עוד נאמר בבקשה כי בתחילת שנת 2010 סיימה החברה הליך של הסדר חוב מול מחזיקי אגרות החוב שלה ואושר הסדר נושים, במסגרתו, הועברה השליטה בחברה למחזיקי אגרות החוב.
אחת ההנחות הקריטיות אשר עמדו בבסיס הסדר החוב ובהוצאתו לפועל היה גיוס מהיר של מזומנים, בעיקר ממימושים של נכסים בבעלות החברה.
אסטרטגיה זו פורטה בדוחות החברה: בדוחות ממאי 2010 צירפו רואי החשבון של החברה "הערת עסק חי" נוכח הערכתם כי החברה לא תעמוד בהתחייבויותיה הקרובות.
החברה ציינה במספר מקומות בדיווחיה כי לאור מצב השוק היא מעריכה שיהא קשה מאוד למכור את הנכסים בבעלותה וכי מימוש כאמור לא יתרחש בקרוב.
לכך יש להוסיף כי סביר להניח שצדדים שלישיים, בעיקר רוכשי דירות, יחששו מהתקשרות בהסכמים עם החברה כחברה יזמית אשר זה עתה השלימה הליך של הסדר חוב מול נושיה.
על אף כל זאת, עלה בידי החברה למכור נכס מהותי, הנכס אליו מתייחסת הבקשה, במחיר העולה על מחירו בספרים.
הדירקטורים הוסיפו וטענו כי אין חשיבות לכך שגם מנכ"ל החברה הרוויח בעקיפין מהעסקה. העסקה הייתה לטובת החברה והמבקש לא ביסס טיעון אחר; העסקה עתידה הייתה להסב רווחים נאים; העסקה נעשתה כאמור במחיר גבוה מהנקוב בספרים ומההצעה הגבוהה ביותר שניתנה; העסקה נבחנה על ידי ועדת הביקורת והדירקטוריון במסגרת מספר דיונים מעמיקים ורציניים.
אין לבקשת האישור תוחלת גם מפני שמחיר העסקה ותנאיה אושרו על ידי צד ג' בלתי תלוי שהיה לו עניין ישיר בנכס, כאשר ברור כי לא היה מסכים לביצוע עסקה שאינה טובה.
מדובר בחברה בבעלות המשיבים 13 ו- 14 אשר החזיקה, כאמור, ב-50% ממניות החברה הנכדה במשך שנים לפני שעלתה סוגיית מכירת הנכס.
צד ג' זה הוא שהוביל את מהלך מכירת הנכס וניהל את המשא ומתן בדבר תנאי העסקה.
הדירקטורים הדגישו כי המשא ומתן לא נוהל על ידי נושאי המשרה בחברה או על ידי מי מטעמה.
הדירקטורים התייחסו לטענת המבקש, לפיה ההתקשרות בהסכם האופציה הייתה טעונה אישור האסיפה הכללית בחברה כעסקה חריגה עם דירקטור, שכן בשלב מסוים לפני העסקה כיהן גבריאל כדירקטור בחברה.
לדבריהם, גבריאל התפטר מהדירקטוריון ביום 10.3.10, זמן רב לפני ההתקשרות בעסקה, אגב הסדר החוב והעברת השליטה - הליכים שהושלמו שבועות קודם לכן בחודש פברואר 2010.
באשר לסיחור האופציה – הדגישו הדירקטורים כי, בניגוד לטענת המבקש, האפשרות לסיחור האופציה הייתה קיימת בהסכם האופציה מלכתחילה.