63. המפקח על הבנקים, בהוראת ניהול בנקאי תקין מספר 453 (ערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי), חוזר 2096 (להלן: "הוראות המפקח על הבנקים") החיל על הבנקים חלק מחובות הגילוי הקבועות בחוק הערבים לגבי "ערב יחיד", על כלל הערבים. בין היתר נקבע שם כי על התאגיד הבנקאי לשלוח הודעה לערב, בה יזכיר את קיום הערבות וסכומה, כאשר הערבות היא ללא הגבלה בסכום, אחת לשנה. הוראה זו באה להבטיח כי ערב החותם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום, שמעצם טיבה עתירת סיכונים, יקבל מידע מדי שנה בדבר קיום הערבות וסכומה. וכן בסעיף 9 להוראות המפקח על הבנקים, נקבע כי על הבנק להודיע לערב בדבר אי קיום החייב את חיובו וזאת בתוך 90 ימים מהיום שהיה על החייב לקיים את החיוב.
64. תכלית חובת הגילוי והנאמנות המוטלת על הבנק הנה למנוע מצבים שבהם אדם מן היישוב יתקשר עם מוסד בנקאי בעסקה שבגינה הוא עלול למצוא את עצמו בחובות כבדים וזאת בעקבות כך שהעסקה לא היתה ברורה לו כנדרש. בנסיבות אלה נפסק כי ראוי להטיל על הבנק, אשר יחסי הכוחות בינו ובין הלקוח (לרבות הערב) אינם שקולים, חובת גילוי מוגברת על מנת שיכול הלקוח להיטיב לכלכל את צעדיו (ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1998) בע"מ, פ"ד נד(2) 145, 161 (2000)). העוצמה הרבה בידי הבנקים מונעת לעיתים מלקוחות היכולת להתמודד עם הבנק בצורה שווה. על כן הבנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן (ע"א 8611/06 בנק הפועלים נ' מרטין, פסקה 34 (02.03.2011).
מן הכלל אל הפרט:
65. אביא מספר עובדות שעולות מחומר הראיות ומקביעות בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי ההודעות על קיומה של ערבות לא הומצאה לידי המערער. אין מחלוקת כי בשלב מסוים, ביום 01.07.2010 מונה המערער למנהל בחברה (נספח י"ח לתצהירי הבנק) ואין מחלוקת כי הוא בדק את מצבה הכספי של החברה. מחומר הראיות עולה, כי המערער פרש מן החברה בחלוף חודש וחצי (ראו מכתב הבנק שצורף כנספח י"ט לתצהירי הבנק). המערער מודה, כי בעת מינויו כמנהל הוא בדק את מצב החברה (עדותו בעמוד 59 לפרוטוקול) ואף על פי כן הוא לא מצא מקום לבטל את הערבות.
66. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממה שאירע מספר חודשים לאחר מכן. בחודש 12/2010 התדרדר מצבה הכלכלי של החברה ונראה, כי על כך אין מחלוקת בין הצדדים. אחיו של המערער, הערבים לחובות החברה, הודיעו על ביטול ערבויותיהם ואף עשו זאת בכתב. במעמד הישיבה שהתקיימה במשרדי הבנק ביום 01.12.2010 שתועדה בפרוטוקול (נספח כ' לתצהיר הבנק), עלה, כי מצב החברה היה קשה, וכי אינה עומדת בהתחייבויותיה ואף התברר לבנק תופעת "גלגול שיקים" (או החלפת שיקים בין החברה לבין חברה אחרת לשם הקטנת יתרת החובה באופן פיקטיבי, דבר המלמד כי החברה אינה עומדת בהתחייבויותיה כלפי הבנק ואינה עומדת במסגרת האשראי שהוקצתה לה). בתום הישיבה, וכפי שעולה מפרוטוקול הנ"ל, הודיעו האחים, כי מבטלים הם את הודעותיהם על ביטול ערבותם לחוב החברה כלפי הבנק, וכי תתקיים ישיבה נוספת כאשר אחיו של המערער התחייבו לבצע פעולות לשם הבראת החברה והקטנת התחייבויותיה כלפי הבנק (ראו פרק הסיכום). מצב החברה המשיך להתדרדר, וביום 06.10.2011 נחתם הסכם מחזור החוב לפיו הועמדה לחברה הלוואה על-סך 1,100,000 ₪ לשם פירעון החוב. ההלוואה הועמדה בחשבון ביום 31.10.2011.
