23. המערער חזר על טענתו שטען בפני בית משפט קמא, כי מאחר וביום חתימת הערבות לא היה המערער בעל עניין בחברה, הרי דין הערבות להתבטל לנוכח הוראות סעיף 21 (ב) לחוק הערבות , לפיו "לא נקוב בסכום החוזה הערבות סכום קצוב- פטור ערב יחיד מערבותו" .
24. המערער שב והפנה למסמכים המוכיחים כי הבנק לא ראה במערער כערב, ובין היתר הפנה לפרוטוקולי והחלטות ועדת האשראי, מהם עולה, כי שמו של המערער לא הוזכר כערב ופקידי הבנק לא ידעו על ערבותו, פרוטוקול הישיבה בה השתתפו נציגי הבנק ואחיו של המערער מיום 01.12.2010 וכתבי בי דין אשר התנהלו בין הבנק לבין החברה ואחיו של המערער, לרבות תגובות הבנק לבקשה לביטול פסק הדין ולבקשה להקפאת הליכים, בהן הזכיר הבנק שמות הערבים לחובות החברה מבלי להזכיר את שמו של המערער.
25. מנגד, בעיקרי הטיעון מטעם הבנק טען הוא, כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא והוא הפנה לקביעותיו של בית משפט קמא אשר מגובות בראיות אשר הובאו בפניו. בעיקרי הטיעון מטעמו הפנה הבנק לקביעות בית המשפט העובדתיות, לרבות לקביעות בית המשפט לגבי טענת המערער שמטרת הערבות היתה לקשור פיקדונות שלו למצבת הבטוחות ולגבי הטענה בדבר ביטול הערבות לאחר שהמערער העביר המניות בשנת 2008 לאחיו. הבנק טען עוד, כי לא נפלה שגגה מלפני בית המשפט בקביעותיו האחרות לגבי "נישולו מן החברה" בשנת 1999. באשר לטענת המערער לשינויים בחוב הנערב, הפנה ב"כ הבנק לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט, לפיה לא הועמד אשראי חדש (הלוואה חדשה), וכי מדובר בהלוואה לשם פירעון חוב קיים.
26. הבנק ביקש לדחות את טענות המערער לגבי הפרת חובת הגילוי. הבנק הפנה להוראות סעיף 26 (א) לחוק הערבות וטען כי על המערער היה להוכיח קיומו של נזק בגין הפרת חובת הגילוי ועליו להוכיח קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת חובת הגילוי. כמו-כן הפנה המשיב לקביעות בית משפט קמא לגבי טענת המערער לביטול הערבות בשל אי-הסתמכות הבנק עליה והוא מפנה בעניין זה לאמור בפסק הדין (סעיף 73 לפסק הדין), לפיו דיוני ועדות האשראי אינם מהוויים ראיה כי הערבות בוטלה. עוד נטען כי הבנק שלח מדי שנה הודעות לערב, כפי שהעידו עדים מטעמו ועל כן קיים הבנק חובת הגילוי. מכל מקום המשיב היה מודע לערבות ולמהותה, כפי שעולה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא.
הכרעה:
27. אתייחס לטענות המערער שהעלה בפנינו בערעור ואעשה זאת לפי הכלל, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה המבררת. "עקרון יסוד הוא בשיטתנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על שמיעת העדים, על בחינת הראיות ועל קביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. ערכאת הערעור תתערב בממצאים שבעובדה אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים כדבעי..." (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל ואח', פ"ד ס(4) 375, 386 (2006); ראו גם: רע"א 5667/17 שמש נ' רכבוך (15.08.2017); ע"א 8569/08 חוזיימה נ' עזבון המנוחה דיאב (29.04.2010)).