13. המערער טען בפני בית משפט קמא, כי הוא ענה להגדרת "ערב יחיד" מאחר והוא נושל מן החברה וחדל להיות בעל מניות ביום 1.1.199, לפני חתימתו על כתב הערבות. טענה זו נדחתה על-ידי בית משפט קמא. נקבע, כי הערב- המערער המשיך להיות בעל מניות בחברה ו "בעל עניין" בתאגיד- ובכך נשלל מעמדו כ-"ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"). נקבע כי, המערער היה בעל מניות רשום עד לשנת 2008 ודי בכך כדי לדחות את הטענה. עוד נקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בין השנים 2001-2005 חתם המערער על מספר כתבי קיזוז של כספי חסכון ביחס לחשבון החברה מבלי שיתן הסבר המניח את הדעת לכך, ובשנת 2004 חתם המערער יחד עם אחיו על כתב ערבות לחובות החברה כלפי בנק מרכנתיל (נספח כ"ז לתצהירי עדות ראשית מטעם הבנק), דבר המפריך טענת המערער כי למן שנת 1999 חדל המערער להיות "בעל עניין" בחברה.
14. אף הטענה כי יש לבטל את הערבות בשל שינויים בחוב הנערב דחה בית משפט קמא. נקבע, כי החיוב הנערב בשנת 2011 (נטילת ההלוואה) אינה אלא מיסוד חוב קיים ועל כן מתן ההלוואה אינה שינוי בחוב הנערב ואינה יצירת אשראי חדש.
15. המערער העלה טענה נוספת בפני בית משפט קמא- והיא כי יש לבטל את הערבות בשל הפרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק כלפי הערב, ואף טענה זו נדחתה על-ידי בית משפט קמא. בית משפט קמא פנה להוראות סעיף 26 (ה) לחוק הערבות הקובע, כי במידה ולא קיים החייב את החוב הנערב, יודיע על כך הנושה לערב ולא עשה כן "יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". בית משפט קמא קבע, כי "אין חולק כי לא נמסרה לנתבע הודעה על אי עמידת החברה בהתחייבויותיה בשום שלב". בית המשפט יצא מן ההנחה כי הופרה חובת הידוע והגילוי החלה על הבנק ליידע את הערב כי החייב אינו עומד בחובותיו. בית משפט קמא שוב פנה להוראות סעיף 26 לחוק הערבות וקבע, כי הפרת חובת הידוע אינה מפטירה את הערב ואינה מביאה לבטלות הערבות, וכי היא מפטירה את הערב כדי הנזק שנגרם לו בגין הפרת חובות הנושה – הבנק, ועל כן על הערב להוכיח נזק בגין הפרת חובת הידוע, ומשלא הוכיח הערב- המערער נזק כלשהו, דחה בית משפט קמא את טענתו זו.
16. עוד דן בית משפט קמא בטענה נוספת והיא, כי הבנק לא הסתמך במשך שנים על ערבותו של הערב באופן המונע מן הבנק להסתמך עליה. בית משפט קמא קבע, כי הוכח בפניו כי עובדי הבנק אכן לא היו מודעים לערבותו של המערער, אלא שאין בכך כדי להביא לבטלות הערבות. נקבע, כי ערבויות אינן נבדקות באופן שוטף והערבות מעולם לא בוטלה מרישומי הבנק ובדיקת ערבויות הערבים לחובות החברה במערכת הבנק היתה מעלה כי הערבות שריריה וקיימת. בית משפט קמא הסתפק בהסברי עובדי הבנק לגבי אי הופעת הערבות בדיוני ועדות אשראי, וקבע כי בדיוני ועדות אשראי אין התייחסות לשמות הערבים. נקבע עוד, כי דיוני הועדות אינן חשופות לבנק בזמן אמת ועל כן אין הבנק יכול להסתמך על פרוטוקולי ועדות אשראי. עוד דחה בית משפט קמא את הטענה כי מאחר והבנק לא שלח הודעות לערב הרי לא ראה בו כערב. נקבע על-ידי בית משפט קמא, כי הבנק שלח הודעות אולם לא הוכח כי אלו הגיעו לערב.