67. נראה, כי הבנק הפר את חובתו ליידע את המערער באשר לשינוי לרעה במצב החברה. הוא לא יידע את המערער, כי אחיו ביקשו לבטל את כתבי הערבות עליהם חתמו, הוא לא יידע, כי החברה מחליפה שיקים עם חברה אחרת, הוא לא יידע את הערב, כי נעשה הסדר למחזור החוב, הוא לא הודיע לערב כי הועמדה הלוואה לפירעון חוב שוטף, הוא לא יידע את הערב כי החברה אינה עומדת בהלוואה וצוברת חובות הנושאים ריבית בשיעור 15% (ריבית החריגה בחשבון). נראה, כי הבנק הפר את חובת הידוע ונהג בחוסר תום לב.
68. הבנק לא יידע את המערער (עימו מצוי הבנק בקשרים עסקיים והוא לקוח של אותו סניף) בהתרחשויות הנ"ל והמשיך לגבות ריבית פיגורים. אילו ידע המערער על אירועים אלה, בזמן אמת, יוכל היה לבטל את הערבות (כפי שהצהיר בתצהירו) ולשלם את החוב ביום העמדת ההלוואה – סך של 1,100,000 ₪ ובכך לחסוך תשלומי ריבית פיגורים (בשיעור 15%) על סכום הפיגורים. אציין כבר עתה, כי טענת המערער, לפיה אילו ידע על התרחשויות אלה בזמן אמת יכול לגרום היה לחברה לפרוע את חובותיה, לא הוכחה ועל כן יש לדחות טענתו זו של המערער, אולם, מאידך, אני מקבל את טענתו, כי אילו ידע על אירועים אלה בשעת אמת יכול היה לבטל את ערבותו ולפרוע את חובו.
69. על בסיס האמור לעיל עולה שאלה, מהי התרופה בגין הפרת החובות אשר היו מוטלות על הבנק.
70. באשר להפרת חובות הבנק ביחס להוראות המפקח על הבנקים להודיע לערב מדי שנה על קיומה של ערבות ואפילו אניח כי חובת הבנק היא לשלוח את ההודעות ולוודא קבלתם (דהיינו לשלוח אותן בדואר רשום), איני סבור כי הפרת חובה זו מביאה לבטלות הערבות. סוגיה דומה נדונה בע"א 4415/03 אהרנשטם נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, פ"ד נט(1) 799, 814 (2004) (להלן: "עניין אהרנשטם") שם נקבע כי: "אמנם, בהוראות המפקח על הבנקים לא נקבעה סנקציה לעניין הפרתה של הוראה זו, עם זאת לאור ההיגיון העומד ביסודה, אין לומר כי פועלה של הוראה זו מצטמצם אך למישור היחסים בין הבנק למפקח על הבנקים. כדי להגשים את תכליתה של ההוראה נכון לקבוע כי בתנאים מסוימים הפרתה עלולה להשליך על תוקף הערבות, ולעתים היא אף עלולה להביא לבטלותה, שכן על רקע נסיבותיו המיוחדות של מקרה נדון הפרתה של הוראה זו יכולה להצביע על חוסר תום-לב של הבנק כלפי הערב, הפרה של חובת הגלוי הנאות, וסטייה מסטנדרד הזהירות הנדרש מהבנק כלפי לקוח, לרבות ערב. קיומן של נסיבות אלו כרוך בשאלה עד כמה הפרתה של הוראה זו פגעה ביכולתו של הערב להבין את תנאי הערבות ולעמוד עליהם, ועד כמה פגע הדבר ברצונו החופשי להסכים לערוב".
