לגופו של עניין, נאמר כי השלב בו אושרה עסקת האופציה כבר אינו מעניינה של בקשת האישור, לאור החלטת בית המשפט מיום 19.3.13.
בקשת האישור מתמקדת למעשה בשלב הסמוך לפקיעת האופציה וחידושה.
לטענת הדירקטורים, העובדה שהמבקש הוסיף לטעון כנגד עצם ההתקשרות בעסקה יש בה כדי להעיד על חוסר תום ליבו שכן בעניין זה חל מעשה בית דין. על אף זאת, הרחיבו הדירקטורים ופירטו את ההתקשרות בעסקה.
נטען, כי טענות המבקש הן בגדר חוכמה בדיעבד המתעלמת מהסיכונים שעמדו בפני ליבר שעה שרכשה את האופציה.
הדירקטורים ציינו כי אף אם ליבר הצליחה להרוויח מהאופציה שרכשה, מדובר בראש ובראשונה בעסקה אשר הניבה לחברה ולחברה הנכדה רווחים עצומים בסכומים של עשרות מיליוני ₪.
נכון למועד ההתקשרות בעסקה, הייתה בידי החברה הערכת השמאי מר יוסף זרניצקי, אשר העריך את שווי המקרקעין נכון לחודש פברואר 2010, בחלופת המגורים אשר טרם אושרה סופית על ידי ועדות התכנון, בסך של כ-149 מיליון ₪ בלבד.
הדירקטורים הדגישו כי המחיר בו נמכר הנכס לאביב הגיע לסכום של כ-210 מיליון ₪ במזומן (AS IS). מדובר במחיר גבוה הן מהמחיר המעודכן בו נקב מעריך השווי החיצוני עבור הנכס בחודש נובמבר 2010, לאחר ההתקשרות בהסכם האופציה (כ-170 מיליון ₪); הן מההצעה הגבוהה ביותר שקיבלה החברה הנכדה עבור הנכס (185 מיליון ₪) והן מהסכום שהועלה באופן בלתי מחייב על ידי יזם אחר, מר צחי חג'ג', שהיה מוכן לשלם סכום של 200 מיליון ₪ בכפוף ל"מצגים מלאים" ותנאים שונים כגון דחיית ההליך המשפטי בו נקטה העמותה.
הדירקטורים ציינו את העובדה כי ליבר לקחה על עצמה להשלים את המשא ומתן לפשרה מול העותרים וכן לשאת בתשלום הפשרה.
עוד הדגישו הדירקטורים, כי אין מקום לטענת המבקש לפיה ניתן היה למכור את הנכס בזמן אמת במחיר גבוה יותר, שכן אביב הסכימה לשלם עבורו סכום של 236 מיליון ₪.
מדובר היה באותו שלב בנכס שונה במהותו.
יתרה מזאת, מדובר בטענה שבמומחיות אשר לא נתמכה בחוות דעת מתאימה, כמו גם יתר טענותיו של המבקש.
מדובר בכשל שיש בו כדי להביא לדחיית הבקשה והתובענה.
כמו כן, סכום של 236 מיליון ש"ח אינו משקף פער של כ-36 מיליון ₪ כנטען באופן מטעה.
מתוך אותם 36 מיליון ₪, אשר בהמשך פחתו לכ-31 מיליון ₪, יש להפחית כ-10 מיליון ₪ בגין האופציה ששולמה על ידי ליבר.
ביחס לחברה לא מדובר בתוספת מוחלטת בגובה הסכום האמור אלא בכ-40% ממנו - לאור שיעור החזקותיה בשרשור בחברה הנכדה.