6. ביום 19.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות. נקבע כי הבורר אכן לא הכריע בשאלת המיקום הנכון של הדוברה, אולם מדובר בשאלה טכנית שההימנעות מההכרעה בה אינה פוגמת בתוקפו של פסק הבוררות. שכן, הבורר יכול היה לקבוע, בהתבסס על הראיות שהונחו לפניו, כי המבקשת הפרה את התחייבותה בהסכם ובהסכם הפשרה בנוגע למיקום התקנת הדוברה. בית המשפט עמד על כך שנספח להסכם הפרויקט קובע במפורש כי הדוברה תוצב במרחק של 850 מטר מקו החוף, וכך גם עולה מתכתובת מייל בין הצדדים לאחר החתימה על ההסכם ולפני הצבת הדוברה בפועל. על כך יש להוסיף את הסכם הפשרה אשר קובע כאמור כי הדוברה תועבר ממקומה. לפיכך, הבורר יכול היה לקבוע את שקבע אף מבלי להידרש לשאלה הטכנית בדבר המיקום הנכון של הדוברה. על כן, נדחתה טענת המבקשת לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.
7. בית המשפט גם דחה את טענת המבקשת לקיומה של עילת הביטול המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות. נקבע כי טענת המבקשת לפיה הבורר הכריע בסוגיית זכותה של המשיבה לקיזוז רק בהתבסס על חוסר שביעות רצונה, חוטאת לאמת. הבורר לא קבע כי קמה למשיבה זכות קיזוז רק משום שלא הייתה מרוצה, אלא שקמה לה זכות קיזוז נוכח הוראות ההסכם המעניקות לעמדת המשיבה מעמד בכורה. הבורר פירש את הסכם הפרויקט כך שעל המבקשת למלא אחר דרישותיה של המשיבה גם אם היא חולקת עליהן וסוברת שעמדתה היא הנכונה, ולכן במחלוקת בין הצדדים – ידה של המשיבה על העליונה. מכל מקום, נוסף על הוראות ההסכם העוסקות בשביעות רצונה של המשיבה, הבורר גם נסמך על הוראות הסכם הפשרה שקבע במפורש כי יש להזיז את הדוברה למקום המבוקש על ידי המשיבה. נוכח האמור, נדחתה גם טענה זו.
על פסק-דין זה הוגשה הבקשה שלפנַי.
נימוקי הבקשה
8. לטענת המבקשת, פסיקת בית המשפט המחוזי מעקרת מתוכן את הוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות. בית המשפט המחוזי אישר בפסק דינו כי הבורר אכן לא הכריע בסוגיית מיקום הדוברה, שהיא סוגיה מהותית, וחרף האמור הכשיר את פסק הבורר. בהליכים מסוג זה, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בורר אלא כערכאה ראשונה הדנה בדבר קיומה של עילת ביטול, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות שהובילו את הבורר למסקנות אליהן הגיע. עילות ההתערבות מצומצמות ומחייבות את בית המשפט להתמקד רק בשאלה האם הן מתקיימות ולא לרדת לעומק נימוקי פסק הבוררות. אין זה מוצדק שבית המשפט, בעת בחינת קיומה של עילת ביטול, יבצע הליך של ביקורת שיפוטית נרחב על פסק הבוררות תוך מתן פרשנות לנימוקי פסק הבוררות. המבחן צריך להיות בינארי, ומשלא ניתנה הכרעה בעניין מהותי עומדת לזכות המבקשת עילת ביטול. כל ניסיון לבאר את פסק הבוררות או להצדיק את נימוקי הבורר להימנע ממתן הכרעה עומד בסתירה לרציונל העומד בבסיס חוק הבוררות והוא התערבות מצומצמת של בית המשפט בפסקי בוררות.