71. בנסיבות המקרה שלפנינו, המערער, כפי קביעתו העובדתית של בית משפט קמא לא ניתק קשר עם החברה, הוא ידע על ערבותו ואף חתם במספר הזדמנויות בין השנים 2001-2009 על כתבי קיזוז באופן שעברו כספים המופקדים בחשבונותיו לחשבון החברה (ואף חתם בשנת 2004 על כתב ערבות לחובות החברה לבנק אחר). ועוד, המערער חזר לנהל את החברה באמצע שנת 2010 והודה בפני בית משפט קמא כי הוא בדק את ספריה של החברה ועמד על מצבה הכלכלי, ואף על פי כן לא ביטל את הערבות. משכך, איני סבור כי בנסיבותיו של מקרה זה יש לבטל את הערבות באופן גורף משום שלא הוכח כי ההודעות שנשלחו למערער (לכתובתו) לא הגיעו אליו.
72. עניין אהרנשטם עסק בהפרת הוראת המפקח על הבנקים כאשר חתם הערב על כתב הערבות לא בסניף הבנק אשר העניק לו את האשראי, אלא בסניף אחר. שם נקבע כי על אף שהבנק לא פעל בהתאם להוראות המפקח, אין בהתנהגות זו לבדה כדי להביא לבטלות ערבות הערב. עוד נקבע שם כי בנסיבותיו של המקרה לא יהא זה נכון להטיל על הבנק את החובה לדאוג לאינטרסים של בעל מניות בחברה, מקום שהוא אינו דואג לעצמו ועת הוכח כי הוא ידע בעת חתימתו על כתב הערבות את מצבו של חשבון החברה. נראה, שבדומה למקרה שנידון בפרשת אהרנשטם, אף המקרה שבפנינו אינו מצדיק לבטל את הערבות באופן טוטלי רק משום שהמערער לא קיבל לידיו את ההודעות על ערבותו שעל הבנק לשלוח מדי שנה, מקום שהמערער העביר כספים לחברה וחתם על כתבי קיזוז עד לשנת 2009 (ראו נספח כ"ה לתצהירי הבנק).
73. באשר להפרת חובת תום הלב וחובת הגילוי לגבי התדרדרות מצבה של החברה, נטילת ההלוואה ביום 30.10.2011 ואי דיווח על אי עמידת החברה בחובותיה כלפי הבנק ואף באי עמידתה בהלוואה, אני סבור כי בהתנהלות זו הפר הבנק חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים והוראות המפקח על הבנקים. היתה מוטלת על הבנק החובה להודיע לערב בדבר מצב החברה והעובדה שהחברה אינה מקיימת את חיובה וכי נקלעה למשבר שגרם לה "להחליף שיקים", וזאת מכוח חובת תום הלב. כפי שנקבע בפרשת ליברמן , הבנק והערב אינם זרים זה לזה, והיחס ביניהם הנו בגדר "יחס קרוב" ובהתקיים יחס כזה, דרושה הגינות מסוימת, כאשר הטלת חובה כאמור על הבנק אינה מהווה נטל כבד שכן יכל לשלוח לערב הודעה בתוך זמן סביר מיום שנודע לו בדבר מצבה של החברה.
74. סעיף 39 לחוק החוזים אינו קובע את הסעדים בגין הפרת חובת תום הלב. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בפרשת ליברמן:
"סעיף 39 לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות הנובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות, הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות על-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת"
75. נראה, כי הנזק שנגרם למערער מתבטא בשלילת זכותו לבטל את הערבות באותה תקופה ובשלילת זכותו לפרוע את החוב הנערב לאלתר באותו שלב. לפיכך, נראה, כי בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, נזקיו של המערער מתבטאים בסכומי הריבית שנדרש לשלם למן יום הפרת חובתו של הבנק. על כן נראה, כי יש לשלול מן הבנק את הריבית החריגה המוסכמת מן היום שבו הועמדה ההלוואה ועד ליום מתן פסק דינו של בית משפט קמא, זאת על מנת להעמיד את המערער במצב שבו היה עומד אילו הבנק היה נוהג בתום לב ומגלה לערב את מצב החברה בעת נטילת ההלוואה בשנת 2011.
