דירקטוריון במסגרתן הצביעו הדירקטורים שמונו על ידי שרון ועל ידי תופאפ באופן עקבי כאיש אחד.
הנתבעים טענו כי אין כל יסוד לטענת התובעות כי גם בהרכב הדירקטוריון הנוכחי ייתכן מצב בו יהיה שוויון בדירקטוריון.
אומנם, כפי שטוענות התובעות, חייב כל דירקטור על פי דין לפעול ולהצביע לטובת החברה ולא לפי עמדת בעל המניות שמינה אותו – אך אין בכך כדי להועיל לתובעות.
הניסיון מלמד כי בעולם העסקי דירקטורים שמונו על ידי בעל מניות מסוים, נוטים לראות את טובת החברה באותו אופן ואף לקיים ביניהם דיונים מוקדמים ולהגיע להבנה לגבי הצבעתם בישיבה.
נטען גם כי העובדה שבעת המו"מ לא צפו הצדדים אפשרות של שוויון קולות – נלמדת גם מהוראות סעיף 2.5 להסכם הקובע רוב מיוחס של שישה דירקטורים.
כמו כן, טענת התובעות כי מצב של שוויון קולות אפשרי כאשר חלק מהדירקטורים אינם מתייצבים לישיבה - מתייחסת למקרים שקדמו לפרוץ המחלוקת בהם נציגי שרון לא השתתפו בישיבה או הגיע נציג אחד בלבד מטעמם.
לסיכום נטען כי הרכב הדירקטוריון הנוכחי הופך את פרשנות התובעות למייתרת לחלוטין את הזכות ל"דעה מכרעת" והופכת אותה לאות מתה.
אינני רואה מקום לטענות אלה של הנתבעים.
כפי שקבעתי לעיל, פרשנות הנתבעים הופכת לאות מתה את זכותם של הדירקטורים להשתתף ולהשפיע על קבלת החלטות בנושאים שלא נמנו בסעיף 2.4, שכן לפי פרשנות הנתבעים - מוקנית ליו"ר הדירקטוריון מטעם קרור דעה קובעת ללא התחשבות בדעות יתר הדירקטורים.
אין , כאמור, מקום להעדיף פרשנות חריגה שלא הוכח כי סוכם עליה והיא אף לא קיבלה ביטוי מפורש בהסכם. זאת, במיוחד כאשר קבלת הפרשנות של "דעה מכרעת" במובן דעה קובעת - מביאה בפועל למצב בו דירקטורים נותרים ללא זכות הצבעה, והם אינם יכולים לפעול לטובתה של החברה תוך מילוי החובות המוטלות עליהם כדירקטורים על פי הדין.
יתרה מזאת, העובדה כי הצדדים צפו שוויון גם במבנה הדירקטוריון הנוכחי (מבלי להידרש לאפשרויות הטכניות השונות להיווצרות השוויון) – עולה באופן חד משמעי מנוסח סעיף 2.5.
הסעיף לא קבע רק דרישת רוב מיוחס של שישה דירקטורים אלא התייחס במפורש לפני כן ל"שוויון בהצבעה".
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי יש לקבל את פרשנות התובעות להוראת סעיף 2.4 להסכם בעלי המניות.
4. טענות התובעות בעניין קיפוח
א. מסגרת הדיון בטענות הקיפוח
טענות התובעות בעניין הקיפוח התפתחו במהלך ניהול התיק.
בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי תופאפ כנגד תביעת קרור נטען כי קרור ורודב מנעו מהתובעות להנות מבעלותן בחברה: הם סיכלו את הליך מכירת המניות לצד ג' ומונעים בכל דרך חלוקת דיבידנד.
נטען כי התנהלות זו מנוגדת לדין; להסכם בעלי המניות ולכללי תום הלב וכי היא מהווה קיפוח אסור כמשמעו בסעיף 191 לחוק החברות.