32. יש לדחות את הערעור בנקודה זו. המערער טוען, כאמור, כי הוא נושל מן החברה עוד ביום 01.01.1999 כאשר פוטר מתפקידו כמנהל בחברה על-פי פרוטוקול ישיבת הנהלת החברה מיום 01.01.1999 (נספח 3 לתצהיר המערער) לאחר שהקים את חברת פ. נעאמנה עוד ביום 29.06.1998. משכך, כך לפי המערער, הרי הוא "ערב יחיד" (שכן אינו עוד "בעל עניין בתאגיד") וערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום, עליה הוא חתם לאחר יום 01.01.1999 בטלה לנוכח הוראות סעיף 21 (ב) לחוק הערבות.
33. בית משפט קמא דחה את הטענה אגב קביעת ממצא עובדתי כי טענת המערער לפיה הוא הפסיק להיות בעל עניין בחברה לא הוכחה, כי חומר הראיות מוכיח ההפך הגמור וכי הוא המשיך להיות קשור לעסקי החברה. נראה כי הכרעת בית המשפט מעוגנת בראיות ולא מצאתי להתערב בה.
34. סעיף 19 לחוק הערבות המצוי בפרק ב' לחוק (שדן בערבותו של "ערב יחיד") קובע, כי "היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד"; לעניין זה "בעל עניין בתאגיד" כהגדרת "בעל עניין" בתאגיד בחוק ניירות ערך התשכ"ח- 1968. על-פי סעיף 1 לחוק ניירות ערך מוגדר "בעל עניין" התאגיד כ-"מי שהחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן דירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי...".
35. משמעות האמור לעיל, שלמרות שהמערער פוטר ביום 01.01.1999 מתפקידו כמנהל, הוא המשיך להחזיק במניות החברה ולהיות בעל כח הצבעה, ועל כן הוא נחשב כבעל עניין בחברה. המערער לא כפר בטענה כי הוא ממלא אחרי ההגדרה הנ"ל אולם טען כי "נושל מזכויותיו בחברה". נראה, כי חוק הערבות נקט הגדרה ברורה ל-"בעל עניין בתאגיד" והוא קבע, כי מי שהחזיק בחמישה אחוזים מהון המניות המונפק יחשב כבעל עניין. קיומו של סכסוך בין מנהלי החברה, או פיטורי אחד ממנהלי החברה מבלי שמניותיו עברו לאחרים, אינו שולל מעמד של "בעל עניין" בתאגיד ועל כן, המשך החזקתו של המערער במניות החברה עד לשנת 2008, גם אם נניח כי הוא מודר מניהול החברה, אינה מובילה למסקנה כי אינו בעל עניין בחברה.
36. מעבר לאמור לעיל, חומר הראיות מוביל למסקנה, לפיה חרף פיטוריו מהנהלת החברה, הזיקה הכלכלית של המערער לחברה לא נותקה ועל כן בדין נדחתה טענת המערער, לפיה הוא "נושל מהחברה" וחדל להיות בעל מניות בה. המערער חתם על הערבות ביום 11.02.1999, כחודש וחצי לאחר "נישולו" הנטען מזכויותיו בחברה, כאשר אין כל הסבר המניח את הדעת כיצד מי שנושל מהחברה מגיע לסניף הבנק וחותם על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות החברה (או על מסמך שנועד לקשור את הפיקדונות האישיים לחשבון החברה- אם היינו מקבלים טענת המערער). אם לא די בכך, המערער המשיך לחתום על כתבי קיזוז כספים בחשבונותיו האישיים לטובת חשבון החברה (ראו כתבי קיזוז מהשנים 2001, 2003 ו- 2009 שצורפו כנספחים כ"ו לתצהירי עדות ראשית מטעם הבנק). אציין בהקשר זה, כי טענת המערער בסעיף 22 לתצהירו, כי כתבי קיזוז אלה לא נועדו להעביר כספים לחשבון החברה, כי אם לחשבונותיו, נסתרת מלשון כתבי הקיזוז אשר כללו את מספר חשבון החברה. ועוד, הוכח, כי בשנת 2004 המערער חתם על כתב ערבות לחובות החברה אצל בנק מרכנתיל (נספח כ"ז לתצהירי הבנק), ואין לקבל טענתו בחקירתו שכנגד, כי מטרת החתימה על כתב הערבות הנ"ל דומה למטרת החתימה על כתב הערבות לחובות החברה אצל המשיב.