הטענה באשר למטרת החתימה על כתב הערבות:
28. לא מצאתי להתערב בקביעתו זו של בית המשפט קמא ומצאתי, כי בדין יסודה. ראשית, טענתו של המערער – איש עסקים, כי הוא חתם על "כתב ערבות", כאשר כוונתו היתה לחתום על שיאפשר לבנק "לקשור פיקדונות" של הערב- המערער למצבת הבטוחות בחשבון החברה, לא נטענה כלל בבקשת רשות להגן ולא ניתנה רשות להגן לגביה. סקרתי את טענות המערער בבקשתו למתן רשות להגן ומקומה של טענה זו נפקד מן הבקשה. אמנם, טענה זו הועלתה במהלך חקירתו של המערער בפני כב' הרשם זיתוני (ראו עמוד 2 לפרוטוקול הדיון, שם טען המערער, כי כתב הערבות נועד למנוע משיכת כספים מחשבונות פרטיים), אולם, כאמור, טענה זו לא הועלתה בבקשה ולא ניתנה לגביה רשות להגן. לפיכך, נראה, כי בדין קבע בית משפט קמא, כי יש לדחות טענה זו מאחר ומהווה היא הרחבת חזית אסורה.
29. מעבר לכך, סבורני כי דין הטענה להידחות לגופה. לשון כתב הערבות ברורה, והיא קובעת, כי המערער ואחיו, שהיו בעלי המניות בחברה אז, יערבו לכל חובות החברה בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, כאשר ארבעת הערבים חתמו על כתב הערבות באותו יום- 11.02.1999. טענת המערער בעניין זה מהווה עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב, שכן המערער מבקש ליצוק למסמך חתום על ידו תוכן שאין בו ולטעון כי כוונת המסמך היא אחרת. כך או כך, לא ברור כיצד ניתן באמצעות ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום למנוע משיכת כספים פרטיים מחשבונות הערבים. נראה, כי הדרך להשיג מטרה זו אינה רק על-ידי חתימה על ערבות אלא שיש לחתום על כתבי קיזוז, ומשכון סכומים אלה לטובת חוב החברה. משכך, אילו זו היתה כוונת הצדדים בחתימת המערער על כתב הערבות, הרי היה הבנק מחתים את המערער באותו מעמד על משכון כספים וזכויות לטובתו דבר שלא נעשה. יצויין כי המערער חתם במשך השנים על כתבי קיזוז באמצעותם קוזזו סכומים שהחזיק לטובת החברה ולא הוכחה כל זיקה בין קיזוזים אלה לבין כתב הערבות (ראו כתבי קיזוז בשנים 2001, 2003 ו- 2009 נספח כ"ו לתצהירי הבנק).
30. לאמור לעיל אוסיף את לשונו הברורה של כתב הערבות אשר קבע, כי המערער, יחד עם אחיו בעלי העניין בחברה, ערבים לכל חובות החברה, ביחד ולחוד.
31. על כן, מצאתי לדחות טענת המערער, באשר לכוונת כתב הערבות. הוכח, כי המערער חתם על כתב ערבות וכי הוא הבין מהות המסמך עליו הוא חתם.
טענת המערער, כי הוא נושל מן החברה והפסיק להיות "בעל עניין" בחברה ביום 01.01.1999: