17. בית משפט קמא דחה טענת המערער, לפיה הודה הבנק בכתבי בי דין שהמערער אינו ערב. נקבע כי אין בתגובות שהוגשו לבקשה לביטול פסק דין ובתגובה לבקשת החברה להקפאת ההליכים (שהוגשה שלושה חודשים לאחר משלוח מכתב התראה) שבהם לא נמנה המערער כערב (להבדיל מאחיו ששמותיהם נמנו כערבים) כדי להביא לבטלות הערבות.
18. בית משפט קמא דחה טענות נוספות שהעלה המערער- שיהוי בפניית הבנק אליו, אי הבאת כתב הערבות המקורי לשם מתן הסבר ל-"כוכבית" המופיעה ליד שמו של המערער. בית המשפט דחה את הטענה למשמעות אותה "כוכבית" ליד שמו של המערער.
19. לפיכך דחה בית משפט קמא כלל טענותיו של המערער ולפיכך קיבל התביעה במלואה אגב הוספת ריבית על מלוא סכום התביעה מיום הגשתה לפי הריבית המוסכמת בין הבנק לבין החברה.
טענות המערער בערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו:
20. בערעור שהגיש המערער, טוען כי מספר שגיאות נפלו בפסק דינו של בית משפט קמא. נטען, כי כל אחת מקביעותיו של בית משפט קמא שלהלן, מביאה לבטלות הערבות: הקביעה כי לא נמצא כל הסבר מדוע הוחתם המערער על ערבות ביום 11.02.1999; הקביעה כי חובת הגילוי והידוע של הבנק הופרה; הקביעה כי עובדי הבנק שהעידו לא היו מודעים לערבות; והקביעה כי הבנק לא הוכיח כי המערער קיבל הודעות לערב.
21. המערער טוען, כי מאחר ונקבע כי חובת הגילוי והידוע הופרה, שומה היה על בית משפט קמא לבטל את הערבות. נטען כי שגה בית משפט קמא משפנה לסעיף 26 לחוק הערבות אשר מפטיר את הערב כדי נזקו במידה ויוכח כי חובת הגילוי הופרה, זאת מאחר וסעיף 26 לחוק הערבות החל על "ערב יחיד" כאשר בית משפט קמא עצמו קבע כי המערער אינו "ערב יחיד". ועוד, נטען כי נגרם נזק למערער כתוצאה מאי הגילוי וכי נזק זה הוכח גם הוכח, שכן אילו היה יודע המערער על הקשיים הכלכליים היה פועל לפירעון החובות או שהיה מודיע, פעם נוספת על ביטול הערבות. נטען עוד, כי הנזק מתבטא אף בסכומי הריבית וההצמדה שהוספו על החוב כאשר המערער אינו יודע על מתן האשראי ועל ההרעה במצב החברה.
22. המערער חזר על טענותיו בפני בית משפט קמא, כי מטרת החתימה על המסמך שכונה "כתב ערבות" לא היתה ערבות לחובות החברה כי אם לשם מימוש פיקדונות ע"ש המערער והוא חזר על הטענה, כי במשך השנים הבנק "שתק", פקידי הבנק לא ידעו על הערבות וכי פקידי הבנק הבכירים לא ראו במערער כערב ועל כן הבנק ביטל בהתנהגותו את הערבות או הסכים לביטול הערבות אף שהביטול נעשה בעל-פה. נטען עוד, כי בית משפט קמא התעלם "מהלכות משפטיות" שקובעות כי ניתן לבטל ערבות בעל פה, באשר דרישת הכתב לביטול הערבות היא ראייתית בלבד ועל כן ניתן להביא ראיות בעל פה בדבר ביטול הערבות. עוד נטען כי בשל "שתיקת הבנק", הרי הוא- הבנק מושתק מלהגיש תביעה בגין הערבות. הערב- המערער הוסיף, כי הבנק לא הסתמך על הערבות בעת מתן אשראים לחברה (כפי שעולה מדיוני ועדות אשראים במשך השנים ומעדות עובדי הבנק שהעידו בפני בית משפט קמא) ועל כן לא ברור, כיצד יוכל הוא להגיש תביעה כנגד הערב, מקום שהוא ויתר על הערבות.