76. משמעות האמור לעיל היא, כי שומה עלינו להציב את המערער במצב שבו היה אילו היה יודע על התדרדרות מצבה הכלכלי של החברה, על מחזור החוב של החברה על-ידי נטילת ההלוואה מושא התביעה. כאמור, בנקודת זמן זו יכול היה המערער לנקוט באקט של ביטול הערבות ולפרוע את חובו בגין ערבותו כפי שהצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (יצויין כי על-פי הודעת הצדדים המערער פרע את מלוא חובו בגין פסק הדין לאחר שניתן ע"י בית משפט קמא) לפיכך, אני קובע כי נזקו של המערער מתבטא בריביות על-פי ההסכם (ריביות הפיגורים), שהתווספו למן יום העמדת ההלוואה ביום 31.10.2011.
77. הבנק העמיד את תביעתו על סכום ההלוואה שנתן לחברה על-סך 1,100,000 (ראו סעיף 5 לכתב התביעה מוצג 2 לתיק המוצגים מטעם המערער). הוא טען כי ההלוואה לא נפרעה וכתב התביעה היה מורכב מחוב הפיגורים עליו התווספה ריבית פיגורים (בסך 554,668 ₪), מן היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה (644,962 ₪) ומיתרת חוב בחשבון החח"ד על-סך 975 ₪ ובסה"כ 1,200,605-אשר הוא סכום התביעה. בהקשר זה אני דוחה טענת המערער, לפיה הסך 554,668 מהווה סכום ריבית הפיגורים שהוסיף הבנק. הסכום הנ"ל מהווה סכום הפיגורים בתשלום ההלוואה, אותה התחייבה החברה לפרוע ב-60 תשלומים.
78. על כן, אעמיד את סכום החוב שעל המערער לשלם על-סך 1,100,975 ₪ - סכום ההלוואה שנתבע בכתב התביעה שיכל המערער לפרוע ביום העמדת ההלוואה אילו היה יודע על כך, וסך 975 ₪ סכום החוב בחשבון החח"ד שנותר. בשים לב להפרת חובת הגילוי וחובת תום הלב, סבורני כי כל סכום הריבית המוסכמת שהתווסף על סכום זה הוא בבחינת הנזק שנגרם למערער כתוצאה מהפרת חובת הגילוי, תום הלב והנאמנות החלות על הבנק ונזק זה יש לנכותו.
79. על כן יישאו סכומים אלה (1,100,975 ₪) הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961, מיום מתן ההלוואה (31.10.2011) עד ליום מתן פסק הדין של בית משפט קמא - והסכום שיתקבל הוא סכום שיבוא במקום סכום פסק דינו של בית משפט קמא.
מסקנה:
80. לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, כאמור בסעיף 79 לעיל, באופן שנזקו של המערער כתוצאה מהפרת חובת הגילוי יתבטא בסכומי הריבית ההסכמית (ריבית הפיגורים המוסכמת) החלים על סכום ההלוואה ויתרת החוב בחשבון החח"ד שנתבעו בכתב התביעה, וזאת עד ליום מתן פסק הדין. על כן יעמוד סכום פסק דינו של בית משפט קמא על הסכום האמור בסעיף 79 לעיל.
81. כמו-כן אציע לחבריי לבטל את ההוצאות שנקבע בבית משפט קמא ולאור התוצאה אליה הגעתי, יישא המשיב בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
82. כאמור, מטענות הצדדים עולה כי סכום פסק הדין נפרע ועל כן תוך 30 ימים, יושב סכום ההפרש בין מה ששולם לבין סכום פסק הדין לידי המערער באמצעות ב"כ (כאשר על סכום ההפרש מתווספים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד ליום ההשבה).
נאסר ג'השאן, שופט
הנשיא רון שפירא [אב"ד]
אני מסכים עם דברי חברי והמסקנה אליה הגיע, לאחר שניתח בהרחבה את הראיות והסוגיות המשפטיות שהתעוררו בערעור שבפנינו.